מבוא ועובדות מוסכמות:

1. בפניי תביעה כספית לפיה התובע מבקש לחייב נתבעות מס' 2 ו-6 בתשלום סך של 1,000,000 ש''ח למועד הגשת התביעה.

2. במועדים הרלוונטיים לתביעה עסק התובע, בין היתר, במתן הלוואות חוץ בנקאיות.

נתבעת מס' 1, חברת נרדיה אירועים בע"מ (להלן: "חב' נרדיה"), ניהלה אולם אירועים (להלן: ''אולם האירועים'') ונתבעים מס' 3, 5, יעקב ו-אמיר נרדיה, וכן אדם נוסף שאין עניינו למקרה דנן, היו בעלי המניות של החברה.

3. ביום 9.1.08 נערך ונחתם בין התובע, מחד, לבין חב' נרדיה ונתבע מס' 3, מאידך, הסכם לפיו התחייב התובע להעמיד לשניים אלה הלוואה על סך של 200,000 אירו (להלן: "ההסכם").

במעמד חתימת ההסכם חתמו נתבע מס' 3 ונתבעת מס' 6, גב' עליזה לוי כברה, על כתב ערבות להבטחת התחייבויות הלווים בהסכם (להלן: "כתב הערבות") ויום לאחר מכן, 10.1.08, חתמה נתבעת מס' 2 על כתב הערבות. כמו כן, להבטחת החזר ההלוואה משכה חב' נרדיה לפקודת התובע שיק בגובה הסכום השקלי של ההלוואה, 1,112,000 ₪ (להלן: "השיק"), ונתבעת מס' 4, גב' ציפי נרדיה, בת זוגו של יעקב דאז, חתמה כערבה על גב השיק.

4. בס"ק 2.2 להסכם נקבע כי מלוא סכום ההלוואה יועבר ללווים לא יאוחר מיום 10.1.08 וכי חתימתם על ההסכם מהווה אישור בדבר קבלת הכספים. אין בהסכם כל התייחסות לאופן העברת כספי ההלוואה, במזומן, לחשבון בנק, בשיק או בכל דרך אחרת.

בסעיף 3 להסכם התחייבו הלווים לשלם לתובע ריבית עבור ההלוואה בסך של 4,000 אירו לחודש למשך 5 שנים, וזאת החל מיום 10.2.08 וכלה ביום 10.1.13, וכן לפרוע את קרן ההלוואה ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך של 20,000 אירו לחודש בצירוף 2% על יתרת הקרן הבלתי מסולקת, וזאת החל מיום 10.1.13 ובכל ה-10 לחודש שלאחריו.

5. בחודש אוקטובר 2008, או בסמוך לכך, ברח יעקב לחו"ל והוא הותיר אחריו נושים וחובות רבים. כמו כן, נתבעת מס' 7, חב' גני רוני בע"מ, החלה בהפעלת אולם האירועים במקום חב' נרדיה.

6. התובע, יחד עם מר אבנר חדד, הגישו בקשה לבית משפט המחוזי בחיפה לפירוק חב' נרדיה (להלן: "הליך הפירוק"). בקשת התובע הוגשה, בין היתר בגין חוב ההלוואה.

כמו כן, התובע הפקיד את השיק לחשבון הבנק, אולם הוא חזר באי-פרעו בהעדר כיסוי מספיק. בעקבות זאת השיק הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, הן כנגד חב' נרדיה, והן כנגד נתבעת מס' 4, הערבה לפרעונו. יודגש כי לא הוגשה כל התנגדות לביצוע השיק.

7. במהלך הדיון בתביעה ניתנו פסקי דין ביחס לנתבעים מס' 1, 3-5 ו-7, ונותר לדון ולהכריע בתביעה נגד נתבעות מס' 2 ו-6. אולם, לאחר תום שמיעת הראיות בתביעה, ניתן צו כינוס נכסים בעניינה של נתבעת מס' 6 לפיו עוכבו ההליכים בתביעה דנן ולתובע ניתנה שהות לקבלת אישור בית המשפט המוסמך להמשך ההליכים, שטרם ניתן.

פסק דין זה ניתן איפוא אך ביחס לנתבעת מס' 2, אף כי מאחר ונתבעת מס' 6 מעלה טענות הגנה דומות לטענות ההגנה של נתבעת מס' 2, אזי לקביעות בפסק דין זה השלכות ברורות על נתבעת מס' 6 ככל ויינתן אישור בית המשפט המוסמך להמשך ההליך נגדה.

טענות הצדדים:

8. התובע טען כי מכר בשם אבנר חדד (להלן: "חדד") ייעץ לו להלוות כספים לחב' נרדיה ולנתבע מס' 3 באומרו כי הוא עצמו הלווה להם כספים והם עמדו בהחזר החוב. התובע תיאר לפרטי פרטים את מהלך החתימה על ההסכם וכתב הערבות, משיכת השיק וחתימת נתבעת מס' 4 כערבה לפרעונו. הוסיף התובע וטען כי לאחר שלא התאפשר לנתבעת מס' 2 לחתום על כתב הערבות במועד חתימת ההסכם, 9.1.08, הוא הגיע למחרת היום לאולם האירועים ונתבעת מס' 2 חתמה על כתב הערבות. במעמד הנ"ל נכחו עו"ד שולשטיין מטעם התובע, נתבעים מס' 3 ו-5 בעוד כי נתבעת מס' 4 הגיעה לזמן קצר וחתמה כערבה על גב השיק. לאחר כל אלה התובע ונתבע מס' 3 נכנסו לחדר אחר, התובע מסר לאחרון במזומן סך של 200,000 אירו בשטרות של 500 אירו כ''א שהיו בתוך מעטפה והוא ספר את הכסף.

