המ"ש 14355-01-23 חנא נ' מדינת ישראל

בפני כב' השופטת סיגל דבורי

העתק החלטת בית משפט מיום כ"ח שבט תשפ"ג 19 פברואר 2023

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה וכן בתגובת המשיבה ובנספחיה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.המבקש למד אודות קיומו של דו"ח מהירות מתאריך 25.3.2022 עקב קבלת חיוב הנושא ריביות מהמרכז לגביית קנסות. המבקש טוען כי לא ביצע את העבירה וכי לא קיבל את הדו"ח.
מתגובת המשיבה לה מצורף אישור המסירה עולה כי הדו"ח נשלח לכתובתו העדכנית של המבקש וכי חזר מסיבת "לא נדרש".

תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד – 1974 (להלן: "התקנות"), קובעת, כי בעבירות תעבורה עליהן חל סעיף 239 א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן: "החסד"פ") ובעבירות קנס, רואים את ההודעה על ביצוע העבירה או ההודעה לתשלום קנס כאילו הומצאה כדין בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו 15 ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, "זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעות מלקבלן". משמעות אישור המסירה בו מצוין כי הדואר "לא נדרש", כשמה כן היא, שהמערער לא ניגש לדואר ולמעשה נמנע מלדרוש את הדו"ח שנשלח אליו בדואר רשום. מכאן הנטל עובר למערער להראות כי מחדלו אינו תוצאה של הימנעות מכוונת, אלא כי מדובר בסיבות שאינן תלויות בו. המערער בענייננו, לא עשה דבר וחצי דבר כדי לברר את נסיבות המסירה הנטענת מול הדואר".
וראה עפ"ת (מחוזי חיפה) 2047-09-22 סלומן נ' מדינת ישראל, כבוד השופט סלאמה מיום 24.10.22.

לא מצאתי בנימוקי הבקשה הסבר ממנו עולה כי דבר הדואר חזר מסיבות ש'אינן קשורות למבקש'. אישור המסירה מולא כנדרש.

אשר על כן הבקשה נדחית.