לפני כבוד השופטת פנינה לוקיץ'

נ ג ד

נ ג ד

(בתביעת התובעים כנגד נתבעים 1-3 בלבד)

בפני נדונה תביעת התובעים לפיצויים, בסכום שהועמד על ידם בכתב התביעה על סך של 800,000 ₪, וזאת בגין ליקויים שהתגלו בבית שנבנה עבורם ע"י הנתבעת 1, בשיטת "בניה מתועשת/קלה", במושב מולדת. התביעה מבוססת, בתמצית, על הטענה כי הבית שנבנה סובל מליקויי קונסטרוקציה המחייבים הריסתו ובנייתו מחדש.

הנתבעים בתביעה (לאחר תיקונה מס' פעמים) הינם:

• נתבעת 1, חברה אשר עסקה במועדים הרלבנטיים בבניה מתועשת טרומית, לרבות של בתים פרטיים (להלן: "ישראמרין", עמה התקשרו התובעים לצורך בניית הבית, לרבות תכנונו. התביעה כנגד נתבעת זו נדחתה לאחר שאושר לה הסדר נושים (פסק דין מיום 18.2.13).
• נתבע 2, מי ששימש כמהנדס אצל ישראמרין במועדים הרלבנטיים, חתם על תכנית היתר הבניה, לרבות תכנון השלד וביסוס הבית וכן מי שתפקידו כלל פיקוח על הבניה (להלן: "קובלצקי")
• נתבעת 3, היא מבטחת ישראמרין (להלן: "המבטחת"), אשר צורפה להליך לאחר שישראמרין נקלעה להליכי חדלות פרעון, ומשכך גם נדחתה התביעה כנגדה.

שאר הנתבעים, שהם גם הצדדים השלישיים בהודעה שהגישו נתבעים 1-3 כנגדם, הינם:

• נתבעת 4 – החברה הקבלנית אשר ביצעה עבודות גימור של הבית.
• נתבעת 5 – חברה קבלנית ששימשה כקבלן בטון, שלד ותשתיות וניהלה וביצעה את עבודות הביסוס של הבית.
• נתבע 6 – מהנדס שהכין תכנית מפורטת לתיקון ליקויים בבית לאחר שאלו התגלו, וכן ליווה ואישר את ביצוע התיקונים.
• נתבע 7 – מהנדס שפיקח על עבודות המסגרות, הפיתוח והגמר של הבית בשלב של תיקון ליקויי הבניה שהתגלו בו.
• נתבעת 8 – מהנדסת שערכה את החישובים הסטטיים שעמדו בבסיס תכנון ביסוס הבית בתוכניות שערך קובלצקי.

יאמר בפתח הדברים כי פסק הדין הינו חלקי במובן זה שיש בו הכרעה בתביעת התובעים כנגד נתבעים 1-3 בלבד (אשר בהמשך פסק הדין החלקי יקראו "נתבעים 1-3" או "נתבעים"), זאת לאור הסכמת הצדדים, שניתנה לאחר שתי חקירות של מומחה בית המשפט, כי יש להכריע קודם בתביעה כנגד נתבעים אלו, ורק בהמשך, בהתאם לאותה הכרעה, לברר את התביעה כנגד יתרת הנתבעים שהם גם הצדדים השלישיים.

הרקע העובדתי שאינו שנוי במחלוקת והשתלשלות ההליך המשפט

1. התובעים התקשרו, ביום 2.11.05, עם ישראמרין בהסכם לבניית בית פרטי במושב מולדת (להלן: "הבית" או "המבנה"). המדובר בבית פרטי בגודל של כ-164 מ"ר, שנבנה בבניה מתועשת (או "בניה קלה"), דהיינו שהוא נבנה בחלקים במפעל ישראמרין, עפ"י תוכניות הבניה, הובל למקרקעין המיועדים לבניה, ושם הורכב וחובר לתשתיות.

בהתאם להסכם ישראמרין היא המתכננת את הבית, לרבות ביסוסו בקרקע, התובעים אחראים לקבל היתר בניה (על סמך תוכניות היתר שתערוך ישראמרין), והיא אחראית על בנייתו והקמתו מ"א' עד ת'" (למעט עבודות פיתוח סביבה שנעשו לאחר השלמת הבניה).

תמורת בניית הבית התחייבו התובעים לשלם לישרארמרין סך של 472,700 ₪, אשר שולמו במלואם.

2. אין גם מחלוקת כי לצורך תכנון הבית עשתה ישראמרין שימוש בדו"ח בדיקת קרקע ויעוץ לביסוס שנערך ע"י ד"ר באסם חזאן, ביום 30.6.05 (להלן: "דו"ח הביסוס") על אף שדו"ח הביסוס לא הוזמן על ידה.

אציין כי קיימת מחלוקת באשר לזהות עורך החישובים הסטטיים ששימשו לתכנון ביסוס הבית (ובשל כך צורפה, בשלב מאוחר יחסית, נתבעת 8 לתביעה (אשר צורפה תחילה רק כצד ג' 5)), אולם בשלב זה, בהתאם להסדר הדיוני, אינני מכריעה במחלוקת זו.

3. לאחר שהושלמה בניית הבית והתובעים עברו להתגורר בו, התגלו סדקים ושברים במבנה, כמו גם חדירת רטיבות (להלן: "ליקויי הבניה").

בעקבות ליקויי הבניה שהתגלו בבית ביצעה ישראמרין, בשלהי שנת 2007, באמצעות קבלנים מטעמה, עבודות נרחבות שכללו חפירה בהיקף המבנה ויציקת קורות מסד היקפיות, הסדרת שיפועים לצורך הרחקת מים מהמבנה, תיקון הסדקים וצביעה, ריצוף מחדש של חלק ניכר מרצפת הבית, חיפוי חזית הבית באבן, ותיקונים קונסטרוקטיביים בגג הבית (להלן: "עבודות התיקון").

אציין כבר עתה כי לא הובאו בפני (וגם לא בפני מומחה בית המשפט) נתונים באשר לטיבן המדוייק של עבודות התיקון והיקפן, ולכך אתיחס בהמשך.

4. למרות ביצוע עבודות התיקון, חזרו והופיעו סדקים בבית, ובעקבות זאת נערכה בדיקה של הבית ע"י מומחה מטעם התובעים, מר אלי בן עזרא (להלן: "בן עזרא") אשר קבע בחוות דעתו מיום 5.5.08 (אשר צורפה לתביעה) כי עבודות התיקון לא פתרו את ליקויי הקונסטרוקציה והסדקים שבו והופיעו בחלקים שונים של הבית. בהתאם למסקנת בן עזרא, לאור עלות התיקונים שנדרשו באותה העת בסך של כ-190,000 ₪, אשר גם בהם לא יהא כדי לפתור את בעיות הקונסטרוקציה היסודית שבגינה שבו והופיעו הסדקים, יש להרוס את הבית ולבנותו מחדש, וזאת בעלות של 660,000 ₪ נכון למועד עריכת חוות הדעת.

כמו כן נקבע על ידו כי נדרשים 3 חודשים לתיקון הליקויים עליהם הצביע, ונדרשת שנה לצורך בניה מחדש של הבית. בנוסף נקבע על ידו כי יש לקחת בחשבון 20% בגין רכיב של אי וודאות באשר להיקף העבודות שידרשו.

5. ישראמרין בכתב הגנתה כפרה בכל הנטען בחוות דעתו של בן עזרא וטענה כי הסדקים והשברים שהתגלו, באם התגלו לאחר ביצוע עבודות התיקון המקיפות על ידה, הרי שהם סדקים תרמיים ומינוריים הנובעים מתפיחת הקרקע עליה עומד הבית, אשר בשל סוגה החרסיתי לא ניתן להימנע לחלוטין מהופעת סדקים, גם לא בתכנון וביצוע העולים בקנה אחד עם הוראות התקן הישראלי.

כמו כן טענה כי הסיבה לתפיחת הקרקע היתה אי קיום הוראות יועץ הקרקע על ידי התובעים או מי מטעמם, תוך הצבת גינון בסמוך לבית ללא הפרדה, באופן שגורם לרטיבות מתמדת בקרבת הבית בשל העדר ניקוז ופגמים בעבודות הפיתוח בקרבת הבית. לטענתה רטיבות זו היא הגורמת לתפיחה חוזרת של הקרקע והופעת הסדקים בגינה.

ישראמרין הוסיפה כי את עבודות התיקון שביצעה, כלל לא היתה חייבת לבצע בשל העובדה כי בעיות הרטיבות והסדקים אין מקורם בליקויי בניה כלל, אולם היא עשתה זאת לנוכח קרבת המשפחה של התובעים לבעלים של ישראמרין.

6. לתמיכה בטענותיה הגישה ישראמרין את חוות דעתו של מר יוסף גולדקלנג (להלן: "גולדקלנג") מיום 15.2.2010, אשר קבע כי נותרו ליקויים מינוריים בלבד לאחר עבודות התיקון אשר את עלות תיקונם אמד ב-17,800 ₪. לאור קביעתו זו הוא שלל את הצורך בהריסת המבנה ובנייתו מחדש.

