1. בפניי תביעת שיבוב של התובעת, שהינה חברת ביטוח, נגד הנתבעות, על סך 238,764 ₪ נכון למועד הגשת התביעה, בגין תגמולי ביטוח ששילמה למבוטחתה קמור אביזרי תנועה בע"מ (להלן: "המבוטחת") בהתאם לתנאי פוליסת ביטוח שהנפיקה לה והוצאות נוספות, בעקבות פריצה למחסני המבוטחת וגניבת סחורה (צמיגי כלי רכב), שאירעה בלילה שבין 14/04/08 ל - 15/04/08 (להלן גם: "אירוע הפריצה" או "האירוע").

2. המבוטחת הינה חברה העוסקת, בין היתר, ביבוא, שיווק ומכירת צמיגים לכלי רכב.

נתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") הינה חברה שהעניקה למבוטחת שירותי מוקד, בהסתמך על מערכת אזעקה ומיגון שהותקנה במבני המבוטחת על ידה, אשר הייתה מחוברת למוקד הנתבעת ובהתאם להסכם שנכרת ביניהן (להלן: "הסכם המוקד").

נתבעת מס' 2 (להלן גם: "תמנון") הינה חברה שהעניקה למבוטחת שירותי שמירה, בהתאם להסכם שנכרת ביניהן (להלן: "הסכם השמירה").

3. עסקה של המבוטחת נמצא בחלק הדרומי של מתחם התעשייה "יצחקי" בקיבוץ משמרות (להלן: "מתחם התעשייה"). מדובר במתחם תעשייה סגור, מוקף גדר ובכניסה אליו נמצא שער חשמלי ושמירה מטעם בעלי המתחם (שומר אחד בכל רגע נתון). לטענת התובעת במתחם התעשייה פועלים עסקים רבים מסוגים שונים.

למבוטחת שני מבנים צמודים הגובלים בגדר הדרומית של מתחם התעשייה. המבנה הראשון הוא מבנה מספר 18 בשטח כולל של 5,000 מ"ר בו נמצאים אגף המשרדים ומחסן. המבנה השני הוא מבנה מספר 16, בשטח כולל של 2,000 מ"ר המשמש כמחסן נוסף והוא המבנה שנפרץ במהלך האירוע (להלן: "המחסן").

4. בהתאם להסכם המוקד, מערכת המיגון (אזעקה וגלאים מסוגים שונים) החולשת על שני המבנים, היתה מחוברת בצורה קווית ואלחוטית למוקד הנתבעת.

במקרה של הפעלת האזעקה, נשלח על ידי הנתבעת סייר לביצוע סיור חיצוני במקום, ובנוסף מתקשרים נציגי המוקד למספר בעלי תפקידים במבוטחת ומודיעים להם כי האזעקה הופעלה.

בנוסף, אין מחלוקת כי במקום הופעלה מערכת מצלמות במעגל סגור אשר המוקד היה יכול להתחבר אליהן ולצפות בהן בזמן אמת במקרה של הפעלת האזעקה.

5. בהתאם להסכם השמירה, במבני המבוטחת הוצב שומר אחד מטעם תמנון. מדובר היה בשומר קבוע בשם קעדאן (להלן: "השומר"), אשר עבד במקום כשבעה ימים בשבוע. בימי חול משעה 17:00 בערב לערך ועד לשעה 07:30 בבוקר שלמחרת, ובסופי שבוע החל משעות הצהריים של יום שישי וברציפות עד לבוקר יום א'.

חדר השומר נמצא סמוך למבנה מספר 18. בזמן עבודתו אמור היה השומר לסייר במרווחי זמן קבועים מסביב למבני המבוטחת, תוך שימוש במערכת "סיורית". מדובר במכשיר באמצעותו השומר היה מסמן "נקודות" ביקורת אלקטרוניות (להלן גם: "לחצן") אשר היו פזורות על גבי הקירות החיצוניים של מבני המבוטחת. לכל נקודת ביקורת זיהוי אלקטרוני ייחודי משלה. הנתונים בדבר שעת סימון כל נקודת ביקורת היו נשמרים במערכת ממוחשבת.

טענות התובעת

6. על פי דו"ח החקירה מיום 26/05/08 שצורף על ידי התובעת (להלן: "דו"ח החקירה") ואשר נערך על ידי החוקר הפרטי פיליפ גצל (להלן: "החוקר מטעם התובעת"), אירוע הפריצה התרחש בשני שלבים.

בשלב הראשון בשעה 01:46 הגיעו הפורצים לקיר החיצוני של המחסן, הסיטו את המצלמה שהיתה מכוונת אליו ושברו את הקיר כך שנפער בו חור בגודל של 40X100 ס"מ לערך.

