בפניי תביעה בגין ליקויי בנייה.

רקע והשתלשלות האירועים:

ביום 11.01.05 התובעים התקשרו עם הנתבע בהסכם לרכישת דירה ברחוב אמת המים 21 בעתלית (להלן: "ההסכם" ו"הדירה" בהתאמה).

לטענת התובעים, הנתבע פעל בזמן הרלוונטי לרכישת הדירה כיזם וכקבלן (במקצועו הנתבע הוא מהנדס מכונות), כאשר את הדירה נשוא התביעה בנה על מגרש שקיבל בירושה וזאת במטרה למכור אותה.

התובעים טוענים, כי מילאו את חלקם בהסכם ושילמו לנתבע את מלוא התמורה עבור הדירה, בסך של 1,049,800 ₪.

במסגרת ההסכם, כספם של התובעים הופקד בידיו הנאמנות של עוה"ד רון ברנט, אשר הכין את המסמך "עקרונות לסיום עסקת גשרי- החלטה סופית" מיום 19.10.05 ואשר יקרא להלן: "מסמך העקרונות".

אליבא דה-התובעים, מסמך זה הוכן על ידי עו"ד ברנט, על פי שיקול דעתו, ולא היווה מענה לליקויים הרבים אשר נפלו בבית התובעים. לטענתם, עו"ד ברנט בפועל ייצג את הנתבע ועל כן המסמך נערך באופן בלתי שוויוני, במצב בו התובעים היו זקוקים לקבלת המפתח, ובהיותו נוגד ומתנה על חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר (דירות)"), ועל כן הינו פגום.

התובעים טוענים, כי הנתבע לא עמד בתנאי ההסכם ו/או בדרישות הדין באשר לטיב הבנייה, וכתוצאה מהפרותיו אלו נגרמו להם נזקים רבים.

לטענתם, כבר במהלך הבנייה חשו התובעים שלא בנוח עקב ליקויים שנתגלו בבנייה והם פנו בשל כך לנתבע, אולם הפניות לא הואילו והנתבע המשיך בשלו.

התובעים צירפו לכתב תביעתם את חוות דעתו של המהנדס עזרא אלוני (להלן: "המומחה מטעם התובעים""), אשר בדק את הדירה וקבע בחוות דעתו, כי עלות תיקון הליקויים אשר ניתנים עוד לתיקון, כולל עבודות גמר שנעשו על ידי התובעים, עומדת על סכום של 222,273 ₪.

התובעים אף טוענים כי נגרם להם נזק נוסף על ידי הנתבע, עת ביקשו לקבל משכנתא מהבנק. לטענתם, הם קיבלו הצעה מבנק לאומי למשכנתאות ביום 03.08.05 לקבלת משכנתא לפי 3.9% ריבית, ואולם בבואם לממש את המשכנתא, הובהר להם כי רובצת משכנתא על הבית לטובת הנתבע, שאינה קשורה לביתם כלל. התובעים טוענים כי דרשו מהנתבע את הסרת המשכנתא על מנת שיוכלו לקבל את המשכנתא לטובתם, דבר שהנתבע עשה רק לאחר חודשיים. התובעים מסבירים כי בפרק זמן זה עלתה ריבית המשכנתא וההצעות שקיבלו התובעים לאחר מכן מהבנק למשכנתאות היו בסביבות 5%. בסופו של יום התובעים טוענים, כי קיבלו משכנתא מבנק טפחות ב-2 חלקים: 4.5% ו-4.7% ועל כן מבקשים בגין ראש נזק זה פיצוי בסך של 35,000 ₪.

התובעים מציינים, כי ביצוע התיקונים על ידם יצריך אותם לפנות את הדירה לתקופה של חודשיים ימים לפחות, ולאור מהות התיקונים לא תהיה אפשרות כלל לשהות במהלך תקופה זו בדירה.

אשר על כן, התובעים מבקשים במסגרת תביעתם פיצוי בגין נזקיהם, כלדקמן:

א. עלות התיקונים בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם התובעים: 222,273 ₪.

ב. שכ"ט מומחה התובעים- 2,500 ₪.

ג. דיור חלופי- 15,000 ₪.

ד. טרחה ועוגמת נפש- 30,000 ₪.

ה. תיקונים עצמיים- 5,000 ₪.

ו. ריצוף מרפסת גג- 25,000 ₪.

ז. פיצוץ צנרת מים- 5,400 ₪.

ח. נזקי ריבית למשכנתא- 35,000 ₪.

סה"כ: 340,173 ₪.

הנתבע מנגד טוען, כי מעולם לא הציג את עצמו בפני הנתבעים כיזם או כקבלן, ומעולם אף לא פעל ככזה. הנתבע מציין, כי קיבל את המגרש במתנה מהוריו על מנת לבנות עליו בית דו משפחתי למגורי משפחתו ומשפחת אחותו ולא התכוון מלכתחילה למכור את הבית, לולא פנו אליו התובעים בשלב מוקדם בבקשה לרכוש זכויות ולשתף פעולה בבנייתו. הנתבע מדגיש, כי התובעים הם אלו שהפצירו בו לשתף עימם פעולה, בכדי שבתום הבנייה יוכלו לרכוש את החלק האחר של הבית, אשר כאמור היה מיועד לאחותו.

לטענת הנתבע, התובעים היו מעורבים בבניית הבית מתחילת בנייתו (עוד בטרם רכשו זכויות בו), ואף רכשו בעצמם במהלך בנייתו פריטים שונים עבורו, עוד טרם חתימתם על הסכם המכר.

הנתבע מוסיף, כי התובע ניצל את חוסר ניסיונו, כאשר תמרן אותו בחוסר תום לב למצב שבו יוכל לטעון, כי עומדות לזכותו הזכויות הנובעות מחוק המכר (דירות) וכביכול יש לראותו כמוכר דירה על פי חוק זה. הנתבע טוען, כי התובע, אשר ראה עצמו כרוכש עתידי של זכויות בדירתו, התערב בהחלטות הנוגעות לבניית הבית באופן השולל מהנתבע מעמד של "מוכר דירה" על פי חוק המכר. לגרסתו, בנסיבות אלו לא ראו הצדדים צורך לנקוט בכל ההליכים שהחוק מטיל על עסקה לרכישת דירה בהתאם לחוק המכר. הצדדים אף לא ראו צורך לצרף להסכם מפרט טכני ולא נקטו בהסכמה הדדית בשום הליך שעל מוכר הדירה לבצע כביכול כלפי רוכש הדירה. לטענת הנתבע, העדר פרוט כזה שבו יצויין מה חייב המוכר לתת בבית החדש ומה זכאים הקונים לקבל, יכול להיות מוסבר אך ורק, בכך שהצדדים כבר סיכמו את הפרטים הטכניים קודם לחתימת ההסכם וישמו את ההסכמה. הנתבע מוסיף, כי אם אמנם נותר פרט כלשהו שלא בוצע עד למסירת הדירה, הוא נדרש על ידי התובעים בבירור שנערך בפני עו"ד ברנט במשרדו.

זאת ועוד, הנתבע מציין כי הצדדים הסכימו על מחיר הדירה כשהיא גמורה זה מכבר, אך ניתנה לתובעים שליוו את עבודות הגמר בכל מהלכן, תקציב כספי (שחושב בתוך מחיר הדירה) במימון הנתבע. לטענתו, בתקציב זה התובעים היו זכאים לגשת אל חנות האספקה שהתקשרה עם הנתבע ולרכוש מוצרים על פי בחירתם. על כן, אם ניצלו התובעים את התקציב שעמד לרשותם, למשל לרכישת מרצפות מסוג יקר יותר, הרי שלא נותר מימון לרכוש מרצפות למרפסת הגג.

כך מפנה הנתבע לדברי התובעת בפרוטוקול הדיון מיום 25.10.12, עמ' 25:

" ש: אמרת שיכלת ללכת ולהזמין איזה מוצרים שאת רוצה?

ת: נכון.

ש: מי ששילם עבור הפריטים זה הנתבע?

ת: נכון.

ש: את אומרת שגמרו איתך הסכם ויכולת להגיע לחנות האינסטלציה להזמין ריצוף, כלים סניטריים, כיורים שאת רוצה והוא יצטרך לשלם והכל באותו מחיר?

