רקע וההליך שלפני

1. לפני תביעה כספית - נזיקית שהוגשה על רקע ביצוע ומימוש משכנתא שרבצה על זכויות הבעלות בדירה ברחוב השושנים 21/18 בכרמיאל (להלן: "הדירה").
2. אין חולק כי התובע נישא ביום 27.5.1995 לגב' מריה זולוטורבסקי (להלן: "בת הזוג"). אין חולק עוד כי ביום 9.7.1996 חתמו התובע ובת זוגו על הסכם לרכישת הדירה תמורת תשלום סך השווה ל- 100,000 דולר ארה"ב. ביום 24.7.1996 חתמו התובע ובת זוגו על הסכם הלוואה שנטלו מבנק טפחות (כיום הנתבעת מס' 1) לפיו נטלו הלוואה בסך של 277,000 ₪.
3. ביום 27.2.2000 נרשמו התובע ובת זוגו כבעלים של הדירה ובאותו יום נרשמה משכנתא לטובת הנתבעת מס' 1.
4. על פי הנטען בכתב התביעה בשנת 2001 נותר קרע בין בני הזוג והתובע עזב הדירה ועבר להתגורר ברחוב אילנות 10/15 בכרמיאל למשך שנה וחצי. התובע טוען עוד כי עתר לבית משפט לענייני משפחה בקריות להתיר את נישואיו וביום 15.12.2003 הותרו הנישואין. ביום 18.11.2004 הגיש התובע תביעה כנגד בת זוגו לפירוק השיתוף בדירה ולאחריה הגיעו להסכם. ההסכם אושר על ידי בית משפט לענייני משפחה ביום 14.2.2005 ולפיו הדירה עברה לבעלות ולחזקתה של בת זוגו.
5. התובע מדגיש בתביעתו כי ממועד נטילת המשכנתא בשנת 1996 ועד מועד עזיבתו את הדירה שילם את תשלומי המשכנתא כסדרם. לאחר הגירושין טוען התובע כי סבר שגורשתו משלמת את המשכנתא.
6. בדיעבד התברר לתובע כי בת זוגו רמסה ברגל גסה את התחייבויותיה ואת הוראות פסק הדין להעברת הבעלות בדירה והמשכנתא על שמה והרישום המשותף נותר על כנו. יתרה מכן, הפסיקה בת זוגו לשלם את תשלומי המשכנתא.
7. ביום 139.2005 הגיש הבנק בקשה באמצעות הנתבע מס' 2, עוה"ד שייצג את הבנק , למימוש משכנתא, זאת כנגד התובע ובת זוגו. ביום 1.2.2006 הגיש הנתבע בקשה למנותו ככונס נכסים ועל פי ההחלטה מיום 29.3.2006 בקשתו אושרה (להלן: "הכונס").
8. על פי חוות דעת שמאית מיום 20.10.2006 שהזמין הכונס שווי הדירה הוערך בסך של 258,000 ₪ אך לצורכי מימוש מהיר השווי המוערך הוא 219,300 ₪. לבסוף נמכרה הדירה ביום 15.10.2007 בסך של 207,480 ₪.
9. התובע טוען, כפי שנפרט להלן, כי נפלו פגמים בהליך המימוש, דבר אשר גרם לו נזקים כפי שיפורט להלן.
10. התביעה הוגשה בתחילה כנגד הבנק בלבד. אולם בשלב מאוחר יותר תוקנה התביעה והכונס צורף כנתבע נוסף.

טענות הצדדים

1. התובע מעלה וטוען בכתב תביעתו את הטענות כדלקמן:

11.1 על פי חוק ההוצאה לפועל נתונה לתובע הזכות להודיע לראש ההוצאה לפועל שברצונו למכור את הדירה בעצמו. כמו כן, לתובע זכו תוך פרק זמן מסוים ממיוני הכונס לפרוע את החוב. במידה והחוב נפרע יורה ראש ההוצאה לפועל על עיכוב ההליכים.

11.2 תפקידו של הכונס אינו תפקיד טכני בעת מימוש נכסים. על כונס הנכסים לפעול בזהירות ובשיקול דעת בעת ביצוע פעולות אלה.