בשלב השני בשעה 04:38 חדרה משאית למתחם התעשייה דרך שער דרומי אשר היה נעול ונפרץ והגיעה עד סמוך למחסן. מתוך המחסן ודרך החור שפערו קודם לכן בקיר, העמיסו הפורצים על המשאית צמיגי רכב מסוגים שונים ועזבו את המקום לאחר כחצי שעה לערך.

בנוסף, על פי דו"ח החקירה, בסיום יום העבודה של 14/05/08 עובד מחסן של המבוטחת דרך את מערכת האזעקה במחסן, אך היא לא הופעלה בזמן האירוע.

גם השומר לא זיהה את הפריצה והיא התגלתה בבוקר יום 15/04/08 על ידי עובדי המבוטחת.

7. על פי חוות דעת בתחום המיגון מיום 08/04/10, אשר הוגשה מטעם התובעת ונערכה על ידי שניר עזר, במהלך האירוע מערכת האזעקה היתה תקינה ולא חובלה.

הצמיגים שנגנבו היו ממוקמים סמוך לקיר שנשבר על ידי הפורצים. בתוך המחסן ממוקמים גלאים, אולם הגלאי הקרוב ביותר לאיזור בו בוצעה הפריצה לא חולש על איזור זה (האיזור הסמוך לקיר) ועל כן מערכת האזעקה לא הופעלה, וכפועל יוצא מכך לא שודר אות למוקד הנתבעת.

8. התובעת טוענת כי מערכות האזעקה והמיגון במבני המבוטחת תוכננו והותקנו באופן בלעדי על ידי הנתבעת ובאופן רשלני, כך שנותרו במבנים שטחים "מתים" עליהם הגלאים או האזעקה אינם חולשים.

בנוסף, התובעת טוענת כי הנתבעת התרשלה בכך שלא הזהירה את המבוטחת כי מערכת המיגון שהותקנה על ידה אינה מסוגלת לגלות פריצות למושכר באופן בו בוצע אירוע הפריצה נשוא תיק זה.

בהסתמך על טענותיה כאמור לעיל, התובעת טוענת כי התרשלות הנתבעת מנעה את גילוי האירוע שבעקבותיו אירע הנזק הנטען, אשר היה נמנע במידה ומערכת האזעקה היתה מופעלת.

9. התובעת טוענת כי מכיוון שטענותיה בדבר רשלנות הנתבעת אינן מבוססות על הסכם המוקד, אלא ממוקדות אך ורק לעניין תכנון והתקנת מערכת המיגון והאזעקה שאינן חלק מהסכם זה, יש לקבוע כי סעיף הגבלת האחריות הקבוע בהסכם המוקד אינו חל בענייננו.

10. התובעת טוענת בנוסף, בהתבסס על מסקנות דו"ח החקירה, כי הוכח במידה הנדרשת בהליך זה, שהשומר מטעם תמנון היה מעורב, אקטיבית או פסיבית, באירוע הפריצה.

לגרסתה, דו"ח החקירה מבוסס על התיעוד שנאסף ממערכת מצלמות האבטחה הפזורות במתחם, הדו"ח הממוחשב של מערכת הסיורית, הממצאים שנאספו בשטח וחקירת עדים רלוונטיים (כולל השומר).

על פי תיעוד מצלמות האבטחה, השומר נראה חולף ליד מקום הפריצה במחסן, כתשע דקות לפני שהאירוע החל.

על פי דו"ח מערכת הסיורית, השומר סייר וסימן את נקודות הביקורת באופן סדיר עד לשעה 00:41. לאחר מכן בוצעה לחיצה על נקודת ביקורת בודדת בשעה 02:52 ולא סומנו נקודות נוספות עד לסיום המשמרת.

בנוסף טענה התובעת, כי מדובר במתחם שקט מאד ובשעת לילה מאוחרת, והשומר טען בפני החוקר מטעם התובעת כי לא שמע או ראה את השלב הראשון באירוע בו שברו הפורצים את הקיר וכן את כניסת המשאית למתחם, חרף העובדה שחדר השומר היה ממוקם סמוך למקום האירוע. על כן, לגרסת התובעת המסקנה המתחייבת היא שהשומר שיתף פעולה בצורה כזו או אחרת עם הפורצים והיה מעורב באירוע.

לחילופין טוענת התובעת, כי הממצאים הנזכרים מובילים למסקנה, שלכל הפחות, השומר מטעם תמנון התרשל בביצוע עבודתו.

11. התובעת טוענת כי תמנון התרשלה בקיום בקרה ראויה על השומר מטעמה ולא פיקחה ווידאה כי הוא מבצע בפועל את הסיורים סביב מבני המבוטחת.

לגרסתה, תמנון, אשר התקינה את מערכת הסיורית במבני המבוטחת, לא טרחה לחבר אותה למחשביה לצורך בקרה על עבודת השומר.