ת: ברור קניתי דירה מוכנה. היתה הגבלה וריכזנו את עצמנו לסכום שהוא נקט. לא זוכרת את הסכום. זה הופיע בחשבוניות אח"כ. אם אני זוכרת נכון אולי בסביבות ה-60,000 ₪ הכל."

הנתבע מדגיש, כי בסמוך לקבלת החזקה בדירה החלו התובעים לראשונה לטעון לזכויות על פי חוק המכר (דירות), וזאת בחוסר תום לב. לטענתו, רשימת הליקויים שהביאו התובעים בפני עו"ד ברנט כללה בעיקר פגמים וליקויים בבניה כגון: אי תקינות מדרגות, חוסר של סף שיש וכדומה, ולא נכללו בדרישה "חוסרים" שנדרשו בכתב התביעה כגון: ריצוף מרפסת הגג או שתילת עצים בגינה. זאת ועוד, לטענתו פניית התובעים למהנדס עזרא אלוני, בכדי שיערוך חוות דעת שסכומה גדול יותר מהמהנדס הראשון שפנו אליו התובעים, אף היא מצביעה על ניסיונם של התובעים לנסות להתעשר על חשבון הנתבע. לטענת הנתבע, אם התחייבותו כלפי התובעים כללה את כל הפריטים שנכללו בחוות דעתו של המהנדס אלוני מטעמם- מדוע שתקו התובעים בעניין במשרדו של עו"ד ברנט ומדוע לא "גילה" אותם המהנדס הראשון מטעמם?

הנתבע טוען, כי כל מטרת התובעים בטענתם כי הנתבע הינו במעמד של מוכר לפי חוק המכר, היא אך ורק כדי להחיל על ההסכם את הוראות היתר הבנייה במקום מפרט טכני. לטענתו, חוק המכר אינו קובע כי בהעדר מפרט טכני ניתן יהיה להסתמך על היתר הבנייה, אלא קובע כי מוכר שלא מסר מפרט יראו אותו כמי שהתחייב למסור את הדירה לקונה, כשכל דבר שצריך היה לפרט במפרט הוא באיכות גבוהה בהתחשב בנסיבות העניין. הנתבע מוסיף, כי אם רצו הצדדים להפוך את היתר הבנייה למסמך המחייב אותם- היה עליהם לעשות כך במפורש. על כן, ניסיון התובעים להגיש תביעה המבוססת על פרטים בהיתר בניה, אינו אלא ניסיון לקבל מהנתבע פיצוי בגין פריטים שאותם מעולם לא התחייב למסור לתובעים.

זאת ועוד, הנתבע טוען כי אפילו אם ייחשב היתר הבניה כמפרט, ניתן לדלות ממנו רק את הפריטים המתאימים לטופס של מפרט, וזאת מכח הדין. על כן טוען הנתבע, כי לא עלה בידי התובעים להנות מהחזקה הנטענת על ידם על פי חוק המכר (דירות) ומעמדם הוא כשל תובע רגיל, ועליהם מוטלת החובה להוכיח את מקור החיוב בתביעתם לפריטים השונים. משלא עמדו בכך ולא הוכיחו קיומו של מסמך מחייב- יש לדחות, לטענתו, את תביעתם.

עוד טוען הנתבע, כי התובעים פגרו במהלך הבנייה בפירעון התשלומים כלפיו, אשר נקבעו בהסכם בסך של 580,000 ₪, שהם מהווים יותר ממחצית התמורה המוסכמת. על רקע המחלוקות ההולכות והמצטברות, ולאחר שהנתבע ביקש לבטל את ההסכם נוכח הפרות התובעים, הסכימו הצדדים, כי עו"ד ברנט יכריע במחלוקות בין הצדדים. על כן, הצדדים חתמו כאמור על מסמך העקרונות מיום 19.10.05, בו נכתב במפורש על ידי עו"ד ברנט בסיפא, כי "כפוף לקיום התחייבויות הצדדים על פי החלטתי תחשבנה כל המחלוקות שבין הצדדים מסולקות במלואן ולצד כלשהו לא תהיה כל טענה כנגד משנהו".

לטענת הנתבע, לו היה בידו ספק כי צפויות לו התדיינויות משפטיות נוספות עם התובעים לאחר סיכום זה, הרי שלא היה מסכים כלל וכלל לחתום על מסמך העקרונות. הנתבע טוען, כי בהסתמכו על הצהרות התובעים במסמך העקרונות, מצא כי שינה למעשה את מצבו לרעה.

הנתבע מוסיף, כי מועד כניסת התובעים בפועל לגור בדירה מוכיח, כי לא היו נתונים ללחץ בשל העדר מקום מגורים זמני.

ביחס לטענות התובעים לעניין המשכנתא, טוען הנתבע כי עובדת קיומה של משכנתא מטעם הנתבע אשר רבצה על הנכס לא נעלמה כלל מהצדדים. הנתבע נטל הלוואה כהלוואת גישור עד לקבלת התשלום עבור הדירה שמכר לתובעים והצדדים אף הצהירו על כך במפורש במבוא להסכם כדלקמן:

"הואיל וזכויות המוכר בבית הינן נקיות וחופשיות מכל חוב, שעבוד, משכון...למעט משכנתא לטובת בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ הרובצת על הבית, שסכום יתרתה לסילוק נכון למועד חתימת הסכם זה הינו 583,292 ₪ בקירוב (להלן: "המשכנתא").

הנתבע מוסיף וטוען, כי על פי ההסכם היה על התובעים לשלם את יתרת התמורה לנתבע בסך 849,800 ₪ עד ליום 15.09.05, כאשר חלק מסכום התמורה (בשיעור שהיה אמור להיקבע במכתב כוונות עדכני מבנק דיסקונט) התחייבו התובעים לשלם ישירות לבנק דיסקונט למשכנתאות לצורך כיסוי המשכנתא. מכאן, שהחובה להסיר את המשכנתא הוטלה על כתפי התובעים וכל עיכוב בשחרור המשכנתא, אם נגרם, נבע מאי קיום התחייבות התובעים עצמם.

הנתבע אף מציין, כי הצדדים קבעו בסעיף 5.2.4 להסכם, כי אם במועד הקבוע לתשלום לא יהיה בידי הנתבע כל המסמכים, לרבות "מכתב הכוונות" הקובע את סכום ההלוואה שעל הנתבע להחזיר לבנק, אזי על התובעים להפקיד יתרת התמורה בידי עו"ד ברנט. על כן, לטענתו התובעים ידעו על המשכנתא מטעם הנתבע.

לא זאת אף זאת, הנתבע טוען כי כאשר הגיעו הצדדים לבורר ברנט להסדיר את תביעותיהם ההדדיות, תבע הנתבע מהתובעים לפצותו בגין האיחור בתשלום יתרת התמורה ועו"ד ברנט חייב את התובעים לשלם לנתבע ריבית פיגורים בסכומים שונים. על כן, יש להניח כי לו היו התובעים סבורים, כי האיחור בתשלום נגרם באחריות הנתבע אשר לא שחרר את הדירה מהמשכנתא שנלקחה על ידו, הרי שהיו טוענים זאת כבר אז.

לסיכום טענותיו, הנתבע מדגיש כי עמד בכל התחייבויותיו כלפי התובעים, לרבות ההתחייבויות שהוטלו עליו במסמך העקרונות על ידי עו"ד ברנט, ועל כן אינו חייב להם דבר. דירת התובעים לטענתו, נבנתה בסטנדרטים גבוהים ביותר, לפי היתר בניה כחוק ובפיקוח אדריכל וקונסטרקטור, מיסי הבנייה שולמו כחוק, אישור אכלוס וטופס 4 התקבל ביולי 2005.
הנתבע צירף לכתב הגנתו חוות דעת מטעמו, אשר נערכה על ידי המומחה רונן שטרנברג (להלן: "המומחה מטעם הנתבע").

הנתבע מציין, כי לא רק שלא חייב לשלם דבר לתובעים, אלא שאף השביח על חשבונו את דירתם, זאת לנוכח כוונתו המקורית לגור בדירה הצמודה לדירת התובעים. כך מפרט הנתבע את השיפורים השונים שביצע בבית התובעים וזאת מבלי לגבות מהם כל תמורה: שינוי הטיח החיצוני לטיח אקרילי חזק ויקר יותר, חיסום חלונות המטבח, שינוי הדלתות והמשקופים לבקשת התובעים ועוד.