11.3 התובע טוען כי התנהלות הנתבעים הייתה מראשיתה ועד סופה רשלנית ובניגוד לדין. הנתבעים לא נתנו לתובע הזדמנות נאותה להסדיר את חוב הפיגורים. עוד טוען התובע כי הציע מספר הצעות לסילוק החוב על אף שלא היה חייב לשלם את תשלומי המשכנתא על פי פסק הדין של בית משפט לענייני משפחה בקריו תועל אף שלא התגורר הדירה מאז שנת 2001.

11.4 התובע מוסיף וטוען כי באותה תקופה קיבל פיצויים ממבטחים בשיעור של 85,000 ₪ אשר נועדו לצורך סילוק החוב אך הנתבעים מיהרו למכור א תהדירה, לא העניקו לתובע את השהות לכסות את חוב הפיגורים.

11.5 התובע טוען עוד כי הנתבעים התעלמו מזכותו למכור את הדירה בעצמו וכן סירבו להצעותיו להסדרת החוב שבפיגור כאשר זה עמד ע סך של 10,000 ₪ וכך פעלו הנתבעים להגדלת החוב לסכום בלתי אפשרי. עוד טוען התובע כי לאחר משלוח הודעת הפינוי פנה שוב לסניף הבנק בכרמיאל והציע הסדר לתשלום יתרת הפיגור אשר היה בשלב זה על סך של 50,000 ₪ ברם הבנק עמד על קבלת מלוא הסכום באופן מיידי.

11.6 התובע טוען כי נודע לו על מכירת הדירה רק בדיעבד והנתבעים כלל לא טרחו להודיע לו על המכירה ומועד עריכת המכרז.

11.6 התובע טוען כי מכירת הדירה פחות משוויה הריאלי הסבה לו נזק רב. התובע טוען עוד כי שיפץ את הדירה בסך של 20,000 ₪.

1. הבנק טוען במסגרת כתב הגנתו כדלקמן:

12.1 אין יריבות בין הבנק לבין התובע מאחר והתובע המחה את זכויותיו בדירה לבת זוגו. לחיללופין אין יריבות עם הבנק והיריבות היא עם כונס הנכסים בלבד.

12.2 כונס הנכסים פעל בהתאם להחלטות ראש ההוצאה לפועל והתובע לא פעל לביטול אותן החלטות. בית משפט זה אינו מוסמך להעביר תחת שבט ביקורתו את החלטות ראש ההוצאה לפועל.

12.3 אין מחלוקת כי הסכם ההלוואה הופר וכי הבנק היה רשאי לפעול למימוש המשכנתא.

1. כונס הנכסים טוען בכתב הגנתו את הטענות כדלקמן:

13.1 הכונס סוקר את ההליכים בהם נקט לאחר שההלוואה נכנסה למסלול פיגורים. הכונס טוען כי ביום 3.9.2006 פונתה הדירה בהסכמת בתו של התובע והחזקה בה נמסרה לכונס הנכסים.

13.2 כונס הנכסים טוען כי מילא את תפקידו הנאמנות ומקצועיות, על פי דין ובהתאם להוראות ראש ההוצאה לפועל.

13.3 לתובע לא נגרמו כל נזקים כתוצאה ממכירת הדירה זאת מאחר והיא נמכרה מעל להערכת השמאי לגבי שווי במימוש מהיר ומאחר והתובע המחה את זכותו לבת זוגו.

13.4 לבית משפט זה אין סמכות לקבוע אם הכונס פעל בניגוד להחלטות ראש ההוצאה לפועל.

