מבוא

1. התובעת אשר עוסקת ביצור ושווק של מגוון מוצרים כגון: מוצרי בקר, עוף, דגים ופירות ים הגישה תביעה כספית בסכום של 2,500,001 ש"ח נגד 16 נתבעים שונים בטענה כי במעשיהם "יש משום גזל באופן שבו במאוחד ובנפרד שלחו יד במוצרי התובעת, העבירו אותם בתמורה ושלא בתמורה לכל צד ג', ושללו אותם מן התובעת תוך שהם עושים עושר ולא במשפט על חשבון התובעת", (סעיף 9 לכתב התביעה המתוקן).
2. במהלך ההליכים המקדמיים הסתיימו ההליכים ללא שמיעת ראיות נגד 12 מהנתבעים ונותרה להכרעה המחלוקת בענינם של נתבעים 4, 8, 12 ו-16, (למען הנוחיות יכונו: נתבע 4-בוריס, נתבעת 8-פרימיום, נתבע 12-אלכסנדר ונתבע 16-ארקדי).
3. התובעת בתביעתה מייחסת לנתבעים אחריות מאוחדת ונפרדת כמעוולים במשותף. מעיון בכתב התביעה המתוקן ניתן לראות כי לטענת התובעת, בוריס שהוא בעלים של אטליז ומעדנייה באשדוד ושל מספר מחסני קירור, רכש מוצרים שנגזלו מהתובעת ע"י עובדיה בידיעה שהם גנובים, (סעיף 8.2 לכתב התביעה המתוקן). לפרימיום מייחסת התובעת אחריות משום שידעה או היה עליה לדעת כי באמצעות משאית שבבעלותה ארקדי סחר ברכוש שנגזל מהתובעת, (סעיף 3.5 לכתב התביעה המתוקן). לנתבעים אלכסנדר וארקדי מייחסת התובעת קבלת הרכוש הגזול מעובדיה, בידיעה כי מדובר בסחורה גנובה ומכירתו לאחרים.
4. בכתב התביעה אין פירוט באשר לרכוש שנגזל, לא מפורט מתי בוצעו הגניבות, מה נגזל בכל פעם ועל ידי מי, כל שנטען "במשך חודשים ארוכים, פועלים הנתבעים" שנוסחו עמום וכללי (סעיף 4.6). כל אחד מהנתבעים כפר במיוחס לו, כפר בשיתוף פעולה עם גוזלי מוצרים מהתובעת או בידיעה כי המוצרים גנובים. במהלך ההליכים המקדמיים העלה מי מהנתבעים טענות כלפי נוסחו העמום והכללי של כתב התביעה, תוך התנגדות להרחבת חזית ע"י התובעת בעת ניהול המשפט.
5. במהלך 3 ישיבות, העידו העדים השונים, מטעם התובעת העידו: צחי בן צור-מנהל מפעל טיב טעם עמק חפר, רן הולצמן-מנהל מרכז לוגיסטי האחראי על מלאי המוצרים, אורי סבר- חוקר פרטי, ראיק שבאט-קצין הבטחון של טיב טעם ורן גיל- מנהל חטיבת הייצור בטיב טעם. כל אחד מהנתבעים, בוריס, אלכסנדר וארקדי העיד ונחקר על תצהירו, מטעם פרימיום העיד מנהלה, שמעון דויבן.
6. לאחר מכן הוגשו סיכומי הצדדים בכתב, לרבות סיכומי תשובה מטעם התובעת, ארקדי שלא היה מיוצג לא הגיש סיכומים. למען הסדר אזכיר כי שלב הסיכומים, כשמו כן הוא, נועד לסכם את הקיים, לכן אתעלם מהנספח שצרפו ב"כ אלכסנדר לסיכומיהם ואשר לא הוגש כמוצג ואתעלם ממסקנות וקביעות שאוזכרו בסיכומי התובעת, מבלי שיש להם בסיס בחומר הראיות, למשל תוך הפנייה לעדויות בהליך פלילי שלא הוצגו כראיה בתיק שבפניי.

השאלות שבמחלוקת

1. לאחר ניתוח טענות הצדדים אני סבור כי השאלה הראשונה והעיקרית אותה יש לברר, היא שאלת גובה הנזק שהוכח, שאלה הכרוכה בשאלת העברת נטל הוכחה כטענת התובעת.

לאחר מכן יש לברר חבותו של כל אחד מארבעת הנתבעים, תוך התייחסות לעובדות שהוכחו, לרבות באשר להיותו של מי מהנתבעים מעוול במשותף.

ברקע הדברים אבחן טענות הנתבעים במידת הצורך בדבר נוסחה העמום של התביעה והרחבת חזית.

דיון

גובה הנזק

1. התובעת נקבה בכתב התביעה בסכום של 2,500,001 ש"ח ללא כל פירוט. אין מעבר לכך תיאור עובדתי מוגדר בכתב התביעה באשר לפרטי המוצרים שנגזלו, מתי נגזלו, מה היה שוויים, מהי עלותם, מהו גובה הרווח ומהן ההוצאות שהוציאה התובעת לשם יצורם ושיווקם.
2. במהלך שמיעת הראיות הסתבר כי לתובעת מידע מדויק ומפורט באשר לנזק, כך למשל טען צחי בן צור בתצהירו ת/1 כי סה"כ היקף הנזקים שנגרמו לתובעת הוא 4,957,441 ש"ח, (שימו לב לדיוק עד השקל האחרון, אליו אתייחס בהמשך), אלא שמהר מאוד לאחר תחילת חקירתו הנגדית הסתבר כי בן צור אינו יודע להסביר ולהוכיח את הסכומים שהזכיר בתצהירו והתובעת שמרה משום מה את המידע בדבר הנזק לעצמה, מבלי שהביאה ראיות כל שהן להוכחתו.
3. מעדותו של בן צור הסתבר כי לתובעת מידע מפורט באשר למוצריה, היא ערכה ספירות מלאי, (עמוד 60 לפרוטוקול שורה 17), אלא שנתוני ספירות המלאי לא הוצגו כחלק מראיותיה ואבהיר כי בן צור הוא העד היחידי שהובא להעיד מטעם התובעת כשבתצהירו פירוט לכאורה של גובה הנזק.