באשר לסדקים, שאכן נמצאו על ידו במבנה, הוא קבע כי מדובר בסדקים אנכיים-נימיים בחיבור בין פלטות גבס, אשר כל שנדרש הוא לבצע תיקון מקומי, לרבות תיקון צבע. לטענת גולדקלנג מאחר ומדובר בקרקע חרסיתית לא ניתן להבטיח שלא יווצרו סדקים על אף נקיטת כל האמצעים הנדרשים בתקן הישראלי, ובמקרה דנן אין מדובר בסדקים החורגים מאלו שהוכרו כ"בלתי ניתנים למניעה" בתקן.

קביעות מומחה בית המשפט והמשך השתלשלות ההליך

7. לנוכח הפער בין קביעות מומחי הצדדים, מונה המהנדס האזרחי, טומס קויט, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה").

8. בחוות דעתו הראשונה, אשר ניתנה ביום 21.4.11 (להלן: "חוות הדעת הראשונה"), קבע המומחה כי על בסיס הבדיקה שביצע ותוך הסתמכות על המסמכים החלקיים שנמסרו לו (תוך שפירט איזה מסמכים לא קיבל למרות פניותיו לב"כ הצדדים לקבלם) קיימים במבנה ליקויים שונים שעלות תיקונם הינה בסך של 110,187 (כולל מע"מ).

בהתייחסו לסדקים בקירות ובגג ציין המומחה כי מצא סדקים באורך כולל של כ-30 מ' אורך, אשר הינם סדקים אסטטיים בלבד שאינם משפיעים על אפשרות השימוש במבנה ואינם משפיעים על יציבות או בטיחות המבנה.

המומחה שלל את מסקנת בן עזרא באשר לצורך בהריסת המבנה ובנייתו מחדש, וקבע כי תיקון שלד המבנה במסגרת עבודות התיקון בוצע בצורה נאותה, וכי הסדקים והליקויים שמצא בביקוריו בחודשים 11/10 ו-4/11 לא היו שונים מהותית מאלו שמצא בן עזרא, דבר המעיד, לדעתו, כי חלקי המבנה לא זזים יותר ויסודות המבנה התייצבו ולא צפויים נזקים נוספים כתוצאה משינויי רטיבות בקרקע החרסיתית.

עם זאת ציין המומחה כי לא ניתן להבטיח באופן מוחלט שלא יגרמו למבנה נזקים נוספים זאת היות ולא יכול היה לערוך בדיקות תכן המבנה שכן תוכניות קונסטרוקציה והחישובים הסטטיים לא נמסרו לו ע"י הנתבעים למרות שביקש לקבלם.

בסיפת חוות הדעת הראשונה התייחס המומחה גם לאחריות הנתבעים הנוספים (שהיו אז צדדים שלישיים בלבד, למעט נתבעת 8 שטרם צורפה להליך אז), וחילק את האחריות בין כל הגורמים הרלבנטיים לטעמו.

9. ביום 4.12.11, לאחר שנשלחו למומחה שאלות הבהרה וכן הומצאו לו חלק מהמסמכים שציין כי לא קיבל קודם לעריכת חוות דעתו הראשונה, המציא המומחה חוות דעת מתקנת לחוות הדעת הראשונה (להלן: "חוות הדעת המתקנת"), בה פירט את המסמכים הנוספים שקיבל (ביניהם תכנית קונסטרוקציה, תכניות אדריכליות, דו"ח הביסוס ותעודות בדיקת בטונים), אך ציין כי טרם קיבל לידיו העתק החישובים הסטטיים או חישובי תכן ושלד המבנה, וגם לא דו"חות ביצוע הכלונסאות בפועל.

בחוות דעתו המתקנת, קבע המומחה בניגוד לקביעתו בחוות הדעת הראשונה, כי על סמך בדיקת תוכניות הקונסטרוקציה ועריכת חישובים באשר לכמות מוטות הזיון (מוטות הברזל) הנדרשת בכלונסאות, הוא הגיע למסקנה חד-משמעית שיסודות וריצפת המבנה אינם עומדים בדרישת התקנים הישראליים הרלוונטיים ו/או כללי ההנדסה המקובלים ו/או הוראות והמלצות יועץ הקרקע והביסוס ד"ר חזאן (להלן: "יועץ הביסוס חזאן") שניתנו בדו"ח שהוצג בפניו (דו"ח הביסוס המצויין בסעיף 2 לעיל).

10. מסקנתו של המומחה בחוות דעתו המתקנת מבוססת על מספר אדנים:

א. קוטר הכלונסאות שבוצעו הינו 40 ס"מ (בהתאם לתכנית הקונסטרוקציה) וזאת בניגוד להמלצת יועץ הביסוס חזאן לפיה על קוטר הכלונסאות להיות: 45 ס"מ באם הן מבוצעות בשיטת מיקרופייל, או 50 ס"מ לפחות באם הן מבוצעות בשיטה רגילה.

ב. כמות מוטות הזיון שתוכננה בכלונסאות תאמה את דרישת המינימום של יועץ הקרקע, אולם עפ"י חישובי המומחה כמות זו פחותה מהנדרש עפ"י התקן בכלונסאות בקרקע חרסיתית, כאשר ההפחתה נעה בשיעור שבין 80% ל-150% חסר. המשמעות היא שהכלונסאות עלולים להיחתך כתוצאה מכוחות התפיחה של הקרקע.

ג. חסר בידוד באמצעות שרוול פלסטי כפול בחלק העליון של הכלונסאות, כפי שהומלץ על ידי יועץ הביסוס ובהתאם לכללי הנדסה נכונה.

ד. עובי רצפת הבטון נקבע בתוכניות ל-6 ס"מ בעוד שדרישת התקן הישראלי 466 חלק 1 דורשת עובי מינמלי של 10 ס"מ.

ה. הפרדת המבנה מהקרקע – בתוכניות הקונסטרוקציה לא כלול פרט של הפרדת המבנה מהקרקע החרסיתית, זאת בניגוד לדרישת יועץ הביסוס חזאן ובניגוד לכללי הנדסה נכונים. המומחה לא יכול היה לבדוק באם אכן נעשתה בפועל הפרדה ללא הריסת הרצפה. אולם העדר הפרדה כזו הינו ליקוי חמור ביותר.

לדעתו של המומחה כל הליקויים המפורטים לעיל עלולים להביא לכך שהכלונסאות בעתיד ייסדקו ברמות שונות עד להרס אפשרי, דבר שיגרום לעלייה או ירידה של חלקי המבנה תוך יצירת דפורמציות, סדקים ואף הרס.

11. בהתאם קבע המומחה שתי אפשרויות לטיפול במבנה:

האחת – הרס המבנה והקמתו מחדש, כפי שקבע בן עזרא בחוות דעתו, וזאת בעלות של 655,000 ₪ (כולל מע"מ) צמוד למדד הבניה לחודש 4/2011.

השניה – תיקון יסודות המבנה על בסיס החלטה של מהנדס קונסטרוקציה, אשר יבצע "חקירה" של היסודות ובהתאם לתוצאות החקירה (המחייבת חפירה סביב כל הכלונסאות עד לעומק של 2-3 מ') (להלן: "בדיקת החקר") יחווה דעתו באשר לאפשרות תיקון היסודות באחת ממספר שיטות שמפרט המומחה בחוות דעתו.

על אף הקושי באומדן עלויות התיקון (בשל אי ידיעה אודות השיטה שתבחר) העריך המומחה כי עלות התיקון לא תפחת מסך של 450,000 ₪, כאשר סכום זה כולל גם את עלות החפירה לצורך בדיקת החקר וקביעת דרך התיקון.

בעקבות קביעותיו אלו, קבע המומחה כי מלוא האחריות לליקויים אלו מוטלת על הנתבעים 1 ו-2 (למהנדס באופן אישי ייחס רק 10%) וזאת בהיותם מתכנני המבנה ומבצעי הקמתו, ובעלי שיטת הבניה הקלה לפיה הוקם המבנה.

12. בעקבות קביעות המומחה בחוות הדעת המתקנת, אשר ברור כי היה בה שינוי "דרמטי" (שניתן להגדירו שינוי של 180 מעלות) של קביעותיו בחוות דעתו הראשונה, ביקש ב"כ הנתבעים 1-3 לחקור את המומחה על קביעותיו בחוות דעתו המתקנת.

במקביל, לאור קביעותיו, הועלתה בקשה לצרף את הנתבעת 8 (שטרם היתה מעורבת בתיק) כצד רלבנטי לאור טענת נתבעים אלו כי היא מי שערכה את החישובים הסטטיים עליהם התבסס קובלצקי בתכנון ביסוס המבנה. בהעדר התנגדות של ב"כ התובעים לכך, אכן צורפה נתבעת 8 כצד נוסף להליך.

