החלטה זו ניתנת עם חזרתי משבתון.

בפניי בקשה לביטול צו עיכוב ביצוע שניתן על ידי כב' השופט מ' רניאל ביום 4.9.2011 וכן בקשה לביטול צו איסור דיספוזיציה.

לחילופין, עותרים המבקשים להורות על הגדלת הערובה שהפקידה משיבה 1 כתנאי להמשך עיכוב הביצוע לסכום כולל של 10,000,000 ₪ וכן לקבוע כי התחייבותה העצמית הבלתי מוגבלת של משיבה 1 תוחלף בהתחייבות עצמית או ערבות של מנהליה, שאם לא כן יבוטל צו עיכוב הביצוע וצו איסור הדיספוזיציה.

מערכת היחסים בין הצדדים פורטה בהרחבה בהחלטתי מיום 21.5.12 ועל כן אדון בה במסגרת החלטה זו בקצרה.

הרקע בתמצית:

ביום 24.7.2011 ניתנה ע"י כב' השופט מ' רניאל החלטה המורה על ביטול עסקת מכר של נכס מקרקעין הידוע כתחנת דלק ומבני עזר המצויים בגוש 6988, חלקה 4, דרך בן צבי 94-92 תל אביב (להלן: "הנכס"), שנערכה בין המבקשים 3-4 למשיבה 1 (להלן: "ההחלטה").

המבקשים הגישו ערעור על ההחלטה לכב' בית המשפט העליון בצד בקשה לעיכוב ביצוע.

לאור בקשת עיכוב הביצוע עיכב כב' השופט מ' רניאל ביום 4.9.2011 את ביצוע ההחלטה הנ"ל על מנת שהנכס נשוא עסקת המכר לא יימכר לאחרים, בתנאי שמשיבה 1 תפקיד התחייבות עצמית בלתי מוגבלת בסכום, וערבות בנקאית צמודה שערכה הכולל עומד על סך של 800,000 ₪.

כמו כן, ניתן ע"י כב' השופט מ' רניאל צו איסור דיספוזיציה בנכס, לבקשת משיב 2 (להלן: "הנאמן"), החל מיום 2.11.2009, אשר הוארך מעת לעת.

עתה עותרים המבקשים לביטול צו עיכוב הביצוע וצו איסור הדיספוזיציה בנכס בטענה כי הצווים גורמים נזק חמור למבקשים.

יצוין, כי הדיון בערעור על ההחלטה, שהוגש לבית המשפט העליון, עתיד להתקיים בחודש מרץ 2013.

טענות הצדדים:

בקצירת האומר טוענים המבקשים כי בשל עיכוב הביצוע והעובדה שלא ניתן לעשות שימוש בנכס לצורך קבלת מימון, נגרמים נזקים כספיים קשים למבקשת 1 (להלן: "יורו מאני") הן בהתנהלותה כלפי יורשי דויטש ז"ל, והן בהתנהלותה כלפי מינהל מקרקעי ישראל.

עוד טוענים המבקשים כי משיבה 1 נמצאת במצב כלכלי קשה מאוד והיא מחויבת למכור את נכסיה על מנת לשלם את חובותיה. לטענת המבקשים בדוחות מתאריך 30.6.12 החליטו רואי החשבון של המשיבה 1 לצרף "הערת עסק חי" לחברה, שמשמעותה סכנה מהותית שהמשיבה 1 לא תוכל להתקיים כעסק חי וזאת בשל הפסדים של עשרות מיליוני שקלים וחוסר יכולת לפרוע חובותיה.

בנסיבות אלה, מוסיפים וטוענים המבקשים כי לא תהא למשיבה 1 היכולת הכלכלית להשלים את עסקת המכר, אם תזכה בערעור ולשלם את הסכום שתידרש לשלם עבור הנכס, ולפיכך אין להותיר את צו עיכוב הביצוע על כנו.

עוד טוענים המבקשים כי הערבות הבנקאית שהפקידה המשיבה בסך כולל של 800,000 ₪ אינה מכסה ולו חלק קטן מהנזקים העתידיים שעלולים להיגרם ליורו מאני בעקבות צו עיכוב הביצוע.

לאור האמור, טוענים המבקשים סיכויי הערעור של משיבה 1 נמוכים, ולאור הנזקים המצטברים של המבקשים לעומת הירידה הדראסטית ביכולת הפירעון של המשיבה 1 יש להיעתר לבקשה ולהורות על ביטול עיכוב הביצוע וצו איסור הדיספוזיציה.

הנאמן הגיב לבקשה וטען כי לאור השינוי לרעה במצבה הפיננסי של המשיבה 1 עם פרסום "הערת עסק חי" בדוחותיה הכספיים וקשיי התזרים שלה וכן לאור הסכום שיהיה עליה לשלם עבור הנכס אם תזכה בערעור נוצר צורך להבטחת תשלום המכר אם תזכה המשיבה 1 בערעור וזאת באמצעות הפקדת ערובה בקופת בית המשפט.

