1. ביום 30.12.2008 הוגש נגד הנאשם כתב אישום, בו הואשם בביצוע עבודות ושימוש במקרקעין ללא קבלת היתר כדין - לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 (להלן: חוק התכנון והבניה). בכתב האישום צוין כי במגרש 8 ביסוד המעלה, הידוע כחלקה 26 בגוש 13990 בנה הנאשם ללא היתר שתי יחידות נופש בשטח של 87.72 מ"ר ושתי פרגולות מעץ, בשטח של 25.52 מ"ר, בצמוד לכל יחידת נופש.

2. היום הורשע הנאשם בביצוע העבירות נשוא כתב האישום. לאחר הקראת הכרעת הדין השמיעו בא-כוח המאשימה והנאשם טיעונים לעונש.

מתחם העונש ההולם

3. העיקרון המנחה בגזירת העונש הינו עקרון ההלימה, דהיינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג העונש ומידת העונש המוטל עליו (ראו: סעיף 40ב לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)). לעיקרון ההלימה, המבטא למעשה את עיקרון הגמול, משקל בכורה בהשוואה למשקלם של שיקולי מניעה, הרתעה ושיקום בענישה (ת"פ (מחוזי נצ') 92-08 מדינת ישראל נ' חבר (פורסם בנבו, 9.6.2013) (להלן: עניין חבר)). לשם הגשמת עיקרון זה קובע חוק העונשין מנגנון תלת-שלבי (ע"פ 1323/13 חסן נ' מדינת ישראל, פסקה 6 לפסק דינה של השופטת ארבל (פורסם בנבו, 5.6.2013) (להלן: עניין חסן).

4. בשלב הראשון, בטרם יקבע בית המשפט את העונש המתאים לנאשם, עליו לבחון ולקבוע מהו מתחם העונש ההולם את מעשי העבירות שהוא ביצע בהתאם לעקרון ההלימה. בעניין חסן הוסבר כי מתחם העונש ההולם הוא אמת-מידה נורמטיבית, המשקללת את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מן העבירה, מדיניות הענישה הנהוגה ביחס לעבירה זו ונסיבות ביצועה, לרבות מידת אשמו של הנאשם. הודגש כי רוחב המתחם שייקבע תלוי במורכבות העבירה הנדונה, כלומר במידת השונוּת שבנסיבות ביצועה. בע"פ 7655/12 פייסל נ' מדינת ישראל (פסקה 7 לפסק דינו של השופט ג'ובראן, פורסם בנבו, 4.4.2013) תואר היקפו הרצוי של מתחם העונש:

"אין משמעות הדבר שבכל מקרה ומקרה "יומצא הגלגל מחדש", ויקבע מתחם ענישה המותאם לנסיבות הספציפיות של ההליך. קביעה שכזאת הייתה מרוקנת מתוכן את סעיף החוק והיא נוגדת את תכליתו. מאידך, אין לקבוע מתחם ענישה כללי, הכולל קשת רחבה מאוד של מעשים אפשריים. ככל שעסקינן בעבירות דוגמת עבירת השוד, בה ניתן להצביע על מדרג של חומרה, עלינו לזהות את מתחם הענישה הראוי לקבוצות מעשים הדומים בנסיבותיהם".

בעניין חסן הודגש כי מתחם העונש ההולם איננו טווח הענישה הנהוג (ההדגשות במקור):

"אין לטעות ולזהות בין מתחם העונש ההולם לבין טווח הענישה הנהוג. מדובר ב"יצורים" שונים. מתחם העונש ההולם מגלם, כאמור, הכרעה ערכית המבוססת על שיקולים שונים, כאשר מדיניות הענישה הנהוגה בעבירה הנדונה הוא רק אחד מהם. טווח הענישה הנהוג בפסיקה, לעומת זאת, הוא נתון אמפירי-עובדתי, המורכב מהעונשים המקובלים בגין עבירה מסוימת בדין הנוהג" (פסקה 9, שם).

קביעת המתחם תעשה לאור חמישה פרמטרים: (1) הערך החברתי הנפגע; (2) מידת הפגיעה בערך זה; (3) מדיניות הענישה הנהוגה; (4) נסיבות הקשורות בביצוע העבירה (המפורטות בסעיף 40ט לחוק העונשין, ונסיבות נוספות, כאמור בסעיף 40יב); (5) לגבי קנס – מצבו הכלכלי של הנאשם (ראו סעיף 40ח לחוק העונשין).

הערך החברתי הנפגע

5. כאשר מדובר בעבירות על חוק התכנון והבניה, הערך החברתי הנפגע הינו שלטון החוק והסדר הציבורי. במקרה הנוכחי פגע הנאשם בערך זה בכך שבנה ללא היתר שתי יחידות נופש ושתי פרגולות.

מידת הפגיעה בערך החברתי הנפגע

6. מידת הפגיעה בערך החברתי הנפגע הינה במידה רבה, לאור היקף הבניה ללא היתר וייעוד הכלכלי.