לשם המחשת הבעייתיות בעדותו, אצטט מתשובותיו:

כשנשאל לגבי המספר המדויק שננקב בסעיף 17 לתצהיר המבוסס לכאורה על נספחים שצורפו לתצהיר, הסכים עם ב"כ הנתבע כי לא ניתן לבדוק ולבחון את הנתונים:

"נכון שהמסמך הספציפי פה, שרואים שלושה עמודים, אי אפשר להקיש ואי אפשר להבין, וצודק עורך הדין, הוא לא יכול לדעת את זה מפה, ואני מקבל את דעתו", (עמוד 77 לפרוטוקול שורה אחרונה ואילך).

ראו גם תשובות נוספות מפיו:

"ש. אז אתה יכול להגיד לי איזה מסמך? איזה נספח מהנספחים לתצהירך, מראה לנו את נקודת הפתיחה מבחינת עלויות ב - 1.1.08? זאת היתה השאלה, לא?

ת. לא, אין את זה.

כב ' השופט        

אין את זה בנספחים?

ת.    בכל החומר שנמצא פה, אין את מלאי הפתיחה של 2008....

עכשיו, יש לך סכום של מלאי סגירה, של 31.10.08. אין לך, נכון? אין לך בנתונים.

ת.         בנתונים פה אין.

ש.         אין לך .

ת.         נמצאים על אחד הדיסקים.

ש.         סליחה רגע, אין לך.

ת.         אין לי בתצהיר", (עמודים 61-62 ו-74 לפרוטוקול).

בהמשך חקירתו הנגדית אישר למעשה בן צור כי אין הוא העד המתאים להוכחת הנזק הכספי או כדבריו: "אני לא טיפלתי בנושא הכספי. כמו שהבנת, גם אין לי השכלה בתחום הזה. לא נגעתי בנקודה הספציפית...אני התעסקתי עם התפעול ולא עם הכספים". (עמוד 65 לפרוטוקול שורה 25).

כשנדרש לתת הסברים לגבי הנתונים שפורטו בנספחי תצהירו הוא אישר כי הנתונים לא ניתנים לבדיקה, (עמוד 68 לפרוטוקול, שורה 12) ומבלי שהוא בעצמו בדק את הנתונים, (עמוד 69 שורה 9 ועמוד 79 לפרוטוקול שורה 13).

על סמך עדותו של בן צור לא ניתן לבסס מימצא כל שהוא באשר לגובה הנזק הנתבע, אך ניתן לקבוע על פיה כי לא היתה כל מניעה לבדוק ולכמת במדויק את גובה הנזק וכי בפועל התובעת עשתה זאת לעצמה.

ואפנה למשל לדבריו בענין האפשרות לדעת מה שיעור הגזל:

"ש.      אז אתה מסכים איתי, שבכל המוצרים, הגם שהייתם עושים פעם בחודש, היו צריכים לדעת, לפחות אחרי הספירה, כמה סחורה נגנבה? הרי תקשיב - אם יש לך כך - יש לך מלאי יתרת פתיחה,

ת.         היינו צריכים. אתה רוצה, לקצר - היינו צריכים.

ש.         רק רגע. יש לך את המכירות,

ת.         היינו צריכים.

ש.         הייתם צריכים?

ת.         היינו צריכים", (עמוד 72 לפרוטוקול שורה 1).

דוגמא נוספת המצביעה על בעיתיות בנתוני התובעת עלתה בנושא שיעורו של הפחת, ששיעורו נקבע שרירותית על ידה ובן צור אישר כי לצורך קביעת שיעור הפחת נדרש מומחה, שלא הובא להעיד מטעמה, (עמוד 86 לפרוטוקול שורה 18).

לכך אוסיף כי עד נוסף מטעמה של התובעת, רן גיל שלא ידע להעיד לגבי גובה הנזק, השיב תשובה מפתיעה ולפיה החוסר כולו המיוחס לגזלנים יכול היה להחשב כפחת, (עמוד 131 לפרוטוקול שורה 31), תשובה הממחישה עד כמה חייבת היתה התובעת לחשב במדויק את שיעורו של הפחת ולהסתייע במידת הצורך במומחה לשם כך וכמובן להציג את המידע כחלק מפרשת התביעה.

למען הסדר אבהיר כי העד רן גיל אישר בעדותו כי הוא אינו יכול להעיד לענין גובה הנזק ("המספרים" כפי שכינה את הנזק בתשובתו, ראו עמוד 132 לפרוטוקול שורה 12 ואילך והודעתו נ/3ב שורה 102) ובדרכו שלו הפנה לעדותו של בן צור, שכאמור לא ניתן לבסס עליה מימצאים.

