מהות התביעה:

1. עסקינן בתביעה כספית-חוזית על-סך 283,203 ₪, מכוח סעיף 33 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח"), לקבלת תשלום פיצויים בהתאם לפוליסה לביטוח דירה ותכולה, שהנפיקה הנתבעת לתובע, ביום 25.6.07, בגין נזקי רכוש שנגרמו, לטענת התובע, בעקבות אירוע פריצה לביתו, מיום 1.12.07.

רקע עובדתי רלוונטי וטענות הצדדים בתמצית:

פוליסת הביטוח:

2. התובע פנה לסוכן הביטוח – מר חיים אברהם, לשם עריכת פוליסת ביטוח דירה ותכולה לבית אותו שכר, ברח' בורוכוב 13 בעפולה עילית (להלן: "הבית") (חוזה השכירות בין המשכיר לתובע צורף נספח א' לכתב התביעה).

בזמנים הרלוונטיים לתביעה התגורר בבית בנו של התובע, מר ליאור ג'ק סבח (להלן: "ליאור").

לתובע נערכה הצעת ביטוח, באמצעות סוכן הביטוח (נ/18), ובהתאם הונפקה עבורו פוליסת ביטוח דירה ותכולה אצל הנתבעת, שמספרה 7-21736337-00, לתקופה מיום 25.6.07 ועד 30.6.08, כאשר סכום ביטוח התכולה נקבע בערך כינון בסך של 200,000 ₪ (להלן: "פוליסת הביטוח") (נספח 5 לתצהיר התובע – ת/1).

3. ביום 12.7.07 נשלחה מטעם הנתבעת סוקרת מחברת "גמולב", שאמדה את תכולת הבית, בערך כינון בסך 331,900 ₪ (נספח 3 לתצהיר התובע- ת/1).

לבקשת התובע, מיום 2.9.07, תוקנה הפוליסה, כך שערך הכינון של הרכוש המבוטח הוגדל בהתאם לדו"ח הסוקרת כך גם תוקנה והוגדלה פרמיית הביטוח בה נשא התובע עבור הפוליסה. (נספחים 4 ו- 5, ת/1).

אירוע הפריצה/מקרה הביטוח:

4. כנטען בכתב התביעה, בלילה שבין ה- 30.11.07 לבין ה- 1.12.07, אירעה, על-פי הנטען, פריצה לבית. לטענת התובע, במהלך הפריצה הגיע ליאור לבית, מלווה בחברו – ניר עטיה (להלן: "ניר"); השניים הבחינו בשני זרים נסים ממרפסת הבית ברכב מסוג מאזדה בצבע לבן. ליאור וניר החלו במרדף אחרי הפורצים, ורשמו את מספר הרכב החשוד (סעיף 7 לתצהירו של ליאור, ת/2).

אירוע הפריצה דווח על ידי ליאור למשטרה (תלונה למשטרה צורפה כנספח 6 לתצהיר התובע), והמשטרה הוזעקה למקום תוך כדי המרדף. מאוחר יותר נמצא רכב לבן מסוג מאזדה ובו מספר פריטים בודדים, לרבות שלושה מכשירים ניידים ומשקפיים שחורים.

נערך דו"ח פעולה של משטרת ישראל מיום 1.12.07, שעה 2:20, על ידי השוטר אלי בוטבול (נספח 9 - תיק המשטרה, ת/1).

לאחר האירוע מסר ליאור שתי עדויות במשטרה, האחת מיום 1.12.07 שעה 00:50, והשניה מיום 2.12.07, שעה 15:36 (נספח 9 – תיק המשטרה, ת/1).

משטרת ישראל עצרה מספר חשודים שהועמדו למסדר זיהוי, אולם ליאור לא זיהה את הפורצים מבין החשודים.

5. בסמוך לאחר אירוע הפריצה שלחה הנתבעת סוקר מטעמה לבית, שערך יחד עם ליאור רשימת חפצים שנגנבו, לטענתו, ואשר שוויים הכולל הוערך ב- 277,100 ₪. כן הוערך תיקון הסורגים שנחתכו ב- 4,000 ₪ (רשימת החפצים ותמונות צורפו כנספחים 7 ו- 8, ת/1).

6. ביום 12.2.08 פנה התובע אל הנתבעת במכתב בו דרש תשלום הפיצוי על פי הפוליסה (נספח 10, ת/1), אך דרישתו סורבה.

