בפני בקשת הנתבעת להורות על תיקון פסק הדין שניתן על ידי ביום 13.1.15 וזאת בהתיחס לפסיקת הוצאות התובעים לרבות בגין אגרת משפט. לטענת הנתבעת נפלה טעות סופר בפסק הדין בכך שבית המשפט לא התיחס לגובה האגרה שיש לחייבה בתשלומה לתובעים, וזאת לנוכח הפער העצום בין סכום התביעה (644,000 ₪) לעומת הסכום שנפסק בפסק הדין (28,843 ₪).

בהחלטתי מיום 19.1.15 ציינתי כי אכן מדובר בהשמטה מקרית שבכוונתי לתקנה, אלא באם יעלו התובעים נימוק משכנע שלא לעשות כן.

בתשובתם מתנגדים התובעים לבקשה מהטעם שמדובר בטעות שגם באם היא נובעת משכחה אין היא ברת תיקון מכוח הוראת סעיף 81 לחוק בתי המשפט, אלא שבאם יש לתקנה, יש לעשות כן במסגרת ערעור בלבד.

חרף האמור בתגובת התובעים, ולאור קביעתי כי אכן מדובר בהשמטה מקרית, שכן בעת מתן פסק הדין וחתימתו, לא שמתי לבי לכך שיש לקצוב את סכום האגרה בה תחויב הנתבעת בהתאם לתוצאות ההליך ושווי הסעד שנפסק בסופ של יום, בכוונתי להעתר לבקשה שכן, כפי שעולה מהחלטתי מיום 19.1.15, העדר התיחסות לגובה האגרה אכן נבעה מהשמטה בלבד.

צודקים התובעים כי על בית המשפט להיות זהיר בעת מתן פסק הדין ולא להזדרז לתקן שגגות שנפלו מלפניו, שכן יש בכך לפגוע בכלל סופיות הדיון. אולם מקום בו ברור על פני הדברים שמדובר בהשמטה מקרית, לשם כך בדיוק חוקק סעיף 81 לחוק בתי המשפט, על מנת שלא יווצר מצב בו "יקבו הדין את ההר" וטעות שנובעת מהשמטה מקרית לא תקובע בפסק הדין.

לפיכך, ולנוכח הסכום שנפסק בסופו של יום, בצירוף לסעד הפינוי שנתבע וניתן בפסק הדין, אני קוצבת את הסכום שעל הנתבעת לשלם לתובעים בגין אגרה משפט בסך של 1,600 ₪ (נכון להיום) כצירוף האגרה, במעוגל, בגין שני הסעדים שנתבעו וניתנו.

בכך יש לראות את פסק הדין כמתוקן כך שבמקום המילים "לרבות בגין אגרת משפט" המופיעות בעמ' 12 שורה 17, יופיעו המילים: "לרבות בגין אגרת משפט בסך של 1,600 ₪ (נכון להיום) סכום אליו לא יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כאמור בסיפת הסעיף".

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ו שבט תשע"ה, 04 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.