1. מידע מהותי נוסף שהוסתר ע"י התובעת, הוא פרטי התקשרותה עם חברת הביטוח שלה. מעדותו של בן צור (עמוד 83 לפרוטוקול) עלה כי התובעת דיווחה על הגזל לחברת הביטוח, ניתן להניח כי בדיווח שכזה פרטה התובעת במדויק את נזקיה ואולי אף קיבלה פיצוי על כך, תמוה שמידע חיוני זה לא הוצג ע"י התובעת ואני משוכנע כי אין בכוונתה לקבל כפל פיצוי.
2. עוד יצוין כי הסתרת הנתונים ע"י התובעת מונעת בחינת האפשרות כי חלק מהחוסרים מקורם בהעברות וקיזוזים פנימיים שבין חברות הקבוצה אליה משתייכת התובעת, (ראו עדות בן צור בעמוד 84-85 והודעתו נ/1 שורה 16) ולאו דווקא עקב גזל.
3. סיכום ביניים- התובעת הביאה לעדות בשאלת הנזק, עד יחיד, צחי בן צור, מיד בפתח חקירתו הנגדית הסתבר כי העד אינו יכול להשיב על שאלות בשאלת גובה הנזק וגם נספחי תצהירו אינם מאפשרים בחינת גובהו. לעומת זאת הוכח מפי בן צור כי המידע והנתונים נמצאים בידיעתה ובשליטתה של התובעת. על פי ראיות התביעה ניתן לקבוע כי לא היתה כל מניעה להציג בפני בית משפט באמצעות חשב התובעת או רואה החשבון שלה נתונים מדוייקים באשר לחוסרים לכאורה, שאינם נובעים מפחת, או מסיבות הידועות לתובעת כגון מוצר שפג תוקפו או הושמד, ונתונים אלו נמצאים בספרי התובעת שערכה בשיטתיות ספירות מלאי. התובעת יודעת מהו מלאי הפתיחה, מלאי הסגירה, שיעור הפחת, ופרטי המכירות והקניות. בנוסף חזקה על התובעת כי לצורך ניהול ספריה היא עורכת מאזנים, דו"חות רווח והפסד, מסמכים שיכלו להצביע על נזקיה ומשום מה הוסתרו מהצדדים ומבית המשפט.
4. לכך אוסיף את דברי המנכ"ל רן גיל כפי שנמסרו בת/5 סעיף 6.4

"מידי פרקי זמן קבועים מבצעת התובעת ספירת מלאי במחסניה, וכן מקבלת התובעת מהאגפים השונים במפעלה דוחות המפרטים את כמויות היצור בפועל בהתאם להזמנות או בהתאם לצפי ההזמנות, כך שבפועל על פי אותם דוחות מצאה התובעת כי קיים חוסר במלאים, בעיקר של חומרי גלם, בהיקף של מיליוני ש"ח אשר הוסבר באותה עת כחלק מהפחת בהליך היצור".

ואת דברי המנהל הלוגיסטי האחראי על ניהול מלאי התובעת, רן הולצמן שהסביר כי התובעת יכולה "בלחיצת כפתור" להפיק את הנתונים באשר למכירות יומיות, חודשיות ומלאי עדכני, (עמוד 92 לפרוטוקול).

1. מעדויות עדי התביעה בן צור, רן גיל ורן הולצמן, שוכנעתי כי המידע באשר לנזק שנגרם לכאורה לתובעת הוא נגיש ובשליטת התובעת, הימנעות מהצגתו כראיה יוצר את החזקה כי המידע המוסתר כולל מידע לחובת התובעת. לקיומו של המידע ונגישותו יש השלכה גם באשר לבקשת התובעת לפסוק לזכותה פיצוי בדרך האומדנה. פסיקה בדרך של אומדנה, לא נועדה לעשות מלאכתו של תובע שלא טרח להציג ראיותיו ובוודאי לא לתובע המסתיר את המידע ורוצה ב"קיצורי דרך" לזכות בפיצוי משוער כשניתן לדעת בוודאות-לו היה התובע משתף פעולה- את גובה הנזק שנגרם לו לכאורה. אפנה בענין האומדנה לפסק דינה של הש' א' פרוקצ'יה:

"נטל ההוכחה בדבר שיעור הנזק אינו אחיד בכל הנסיבות, והוא מותאם למידת הקושי האובייקטיבי בהבאת ראיות אמינות ומדויקות על היקף הפגיעה שספג הנפגע...עיקרו של הפיצוי בגין הנזק שנגרם נעוץ באובדן רווחים בעתיד – מרכיב נזק הקשה באופן מיוחד להוכחה, ובנוי במידה לא מעטה על הערכות והשערות. בענין זה ראוי, אמנם, להאחז בנתונים אובייקטיביים מסוימים מן ההווה, אך נתון לבית המשפט שיקול דעת להכריע על דרך האומדנא, על פי מיטב שיפוטו, הניזון מנסיון החיים, ההגיון והשכל הישר ע"א 8588/06 וע"א 8643/06 דוד דלג'ו נגד אכ"א לפיתוח בע"מ אכ"א לפיתוח בע"מ.