מוסיף התובע וטוען כי ממועד העמדת ההלוואה ועד ליום 10.10.08 שולמה הריבית כסדרה, 4,000 אירו לחודש, למשך 9 חודשים, אולם לאחר בריחתו של נתבע מס' 3 לחו"ל החוב לא נפרע, כולו או בחלקו. התובע פנה לכל הערבים בדרישה לתשלום החוב והם הבטיחו לסלקו, אך לשווא. כמו כן, בניסיון להברחת נכסים, נתבעת מס' 2 שיעבדה את חלקה בדירת מגורים שבבעלותה לטובת צד ג'.

בנסיבות העניין, התובע העמיד את ההלוואה לפירעון מיידי, אף כי לצרכי האגרה הוא הגיש תביעתו על סך של 1,000,000 ש"ח ליום 16.12.08, סכום הנמוך מקרן ההלוואה.

להשלמת התמונה יצוין כי התובע הוסיף וטען כי נתבע מס' 3 קיבל ממנו הלוואה נוספת על סך של 500,000 ש''ח כנגד שיק שמשכה חב' נרדיה ומסרה אותו לידיו (להלן: ''ההלוואה השנייה'') וכן ניכה עבור נתבע מס' 3 שיק על סך של 52,500 ש''ח (להלן: 'שיק הניכיון'').

9. לטענת נתבעת מס' 2, נתבע מס' 3 היה חייב לה סך של 230,000 ש''ח והוא הבטיח להחזיר את החוב מכספי ההלוואה. רק מטעם זה הסכימה נתבעת מס' 2 לערוב להחזר ההלוואה. סוכם עם התובע כי כספי ההלוואה יועברו ישירות לחשבון חב' נרדיה מיד עם חתימת מסמכי ההלוואה והטענה כאילו התובע נכנס יחד עם נתבע מס' 3 לחדר וברשותו מעטפה בה היה הכסף, חסרת כל בסיס. לאחר חתימת כתב הערבות פנתה נתבעת מס' 2 לנתבע מס' 3 שהודיע לה כי התובע קיבל "רגליים קרות" ובסופו של יום ההלוואה לא הועברה לחב' נרדיה. נתבעת מס' 2 פנתה לתובע וגם הוא אישר באוזניה כי העסקה בוטלה. נתבעת מס' 2 נתנה אימון בדברי התובע ונתבע מס' 3, מה גם והראשון הוא גיס של בעלה ומעולם לא פנה אליה בדרישה לפרעון ההלוואה.

מוסיפה נתבעת מס' 2 וטוענת כי התובע לא הציג גרסה אחידה באשר למקור מימון ההלוואה ולא תמך את גרסאותיו השונות לעניין זה בראייה כלשהי. כמו כן, נוסח ההסכם תומך במסקנה כי ההלוואה לא מומשה, שכן לא נקבע בו אופן העברת כספי ההלוואה – מזומן, העברה בנקאית או המחאה - וכן נקבע בו כאילו ההלוואה נמסרה ביום 9.1.08 כאשר לגרסת התובע עצמו היא נמסרה, כביכול, למחרת היום. חשוב מכך, בהסכם נקבע כי להבטחת פרעון ההלוואה יחתמו הלווים ושלושה ערבים על שטרי חוב וההלוואה תועמד אך כנגד מסירתם לתובע, והרי אין חולק כי הדבר לא בוצע.

התובע לא פעל בהתאם לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ''ג-1993 (להלן: ''החוק''), והוא הפר הוראות סע' 5-6 לחוק לעניין גובה הריבית המכסימלית המותרת בהלוואות חוץ בנקאיות. כמו כן, כתב התביעה אינו כולל את הפרטים הקבועים בס''ק 8(ב) לחוק, אף כי עסקינן בתנאי סף להגשת התביעה ובית המשפט נתן לתובע הזדמנות לתיקון התביעה. עילת התביעה לוקה איפוא בחסר והיא מוגשת בהעדר תום לב ולפיכך יש לסלקה.

נתבעת מס' 2 טוענת כי זכויותיה בדירת המגורים שועבדו לטובת צד ג' כנגד הלוואה אשר נטלה ממנו וללא כל קשר לתביעה דנן או לטענה בדבר נסיונה להברחת נכסים.

ד י ו ן:

10. טענות הצדדים במשפט מעלות מחלוקת עובדתית – האם ההסכם מומש והתובע העמיד לחב' נרדיה ולנתבע מס' 3, או למי מהם, את ההלוואה – ומחלוקת משפטית – האם התובע קיים אחר הוראות סע' 5-6 ו-8(ב) לחוק. ככל ותתקבל הטענה כי ההסכם לא מומש, הרי ממילא מתייתר הצורך לדון ולהכריע במחלוקת המשפטית. מנגד, ככל וייקבע כי ההסכם מומש, אזי יש להמשיך ולבחון שמא הפר התובע את הוראות החוק האמורות, ובאם כך הדבר, מהי התוצאה המתחייבת מאותה הפרה.

אדון במחלוקות לעיל לפי סדרן, ראשון ראשון ואחרון אחרון.

מימוש הסכם ההלוואה:

11. נתבע מס' 5, שהיה בעלים של 80% ממניות חב' נרדיה, העיד מטעם התובע במשפט, ומחקירתו עולה כי ביום 28.1.09 הוא פנה בבקשה לבית המשפט במסגרת הליך הפירוק, מוצג ת/4 (להלן: "הבקשה"), בה נאמר, בין היתר, כדלקמן:

"6. לאחר שפנו נושים אלו לבית המשפט (התובע ואבנר חדד – ר.ח.) ובבדיקת הכרטסות שנערכה על ידי של שני נושים אלה המבקשים את פירוקה של החברה ולאחר שיעקב נרדיה ברח מן הארץ, עולה כי אלפסי שלמה מעולם לא מסר כספים לחב' נרדיה ...