13. לאחר שהגשת כתב הגנה של הנתבעת 8 (שהיתה אז רק צד ג' 5) התעכבה, ולאחר שהתקבלה הודעה על מינוי נאמן לישראמרין, ביטלתי את חקירת המומחה שנקבעה ליום 20.11.12 וניתנו על ידי הוראות על מנת להבטיח כי כל הצדדים הרלבנטיים יהיו צד להליך, קודם לחקירת המומחה.

בעקבות החלטה זו, הוגש כתב תביעה מתוקן (בשלישית) אליו צורפו כל הנתבעים הנוכחיים (על דרך צירוף כל הצדדים השלישיים כנתבעים בתביעה), לרבות מבטחת נתבעים 1 ו-2.

חקירתו הראשונה של המומחה

14. ביום 21.4.13 התקיימה חקירתו הראשונה של המומחה אשר לאחר שמיעתה ועיון בסיכומי הצדדים, יש לקבוע כי מחקירה זו עולות מסקנות המומחה כדלקמן:

א. המומחה אישר כי בדיקתו הפיזית את המבנה לא הצביעה על קיומו של ממצא המעיד שנכון למועד הבדיקה קיימת בעיה קונסטרוקטיבית של המבנה או כי קיימת נכון למועד חקירתו הוכחה לדפורמציה של איזה מהכלונסאות (עמ' 15 שורות 30-31). עם זאת המומחה חזר על עמדתו כי לנוכח הליקויים שמצא בתכנון ביסוס המבנה (מתוך הנחה שהביצוע תאם את התכנון ולא סטה ממנו, דבר שאין לו מידע לגביו בהעדר תכניות ביצוע), קיים חשש ממשי לביסוס המבנה בעתיד, בזמן לא ידוע (עמ' 10 שורות 28-31, עמ' 15 שורות 4-7).

ב. המומחה אישר כי ניתן לבצע בדיקה של הכלונסאות לצורך בחינה אם יש בהם סדקים או שברים, אולם בדיקה כזו לא יכולה להתבצע מבלי להרים את רצפת המבנה ולפנות את יושביו, תוך נשיאה בעלויות משמעותיות לצורך ביצוע הבדיקה. המומחה שלל את האפשרות שבדיקה סונית (בדיקה המתבצעת מראש הכלונס ללא חפירה לאורכו) תהא מספקת שכן היא רק תוכל לאשר או לשלול קיום נתק או שבר מלא של הכלונס, אך לא תוכל לשלול קיום סדקים (עמ' 19 שורות 20-22, עמ' 23 שורות 12-18).

מעבר לכך ציין המומחה שגם לצורך ביצוע הבדיקה הסונית לכל אחד מהכלונסאות (ואין לטעמו מקום לבצעה רק לחלקן), יש להרים את רצפת המבנה (עמ' 15 שורות 27-29, 19 שורות 22-23).

ג. המומחה עמד על דעתו כי קוטר הכלונסאות שתוכנן איננו מספיק. המומחה ציין כי אמנם ישנם מקרים בהם מבצעים כלונסאות בקוטר 40 ס"מ בקרקע חרסיתית, כאשר אלו מבוצעים בשיטת מיקרופייל וכאשר ידוע כי ישנם בולדרים (קרקע סלעית), ואף בקוטר נמוך יותר כאשר הכלונסאות מבוצעות לעומק של 11 מ' ללא בולדרים (עמ' 21 שורות 26-28), אולם הוא עמד על דעתו כי במקרה דנן, לאור המלצות יועץ הביסוס חזאן, לא היה מקום לסטות מהמלצות אלו (עמ' 21 שורות 1 ואילך).

המומחה אף חזר וציין כי בהעדר תוכניות ביצוע של הכלונסאות אין לו (או לאף אחד אחר במקומו), כל אפשרות לקבוע מה בוצע בפועל, ולפיכך הוא יכול להתייחס רק לנתונים המופיעים בתוכניות הקונסטרוקציה.

ד. המומחה עמד על דעתו כי כמות מוטות הזיון שתוכננה בכלונסאות איננה מספיקה לצורך ביסוס המבנה באופן יציב. המומחה הסביר את חישוביו תוך שציין כי החישוב בוצע כאשר ידוע לו קורות היסוד במבנה זה תוכננו ובוצעו מפלדה ולא מבטון (עמ' 12 שורות 12-16) דהיינו שעובדה זו נלקחה על ידו בחשבון בחישוביו.

ה. המומחה דחה את האפשרות להתייחס למבנה, בהקשר לביסוס הנדרש, כ"מבנה יביל" שכן לא הובא בפניו כל מידע המצביע על כך שהבית שנבנה עונה להגדרת "מבנה יביל" בתקן הרלבנטי (עמ' 11 שורה 21 ואילך עד עמ' 12 שורה 8).

ו. עוד הוסיף כי גם בהנחה שקיימים במקום, בעומק האדמה, בולדרים שהכלונסאות הגיעו עד אליהם (דבר שאינו יודע לקבוע בהעדר תוכניות ביצוע – עמ' 16 שורה 30 עד עמ' 17 שורה 8), עדיין נדרש לעשות את הזיון המינימאלי הנדרש בתקן לכלונסאות בקרקע חרסיתית, דבר שלא נעשה כאן (עמ' 17 שורות 15-17).

ז. המומחה לא שינה מקביעותיו באשר להעדר התקנת שרוול פלסטיק מבודד בחלק העליון של הכלונסאות, או באשר לקביעתו ביחס לעובי רצפת הבטון שנדרשה במקרה זה.

ח. באשר לסוגיית הפרדת הרצפה מהקרקע, ציין המומחה, לאחר שהוצגה בפניו תכנית שלמה של פרטי היסודות (נ/3) אשר הוצגה לו באופן חלקי בלבד קודם לעריכת חוות דעתו, כי ככל הנראה אכן תוכננה הפרדה של הרצפה מהקרקע, אם כי הוא לא יכול לקבוע באם ההפרדה בוצעה בפועל על פי המתוכנן (עמ' 23 שורות 10-11).

15. בעקבות חקירתו הראשונה של המומחה העלו הנתבעים 1-3 שתי בקשות:

האחת – שבית המשפט ימנה מומחה לביסוס מטעמו וזאת לנוכח העובדה כי מחקירת המומחה עלה כי הוא התבסס על קביעות בתחום הביסוס למרות שאין לו מומחיות בתחום, וכי עשה כן תוך התיעצות עם יועץ הביסוס חזאן, מבלי שלדבר היה "שיקוף" בחוות דעתו ומבלי שלצדדים היתה אפשרות להתמודד עם הייעוץ שקיבל המומחה מיועץ הביסוס, והשפעת ייעוץ זה על קביעותיו.

בקשה זו נדחתה על ידי בהחלטה מפורטת מיום 8.2.14 ולא מצאתי בנימוקי הנתבעים 1-3 בסיכומיהם כדי להביא לשינוי בהחלטתי זו.

השניה – שבית המשפט יאפשר לנתבעים לבצע חישוף של חלק מראשי הכלונסאות לצורך ביצוע הבדיקה הסונית, וכן לבצע בדיקה מדגמית ביחס להפרדת הרצפה מהקרקע.

16. לנוכח בקשה זו ממנה עלה כי הנתבעים 1-3 מבקשים לבצע בדיקה של היסודות (אם כי לא זו שהתובע ציין בחוות דעתו) הוריתי למומחה, בהחלטה מיום 12.3.14, להגיש חוות דעת נוספת באשר לחקירה ולבדיקה שיש לבצע על מנת לבחון אפשרות לתיקון יסודות הבית, לרבות אפשרות חישוף ראשי הכלונסאות ובדיקת הפרדת המבנה מהקרקע כפי שביקשו הנתבעים.

ביום 21.5.14 ניתנה התייחסות המומחה (במ/3) לפיה הוא פוסל את האפשרות לערוך בדיקה סונית לכלונסאות בהיותה בלתי אמינה, אך הציע קיום בדיקה בדרך של קידוח גלעין הכלונסאות אשר לצורך ביצועה לכל הכלונסאות יש לפרק את הריצוף מעל ראשי הכלונסאות, לחצוב ברצפת הבטון ולפרק חלקי קירות בטון של הממ"ד וקירות גבס. לדעתו לא ניתן לבצע בדיקה כזו בבית מאוכלס.

בהבהרה נוספת שניתנה לבקשת בית המשפט ביום 8.6.14 (במ/4) ציין המומחה כי גם באם ניתן היה להסתפק בבדיקת הכלונסאות החיצוניות של המבנה, עדיין יש צורך בביצוע הריסה מסוימת של המבנה ולכן גם בדיקה מוגבלת כזו לא תייתר את הצורך בפינוי הבית (להלן: "הבהרות המומחה").