דיון והכרעה

אחריות הנושה בהליכי כינוס

1. התובע כלל לא טרח להשיב בסיכומיו לטענת הבנק כי אחריות בכל הקשור לביצוע הליכי הכינוס מוטלת על שכמי הכונס. בהקשר זה טוען הבנק כי הכונס אינו שלוח של הבנק אלא הוא משמש כקצין בית המשפט הפועל בהתאם להוראותיו.
2. לעניות דעתי יש ממש בטענות הבנק. באין ספור פסקי דין של בית משפט העליון נקבע כי כונס הנכסים אינו סוכן או שלוח של הנושה. בע"א 522/72 מדינת ישראל נ. כונסי הנכסים של וולטקס צמרון בע"מ, פ"ד כז(2) 393, נקבע בעמ' 399 – 398 :

"כונסים המתמנים על ידי בית המשפט הם פקידיו והם פועלים בשמו בהתאם לכתב-הסמכות שניתן להם וכפופים למרותו. גם כונס שנתמנה לפי בקשת נושה מובטח איננו סוכנו של הנושה. כל רכוש הבא לידי הכונס הוא מחזיק בו לא בשם הנושה כי אם בשם בית המשפט.."

1. יוצא איפוא כי לכונס נכסים מעמד עצמאי והוא יכול לתבוע ולהיתבע. במשפט הישראלי הוכר כונס הנכסים כבעל מעמד של קצין בית המשפט הפועל בשמו (Officer of the Court) לצורך מילוי תפקידו (רע"א 7287/06 שלמה ובר - כונס הנכסים למכירת הדירה נ' יעקב יונה ([פורסם בנבו], 12.6.2008)). בית משפט העליון חזר וקבע כי כונס הנכסים אינו סוכנו או שלוחו של הנושה, אשר הציע או ביקש את מינויו, ולפיכך מחויבותו היא כלפי בית המשפט ולא כלפי מי מבעלי הדין; הוא אינו מהוה שלוחו של בעל הדין שביקש למנותו (רע"א 10420/07 אלברט כהן נ' מצליח מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ([פורסם בנבו], 28.4.2008); רע"א 11356/05 דף רץ שירותי הדפסה בע"מ נ' דן אנד ברדסטריט (ישראל) בע"מ ([פורסם בנבו], 10.4.2007.
2. בבואי ליישם את ההלכות הנ"ל על המקרה הניצב לפני עולה כי אין יריבות בית התובע לבנק בכל הקשור לפעולות אותן נקט הכונס. כך לדוגמא במידה ותתקבל טענות התובע כי לא נשלחה הודעה לתובע המודיע לו על הליך ההתמחרות או במידה ולא נשלחה הודעה לפיה קיים זוכה בהתמחרות וכי לתובע זכות לפדות את הנכס הרי האחריות בשל כך מוטלת לפתחו של כונס הנכסים ולא לפתחו של הבנק – הנושה.
3. לכן מכל הטעמים לעיל דין התביעה כנגד הבנק להידחות על הסף.

חוסר יריבות בשל המחאת זכות

1. הן הבנק והן כונס הנכסים טוענים כי אין יריבות בינם לבין התובע משזה ויתר על זכויותיו בדירה כלפי בת זוגו והוסכם ביניהם כי תסב את רישום המשכנתא על שמה בלבד.
2. אין בטענה זו ממש.
3. ראשית, בפועל בת זוגו של התובע לא פעלה לקיום ההסכם ולא הסבה את רישום הדירה והמשכנתה על שמה.
4. שנית, הבנק פתח בהליכי כינוס כנגד התובע ובת זוגו כאחד. הגדיל לעשות עת הגיש תביעת יתרה (מאחר ומכירת הדירה לא כיסתה את החוב) לבית משפט השלום בצפת כנגד התובע ובת זוגו בשנת 2010. אילו סבר הבנק כי אין יריבות מדוע מצא לנכון לתבוע את התובע? ברי כי הבנק אינו יכול להנות מכל העולמות ולאחוז את המק משתי קצותיו. הבנק אינו יכול לטעון טענות סותרות בהליכים שונים.
5. עצם העובדה כי הבנק בחר להגיש תביעת יתרה כנגד התובע משתיקה אותו מלטעון טענת חוסר יריבות.

