1. בפניי תביעה כספית לפיה התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 179,679 ש"ח לחודש מרץ 2004.

2. מקרה שהיה כך היה:

התובעת הינה חברה יזמית העוסקת בעבודות בנייה. התובעת יזמה הקמת בניין קומות בחלקה מס' 48 בגוש 10755 בחיפה (להלן: "החלקה" ו"הבניין" בהתאם) ולצורך כך היא פנתה לנתבעת, שבתחום שיפוטה מצויה החלקה, וקיבלה היתר בנייה כדין (להלן: "היתר הבנייה") לפיו היא נדרשה, בין היתר, לשלם היטל כבישים (להלן: היטל הכבישים").

בסעיף 21 להיתר הבנייה נקבע כי על התובעת לסלול את הדרכים והשבילים הגובלים בחלקה, לרבות הקמת קירות תומכים, ולחילופין, לשלם היטל כבישים כחוק על-פי דרישת מהנדס הנתבעת.

להבהרת התמונה יצויין כי בהתחשב בטופוגרפיה של החלקה, היה צורך בהקמת שני קירות תומכים: האחד, קיר עליון הגובל ברחוב רבוע (להלן: "הקיר העליון"), והשני, קיר תחתון הגובל ברחוב מור (להלן: "הקיר התחתון").

טרם שילמה התובעת את ההיטלים שנקבעו בהיתר הבנייה, היא פנתה לנתבעת בהצעה לבצע בעצמה את עבודות הפיתוח, כולל הקמת קירות תומכים, ולקזז את העלויות מהיטלי הפיתוח שנדרשו ממנה, אולם הנתבעת דחתה הצעה זו. בנסיבות העניין, התובעת שילמה את כל ההיטלים שנדרשו ממנה כתנאי לקבלת היתר הבנייה.

בהמשך, סירבה הנתבעת להקים את הקיר התומך התחתון והעליון ולפיכך התובעת הקימה אותם על חשבונה. מכאן תביעתה.

להשלמת התמונה יצוין כי הנתבעת התקשרה עם חברת אזורים בע"מ לביצוע עבודות הפיתוח במקום (להלן: "חב' אזורים"). הנתבעת שלחה הודעת צד ג' נגד חב' אזורים אולם בהמשך היא חזרה בה ממנה וההודעה נמחקה.

3. במסגרת התביעה מונה המהנדס מר מיכאל קרבצ'יק כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "מומחה בית המשפט" או "המומחה"), והוא התבקש לחוות דעתו במחלוקת בין בעלי הדין לצורך בהקמת הקירות התומכים, העליון והתחתון. המומחה ביקר במקום ונתן חוות דעת, בה נקבע כדלקמן:

א. הקיר העליון נבנה לשתי מטרות, האחת, תמיכה בכביש הגובל שבמקום, והשנייה, תמיכה בחפירה של החנייה אשר ביצעה התובעת. עלות הקמת הקיר העליון לצורך התמיכה בכביש, להבדיל מהתמיכה בחנייה, הינה בסך של 27,492 ש"ח ומע"מ עליו, ובתוספת 7% עבור תכנון, פיקוח וניהול, וזאת בערכים של חודש מרץ 2004.

ב. הקיר התחתון נבנה לצורך תמיכה בחלקה, ולא לתמיכה בכביש הגובל אליו, ולפיכך הנתבעת אינה נדרשת לשאת בעלותו. בהמשך, במסגרת תשובותיו לשאלות התובעת, השיב המומחה כי עלות הקמת הקיר התחתון הינה בסך של 179,697 ש"ח (בערכי מרץ 2004).

4. בהתאם להסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים, פסק הדין בתביעה ניתן לאחר הגשת סיכומי טענות בכתב וללא חקירת עדים.

5. התובעת מקבלת את ממצאי מומחה בית המשפט ביחס לקיר העליון, אולם היא מבקשת להוסיף ולחייב את הנתבעת גם בעלות הקמת הקיר התחתון. בנדון טענה התובעת כי הנתבעת הבטיחה לה במכתב עו"ד גב' צרלינג מטעמה מיום 5.11.02 להקים את הקיר התחתון באמצעות חב' אזורים. כן מבקשת התובעת לשערך את הסכום שייפסק בתביעה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה עם תשלומי חובה), התש''ם - 1980, ולחילופין בהפרשי הצמדה וריבית רגילה.