1. הנזק שנגרם לכאורה לתובעת, אינו נזק שקשה להוכחה, לא מדובר בנזק התלוי בנתונים עתידים לא ידועים, אם לתובעת היתה סחורה שנרכשה על ידה ונגזלה לאחר מכן, והתובעת מודה כי היא מנהלת רישום שוטף באשר לנתונים אלו לרבות ספירה יומית בענין פירות ים וספירה חודשית לגבי יתר המוצרים, כל שעליה לעשות היה להציג הנתונים בפני בית משפט, משבחרה התובעת להסתפק בעדותו של עד יחיד לענין הנזק שלא ידע להשיב תשובות עניניות בנושא במהלך חקירתו הנגדית, ניתן לקבוע כי התובעת לא הוכיחה את שיעור הנזק אותו תבעה.
2. במאמר מוסגר אציין כי גם אם היה מדובר בנזק שקשה להוכיחו ואין לתובעת נתונים מדויקים באשר לשיעורו, לא ניתן היה לשום הנזק בדרך האומדנה, שכן לצורך פסיקה בדרך זו, נדרשת תשתית ראיתית. על פי העדויות התובעת אינה מייחסת לגזלנים את מלוא החוסרים, כי חלק מהחוסר יש לייחס לפחת, לבית משפט אין ידיעה שיפוטית או ניסיון חיים באשר לשיעורו המשוער של פחת וחובה היה על התובעת להביא נתונים עובדתיים בשאלה זו למשל באמצעות מומחה כפי שאישר המצהיר מטעמה, בן צור בעדותו. מאותה סיבה בית משפט אינו יכול לאמוד על סמך היגיון או הערכה, מהו שיעור המוצרים שהושמדו ביוזמת התובעת למשל משום שפג תוקפם ומכאן שגם מסיבה זו, אומדן לא ניתן לעשות במקרה זה.
3. לכך אוסיף כי בניגוד לעמדת התובעת בסיכומיה, מהעובדה כי מי מהנתבעים האחרים הגיע עם התובעת להסכם פשרה בדבר חבותו כלפיה, אין להסיק באשר לחובת מי מהנתבעים האחרים. על התובעת להתכבד ולהוכיח בראיות את המיוחס לכל אחד מהנתבעים שכפר במיוחס לו ואמחיש נושא זה בעזרת דוגמה הלקוחה ממאמרו של פרופ' רון שפירא: המודל ההסתברותי של דיני הראיות חלק ב'- הלוגיקה ההכרתית, (פורסם בעיוני משפט כ' 141, תשנ"ו).

1,000 איש נוכחים בתחרות באיצטדיון. בדיקת הקופה מראה כי 499 מתוכם שילמו עבור כניסתם ו-501 הסתננו ללא תשלום. לנכנסים בתשלום לא ניתן תיעוד כתוב (כרטיס או קבלה). בנסיבות אלו אין ראיה אם פלוני הנמצא באיצטדיון נכנס בתשלום או הסתנן, ההסתברות לכך שהסתנן היא על-כן 0.501. האם משמעות הדבר היא שבתנאים אלה, תזכה הנהלת האיצטדיון בתביעה אזרחית נגד כל פלוני לקבלת סכום הכרטיס? "והאם תהיה זכאית, בהיעדר ראיות נוספות, לפסק-דין ברוח זו נגד כל הנוכחים באיצטדיון?", (פרופ' שפירא מציג את פרדוכס המסתנן בעמ' 168 למאמרו ואת התשובות האפשריות לאותה סוגייה מנקודות מבט שונות), מיותר לציין כי התשובה לשאלות אלו היא שלילית, על התובעת להוכיח טענותיה כלפי כל אחד אחד מהנתבעים על ידה.

1. זה השלב לבחון את שאלת נטל ההוכחה וקיומו של נזק ראיתי, הכלל הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה" ובהתחשב בעילת התביעה-גזל של מוצרים נטל זה גבוה במיוחד, אפנה בענין זה לפסק דינו של הש' י' עמית מיום 18.4.2012:

"הנטל על המשיבות כבד במיוחד נוכח טענת התרמית והזיוף. כפי שציין בית משפט קמא בפסק דינו, הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענה מעין-פלילית נוסח זיוף ותרמית הוא גבוה יותר. קיימת זיקה בין חומרת הטענה לעוצמת ההוכחה הנדרשת להוכחת הטענה, ומקום בו מועלית טענת תרמית וזיוף, על בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות" ע"א 3546/10 אליהו מישאלי נגד אולגה קליין.

התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, אפילו לו ברמה המינימלית של מאזן הסתברויות.

1. דוקטרינת הנזק הראייתי המוזכרת בסיכומי התובעת לא תועיל לה משום שעל פיה מועבר נטל הראיה לנתבע אשר גרם את אותו נזק ראייתי ואפנה בענין זה לפסק דינו של הש' ע' פוגלמן:

"נזק ראייתי מתרחש כאשר בעטיה של התרשלות הנתבע נגרעה מן הניזוק ראיה שהינה בעלת פוטנציאל להוכחת יסוד או טענה בתביעתו. על-פי הדוקטרינה, על הנתבע מוטלת אחריות כלפי התובע אם התנהגותו העוולתית שללה מהאחרון את היכולת להוכיח את מרכיביה של עילת תביעתו נגד מי שגרם לו נזק", ע"א 9622/07 עידן הולין נגד קופ"ח כללית של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, מחוז הנגב.