בנוסף, היא לא ביקשה מהמבוטחת לחבר לחדר השומר את מוניטור מצלמות האבטחה, על מנת שהשומר יוכל לעקוב אחר המתרחש במתחם בעת שהותו שם.

על כן טוענת התובעת, כי יש לקבוע שתמנון הפרה את הסכם השמירה, התרשלה בפיקוח על עבודת השומר מטעמה וכן כי השומר מטעמה היה מעורב באירוע הפריצה ולכל הפחות התרשל רבתי בביצוע תפקידו.

בנסיבות אלה, התובעת טוענת שגם תמנון חבה בפיצוי התובעת בגין נזקיה הנטענים כתוצאה מהאירוע.

12. התובעת טוענת בנוסף, כי תמנון הינה שומר שכר בהתאם להגדרות סעיף 1 לחוק השומרים, תשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק השומרים"), ועל כן יש להחיל עליה אחריות מוגברת לפיצוי התובעת, בהתאם לקבוע בסעיף 2(ב) לחוק השומרים.

13. לטענת התובעת, תנית הגבלת האחריות הקבועה בסעיף 19 להסכם השמירה והמגבילה את גובה הפיצוי במקרה של הוכחת רשלנות מטעם תמנון בביצוע ההסכם, לסך של 5,000 ₪, הינה תניה מקפחת בחוזה אחיד ועל כן אין לה תוקף בנסיבות.

14. אשר לגובה הנזק, התובעת טוענת, בהסתמך על חוות דעת השמאי צבי הרשקו מיום 15/06/08 (להלן: "השמאי מטעם התובעת"), כי הנזק למבוטחת הסתכם בסך 215,394 ₪ (לאחר ניכוי השתתפות עצמית בשיעור 20,000 ₪).

בנוסף, התובעת טוענת להוצאות נוספות בשיעור כולל של 15,068 ₪ (שכר מומחים ואנשי מקצוע).

טענות הנתבעת

15. הנתבעת טוענת, כי היא לא זו אשר תכננה את מערכת האזעקה והמיגון, אלא רק סיפקה את הרכיבים וביצעה את התקנתה של המערכת בהתאם להזמנת המבוטחת ועל פי דרישות התובעת, בהתאם לממצאי סקר מיגון שביצעה האחרונה במבני המבוטחת לאחר אירוע פריצה קודם שהתרחש בשנת 2007.

16. לגרסת הנתבעת, המערכת שהותקנה על ידה היתה תקינה לחלוטין, והעובדה שהמערכת לא התריעה נובעת מהעובדה שאירוע הפריצה התרחש במקום עליו הגלאים לא חולשים.

לטענתה, אין מערכת אזעקה ומיגון המעניקה הגנה אבסולוטית, ורמת ההגנה נקבעת בהתאם לרמת ההשקעה במערכת.

המבוטחת, באישור התובעת, ויתרה על רכיבים מסוימים בעת התקנת המערכת (גלאי זעזועים בקירות), כדי לחסוך בעלויות. במידה ורכיבים אלה היו מותקנים במבני המבוטחת, אירוע הפריצה היה מתגלה בוודאות (היה נשלח אות למוקד הנתבעת) והאזעקה הייתה מופעלת.

לתמיכה בטענותיה בעניין זה, צירפה הנתבעת חוות דעת מומחה בתחום המיגון מיום 01/03/11, שנערכה על ידי שלמה יואב (להלן: "המומחה מטעם הנתבעת").

17. עוד טוענת הנתבעת, כי בשים לב לשירות שניתן על ידה למבוטחת (שירותי מוקד ושליחת סייר לביצוע סיור חיצוני בלבד), בכל מקרה לא הוכח קשר סיבתי בין אי הפעלת מערכת האזעקה לנזק הנטען.

בהקשר זה טענה הנתבעת בנוסף, כי האחריות לאירוע הפריצה אם קיימת, מוטלת לפתחה של תמנון בלבד. בהתאם הוגשה על ידי הנתבעת הודעת צד ג' כנגדה.

טענות תמנון

18. תמנון טענה כי דין התביעה כנגדה, בכל הקשור לטענת הרשלנות במתן שירותי השמירה, להדחות, עקב קיומו של השתק פלוגתא בנושא. לגרסתה, במסגרת תביעה שניהלה כנגד המבוטחת בתיק אחר (תא"מ 19087-12-08; להלן: "התיק הנוסף"), ניתן פסק דין בו הכריע בית המשפט בפלוגתא המבוססת על טענת הרשלנות.

19. אשר לסעיף הגבלת האחריות, טוענת תמנון כי אין מדובר בתניה מקפחת בחוזה אחיד.