הנתבע טוען, כי אם תתקבל תביעת התובעים, הרי שעל התובעים לשלם לו את הסכומים שנותרו חייבים כלפיו בסך של 11,217 ₪, וזאת על פי מסמך העקרונות והסיכומים בין הצדדים והבורר, בהתאם לנספח ב' המצורף לכתב התביעה. כמו כן דורש הנתבע את הפיצוי המוסכם הקבוע על פי ס' 10 להסכם בין הצדדים לאור הפיגור בתשלום העולה על 30 יום- פיצוי המסתכם בשיעור של 10% מסכום החוזה, דהיינו 104,980 ₪. סך כל סכום הקיזוז שדורש הנתבע הינו 116,197 ₪.

לעניין הסכומים להם טוען הנתבע, כי התובעים חייבים לו ועל כן יש לקזזם, משיבים התובעים בפירוט בכתב תשובתם, כי אינם חייבים לנתבע דבר ואף לא את הפיצוי המוסכם- כאשר לטענתם האיחור בתשלומי הדירה נבע במפורש עקב המשכנתא שרבצה על הנכס לטובת הנתבע, וביום בו סולקה המשכנתא העבירו את יתרת התשלום.

לאחר שסיכמתי את טענות הצדדים בסיכומיהם ובחנתי את חקירותיהם של הצדדים ושל מומחה ביהמ"ש, אשר נחקר בתיק זה, אני נותן בזאת את פסיקתי:

דין התביעה להתקבל בחלקה, כפי שיבהיר ביהמ"ש בהחלטתו כדלקמן:

1. מסמך העקרונות, סוגיית הבוררות והחלטתי לעניין הבקשה לדחייה על הסף:

בתיק זה הוגשה כאמור על ידי הנתבע בקשה לדחיית התביעה על הסף עקב טענתו לקיום הליך בוררות בין הצדדים ומעשה בית דין, אשר נבע מחתימת הצדדים על מסמך העקרונות, שנערך על ידי עו"ד ברנט. עו"ד ברנט אף העיד ונחקר בבית המשפט, במסגרת דיון שהתקיים לעניין הבקשה לדחייה על הסף.

במסגרת החלטתי מיום 11.01.10, דחיתי את בקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף וקבעתי, כי לא הוכח שההסכמים שנערכו על ידי עו"ד ברנט מהווים הסכם על פי חוק הבוררות, וכי תפקידו של עו"ד ברנט מעולם לא הוגדר כבורר בין הצדדים. בהחלטתי זו אף ציינתי, כי באותם הסכמים שמרו מי מהצדדים על כך, כי ההסכם "כפוף לקיום התחייבויות הצדדים" ועל כן כעת הטענות הן שההתחייבויות הללו לא בוצעו, בהן אדון בפסק דין זה. יש לראות החלטתי זו כחלק אינטגרלי מפסק הדין ועל כן אינני נזקק להתייחס לטענות שעלו שוב לעניין זה בסיכומי הצדדים ובהרחבה.

2. מינוי מומחה מטעם בית המשפט והתייחסות מומחה בימ"ש בחוות דעתו, בחקירתו בביהמ"ש ובתשובות לשאלות הבהרה לליקויים שנמצאו בבית נשוא התביעה:

בתיק זה מיניתי, כמקובל בתיקים מעין אלה, כמומחה מטעם בית המשפט את המהנדס ושמאי המקרקעין דן ברלינר (להלן: "מומחה בית המשפט").

התובעים בסיכומיהם טענו, כי אין לקבל את חוות דעתו של מומחה בית המשפט בבחינת "כזה ראה וקדש" ללא בדיקה ביקורתית. לטענתם, למומחה בית המשפט אין יתרון על המומחה מטעם התובעים, מהסיבה שמומחה התובעים בדק את הדירה, כאשר כל הליקויים הנטענים היו גלויים לעיניו, בעוד מומחה בית המשפט בדק את הדירה, לאחר שחלק מהליקויים הוסדרו על ידי התובעים כעבור שנים מאז בדיקת מומחה התובעים.

התובעים מציינים, כי בניגוד להוראות חוק המכר (דירות), הנתבע לא מסר לתובעים תוכנית הערוכה בהתאם להוראות החוק ומפרט טכני. לטענתם, כל שהנתבע מסר היא תכנית היתר בנייה, אשר נמסרה לתובעים יום אחד לפני החתימה על ההסכם, ולפיכך יש לראות בתוכנית זו תכנית מכר לכל דבר ועניין. זאת ועוד, התובעים טוענים כי גם מבלי להתייחס לתוכנית זו כתכנית מכר המחייבת את הנתבע, יש לראות בה תכנית היתר בנייה, וככזו הינה מחייבת את הנתבע כלפיהם. התובעים מדגישים כי מדובר בתוכניות היתר בנייה הנושאות את התאריך 10.11.04 ואשר אושרו בתאריך 10.01.05, כאשר כל תוכנית קודמת לה ו/או מאוחרת לה אינה רלוונטית.

לגרסתם, הייחוד של תוכנית זו הוא, כי היא מכילה בתוכה את כל מה שנכלל בהסכם שבין הצדדים ואת כל העבודות שעל הנתבע היה לעשות, כחלק אינטגראלי מהבנייה.

לטענת התובעים, מומחה בית המשפט הכין את חוות דעתו הראשונה על פי תוכנית אחרת שאינה מהווה היתר בנייה ולא על פי התוכנית המחייבת את הצדדים, וזאת למרות שבעת ביקורו הוגשו לו שתי התוכניות. לטענתם התוכנית עליה הסתמך תחילה מומחה בית המשפט, הינה תכנית ישנה ולא מתאימה בנושאים מרכזיים, ובעיקר- אינה חתומה על ידי גורם כלשהו ולמעשה לא אושרה מעולם.

התובעים מציינים, כי התייחסותו הלא נכונה של מומחה בית המשפט לתוכנית הלא נכונה, תוקנה בתשובותיו לאחר שהוא הועמד על טעותו ותיקן את חוות דעתו, במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו. לטענת התובעים, אין מדובר בתשובות רגילות של מומחה לשאלות הבהרה, אלא יש כאן השלמת חוות דעת בצורה מפורשת, שכן בחוות הדעת המקורית, התייחסותו לליקויים הנטענים היתה חלקית, בשל הסתמכותו על תכנית חלקית ולא נכונה.

התובעים טוענים, כי מומחה בית המשפט הבהיר, כי הוא התייחס בחוות דעתו רק לליקויים המופיעים בחוות דעת המומחה מטעם התובעים, דהיינו כל תשובותיו הנושאות ערכים כספיים מתייחסות לליקויים שנכללו בחוות דעתו של המומחה עזרא אלוני מטעם התובעים. לטענתם, בעניין זה קיפח מומחה בית המשפט את התובעים, ועל בית המשפט לזכותם גם בפריטים אשר לא כלולים בצורה מפורשת בחוות הדעת, ואשר הוכח לגביהם קיום הנזק ואומדנו, מתוך כלליות התביעה שהוגשה על ידם.

הנתבע מצידו טוען, כי המומחה בעריכת חוות דעתו טעה טעות משפטית, ועל כן, על בית המשפט בעניין זה להתערב. לטענתו, המסמך הטכני המרכזי שעליו המומחה היה חייב להסתמך הוא הטופס של המפרט הטכני. הנתבע מפנה לחקירת המומחה בבית המשפט, בה השיב כי הסתמך בחוות דעתו על תוכנית שהוצגה לו כתוכנית היתר.

הנתבע מפנה לחקירת המומחה בפרוטוקול הדיון מיום 01.11.12:

"ש: מהיכן לקחת את ההנחה שכל מה שנמצא בתוכנית ההיתר הוא התחייבות של המוכר לספק לקונה?

ת: הבנתי שזה היה המסמך שהוחלף בין הצדדים וזה שימש בסיס. משפטית לא בדקתי את זה".

