בפני בקשת הנאשם להארכת מועד לתשלום קנס ו/או לדחיית מועד התשלום הראשון של הקנס ו/או מתן אפשרות לתשלום הפיגורים והתמדה בתשלומים החודשיים.

השתלשלות העניינים:

1. ביום 7.12.08 הוגש כתב אישום נגד הנאשם בתיק זה.

2. ביום 9.7.15 ניתן גזר דין נגד הנאשם בו הורשע עפ"י הודאתו בעבירה של אי קיום צו של ביהמ"ש פעם שנייה, לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה התשכ"א וכן הורשע על פי הודאתו באישום השני של בנייה שלא כדין של מבנים המפורטים בסעיף א(1) לאישום השני – סככה, קונטיינר ומכולה אשר שימשו לעסק של עיבוד וחיתוך שיש על אדמה חקלאית, עבירה עפ"י סעיף 204(ג) לחוק התכנון והבנייה.

על הנאשם הוטלו העונשים הבאים:

• הארכת תוקפו של המאסר על תנאי שהוטל בתיק 20963/04 בן 4 החודשים למשך שנתיים נוספות והתנאי הוא שלא יעבור העבירה עפ"י סעיף 210 לחוק התכנון והבנייה.
• תשלום קנס בסך 45,000 ₪ או 2 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב – 45 תשלומים שווים, כל תשלום בסך 1,000 ₪ החל מיום 20.9.15, וב – 20 לכל חודש אחריו. אי עמידה באחד מן התשלומים תעמיד מלוא הסכום או כל יתרה בלתי משולמת לפירעון מלא ומידי בצירוף תוספות הפיגורים המגיעות כחוק. צוין כי על הנאשם לגשת מידית למשרדי הועדה על מנת לקבל לידיו שוברי התשלום.
• כמו"כ על הנאשם היה לחתום על התחייבות כספית בסך 20,000 ₪ להימנע מלבצע כל עבירה לפי חוק התכנון והבנייה עפ"י הסעיפים 204(א), 204(ג) ו- 210, תוך 3 שנים.
• כן הוטל על הנאשם לשלם 10,476 ₪ כפל אגרה עד ליום 31.12.15.

3. ביום 1.2.16 הגיש הנאשם בקשה להארכת מועד לתשלום קנס ו/או לדחיית מועד התשלום הראשון של הקנס ליום 10.2.16 ו/או מתן אפשרות לתשלום הפיגורים והתמדה בתשלומים החודשיים.

הכרעה:

הסמכות לדון בביטול תוספת פיגורים ובפריסת חוב:

1. מועד תשלום קנס ותוספות פיגורים מוסדר בשני חיקוקים: האחד – חוק העונשין והשני, חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק המרכז").

סעיף 66(א) לחוק העונשין קובע :

"מועד לתשלום קנס [תיקון: תש"ם]

(א) קנס שהוטל ישולם מיד, אך רשאי בית המשפט לצוות שהקנס ישולם תוך תקופה שקבע ובתנאים שקבע; ורשאי הוא לקבוע שעל סכום הקנס שתשלומו נדחה או על חלק ממנו תשולם תוספת כאמור בסעיף 67 לגבי תקופת הדחיה".

סעיף 67(א) לחוק העונשין קובע:

"תוספת פיגור על אי תשלום קנס

(א) קנס שלא שולם, כולו או מקצתו, במועד הקבוע, תיווסף עליו תוספת פיגור (להלן - התוספת)".

סעיף 69 לחוק העונשין קובע:

"פטור מתשלום התוספת

(א) בית המשפט או הרשם רשאים לפטור אדם, על פי בקשתו, מתשלום התוספת, כולה או מקצתה, אם שוכנעו שהיו סיבות סבירות לאי תשלום הקנס או חלק ממנו במועד הקבוע.

(ב) הבקשה לפטור תהיה בכתב, ותהיה נתמכת בתצהיר המאמת את העובדות המפורטות בה; בית המשפט או הרשם רשאים להחליט בבקשה על יסוד התצהיר בלבד או במעמד המבקש בלבד.

(ג) החלטת בית המשפט או הרשם ניתנת לערעור כהחלטה אחרת של אותו בית משפט בענין אזרחי, אם ניתנה רשות על כך מאת נותן ההחלטה".

סמכות בית המשפט:

6. הסמכות להורות על ביטול תוספת פיגורים מצויה, איפוא, מכוח סעיף 69(א) לחוק העונשין, בידיו של בית המשפט שהטיל את הקנס. סמכותו של בית המשפט בענין זה מתקיימת גם לאחר שקם מכסאו, וגם לאחר שגזר הדין הפך חלוט.

7. אשר לדחיית מועד תשלום הקנס או פריסתו לתשלומים – בענין זה אין הוראה דומה ומכאן שבית המשפט אינו מוסמך לדון עוד היום בבקשה לדחיית מועד תשלום הקנס או לפריסתו לתשלומים, אך מוסמך הוא לפטור את הנאשם מתשלום תוספת פיגורים, כולה או מקצתה, בנסיבות המפורטות בסעיף 69(א) לחוק העונשין.