17. לאחר קבלת הבהרות המומחה ומתן הסכמת התובעים לביצוע הבדיקה עליה המליץ המומחה תוך נשיאת הנתבעים בכל ההוצאות הכרוכות בכך לרבות בפינוי זמני של התובעים מהבית והחזרת המצב לקדמותו, הודיעו הנתבעים 1-3 כי לאור התנאים שהציב המומחה לביצוע הבדיקה, אשר לטעמם אינם סבירים ואינם עולים בקנה אחד עם מידת הוודאות שהמשפט דורש, אין הם מעוניינים לשאת בעלויות הכרוכות בביצועה, והם מבקשים לחקור את המומחה חקירה נוספת ביחס לקביעותיו הנוגעות לאופן ביצוע הבדיקה (הודעת הנתבעים מיום 24.8.14).

18. לאחר שנסיון לקדם הסדר פשרה בשלב זה לא עלה יפה, נקבע התיק להשלמת הוכחות לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית (כאשר תצהירי חלק מהנתבעים הנוספים לא הוגש לפני הישיבה שנועדה לחקירה נוספת של המומחה והתחלת שמיעת המצהירים).

19. ביום 1.7.15 נערכה חקירתו השניה של מומחה בית המשפט ביחס לקביעותיו בנוגע לטיב והיקף הבדיקה שיש לבצע. בחקירתו זו עמד המומחה על דעתו כי הבדיקה הסונית איננה מתאימה במקרה זה, מאחר והיא נועדה לבדוק את רציפות כלונסאות בבניינים חדשים באופן סטטיסטי כבדיקה ראשונית, ואינה מתאימה לדעתו במקרה זה בו קיים חשש ממשי לבעייה ביסודות בשל הכשל התכנוני (עמ' 12 שורות 25 ואילך עד עמ' 13 שורה 12, וכן עמ' 15 שורות 1-5). המומחה הוסיף כי מקום בו מדובר בכלונסאות שננעצו בבולדרים (כפי שנטען כי זה המקרה כאן) קיימת בעיתיות בתוצאות הבדיקה הסונית בשל החזרים מהסלע (עמ' 13 שורה 13 עד עמ' 14 שורה 10).

בחקירה זו חזר המומחה והבהיר כי על אף שלא מצא סדקים במבנה המעידים על בעיה קונסטרוקטיבית (כפי שקבע בחוות דעתו הראשונה) בחלוף 9 שנים ממועד בניית המבנה (אציין כי בדיקתו היתה למעשה בחלוף 5-6 שנים לכל היותר ממועד בניית הבית), הרי שלאחר בדיקת התוכניות הוא סבור כי קיים סיכון שהבעיה הקונסטרוקטיבית שהוא מצא בתכנון הביסוס תבוא לביטוי בזמן עתידי כלשהו וכי בהעדר בדיקה הנדסית מקיפה ומלאה כפי שהוא המליץ, אין באפשרותו לשלול קיומה של בעיה קונסטרוקטיבית (עמ' 15 שורות 26 ואילך עד עמ' 16 שורה 6).

20. בתום חקירת המומחה הוסכם כי תצהיר התובעים ותצהירו של הנתבע 2 יוגשו ללא חקירת עורכיהם, וניתנה לצדדים שהות לגבש הסדר חלקי או מלא ביחס לתביעת התובעים.

לאחר שהסדר כזה לא הושג, הוחלט בהסכמת הצדדים, לפצל את ההכרעה בין התביעה כנגד נתבעים 1-3 לבין ההכרעה בתביעה כנגד שאר הנתבעים וההודעה לצדדים שלישיים, וליתן, קודם לכל, פסק דין חלקי ביחס לתביעה כנגד נתבעים 1-3, שכן מהכרעה זו תנבע ההכרעה בתביעה כנגד שאר הנתבעים וההכרעה בהודעה לצדדים שלישיים.

טענות הנתבעים כנגד קביעות המומחה

21. אקדים ואומר כי הנתבעים אינם חולקים על העקרון כי הם אחראים לבניית מבנה יציב וכי באם קיים ליקוי במבנה באחריותם לתקנו, בכפוף לטענותיהם באשר לאחריות גורמים מקצועיים אחרים שסייעו להם בתכנון או הקמת המבנה. כדברי בית המשפט העליון בע"א 6341/12 יהלומית פרץ עבודות בניה ופיתוח בע"מ נ' בן צבי ואח' (27.1.14) (להלן: "פסק דין יהלומית") פיסקאות 37-38:

"לא יכול להיות ספק כי חברה שנוטלת על עצמה את התפקיד של הקמת מבנה היא הנושאת כלפי הדיירים באחריות לסיכונים הנובעים מן הפרויקט ושאותם יכלה לחזות. מסקנה זו נובעת קודם כל מן התפקיד של החברה בקידום הפרויקט. היא המתווה אותו, היא השוכרת את שירותיהם של אנשי המקצוע המתאימים והיא הרוכשת את אמצעי הייצור האחרים הדרושים לצורך הקמת המבנה. היא גם המשווקת של הפרויקט וחותמת על הסכמי המכר מול הדיירים...
חוק המכר דירות נותן ממשות לאחריות זו בכך שהוא מטיל על מוכר הדירה את האחריות כלפי הקונה במצב שבו התגלתה "אי התאמה" בדירה בתקופת הבדק או בתקופת האחריות, לפי העניין (סעיף 4 לחוק המכר דירות). לחוק זה יש כמובן מטרה חברתית שמבקשת להבטיח את האינטרס של רוכש הדירה אשר מקבל את המוצר מידי המוכר, שהוא במקרה הרגיל גם הקבלן (גם אם לא בהכרח), גם לנוכח פערי הכוחות המובנים בין הצדדים לחוזה מכר של דירה חדשה. בשל כך, אף נקבע בחוק כי לא ניתן להתנות על הוראותיו אלא לטובת הרוכש (סעיף 7א(א) לחוק זה).

אחריותה של החברה מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בסיכונים הנוגעים להיבטים בטיחותיים. אין בכך כדי לגרוע מן האחריות לאיכות הכללית של הממכר. אולם, כאשר מדובר בהיבטים בטיחותיים ניתן אף לומר שמידת ההקפדה עם חברת הבנייה אף מתעצמת. במדינת ישראל, שבה הסיכון לרעידות אדמה נחשב לסיכון ש"תלוי ועומד" ברקע הדברים, ההקפדה בעניין זה אף יפה שבעתיים. גישה זו צריכה להנחות אותנו גם כאן – כאשר הטענות נגד המערערת נוגעות ליסוד היסודות של פרויקט הבנייה, תרתי משמע" (ההדגשה אינה במקור – פ.ל.).

כאן, כמו המקרה הנדון שם (אשר נסיבותיו והשתלשלותו היו שונים בתכלית כך שאין מקום להשוות בין המקרים בכל ענין), עיקר המחלוקות נוגעות להיבטים בטיחותיים הנוגעים ליציבות המבנה שבנתה הנתבעת 1.

22. חרף ההכרה העקרונית באחריות הנתבעים, הם טוענים כי במקרה זה אל לבית המשפט לקבל את קביעות המומחה ובהתאם להן לחייב את הנתבעים. לטענתם, חרף ההלכה הנוגעת למעמדו של מומחה בית המשפט והכללים בדבר סטית בית המשפט מקביעותיו רק במקרים חריגים, סבורים הנתבעים כי במקרה זה קיימת הצדקה שבית המשפט יסטה מקביעת המומחה, וזאת בשני מישורים עיקריים:

הראשון – יש לדחות את קביעתו בחוות הדעת המתקנת ולאמץ את קביעתו בחוות דעתו הראשונה לפיה לא נמצא ליקוי קונסטרוקטיבי במבנה. לטעמם של הנתבעים קביעת המומחה בחוות הדעת המתקנת נעשתה תוך "טעות קולוסאלית" שאינה הולמת כל אמות מידה הנדסיות או הגיון מינימאלי בכך שקבע כי יש להרוס את הבית או לחלופין לבצע בו תיקונים בעלות מוערכת של 450,000 ₪, בשל חשש ערטילאי ליציבות המבנה.

השני – יש לדחות את עמדת המומחה באשר לטיב והיקף הבדיקה שניתן לבצע על מנת לברר באם אכן קיימת בעיה בעמידות הכלונסאות. לטעמם דחיית המומחה את האופציה לבצע בדיקה סונית של הכלונסאות ההיקפיות בלבד כבדיקה שתצביע על קיומה או העדרה של בעיית יציבות לכלונסאות נעשתה תוך "התחפרות" המומחה בעמדתו, ללא הסבר מקצועי מספק לעמדה זו.

לטעמם של הנתבעים המומחה, לאחר שקיבל לידיו את המסמכים המשלימים לאחר עריכת חוות דעתו הראשונה, נתפס לקונספציה שגויה ממנה לא היה מוכן לסטות, על אף שבחקירתו הצביע ב"כ הנתבעים על הפרכות בקביעותיו הן לנוכח התקן הישראלי החל והן לנוכח העדר ביסוס מספיק לקביעות אלו. הנתבעים סבורים כי ניתן להתרשם שהמומחה לקח לעצמו את תפקיד בית המשפט בחורצו דין גם בשאלות שאינן במומחיותו (כגון שאלת חלוקת האחריות) תוך קביעת קביעות עובדתיות משוללות כל בסיס (כגון ביחס למעמדו של הנתבע 2 אצל ישראמרין).