על כן, הנתבע טוען כי למעשה כל הבדיקה של המומחה התבססה רק על טענות התובעים, במנותק מההתחייבויות של הנתבע כלפי התובעים. לטענתו, המומחה ביקר בדירה ועשה שימוש בחוות הדעת של המומחה מטעם התובעים (המומחה אלוני) כרשימה של ליקויים, דהיינו חיווה דעתו על סמך ממצאי התובעים, במקום לנסות ולאתר את המגיע לתובעים על פי המוסכם בין הצדדים.

מכך טוען התובע, כי חוות דעתו של מומחה בית משפט באותם נושאים הינה פגומה ולקויה ואין לסמוך על ממצאיה.

לחילופין טוען הנתבע, כי יש להפריד הפרדה מלאה בין שני סוגי פגמים אליהם התייחס המומחה בחוות דעתו: ליקויים וחוסרים. לטענתו, אם גילה המומחה עבודה פגומה או מוצר שהנתבע סיפק ונמצא לקוי, אזי ניתן להתייחס לחוות דעתו לגופה. אך אם קבע המומחה, כי פריט כלשהו חסר, יש לבדוק קודם אם הוא מסוג הפריטים שהנתבע התחייב לספקם, דהיינו שאותו פריט מצוי בטופס של המפרט הטכני שבצו. הנתבע מדגיש, כי קיומו של אותו פריט בהיתר הבניה אינו מהווה אסמכתא להתחייבותו לספקו לתובעים.

הנתבע מתנגד לליקויים, אשר לטענתו מומחה בית המשפט מצא בחוות דעתו של המומחה אלוני מטעם התובעים, ואישר אותם כאילו על הנתבע היה להתקינם, ללא בדיקת החבות האמיתית כאמור לעיל.

בחנתי את המחלוקת שהתגלתה בין הצדדים בתיק זה לעניין היתר הבנייה ו/או המפרט.

אין המדובר בקבלן אבל בהחלט מדובר באדם שבנה דירה חדשה ואשר אין כל סיבה שלא לראות אותו בגדר "מוכר" כהגדרתו בחוק המכר (דירות) תשל"ג – 1973.

ככזה, היה בהחלט סיבה והצדקה, כאשר מבוצעות פעולות הבנייה, להציג מפרט טכני.

בפועל, לא הוצג מפרט טכני שכזה וכל שהוצגה היתה תוכנית היתר בנייה.

בתוכנית היתר בנייה זו, צוינו פריטים מסוימים אשר לטענת התובעים היה על הנתבע לספק להם על פי חוק המכר.

לטענת הנתבע, אין כל הצדקה לחייב אותו באספקת פריטים אלה.

בעניין זה, שהוא סוגייה משפטית, לא יכול היה מומחה ביהמ"ש לתת את דעתו ויכול הייתי רק להתרשם מטיעוני הצדדים והסבריהם בביהמ"ש בעניין.

אינני מוצא סיבה והצדקה שלא לראות בהיתר הבנייה כמבטא את אותם פריטים אשר הובטחו לתובעים, כאילו היו מפרט.

בעניין זה אני מפנה גם לסעיף 5(א) לחוק המכר (דירות).

כאמור, בתיק זה מיניתי כמומחה מטעם בית המשפט את המהנדס דן ברלינר, אשר הגיש את חוות דעתו לתיק בית המשפט ביום 05.05.11. בין אם הסכימו הצדדים בין אם לאו למינוי, תוך שמירה על חוות דעתם, מהווה המומחה מטעם ביהמ"ש את זרועו הארוכה של ביהמ"ש ביכולת להעריך את הליקויים הנטענים, תוך מתן חוות דעת אובייקטיבית, הכפופה למענה לשאלות הבהרה ולעמידת המומחה בחקירה הנגדית, אם מי מהצדדים אינו שבע רצון מחוות דעתו. בפועל מומחה בית המשפט העיד ואף נחקר בפניי על חוות דעתו. התובעים מבקשים, כי בהתאם לחוות דעתו העיקרית של מומחה בית המשפט, יש לפסוק להם את הסכום של 41,900 ₪ לפני מע"מ, ובתוספת מע"מ של 17%, הסכום הכולל הינו סך של 49,023 ₪.

הלכה פסוקה היא, כי כאשר ממנה בית המשפט מומחה מטעמו, ממצאיו ומסקנותיו יאומצו על ידו, אלא אם כן ישנה סיבה מיוחדת שלא לעשות כן ובכפוף לשיקול דעת בית המשפט ובחינת מלוא חומר הראיות. על כן, אדון כעת בכל אחת מהסוגיות שהועלו על ידי ב"כ הצדדים בסיכומיהם ביחס לממצאי מומחה בית המשפט בחוות דעתו ובשאלות ההבהרה.

התייחסות לליקויים הנטענים והכרעה בהם:

1. שביל הכניסה: מומחה בית המשפט קבע, כי שביל הכניסה מהכביש ועד למגרש אינו בתחום המגרש ואינו בתחום הקבלן, ועל כן לא פסק סכום בגין ראש נזק זה לטובת התובעים. במענה לשאלת התובעים, כי בהנחה והשביל הוא באחריות הקבלן- מהי העלות לבצעו, השיב המומחה כי עלות ביצוע שביל כניסה מהכביש ועד למגרש היא 2,000 ₪. על כן התובעים מבקשים בסיכומיהם לזכותם בסך של 2,000 ₪ עבור ביצוע שביל כניסה המופיע בתוכנית החתומה, ובצירוף מע"מ- סך של 2,480 ₪. אני דוחה טענה זו, לאור עמדת מומחה ביהמ"ש המקובלת עלי.

2. שתילת עצים (עצי ברוש ועצי זית): מומחה בית המשפט קבע, כי עבודת שתילת עצי ברוש וזית לא נכללה במסגרת העבודות שהוטלו על הנתבע. במענה לשאלת התובעים, כי בהנחה ותוכנית היתר הבנייה (רישיון 20040532) אשר נמסרה לו בעת הביקור, היא החלה והמחייבת את הקבלן- מהי העלות לשתילת 5 עצי ברוש ו-3 עצי זית, השיב המומחה כי העלות הינה 2,400 ₪.

על כן, התובעים בסיכומיהם מבקשים לזכותם בסך של 2,400 ₪ עבור שתילת עצי ברוש וזית בהתאם לתוכנית, ובצירוף מע"מ בסך של 2,976 ₪. אני דוחה טענה זו, לאור עמדת מומחה ביהמ"ש המקובלת עלי.

3. צינורות ניקוז בחצר האחורית: מומחה בית המשפט קבע, כי לא קיימת בעיה בניקוז החצר האחורית. התובעים מבקשים לזכותם בסך של 3,500 ₪ עבור ביצוע צינור ניקוז אלכסוני וצינור ניקוז לאורך הגבול המזרחי של המגרש, ובצירוף מע"מ- סך של 4,341 ₪. לטענתם, הצינורות הנ"ל וכן גם העצים, רשומים בצורה ברורה בתוכנית המחייבת את הצדדים ואינם רשומים בתוכנית הלא מאושרת והלא חתומה. אני דוחה טענה זו של התובעים, לאור עמדת מומחה ביהמ"ש המקובלת עלי.

4. חיבור המים בחזית הבניין: מומחה בית המשפט קבע, כי מיקום חיבור המים אושר על ידי המועצה המקומית והוא אינו רואה בכך כל פגם. התובעים מבקשים לזכותם בסך של 1,800 ₪ עבור ביצוע חיבור המים בחזית הבניין, בהתאמה לתוכנית ההיתר החתומה, ובצירוף מע"מ- סך של 2,232 ₪. הטענה נדחית לאור עמדת מומחה ביהמ"ש המקובלת עלי.

5. קיר בציפוי אבן כורכר: מומחה בית המשפט קבע, כי בתוכנית ההיתר מופיע "קיר בציפוי אבן כורכר", כאשר אורך הקיר הוא כ-5 מטרים וגובהו כ-85 ס"מ. משלא בוצעה עבודה זו קבע המומחה לטובת התובעים סך של 1,250 ₪. הנתבע מצידו טוען כי ליקוי זה אינו מופיע בטופס המפרט ומכאן שלא מוטלת עליו החובה לספקו במחיר הדירה. החלטתי לאשר סכום זה של 1,250 ₪.