לגרסתה, סעיף זה אינו סעיף המוכנס לכל חוזיה של תמנון, הותאם ספציפית להסכם השמירה עם המבוטחת ונקבע לאחר מספר פגישות שנערכו בין מנהל תמנון למנכ"ל המבוטחת גבי דובינסקי, בהן הוצע למנכ"ל המבוטחת להגדיל את היקף השמירה במקום לשלושה שומרים, במקום שומר אחד, עקב גודל המתחם ותנאי המקום. משסירב מנכ"ל המבוטחת להצעה, בהסכמת הצדדים הופחת משמעותית הסכום המופיע בסעיף הגבלת האחריות.

בנוסף, תמנון טוענת כי לאחר אירוע פריצה קודם שהתרחש במבני המבוטחת, המבוטחת עצמה קיזזה סך של 5,000 ₪ מהתמורה חודשית ששולמה על ידה לתמנון בהתאם לאמור בסעיף הגבלת האחריות.

20. תמנון ממשיכה וטוענת, בנוסף, כי בכל מקרה לא הוכחו טענות התובעת בדבר מעורבותו של השומר באירוע הפריצה וכן טענותיה החלופיות בדבר רשלנות השומר בביצוע עבודתו או רשלנותה היא בפיקוח על עבודת השומר מטעמה.

לגרסתה, הפיקוח על עבודת השומר היה נתון בידי המבוטחת עצמה, והמבוטחת מנעה ממנה גישה לנתונים הממוחשבים שנאספו ממערכת הסיורית (ובכך נמנעה מתמנון אפשרות לפיקוח ובקרה על הסיורים המבוצעים על ידי השומר), וכן נמנעה מלחבר את מוניטור מצלמות האבטחה לחדר השומר.

21. עוד טוענת תמנון כי אין בענייננו תחולה לחוק השומרים ועל כן יש לדחות טענות התובעת בענין זה.

22. תמנון הגישה הודעת צד ג' כנגד הנתבעת, התובעת והמבוטחת.

כנגד התובעת נטען, בין היתר, כי היא ביטחה את תמנון בביטוח אחריות מקצועית בתקופה הרלוונטית, ועל כן עליה לשפותה במידה ותחויב בפיצוי התובעת בתביעה העיקרית.

בהקשר זה טענה התובעת, כי נוכח טענותיה בדבר מעורבותו של השומר באירוע הפריצה, הרי שהעניין מוחרג מהכיסוי הביטוחי על פי תנאי פוליסת ביטוח האחריות המקצועית שהונפקה לתמנון ועל כן אין כיסוי ביטוחי בענייננו.

לחלופין טענה התובעת, כי סעיף ההשתתפות העצמית על פי הפוליסה הינו 40,000 דולר ארה"ב.

העדים

23. מטעם התובעת העידו מר שלומי אלוני מנהל התפעול של המבוטחת (להלן: "אלוני"), מר גבי דובינסקי מנכ"ל המבוטחת, עו"ד סיגל פטל ממחלקת התביעות של התובעת (להלן: "סיגל"), החוקר מטעם התובעת, השמאי מטעם התובעת, שניר עזר מומחה התובעת בתחום מערכות האזעקה והמיגון (להלן: "שניר") ורויטל גרנות ממחלקת סילוק תביעות בתובעת (לעניין הודעת צד ג' שהגישה תמנון כנגדה).

מטעם הנתבעת העידו מר אריק טורג'מן מנהל סניף הנתבעת בחיפה ושלמה יואב המומחה מטעמה בתחום המיגון האלקטרוני.

מטעם תמנון העיד מר נוריאל דניאל, מנהל החברה (להלן: "נוריאל").

דיון והכרעה

24. לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהופעתם בפניי, ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ועיינתי במסמכים שהונחו בפניי על ידם, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות, בהתאם לממצאים והקביעות שיפורטו בהרחבה להלן.

נטל הראיה

25. בכל הנוגע לשאלת נטל הראיה בתיק זה, מצאתי כי יש לדחות את טענת התובעת בכתב התביעה ובסיכומיה, לפיה, ביחסים בין התובעת לנתבעות חל הכלל של ה"דבר מדבר בעדו", על פי סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). טענה זו נטענה בקצרה, בעלמא וללא ביסוס עובדתי ומשפטי נדרש בכתב התביעה ובסיכומי התובעת.

בקצרה יצוין, כי על מנת שיחול כלל זה צריכים להתקיים שלושה תנאים מצטברים, אותם נדרש התובע להוכיח:

"תנאי ראשון הוא, כי הנסיבות הממשיות של האירוע אינן ידועות לתובע. השני דורש, כי הנזק נגרם על ידי רכוש שהיה בשליטתו המלאה של הנתבע. והאחרון קובע שיש צורך כי ההנחה שהאירוע נגרם כתוצאה מרשלנות כלשהי תהא מסתברת יותר מההנחה שהאירוע נגרם ללא כל התרשלות של הנתבע" (ע"א 377/85 רינה נעים נ' משרד החינוך והתרבות, פ"ד מב(1), 153).