מדיניות הענישה הנהוגה

7. מדיניות הענישה בעבירות על חוק התכנון והבניה, כפי שנקבעה פעמים רבות על ידי בית המשפט העליון, הינה מדיניות של הרתעה של הנאשם הספציפי ושל עבריינים פוטנציאליים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. נפסק כי על בתי המשפט לתת יד למאבק בעבירות אלו, שהפכו לחזון נפרץ, ולהחמיר עם אלו אשר בונים ועושים שימוש במקרקעין באופן השם את החוק ללעג ולקלס. ראו, למשל, ע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה פ"ד לו(1) 723, 724-725 (1978); רע"פ 8701/08 וונש נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה לודים (פורסם בנבו, 3.6.2009); רע"פ 6665/05 מריסאת נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 17.5.2006); רע"פ 2809/05 טסה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 22.5.2005). על בית המשפט ליישם מדיניות זו, בתוך מסגרת הענישה שנקבעה בסעיפי העבירות בהם הורשע הנאשם, הקובעים עונשים של קנס ומאסר.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירות

8. באשר למשמעות ההתחשבות בנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, נאמר בעניין חסן:

"בשלב זה איננו מתחשבים בנסיבותיו האישיות של הנאשם, היינו נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (ראו סעיף 40יא), דוגמת נסיבות חייו של הנאשם, הפגיעה שתיגרם לו ולמשפחתו כתוצאה מהעונש, מאמציו לחזור למוטב ועברו הפלילי או היעדרו. אולם אין בכך כדי לגרוע מהצביון האינדיבידואלי שהעניק המחוקק לשלב עיצוב המתחם, אשר בא לידי ביטוי בהוראה להתחשב בסוג העבירה בנסיבות המסוימות שבהן היא בוצעה (למשל: קיומו של תכנון מוקדם, נזק בכוח ובפועל, מידת אכזריות כלפי הקורבן וכו'), ותוך התייחסות למידת האשם של הנאשם המסוים שלפנינו (למשל: הסיבות שהובילוהו לבצע את העבירה, חלקו היחסי בביצועה, יכולתו להימנע מהמעשה, מצוקתו הנפשית עקב התעללות מצד קורבן העבירה וכו')" (פסקה 7 שם).

במקרה הנוכחי הבניה הבלתי חוקית נעשתה כדי להשיא את רווחיו של הנאשם, ולא עקב מצוקת דיור. עם זאת, במסגרת הנסיבות הקשורות לביצוע העבירות, יש להדגיש – והדברים תוארו בהרחבה בהכרעת הדין – הנאשם ואשתו (גרושתו כיום) הגישו שלוש פעמים בקשות לקבלת היתר, לאחר שכבר בוצעו העבירות, ולמעשה מילאו את מרבית התנאים למתן היתר אשר נקבעו על-ידי המאשימה. הנאשם לא השכיל להשלים את מילוי התנאים כולם, ולא שיתף פעולה עם המאשימה.

מצבו הכלכלי של הנאשם

9. הנאשם טען כי מצבו הכלכלי בכי רע, כי הוא חב לנושיו מעל מיליון ₪ וכי תיקיו בלשכת ההוצאה לפועל אוחדו. הוא הסביר כי מטעם כלכלי נמנע ממנו להיות מיוצג בהליך זה על-ידי סניגור. לטענתו, הליך הגירושין גבה ממנו מחיר כלכלי כבד, והוא ניצב בפני שוקת שבורה. הוא הציג תדפיס רשימת תיקיו בהוצאה לפועל מהיום, בו צוין כי סך חובו העדכני הוא 2,141,295.12 ₪.

10. על בסיס הפרמטרים שפורטו לעיל הנני קובע כי מתחם העונש ההולם בגין ביצוע העבירות בהן הורשע הנאשם הינו בין מאסר על תנאי של שלושה חודשים לבין מאסר בפועל של שבעה חודשים, ולגבי קנס - בין 50,000 ₪ לבין 250,000 ₪.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ושיקולי הרתעה

11. בשלב השני בגזירת העונש המתאים לנאשם במסגרת מתחם העונש שנקבע יש להביא בחשבון נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות (ראו: סעיף 40ג(ב) לחוק העונשין; ע"פ 6483/12 פלוני נ' מדינת ישראל (פסקה 10 לפסק דינו של השופט ג'ובראן, פורסם בנבו, 20.3.2013)), כמפורט בסעיף 40יא וסעיף 40יב לחוק העונשין, תוך התחשבות בשיקול ההרתעה האישית (סעיף 40ו לחוק העונשין) ושיקול הרתעת הרבים (סעיף 40ז לחוק העונשין).

בעניין חבר עמד בית המשפט על הרציונל שבבחינת נסיבות שאינן קשורות ישירות לביצוע העבירה:

"הענישה לעולם מורכבת מהעושה, המעשה, הנסיבות הנלוות, ולא רק מהחומרה הטבועה בעבירה בשל הרכיבים האינהרנטיים שלה. לפיכך, הענישה צריכה להיות מאוזנת ולהתייחס גם לשיקולים אינדיווידואליים" (פסקה 52 לפסק הדין).