7. לפיכך, בהתאם לכרטסת שבידי, שלמה אלפסי גבה הסך הרשום (ללא המזומנים שהועברו אליו) של 305,304 ש"ח ואבנר חדד גבה 1,760,355 ובסה"כ שניהם יחדיו 2,065,659 ש"ח תוך שעשו יד אחת עם יעקב נרדיה לגזול את החברה בתרמית" (ההדגשות אינן במקור – ר.ח.).

נתבע מס' 5 נשאל בחקירתו לעניין בקשתו לעיל, והוא השיב באומרו:

"ש. זכור לך באיזה נסיבות כתבת את המסמך הזה?

ת. זכור לי שמיד לאחר שיעקב ברח והתחילו להגיע אלי תוצאות של הנפילה ביצעתי בדיקת הנהלת חשבונות, ......"(שם, עמ' 68 שורה 14 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

מהמצוטט לעיל, הן מהבקשה והן מחקירתו של נתבע מס' 5, עולה כי הוא ערך בדיקה בהנהלת החשבונות של חב' נרדיה בה התגלה כי החברה שילמה לתובע סך של 305,304 ש"ח. נשאלת אפוא השאלה עבור מה גבה התובע סכום זה.

12. התשובה לשאלה לעיל נמצאת בראייה אחרת מטעם התובע, מוצג ת/7, שמפאת חשיבותה המכרעת במשפט, הוא מועתקת להלן במלואה:

(מוצג ת/7 לעיל ייקרא להלן: "מסמך ההתחשבנות").

במסמך ההתחשבנות קיימים מספר נתונים התואמים את ההלוואה נשוא התביעה: מועד העמדת ההלוואה – 1/08 – סכום ההלוואה השקלי – 1,112,800 ש''ח – שווי ההלוואה באירו בהתאם לשער הקבוע בהסכם – 200,000 אירו בשער של 5.564 ש''ח לאירו – סכום הריבית החודשית שנקבע בהסכם – 4,000 אירו – וכן מספר תשלומי הריבית ששולמו בפועל על חשבון ההלוואה – 36,000 אירו. חשוב מכך, ממוצג זה עולה כי הסכום הכולל של הריבית אשר שולם לתובע הן עבור ההלוואה נשוא התביעה והן עבור ההלוואה השנייה, מגיע לסך של 305,304 ש"ח, הוא הוא הסכום אשר גבה התובע מחב' נרדיה כאמור בסעיף 7 לבקשה.

13. בחקירתו אישר נתבע מס' 5 ללא היסוס את הבקשה, מוצג ת/4 (שם, עמ' 68 שורה 11 לפרוטוקול הדיון), אולם, משנשאל לעניין מסמך ההתחשבנות, הוא ניסה להתחמק ממנו, בטוחני מתוך ידיעה שקשה להפריז בחשיבותו לאישוש גרסת התובע בדבר מימוש ההלוואה. להלן אצטט:

"ש. אני מציג לך את מה שהגשת לבית המשפט המחוזי, ת/4, אולם בצירוף הנספחים אליו (מסמך ההתחשבנות וכרטסת הנהלת חשבונות בחב' נרדיה על שם אבנר חדד, מוצגים ת/5-ת/6 – ר.ח.), האם זה הוגש?

ת. קודם כל עברו שלוש שנים, אני לא זוכר את הדף האחרון שהוא בכתב יד (מסמך ההתחשבנות – ר.ח.), אבל את היתר כן.

ש. איך הגיע המסמך שבכתב יד לאולם (צ"ל לעולם – ר.ח.)?

ת. לא יודע, הוא לא נערך על ידי, אני לא זוכר. יכול להיות שזאת חשבונאות שמישהו עשה לי, לא זוכר.

ש. אתה יכול להרחיב טיפה בעניין החשבונאות?

ת. לא זוכר" (שם, עמ' 69 שורה 20 לפרוטוקול הדיון).

תשובותיו המתחמקות של נתבע מס' 5 לעיל אינן משכנעות בעיניי, וזאת לאור ההתאמה המוחלטת בסכומים ששולמו לתובע כמצוין בבקשתו, ת/4, ובמסמך ההתחשבנות, ת/7. אין פלא איפוא כי בהמשך חקירתו לא הכחיש נתבע מס' 5 צירוף מסמך ההתחשבנות לבקשתו והוא אף הרחיב באשר לנסיבות לידתו, באומרו:

"ש. באלו נסיבות הוגש המסמך הזה כולל הנספחים לבית המשפט המחוזי במסגרת הליך הפירוק?

ת. זה כשהתחלתי לברר את נושא החשבונאות בעניין התביעה, ובכלל, רציתי לראות אם קיבלנו את ההלוואה לחשבון החברה בבנק, וכשראיתי שלא קיבלנו את ההלוואה לחשבון הבנק של החברה ביקשתי לראות ניירת שעוסקת בנושא הזה של מה יצא, מה נכנס, בתיק הזה ובכלל. מאחר ואין לי מושג אני חושב שאני יכול להעיד גם היום בנושא חשבונות וניירות אלו, קיבלתי, אני אפילו לא זוכר שמות של אנשים שהסבירו לי מה ירד, יכול להיות שמי שנתן לי את ההסבר זה כתב ידו. זה לא כתב ידי. כנראה שלקחתי את זה מאותו מקום.

ש. מי האנשים איתם דיברת?

ת. אמרתי שאני לא זוכר"(שם, עמ' 71 שורה 3 לפרוטוקול הדיון)(ההדגשה אינה במקור- ר.ח.).

אינני נותן אימון בטענת נתבע מס' 5 כאילו הוא אינו זוכר מניין התקבל מסמך ההתחשבנות, כאשר בסעיף 7 לבקשתו הוא ציין שהסכומים ששולמו לתובע הינם "בהתאם לכרטסת שבידי". ודוק, אין בפי נתבע מס' 5 כל טענה כאילו מסמך ההתחשבנות נערך על ידי התובע עצמו ומכל אלה עולה ומתחייבת המסקנה כי מדובר במסמך שהיה ברשות חב' נרדיה או מי מטעמה.