עיקר טענות הצדדים:

7. לטענת התובע, בעקבות אירוע הפריצה, נגרם נזק לרכוש ולתכולת הבית ורכוש רב נגנב. נזקי הרכוש נאמדו על ידי התובע בסך של 277,100 ₪, ובתוספת הצמדה וריבית מיום קרות מקרה הביטוח ועד למועד הגשת התביעה – סך של 283,203 ₪.

התובע צירף לתביעתו תמונות המעידות על נזקי הרכוש הנטענים (נספח ז' לכתב התביעה).

8. לאחר חקירה שערכה הנתבעת, באמצעות חברת החקירות "אלפא" ולאחר גביית הודעות מאת ליאור וניר אודות נסיבות אירוע הפריצה (דוח החקירה מיום 27.1.08 סומן נ/17), דחתה הנתבעת את תביעתו של התובע לתשלום נזקיו על פי הפוליסה, במכתב מיום 19.2.08 (נספח י' לכתב התביעה).

טענותיה העיקריות של הנתבעת לדחיית התביעה הינן כי התובע העלים ממנה עובדות מהותיות במועד עריכת הביטוח בכוונת מרמה, לרבות את עובדת היותו של ליאור מתגורר בבית, כי הצעת הביטוח כלל לא נחתמה, כי הרכוש שבוטח בפוליסה לא היה בבית במועד הפריצה, כי אירוע הפריצה בוים על ידי ליאור, וכן כי מדובר בהפרזה בדיווח על הרכוש שנגנב העולה כדי ניסיון מרמה.

הראיות:

9. הנתבעת הגישה חוות דעת השמאי מאיר זיסרמן, מיום 23.1.11, בה הוערכו נזקי הרכוש בסכום של 86,050 ₪ בערך שיפוי וסך של 172,100 ₪ בערך כינון. (נ/15).

10. ביום 10.5.10 הוגש חומר חקירה של משטרת ישראל, בהתאם לצו שיפוטי מיום 27.4.10.

11. בהתאם להחלטתי מיום 24.6.10 הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית מטעמם - התובע הגיש תצהיר עדות ראשית בעצמו (ת/1) וכן תצהיר עדות ראשית של ליאור (ת/2); הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית של גב' אורנה תבור, חתמת אצל הנתבעת בסניף צפון בו נערכה פוליסת הביטוח לתובע.

12. מטעם התובע העידו התובע בעצמו וליאור.

מטעם הנתבעת העידו השמאי מר מאיר זיסרמן והחוקר מר יצחק פרידמן.

המצהירה מטעם הנתבעת – גב' אורנה – לא התייצבה למתן עדות, ובעקבות כך גם תצהיר עדותה לא הוגש, אם-כי הצעת הביטוח שצורפה לתצהירה הוגשה בהסכמת ב"כ התובע בכפוף לאפשרותו לטעון לגבי המסמך (נ/18).

13. בהתאם להחלטתי מיום 20.9.12 הגישו הצדדים סיכומים בכתב הן בשאלת החבות והן בשאלת גובה הנזק.

דיון והכרעה:

14. כאמור לעיל, הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות, והן בשאלת גובה הנזק.

שאלת החבות:

15. הנתבעת מעלה מספר טענות, אשר על פיהן, לדידה, פטורה היא מחבות על פי פוליסת הביטוח:

האחת, הפוליסה אינה חלה על אירוע הפריצה הנטען, מאחר והתובע אינו בעל השליטה והחזקה בבית ואינו בעל זיקה לרכוש שניזוק ונגנב מן הבית;

השנייה, הנתבעת פטורה מחבות ומתשלום פיצוי לתובע מאחר ולא הוכחה קרות מקרה הביטוח, מחמת אי גילוי עובדות מהותיות ומסירת פרטים ועובדות כוזבות במועד מתן הצעת הביטוח, מתוך כוונת מרמה;

השלישית, היעדר חבות מאחר ואירוע הפריצה בוים על ידי ליאור, ולחילופין, לא נגנב הרכוש הנטען, ויש בתביעה משום הפרזה לעניין היקף ושיעור הרכוש הנטען, העולה כדי ניסיון הונאה ומרמה שיש בו להביא לדחיית התביעה.

