1. בפני בקשת הנאשם מס' 1 (להלן: "הנאשם"), שלא לחייבו להשיב לאשמה, וכבר, בשלב זה, לזכותו מן העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, וזאת לאחר שאין בחומר הראיות שהוצג ע"י התביעה כדי "לסבכו" ולהוכיח הנטען נגדו בכתב האישום;

הבקשה מוגשת בהתאם להוראות סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי, שמשמעותו המעשית שאין בראיות שהוגשו לבית המשפט, מטעם התביעה, כדי לבסס הרשעה במיוחס לו בכתב האישום, גם אם ביהמ"ש ייתן באותן ראיות מלוא האמון.

טענות באי – כוח הצדדים, הוגשו בכתב וכל צד הציג בפני ביהמ"ש הטעמים שלדעתו מצדיקים את הסעד המבוקש, הסניגור לזיכוי הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום והתביעה לדחיית הבקשה תוך חיוב הנאשם, ככל שרצונו בכך להשיב לאישום;

2. המדובר בכתב אישום מתוקן המייחס לנאשם עבירות של איסור לכלוך והשלכת פסולת, עבירה על סעיף 2 ו- 13 לחוק שמירת הניקיון התשמ"ד – 1984, ועבירות של ניהול עסק ללא רישיון, עבירה על סעיף 9, 14 ו- 15 לחוק רישוי עסקים התשכ"ח – 1968, ופריטים 5.1. ב'

ו – 8.3 ב' לצו רישוי עם רישוי (עסקים טעוני רישוי) התשנ"ה – 1995, ועבירה נוספת עפ"י כתב האישום המתוקן של אי – ביצוע צו ניקוי, עבירה לפי סעיף 13 (ב)(5) לחוק שמירת הניקיון.

3. אין מחלוקת על העובדות שבמבוא לכתב האישום, למעט העובדה כי המשאית נשוא כתב האישום היא בבעלות הנאשם, אף שהיא רשומה ע"ש אחותו – יפעת צוקרמן, בשל עניינים הקשורים להוראות חוק הביטוח הלאומי, כמו שאין מחלוקת שבמועד הנקוב בכתב האישום במקרקעין כמפורט בכתב האישום ובנקודת הציון שבאישום, הושלכה פסולת בניין מהמשאית ברשות הרבים;

המחלוקת העיקרית עפ"י הבקשה הינה זיקתו של הנאשם למעשה ההשלכה, שלטענת ב"כ הנאשם, אין ללמוד מהיות הנאשם מעסיקם של יתר הנאשמים, כאל מי שהשליך, ידע והסכים להשלכת הפסולת במקום; שהרי עפ"י כתב האישום המתוקן, מי שרוקן את תכולת המשאית הינו נאשם 3, עפ"י הוראת הנאשם 2 שנכח במקום, ולגביו נטען כי הוא – נאשם 2, דחף הפסולת והטמינה באמצעות השופל שהופעל על ידו.

4. מעיון בחומר הראיות, הן בעדויות של העדים והן במוצגים שהוצגו, ניתן לקבוע כבר בשלב הזה שאין בטענת ב"כ הנאשם ממש, להצדיק זיכויו של הנאשם, ולהורות על כי אין בחומר הראיות שהוגש כדי להצדיק זיכוי הנאשם ולפטור אותו מלהשיב לאשמות המיוחסות לו;

א. בהודעתו של הנאשם ת/10 הודעה שנגבתה במשטרת פרדס חנה בידי צרור ניסים, מסר הנאשם, כי אין לו –לנאשם, רישיון עסק לפינוי והובלת פסולת, וכי הוא רשום כעוסק מורשה, אך לא ידע שהוא חייב ברשיון עסק;

בהמשך הודעתו ובתשובה לשאלת החוקר באם יתר הנאשמים עובדים אצלו הוא מוסר בעמ' 2 להודעתו שורות 13 ואילך כך:

"ת. כן עובדים אצלי שניהם"

ש. מי נותן להם הוראות, סידור עבודה?

ת. אני".

אמנם בהמשך הודעתו, ותוך כדי עימות הנאשם עם הארוע של השלכת הפסולת הספציפית שבכתב האישום, מוסר הנאשם כי אין לו - לנאשם, מה להגיד, וכי הוא צריך לבדוק וכי הוא לא נתן הוראה לשפוך הפסולת כמתואר ע"י החוקר.