חוסר סמכות של בית המשפט

1. הנתבעים טוענים כאחד כי אין לבית משפט סמכות לקבוע כי הכונס פעל שלא כדין שכן הוא אינו יושב כערכאת ערעור על ראש ההוצאה לפועל.
2. טענות אלו אין בהן ממש. כפי שנראה להלן קבעתי כי הכונס פעל בניגוד להוראות הדין ובניגוד להחלטות ראש ההוצאה לפועל עצמו. אין בקביעתי כל התערבות או שינוי בהחלטות ראש ההוצאה לפועל. בנוסף אין בפסק דין זה משום ביטול הליך המכר והמכר שריר וקיים. השאלה היחידה האם הכונס התרשל אגב ביצוע המכר?

חובת הזהירות של כונס נכסים

1. ברע"א 8410/06 נקש נ. בנק לאומי למשכנתאות בע"מ [פורסם בנבו] נקבע:

"...כיוון שכונס הנכסים הוא קצין בית המשפט ופועל בשמו, עליו למלא את תפקידו באופן אובייקטיבי, תוך נאמנות למשימה שהטיל עליו בית המשפט, בנוסף לחובות האמון והזהירות כלפי הזולת לסוגיו, נושים ואחרים."

1. משכך אעבור לשאלה האם הכונס הפר את חובת הזהירות בה הוא מחויב גם כלפי החייבים?
2. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בנושא זה אני מוצא כי הכונס הפר את חובתו כלפי התובע. הכונס לא טרח לשלוח מכתב לתובע המודיע לו על עריכת שומה.
3. הזכות לפדות את המשכנתה קבועה בסעיף 13(א) לחוק המשכון, תשכ"ז – 1967 הקובע:

"החייב וכל אדם שזכותו עלולה להיפגע ממתן המשכון או ממימושו, רשאים לפדות את המשכון על ידי קיום החיוב לאחר המועד לקיומו; והוא אף אם יש קביעה אחרת בהסכם המישכון."

סעיף 13 (א) לחוק המשכון חל על משכנתה מכח הוראות סעיף 91 לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969.

1. תקנה 101 (ב) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם - 1979 (להלן: "התקנות") קובעת מכירת מקרקעין על רקע בקשה למימוש שמשכנתה תהיה על פי הכללים הקבועים למכירת מקרקעין מעוקלים. תקנה 65 (א) לתקנות קובעת כי לאחר שהוטלו עיקול על המקרקעין והחייב לא שילם את החוב ישום את המקרקעין שמאי מוסמך. תקנה 65 (ג) לתקנות קובעת כי העתק מדו"ח השמאי ישלח בדואר רשום לחייב. באותו שלב רשאי החייב לחלוק על השומה ואף רשאי להמציא שומה נגדית. רק לאחר מכן תפורסם הודעת מכירה בהתאם לתקנה 66. תקנה 67 קובעת כי הצעות רכישה יוגשו בתוך 15 יום מיום פרסום מודעת המכירה. תקנה 68 עוסקת בהליך ההתמחרות והגשת ההצעה הזוכה אש ההוצאה לפועל. אין בתקנות אלו חובה להודיע לחייב על ההליך ההתמחרות או ההודעה על מכירת הנכס.
2. יחד עם זאת, בהחלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 29.3.2006 ניתנו הוראות לכונס ובין היתר ניתנה הוראה כדלקמן:

"כונס הנכסים יזמין את החייב להתמחרות בדואר רשום עם אישור מסירה. לא תבוצע ההתמחרות מבלי שהחייב יוזמן כאמור. כונס הנכסים רשאי לערוך התמחרות גם בהעדר החייב, ובלבד שהחייב הוזמן כאמור בסעיף זה."