1. אין בתצהירי התובעת טענה או הוכחה כל שהיא לגבי נזק ראייתי שגרם לה מי מהנתבעים. בסעיף 2.10 לסיכומיה היא טוענת כי עובדיה-נתבעים 1-3 גרמו לכך שלתובעת לא היתה "ביקורת" אמיתית לגבי הסחורות. גם אם טענה זו נכונה, אין ראיה כל שהיא כי מי מהנתבעים, 4,8,12,16 היה חלק משיטה זו, או כי הכיר את מי מעובדי התובעת ושיתף איתם פעולה בנושאים אלו, ומיותר להזכיר כי מעשיו של נתבע אחד אינם יוצרים חבות של נתבע אחר, רק משום שהתובעת בחרה לצרפם ביחד לאותו כתב טענות.
2. התובעת לא הוכיחה באמצעות ראיות כי נגרם לה נזק ראייתי, הראיות כולן לרבות המידע והנתונים באשר לסחורות שנגזלו נמצאים בשליטת ובחזקת התובעת, לאף אחד מ-4 הנתבעים לא היתה גישה למסמכי הנתבעת וגם לא נטען כי מי מהם עשה שינוי באותם מסמכים, כך שגם אם היה נגרם נזק ראייתי, ועובדה זו לא הוכחה, אין ראיה כי הוא נגרם ע"י הנתבעים, כך שעל התובעת להוכיח טענותיה כלפיהם.
3. אמור מעתה, יש לבחון את הראיות שהציגה התובעת במיוחד כשלטענתה מדובר בגזל, בזהירות ובקפדנות, כאשר על התובעת להוכיח את מלוא טענותיה. סכום הנזק הנתבע לא הוכח כלל למרות שלתובעת מידע מדויק בנושא אותו לא הציגה.
4. למרות האמור לעיל יש לבחון האם הוכחה גרימת נזק כל שהוא (נמוך מסכום התביעה) על ידי התובעת, שאלה אותה יש לנתח על רקע נסיבות גילוי הגזל לכאורה.
5. על פי עדות של רן גיל, מנהל חטיבת היצור של התובעת, בספטמבר 2008 פנה אליו חוקר פרטי (אורי סבר) ביוזמתו בטענה שגונבים מהתובעת מוצרים שונים והוסיף כי סבר אמר:

"תשמעו, אני רוצה דמי, דמי העמלה שאני רוצה עבור החשיפה, אני מוכיח לכם גנבה, וכמה שגנבו בחודש, זה מה שאתם משלמים לי", (עמוד 134 לפרוטוקול שורה 18).

1. אמירה שמחייבת משנה זהירות בעת בחינת עדותו של סבר שכן שכרו של החוקר הפרטי נקבע לטענת התובעת בשיעור ישיר להיקף הגניבות שיחשוף, על כל המשתמע מכך. במיוחד שלאור הדרך בה בחרה התובעת להוכיח את תביעתה, כל המיוחס ל"גזלנים", מבוסס רק על עדותו של אותו חוקר פרטי, התובעת לא הביאה לעדות את מי מהמעורבים במעשים, לרבות נתבעים אחרים שהודו לטענתה במיוחס להם ומסמכים באשר לנזק נותרו בידיעת התובעת בלבד כאמור לעיל. אמנם התובעת העבירה הטיפול למשטרה, אך גם בנושא זה לתובעת מידע באשר להליכי החקירה שנותר בידיעתה בלבד או בגדר של מידע מכלי שני, מבלי שהוצגו ראיות, במידה ויש כאלה.
2. החוקר הפרטי אורי סבר, הציג באמצעות תצהירו ת/3 שני ארועים: אירוע מספר 1 מיום 20.10.2008 ואירוע מספר 2 מיום 22.10.08. על הוכחת הארוע השלישי המוזכר בתצהיר, אירוע מיום 23.10.2008 ויתרה התובעת. (בעת הגשת התצהיר כמתואר בעמודים 99-101 לפרוטוקול התנגד ב"כ פרימיום להעדת העד על ארוע מספר 3 שלא תוצפת וצולם על ידו, התנגדותו התקבלה והתובעת לא הביאה לעדות את המתצפתים האחרים).
3. בארוע הראשון כמתואר בתצהיר ת/3, ראה החוקר ביום 22.10.2008 החל מהשעה 9:25, משאית של טיב טעם, נצמדה למשאית גולדפרוסט, בשלב זה הועבר לטענתו משטח שלם של קרטונים עם סחורה, לאחר מכן המשאית עם הסימון גולדפרוסט הגיעה למחסן בשר ברחוב העבודה 16 באשדוד, השייך לבוריס, ותכולת המוצרים הועברה לאותו מחסן, [אין טענה כי מי מהנתבעים הוא בעליה של משאית גולדפרוסט או כי הוא או מי מטעמו נהג בה].

תיאור זה הינו סתמי, אין הוא כולל פרטים באשר לכמות הסחורה, סוג הסחורה ואין בו ראיה כל שהיא כי מדובר בסחורה גנובה ולא במקרה מציין המצהיר מטעם התובעת אורי סבר בתצהירו כי מדובר ב"מוצרים הנחזים להיות גנובים", מה שנחזה להיות גנוב אינו בהכרח גנוב, וגם ברמת מאזן ההסתברויות, לא ניתן לקבוע מנתונים אלו מימצא כל שהוא נגד בוריס-נתבע 4 וזו למעשה הראיה היחידה שהוצגה נגדו.

1. באירוע השני כמתואר בת/3 ראה החוקר ביום 23.10.2008, החל מהשעה 9:15, כי משאית של טיב טעם חוברת למשאית של פרימיום, שעל פי מספר הרישוי ניתן לקבוע כי היא המשאית בה עשה שימוש ארקדי. החוקר מצין כי הועברה כמות גדולה של קרטונים עם סחורה ממשאית התובעת למשאית האחרת, חלק מהסחורה הועבר לרכבו של רומן נתבע 11. פרט לתיאור זה לא מתאר החוקר פרטים כל שהם כגון, כמות הסחורה וסוג הסחורה שהועברו, מה מקור הסחורה, מה עשה בה ארקדי ואין פרטים הקושרים את המשאית לפרימיום, היא לא יצאה מחצרי פרימיום וגם לא הגיעה לשם לאחר אותו אירוע.