6. הגבהת קיר: התובעים מבקשים לזכותם בסך של 1,500 ₪ בגין הצורך בהגבהת קיר לכדי 120 ס"מ, כפי שכתוב לטענתם בתוכנית ההיתר החתומה והמאושרת, ובצירוף מע"מ סך כולל שח 1,860 ₪. לטענתם, בעניין זה מומחה בית המשפט התייחס לליקוי בצורת הצורך בביצוע קופינג, אשר גם יוצר מים לגדר ובנוסף מגביה את הגדר שכן מדובר בתוספת.

המומחה לעניין זה קבע, כי בתוכנית היתר הבנייה מופיע (על פי דרישת מהנדס המועצה, אינג' א. דוברת), כי כל הגדרות בנויות עם קופינג אבן וכי עניין זה לא בוצע. על כן פסק לתובעים בגין ראש נזק זה סך של 4,000 ₪. הנתבע מצידו טוען כי ליקוי זה אינו מופיע בטופס המפרט ומכאן שלא מוטלת עליו החובה לספקו במחיר הדירה לאור עמדתי בנוגע להיתר הבנייה ולאור תשובתו של מומחה ביהמ"ש, אני מאשר סכום זה של 4,000 ₪.

7. הגבהת גדר: התובעים מבקשים להוסיף ולזכותם בסכום של 1,250 ₪ עבור הגבהת גדר נוספת לשם התאמתה לתוכנית הקובעת, אף שהפריט לא כלול בתשובתו של המומחה, שכן לטענתם הוא השמיט פריט זה. התובעים בעניין זה מפנים לפרוטוקול חקירת המומחה מיום 01.11.12, עמוד 29 שורות 10-27, ולאור האמור בו טוענים כי יש לזכותם בסכום כולל מע"מ של 1,550 ₪.

עברתי על הפרוטוקול ותשובות המומחה ולא מצאתי הצדקה לקבל עמדת התובעים ולאשר פריט זה, אשר נדחה אפוא.

8. חנייה (אבן משתלבת) לא מקורה: מומחה בית המשפט קבע כי בתוכנית ההיתר מופיעה חנייה (אבן משתלבת) לא מקורה, וכי באזור זה בוצע על ידי הקבלן משטח בטון. על כן קבע לטובת התובעים סכום של 2,500 ₪. אני מאשר סכום זה.

9. ריצוף חוץ: מומחה בית המשפט קבע, כי בתוכנית היתר הבניה מופיע ריצוף חוץ בשטח של כ-12 מ"ר, אשר לא בוצע. על כן קבע לטובת התובעים סך של 1,500 ₪. אני מאשר סכום זה.

10. חדר הסקה ומחסן: מומחה בית המשפט קבע כי בקומת העמודים האחורית לא נבנו חדר הסקה ומחסן, כאשר שניהם מופיעים בתוכנית. על כן קבע לתובעים סך של 6,000 ₪. הנתבע מצידו טוען כי ליקוי זה אינו מופיע בטופס המפרט ומכאן שלא מוטלת עליו החובה לספקו במחיר הדירה, לאור עמדתי כפי שהוצגה לעיל אני מאשר סכום זה.

11. חוסר באדמת גינה: מומחה בית המשפט קבע כי מהתמונה שצורפה לו נראה, כי היתה חסרה בחצר אדמת גינה, ועל כן קבע לתובעים סך של 700 ₪. לעניין זה הפנה הנתבע למומחה שאלת הבהרה, בה נשאל- האם בעת ביקורו לא היה חוסר באדמה גננית? כן נשאל, האם נכון כי אינו יודע מהו גובה מפלס האדמה מאחורי השוחה, במקום שבו קיימת צמחייה? במענה לשאלות אלו השיב המומחה, כי נכון שבעת ביקורו לא היה חוסר באדמה גננית. כן השיב, כי בחישובו הביא בחשבון משאית אדמה אחת, כולל העברת החומר מהרחוב אל החצר. החלטתי לאשר סכום זה.

12. ציפוי שיש במדרגות הכניסה לבית: מומחה בית המשפט קבע, כי ציפוי שיש במדרגות הכניסה לבית בוצע על ידי הדיירים (התובעים), ועל כן קבע לטובתם סך של 1,600 ₪. הנתבע מצידו טוען כי ליקוי זה אינו מופיע בטופס המפרט ומכאן שלא מוטלת עליו החובה לספקו במחיר הדירה. החלטתי לאשר סכום זה.

13. אי ציפוי מדרגות הבטון: מומחה בית המשפט קבע כי מהתמונה שצורפה לו, רואים כי בוצעו מדרגות בטון, ללא ציפוי. על כן קבע לתובעים בגין ראש נזק זה סך של 2,200 ₪. הנתבע מצידו טוען כי ליקוי זה אינו מופיע בטופס המפרט ומכאן שלא מוטלת עליו החובה לספקו במחיר הדירה. החלטתי לאשר סכום זה.

14. שוחת ביוב: מומחה בית המשפט קבע, כי לא יכל להיווכח בפגם בעניין שוחת הביוב. מכך שנדחית כל טענה בעניין זה.

15. גימור מרפסת הגג: מומחה בית המשפט תיקן את חוות דעתו לעניין ראש נזק זה, וקבע בתשובותיו לשאלות ההבהרה מיום 23.08.11, כי בתוכנית היתר הבנייה עם אישור הוועדה המקומית מיום 10.01.05, שטח המרפסת הגג הוא 49 מ"ר. על כן קבע, כי עלות התיקון הדרושה היא 6,000 ₪. הנתבע טוען, כי הוכח שהוסכם שלרשות התובעים הועמד תקציב בסך 60,000 ₪ בחנות לחומרי בניין לרכישת כל הריצוף הדרוש והכלים הסניטריים. התובעים לא רכשו ריצוף לגג שכן לא היו מעוניינים לרצפו. הנתבע מוסיף, כי התובעים שכרו רצפים שביצעו עבודה זו ובכסף רכשו מוצרים אחרים. בעניין זה, שמופיע גם כראש נזק נפרד בתביעתם של התובעים, החלטתי לדחות עמדתם זו של התובעים. בעניין זה נשמעו ראיות והוברר כי הועמד תקציב מסוים לרשותם של התובעים ומשניצלו התובעים תקציב זה לצורך רכישת מוצרים יקרים, אין להם אלא להלין על עצמם ולא מצאתי הצדקה לחייב את הנתבע בשיפוי התובעים בסכום זה. מדובר בשאלה עובדתית ולכן גם אם המומחה מטעם ביהמ"ש הגדיר את הצורך בכסף, לאור הראיות שהובאו במשפט, נדחית בזאת עמדתם של התובעים. החלטתי לדחות סכום זה.

16. כיורים: מומחה בית המשפט קבע, כי לא ראה בתוכנית ההיתר סימון של כיורים. התובעים בסיכומיהם מבקשים לזכותם בסך של 400 ₪ עבור חיבור כיור למערכת המים, ובסך של 400 ₪ נוספים עבור קופסת ניקוז בפינת המקלחת- סה"כ כולל מע"מ- 992 ₪. אני דוחה את טענת התובעים, עמדת מומחה ביהמ"ש מקובלת עלי.

17. ריצוף החצר התחתונה: מומחה בית המשפט קבע, כי בחלק הצפוני של החצר התחתונה לא בוצע ריצוף, אך יחד עם זאת לא ראה כי הדבר מופיע בתוכנית ההיתר ועל כן לא קבע סכום בגין ראש נזק זה. מקובלת עלי מסקנה זו.

18. ליקויים בציפוי החיצוני: מומחה בית המשפט קבע, כי קיימים ליקויים מקומיים בציפוי קירות החוץ, כאשר הליקוי המשמעותי הוא הפרש גוון בין שתי הקומות, ועל כן קבע כי יש לשלם לתובעים סך של 6,000 ₪ בגין ראש נזק זה. אני מאשר סכום זה.

19. ליקויים בעבודות מים וביוב: מומחה בית המשפט קבע, כי לא מצא ליקויים בחדר האמבטיה בקומה א' וכן לא מצא ליקויים בחדר שירותי האורחים. התובעים מצידם מבקשים לזכותם בסך של 620 ₪ (כולל מע"מ) עבור העתקת האסלה, אשר נדרשת לטענתם לאור אי התאמה. אני דוחה טענת התובעים לאור עמדת מומחה בית המשפט.