בענייננו, לא ניתן לקבוע כי מתקיים אף אחד מהתנאים המנויים לעיל. כך למשל, אין מתקיים התנאי הראשון והמצטבר להפעלת הכלל, שכן הנסיבות הממשיות שגרמו לאירוע הפריצה ידועות לתובעת (גם אם בדיעבד ולאחר חקירה).

אחריות הנתבעת

26. ראשית ייאמר, שלמעשה אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום האירוע האזעקה היתה תקינה לחלוטין וכי לא שודר אות למוקד הנתבעת, עקב העובדה שהפריצה בוצעה באיזור שאינו נחלש על ידי מערכת האזעקה והגלאים.

27. שוכנעתי לקבל את גרסת הנתבעת ולקבוע, כי על פי הראיות שהובאו בפניי, המסקנה המתבקשת היא שהנתבעת לא הייתה מתכננת מערכת האזעקה והמיגון במבני המבוטחת, אלא ספקית ומתקינת המערכת בלבד, בהתאם להזמנת המבוטחת ובהתבסס על דרישות התובעת.

28. במהלך שנת 2007 אירע מקרה נוסף של פריצה וגניבת סחורה ממבני המבוטחת (טרם אירוע הפריצה נשוא תיק זה). סמוך לאחר מכן ובהתאם לדרישת התובעת, בוצע מטעם התובעת במבני המבוטחת סקר מיגון על ידי חברת מילניום אבטחה אלקטרונית בע"מ (להלן: "מילניום"), שעניינו תוספות ושיפורי מיגון במבני המבוטחת.

ביום 31/08/07 נערכה פגישה בהשתתפות נציגים מטעם מילניום, המבוטחת, סוכנות הביטוח, הנתבעת ותמנון. סיכום הפגישה, אשר כלל חלופות אפשריות לביצוע תוספות המיגון במבני המבוטחת, הועבר לתובעת על ידי מילניום.

ביום 11/10/07 העבירה הנתבעת למבוטחת הצעת מחיר לביצוע שיפורי המיגון בהתאם לדרישות התובעת על פי סקר המיגון. הצעת המחיר כללה גם התקנת 180 גלאי זעזועים בקירות המבנים בעלות של 57,600 ₪ לא כולל מע"מ (בהתאם לאמור בסקר המיגון).

ביום 23/10/07 העבירה המבוטחת הזמנת עבודה לנתבעת. על פי סעיף 2 להזמנה, העבודה תבוצע על בסיס הנתונים הנדרשים במסמך מילניום.

על פי סעיף 3 להזמנה, בהתאם להסכמת המבוטחת והתובעת, בוטלה התקנת מערכת גלאי הזעזועים לקירות.

הנתבעת ביצעה את העבודה בהתאם להזמנת העבודה.

המערכת שהותקנה על ידי הנתבעת נבדקה ואושרה על ידי מילניום (מכתב מילניום לתובעת מיום 01/04/08).

גם על פי תצהיר אלוני, התובעת בדקה את מערכת האזעקה והמיגון שהותקנה על ידי הנתבעת ומצאה אותה כעומדת בדרישותיה.

29. מהאמור לעיל עולה גם, כי התובעת והמבוטחת התפשרו על רמת מערכת המיגון שהותקנה. בחירתן היתה בחלופה הזולה ביותר על פי סקר המיגון, כאשר גם מחלופה זו בוטלה לבסוף התקנת מערכת גלאי הזעזועים לקירות.

30. בנוסף, אני מקבל גם את טענת הנתבעת כי לה דווקא היה אינטרס (כלכלי) להתקין את מערכת גלאי הזעזועים בקירות והסיבה היחידה לוויתור על רכיב זה, היתה הניסיון של המבוטחת, שקיבל את אישור התובעת, לחסוך בעלויות התקנת מערכת המיגון.

סביר להניח כי התובעת והמבוטחת ויתרו על רכיב זה, כיוון שהפריצה בשנת 2007 בוצעה מאיזור הגג, ועל כן מירב רכיבי מערכת ההגנה והאזעקה הותקנו במטרה להעניק הגנה נרחבת יותר למקרה של ניסיון פריצה נוסף מאיזור זה.

המסקנה המתבקשת היא, שהיה על התובעת והמבוטחת לדעת שבויתור על התקנת רכיבים מסוימים במערכת ההגנה, הן למעשה מתפשרות על רמת ההגנה הכוללת המתקבלת ממערכת המיגון, ובפרט על רמת ההגנה במקרה של ניסיון פריצה דרך קירות המבנה, כפי שאף אירע בענייננו.