23. קודם לבחינת טענות הנתבעים לפרטיהן בכל אחד מהמישורים הנ"ל, אחזור ואדרש להלכות המחייבות ביחס למעמד מומחה בית המשפט כפי שאלו מוסדו עוד בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי (23.4.1990) בפסקה 4 לפסק הדין:

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת.

אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

על דרך השגרה, לא יטה בית המשפט להתערב בקביעות המופיעות בחוות דעת מומחה מטעם בית משפט, אך בהיותו הפוסק האחרון, רשאי ואף חייב בית המשפט להעביר תחת שבט ביקורתו את חוות דעתו של המומחה, שכן עדות המומחה מטעם בית המשפט אינה אלא ראיה מתוך מכלול הראיות, ולכן רשאי בית המשפט לסטות, במקרים מסוימים, באופן חלקי או מלא, ממסקנות המומחה.

כך למשל רשאי בית המשפט לסטות מחוות הדעת כאשר, למשל, עולה ממכלול הראיות, כי המסקנות בחוות הדעת נסמכו על עובדות בלתי מהימנות (ראה: ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170 (1993); ע"א 1188/92, הועדה המקומית נ' ברעלי, פ"ד מט(1) 463 (1995); ע"א 974/91 עמיד חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' הועדה לתכנון ובניה זמורה, פ"ד נ(5) 104 (1997); ע"א 8361/10 יוסף נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (29.5.11)). כך גם ניתן להלום סטיה מקביעת המומחה מקום בו הובאה ראיה הסותרת את קביעת המומחה, או אם נפלה שגיאה גסה בחוות דעת, עד כדי כך שביהמ"ש, החסר מומחיות במקצוע זה, ימצאה מופרכת.

היינו, רק במקרים בהם ישנם נימוקים כבדי משקל, יתערב בית המשפט בחוות דעתו של עד מומחה, אשר מונה ע"י בית המשפט (בר"מ 5171/07 מנשה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון (31.12.07)).

האם יש לסטות מקביעת המומחה באשר לקיומו של חשש ממשי ליציבות המבנה?

24. טענת הנתבעים כי יש לעשות כן נסמכת על שני אדנים:

הראשון והעיקרי בהם הינו כי בהעדר סדקים בעלי משמעות קונסטרוקטיבית במבנה (כפי שאלו הוגדרו בתקן הישראלי), בחלוף 9 שנים מבנייתו וביצוע עבודות התיקון, אין בסיס לקביעת המומחה בדבר חשש ליציבות המבנה, חרף הכשלים שמצא בתכנון ביסוס הבית (כשלים שהנתבעים כופרים בקיומם).

הנתבעים מפנים לענין זה לנספח א' לתקן 944 חלק 1, המסווג את רמת הנזק למבנה לפי מידת הסידוק בקירות, אשר העתק ממנו צורף לחוות דעת גולדקלנג (להלן: "תקן הסידוק").

(בהקשר זה אומר כבר עתה כי על אף שחוות דעת גולדקלנג לא הוגשה יחד עם תצהירי הנתבעים, אינני מקבלת טענת התובעים שאין היא מהווה ראיה בתיק לנוכח ההסדר הדיוני. בכל מקרה אינני סבורה כי יש משמעות לטענת התובעים בהקשר זה משהנתבעים אינם מבקשים להסתמך על חוות הדעת אלא רק על התקן שהעתק ממנו צורף ואליו גם הופנה המומחה בחקירתו).

לטענת הנתבעים מאחר ותקן הסידוק קובע כי סדקים בסדר גודל של אלו שנמצאו במבנה כאן מעידים על נזק חזותי בלבד (כפי שגם קבע המומחה בחוות דעתו הראשונה) יש לקבוע כי רמת הנזק הינה למראה הבית בלבד ולא ליציבות המבנה, הכל בהתאם לטבלה א-1 המהווה חלק מהנספח.

25. השני הינו כי העובדה שבמשך כל התקופה בה עומד המבנה ועד לבדיקתו על ידי המומחה לא נתגלו בו סדקים המעידים על בעיית יציבות, היא המעידה שאין למבנה בעיה כזו. לטענתם, לו היתה קביעת המומחה בדבר ליקויים בתכנון נכונה, הרי שלנוכח ליקויים אלו, צפויים היינו לראות, גם בעין לא מזויינת, את תוצאת אותו כשל בתכנון בהופעת סדקים במידה המעידה על קיום סיכון ליציבות המבנה.

הפניית הנתבעים לתקן הסידוק והמסקנות הנובעות מכך

26. בניגוד לטענות הנתבעים, אינני סבורה כי קביעת המומחה עומדת בניגוד להוראות תקן הסידוק, ולטעמי, כפי שגם הסביר המומחה, קביעותיו עומדות בקנה אחד עם מלוא הוראות התקן (להבדיל מהתיחסות הנתבעים לטבלה בלבד).

במהלך חקירתו עומת המומחה עם העובדה, המוסכמת על המומחה, כי הסדקים, כפי שנצפו על ידו בבדיקת הבית (בדיקה אשר תואמת את תיאור הסדקים גם ע"י בן עזרא), עונים להגדרת סדקים המעידים על "נזק חזותי" בלבד, בהתאם לטבלה הנספחת לתקן הסידוק. לאור זאת נשאל המומחה כיצד הוא קובע, בניגוד לתקן הסידוק, כי קיימת סכנה ליציבות המבנה.

על כך השיב והסביר המומחה, כי לאחר שעיין במסמכים המשלימים, ונוכח לדעת כי קיימים ליקויים בתכנון ביסוס הבית, בצירוף לעובדה כי הופיעו סדקים לאחר שבוצעו במבנה תיקונים (על אף שאינם כעת במצב המעיד על סיכון ליציבות), הוא אינו מוכן להסיק שהעדר סדקים נרחבים יותר מעיד על כך שהבית יציב. העובדה שנכון להיום לא רואים סדקים אופייניים לסידוק הנובע מחוסר יציבות, אין בה לשלול את האפשרות, הסבירה בעיניו, כי חוסר היציבות יבוא לביטוי בזמן עתידי כלשהו (עמ' 10 שורה 28 ואילך עד עמ' 11 שורה 3).

המומחה חזר והדגיש לאורך חקירתו, כי תכנון היסודות באופן שאינו עולה בקנה אחד עם הדרישות של יועץ הביסוס חזאן ועם כללי תכנון הנדסי מקובלים, שולל את האפשרות לקבוע כי מדובר במבנה יציב.

27. לטעמי, בניגוד לטענות הנתבעים, תשובותיו של המומחה, דווקא עולות בקנה אחד עם תקן הסידוק על כל הוראותיו שכן עיון במבוא לתקן מציין, מלבד הפנייה לטבלה הנספחת אליו, גם את הדברים הבאים:

"כאשר מעריכים שגורם הנזק הוא התנועות של הקרקע, נדרשת, נוסף על ביצוע תיקונים, בדיקה פרטנית של היסודות והקרקע....

לרמה 3 או פחות (שזו רמת הסידוק שנמצאה בבית – פ.ל.) הסידוק יכול לנבוע משילוב של גורמים שקשה לזהותם. העלות והמאמץ הדרושים לזיהוי הגורמים יהיו ללא יחס לשיעור הנזק, למעט בנסיבות שבהן הנזק עלול עוד להתפתח"

במקרה דנן מתקיימים למעשה כל התנאים בתקן המחייבים ביצוע בדיקה פרטנית של היסודות, והמומחה קבע, והסביר היטב, לטעמי, מדוע קיימות כאן נסיבות "שבהן הנזק עלול עוד להתפתח". אלמלא מצא המומחה את הכשלים בתכנון הביסוס עליהם הצביע, לא היה משנה את קביעתו בחוות הדעת הראשונה, ונותרים היינו עם המלצה לתיקון הליקויים שפירט בחוות הדעת הראשונה.

אולם לאחר שהמומחה נחשף לנתוני תכנון ביסוס הבית, ולאור הליקויים שמצא בתכנון זה, הוא קובע למעשה כי קיימות נסיבות המצביעות על העדר ביסוס מספיק, כך שהנזק עלול עוד להתפתח.

מכאן גם המלצותיו, במישור ההנדסי – הראשונה – ביצוע בדיקה וחקירה למצב היסודות ובהתאמה למסקנותיה, ביצוע תיקונים (אשר בהנחה כי קיים נזק לכלונסאות) הוא מעריך בעלויות של כ-450,000 ₪, תוך שהוא מציין כי דרך התיקון ועלויותיו צריכים להקבע ע"י מומחה לענין.

השניה – הריסת הבית ובנייתו מחדש, בעלויות שלא יעלו משמעותית על האפשרות הראשונה.

משעומת המומחה עם כך שהמלצתו השניה איננה עולה בקנה אחד עם סטנדרט הנדסי מקובל, ציין כי אכן זו המלצה שאינה הנדסית "טהורה" (עמ' 15 שורות 4-7).