20. ליקויי בטיחות:

א. חלונות חדרי שינה- מומחה בית המשפט קבע, כי גובהם של 6 חלונות מעל לריצוף הוא נמוך מידי, וכי התקנת סורגים על ידי התובעים פתרה את הסכנה הבטיחותית. על כן קבע, כי פיצוי חלקי סביר הינו סך של 1,500 ₪. התובעים הפנו שאלת הבהרה למומחה בעניין זה, בה טענו כי קבע פיצוי חלקי לתובעים לאור התקנת הסורגים על ידם. לטענתם, על המומחה לא היה להתחשב בהתקנת הסורגים על ידי התובעים, שנעשתה על חשבונם, ועל כן נשאל מהי העלות בהתעלם מהתקנת הסורגים? המומחה השיב כי עלות תיקון הליקוי, ללא התקנת הסורגים היא 3,600 ₪. אני מאשר סך של 1,500 ₪ בלבד, על פי עמדתו של מומחה בית המשפט.

ב. מעקה חדר מדרגות- מומחה בית המשפט קבע, כי גובה המעקה בחדר המדרגות הוא 65-67 ס"מ, במקום 90 ס"מ, ועל כן עלות התיקון הינה בסך של 1,200 ₪. בעניין זה הפנה הנתבע למומחה שאלת הבהרה, בה נשאל האם ידוע לו שהמעקה על צורתו וגובהו נרכש על ידי התובע והאם הביא עובדה זו בחשבון? המומחה השיב כי הדבר לא ידוע לו. המומחה בנוסף קבע, כי יש להתקין פתח עם נעילה במעקה הגג הקיים, כדי לאפשר גישה לאדנית על הגג, וכי עלות תיקון זה הינה בסך של 600 ₪. לעניין זה הפנו התובעים למומחה שאלת הבהרה, במסגרתה טענו כי הפתרון של פתיחת מנעול אינו יוצר הגנה למקרה של ילד המוצא את המפתח ו/או למקרה של פועלים או אנשים אחרים היוצאים דרך הדלת הנעולה ומטפלים במשטח החיצוני. על כן נשאל המומחה- מהי העלות לבצע מעקה עוטף לאדנית? המומחה השיב כי עלותו הינה 2,800 ₪. על כן, התובעים מבקשים כי בית המשפט יפסוק להם סכום זה, ובתוספת מע"מ סך כולל של 3,472 ₪. הנתבע מצידו טוען כי פתח נעילה בגג אינו מופיע בטופס המפרט ומכאן שלא מוטלת עליו החובה לספקו במחיר הדירה. אני מאשר את הסכומים שקבע מומחה ביהמ"ש (1,800 ₪ בלבד), לא כולל ביצוע מעקה עוטף אדנית המבוקש על ידי התובעים.

21. ליקויים בחדר המדרגות: מומחה בית המשפט סבר בחוות דעתו, כי לא דרוש תיקון כלשהו במדרגות הפנימיות בתוך הדירה. התובעים מנגד, מבקשים בסיכומיהם לזכותם בסך של 9,922 ₪ (כולל מע"מ), בגין תיקונים יסודיים אשר לטענתם יש לבצע במדרגות הפנימיות בדירה. לטענתם, בתמונה מס' 30 רואים בצורה ברורה ומומחשת כי המדרגות הפנימיות בדירה מסוכנות לשימוש עקב הסיבוב החד, הכולל מדרגות טרפזיות, שבהן המקום הצר ביותר בשלח הוא 0 ס"מ. על כן לטענתם, מדרגות אלו מסוכנות לשימוש ונוגדות את ההוראות שבתקנות. זאת ועוד, לטענתם מדרגות שהן מסוכנות לשימוש בגלל שלח צר, אשר לא מהווה משטח מספיק ובטוח להנחת כף הרגל- דינן להתבטל והן מהוות ליקוי, גם ללא קשר לתקנות. בחנתי את הטענה ואני דוחה את טענת התובעים ומאשר את חוו"ד מומחה ביהמ"ש בעניין.

22. ליקויים בסיפי החלונות וקופינג: מומחה בית המשפט קבע בחוות דעתו, כי לא ראה בעיה משמעותית בנוגע לליקוי נטען זה. התובעים הפנו למומחה בעניין זה שאלת הבהרה, בה טענו כי לא התייחס לכתמים שבספי החלונות ואף צירפו תמונה לעניין זה. המומחה נשאל מהי העלות תיקון כתמי הטיט, והשיב כי העלות הינה בסך של 500 ₪. על כן, התובעים מבקשים לזכותם על פי תשובת המומחה, בסך של 500 ₪ עבור ליקוי זה, ובצירוף מע"מ בסך כולל של 620 ₪. אני דוחה טענת התובעים.

23. ליקויים בממ"ד:

א. מומחה בית המשפט קבע כי לא ראה כל בעיה בעיגון משקוף דלת הממ"ד. מקובלת עלי עמדה זו.

ב. המומחה קבע, כי חסר מכסה מעל צינור האוורור וכי עלות התיקון הינה בסך של 200 ₪. אני מאשר סכום זה.

ג. אליבא דה המומחה, שיפור תנועות חלון הממ"ד הינו חלק מהתחזוקה השוטפת, ועל כן לא נדרש תיקון כלשהו. מקובלת עלי עמדה זו.

ד. המומחה קבע, כי דלת הממ"ד ננעלת בקושי ועלות תיקונה והתאמתה הינה בסך של 200 ₪. לעניין זה הפנה הנתבע למומחה שאלת הבהרה, בה נשאל, האם נכון כי בעת ביקורו לא היתה ידית לדלת הממ"ד מאחר והיא פורקה על ידי התובע, ולכן לא ניתן היה לבדוק נעילת הדלת? המומחה השיב בתשובתו כי ראה שנעילת הדלת נעשית בקושי. החלטתי לאשר סכום זה.

24. ליקויי רטיבות:

א. מומחה בית המשפט קבע, כי בחדר הכביסה קיימים סימני עובש, כאשר עלות התיקון הינה בסך 200 ₪. אני מאשר סכום זה.

ב. התובעים טענו, כי בעת שטיפת המדרגות המים חודרים אל תחתית מהלך המדרגות. מומחה בית המשפט קבע כי אינו מוצא בכך כל פגם. מקובלת עלי עמדה זו.

ג. מומחה בית המשפט מצא סימני רטיבות בתחתית תקרת קומת העמודים וכי עלות תיקונם עומדת על סך של 800 ₪. אני מאשר סכום זה.

ד. המומחה אף קבע, כי יש להרכיב ברדסים על צינורות האיוורור, כאשר עלות התיקון הינה בסך של 150 ₪. אני מאשר סכום זה.

25. ליקויים בעבודת החשמל:

א. מומחה בית המשפט קבע, כי עלות סימון מעגלים וסגירת הפתחים בלוח החשמל עומדת על סך של 150 ₪. אני מאשר סכום זה.

ב. המומחה אף קבע, כי יש להרכיב פעמון- העלות הינה על סך 300 ₪. אני מאשר סכום זה.

ג. התובעים טענו, כי צנרת הזנה עוברת בצורה גלויה בחניה ועל כן נדרש ביטון הצנרת בעלות של 400 ₪. במענה לשאלת הבהרה מטעם התובעים, מומחה בית המשפט השיב, כי עלות ביטון צנרת הזנה היא 250 ₪. התובעים מפנים לתשובת המומחה בחקירתו בדיון מיום 01.11.12 לשאלה, מהי העלות להתקין מובילים לכיסוי צנרת החשמל, אשר לפיה הם טוענים כי יש לזכותם בסך של 750 ₪ עבור התקנה זו, ובצירוף מע"מ ופיקוח בסך כולל של 930 ₪. אני מאשר סך של 750 ₪ + מע"מ, דהיינו 930 ₪, לאור תשובת המומחה בפרוטוקול ביהמ"ש.

ד. המומחה קבע, כי יש להתקין ארמטורות על ארבע מנורות חיצוניות, ועלות התיקון הינה בסך של 200 ₪. אני מאשר סכום זה.