בנוסף צפיתי בשני הדיסקים, (ת/3ג, ת/3ב) וגם על פי תוכנם לא ניתן לבסס מימצא כל שהוא באשר לשיעור נזק או אחריות. אמנם החוקר מלווה את הצילומים בדבריו, אך הרושם הוא כי הוא מתאר את הרהורי ליבו, שכן מידע ברור לא נראה בצילומים, ולא די לכנות כדבריו את המתרחש כ"עיצומה של פעילות", שמהותה של הפעילות ופרטיה לא הובררו.

למרות שלא הוכח גובה הנזק, אנתח את טענות הצדדים באשר לאחריות הנתבעים.

אחריות נתבע 16, ארקדי פוטחין ונתבעת 8 פרימיום

1. ארקדי, נתבע 16 שאינו מיוצג, לא הגיש סיכומים. ב"כ התובעת מבקש במסגרת סיכומי התשובה מטעמו ליתן פסק דין נגדו על מלוא סכום התביעה, כשהוא מסתמך על תקנות 160ד' ו-157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי-התשמ"ד-1984 ועל "הודאתו והרשעתו בהליך הפלילי כפי שהדבר קיבל ביטוי בפרוטוקול בית משפט בעמוד 363".
2. מתקנות סדר הדין האזרחי לא תבוא לתובעת הישועה, משום שעל פי התקנות, דין בעל דין שלא מגיש סיכומים כדין מי שלא התייצב לדיון, תקנה 157(2) קובעת בענין זה:

"(2) התייצב התובע, ואילו הנתבע לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, רשאי התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו, ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר",

1. דהיינו עדיין על התובע "להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו" וכפי שקבעתי חובת הראיה על התובעת והיא לא הוכיחה את שיעור הנזק שנגרם לה. גם הטענה כי ארקדי הודה והורשע במסגרת ההליך הפלילי, לא הוכחה בפניי. התובעת לא הציגה מסמך כל שהוא כחלק מראיותיה ובו הרשעה או הודאה בענינו של ארקדי. ההפנייה לעמוד 363 לפרוטוקול שגויה, עיון בפרוטוקול עדותו של ארקדי, מראה כי בשום שלב הוא לא הודה או אישר כי הודה בהליך אחר.
2. בעדותו בפניי התייחס ארקדי לעסקאות שעשה במוצרי טיב טעם, באמצעות נתבע 11, רומן. לדבריו רכש מרומן מוצרים בתמורה מבלי שידע שמדובר ברכוש גנוב, כשהעסקאות נעשו בגלוי, (עמוד 304 לפרוטוקול שורה 15 ועמוד 309 לפרוטוקול שורה 3).

ארקדי לא הציג ראיות באשר לרכישות אלו, וטען כי הן נעשו במזומן. מאחר ונטל ההוכחה מוטל על התובעת, איני סבור כי אי הצגת פרטי העיסקאות עם רומן פועלת לחובת ארקדי, במיוחד שהתרשמתי כי ארקדי לא ניהל ספרים מסודרים במסגרת עסקיו.

אין מחלוקת כי במהלך כל התקופה עשה ארקדי את עסקיו כשהוא נוהג במשאית שהיתה שייכת לפרימיום ואניח כי הרכב הנראה באותם שני ארועים (דיסק ת/3) הוא המשאית ששיכת לפרימיום ואשר הושכרה לארקדי.

המחלוקת היא האם פעל ארקדי כעצמאי באמצעות המשאית אותה שכר מפרימיום או שמא ארקדי ופרימיום, כטענת התובעת, עשו יד אחת כמעוולים במשותף עם עובדיה הגזלנים, כך שהמשאית לא הושכרה כלל לארקדי ומסמכי השכירות שהוצגו, הם פיקטיביים.

1. ארקדי ומנהלה של פרימיום שמעון דויבן (להלן-שמעון), הם חברים, לטענתם על בסיס ההיכרות והחברות, שכר ארקדי את המשאית שנראית בתצלומי החוקר הפרטי מפרימיום, כנגד תשלום דמי שכירות של 6,500 ש"ח לחודש, (נספח ז' לתצהיר שמעון). לא הובאו ראיות מצד ארקדי או שמעון בדבר תשלום דמי השכירות, ארקדי טען כי שילם חלק מהתשלומים ובכל פעם קיבל פתקים כאישור קבלה אותם לא שמר, (עמוד 306 לפרוטוקול שורה 3). שמעון מסר בעדותו פרטים דומים, (עמוד 315 לפרוטוקול החל משורה 7) לרבות באשר לאי נהול ההתחשבנות בצורה מסודרת של הוצאת חשבונית כנגד כל תשלום אלא בדרך מתן פתקים, (עמוד 318 לפרוטוקול שורה 27).
2. התובעת בסיכומיה מפנה להחלטתו של הש' י' עמית, אשר דן בתיק זה בשלב ההליכים המקדמיים בהיותו שופט מחוזי, טרם מינויו לבית המשפט העליון, אלא שהתובעת מסיקה מהחלטת הש' י' עמית מיום 3.3.2009, מסקנות הסותרות את האמור בה. הש' י' עמית לא קבע כי הסכם השכירות הוא הסכם למראית עין ובניגוד לנטען ע"י התובעת, הש' י' עמית לא קבע כי ארקדי ושמעון "תיאמו עדויות ובישלו ראיות", מיותר להזכיר כי הנושא התעורר בפני הש' י' עמית במסגרת הליכים מקדמיים, וכל שנאמר באותו שלב כפי שמצוין במפורש בהחלטה, כי מדובר ב"התרשמות לכאורית", התובעת אשר ציטטה החלטה זו בעמוד 13 לסיכומיה, השמיטה משום מה את המשכה של אותה החלטה ובצדק מלין על כך ב"כ פרימיום בסעיף 19 לסיכומיו ואביא את שהושמט בעת ציטוט החלטת הש' י' עמית מיום 3.3.2009:

" אם זאת, אין משמעות הדבר כי בית המשפט רשאי כבר בשלב זה, להגיע למסקנה כי יש לייחס את מעשיו של המשיב למשיבה. גם כאשר עובד של ראובן עושה שימוש ברכושו של ראובן לצורך מעשי גניבה משמעון, אין משמעות הדבר כי ראובן אחרי מיניה וביה למעשיו של העובד".