31. חיזוק לקביעותיי עולה אף מעדויות אלוני (עמוד 22 ואילך לפרוטוקול ישיבת 12/03/12) וסיגל (עמוד 42 ואילך לפרוטוקול ישיבת21/03/12), הן לעניין הויתור של המבוטחת באישור התובעת על התקנת מערכת גלאי הזעזועים לקירות, והן לעניין הקביעה כי מערכת המיגון הותקנה בהתאם להוראות התובעת בהסתמך על סקר המיגון שביצעה עבורה מילניום.

32. נוכח קביעותיי ומסקנותיי לעיל, ובשים לב לכך שאין למעשה מחלוקת כי מערכת האזעקה והמיגון שהותקנה במבנה המבוטחת היתה תקינה בעת האירוע, וכי סביר מאד להניח שהתקנת מערכת גלאי זעזועים בקירות מבני המבוטחת, היתה גורמת להפעלת האזעקה ושידור אות למוקד הנתבעת (ראה עדות המומחים מטעם הצדדים בענין זה), שוכנעתי להעדיף את גרסת הנתבעת ולקבוע כי במצב דברים זה אין להטיל על הנתבעת אחריות כלשהי לנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מאירוע הפריצה.

אחריות תמנון

33. ראשית יש לדחות על הסף את טענותיה של תמנון לעניין קיומו של השתק פלוגתא בכל הקשור לטענת הרשלנות במתן שירותי השמירה, עקב הקביעות והממצאים שניתנו במסגרת פסק הדין בתיק הנוסף.

בעניין זה הוגשה בעבר בקשה מטעם תמנון לדחיית התביעה כנגדה על הסף מאותם טעמים שהועלו על ידה בסיכומיה, ואשר נדחתה בהתאם להחלטתי מיום 13/01/13. בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו נדחתה בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 21/05/13 ברע"א 25693-02-13.

34. שוכנעתי לקבל את טענת תמנון ולקבוע כי התובעת לא הצליחה להוכיח טענותיה בדבר מעורבותו של השומר באירוע הפריצה.

על פי עדותו של אלוני, במסגרת עדותו בתיק הנוסף הצהיר לפרוטוקול כי נערכה חקירה של משרד החקירות ויצמן יער, במסגרתה נבדק השומר בפוליגרף ונמצא כדובר אמת (נ/2). תיק חקירה זה לא אוזכר על ידי התובעת במהלך הדיון בתביעה והתובעת אף נמנעה מלצרף העתק ממנו או מתוצאות בדיקת הפוליגרף לתיק בית המשפט.

בנוסף, אלוני טען במפורש בעדותו, כי השומר לא נמצא אשם במסגרת החקירה שביצעה המבוטחת וכן במסגרת החקירה שבוצעה על ידי המשטרה (עמוד 20 לפרוטוקול ישיבת 12/03/12). התובעת אף נמנעה מלצרף את תיק המשטרה בעניין.

בנוסף, גם עדותו של החוקר מטעם התובעת היתה מהוססת בעניין זה והוא לא ידע להסביר כיצד הגיע בנסיבות למסקנתו בדו"ח החקירה לפיה השומר היה מעורב באירוע (להבדיל מהמסקנות בדבר התרשלות השומר).

במצב דברים זה, ובהיעדר ראיות נוספות לביסוס הטענות בדבר מעורבות השומר באירוע הפריצה, הרי שדין טענות התובעת בעניין זה להדחות.

35. אשר לטענות התובעת בדבר רשלנות השומר בביצוע עבודתו והתרשלות תמנון בבקרה ופיקוח על עבודתו, טוענת התובעת בעניין זה, כי על פי נוהל העבודה של השומר, הוא היה מחויב לעשות סיורים מסביב למבני המבוטחת אחת לשעה וחצי לערך, תוך שימוש במערכת הסיורית.

לגרסתה, פלט נתוני המחשב מוכיח, כי הסיור האחרון המלא בליל האירוע (בו סומנו כל לחצני מערכת הסיורית) בוצע על ידי השומר בערך בשעה 00:40. לאחר מכן נרשם סימון נוסף של לחצן בודד בשעה 02:52 ולא נרשמו סימונים נוספים.

בנוסף, התובעת טוענת כי כיוון שבשעות הלילה המתחם בכלל והאיזור בו נמצאים מבני המבוטחת בפרט, הינו שקט מאד, השומר חייב היה לראות ולשמוע את האירוע, אשר כלל אקט של שבירת קיר המחסן וכן כניסת משאית דרך שער דרומי במתחם, ונמשך למעלה משלוש שעות.