26. פגם בגובה חלון עליון בחדר כביסה: מומחה בית המשפט קבע, כי לא מצא כל פגם בגובה חלון עליון בחדר הכביסה. התובעים הפנו למומחה בעניין זה שאלת הבהרה, וטענו כי מדובר בחלון שגובהו 10 ס"מ מהתקרה ועל מנת לפתוח ולסגור אותו נדרש סולם- דבר שהוא בלתי סביר בדירה. על כן, שאלו את המומחה מהי העלות לבצעו בגובה סביר? מומחה בית המשפט השיב, כי באם ייקבע כי דרוש תיקון, עלות הוספת ידית הארכה, כפי שנדרש על ידי מומחה התובעים, הינה בסך של 200 ₪. על כן, התובעים מבקשים לזכותם בסכום של 273 ₪ (כולל מע"מ), באשר לטענתם ידית ההתאמה תשפר את תנאי חייהם, למרות שלדידם, הסכום שציין המומחה לא מספיק להתקנת ידית מתאימה. בחנתי את טענת התובעים והחלטתי לחייב את הנתבע בסכום האמור.

27. פגם בגובה חלון המטבח: מומחה בית המשפט קבע, כי לא מצא פגם בגובה חלון המטבח, אשר הינו 175 ס"מ. בשאלת הבהרה שהופנתה למומחה טענו התובעים, כי על פי התקנות שהיו חלות בתקופה הרלוונטית של תכנון וביצוע הבית, היה חלון המטבח חייב להיות עם סף עליון בגובה של 2 מטר לפחות, ובפועל בוצע בגובה של 175 ס"מ. המומחה נשאל מהי העלות לבצע בהתאם לחוק כפי שהיה תקף בעת הרלוונטית? המומחה השיב כי עלות ביצוע התיקון המבוקש על ידי התובעים הינה בסך של 1,600 ₪. אשר על כן, התובעים מבקשים לאשר להם סכום זה, ובצירוף מע"מ סך כולל של 1,984 ₪. אני דוחה טענה זו של התובעים לאור חוו"ד המומחה.

28. צביעת מעקות החוץ: מומחה בית המשפט קבע כי דרוש שיפור בצביעת מעקות החוץ, אשר עלותו הינה בסך של 500 ₪. בשאלת הבהרה שהופנתה למומחה, טענו התובעים, כי מדובר במעקה אשר אורכו 40 מטר, אשר אין אפשרות לשפר צביעתו בלי ליצור כתמים והבדלי גוון. על כן נשאל- מהי העלות לבצע צביעה בשלמות? במענה לשאלה זו השיב המומחה, כי עלות צביעת כל המעקות בבניין הינה בסך של 2,400 ₪. על כן, התובעים מבקשים לזכותם בסכום זה, ובצירוף מע"מ בסך כולל של 2,976 ₪. אני מאשר סכום של 500 ₪ בלבד.

29. פגם במשטח הצמוד לאמבט: מומחה בית המשפט קבע, כי לא מצא פגם במשטח זה.
בשאלת הבהרה שהופנתה למומחה, טענו התובעים כי רואים בתמונת המשטח (תמונה מס' 47), שהמים עומדים ויוצרים שלולית במקום שהיה צריך להיות שיפוע, ועל כן נשאל מהי העלות לבצע שיפוע זה? המומחה השיב כי עלות תיקון שיפוע המשטח הצמוד לאמבט הינה בסך של 400 ₪. על כן, מבקשים התובעים לזכותם בסך כולל מע"מ של 496 ₪. אני דוחה טענת התובעים.

30. מכסי פתחי ניקוז: מומחה בית המשפט קבע, כי יש להתקין שלושה מכסים על פתחי הניקוז, כאשר עלות התיקון הינה בסך של 150 ₪. אני מאשר סכום זה.

31. תשלום כספי לאינסטלטור: התובעים טענו, כי על מנת להשלים את העבודה ולאפשר את כניסתם לדירה, הם נאלצו לשלם לאינסטלטור עבור חומרי גלם ועבור עבודתו לחיבור הכלים הסניטריים. בנוסף, לטענתם שילמו עבור התקנת המערכת הסולרית (דוד שמש). על כן, דורשים החזר כספי בסך של 7,000 ₪.

מומחה בית המשפט קבע, כי אין ביכולתו לאמת את טענת הדייר לתשלום כספי לאינסטלטור.

במסגרת שאלת הבהרה שהפנו התובעים למומחה, צירפו אסמכתאות למומחה על התשלום לאינסטלטור. המומחה נשאל מהי העלות להתקנת אוגר וקולטים על הגג- חומר ועבודה? במענה לשאלה זו השיב המומחה כי הקבלה שצורפה על סך 3,000 ₪ היא סבירה בהחלט.

על כן, התובעים מבקשים כי בית המשפט יפסוק להם את הסך של 3,000 ₪, אשר אושר על ידי המומחה עבור דוד שמש וקולט. אני דוחה טענות אלו של התובעים ולא מוצא סיבה שהנתבע ישפה אותם בגין הוצאה זו.

32. פיצוץ צינור מים: מומחה בית המשפט קבע, כי מדובר בליקוי בצנרת המים החיצונית, כאשר הליקוי נמצא מתחת לריצוף החצר. כן קבע, כי נגרמה דליפת מים משמעותית, שהתגלתה רק לאחר כמה חודשים. אליבא דה המומחה, עלות התיקון ועלות המים בחודשים אלה היתה 8,627 ₪, אך נראה לו כי הפיצוי הסביר בגין ליקוי זה הינו סך של 3,000 ₪ (לא כולל מע"מ).

הנתבע מנגד טוען, כי נוכח העובדה שהמומחה איננו מומחה לאינסטלציה והוא אישר כי לא ראה את הנזק עצמו (שהוא מתחת לריצוף בחצר) אלא רק שמע מפי התובעים, הרי שמדובר בעדות שמיעה ובהערכת נזק חסר פשר. החלטתי לאשר סכום זה של 3,000 ₪ בלבד.

33. התקנת שני מעקים בצידי המדרגות: מומחה בית המשפט נשאל במסגרת שאלת הבהרה, מהי העלות הנוספת להתקין שני מעקים- מעקה בכל צד של המדרגות. במענה לשאלה זו השיב המומחה, כי העלות הינה בסך של 1,600 ₪. אני דוחה טענה זו של התובעים.

34. נזקי ריבית לעניין המשכנתא: כאמור, התובעים טוענים כי, בעת רכישת הבית היו צריכים לקבל מסמכים מהקבלן כתנאי לקבלת משכנתא מבנק טפחות. לטענתם, באותו מועד הנתבע לא יכל לספק את המסמכים מכיוון שרבצה משכנתא אחרת על הנכס, שלא שייכת לתובעים. התובעים טוענים, כי בעקבות איחור זה שנגרם באשמת הנתבע, נאלצו לשלם ריבית עבור הלוואתם הגבוהה ב- 113,000 ₪ מהסכום שיכלו לקבל לו היתה המשכנתא מתבצעת במועדה. על כן, התובעים מבקשים לזכותם בסך זה של 113,000 ₪. לעניין זה, התובעים מציינים כי אכן בכתב תביעתם אמדו את נזקם בסוגיה זו בסכום נמוך יותר בסך של 60,678 ₪, וזאת מפני שבאותו מועד טרם קיבלו את התחשיב הנכון והסופי. התובעים מבקשים לראות בסיכומיהם, בקשה לתיקון כתב התביעה לעניין ראש נזק זה, ומציינים כי הסכום הכולל של התביעה אינו משתנה.

מנגד טוען הנתבע, כי הצדדים הניחו והסכימו במפורש מראש, כי יתכן מצב שבו לא יהיה בידי המוכר מכתב כוונות. לטענתו, סעיף 5.2.4 להסכם בין הצדדים קובע, כי גם אז יהיה על התובעים להפקיד הכסף בידי נאמן הנתבע. דהיינו, התובעים קיבלו על עצמם להפקיד את יתרת התמורה בידי עו"ד ברנט גם בטרם תוסר המשכנתא על הבית להבטחת חובות הנתבע. לטענתו, ההפקדה בידי עו"ד ברנט נעשתה לשם הבטחת הסרת המשכנתא לאחר שהתשלום כבר בידיו, ולא כתנאי לתשלום כפי שמנסים התובעים לטעון.