גם הנתבעת מקבלת את ממצאי מומחה בית המשפט לעניין הקיר העליון, אולם היא מבקשת לדחות את דרישות התובעת ביחס לקיר התחתון. הנתבעת מפנה לממצאי מומחה בית המשפט ולהלכה הפסוקה לעניין מעמדו של המומחה ואפשרות הסטייה מקביעותיו. הנתבעת הוסיפה וטענה כי עו"ד צרלינג לא נתנה לתובעת כל הבטחה ולפיכך יש לדחות את טענות התובעת בנדון.

6. כאמור, מומחה בית המשפט מונה על מנת לחוות דעתו, בין היתר, בצורך בבניית הקיר התחתון ובנדון הוא קבע כי הקיר נבנה לצורך תמיכה במגרש של התובעת, ולא לצורך התמיכה בכביש הגובל במקום. אין פלא אפוא כי בהמשך דבריו הוסיף המומחה וציין כי לא ברור מדוע התובעת דורשת מהנתבעת לשאת בעלות הקיר התחתון. ודוק, נציג התובעת עצמו היה ער לעניין זה ובסיור המומחה במקום הוא עצמו אמר כי על הנתבעת לשאת אך ורק בהקמת קיר תומך לכביש, זאת להבדיל מקיר תומך לחלקה (ר' ס''ק 1.1 בעמ' 5 לחוות הדעת.

7. בהתאם להלכה הפסוקה, מומחה בית המשפט הינו ידו הארוכה של בית המשפט ורק בהתקיים סיבה בולטת לעין בית המשפט יסטה מקביעותיו (ר' ע''א 4330/05 מוזס נ. מדינת ישראל' ע''א 9418/04 צוות ברקוביץ מאגרי בניה בע''מ נ. דמארי, וכן ע''א 293/88 חב' יצחק ניימן להשכרה בע''מ נ. רבין, פורסמו בנבו).

במקרה דנן, התובעת מבקשת לסטות מקביעות מומחה בית המשפט ביחס לקיר התחתון, וזאת ללא כל סיבה מוצדקת, ודאי לא מסיבה בולטת לעין, ולפיכך אין לקבל עמדתה בנדון.

8. בסעיף 2 למכתב עו"ד צרלינג מיום 5.11.02 נאמר כדלקמן: "ביחס לקיר התומך התחתון, חב' אזורים עפ"י הסכם עם העירייה תבצע התמיכה של הכביש התחתון עד גבול המגרש" (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

מהמצוטט לעיל עולה כי לכל היותר עניין לנו בהתחייבות הנתבעת לביצוע קיר תומך לכביש, ולא לביצוע קיר תומך למגרש. לפיכך, משקבע מומחה בית המשפט כי הקיר התחתון הוקם לצורך התמיכה במגרש ולא לצורך התמיכה בכביש, הרי אין במכתב האמור לסייע בידי התובעת. כמסקנה מתחייבת, אין לבוא בטרוניה לנתבעת באשר לא הגישה את תצהירה של עו"ד צרלינג, כפי שטענה התובעת בסיכומיה.

9. התובעת מבקשת לשערך את הסכום שייפסק בתביעה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), ולחילופין בתוספת הפרשי הצמדה וריבית רגילה.

על-פי לשונו, חוק הרשויות המקומיות חל אך ורק על תשלומי חובה המגיעים לרשות המקומית אולם אין הוא חל על תשלומים בהם מחויבת רשות מקומית. התובעת אינה מפנה לכל דין אשר מכוחו היא זכאית להפרשי ריבית מיוחדת הקבועים בחוק הנ"ל, ולפיכך אין לקבל דרישתה בנדון.

10. לאור האמור לעיל, יש לקבל את התביעה באופן חלקי ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את עלות הקמת הקיר העליון בסך של 27,492 ש"ח בתוספת מע"מ עליו ובתוספת 7% עבור תכנון, פיקוח וניהול. סכומים אלה משוערכים להיום מגיעים לסך כולל של 47,737 ש"ח בתוספת מע"מ עליו.

11. לסיכום, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 47,737 ש"ח.

כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ש"ח (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ד' אדר ב תשע"ד, 06 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.