זיקת התובע לבית ולרכוש המבוטח:

16. זיקת ביטוח הינה העניין או האינטרס של המבוטח במושא הביטוח. הדרישה לקיומה של זיקת ביטוח כתנאי לתוקפו של חוזה הביטוח מהווה עיקרון יסוד במשפט הביטוח האנגלו-אמריקאי, על פיו אין כל תוקף לחוזה ביטוח הנעדר זיקה קניינית או משפטית מוכרת בין מושא הביטוח לבין המבוטח (ירון אליאס, דיני ביטוח, מהדורה שנייה, 2009, פרק 5, עמ' 180, (להלן: "אליאס")).

הדין הישראלי אינו דורש קיומה של זיקה מסוג מסוים בין הנכס נשוא הביטוח לבין המבוטח, ובלבד שהתקיימה זיקה כלשהי, דהיינו, הפגיעה בנכס הסבה למבוטח מידה מסויימת של נזק (ע"א (מחוזי ת"א) 1014/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' מלייב). הדגש הינו על עצם הנזק שנגרם למבוטח, להבדיל מסוג זיקתו לנכס, כאשר זיקת המבוטח לנכס אינה חייבת להיות מעוגנת בזכות קניינית או חוזית מוכרת, ודי שנגרם לו נזק כלשהו (אליאס, פרק 5, עמ' 183).

הפסיקה הכירה בקשת רחבה של אינטרסים או נזקים ברי ביטוח, לרבות במי שזיקתו לנכס נובעת מכוח היותו שוכר הנכס (ע"א 66/91 בידרמן חברה לביטוח בע"מ נ' י.ד. מטר בע"מ, פ"ד מו(5)397, 407 (1992)), או רוכש הנכס המבוטח (ת"א 92758/01 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, 2002).

מאידך, קירבת משפחה אינה מהווה אינטרס בר-ביטוח, שכן אין המבוטח שביטח נכס של קרובו עתיד לסבול נזק כלכלי כתוצאה מאובדן הנכס (ת"א 26154/97 ברקוביץ נ' דולב חברה לביטוח בע"מ, 2001).

17. בענייננו, אין חולק כי המבוטח על פי פוליסת הביטוח, הינו התובע, ולא בנו ליאור.

כך גם אין מחלוקת, כי בתקופה הרלוונטית לתביעה, התובע לא התגורר בבית, אלא בנו ליאור, אשר החזיק בבית רכוש השייך לו (ראו עדות התובע בעמ' 7 ש' 17-18).

הנתבעת גורסת כי מאחר וליאור הוא זה שחתם על הצעת הביטוח, הציג עצמו בפני הסוקרת מטעם הנתבעת כבעל הפוליסה וחתם על הצהרת התכולה, ומילא את טופס התביעה לנתבעת בגין אירוע הפריצה וחתם עליו, אזי, ליאור הוא המבוטח האמיתי, בעוד שלנתבעת אין כל יריבות עימו. זאת כאשר מאידך, התובע כלל לא מעורב בכל הנוגע לפוליסה, לעריכתה וכלל אינו מודע לפרטים הנוגעים לרכוש ולתכולה. בכך הטעו התובע וליאור את הנתבעת.

18. התובע אכן אישר בעדותו כי לא היה מעורב כלל בתביעה (עמ' 16 ש' 12-13). עם זאת, לטענת התובע, זיקתו לדירה נובעת מעצם היותו השוכר החתום על הסכם השכירות (נספח א' לתצהיר התובע) וכמשלם דמי השכירות, וכי הרכוש שנגנב וניזוק כתוצאה מאירוע הפריצה לבית, השייך לליאור בנו, נרכש על ידו, עבור ליאור ומכוח כך קמה לו זיקה גם לתכולת הבית.

19. התובע מסר בעדותו כי הוא תומך כלכלית בבנו, כי שכר את הבית עבור ליאור, ורכש עבורו את כל הרכוש שברשותו ("את רב הדברים, 99%" - עמ' 11 ש' 22 לעדותו, ועמ' 12 ש' 26-30), לרבות חלקי מטוס ב- 70 אלף ₪ ששולם בישראכרט (עמ' 12 ש' 2-10), שתי פלזמות (עמ' 12 ש' 17-18), מקרנים בסכומים של 14,000 ₪ ו- 18,000 ₪ (עמ' 13 ש' 5-8), ציוד צילום בשווי 43,000 ₪ (עמ' 13 ש' 9-10), מערכת שמע ב- 40,000 ₪ (עמ' 13 ש' 13-14), טלוויזיה ב- 14,000 ש"ח, מחשבים בסך 10,000 ₪, בגדים ושעון יקרים, מכונית שלט רחוק ב- 5,000 ₪ (עמ' 13 ש' 15-28), ג'יפ מיצובישי ואופנוע (עמ' 15 ש' 20-29).