1. הוראה כזו ניתנה ולא בכדי. אישור מכירת הנכס על ידי ראש ההוצאה לפועל תוארה לא אחת כנקודת האל חזור שלאחריה החייב לא יוכל עוד להחזיר את הגלגל לאחור ולבטל את העסקה על ידי שימוש בזכות הפדיון. לכן אך הכרחי כי החייב ידע על מועד קיום ההתמחרות ויהיה נוכח. במקרה כזה לא תהיה עוד בפי החייב טענות כי בכל הקשור לזכות הפדיון. אם התייצב להתמחרות הוא ידע בוודאי מי ההצעה הזוכה ויוכל להשתמש בזכות הפדיון. ואם לא התייצב משמע כי זנח את זכותו יהיה מושתק מלטעון כלפי הליך ההתמחרות או לא יוכל עוד לנופף בזכות הפדיון שאינה זכות אבסולוטית והיא נסוגה לאחר אישור העסקה אל מול זכותו של הצד השלישי שרכש את הנכס.
2. בענייננו הכונס לא פעל בהתאם להוראות ראש ההוצאה לפועל ובהתאם להוראות התקנות. על פי הראיות שהונחו לפני הכונס שיגר מכתב אחד ויחיד לתובע והוא מכתב ביום 9.4.2006 בו הודיע לתובע כי מונה ככונס נכסים על הדירה. לאחר אותו מכתב אין כל מכתב המוסר לתובע העתק מחוות הדעת או המזמין אותו להליך ההתמחרות.
3. בכך פעל הכונס שלא כדין והפר את הוראות התקנות והחלטת ראש ההוצאה לפועל.
4. הכונס נשאל בחקירתו אם שלח הודעה לתובע על המכירה ועל כך השיב בעמ' 31:

"ספציפית על המכירה עצמה לא. הוא ידע שהבית מפונה. יש לי תצהירים שלו שהוא כותב שהבית פונה."