28. הנתבעים בסיכומיהם חוזרים על טענתם כי קביעות המומחה באשר לקיום ליקויים בתכנון ביסוס הבית שגויות, אך לאחר חקירת המומחה, ועל אף שהמומחה חזר בו מקביעתו ביחס לליקוי בתכנון הנוגע לאי הפרדת הרצפה מהקרקע (זאת לאחר שהראו לו את תכנית היסוד השלמה (נ/3)), הרי שהמומחה בחקירתו לא חזר מאיזה מקביעותיו ביחס לליקויים הנוספים, בעיקר אלו הנוגעים לקוטר הכלונסאות וכמות מוטות הזיון שהוכנסו אליהם.

העובדה שאת הליקוי הנוגע לאי הפרדת הרצפה הגדיר המומחה בחוות דעתו המתקנת כ"ליקוי חמור ביותר" אין בה כדי להביא למסקנה שבאם ליקוי זה אינו קיים אין עוד בסיס למסקנות המומחה באשר לשאר ליקויי התכנון.

29. בסיכומו של יום, גם לאחר הגשת סיכומי טענות הצדדים, לא הצליחו הנתבעים לשכנעני כי קביעות המומחה בדבר קיום ליקויים בתכנון ביסוס המבנה שגויות, או כי מסקנותיו אלו נוגדות את הוראות תקן הסידוק.

מכאן עולה המענה לטיעון השני של הנתבעים כנגד מסקנת המומחה בדבר קיום חשש ממשי ליציבות המבנה, הטיעון הנסמך על העובדה שעד היום איננו עדים לסדים המעידים על חוסר יציבות של המבנה דבר שיש בו להעיד על יציבות המבנה.

בטיעון זה, לטעמי, נתפסו הנתבעים לטעות משפטית. מרגע שהמומחה קבע, על בסיס מלוא הנתונים שהיו בפניו הכוללים:

הן את העובדה שלאחר ביצוע עבודות התיקון (אשר כללו כאמור גם עבודות הנוגעות לחיזוק היסודות) הופיעו סדקים (שאינם מעידים בפני עצמם על העדר יציבות של המבנה);

והן את הליקויים בתכנון ביסוס המבנה; אין עוד לעובדה שהבית עומד ונחזה להיות יציב, נכון למועד בדיקתו, כדי לשלול את מסקנת המומחה בדבר חשש ממשי ליציבות המבנה, חשש שכפי שהסביר בחקירתו הינו חשש עתידי.

מכאן, לאור קביעה זו, עובר הנטל למעשה על כתפי הנתבעים כמי שאחראים ליציבות המבנה שתכננו ובנו, לבצע את הבדיקה עליה המליץ המומחה בכדי לשלול את "החשש הממשי" ולשכנע את המומחה כי חששו, הנובע מליקוי בתכנון הביסוס, איננו מבוסס. במקרה כאן (להבדיל ממקרים אחרים שנדונו בפסיקה, כמו, להבדיל אלף הבדלות, הענין שנדון בפסק דין יהלומית הנ"ל), הנתבעים, לאחר שהביעו נכונות לביצוע בדיקה, הודיעו שבתנאים שמציב המומחה אינם מעוניינים לעשות כן.

יש לזכור עוד, כי במהלך ניהול ההליך הנתבעת 1 הגיעה לחדלות פרעון, דבר שיש להניח כי השפיע על עמדת הנתבעים ביחס לביצוע הבדיקה (מלבד המחלוקת עם המומחה), שכן הדבר דרש למעשה שכירת שירותי חברה אחרת שתעשה כן דבר שבוודאי יש בו להעלות, משמעותית, את העלויות לנתבעים לצורך ביצועה.

היקף וטיב הבדיקה הנדרשת לצורך אימות/שלילת קיום בעיית יציבות למבנה

30. תשובת המומחה לטענות הנתבעים בדבר הפער בין רמת הסידוק הנראית כעת במבנה לבין קביעתו בדבר חוסר יציבות עתידי של המבנה, היתה בהעלאת המלצתו לעריכת חקירה "פולשנית" של יסודות הבית. בחוות דעתו המתקנת העריך כי עלות בדיקה כזו לא תפתח מ-100,000 ש"ח, וכאשר את עלות התיקון הצפויה (בהנחה שהבדיקה תאמת קביעותיו בדבר סדיקה של הכלונסאות) בסך נוסף של 350,000 ₪ (כך שעל העלות הכרוכה בבדיקה ובתיקון היסודות הועמדה על ידו על סך של 450,000 ₪).

המומחה בהבהרותיו לענין הבדיקות (מב/3 ו-במ/4) שלל מפורשות את האפשרות להסתמך על בדיקה סונית סטטיסטית של חלק מהכלונסאות, ובחקירתו הסביר עמדתו בענין.

31. לטעמם של הנתבעים גם באם יש לקבל את קביעת המומחה, כי התכנון נעשה בניגוד לתקן וקיים חשש ליציבות הבית בעתיד, אין הדבר חורץ את גורלו של הבית להריסה. לדעתם ניתן וצריך לבצע בדיקה באופן שהוצע על ידם (בדיקה סונית לכלונסאות חיצוניות של הבית), על מנת לאשש או לשלול קיומו של סיכון ליציבות הכלונסאות (או לפחות חלקן כבדיקה סטטיסטית), ואין לקבל את דרישת המומחה להסרת 100% הסיכון האפשרי ליציבות המבנה, בדרך של ביצוע הבדיקה ביחס לכל הכלונסאות.

לטעמם של הנתבעים, אימוץ קביעות המומחה מביא למצב של "היפוך היוצרות". בהעדר קביעה פוזיטיבית בדבר אי יציבות הכלונסאות (שכן אין סדקים המעידים על כך ואין בדיקה המעידה על כך), אין מקום שקביעה בדבר תכנון לקוי של ביסוס המבנה תביא למסקנה שיש להרוס את המבנה. לטעמם, עמדת המומחה ביחס לטיב הבדיקה שיש לבצע, ביטאה את התחפרותו בעמדתו, ללא בסיס במקור מוסמך בידע או בספרות הנדסית מתאימה.

32. בענין היקף וטיב הבדיקה, מסכימה אני כי תשובותיו הראשוניות של המומחה, בעת חקירתו הראשונה, לא היו מספקות. המומחה אמנם סבר כבר אז כי הבדיקה הסונית אינה מתאימה לצורך הבדיקה הנדרשת והסביר זאת בכך שהבדיקה הסונית רק מאתרת את המקרים בהם יש נתק לאורך הכלונס ולא מקרים בהם יש סידוק בו.

בניגוד לטענת הנתבעים בדבר "התחפרות" המומחה בעמדתו, אני סבורה כי העלאת האפשרות לבדיקה כזו, במהלך חקירה נגדית, ללא שהופנו למומחה שאלות הבהרה קודם לכן (על אף שביהמ"ש המליץ לנתבעים לעשות כן), היא שתרמה לכך שהמומחה לא יכול היה להביע עמדה מפורטת ביחס לבדיקה הסונית על בסיס המידע החלקי בהקשר זה שהיה ברשותו בעת חקירתו.

לאחר שהמומחה התבקש להגיב ספציפית לבקשת הנתבעים לבצע בדיקה של חלק מהיסודות בבדיקה הסונית, פירט המומחה בהבהרותיו, כי על פי הידע המקובל בין מהנדסים ויועצי קרקע הבדיקה הסונית אינה אמינה מספיק וקיימות סטיות גדולות באמינות תוצאות הבדיקות. לטעמו הבדיקה המהימנה לרציפות הכלונסאות היא בדיקת קידוח גלעין הכלונסאות.

המומחה קבע כי יש צורך להגיע ל-100% אמינות החקר, ולפיכך קבע כי את הבדיקה יש לבצע בכל הכלונסאות ולא לבצע בדיקה מדגמית בכלונסאות חיצוניות בלבד. המומחה שלל אפשרות לבצע קידוח בכלונסאות חיצוניות בלבד (9 במספר) שבולטות בחלקן החוצה, כך שהקידוח לא יבוצע במרכז הכלונס אלא בצידו (ובכך יחסך הצורך בהרמת הרצפה), וזאת הן בשל העדר בטחון שהכלונס אנכי לגמרי (שאז בדיקה שלא במרכז הכלונס לא תחדור לכל אורכו), והן בשל קושי בנגישות המכשירים איתם מבצעים את הבדיקה, המצריכים שטח פנים גדול יותר לצורך ביצוע הקידוח (במ/4).

33. טענת הנתבעים כי עמדת המומחה שגויה שכן המשפט, להבדיל אולי מההנדסה, אינו דורש 100% בטחון ביציבות המבנה, אלא די בכך שהסתברותית הבדיקה תוכיח כי חלק מהיסודות יציבים לגמרי, בכדי לשלול את התזה של המומחה בדבר ליקויים בביסוס המבנה, איננה מתקבלת על ידי.