14. לא נעלמה מעיניי טענת נתבע מס' 5 בחקירתו הנגדית כאילו ייתכן ומסמך ההתחשבנות לא הוגש לבית המשפט בהליך הפירוק על ידו הוא אלא על ידי התובע עצמו או מאין דהוא אחר (שם, עמ' 76-77 החל משורה 14 לפרוטוקול הדיון), אולם טיעון זה אינו משכנע בעיניי, שכן עסקינן בסברה חסרת ביסוס הסותרת את האמור בבקשת נתבע מס' 5 עצמו. כמו כן, עסקינן בתשובה "מוזמנת" לשאלה מדריכה.

15. הואיל והגעתי לכלל מסקנה כי לתובע שולמה במשך 9 חודשים ריבית עבור ההלוואה ובסכום כפי שנקבע בהסכם, מסקנה התואמת את גרסת התובע, הרי מקל וחומר יש לומר כי אכן ההסכם מומש והתובע העמיד את ההלוואה. מה לי איפוא באם התובע הוכיח את מקור מימון ההלוואה, אם לאו, כאשר טענתו בדבר מימוש ההלוואה ופרעון חלק מתשלומי הריבית שנקבעו בהסכם הוכח כדבעי. על אף זאת, אפנה להלן למספר נימוקים המחזקים א המסקנה אליה הגעתי, לפיה, ההלוואה אכן מומשה.

16. התרשמתי מאמינות גרסתו של התובע אשר דיבר ''מדם ליבו'' משהוטחה בפניו הטענה כאילו ההלוואה לא מומשה, והוא השיב באומרו:

"ש. הגשת תביעה נגד אבנר חדד?

ת. לא, על סמך מה אני אתבע אותו, אין לי שום מסמך. זה לא קשור לכך שיעקב קיבל ממני כסף. כל זה שטויות, אבל במהות העסקה שקיבלו ממני את הכסף, גם אם אני גנב ואני עושה את זה בשחור או בצהוב, תתייחס למהות העסקה, אחר כך תביא מס הכנסה, ביטוח לאומי, מה שאתה רוצה. אני משלם מיסים שאף אחד פה לא משלם. השאלה אם נתתי את הכסף או לא נתתי את הכסף, אתה יכול להתייחס 4 שעות לכל הדברים מסביב" (שם, עמ' 52 שורה 6 לפרוטוקול הדיון).

ובהמשך,

"ש. בהמשך סעיף 5.1 רשום ששטרי החוב יינתנו נגד מתן כל סכום מסכום ההלוואה ... למעשה אני אומר לך ששטרי הביטחון האלה הם הקבלה על מתן כספים, לא נתת כספים ולא קיבלת שיק לביטחון.

ת. כשאומרים לי שלא נתתי כספים אני מאבד את האיזון.

ש. שטרי החוב הם הקבלה שהיית אמור לקבל אצלך בזה שמסרת כספים.

ת. לחלוטין לא.

ש. אני אומר לך שלא קיבלת שטרי חוב כי לא מסרת כספים.

ת. אז אני עונה לך שלקבל מגברת ציפי תורגמן (נתבעת מס' 6 – ר.ח.), מועמדת לרשות קרית אתא, שיק של מיליון מאה עשרים אלף כנגד ההלוואה זה לא משהו שבטל בשישים. אל תשכח שיש לי ערבים שחתמו על ההסכם ומול יעקב נרדיה שנחשב לאדם מן הישוב. הכסף לא ניתן כנגד כלום, אלא כנגד 4 ערבים, + יעקב נרדיה + ציפי" (שם, עמ' 56 שורה 18 לפרוטוקול הדיון).

17. מנגד, אינני נותן כל אימון בגרסת נתבעת מס' 2 או יתר העדים שהעידו במשפט וטענו כאילו ההלוואה לא מומשה. מסקנה זו אינה מבוססת אך ורק על "תחושת בטן" אלא על תמיהות, חוסר היגיון וסתירות שעלו בגרסת נתבעת מס' 2. להלן אפרט.

בסעיפים 7-8 לתצהיר עדותה הראשית טענה נתבעת מס' 2 באומרה:

"7. הסיבה היחידה בגינה חתמתי ערבות לטובת הלוואה שכביכול היתה אמורה הנתבעת 1 ו/או יעקב לקבל, היתה העובדה שיעקב נרדיה היה חייב לי באופן אישי סך של 230,000 ש"ח עוד מהתקופה בה היה שותפי באולמי כינורות, נכון לאותה עת אולם טען כי אין בידו להשיב סך זה.

8. כמות שמסר לי יעקב נרדיה, מתעתד לקבל הלוואה מהתובע וכי הסך אותו חייב לי יעבור אלי מיד עם קבלתו ישירות מנתבעת 1 ואני הסכמתי לערוב להסכם ההלוואה היות שיעקב נרדיה נהג במשך שנים לקחת הלוואות בשוק אפור מגורמים שונים ולהשיבם למלווים בצירוף הריבית שהוסכמה ולפיכך אף לא חששתי ובוודאי שלא סברתי כי יעקב יעזוב את הארץ והסכמתי לערוב להלוואה זו".

נתבעת מס' 2 לא הציגה כל ראייה לחוב הנטען של הנתבע מס' 3 כלפיה ומכל מקום גרסתה בנדון לוקה בחוסר היגיון קיצוני. לא יעלה על הדעת כי נושה יסכים לערוב להלוואה בסכום קרן של 1,112,800 ש"ח ובריבית העולה על סכום קרן ההלוואה, כל זאת על מנת להבטיח, כביכול, השבת חוב בסך של 230,000 ש"ח.