1. היום ניתן להגיע לקביעות סופיות, לאחר ניתוח העדויות של ארקדי ושמעון לא מצאתי כי יש בהן ביטוי או ראיה כל שהיא לשיתוף פעולה ביניהם לשם גזילת מוצריה של התובעת. שוכנעתי כי משאיתה של פרימיום נמסרה לשימושו של ארקדי ובתקופה בה נצפתה המשאית ע"י החוקר הפרטי, הפעילות באמצעות המשאית נעשתה ע"י ארקדי, לשימושו בלבד, בלי קשר לפרימיום.
2. יצויין כי מטעם התובעת, העד היחידי שהובא מטעמה והקושר לכאורה את נתבעים 8 או 16, הוא החוקר הפרטי מר אורי סבר, שצפה ותעד שני מקרים. בעדות יחידה זו אין די כדי לקשור את מי מהנתבעים למעשי הגזל או למצוא במעשיהם מעורבות כמעוולים במשותף.
3. שמעון הבהיר בעדותו כי ארקדי לא פרק מעולם בחצרי פרימיום סחורה בבעלות התובעת, (עמודים 339 ו-340 לפרוטוקול) והסחורה שנרכשה מהתובעת הובאה תמיד על ידי רכב של התובעת, (עמוד 341 לפרוטוקול).
4. לא הוכח כי שמעון ידע בשלב כל שהוא על עיסקאות שנעשו באמצעות המשאית אותה השכיר לארקדי וזה השלב להדגיש כי לא הובאה ראיה כל שהיא הקושרת את פרימיום גם לכל הנתבעים האחרים, בין אלה שהודו ובין אלה שלא הודו. פרימיום לא היתה מעורבת בפעולות גזל מהתובעת, לא במישרין, לא בעקיפין והיא גם לא ידעה עליהם ולכן דין התביעה נגדה להידחות, גם אם היה מוכח גובה הנזק שנגרם לתובעת.
5. [מן הראוי להוסיף כי נגד פרימיום לא הוגש כתב אישום והיא אפילו לא זומנה ע"י המשטרה לחקירה בקשר לחשדות בגניבה או כעדה למעשים המוזכרים בכתב התביעה, במיוחד שמעדות החוקר הפרטי אורי סבר, עמוד 102 לפרוטוקול, הסתבר כי מיום 28.10.2008 נטלה המשטרה את משימת העיקוב אחר המעורבים בגניבות וחקירתם מעשיהם. למרות זאת אל פרימיום המשטרה מעולם לא פנתה כאמור ובכלל זה לא מצאה המשטרה מעורבות של רכבים של פרימיום או מי מעובדיה].
6. בעניינו של ארקדי הוכח קיומן של מספר עסקאות שעשה עם נתבע 11, בסכומים לא מוגדרים. לא הוכח כי העיסקאות נעשו במוצרים שנגזלו מהתובעת, התובעת לא הביאה לעדות את נתבע 11 או כל עד אחר היכול לאשר כי ארקדי ידע שסחר במוצרים שנגזלו מהתובעת וגם מסיבה זו דין התביעה נגדו להידחות.
7. לתובעת טענה נוספת נגד פרימיום בשל ההתחשבנות ביניהם, לטענת התובעת פרימיום ביטלה המחאות בגובה 330,000 ש"ח למרות שקיבלה את הסחורה. נושא זה לא מפורט בעילות התביעה וגם אם רצתה התובעת להעלות טענות בנושא זה, בפועל היא לא הציגה מסמך כל שהוא המאשר טענותיה, שמעון מנהל פרימיום לא אישר קיומו של חוב (עמוד 349 לפרוטוקול שורה 5) ולכן גם סוגיה זו לא הוכחה. [יצויין כי על פי סעיפים 87, 88 לתצהירו משלא סופקה סחורה ביטלה פרמיום שיקים מסוימים, התובעת לא טרחה לסתור טענות אלו במסמכים או בעדויות].

אחריות נתבע 4 בוריס טורוק

1. ראיה ישירה אחת הוצגה בענינו של בוריס, על פי דיסק 1 (ת/3) ביום 20.10.2008 הגיעה משאית הנושאת לוגו "גולד פרוסט" למחסן ברחוב העבודה 16 באשדוד השייך לבוריס וממנה נפרקו ארגזים. אין ראיה כי מדובר במוצרים שנגזלו מהתובעת וגם אם אניח כי מדובר במוצרים שכאלה, אין טענה כי בוריס היה המעוול הישיר ואין ראיה כי בוריס ידע כי המוצרים נגזלו ע"י אחר.
2. בוריס בהודעתו נ/6 מאשר כי הוא בעליו של המחסן הנמצא ברח' העבודה 16 באשדוד. לדבריו קנה מוצרי טיב טעם מא.ב. בשר. הוא מאשר כי פעמיים איפשר לאחסן אצלו בשר למספר שעות, בתחילת אוקטובר 2008, איפשר לרומן-נתבע 11 לאחסן אצלו בקירור למספר שעות מספר קרטונים, וכך גם כשהגיע אדם בשם וובה והציע לו לרכוש בשר, בוריס לא הסכים לרכוש את הבשר מוובה, אך אישר השארתו במחסניו למספר שעות, גם לאחר חקירתו הנגדית לא השתנתה גרסתו (ראו עמוד 176 לפרוטוקול שורה 9, עמוד 198 שורה 6, עמוד 214 שורה 12).

