בפני בקשה להארכת המועד להישפט בגין הודעת תשלום קנס שמספרה 90524615391 המייחסת למבקש עבירה מיום 15.7.22 של נהיגה בדרך עירונית המסומנת בתמרור 426 במהירות העולה על 80 קמ"ש הרשומה בתמרור בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 שנאכפה באמצעות מצלמת מהירות מסוג א/3.

טענות הצדדים

1. לטענת המבקש הדו"ח שולם על ידי אשתו, אשר תצהירה צורף לבקשה. על פי התצהיר, אשתו של המבקש קיבלה דואר רשום ובו הודעה מאיימת מהמרכז לגביית קנסות על קיומו של חוב עבור המבקש שאם לא ישולם לאלתר יתממשו כנגדו הליכי גבייה ועיקול חשבון הבנק.

2. לטענת המשיבה הדו"ח שולם ביום 20.11.22 ועל כן יש לדחות הבקשה.

3. עוד טענה המשיבה כי מדובר בבקשה המוגשת בשיהוי רב מעת תשלום הדו"ח.

דיון והכרעה

4. הבקשה הוגשה ללא תצהיר המבקש ועל כן דינה להידחות על הסף.

למעלה מן הצורך אדון בבקשה לגופה.

תשלום הקנס

הקנס שולם ביום 20.11.22.

5. סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") קובע:

"שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו. אולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אדם ששילם את הקנס ותובע ביטל הודעת תשלום הקנס לפי סעיף קטן (ג) או על אדם שבית המשפט החליט לקיים משפטו אף על פי שהודיע באיחור על רצונו להישפט כאמור בסעיף 230".

6. שני החריגים לכלל הקבוע בסעיף 229(ח) לחסד"פ לעניין אדם ששילם את הקנס, אינם מתקיימים במקרה שבפני.

ברע"פ 641/19 אייל מילר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 10.04.19)) קבע כב' השופט קרא:

"מלשון החוק עולה אפוא, כי בקשה להישפט היא דרך פעולה חלופית לתשלום הקנס, וכי שעה שהמבקש שילם את הקנס רואים אותו "כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו" – ומגבלת הזמנים המאפשרת להגיש בקשה להישפט בתוך תשעים הימים לפי סעיף 229(א)(2)לחסד"פ איננה חלה עוד בעניינו. היינו: מששילם אדם את הקנס, יחול לגביו ההסדר הקבוע בסעיף229(ח), ובקשות לביטול הקנס על ידי התובע או בקשות להישפט כרוכות בשיקול דעת ויתקבלו רק אם יעמוד המבקש בתנאים שאליהם מפנה הסעיף". (ראו בעניין זה גם: רע"פ 2342/21 ענאיה שדיד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 8.04.21))

7. הדו"ח שולם לפני כשלושה חודשים. לפיכך מששולם הקנס, רואים במבקש כמי שהודה באשמה, הורשע ונשא את עונשו, כאשר על-פי ההלכה אין נדרשת בחינת הנסיבות בהן שולם הקנס (רע"פ 2937/17 פלדמן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 2.04.17) .

הגשת בקשה באיחור בנסיבות שאינן תלויות במבקש

8. סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") מעניק לבית המשפט סמכות להאריך את המועד להישפט בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 229(ה) לחסד"פ בשינויים המחויבים או מטעמים שיירשמו. ההלכה היא כי יש לנקוט בעניין זה על דרך הצמצום, בדומה לבחינת בקשה לביטול פסק דין, כשיש סיבה מוצדקת לאי התייצבות או אם הדבר דרוש למניעת עיוות דין (ע"פ 40599/07 רואמי אברהם נ' מדינת ישראל מיום 3.12.2007).

בעפ"ת 33548-07-19 שמוש הכהן נ' מדינת ישראל מיום 15.1.2020 נקבע כי:

"בפסיקה הובהר כי בעבירה מסוג ברירת משפט, הנחת היסוד היא שהנאשם אינו מעוניין להישפט בגין מעשיו. בכך שונה מצב הדברים מעבירה בה לנאשם זכות להישפט מלכתחילה (רע"פ סדגר נ' מדינת ישראל 27/1/2010; רע"פ 1260/09 סעיד נ' מדינת ישראל 2/6/2009)".

9. בהתאם להודעת תשלום הקנס היה על המבקש להגיש בקשה להישפט עד ליום 21.12.23 מבקש לא נימק מדוע לא הגיש בקשתו להישפט במועד.

10. לפיכך, אני קובעת כי הבקשה לא הוגשה באיחור בשל נסיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד.

האם קיים חשש לעיוות דין

11. המבקש טען לחפותו. אין די בעצם כפירה בביצוע העבירה כדי להקים טענה של עיוות דין. טענה מעין זו, צריכה להיות מלווה בתשתית ראייתית בעלת משקל המצביעה על פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה (ראו : עפ"ת(מחוזי חי') 8141-07-15 בן ישי נ' מדינת ישראל(פורסם בנבו 18.10.15); עפ"ת(מחוזי ים) 8206-06-18 ברהום נ' מדינת ישראל(פורסם בנבו 15.10.18); עפ"ת (חיפה) 20841-09-20 גאווי נ' מדינת ישראל(פורסם בנבו 23.09.20)).

12. יתרה מכך, גם אם היה המבקש מעלה טענות של ממש להגנתו מוטלת על בית המשפט חובה לבחון אותן בזהירות של ממש. ובנסיבות שבפני לא מצאתי כי ייגרם למבקש עיוות דין אם בקשתו תדחה.

13. בנסיבות אלה, אני סבורה כי לא ייגרם למבקש עיוות דין המצדיק קבלת הבקשה.

שיהוי בהגשת הבקשה

14. מדובר בבקשה שהוגשה בשיהוי ממועד תשלום הקנס וגם מהמועד האחרון הקבוע להגשת הבקשה להישפט, זאת ללא הסבר מספק, ודי בכך להביא לדחיית הבקשה (השוו עפ"ת 75464-12-19 מעגל שני בע"מ נ' מדינת ישראל מיום 29.1.2020(לא פורסם))

נוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.

לנוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.

מזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ה' אדר תשפ"ג, 26 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.