ערעור על החלטת בית משפט לעניינים מקומיים בחולון, מיום 18.1.23,בגדרה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להישפט באיחור.

לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור ובהחלטת בית משפט קמא אני רואה לדחות הערעור אף בלא לקיים דיון.

רקע עובדתי

נגד המערער נרשמו 20 דוחו"ת חניה בין השנים 2002-2021.

המערער לא שילם את הדוחו"ת במועד ומשננקטו נגדו הליכי גבייה, פנה לעיריית חולון. הוצע למערער והוא הסכים לקבל ההצעה, כי בנסיבותיו האישיות המיוחדות יהיה עליו לשלם הקנסות כפי שיעורם במקור, בתוספת הוצאות גבייה ובניכוי ריבית הפיגורים.

לאחר מכן, נמלך המערער בדעתו ופנה לבית משפט קמא בבקשה להארכת מועד להישפט באיחור, מכח סעיף 230 לחסד"פ [נוסח משולב] תשמ"ב-1982. בבקשתו, טען המערער כי לא קיבל הודעות במועד אודות הדוחו"ת.

ביום 18.1.23 ולאחר קבלת תגובת המשיבה דחה בית משפט קמא את הבקשה.

מכאן הערעור אשר בפניי. בהודעת הערעור טוען המערער כי הסכמתו לתשלום הדוחו"ת במקור ניתנה בשוגג לפי שסבר כי קיימים אישורי מסירה לכלל הדוחו"ת. עוד הפנה המערער לנסיבותיו האישיות.

כאמור לעיל החלטתי לדחות הערעור אף ללא קיום דיון ואלה נימוקיי.

א. המערער טען כי לא קיבל הדוחו"ת, ללא תצהיר התומך בטענתו.

ב. מקובלת עליי טענת המשיבה כי לגבי 10 דוחו"ת מהשנים 2002-2013 לא נשמרו אישורי המסירה וכי אין עליה לשמור האישורים " עד אין קץ".

אשר ליתר הדוחו"ת אישורי המסירה הועברו לבית המשפט.

ג. כל הדוחו"ת נשלחו לכתובת המערער הרשומה במשרד הפנים ומשכך, מתקיימת חזקת המסירה כאמור בסעיף 44א' לתקנות סדר הדין הפלילי,התשל"ד-1974.

ד. במהלך כל השנים ננקטו נגד המערער הליכי גבייה באמצעות משלוח הודעות ואף בעיקולים.

ה. אשר למצבו האישי של המערער-אוחז בתעודת נכה : ניכר כי כל הגורמים המעורבים , המשיבה ובית משפט קמא, גילו רגישות רבה ומשכך וכפועל יוצא בוטלה תוספת הפיגורים אשר עמדה על שיעור ניכר עקב חלוף הזמן

אחר כל אלה אני דוחה הערעור.

בהינתן מועד התשלום הקרוב בעוד יומיים, אני דוחה סדר התשלומים כפי שנקבע בבית משפט קמא באופן שיחלו מיום 18.3.23.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה שבט תשפ"ג, 16 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.