36. על פי דו"ח החקירה מטעם התובעת, במצלמות האבטחה נצפה השומר עובר סמוך למחסן כתשע דקות לפני תחילת האירוע. חדר השומר נמצא סמוך למבנה מספר 18 ומרוחק מהמקום בו נצפה במצלמת האבטחה.

בנוסף, על פי דו"ח הסיורית, השומר אף ביצע סימון נוסף של לחצן בודד בשעה 02:52. לא הוברר על ידי התובעת מהו מיקומו של לחצן זה והאם ממוקם סמוך למקום בו נפרץ המחסן.

עולה מהאמור, כי השומר קיים לפחות עוד שני סיורים במתחם לאחר השעה 00:41 וכאשר לא הובהר על ידי התובעת אם מדובר בסיורים מלאים או חלקיים. בכגון דא, על פי דו"ח הסיורית הממוחשב שצורף על ידי התובעת (צורף דו"ח חלקי בלבד, החל מתאריך 05/04/08 ועד לסיום האירוע ביום 15/04/08), סימון הלחצנים באמצעות מערכת הסיורית לא בוצע על ידי השומר באופן סדיר. הסיורים לא בוצעו במרווחי זמן קבועים של שעה וחצי (לפעמים פחות ולפעמים יותר), לא סומנו כל לחצני הביקורת בכל סיור, וככלל לא סומנו הלחצנים לאחר השעה 02:00 לערך.

37. בנוסף, התובעת לא הוכיחה הטענה לפיה בנסיבות השומר היה חייב לשמוע ולראות את אירוע הפריצה.

החוקר מטעם התובעת הודה בעדותו בפניי כי מסקנותיו בעניין זה מבוססות על "מבחן האדם הסביר" וכי הוא לא ביצע במסגרת החקירה "בדיקה שמיעה", משמע בדיקה האם בשעה דומה לשעת האירוע שומעים בוודאות מחדר השומר רעשים בעוצמה דומה לרעשים שליוו את אירוע הפריצה (שבירת הקיר וכניסת המשאית למתחם).

בעניין זה התברר על פי העדויות, כי חדר השומר מרוחק, לכל הפחות, כמה מאות מטרים מהקיר שנשבר על ידי הפורצים במהלך האירוע (המרחק המדויק לא צוין בדו"ח החקירה מטעם התובעת). עוד הוברר כי אין קשר עין בין חדר השומר לקיר המחסן שנפרץ (ואין לשכוח שמדובר במי שעובד כל יום במשך 13 שעות רצופות).

38. יתרה מכך, לא הוצג הסבר הגיוני לכך שהמבוטחת לא הציבה את מוניטור מצלמות האבטחה בחדר השומר וזאת בניגוד להמלצות סקר המיגון שנערך על ידי מילניום.

הדבר היה מתחייב מבחינה אבטחתית, בשים לב לעלות הכספית השולית הכרוכה בכך, לכך שכאמור אין קשר עין בין חדר השומר לקיר שנפרץ במחסן וכן למרחק הרב בין שני המבנים, וסביר להניח כי במידה והמוניטור היה מוצב בחדר השומר, היה השומר מבחין בהתרחשות בתחילת האירוע (כניסת הפורצים למתחם, ההתקרבות לקיר המחסן והסטת המצלמה) וכן בכניסה ויציאת המשאית מהמתחם.

39. זאת ועוד, התובעת לא צירפה לתיק בית המשפט את מסמכי החקירה שנערכה על ידה באשר לתפקודו של השומר בעת האירוע.

בנוסף לא צורף על ידה תיק חקירת המשטרה בנושא.

התובעת אף לא זימנה לעדות את השומר (חרף העובדה שהוברר כי הוא אינו עובד עוד בתמנון ועל כן אינו בשליטתה).

אי הצגת הנתונים האמורים ללא מתן הסבר סביר לכך, מהווה על פי דין הימנעות מהבאת ראיות, אשר בנסיבות תיק זה פועלת לרעת גרסת התובעת (ראה למשל: ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, 615; ע"א 4015/95 פקיד שומה ירושלים נ' ברזני, פ"ד נב(2) 269, 285; י' קדמי על הראיות (חלק שני, תשס"ד) עמ' 657-660).

40. נוכח כל האמור לעיל, יש לקבוע כי לא עלה בידי התובעת להרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחה ולהוכיח כי הנזק הנטען אירע כתוצאה מרשלנות כלשהי של השומר.

41. בנוסף, נוהל השמירה במבני המבוטחת נקבע על ידי המבוטחת בעצמה (נספח א' 3 לתצהיר אלוני).

לפי נוהל זה, האחריות לבדיקת הנתונים הממוחשבים ממערכת הסיורית הייתה נתונה בידי המבוטחת.