יתירה מכך, לו אמת בפי נתבעת מס' 2, אזי לכל הפחות היא היתה מוסיפה בכתב הערבות תנאי, לפיו ערבותה מותנית בהחזר החוב המגיע לה מנתבע מס' 3 מתוך כספי ההלוואה. לא כך פעלה נתבעת מס' 2, ומשנשאלה לעניין זה בחקירתה הנגדית היא מסרה תשובה תמוהה אף יותר מגרסתה, וזאת באומרה:

"לשאלת בית המשפט אם בזמן שחתמתי כערבה להסכם חשתי קושי בקבלת חזרה את הכסף מיעקב אני משיבה שכן, הוא אמר לי אין לי להחזיר לך, יבואו ויתנו לי ואני אחזיר לך. האולם עבד מאוד יפה, היו לו הרבה הכנסות, אני האמנתי שיעקב כן יחזיר לי את ההלוואה במידה והוא יקבל את הכסף. אין דבר כזה שהוא לא מחזיר אם הוא מקבל. אני לא יודעת מה נעשה בינו לבין התובע. הוא יכול להעיד שלא ראיתי כסף, הגעתי בסוף.

לשאלת בית המשפט מדוע לא הוספתי סעיף כשחתמתי על הערבות שאם תהיה העברת כספים בין התובע ליעקב את מוכנה לחתום בתנאי שהתובע ישלם לך ישירות את החוב, אני משיבה שאני לא ידעתי שאני צריכה לעשות דבר כזה, האמנתי ליעקב, האמנתי שהתובע מעביר לו את זה לבנק ומהבנק הוא מעביר אלי" (שם, עמ' 87-88 החל משורה 25 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

הודאת נתבעת מס' 2 כי נתקלה בקושי בהשבת החוב המגיע לה מנתבע מס' 3, אך מחזקת את המסקנה כי היה עליה להתנות את חתימתה על כתב הערבות בהשבת החוב האמור, ומשלא נעשה הדבר, אות וסימן הוא כי היא אינה דוברת אמת.

18. בגרסת נתבעת מס' 2 התגלתה סתירה ביחס לסכום המגיע לה, כביכול, מנתבע מס' 3. כאמור, בסעיף 7 לתצהיר עדותה הראשית טענה נתבעת מס' 2 כאילו יעקב היה חייב לה סך של 230,000 ₪ ומנגד, בחקירתה הנגדית היא טענה כאילו החוב מגיע לסך של 250,000 ש"ח (שם, עמ' 83 שורה 16 לפרוטוקול הדיון), ללמדך על אמיתות הגרסה.

19. אף התנהלות נתבעת מס' 2 לאחר שנודע לה, כביכול, כי הסכם ההלוואה לא מומש, חסרת כל היגיון. אדם סביר, אשר נודע לו בנסיבות העניין כי ההלוואה לא מומשה והחוב המגיע לו לא יפרע מתוך כספי ההלוואה, היה טורח ומודיע בכתב על ביטול ערבותו להלוואה. לא כך פעלה נתבעת מס' 2, ומשנשאלה לעניין זה היא שוב מסרה תשובה לא הגיונית, באומרה:

"ש. אחרי שהבנת שיעקב נרדיה ברח שלחת מכתב המורה על ביטול ההסכם?

ת. למי לשלוח?

ש. אני חוזר על השאלה.

ת. למי לשלוח? לא שלחתי לאף אחד. ברגע שהתובע יצא מהמשרד, ידעתי שהוא הגיס של בעלי ... אני חתמתי והוא הלך, למחרת אני באתי ושאלתי את יעקב מה קורה, עבר כסף לחברה, אליך, דבר, תן לי את החוב שלי, ואז הוא אמר לי הכל התבטל, הוא קיבל רגליים קרות והוא לא רוצה לקבל את הכסף. מאחר והוא הגיס של בעלי לא האמנתי שהוא יעשה עם זה משהו, מאותו רגע לא דיברתי איתו, הוא לא דיבר איתי הוא לא אמר לי, לא כשיעקב היה בארץ ולא כשיעקב עזב את הארץ, ידעתי שזה בטל ומבוטל" (שם, עמ' 83-84 החל משורה 27 לפרוטוקול הדיון).

ובהמשך,

"ש. כשיש לך כל כך הרבה חברות וכל כך הרבה פעילויות עסקיות שונות, איך את מתנהלת בדרך כזו רשלנית כשאת חותמת כאשת עסקים על הסכם שאת ערבה לכספים ואת לא מודיעה על ביטול הסכם לעורך דין שולשטיין כשאת טוענת שההסכם לא קוים ואת לא חייבת?

ת. אין לי עסקים, אני לא מנהלת עסקים, כל מה שהיה זה בעלי מבנה, לי אין מבנה. אני מעולם לא ידעתי שאני אמורה לשלוח מכתב. יעקב היה לווה מהרבה אנשים ותמיד היה מחזיר לכולם. תמיד הוא החזיר ותמיד נתן ריבית. אף פעם לא האמנו שהוא יקום ויעזוב את הארץ" (שם, עמ' 85 שורה 2 לפרוטוקול הדיון).

נסיונה של נתבעת מס' 2 להציג את עצמה כאישה תמימה וחסרת ניסיון עד כדי כך שלא עלה בדעתה להודיע בכתב על ביטול ערבותה להלוואה, דינו להדחות שכן התרשמתי כי מדובר באדם מתוחכם ועם ניסיון בחיים ובעסקים, ואין זה הגיוני כי כך פעל לו אמת בפיו.

20. אכן, בסע' 2.2 להסכם נקבע כאילו חתימת הלווים על ההסכם מהווה אישור בדבר קבלת ההלוואה, כאשר לגרסת התובע ההלוואה נמסרה לנתבע מס' 3 יום לאחר חתימת הלווים. אולם, משבאתי לכלל מסקנה כי שולמה לתובע ריבית עבור ההלוואה למשך 9 חודשים ובסכום נכבד של 36,000 אירו, הרי אין בכך לשנות מהתוצאה אליה הגעתי.