ב. נאשם מס' 2 סאלם אבו שינדי

מסר הודעה ביום 03.08.08 לחוקר רס"מ מאיר לוי, ובהודעתו ת/1 הוא מאשר כי הוא שפך הפסולת וכיסה אותה, את סידור העבודה הוא מקבל מהנאשם בסוף כל יום עבודה;

וכי בעל הבית, הכוונה לנאשם, יודע על כך, והוא, בד"כ מעדכן אותו.

ג. נאשם מס' 3 מוחמד אבו רקייה אשר שפך הפסולת מהמשאית, בהודעתו מיום 3.8.08 - ת/5, הוא מסר כי הוא עובד בשירות הנאשם זה שנה וחודשיים, וכי הוא שופך בד"כ את הפסולת במקום היכן ששפך תכולת המשאית.

בתשובה לשאלת החוקר באם הנאשם יודע שהוא שופך הפסולת היכן ששפך ונתפס, הוא מוסר כי הנאשם יודע, שהרי רואים את זה, יש שם כעשרים משאיות, אי אפשר להסתיר את זה.

5. באשר לעבירת אי קיום צו הניקוי, עפ"י סעיף 13 (ב) (5) לחוק שמירת הניקיון, טענת ב"כ הנאשם מתמקדת בשתיים, כשאחת היא שאין בנמצא, בראיות אשר הוצגו והובאו ע"י התביעה, ראיה בדבר מסירת הצו לנאשם או למי מטעמו, והשנייה שאין ראייה שהנאשם לא קיים את צווי הניקוי.

אין דעתי כדעתו של הסניגור המלומד, בדבר העדר ראיות התחלתיות ואו ראיות לכאורה, לכך שהצו נמסר לנאשם וכי הנאשם לא קיים צו הניקוי ; ב"כ הנאשם מתמקד בעדויות עדי התביעה ומתעלם לצורך זה ממוצגים שהוצגו.

במוצגים שהוצגו מטעם התביעה נמצאים התראה לפני הוצאת צו ניקוי עפ"י חוק שמירת הניקיון מיום 27.8.08 – מוצג ת/18 וממנה ניתן ללמוד כי ההתראה נשלחה בדואר רשום עם אישור מסירה, חזקה שלא נסתרה ע"י הנאשם, שהרי הנאשם מבקש לפטור אותו מלהשיב לאישום;

צו הניקוי מיום 21.9.08 שהוצא ע"י מנהל המחוז, עד תביעה מס' 5, רוברט ראובן ת/19 אף הוא הוצא על שמו של הנאשם ונשלח אליו בדואר הרשום ובאישור מסירה, והמוצג השלישי ת/20 קובע כי לכאורה, בחלוף המועד לניקוי עפ"י צו הניקוי, הנאשם לא ניקה את הפסולת ממקום ההשלכה;

יוצא שבחומר הראיות, ובעיקר במוצגים שלא נסתרו, צו הניקוי נשלח בדואר הרשום בצירוף אישור מסירה, וכי הנאשם כעולה מהאמור במוצג ת/20 לא קיים צו הניקוי, על כן אין לקבוע כי התביעה לא הציגה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו – לנאשם בכתב האישום המתוקן;

6. לעניין העבירה נוספת המיוחסת לנאשם בכתב האישום המתוקן, ניהול עסק ללא רשיון, עפ"י פריטים 5.1 ב' ו – 8.3 ב' לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) וסעיפים 4, 14 ו – 15 לחוק רישוי עסקים התשכ"ח 1968, די בשלב זה באימרת הנאשם עצמו בהודעתו במשטרה, ת/10, עת אישר בתשובה לשאלת החוקר, כי אין לו רישיון עסק לפינוי והובלת פסולת, יש לו עוסק מורשה וכי הוא לא ידע שצריך רישיון עסק לפינוי והובלת פסולת.

כתב האישום המתוקן מייחס לנאשם עיסוק, בין השאר, באיסוף, הובלה ופינוי של פסולת ופסולת בניין, באמצעות משאיות ושופלים, עיסוק זה הינו עסק הטעון רישוי עפ"י צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) התשנ"ה – 1995, ובהודאתו של הנאשם בכך שאין בידיו רישיון עסק, יש משום ראייה לכאורה למיוחס לו – לנאשם בכתב האישום, בהוראת החיקוק מס' 1.

7. העולה מהאמור לעיל, שלא מצאתי הצדקה לזכות הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום, ולפטור אותו מלהשיב לאשמות המיוחסות לו; ואני דוחה הבקשה.