גם בפרוטוקול הפגישה של אלוני עם מפקח מטעם תמנון (נספח א' 2 לתצהיר אלוני), סוכם כי הבקרה על הנתונים הממוחשבים ממערכת הסיורית תישאר בידי המבוטחת, למטרת "בקרה יומית" על ידי אלוני.

במצב דברים זה, יש לדחות את טענות התובעת בעניין זה, לקבל את טענת תמנון ולקבוע כי המבוטחת היא זו שמנעה ממנה גישה לנתוני מערכת הסיורית.

42. יתרה מכך, בסעיף 5 להסכם השמירה נכתב במפורש, כי "השומר באתר יעבוד וימלא את תפקידו באתר ובהתאם להוראות שיקבל מהמזמינה".

לעניין פיקוח תמנון על עבודת השומר, נכתב בסעיף 7 להסכם השמירה, כי "במהל עבודת השומר יערכו ע"י החברה ביקורי פתע על מנת לפקח על ביצוע האבטחה והשמירה באיזור".

בשים לב לכך שהתובעת לא העלתה טענות בעניין אי קיום ביקורי פתע על ידי נציגי תמנון, כאמור בסעיף 7 להסכם השמירה, ומשהמבוטחת עצמה היתה אחראית על נהלי השמירה ובחרה לבצע בעצמה את הביקורת על סיורי השומר ואף מנעה מתמנון אפשרות פיקוח על אופן וטיב הסיורים שבוצעו על ידי השומר (על ידי כך שמנעה ממנה גישה לנתונים הממוחשבים של מערכת הסיורית), הרי שיש לדחות את טענות התובעת לעניין רשלנות תמנון בכל הקשור לפיקוח ובקרה על עבודת השומר.

43. עוד יצוין בהקשר זה, כי למבוטחת (ולתובעת אשר נכנסה לנעליה בתביעת השיבוב), אין להלין בעניין זה אלא על עצמה. מנתוני מערכת הסיורית אשר הוגשו לתיק עולה כי (צורף כאמור דו"ח חלקי בלבד, החל מתאריך 05/04/08 ועד לסיום האירוע ביום 15/04/08), סימון הלחצנים באמצעות מערכת הסיורית לא בוצע על ידי השומר באופן סדיר. הסיורים לא בוצעו במרווחי זמן קבועים של שעה וחצי, לא סומנו כל לחצני הביקורת בכל סיור, וככלל לא סומנו הלחצנים לאחר השעה 02:00 לערך.

המבוטחת, אשר היתה אמונה על ביצוע בקרה יומית בעניין זה, לא העלתה כל טרוניה בעניין זה בפני השומר או בפני תמנון בזמן אמת ויש לראות בכך כהסכמה מצד המבוטחת לאופן בו בוצעה השמירה בפועל.

הימנעות התובעת מהצגת הנתונים המלאים ממערכת הסיורית מהווה חיזוק לקביעתי בעניין זה.

44. אשר לטענות התובעת לעניין הטלת אחריות מוגברת על תמנון לפיצוי התובעת, בהתאם לחזקה הקבועה בחוק השומרים, ייאמר, כי סעיף 2(ב) לחוק השומרים קובע כדלקמן:

"אחריות שומרים

2. (א) ...

(ב) שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו".

בפסיקה נקבע, כי על מנת להטיל אחריות לפי חוק השומרים על חברות שמירה, יש לבחון את היקף ה"החזקה" בנכס שנמסרה לחברת השמירה.

במקרה שנדון בבית המשפט העליון נקבע, כי אין להחיל את חוק השומרים גם כאשר מדובר ביותר משומר אחד בנכס וביצוע של שלושה סיורים בלילה, כיוון שאין הדבר מהווה "החזקה" בנכס כדרישת החוק והפסיקה (רע"א 270/01 תמנון שירותי מיגון אבטחה וכח אדם (1993) בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בעמ, פד נז(2), 817).

בשים לב לנתוני התיק דנן (שומר אחד, מתחם גדול, העדר קשר עין בין המחסן לחדר השומר, אי הצבת מוניטור מצלמות האבטחה בחדר השומר ועוד), יש לקבוע כי לא היתה "החזקה" של תמנון במבני המבוטחת, כהגדרתה בפסיקה, ועל כן יש לדחות את טענות התובעת בעניין תחולת חוק השומרים בענייננו.

סוף דבר

45. השורה התחתונה היא, שדין התביעה להידחות.

פועל יוצא של דחיית התביעה, הוא דחיית ההודעות לצדדי ג'.

אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 12,000 ₪.

אני מחייב את התובעת לשלם לתמנון הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.

סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לב"כ הצדדים כמקובל.

ניתן היום, כ"ו אדר תשע"ה, 17 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.