1. עם כל הכבוד ידיעת התובע שהבית פונה אינה קשורה לחובתו של הכונס למסור העתק מהשומה ולהודיע לו על מועד ההתמחרות.
2. התובע טוען כי לא קיבל את המכתב המודיע לו על מינוי כונס מאחר עזב את הבית עוד קודם לכן. בתצהירו טוען התובע כי הבנק והכונס ידעו כי שינה את כתובתו. עם כל הכבוד טענה זו מעולם לא נטענה בכתב התביעה והיא לראשונה בתצהיר עדות ראשית. יתרה מכך, אני דוחה את טענת התובע כי הודיע לבנק על שינוי כתובתו. התובע בתצהירו אינו אומר למי ספציפית הודיע ומתי הודיע כל שינוי כתובתו. טענתו הייתה מעורפלת וכוללנית מדי ואינה אמינה בעיני. יתרה מכך, סעיף 22 להסכם ההלוואה מצהיר כי כתובת התובע היא כפי שמסר (היינו בדירה) ואילו סעיף 24 קובע כי כל שינוי לרבות שינוי בכתובת מחייב מתן הודעה בכתב. הודעה כאמור מעולם לא הוצגה לפני. לכן לא הוכח כי הבנק ידע על שינוי כתובת התובע.
3. אינני מאמין לתובע כי לא קיבל את אותו מכתב שמוען אליו על ידי הכונס ביום 9.4.2006 ומודיע לו על מינוי כונס נכסים. מיד לאחר משלוח אותו מכתב הגיש התובע ביום 27.4.2006 (18 ימים מיום משלוח המכתב) בקשה לביזיון בית משפט כנגד בת זוגו על שלא העבירה את המשכנתה על שמה בהתאם להסכם הגירושין. בסעיף 3 לבקשה מזכיר התובע כי נודע כי המשכנתה בפיגור בסך של כ- 62,000 ₪ וכל זאת הודע לו מפקידת הכונס בשם גלית. עוד ציין כי הדירה עומדת למימוש. כאן אני למד כי התובע קיבל את המכתב למרות שהוא מוען לכתובתו בדירה ולא לכתובתו החדשה. אציין כי הודעה על פינוי נשלחה אף היא לכתובת הדירה (נספח טו לתצהירו) והתובע מודה בתצהירו כי קיבלה (סעיף 24) אם כי הוא טוען באופן מטעה כי נשלחה לכתובתו החדשה. כל אלה מלמדים כי על אף שהתובע עזב את הדירה הוא המשיך לקבל את דברי הדואר שנשלחו לשם.
4. התובע נשאל בחקירתו מתי לראשונה ידע על הליכי הכינוס ועל כך השיב ביום 10.7.2006 (עמ' 16 ש' 31). כשנשאל על הבקשה לביזיון שהגיש ובה רשום כי ידוע לו באותו שלב שמבקשים לממש את המשכנתה על כך השיב "אין לי מושג" (עמ' 17 ש' 9). לא למיותר לציין כי הבקשה לביזיון שהוגשה נתמכת בתצהירו של התובע והוא אף אישר כי בא כוחו דאז דיבר רוסית והיה מתקשר עמו בשפה זו (עמ' 20 בסוף). לכן אינני נותן אימון בעדות התובע לפיה הוא ידע רק בשלב מאוחר יותר אודות הליכי הכינוס.
5. בנוסף אני דוחה את הטענה כי הנתבעים התרשלו בכך שלא קיבלו את הצעת התובע לשלם סך של 10,000 ₪ ואת יתרת הפיגורים יסדיר בתשלומים. התובע העיד כי הציע את אותה הצעה בסביבות אוגוסט 2006. באותו שלב החוב כבר היה בסך של כ- 80,000 ₪. לכן זכותו של הבנק הייתה לסרב לאותה הצעה ואין לראות בכך רשלנות או חוסר תום לב. הצהרתו של התובע בסעיף 27 לפיה בעת מתן ההצעה החוב היה כ- 40,000 ₪ וכי הצעת סך של 10,000 ₪ אמורה לעכב את הליכי ההוצאה לפועל אין בה ממש. על פי הודאת התובע בעת הגשת בקשת הביזיון באפריל 2006 החוב עמד על סך של 62,000 ₪. שנית הסך של 10,000 ₪ אינו עונה אחרת הקריטריונים הקבועים בסעיף 81ב1 לחוק ההוצאה לפועל על מנת שיעוכבו ההליכים. לכן טענות התובע בהקשר זה אין להן על מה לסמוך.
6. אין גם ממש בטענה כי לתובע הייתה הזכות למכור את הדירה בעצמו. התובע כאמור קיבל הודעה כי מונה כונס נכסים. על מנת שתעמוד לתובע הזכות למכור את הדירה בעצמו היה עליו להודיע בתוך 20 יום מיום המצאת האזהרה לראש ההוצאה לפועל על רצונו למכור בעצמו את הדירה. הודעה כאמור מעולם לא הוגשה ולכן התובע ויתר על זכותו למכור את הדירה בעצמו. אעיר כי באותו שלב התובע כבר היה מיוצג על ידי עורך דין אשר חזקה עליו כי העמיד אותו על זכויותיו. אותו עורך דין אף ייעץ לו בכל הקשור לחוב כלפי הבנק.
7. לכן לתובע אין כל פתחון פה בכל הקשור למכירת הדירה במימוש מהיר ולא בערכי שוק משידע על מינוי כונס נכסים ולא מימש את זכותו למכור את הדירה בעצמו.
8. בשים לב לכך, הטענה היחידה שאני מקבל היא שלא הודע כדבעי לתובע על השומה, הליך ההתמחרות ועל מכירת הדירה ובכך נפגעה לכאורה זכותו לפדות את המשכנתה. כל אלו הם באחריות כונס הנכסים בלבד.