אלו העובדות היחידות שהוכחו בעניינו של בוריס, אין בהן כל מימצא המצביע על ידיעה או מעורבות במעשי גזל ובכלל זה אין בהן מידע באשר לפעולתו כמעוול במשותף.

לו סברה התובעת כי בוריס עשה יד אחת עם רומן, נתבע 11, על מנת לגזול את רכושה, משהבינה כבר מעיון בכתב הגנתו כי בוריס כופר בביצוע המיוחס לו, יכולה היתה להביא את רומן לעדות או כל עד אחר היכול לתמוך בטענותיה, (ראו אזכורו של עד בשם וובה במהלך חקירתו הנגדית של בוריס ע"י ב"כ התובעת, עמוד 177 לפרוטוקול שגם הוא לא הובא להעיד ע"י התובעת) משלא עשתה כן, מתקיימת החזקה כי עדים אלו לא תומכים בטענות התובעת.

בנסיבות אלו, גם אם היתה מוכיחה התובעת קיומו של נזק, אין הנתבע 4 קשור לאותו נזק ודין התביעה נגדו להידחות.

אחריות נתבע 12- אלכסנדר טולצ'ינסקי

1. אקדים ואבהיר כי בכוונתי, להתעלם מהמסמכים שצרף אלכסנדר לסיכומיו, מבלי שהגישם כראיה במהלך המשפט. אלכסנדר מודה כי רכש בשני מקרים מרומן- נתבע 11, מוצרים שונים, הרכישה לטענתו נעשתה במהלך העסקים הרגיל, מבלי שידע או חשד כי מדובר במוצרים שנגזלו לכאורה מהתובעת, הוא עוד מוסיף ומבהיר כי משסרב רומן לתת לו חשבונית עבור הרכישה הפסיק לרכוש ממנו מוצרים (עמוד 291 לפרוטוקול שורה 27). בחקירתו הנגדית הבהיר כי הסחורה שרכש מיובאת מתאילנד ובעת רכישתה לא ידע כי היא קשורה לתובעת, (עמוד 283 לפרוטוקול שורה 15).
2. התובעת לא הציגה ראיה כל שהיא אחרת, הקושרת את אלכנסדר לסחורה שנגזלה ובכלל זה לא הוצגה ראיה כל שהיא המצביעה על ידיעתו כי סחורה כל שהיא שהגיעה לידיו נגזלה מהתובעת. אם לטענת התובעת רומן, וובה או כל אדם אחר גזל ממנה סחורות ומכרן לאלכסנדר כחלק מפעילות עוולתית משותפת, היה עליה להביא עדויות על כך, למשל להביא לעדות את רומן או וובה, בהעדר ראיות דין התביעה נגד נתבע 12 להידחות.
3. בטרם סיום אציין כי התובעת בסיכומיה, מצטטת ומפנה לעובדות שהוכחו לכאורה במסגרת הליך פלילי, כך למשל בסעיף 1.2 מוזכרים קביעות של בית משפט השלום בנתניה בענינם של ויטלי פישניקוב ואבי זבאן. כל שנקבע מבחינה עובדתית בהליך אחר הוא בבחינת עדות מפי השמועה והתובעת אינה יכולה להסתמך עליו, בוודאי שאינה יכולה לעשות זאת לראשונה כחלק מסיכומיה.
4. גם לניסיון התובעת להסתמך על סעיפים 11 ו-12 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ולראות בנתבעים מסייעים או מעוולים במשותף עם מעורבים אחרים שהודו במעשה הגזל, הינו ניסיון שכשל בשל העדר תשתית ראיתית. התובעת לא הציגה בראיות, ראיה כל שהיא לפיה מי מארבעת הנתבעים, 4,8,12,16 סחר בסחורה כשהוא יודע שהיא נגזלה מהתובעת. צודק ב"כ נתבע 4 בניתוח המתואר בסעיף 55 לסיכומיו ולפיו על התובעת להוכיח כי עוולה אחת, מבוצעת בפעולה משותפת ומתואמת על ידי הנתבעים, ובמקרה זה לא הוכח כי מי מארבעת הנתבעים, סייע או למצער ידע על גזילת רכושה של התובעת.

דלות ראיות התביעה, לענין הנזק ולענין החבות, ככל שמדובר בארבעת הנתבעים שהתגוננו, מביאה למסקנה אחת בלבד, דחיית התביעה נגד כל אחד מהם.

סיכום

לאור כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה נגד הנתבעים, 16, 12, 8, 4.

בהתחשב בעובדה כי קוימו 10 ישיבות קדם משפט ו-3 ישיבות הוכחות, לאור סכום התביעה והיקפו של התיק, אני מחייב התובעת לשלם לכל אחד מהנתבעים 4, 8 ו-12 שכר טרחת עו"ד בשיעור של 70,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

נתבע 16 לא הגיש סיכומים ולאור האמור לעיל בפרק המתייחס אליו איני סבור כי יש לזכותו בהוצאות משפט.

המזכירות תשלח את פסק הדין לתובעת ולנתבעים 4,8,12,16.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ב, 27 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.