בפני בקשה להארכת המועד להישפט בגין דו"ח המייחס למבקש עבירה של נהיגה במהירות מעל המותר, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 שנאכפה באמצעות מצלמת א3 ביום 08.05.2022.

דיון והכרעה

1. הבקשה הוגשה ללא תצהיר ועל כן דינה להידחות על הסף. למעלה מן הצורך בחנתי את הבקשה גם לגופה.

2. בעפ"ת 33548-07-19 שמוש הכהן נ' מדינת ישראל מיום 15.1.2020 נקבע:

"בפסיקה הובהר כי בעבירה מסוג ברירת משפט, הנחת היסוד היא שהנאשם אינו מעוניין להישפט בגין מעשיו. בכך שונה מצב הדברים מעבירה בה לנאשם זכות להישפט מלכתחילה (רע"פ סדגר נ' מדינת ישראל 27/1/2010; רע"פ 1260/09 סעיד נ' מדינת ישראל 2/6/2009)".

3. סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") מעניק לבית המשפט סמכות להאריך את המועד להישפט בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 229(ה) לחסד"פ בשינויים המחויבים או מטעמים שיירשמו. ההלכה היא כי יש לנקוט בעניין זה על דרך הצמצום, בדומה לבחינת בקשה לביטול פסק דין, כשיש סיבה מוצדקת לאי התייצבות או אם הדבר דרוש למניעת עיוות דין (ע"פ 40599/07 רואמי אברהם נ' מדינת ישראל מיום 3.12.2007).

הגשת בקשה באיחור מסיבות שאינן לתלויות במבקש

4. לעניין קבלת הודעת תשלום קנס בעבירות קלות, קובעת תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974 :

"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן."

כלומר, אם הוכיחה המשיבה, כי שלחה את ההודעה בדואר רשום כדין, חזקה שההודעה נשלחה כדין ועל הנאשם מוטל הנטל להפריך חזקה זו. והמבקש לא זו בלבד שלא עמד בלוח הזמנים הקבוע בחוק אלא אף הגיש את הבקשה בשיהוי של כשבעה חודשים, ואין לו להלין אלא על עצמו.

5. לתגובת המשיבה צורף העתק מאישור מסירה הנושא את שמו וכתובתו הרשומה של המבקש, המחנכת 53/7 ירושלים. האישור נושא את הכיתוב "דואר רשום" את מספר המעקב ומספר הדו"ח. אישור המסירה מהווה אסמכתא למשלוח הודעת תשלום הקנס למבקש.

6. משהוכח כי נשלח דואר רשום אף בהעדר אישור מסירה או אישור שאינו ממולא כדין, רואים אותו כמי שהגיע למענו תוך 15 יום מיום שנשלח (עפ"ת (ב"ש) 47513-02-17 בולנדי נ' מדינת ישראל מיום 21.5.17, עפ"ת 67571-03-18 אפשטיין נ' מדינת ישראל מיום 25.4.18 ורע"פ 106/15, מיום 20.1.15).

7. משהוכיחה המשיבה כי ההודעה נשלחה כדין, עובר הנטל לפתחו של המבקש להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה. לטענת המבקש מדובר בדו"ח שהוסב על שמו על ידי החברה בה עבד ללא ידיעתו וזאת כיון שהרכב היה בחזקתו באותה תקופה. לטענתו נודע לו על קיומו של הדו"ח באופן אקראי, לאחר כניסה לאתר של המרכז לגביית קנסות לצורך העברת בעלות על רכבו.

8. המבקש פנה אל דואר ישראל בבקשה לפתוח "חקירת דואר" שתוצאותיה צורפו לבקשה. מחקירת הדואר עולה, כי בתאריך 10.7.22 היגיע דוור לכתובת המגורים של המבקש ובהעדרו בביתו הושארה הודעה ראשונה. בתאריך 17.7.222 נשלחה הודעה שניה ובתאריך 31.7.22 הוחזר המכתב הרשום לשול בציון הסיבה "לא נדרש". בנסיבות אלה, המבקש לא עמד בנטל ההוכחה הדרוש להוכיח כי לא קיבל את דבר הדואר במועד מסיבות שאינן תלויות בו. סתירתה של חזקה המסירה טעונה ראיה ותימוכין ולא תיעשה על-ידי העלאת טענה בעלמא כי המבקש לא קיבל את דבר הדואר לידיו(רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם מיום 25.3.2018).

9. לפיכך אני קובעת כי הודעת תשלום הקנס הומצאה כדין למבקש וכי הבקשה לא הוגשה באיחור בשל נסיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד.

האם קיים חשש לעיוות דין

אכיפת מהירות באמצעות מצלמות מהירות מסוג א/3

10. טענתו הכללית של המבקש בדבר אמינותן של מצלמות מסוג א/3 דינה להידחות.

על הטוען את טענת עיוות הדין מוטל נטל כבד להצביע על ראיה שיש בה פוטנציאל של ממש להביא לשינוי תוצאות המשפט (הלכת סאלם). לאחרונה נדונה עבירת מהירות שנאכפה באמצעות מצלמה מסוג א/3 בהרכב תלתה בבית משפט לתעבורה בבאר שבע אשר קבע כי מדובר במכשיר אכיפה מהימן.

11. בע"פ 2983/19 סאלח פחמאוי נ' מדינת ישראל מיום 18.6.2019 קבע בית המשפט העליון כי:

"...בתי המשפט המחוזיים כבר הבהירו במספר פסקי דין בהם דחו ערעורים על דחיית בקשות להארכת מועד, כי פסק הדין בענין בדראן לא פסל את מצלמות א-3, ומכל מקום פסק דין זה אינו בגדר תקדים מחייב ואף לא הלכה מנחה (עפ"ת (חיפה) 51857-11-18 חמדאן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (3.12.2018); עפ"ת (י-ם) 7334-12-18 בן דוד נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (26.12.2018); עפ"ת (י-ם) 46562-12-18 אטיאס נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.3.2019))".

וכן, בעניין עבודי קבע בית המשפט העליון:

"...הנפסק בעניין בדראן אינו מצדיק הארכת מועד להישפט לפי סעיף 230 לחסד"פ או ביטול פסק דין שניתן בהיעדר".

12. טענה זו נבחנה מספר רב של פעמים בבית המשפט המחוזי אשר קבע בהחלטותיו כי אין בטענה בדבר אמינותן של מצלמות מסוג א/3 כדי להוכיח את קיומו של עיוות דין (עפ"ת 7334-12-18 יגאל בן דוד נ' מדינת ישראל מיום 26.12.18, עפ"ת 46562-12-18 אטיאס נ' מדינת ישראל מיום 14.3.2019, בעפ"ת 57312-01-19 שמחה לעדן נ' מדינת ישראל פרקליטות מחוז ירושלים מיום 4.4.2019, פסק דין אבישג, עפ"ת 75464-12-19 מעגל שני בע"מ נ' מדינת ישראל מיום 29.1.2020).

13. לפיכך, אני קובעת כי הטענה באשר לאמינותה של מצלמת המהירות מסוג א/3 גם היא אינה מהווה עיוות דין המצדיק את קבלת הבקשה.

לנוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, ג' שבט תשפ"ג, 25 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.