קשר סיבתי

1. לאחר שקבענו כי הכונס התרשל במילוי תפקידו בנקודה ספציפית השאלה הבאה היא האם קיים קשר סיבתי בין אותה רשלנות לבין נזקי התובע הנטענים?
2. על שאלה זו עליי להשיב בשלילה. התובע לא הוכיח כדבעי כי אילו היה מוזמן כדבעי להליך ההתמחרות הוא היה מתייצב או פודה את המשכנתה.
3. ראשית, ממכתבי בא כח התובע לכונס לא נכתב בשום מקום כי התובע חפץ לפדות את המשכנתה. במכתב בא כוחו מיום 4.9.2006 לבנק כותב כי אין באפשרותו לשלם את הפיגור בתשלום אחד והוא מציע תשלום סך של 10,000 ₪ וסך של 1000 ₪ חודשי בנוסף על התשלום השוטף. לכן אין במכתב זה כל הצעת פידיון.
4. התובע טען בסעיף 38 לתצהירו כי אם הבנק היה נותן לו את הזכות לרכוש את הדירה הוא היה עושה כן באמצעות כסף שלו ונטילת משכנתה מבנק אחר. אולם התובע לא תמך טענה זו בשום אסמכתא. התובע לא הביא שום אישור כי היה לו את הכסף לשלם. התובע לא הביא כי ראיה כי הגיש בקשה למשכנתה בבנק אחר וניתן לו אישור. רק לפני מצא לנכון התובע לטעון כי פוטר מחברת כתר פלסט ובמאי 2007 קיבל סך של 135,000 ₪ (עמ' 17). עוד טען כי מסר זאת לכונס והכונס אמר לו שלא ידאג ויהיה בקשר עמו. עולם טענה זו כלל לא בא זכרה בתצהיר עדות ראשית ומדובר בטענה כבושה. להזכיר באותו שלב היה התובע מיוצג ויכל בא כוחו להעלות הצעה זו על הכתובים כפי שהעלה את ההצעה לגבי ה- 10,000 ₪. אם לא די בכך, בחקירתו הנגדית הודה התובע כי לא הגיש כל בקשה לקבלת משכנתא מבנק אחר אלא רק התעניין ואמרו לו שאין בעיה. גם טענה זו לא נטענה בתצהירו ואני מסופק מטענה זו. ייתכן שהתובע אף לא מסר לבנק בו התעניין כי הדירה בהליכי כינוס שכן אם הבנק היה יודע זאת ספק אם היה מאשר מתן משכנתא נוספת.
5. מכל הטעמים לעיל אני קובע שהתובע לא הוכיח קיום קשר סיבתי בין התרשלות בכל הקשור לאי מתן הודעה על המכירה ושלילת זכות הפדיון לבין נזקיו הנטענים.

נזקי התובע

1. במסגרת כתב התביעה המתוקן נתבעו הנזקים כדלקמן: מכירת הדירה בהפסד בשל מימושה המהיר כל זאת בסך של 50,520 ₪, פיצוי בגין עלות השיפוצים בסך של 40,000 ₪, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד 10,000 ₪, הפסד כתוצאה ממכירת הדירה באמצעות ב"כ הבנק בסך של 20,000 ₪, פיצוי בגין תשלום חוב פיגורים בסך של 48,000 ₪ ועגמת נפש בסך של 30,000 ₪. להלן אעיר מספר הערות בנוגע לראשי הנזק הנתבעים.
2. ראשית מקובל עליי טענת הבנק כי התובע יכול לתבוע רק מחצית מהנזק שכן המחצית השניה שייכת לבת זוגו.
3. כאמור לגבי מכירת הדירה במימוש מהיר משקבעתי כי לא קמה זכות לתובע למכור א הדירה בעצמו אזי אין המדובר בנזק. גם לא ברור לי מה ההבדל בין ראש נזק זה לבין ראש הנזק הנתבע של הפסד כתוצאה ממכירה על ידי בא כח הבנק ונראה כי מדובר באותו ראש נזק.
4. התובע לא הוכיח את עלות השיפוץ הנטענת ואף לא הביא חוות דעת נגדית והסתמך בענין זה על שמאי הבנק לכן טענתו לא הוכחה. גם הוצאות עבור שכירת שירותי עו"ד לא הוכחו כדבעי על ידי הצגת קבלה בעבור התשלום ששולם לעו"ד יאסין בא כוחו דאז.

סיכום

1. לסיכום אני מורה על דחיית התביעה במלואה: כנגד הבנק בהיעדר יריבות. כנגד הכונס בהעדר קשר סיבתי בין הנזק הנטען לבין מעשי הרשלנות אשר נמצאו כמפורט לעיל.
2. אני מחייב את התובע לשאת בשכר טרחת בא כח הבנק בסך של 8,000 ₪ בתוספת מע"מ.

באשר לכונס אני פוסק שכר טרחת עו"ד בסך של 4000 ₪ מאחר והאתי בחשבון את העובדה כי נמצאה התרשלות מצדו.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ד, 23 יולי 2014, בהעדר הצדדים.