12. במקרה הנוכחי הנאשם טען כי הינו אדם נורמטיבי, ששירת את המדינה ואף נפגע במלחמת לבנון והוכר כנכה, כי בנה בתים אחרים בהיתרים וכי אין לו עבר פלילי. הוא ציין כי ביתו שבמקרקעין נמכר, וכי המאשימה המציאה ללשכת רישום המקרקעין אישור מתאים. בא-כוח המאשימה הציג את האישור (טע/1) מיום 15.5.2014, בו צויין כי אין האישור כולל תשלום היטל השבחה.

13. חומרת הפרת הדין אינה פחותה כשמדובר בבניה ללא רישיון בה קיים סיכוי טוב לקבלת היתר לבניה. ככלל, קיומו של סיכוי לאישור תכנית ולקבלת היתר בעתיד אינו צריך להיות שיקול לקולא בגזירת העונש. חזון נפרץ הוא במדינתנו שאדם מתחיל לפעול לקבלת היתר כדין רק לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בגין עבירות תכנון ובניה, בתקווה להגיע למועד גזר הדין כשבידו היתר כדין, המכשיר בדיעבד בניה ללא היתר.

מדיניות בית המשפט העליון בעניין זה באה לביטוי בדברי השופט ג'ובראן ברע"פ 1417/12 אחוזת הברון נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.6.2012):

"המבקשים עשו שימוש באולם אירועים שנבנה ללא היתר ובניגוד לתוכנית שחלה על המקרקעין במשך שנים רבות. בנסיבות אלה אין מקום לתת יד לניסיונם לדחות את הקץ עד למועד שבו תוכשר, אם תוכשר, הבנייה הבלתי חוקית שבנו על הקרקע. בהקשר זה מקובלת עלי עמדת המשיבה לפיה לא מדובר במקרה שבו בית המשפט מתערב בהחלטות מקצועיות של גורמי התכנון, אלא הליך פלילי שבמסגרתו נאכף החוק במסגרת המצב הקיים בשטח. המבקשים לא יכולים להיבנות מכך שהחל הליך תכנוני באשר לשטח, הליך אשר עשוי להימשך זמן רב, ולא ניתן לאפשר להם לקצור פירות מהנכס במשך זמן זה, כפי שעשו עד כה, באופן לא חוקי. כפי שנקבע בעניין אחר "אם יש ממש בטענתו [של המבקש – ס' ג''] לפיה קיימת יוזמה להביא לאישור תכנית בנין עיר חדשה, היה עליו להמתין עד לאישורה של אותה תכנית ולהימנע מקביעתן של עובדות מוגמרות בשטח. משהמבקש לא נהג כך, אין לו אלא להלין על עצמו" (רע"פ 1905/07 סייאד נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים ([פורסם בנבו], 7.3.2007)".

חריגה ממתחם העונש

14. בשלב השלישי, בטרם יגזור בית המשפט את העונש המתאים במסגרת מתחם העונש ההולם, עליו לבחון האם יש מקום לחריגה ממתחם זה, בין למעלה (לשם הגנה על שלום הציבור, בתנאי סעיף 40ה לחוק העונשין) ובין למטה (לאור השיקול השיקומי, כאמור בסעיף 40ד לחוק העונשין). בסעיף 40ד(א) לחוק העונשין באה לידי ביטוי עמדת המחוקק לפיה השיקול השיקומי ניצב שני בחשיבותו לשיקול ההלימה (הגמול), שהינו העיקרון המנחה בענישה.

במקרה הנוכחי אין נסיבות המצדיקות חריגה ממתחם העונש שנקבע כאמור לעיל.

העונשים

15. לאור זאת, הנני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

(א) מאסר על תנאי למשך שלושה חודשים, והתנאי הוא שבמשך שנתיים מהיום לא יעבור הנאשם על אחת מהעבירות בהן הורשע בתיק זה או על עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה ויורשע בה, בין בתקופת הקנס ובין לאחריה.

(ב) קנס בסך 60,000 ₪, או 180 ימי מאסר תחתיו. הקנס ישולם ב-40 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 15.8.2014 וב-15 לכל חודש קלנדרי שלאחריו.

(ג) חתימת הנאשם על התחייבות בסך 100,000 ₪ למשך שנתיים להימנע מביצוע עבירות לפי חוק התכנון והבניה. אם לא יחתום על התחייבות זו עד ליום 1.6.2014 במזכירות בית משפט השלום בצפת או בבית משפט השלום בחיפה - יאסר למשך 60 יום או עד שיחתום, לפי המוקדם.

(ד) צו הריסה של המבנה נשוא כתב האישום אשר יכנס לתוקף בתוך 12 חודשים מהיום, אלא אם כן יהיו בידי הנאשם היתרים כדין.

(ה) תשלום כפל אגרה, בהפחתת סכומים ששילם (במידה ושילם) כאגרה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, כ' אייר תשע"ד, 20 מאי 2014, בבית משפט השלום בחיפה במעמד בא-כוח המאשימה והנאשם.