זאת ועוד, סע' 2.2 להסכם קובע מפורשות כי כספי הלוואה ישולמו "לא יאוחר מיום 10.1.2008", כאשר ההסכם גופו נחתם יום קודם לכן, 9.1.08. הנה אם כן, ההסכם מבטא אופציה נוספת, ולפיה, הלווים יקבלו את ההלוואה ביום 10.1.08, כפי שהיה בפועל. חשוב מכך, לא יעלה על הדעת כי נתבעים מס' 2,4,5,6 אשר חתמו על בטחונות להחזר ההלוואה, הסכימו לצרף את חתימתם מבלי שידעו כי ההלוואה מומשה או היו בטוחים שהיא תמומש לאחר חתימת ההסכם. ודוק, אף אחד מאותם נתבעים לא פנה במכתב כלשהו לתובע והודיע לו על ביטול ערבותו לאור הטענתה בדבר אי מימוש ההלוואה.

גם העובדה כי נתבעת מס' 6, בת זוגו דאז של נתבע מס' 3, לא הגישה התנגדות לביצוע השיק בלשכת ההוצל''פ בניסיון להדוף מעליה חוב ''נטען'' העולה על מיליון ש''ח, לא פחות, אינה מתיישבת עם הטענה כי ההלוואה לא מומשה.

21. בסעיף 5 להסכם, תחת הכותרת "בטחונות", נקבע כדלקמן:

"להבטחת פרעון סכום ההלוואה מתחייבים הלווים למסור לידי המלווים שטרי חוב לביטחון בסך של 1,500,000 ש"ח (מיליון וחצי שקלים חדשים) בחתימת ידם ובחתימת שלושה ערבים טובים לשביעות רצון המלווים וערבה נוספת על גב שיק בערבות מוגבלת עד 1,500,000 בצירוף הפרשי וריבית (כך במקור – ר.ח.) כחוק.

שטרי הביטחון יינתנו כנגד מתן כל סכום מסכום ההלוואה במועדים הקבועים בסעיף 2.2 לעיל ויוחזרו ללווים במעמד פרעון כל ההלוואה בפועל".

אכן, ההסדר לעיל אינו מתיישב עם המציאות ועם גרסת התובע לפיה הוא מסר את ההלוואה ליעקב ללא קבלת שטרי הביטחון, אלא כנגד בטחונות אחרים שהועמדו לרשותו (ערבותם של 3 ערבים להלוואה וחתימת נתבעת מס' 6 כערבה לשיק בגובה סכום ההלוואה). יחד עם זאת, לאור מכלול הנימוקים לעיל אין להרחיק לכת מכאן ולקבל טענת נתבעת מס' 2 כאילו העדר שטרי הביטחון מעיד על אי מימוש ההלוואה ולכל היותר ניתן לומר כי נוסח ההסכם בנדון אינו משקף את התנהלותם המשותפת והמוסכמת של הצדדים להסכם.

22. לסיכום, נחה דעתי כי אכן כגרסת התובע, ההלוואה נשוא התביעה מומשה וכי מכוח ההסכם נתבע מס' 3 קיבל מהתובע סך של 200,000 אירו במזומן.

הדין הנורמטיבי:

23. אין חולק כי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג-1993, חל על ההסכם נשוא התביעה, ואשר ביחס לתכליתו נאמר בהצעת החוק כדלקמן:

"עניינו העיקרי של החוק המוצע הוא ריבית הנשך הנגבית בהלוואות שאינן בנקאיות והנטענות במה שקרוי 'השוק האפור'. עד כה היתה הימנעות מלהתערב בדרך החקיקה, בפעילות כלכלית זו מחמת שתי סיבות עיקריות: האחת, שבדרך זו מוענקות הלוואות לאנשים שהמערכת הבנקאית אינה מוכנה לתת להם אשראי בשל העדר בטחונות מספיקים, וכן שתנאי האשראי בשוק זה משקפים את רמת הסיכון הגבוהה; הסיבה השנייה היתה, שקביעת שיעור מירבי של ריבית יש בה התערבות יתר בחופש ההתקשרות, ושניתן להסתפק בקביעה של חובת גילוי נאות של תנאי ההלוואה, לפי דיני החוזים. בנוסף לכך, נראה היה כי ניתן למצוא סעד בבתי המשפט על-פי הנורמות המשפטיות הכלליות של דיני החוזים בעניין עושק וחוסר תום לב. המציאות ראתה מקרים קשים שלא מצאו פתרון נאות במסגרת המשפטית הקיימת, ובתי המשפט וראשי ההוצאה לפועל מצאו עצמם חסרים כלים משפטיים מתאימים למניעת תופעות קשות" (ר' הצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993, ה"ח 2172).

ב-ע"א 9044/04 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' צוניאשווילי ואח' (פורסם בנבו), נקבע כי ההסדרה המשפטית של שוק ההלוואות החוץ בנקאיות טומנת בחובה שני אינטרסים נוגדים "מן העבר האחד של המתרס עומדת ההכרה בכך שההלוואה החוץ בנקאית נולדה לענות על צורך אמיתי הקיים בשוק, דהיינו מתן הלוואה לגורמים אשר אינם יכולים לקבלה במערכת הבנקאית. הכרה זו, במובלע, מניחה כי תנאי ההלוואה משקפים את הסיכון הגלום בה. מן העבר השני עומדת השאיפה לספק הגנה הולמת ללווים, ולמנוע מן המלווים לנצל לרעה את הבדלי הכוחות והפער ביכולת המיקוח ..." (שם, סעיף 15 לפסק הדין).