סוגיה זו נותחה באופן מקיף ע"י כב' השופטת לילי יונג-גופר בת"פ (נצרת) 3695/03 - מדינת ישראל נ' ג'פרי עיסמת ואח', תק-של 2007(1), 803(03/01/2007 (להלן: "עניין ג'פרי) וכך נכתב שם:

"משעה שמצאנו שדחיית מועד תשלום הקנס או פריסתו לתשלומים אינם בבחינת "טעות" כמשמעותה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט, ובהעדר הוראה ספציפית כגון זו שבסעיף 69(א) לחוק העונשין לגבי ביטול תוספות פיגורים, אין מנוס אלא לקבוע שמדובר - מבחינת בית המשפט - בשינוי של גזר הדין, שינוי שאין הוא מוסמך עוד לעשותו לאחר שסיים את מלאכת גזירת הדין, ובוודאי לאחר שגזר הדין הפך חלוט.

11. המשמעות היא, איפוא, כי בית המשפט אינו מוסמך לדון עוד היום בבקשה לדחיית מועד תשלום הקנס או לפריסתו לתשלומים, אך מוסמך הוא לפטור את הנאשם מתשלום תוספת הפיגורים, כולה או מקצתה, בנסיבות המפורטות בסעיף 69(א) לחוק העונשין.

12. תימוכין למסקנה זו, באופן המלמד כי זו אכן היתה כוונת המחוקק ניתן למצוא בדברי ההסבר להצעת חוק המרכז לגבית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 2) התשס"ג - 2003 (ה"ח 28 מיום 27.5.03, בעמ' 473), שם מצויין במפורש כי סמכות המרכז לגביית קנסות לביטול או הקטנת תוספת פיגורים על פי חוק זה היא סמכות מקבילה לסמכותו של בית המשפט, אך לא נאמר כך באשר לסמכות לדחיית מועד התשלום או פריסתו לתשלומים."

סמכות המרכז לגביית קנסות:

8. הוראת ס' 5ג' קובעת סמכות מקבילה למרכז לגביית קנסות, להורות על ביטול תוספת פיגורים, כדלהלן:

"סמכות לפטור מתשלום תוספת פיגורים

עובד הנהלת בתי המשפט שהוא עורך דין בעל ניסיון של שלוש שנים, שמינה שר המשפטים לענין זה, רשאי לפטור חייב, על פי בקשתו, מתשלום תוספת פיגורים, כולה או חלקה, שהיתוספה על פי דין לחוב כאמור בפסקאות (1) עד (5ג) להגדרה "חוב", אם שוכנע כי היו סיבות סבירות לאי תשלום החוב, כולו או חלקו, במועדו, או כי קיימות נסיבות אישיות מיוחדות של החייב המצדיקות פטור כאמור".

לעניין דחיית מועד תשלום קנס או פריסתו לתשלום קובעות הוראות ס' 5ב' לחוק המרכז כדלהלן:

"סמכות המנהל לפרוס או לדחות תשלום חוב

(א) מנהל המרכז רשאי, על פי בקשתו של חייב, לפרוס או לדחות את תשלומו של חוב, אם שוכנע כי היו סיבות סבירות לאי תשלום החוב, כולו או חלקו, במועדו, או כי קיימות נסיבות אישיות מיוחדות של החייב המצדיקות פריסה או דחיה של התשלום כאמור".

היינו, הסמכות לדחיית מועד תשלום קנס או לפריסתו לתשלומים הינה סמכותו הייחודית של מנהל המרכז לגביית קנסות.

9. השאלה שנותרה לבירור היא בהתקיים סמכות מקבילה לעניין ביטול תוספת פיגורים – למי תהא נתונה העדיפות - לביהמ"ש או למרכז לגביית קנסות.

10. יפים לעניין זה דברים שנאמרו בעניין ג'פרי, לעניין תיקון חוק המרכז בשנת 2003, והסמכויות שנקבעו בסעיף 5 שלעיל מכוחו, בהשוואה לסמכות ביהמ"ש:

"התכלית שביסוד תיקון זה היתה לייעל את מנגנון הגביה ולתת מענה לקשיים היכולים להתעורר במהלך הגבייה, בכל הנוגע לדחיית מועד התשלום או לפריסתו לתשלומים. ר' ה"ח 28 מיום 27.5.2003, בעמ' 472.

אשר לביטול או הקטנת תוספות פיגורים, כאן היה הרציונל בכך שאין זה מעשי לחזור לבית המשפט על מנת שישקול את ביטול התוספת, דבר שיש בו כדי לסרבל את ההליך שלא לצורך. ר' ה"ח 28 מיוןם 27.5.2003, בעמ' 473.

העולה מן האמור לעיל הוא כי הסמכות לדחיית מועד תשלום קנס או לפריסתו לתשלומים, הינה סמכותו הייחודית של מנהל המרכז לגביית קנסות. אשר לסמכות לביטול או הקטנת תוספת הפיגורים, מדובר בסמכות מקבילה של בית המשפט ושל עורך הדין בעל התפקיד שמונה לכך במרכז לגביית קנסות, כאשר העדיפות נתונה למרכז לגביית קנסות, שהוא הגוף הנכון והיעיל לטיפול בבקשה, ולא בית המשפט, אשר גם המחוקק סבר שמסירת הענין להכרעתו כרוכה בסרבול ואינה סבירה. ר' בענין זה את ע"פ 7176/04 ירון תלמי נ' מדינת ישראל , תק-על 2006(1), 1643 ,עמ' 1648. ואת בש"פ 10616/05 חמיד אגא נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(4), 2366 ,עמ' 2367." (הדגשה שלי – ז.ב.).

בנסיבות אלו, הבקשה נדחית.

אני ממליצה למבקש לפנות בבקשה למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, אשר ידון בה על פי סמכותו, וימסור למבקש את החלטתו.

ניתנה היום, כ"ג שבט תשע"ו, 02 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.