המומחה, בהתוותו את דרך בדיקת הכלונסאות, לא דרש הסרת 100% של בטחון ביציבות המבנה, אלא ציין כי בדיקה סטטיסטית של הכלונסאות איננה מספיקה במקרה זה, מאחר ולא ניתן באמצעותה לדעת איזה מהכלונסאות יציבות ואיזה לא. המומחה גם הסביר, שממילא מאחר ובדיקת חלק מהכלונסאות בבדיקה הנראית לו תואמת את המקרה, בדיקת גלעין, מחייבת את הרמת הרצפה בחלק מהבית, אין מקום להסתפק בבדיקה חלקית כזו, אלא יש כבר לבצע את הבדיקה לכל הכלונסאות.

34. אילו היו הנתבעים משכנעים את בית המשפט, בניגוד לעמדת המומחה, כי ניתן לבצע את הבדיקה הסונית בלבד, רק לחלק מהכלונסאות, ללא צורך בהרמת הרצפה, יתכן והיה מקום לקבל את עמדת הנתבעים. אולם הנתבעים לא הציגו בפני בית המשפט כל ראיה הסותרת את עמדת המומחה באשר לאופן ביצוע הבדיקה לכלונסאות. טענת הנתבעים כי המומחה לא הציג ספרות הנדסית התומכת בעמדתו בנוגע לבדיקה הסונית, צריכה להטען דווקא כנגד הנתבעים. המומחה הסביר כי את עמדתו בענין גיבש לאחר שהתיעץ עם גורמים מקצועיים. באם רצו הנתבעים להוכיח כי עמדתו איננה מתאימה לסטנדרט הנדסי מקובל, היה דווקא עליהם, להציג ספרות מקצועית סותרת, ודבר זה לא נעשה.

נכון הדבר כי הנתבעים ביקשו, לאחר חקירת המומחה הראשונה, למנות מומחה יועץ קרקע, ובקשתם נדחתה על ידי. אולם יש לציין כי הם לא בקשו מינוי כזה לצורך קביעת מנגנון הבדיקה הראוי של היסודות, אלא בקשתם כוונה למעשה לקעקע את קביעות המומחה ביחס לליקויים בביסוס המבנה, וזו נדחתה על ידי מכל הנימוקים המנויים בהחלטתי מיום 8.2.14.

35.מאחר והנתבעים הודיעו כי אין הם מעוניינים בביצוע הבדיקות עפ"י הנחיות המומחה (שכן ברור כי עלויות הבדיקות בלבד עלולות לעלות, לכל הפחות, בסכום שנקב המומחה בחוות דעתו (100,000 ₪), נותרים אנו עם קביעות המומחה, כפי שניתנו ונומקו על ידו.

אי ביצוע הבדיקה, שלא היה חולק כי אין מקום להטיל אותה על התובעים לצורך הוכחת תביעתם, מותירה בפנינו מצב משפטי ברור:

קיים חשש ממשי כי בשל תכנון לקוי של ביסוס המבנה (וביצוע שטיבו אינו ידוע) המבנה אינו יציב. אי יציבותו עוד לא באה לביטוי מלא בחלוף כ-6 שנים (במועד בדיקת המומחה) לאחר בנייתו, אולם לנוכח הצורך בתיקונים מקיפים לרבות תיקונים ליסודות המבנה בסמוך לאחר השלמתו, ולנוכח הסדקים שכבר הופיעו לאחר עבודות התיקון, על פי קביעת המומחה, ובהעדר בדיקה המצביעה על מסקנה אחרת, אי היציבות שיש בה לסכן את יציבות המבנה עלולה לבוא לביטוי בזמן עתידי.

אכן נכונה טענת הנתבעים כי על בית המשפט להביא בחשבון את ההבדל בין רמת הוודאות הנדרשת לצורך קביעת עובדות בעולם המדע (או ההנדסה לצורכנו אנו) לבין זו הנדרשת בעולם המשפט. אלא שבמקרה דנן, אני סבורה כי כפות המאזניים המשפטיות דווקא מביאות למסקנה ההפוכה אליה מכוונים הנתבעים, שכן עפ"י קביעת המומחה ההסתברות כי מדובר במבנה לא יציב, עולה על ההסתברות שהמבנה יציב ויעמוד על תלו למשך כל "שנות חייו".

המשמעות של קביעה זו, בהעדר בדיקה הסותרת מסקנתו זו (לאחר שהנתבעים החליטו שלא לבצע את הבדיקה עליה המליץ המומחה), הינה כי מאזן ההסתברות מטה את הכף למסקנה כי מדובר במבנה לא יציב, חרף העדר "סימפטומים" נוכחיים לחוסר היציבות, "סימפטומים" אשר לדעת המומחה עלולים להופיע בעתיד ולסכן את יציבות המבנה, על יושביו.

קביעת הסעדים כתוצאה מכך

36. לטעמם של הנתבעים, גם באם מגיע בית המשפט למסקנה כי קיימת סכנה ליציבות המבנה, אין מקום להורות על הריסתו, שכן קיים סעד דרסטי פחות, שהוא סעד של תיקון המבנה וחיזוקו.

אלא שהנתבעים מוסיפים וטוענים כי אין לקבל את הערכת המומחה באשר לעלות התיקונים (450,000 ₪) שכן אלו נעשו מבלי שהמומחה פירט את שיטת החיזוק הנדרשת למבנה.

בטיעונים אלו הנתבעים עצמם מצביעים על הכשל בטיעונם. המומחה עצמו ציין בחוות דעתו כי מדובר בהערכה ראשונית של עלות התיקונים, אשר עלותם יכולה להיקבע רק לאחר שתבוצע בדיקת חקר שתקבע את טיב הליקוי ביסודות ותכנון התיקונים ע"י מהנדס, ומכאן ניתן היא לגזור את עלות התיקונים הנדרשים (סעיף 3.3.2.6 לחוות הדעת המתקנת).

משלא בוצעה בדיקת החקר, לאחר שהנתבעים חזרו בהם מנכונותם לבצעה בהתאם להנחיות המומחה, קשה להלום שהם טוענים כנגד פיצוי התובעים על בסיס הערכת עלויות התיקון ע"י המומחה. הרי הנתבעים, בעמדתם, הם שמונעים מהמומחה את האפשרות לקבוע את עלויות התיקון הנדרש, ומשכך כיצד יכולים הם לטעון שהערכתו איננה מבוססת? הרי הוא ציין בעצמו כי מדובר בעלות שאינה מבוססת על ממצאים!!!

37. אודה כי התלבטתי מאוד באשר לסעד הראוי במקרה זה וזאת כתוצאה מכך שהמומחה הציב שתי חלופות:

האחת – הריסת הבית ובנייתו מחדש, תוך שהוא מסכים בחקירתו כי לעת הזו אין הבית מהווה סיכון ליושביו, אלא שקיים חשש עתידי ממשי שהדבר יקרה בזמן עתידי כלשהו, מסקנה אליה הגיע לנוכח תכנון הביסוס הלקוי.

השניה – ביצוע תיקונים ליסודות המבנה, לאחר ביצוע בדיקת חקר אשר על פיה ניתן יהא לקבוע את טיב התיקונים ועלותם הצפויה.

שקלתי באם נכון במקרה זה, לנוכח תשובות המומחה בדבר קיום חשש עתידי (ולא נוכחי) ליציבות המבנה, להסתפק בסעד שאיננו כולל פיצוי כספי על אף שסעד כזה לא נתבע (ראה למשל קביעת מנגנון אחריות בפסק דינו של כב' השופט רניאל בת.א. (מחוזי חי') 26999-06-11 נציגות הבית המשותף ברחוב אלון 37 חיפה ואח' נ' שרביב בע"מ (28.1.15)), אולם במקרה דנן, מאחר והנתבעת 1 איננה חברה פעילה, ומאחר ואפשרות כזו גם לא הועלתה על ידי הנתבעים, אינני סבורה כי יש מקום לקבוע סעד אחר שאיננו פיצוי כספי.

קביעת מנגנון עתידי כלשהו, אשר יבטיח כי במועד התגלות סדקים המעידים על כך שהחשש ליציבות המבנה אכן מתממש (סעד שיתכן שהוא ה"נכון" ביותר בנסיבות הענין), איננו בר-ביצוע במקרה זה גם בשל העובדה שנתבעת 1 איננה עוד חברה פעילה (והיא בעלת הידע באשר לבניית המבנה בשיטת הבניה שלה), והן מאחר ולא הונח בפני בסיס מספיק למתן הוראות ברורות ומעשיות באשר לתנאים שיש לכלול באותו מנגנון עתידי. מעבר לכך, אני סבורה כי קביעה של מנגנון עתידי כזה מטילה למעשה על בית המשפט (בין אם מותב זה ובין אם מותב שבעתיד יובאו בפניו בקשות בהקשר ליישום המנגנון) מידה בלתי סבירה של פיקוח ומעורבות לעוד שנים ארוכות, דבר שאינו מתפקידיו של בית המשפט.

