בקשת התובעת להביא ראיות מפריכות באמצעות זימון עד הזמה, נדחית.

הכלל הינו שעל התובע להביא את ראיותיו "בחבילה אחת" ואילו החריג לכלל, המאפשר לתובע להביא ראיות מפריכות לאחר שכבר הכריז "אלה עדיי" ולאחר שמיעת עדי ההגנה, חל מקום בו התובע הופתע מטיעוניו או מראיותיו של הצד שכנגד.

בענייננו - טענת הנתבעת מס' 2 בדבר אופי העבודה עם הצליינות הניגרית, כמו גם הטענה שהתובעת הייתה מודעת לאופי עבודה זה, נטענה על ידי הנתבעת מס' 2 באופן מפורש כבר בכתב הגנתה (ראה סעיפים 4.4. ו- 4.5 בכתב ההגנה) וכן בתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת מס' 2 (ראה סעיף 3.7 לתצהיר). הטענה אף הועלתה על ידי נציג הנתבעת מס' 1 בדיון שהתקיים ביום 7.2.2010.

זהות העדים מטעם הנתבעת מס' 2 ותפקידם צוינו במפורש בבקשות לזימון העדים שהגישה ב"כ הנתבעת מס' 2 עובר לדיון ההוכחות (ואף כבר בשנת 2010).

בנסיבות אלה, אין מדובר בטענות או בראיות מפתיעות מצד הנתבעת מס' 2, אשר התובעת לא יכלה לצפותן ואשר מצדיקות סטייה מן הכלל האמור.

ההסדר הדיוני מיום 3.3.13, עליו נסמך ב"כ התובעת, מתייחס לסוגיה אחת בלבד, אשר להבדיל מהסוגיה נשוא ענייננו לא נטענה בכתב ההגנה ובתצהירי הנתבעת. המדובר בטענת הגנה שהוספה בהסכמה באותו דיון, ולפיה ההסכם עליו נסמכת התביעה בטל בהיותו מנוגד לדיני ההגבלים העסקיים. הוסכם על הצדדים כי הנתבעת לא תגיש כתב הגנה מתוקן בשל הוספת טענה זו וכי התובעת תהיה רשאית להגיב "לטענה זו", בין היתר, באמצעות הצגת עדות הזמה.

על כן, כאמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ט טבת תשע"ד, 22 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.