על מנת לאזן בין האינטרסים הנוגדים כאמור לעיל, הטיל המחוקק מספר חובות על המלווה כגון חובת הגילוי לפני חתימת חוזה ההלוואה ומסירת העתק ממנה ללווה (סעיף 3 לחוק), הגבלה על העלות הממשית של האשראי ושל ריבית הפיגורים (סעיף 5-6 לחוק), סדרי דין וגילוי פרטים במסגרת כתב התביעה/בקשה לביצוע פסק או שיק שהחוק חל עליהם (סעיף 8 לחוק) ועוד.

24. סעיף 3 לחוק מטיל על המלווה חובה למסור ללווה העתק מחוזה ההלוואה וזאת לפני ואחרי מועד חתימתו וכן לגלות במסגרת החוזה מספר פרטים כגון שמות המלווה והלווה ומעניהם המלאים, סכום ההלוואה, הסכום שקיבל הלווה בפועל, שיעור הריבית בחישוב שנתי ועוד.

סעיף 8(א) לחוק קובע כי מלווה המגיש תובענה לבית המשפט נגד לווה או בקשה לביצוע פסק דין או שטר ללשכת ההוצל"פ שהחוק חל עליהם, יצרף לכתב הטענות את חוזה ההלוואה. כן קובע סעיף 8(ב) לחוק כי על המלווה לפרט במסגרת תביעה או בקשה כאמור את הסכום שתשלומו נדרש ואופן חישובו, מכלול הפרטים שבסעיף 3(ב) לחוק, התשלומים ששילם הלווה לפרעון ההלוואה ומועדיהם תוך פירוט סכום ההלוואה והריבית בכל תשלום, יתרת החוב במועד הגשת התובענה, התשלומים שבפיגור וסכומי הריבית וריבית הפיגורים ביחס אליהם אשר נצברו עד למועד הגשת התביעה, כל סכום שמועד פרעונו הוקדם וסכום הריבית ביחס אליו אשר נצבר עד למועד הגשת התביעה וכן כל פרט אחר שיקבע שר המשפטים בהתייעצות עם שר האוצר.

ודוק, בהתאם לסעיף 17 לחוק, לא ניתן להתנות או לוותר על הוראותיו אלא לטובת הלווה. כמו כן, בסע' 12 לחוק נקבע כי כל טענה העומדת ללווה לפי חוק זה, תעמוד גם לערב להלוואה.

25. בסיכומיה טענה נתבעת מס' 2 כי התובע הפר את הוראות סעיף 8(ב) לחוק משלא כלל במסגרת כתב התביעה את הפרטים שנקבעו בו ומטעם זה יש לראות בתובע כמי שעומד על תביעתו בחוסר תום לב, ולהורות על סילוק התביעה. האמנם?

26. אכן יש לומר כי התובע לא כלל בכתב התביעה את כל הפרטים הקבועים בס''ק 8(ב) לחוק. כך למשל, הוא לא ציין את שיעור הריבית ביחס לסכום ההלוואה בחישוב שנתי, שיעור העלות הממשית של האשראי, הצעדים שרשאי המלווה לנקוט בשל אי תשלום במועד, מועדי התשלומים ששילם הלווה על חשבון ההלוואה, יתרת החוב במועד הגשת התביעה ועוד. נשאלת אפוא השאלה מהי התוצאה המתחייבת מההפרה הנ''ל.

טרם תינתן תשובתי לשאלה לעיל, יצויין כי אין בחוק כל הוראה יחודית הקובעת מהי התוצאה המתחייבת מהפרת חובת פירוט כתבי הטענות הקבועה בסעיף 8 לחוק. מנגד, סעיף 4 לחוק קובע כי במקרה של הפרת חובת הגילוי במסגרת הסכם ההלוואה ומסירת העתק ממנו ללווה כמתחייב מסעיף 3 לחוק, אזי "מבלי לגרוע מזכותו של הלווה לסעדים לפי חוק זה או לפי כל דין אחר, יחולו הוראות סעיפים 12(ב) ו-15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, לפי העניין...".

27. אין בפי נתבעת מס' 2 כל טענה להטעיה בהתאם לסעיף 15 לחוק החוזים הכללי, אלא כל שנטען בסיכומיה הוא שהגשת התביעה ללא פירוט מלא בהתאם לסעיף 8 לחוק, מהווה התנהלות בהעדר תום לב של התובע.

סעיף 12 לחוק החוזים הכללי קובע כדלקמן:

"א. במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב.

ב. צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה...".

הנה אם כן, גם באם ייקבע כי הפירוט החסר בכתב התביעה מהווה התנהלות בהעדר תום לב מצד התובע, אזי לכל היותר הסעד המגיע לנתבעת מס' 2 בגין כך הוא תשלום פיצויים בעד הנזק שנגרם לה בשל הפרת חובת תום הלב במשא ומתן (לעניין תוצאות הפרתו של עיקרון תום הלב בשלב המשא ומתן ר' ספרה של פרופ' שלו "דיני חוזים", מהדורה שנייה, עמ' 74-76). ודוק, במקרה דנן נתבעת מס' 2 לא דרשה כל פיצוי עבור הפרת חובת הגילוי.

28. נתבעת מס' 2 מפנה בסיכומיה לפסק הדין אשר ניתן ב-ע"א (מחוזי-ת"א) 4003/07 בס נ' אברהם (פורסם בנבו), שם הגיש התובע שיק לביצוע בלשכת ההוצל"פ מבלי לצרף את הסכם ההלוואה בגינו ניתן השיק ומבלי לפרט את התנאים הקבועים בסעיף 8 לחוק. אמנם נכון, באותו מקרה בית המשפט דחה את התביעה, אולם, לא מצאתי כי המשל דומה לנמשל, ומספר טעמים לכך:

א. בעניין בס המלווה נמנע מהגשת הסכם ההלוואה, בעוד כי במקרה דנן הסכם ההלוואה הוגש כחלק מראיות התובע.