38. בחינת החלופות שהציע המומחה, לנוכח עדותו, מראה למעשה שאין הבדל כספי משמעותי ביניהן.

באם נבחר בדרך של הריסת הבית ובנייתו מחדש, ברור לאור קביעות המומחה, כי אין מקום לתת פיצוי כספי בשווי נוכחי, שכן המומחה לא קבע כי קיימת סכנה מיידית ליציבות המבנה, המחייבת הריסתו בעת הזו. כפי שצויין לעיל המומחה בחקירתו לא יכול היה לנקוב בזמן עתידי מדוייק (עמ' 10 שורות 29-31), אולם לנוכח העובדה שטרם הופיעו במבנה סדקים בדרגות המעידות על חוסר יציבות בעת הזו (כפי שהדבר מוגדר בתקן הסידוק), ברי כי פיצוי במלוא עלות הריסת הבית ובנייתו מחדש, שככל הנראה תיעשה בזמן עתידי כלשהו לכשיופיעו סדקים קונסטרוקטיביים, הינו פיצוי יתר.

מנגד, אין מקום לדחות את התביעה לפיצוי בשווי הריסת המבנה ובנייתו מחדש רק בשל חוסר הידיעה אודות מועד התרחשות הנזק, אשר לפי קביעתי דלעיל, המבוססת על קביעת המומחה, הינו צפוי ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט האזרחי בזמן עתיד כלשהו.

נכון הדבר כי אין באפשרותי, בשל חוסר אפשרות ׁ(הנדסית ומשפטית) לחזות את העתיד, לקבוע מקדם היוון מדויק, אולם בהתחשב בתשובות המומחה ובעובדה כי עד למועד בדיקתו, בחלוף 6 שנים, לא הופיעו סדקים המעידים על סכנה מיידית ליציבות המבנה, וכן בעובדה כי ביצוע הריסה ובניה מחדש תצריך ממילא זמן התארגנות של התובעים, דהיינו שלא בהכרח הם יעשו שימוש מיידי בכספים לצורך הסרת המפגע הקיים בבית, יש להעמיד לדעתי את הפיצוי על שיעור של כ-80% מעלות ההריסה והבניה מחדש (524,000 ₪ צמוד למדד הבניה מחודש 4/11).

בכך למעשה כמעט "משתווה" חלופה זו לחלופת התיקון. גם כאן קיים בהערכת המומחה רכיב משמעותי שהינו בגדר "בלתי ידוע", שכן בהעדר בדיקה לא ניתן לקבוע את שיטת התיקון הנדרשת ועלויותיה, אולם לנוכח העובדה כי אי הידיעה נובעת מסירוב הנתבעים לבצע את בדיקת החקר, אינני סבורה כי יש להפחית משמעותית מהערכת המומחה את עלויות התיקון הצפויות בצירוף עלות הבדיקה, ובסך הכל 450,000 ₪ צמוד למדד הבניה מחודש 4/11).

במקרה דנן אינני סבורה כי יש לפצות את התובעים לפי עלות התיקונים (שהוא גם המשקף את ירידת הערך של הבית, ראה ת.א. (מחוזי ב"ש) 3217/98 בן צבי נ' יהלומית פרץ עבודות בניה ופיתוח בע"מ (3.6.12), אשר אושר במלואו, לרבות בהקשר זה בפסק דין יהלומית הנ"ל), לאור חוסר הוודאות המשמעותי הקיים באשר להיקפם ועלותם.

משכך, אני מוצאת לנכון לפצות את התובעים בעלות הריסת הבית ובנייתו מחדש, לאחר הפחתה כאמור לעיל וזאת בסך של 524,000 ₪ צמוד למדד הבניה מחודש 4/11.

רכיבי פיצוי נוספים

39. בהתאם לקביעת המומחה התובעים יצטרכו לשהות מחוץ לביתם תקופה של תשעה חודשים (למרות שהם טענו בתביעתם לתקופה של 8 חודשים בלבד), משכך הם זכאים לפיצוי נוסף הנפסק על דרך האומדנא לסך של 30,000 ₪. לא הוכח שיעור דמי השכירות הנטען על ידי התובעים באזור מגוריהם של התובעים (שכן הצהרה של התובעת איננה ראיה מספקת לכך), ובכל מקרה, גם מהסכום הנפסק בגין ראש נזק זה יש להפחית בשיעור דומה להפחתה שבוצעה לעיל ביחס לעלויות ההריסה והבניה מחדש, לנוכח העובדה כי אין מדובר בהוצאה שהתובעים עומדים להוציא באופן מיידי.

40.אשר לרכיב עוגמת הנפש, אינני סבורה כטענת התובעים שיש להעמידו על מלוא הסכום הנכלל בתביעתם (80,000 ₪) אלא דווקא בסכום פחות. ראשית, יש לציין כי התובעים העמידו את תביעתם על סך של 800,000 ₪ המהווה 80% מסכום נזקיהם המפורטים בכתב התביעה. משכך, יש לראות את הסכומים הנתבעים על ידם מוקטנים בהתאמה, כך שהסכום הנתבע בגין עוגמת נפש הינו למעשה 64,000 ₪.

מעבר לכך לא שוכנעתי מטענות התובעים לאורך ההליך כי הם מתגוררים בתנאי מגורים קשים לנוכח הליקויים בבית. עיון בתמונות שהוצגו מעיד על קיומם של ליקויים שונים, אולם לא כאלה המצדיקים את תיאור תנאי המחייה של התובעים כתנאים קשים. אמנם נכון כי מדובר בבית שיש בו ליקויים לא מועטים (לא רק ליקוי היציבות שהוא העיקרי, שכן מומחה בית המשפט שם בחוות דעתו הראשונה את התיקונים שיש בהם צורך בסך לא מבוטל של 190,000 ₪ עוד לפני קביעתו כי קיים ליקוי בתכנון ביסוס המבנה), אולם אינני סבורה כי ליקויים אלו מונעים את אפשרות השימוש הסביר בבית, או את הנאתם ממנו במידה הנטענת על ידם.

עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי במבנה בוצעו תיקונים נרחבים בשנת 2007, פחות משנה לאחר כניסת התובעים אליו, וגם לעובדה זו יש לתת משקל בהערכת הפיצוי לו זכאים התובעים.

לאור כל האמור אני פוסקת לתובעים פיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה ותיגרם להם כתוצאה מהצורך בהריסת הבית והקמתו מחדש.

41. הוצאות משפט

התובעים זכאים להחזר הוצאות המשפט שנגרמו להם, לרבות החזר אגרה בצירוף הפרשי הצמדה ממועד תשלום כל חלק ממנה ועד היום, וכן החזר שכ"ט בן עזרא, המומחה מטעמם והחזר חלקם בשכ"ט מומחה בית המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על כל סכום ששולם ממועד תשלומו ועד היום, הכל כעולה מקבלות שיציגו התובעים.

השלכת פסק הדין על המשך ניהול ההליך

42. כפי שצויין בפתח פסק הדין, ההליך כנגד שאר הנתבעים עוכב, עד להכרעה בתביעה כלפי נתבעים 1-3.

לאור קביעותי בפסק הדין אמתין להודעת התובעים באם הם מבקשים להמשיך בניהול ההליך כנגד מי מהנתבעים הנוספים וזאת בתוך 30 יום.

ככל שהתובעים יודיעו שאין בכוונתם לעשות כן, יודיעו הנתבעים 2-3, באם הם עומדים על המשך ניהול ההודעות כנגד צדדים שלישיים ו/או מי מהם.

מאחר ואני סבורה כי הנתבע/צד שלישי היחיד שעוד יכול להיות רלבנטי לאור קביעותי הינו נתבעת 8, ארשה לעצמי להעיר כי בתצהיר הנתבע 2 (נ/1) אשר הוגש בהסכמה ללא חקירה, איננו מעלה אפילו ראשית ראשיתה של ראיה למעורבות נתבעת 8 בתכנון ביסוס המבנה כנטען ע"י הנתבעים 1-3.

לסיכום

לאור קביעת המומחה באשר לאחריות הנתבעים 1 ו-2 לליקויים שמצא בביסוס המבנה, ולאור היותה של הנתבעת 3 מבטחת אחריותם של נתבעים אלו לליקויים, אני מחייבת את הנתבעים 2 ו-3, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

א. סך של 524,000 ₪ כשהוא צמוד למדד הבניה למגורים לחודש 4/11 ועד היום.

ב. סך של 40,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד היום.

ג. סך של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד היום.

ד. הוצאות כאמור בסעיף 41 לעיל.

ה. שכ"ט עו"ד בשיעור של 17% מתוך הסכומים המשוערכים כאמור בסעיף א-ג לעיל, ובצירוף מע"מ.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

התיק יעלה לעיוני עם קבלת הודעת התובעים באשר להמשך ניהול ההליך, ולכל המאוחר בעוד 35 יום.

ניתן היום, כ"ח טבת תשע"ז, 26 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.