לחילופין, טוען הנאמן כי יש להורות על ביטול עיכוב ביצוע ההחלטה וביטול צו איסור דיס פוזיציה הקיים לגבי הנכס.

הנאמן טוען כי בנסיבות בהן קיים ספק משמעותי בדבר יכולתה של משיבה 1 לעמוד בהתחייבויותיה ובדבר המשך פעילותה כעסק חי ובאם לא יובטחו הכספים המגיעים למבקשים מהמשיבה 1 עבור המכר עלולים המבקשים וביניהם נושיו של פושט הרגל – מר רמי אביבי, למצוא עצמם בפני שוקת שבורה.

על כן, טוען הנאמן כי הוא תומך בבקשת המבקשים להורות למשיבה 1 להפקיד בקופת בית המשפט ערובה בסך 10 מיליון ₪ להבטחת תשלום חוב המכר, למקרה בו תזכה משיבה 1 בערעור, אשר יהיה בגדר שיעבוד להבטחת התשלום, או לחילופין, יש להורות על ביטול צו עיכוב הביצוע וביטול כל צו לאיסור דיספוזיציה בנכס, במטרה לאפשר מכירת הנכס.

משיבה 1 מתנגדת לבקשה וטוענת כי הבקשה אינה מצביעה על כל שינוי רלוונטי בנסיבות אשר עשוי להצדיק את ביטול עיכוב הביצוע וצו איסור הדיספוזיציה.

לטענת משיבה 1 אם יבוטל צו עיכוב הביצוע שניתן ייגרם לה נזק בלתי הפיך ולא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו לו יתקבל הערעור על החלטת כב' השופט מ' רניאל מיום 24.7.11 שכן מטרת המבקשים הינה למכור את הנכס לצדדים שלישיים ובכך לסכל את הערעור שהוגש ע"י משיבה 1.

עוד טוענת משיבה 1 כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה וכי המבקשים לא הצביעו ולו על בדל נזק אשר עשוי להיגרם, ודאי לא כזה שיעלה על סך של 800,000 ₪ אשר הופקד בקופת בית המשפט להבטחת נזקי המבקשים כתנאי לעיכוב ביצוע ההחלטה.

בנוסף, טוענת משיבה 1 כי מצבה הכלכלי יציב וכי יש לדחות את טענות המבקשים אודות מצבה הכלכלי ההולך ומחמיר, שכן מצבה הכלכלי דווקא משתפר, בנסיבות בהן מצליחה המשיבה מס' 1 להגיע להסדרים עם נושיה מחזיקי האג"ח.

משיבה 1 מוסיפה וטוענת כי מצבה הכספי אינו רלוונטי לשאלה האם יש לעכב את ביצוע ההחלטה עד להכרעה בערעור, ומכל מקום מצבה טוב. לשיטתה, ההפסד המדווח עליו ברבעון זה או אחר אינו משקף את המצב הלכה ולמעשה ואינו מהווה אינדיקציה לרווחיותה בשים לב לשיטת הדיווח המבוססת על מלאי במחיר העלות ההיסטורית ולא בשווי השוק.

אשר על כן, טוענת משיבה 1 כי יש לדחות את הבקשה ולהותיר את ההחלטות בדבר עיכוב הביצוע וצו איסור הדיספוזיציה על כנן, עד להכרעה בשאלת הבעלות בנכס אשר צפויה להיות מוכרעת במסגרת הערעור.

המבקשים השיבו לתגובת משיבה 1 בה חזרו על טענותיהם בדבר מצבה הכלכלי הקשה של משיבה 1 וכן חזרו על בקשתם תוך מתן דגש על הצורך להגדיל את הביטחונות שהופקדו ע"י משיבה 1 לאור מצבה הכלכלי של משיבה 1 ונוכח הנזקים שנגרמים למבקשים כתוצאה מצו עיכוב הביצוע.

משיבה 1 אף היא הגישה תגובה נוספת במסגרתה עמדה על טענותיה כי מצבה הכלכלי טוב ויציב חרף טענות המבקשים וכי אין כל שינוי רלוונטי בנסיבות, אשר בגינן יש לסטות מההחלטה בדבר עיכוב הביצוע ובדבר מתן צווי איסור הדיספוזיציה.

בהמשך, הוגשה הודעה נוספת ע"י המבקשים בה נטען כי מצבה של משיבה 1 הולך ומידרדר ועל כן, אין לעכב את מכירת הנכס.

משיבה 1 הגיבה להודעה האחרונה וחזרה על טענותיה כי מצבה הכלכלי הולך ומשתפר בהדגישה כי פרט להתחייבות המשיבה 1 ללא הגבלת סכום והערבות הבנקאית הצמודה על סך 800,000 ₪, מחזיקים המבקשים במיליוני שקלים רבים ששולמו בגין הנכס ע"י המשיבה מס' 1, הגם שעל פי ההחלטה עליה היא מערערת בוטל הסכם המכר.