ב. חשוב מכך, בפסק דין בס בית המשפט הגיע לתוצאה אליה הגיע לאור המסקנה כי התובע לא הוכיח את עסקת היסוד, ובנדון נפסק: "אין זה ברור כלל מי נתן את ההלוואה, ועל כן מדוע זכאי המשיב להשבה. בנוסף, סכום ההלוואה אינו ברור ואין זה ברור אם בסכומי השיקים מגולמת ריבית זאת או אחרת ... במקרה דנן כל הנסיבות היו שנויות במחלוקת, ועל כן היה על המשיב להידרש לכל אותן מחלוקות ובהתאם להוראות החוק. משכך, לא היה מקום כי בית המשפט יורה על תשלום מכוח השבה" (שם, עמ' 20-21). בהמשך, דבריו הדגיש בית המשפט באומרו: "ושוב, אין אנו נדרשים לשאלה, אם ניתן להתגבר על פגם בהגשת הבקשה לביצוע ללא המסמכים והנתונים שיש לצרף, לפי הוראות סעיף 8 במקרה ובו אכן קיים חוזה הלוואה וכל שאר הפרטים הנדרשים.

די לנו שבמקרה דנן לא קיים כלל חוזה הלוואה בכתב ושעל כן לא ניתן היה לרפא את הפגם שבדרישות סעיף 8 לחוק" (שם, עמ' 22 לפסק הדין).

על פסק דין בס הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון בתיק רע''א 2132/09 אברהם נ. בס (פורסם בנבו), אשר נדונה בפני כ' השופט רובינשטיין, שאמנם דחה את הערעור, אך קבע באומרו:

"לאחר העיון, ולא בלי התלבטות, אין בידי להיעתר למבוקש. אכן, כפי שציין בית המשפט המחוזי, גישתו עלולה להביא לתוצאה שתהא 'בלתי צודקת', במובן זה שאולי ייהנה המשיב מן ההפקר וכסף שאינו זכאי לו יישאר בידו, קשה היה להלום זאת אילו עמדה פרופוזיציה זו על קרקע מוצקה ........

אכן, לדידי 'אופיה הנשכני, הבוטה, של ההלוואה החוץ בנקאית, ואופיו הבעייתי של השוק האפור ... לא רק מצדיקים אלא גם מחייבים הקפדה על כל תגיהן ודקדוקיהן של הוראות החוק' .... אך מנגד גם תוצאה לפיה לווה שנטל הלוואה שאינה מוכחשת יודע מתחילה כי יוכל להתנער מהשבה כל עיקר אינה פשוטה" (שם, סעיפים ו'-ז' להחלטה) (ההדגשות אינן במקור – ר.ח.).

כמו כן הוסיף בית המשפט העליון באומרו כי " ... הסיבה שלא נפסקה השבה של הסכומים הנקובים בשיקים, או חלקם, אינה אך סנקציה על אי העמידה בדרישת החוזה הכתוב (שהיא אכן שאלה מורכבת כשלעצמה), אלא לא פחות הימנה תוצאת העובדה שלא הוכחה עסקת היסוד (לרבות גובה הקרן והחשש שמא חלק מהסכום, למצער, נפרע), והקביעה כי הגרסה לגבי הלוואה ללא ריבית אינה מסתברת לגופה ...".

הנה אם כן, התוצאה אליה הגיע בית המשפט בעניין בס לעיל מבוססת על ממצא עובדתי, לפיו לא הוכחה עסקת היסוד וכן מאחר ולא הוגש הסכם ההלוואה. ממצאים אלה אין כוחם יפה במקרה דנן בו הוגש הסכם הלוואה שאינו שנוי במחלוקת וכן באתי לכלל מסקנה כי ההלוואה אכן מומשה. מקרה דנן דומה יותר לנסיבות אשר נדונו ב-ע''א (מחוזי-ת''א) 42148/08/10 גרשמן נ. עינרם החברה לבניין ועסקים בע''מ (פורסם בנבו) בו נטען לאי קיום הוראות סעיף 8 לחוק ובית המשפט איבחן שם את המקרה שבפניו מהמקרה שנדון בפסק בס באומרו: ''אצלנו אין הכרח להקריב את הצדק על מזבח הוודאות שכן ההסכם המפורט בענייננו מעיד על עצם ההלוואה ותוכנה והעסקה לפיכך הוכחה'' (שם, עמ' 11 לפסק הדין).

29. סעיף 9 לחוק מעניק לבית המשפט סמכות לבטל את החוזה או תנאי מתנאיו ככל והמלווה הפר את הוראות סעיפים 5-7 לחוק. כן מוסמך בית המשפט על-פי אותה הוראה להתאים את שיעור העלות הממשית של האשראי ושיעור ריבית הפיגורים לשיעורים המירביים הקבועים בסעיפים 5-6 לחוק, לקבוע שיעור נמוך מהם, לצוות על השבת כל סכום שהמלווה קיבל מן הלווה ועוד.

כאמור, נתבעת מס' 2 טענה כי התובע הפר את הוראות סעיפים 5-6 לחוק, אף כי היא לא טרחה לכמת את שיעור עלות האשראי המירבית או ריבית הפיגורים על מנת להגיע לתוצאה מושכלת בנדון. מכל מקום, טיעון נתבעת מס' 2 חסר נפקות וזאת מהטעם הפשוט כי התובע אינו עומד על קבלת הריבית שנקבעה בהסכם והוא הגיש תביעתו על סכום הנמוך מגובה קרן ההלוואה.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענותיה של נתבעת מס' 2 גם ביחס לסעיפים 5-6 לחוק.

30. משהגעתי עד הלום, אין אלא לקבל את התביעה ובהתאם לכך אני מחייב את נתבעת מס' 2 לשלם לתובע סך של 1,000,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 11.2.06, ועד התשלום המלא בפועל.

כן תשלם נתבעת מס' 2 לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 120,000 ש"ח (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ה' טבת תשע"ד, 08 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.