במענה לטענות הנתבע, כי התובעים איחרו בתשלום התמורה ועל כן הם אלו שהפרו את ההסכם, משיבים התובעים כי טענה זו כלל אינה נכונה. לטענתם, יתרת התמורה בסך 849,000 ₪ היתה צריכה להיות משולמת על פי ההסכם לא יאוחר מיום 15.09.05, כנגד המצאת מלוא המסמכים הדרושים לתובעים לצורך רישום זכויותיהם וכנגד המצאת "מכתב כוונות" לפיו תוסר המשכנתא. התובעים טוענים כי ההוכחה לכך שעמדו בתנאי החוזה קיימת במסמך העקרונות, בו נקבע כי איחור התובעים בתשלומים (איחור המותר על פי תנאי החוזה) מחייב פיצוי בסך כולל של 8,783 ₪- סכום אשר שולם לנתבע. על כן, התובעים טוענים כי לא הפרו את הסכם המכר בשום שלב.

הכרעה:

ראשית, מסכים אני עם טענת הנתבע, כי עובדת קיומה של משכנתא מטעמו, הרובצת על הדירה, כלל לא נעלמה מעיני התובעים. בחוזה המכר בין הצדדים מיום 11.01.05 נכתב במפורש כדלקמן:

"וזכויות המוכר בבית הינן נקיות וחופשיות מכל חוב, שעבוד, משכון...למעט משכנתא לטובת בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ- הרובצת על הבית, שסכום יתרתה לסילוק, נכון למועד חתימת הסכם זה הינו 583,292 ₪ בקירוב (להלן: "המשכנתא")".

מעיון בהמשך הוראות החוזה עולה כי צודק אף הנתבע בטענתו, כי התובעים קיבלו על עצמם להפקיד את יתרת התמורה בידי עו"ד ברנט גם בטרם תוסר המשכנתא על הבית להבטחת חובות הנתבע. ההפקדה בידי עו"ד ברנט נעשתה לשם הבטחת הסרת המשכנתא לאחר שהתשלום כבר בידיו, ולא כתנאי לתשלום כפי שמנסים התובעים לטעון. וכך נכתב בסעיף 5.2.4 לחוזה:

"היה ולא נמצאו בידי המוכר, נכון למועד תשלום יתרת התמורה כאמור לעיל מלוא האישורים הדרושים ו/או מכתב הכוונות, תופקד מלוא יתרת התמורה בידיו הנאמנות של עוה"ד רון ברנט (להלן: "הנאמן/הפקדון"), אשר ידאג, בכפוף להסרת המשכנתא, לתשלום כל חוב מתום הפקדון לשם המצאת האישורים הדרושים להעברת הזכויות משם המוכר על שם הקונה בלשכת רישום המקרקעין".

על כן, התובעים ידעו על רביצת המשכנתא על הנכס עוד במעמד חתימת החוזה ולפעול על פי ההוראות לעיל, אף אם טרם המציא להם הנתבע מכתב כוונות ובשל כך, אינם יכולים להפנות את טענותיהם בעניין איחור בקבלת המשכנתא לטובתם כלפי הנתבע. טענתם אפוא נדחית.

35. דיור חליפי: התובעים טוענים, כי לאור היקף הליקויים שצריך לתקן בדירה, בין אם יאלצו להעתיק מגוריהם למקום אחר, ובין אם יישארו לגור בדירה בתנאים בלתי נסבלים, יהיו להם נזקים בשל ריתוק לבית, פיקוח על הפועלים, הסתגלות לחיים באתר בנייה ועוד. על כן מבקשים פיצוי בסך של 15,000 ₪. הנתבע מנגד טוען, כי בכל מסכת הראיות של התובעים אין אפילו ראשית ראייה על כך שהתיקונים הנדרשים מצריכים פינוי הדירה, ולפיכך יש לדחות ראש נזק זה. לא מצאתי הצדקה לדיור חלופי ואני דוחה טענה זו של התובעים. למעלה מן הצורך אצין, כי אם סברו התובעים באמת ובתמים כי מגיע להם דיור חלופי, היה עליהם לקבל את אישורו ואת עמדתו של מומחה בימ"ש בעניין, דבר שלא נעשה כלל.

36. הפסד ימי עבודה: לטענת התובעים, התובע נאלץ להפסיד ימי עבודה רבים והוצאותיו בעניין עומדות על סך של 5,000 ₪, על דרך האומדנה, שכן לא נערכו רישומים להוכחת ראש נזק זה. מדובר בנזק מיוחד שיש להציג עליו ראיות. לא הוצגו כל ראיות על הפסדי ימי עבודה וממילא נושא ההוצאות ייבחן על ידי בעת מתן פסה"ד עצמו.

37. סה"כ הנזקים על פי הסכומים שאושרו על ידי עומדים על סך של – 35,103 ₪. יש לבדוק על הוספת מע"מ על כל סכום וסכום ככל שלא הוסף בו מע"מ. חלק מהסכומים שציינתי הוסף עליהם מע"מ וחלק לא. יש להוסיף את המע"מ על כל סכום שאושר כחוק.

38. עוגמת נפש: התובעים כאמור, מבקשים לזכותם בגין כל עוגמת הנפש שנגרמה להם בסך של 30,000 ₪. לאור גובה הסכום אליו הגעתי ובהתחשב בתמונה הכוללת בתיק זה, לא מצאתי הצדקה לפסוק לתובעים עוגמת נפש כלל ועיקר.

לעניין טענת הקיזוז הנדרש על ידי הנתבע: הנתבע טוען, כי אם יחליט בית המשפט לאשר לזכות התובעים נזקים, הרי שיש לקזז מהם את הנזקים שנגרמו לו בגין איחור בתשלום של התובעים. הנתבע טוען, כי התובעים פיגרו משמעותית בתשלום יתרת התמורה של הדירה וחיוב זה הוכר אף על ידי עו"ד ברנט במסמך העקרונות, אשר הוסכם על ידי הצדדים. לטענתו, עיכוב זה היווה הפרה יסודית של ההסכם ומזכה את הנתבע לא רק בריבית פיגורים, אלא גם בפיצוי מוסכם בסך של 104,980 ₪ (שיעור של 10%).

הנתבע טוען כי התובעים אף חייבים לנתבע את הסכומים הנוספים הבאים:

חיוב מוסכם נוסף על פי הסכם בחתימת הצדדים (נספח 2)- 2,600 ₪.

בתוספת ריבית פיגורים בגין האיחור בתשלומים שנפסקו על ידי עו"ד ברנט- 5,717 ₪.

סך סכומי הקיזוז להם טוען הנתבע- 113,297 ₪.

עברתי על המסמכים ולא מצאתי הצדקה לקבל טענות קיזוז בתיק זה. עלי לציין, כי מסמך העקרונות שאליו הגיע עו"ד ברנט נדונה על ידי בהרחבה בהחלטה נפרדת, ולא כאן המקום לחזור עליה. עוד אציין, כי הנתבע מבקש פיצוי מוסכם ועניין זה נמצא בשיקול דעת ביהמ"ש. אינני סבור כי יש הצדקה למתן פיצוי מוסכם בתיק זה.

אני סבור שהפיצוי אליו הגיע ביהמ"ש משקף את התמונה בתיק זה וזהו הפיצוי אותו אני פוסק לתובעים.

אשר על כן, אני פוסק לתובעים סך של 35,103 ₪, כאשר לסכום זה יש לבדוק האם יש להוסיף מע"מ על כל אחד מהסכומים האמורים.

בנוסף, אני פוסק לתובעים הוצאות משפט הכוללות את שכ"ט מומחה התובעים על פי קבלה וכן שיפוי התובעים על חלקם היחסי בתשלום למומחה ביהמ"ש, המהנדס ברלינר.

בנוסף, ישפה הנתבע את התובעים על סכום האגרה היחסי, עד סך של 35,103 ₪ בלבד.

לא מצאתי הצדקה לשפות אותם על מלוא האגרה, כאשר התביעה הוגשה עד פי 10 מגובה הסכום האמור, דבר שלא היתה לו שום הצדקה וכאשר עניינים מסוימים אשר ספציפית נתבעו בכתב התביעה נדחו על ידי בפסק דין זה.

לסכום שנפסק יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 7,000 ₪ בתוספת מע"מ.

סכומים אלה ישלם הנתבע לתובעים תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, ד' אייר תשע"ג, 14 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.