דיון והכרעה:

לאחר עיון בבקשה ובתגובות שהוגשו מצאתי לנכון להורות כי דין הבקשה להידחות ואבהיר;

עיון בהחלטתו של כב' השופט מ' רניאל מיום 24.7.2011 מעלה כי עיכוב ביצוע, כמו גם צווי איסור הדיספוזיציה, ניתנו לאחר קביעת איזון ראוי בין זכויות הצדדים, ובכך יש כדי לשמור על המצב הקיים בנכס עד להכרעה בערעור שהוגש ע"י משיבה 1 לכב' בית המשפט העליון, בצד הבטחת נזקי המבקשים.

הדברים מקבלים משנה תוקף בנסיבות בהן התנה כב' השופט מ' רניאל את צו עיכוב הביצוע בכך שמשיבה 1 תפקיד התחייבות עצמית בלתי מוגבלת בסכום וכן ערבויות בסך כולל של 800,000 ₪, אשר הופקדו זה מכבר בקופת בית המשפט, להבטחת נזקי המבקשים כתוצאה מעיכוב ביצוע ההחלטה, בנסיבות בהן תחילה נקבעה הפקדה בסך 400,000 ₪ אשר הוגדלה לשיעור של 800,000 ₪ בהסתמך על טענות המבקשים לנזקים שעלולים להיגרם להם במהלך עיכוב ההליכים.

בכך, דומני, כי נערך איזון ראוי בין זכויות הצדדים עד למתן הכרעה בערעור.

בהקשר זה אציין, כי אכן, לא נעלמו מעיני טענות המבקשים אודות מצבה הכלכלי של משיבה 1. יחד עם זאת, טענות המבקשים כי הותרת ההחלטה בדבר עיכוב הביצוע וצווי איסור הדיספוזיציה על כנם תוביל לפגיעה כלכלית קשה במבקשים החורגת מעבר לערבויות שהפקידה משיבה 1 בסך כולל של 800,000 ₪, נטענו בעלמא, ללא כל ביסוס ואין בכוחה כדי להטות את הכף לעבר קבלת הבקשה, במיוחד שמדובר בנזקים שהיו ידועים או יכלו להיות ידועים למבקשים בעת הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע, ואשר נדונו ונשקלו.

לפיכך, סבורני, כי ההפקדה בסך כולל של 800,000 ₪ שהופקדה ע"י המשיבה 1 בקופת בית המשפט מהווה בטוחה ראויה להבטחת הוצאות המבקשים כתוצאה מעיכוב הביצוע ההחלטה מיום 24.7.2011 עד להכרעה בערעור, גם בראי מצבה הכלכלי של המשיבה מס' 1 והתנודות במצבה, במיוחד כשמועד הדיון בערעור קבוע בקרוב.

עוד אציין כי בית המשפט השוקל בקשת עיכוב ביצוע בוחן את סיכויי הערעור וכן בודק האם יהיה זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו אם לא יעוכב הביצוע, והערעור יתקבל (ע"א 7688/06 גולדנברג נ' מכבי שירותי בריאות כללית [לא פורסם], החלטה מיום 25.9.06).

שיקולים אלה, סיכויי הערעור והנזק הצפוי הינם שיקולים התלויים זה בזה ומושפעים זה מזה (עע"מ 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים נ' עיריית תל אביב, פ"ד נו (2) 167,163).

בענייננו, דומה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת משיבה 1 כפי שהורה כב' השופט מ' רניאל והוא זה שהיטה את הכף אל עבר קבלת הבקשה נוכח החשש הממשי מנזק בלתי הפיך שעלול להיגרם באם לא תעוכב ההחלטה והנכס מושא הערעור יימכר לצדדים שלישיים, דבר אשר יקשה מאוד להחזיר את המצב לקדמותו וירוקן, הלכה למעשה, את הערעור מתוכן.

מאידך, ככל שיידחה הערעור וייגרם נזק למבקשים הרי לא ניתן לומר כי המדובר בנזק בלתי הפיך היות והוא ניתן לכימות ולפיצוי כספי במיוחד בנסיבות בהן מופקד בקופת בית המשפט סכום לא מבוטל בסך כולל 800,000 ₪ להבטחת נזקי המבקשים, כפי שהורה כב' השופט מ' רניאל במועד מתן ההחלטה, בהתאם לנתונים שהונחו בפניו.

אשר על כן, לאחר שקילת מאזן הנוחות בין הצדדים תוך מתן דגש שמדובר בהליך שאיננו הפיך ומכיוון שבהחלטה של כב' השופט מ' רניאל, קיים איזון ראוי בין זכויות הצדדים, מצאתי לנכון לקבוע כי דין הבקשה להידחות על כל רבדיה, גם בשקלול הטענות על מצבה הכלכלי של המשיבה מס' 1 ותגובתה של המשיבה מס' 1 לטענות אלה, כמפורט לעיל.

לפיכך, צו עיכוב הביצוע וצווי איסור הדיספוזיציה יעמדו בעינם וזאת עד להכרעה בערעור, כפי החלטת כב' השופט מ' רניאל.

לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח כסלו תשע"ג, 12 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.