ראו לעניין זה גם את תשובות החוקר מטעם הנתבעת – מר יצחק פרידמן באשר לחקירתו של התובע על ידו, בעמ' 79 ש' 1-10 וש' 18-22.

20. מעדותו של ליאור עולות רכישות נוספות שביצע ואשר עליהן שילם התובע, כגון ג'יפ מסוג טוראג, עבורו שילם התובע סך של 258,000 ₪ (עדות התובע מיום 22.4.12, עמ' 27 ש' 10-13), אופנועים מסוגים שונים (שם, ש' 19-20), הוצאות הדלק וביטוחי הרכב (עמ' 28 ש' 4-7), שכ"ד וחשבונות חשמל עבור הבית (עמ' 28 ש' 27-28), תשלום חובות בלשכת ההוצל"פ בסכום של כ- 60,000-70,000 ₪ (עמ' 39 ש' 16-17).

התובע אישר בעדותו כי לא שמר את הקבלות עבור הרכישות שביצע עבור ליאור (עמ' 16 ש' 21-22). לטענתו, מדובר ברכישות שנעשו לפני שנים ואינו נוהג לשמור קבלות

לגרסת התובע, מרבית הרכישות שביצע עבורו נעשו באמצאות כרטיס האשראי שברשותו מסוג ישראכרט, ורק לעיתים במזומן (עמ' 7 ש' 20-21, ש' 31-32, עמ' 8 ש' 24-25, ועמ' 12 ש' 21-22).

התובע הסביר כי תמך ומימן את הרכישות עבור ליאור באמצעות פיצוי כספי שקיבל לפני הרבה שנים, בסך מיליון לירות, בגין מות אשתו בתאונת דרכים (עמ' 8 ש' 21-22), וכן מעבודה של 60 שנה בה חסך כספים (עמ' 12 ש' 31-32 ועמ' 13 ש' 3-4).

הנה אם כן, זיקה ביטוחית כלשהי של התובע בוודאי קיימת, הן נוכח היותו אביו של בעל הרכוש, הן נוכח היותו מי שמימן את הרכישות, והן נוכח היותו השוכר של הבית.

21. לשם הפרכת טענה זו, הפנתה הנתבעת לתצהיר משנת 2009 של ליאור (נ/14), ממנו עולה כי במועד אירוע הפריצה ובשנים שקדמו לו ליאור לא עבד, לא היו ברשותו כל נכסים, כספים או חשבונות בנק, וכי הוא התגורר בשכירות בדירה השייכת לתובע (ראו גם עדותו של ליאור בעמ' 42, ש' 1-10).

ליאור אישר דברים אלה בחקירתו הנגדית:

"ש. מה היה מצבך הכלכלי בזמן הפריצה? האם זה נכון שלא עבדת בשום מקום ולא היה לך תלוש משכורת בשום מקום?

ת. נכון.

ש. האם זה נכון שלא היו ברשותך נכסים, דירות ורכב?

ת. נכון.

ש. אפילו לא חשבון בנק.

ת. נכון.

ש. לא היה לך שום כסף מזומן.

ת. לא".

(22.4.12, עמ' 42, ש' 2-10).

כעולה מעדותו של ליאור, מצבו הכלכלי כיום השתנה. לדבריו, העסק של אביו-התובע מצליח והוא נשא אישה בעלת ממון רב (20.9.12, עמ' 60 ש' 22-27).

22. הנתבעת מפנה עוד לדפי פירוט כרטיס האשראי של התובע, מסוג ישראכרט, לשנים 2006-2007, שצורפו לדו"ח החוקר מטעמה (נ/17), אשר לטענתה אינם מצביעים על רכישות בסדר גודל של אלו שפורטו על ידי ליאור והתובע בעדותם, העולות לכדי עשרות ואף מאות אלפי שקלים. אולם מסמך זה לא הותר להגשה (ר' החלטתי בעמ' 19 לפרוטוקול מיום 22.4.12, ש' 29).

עוד טוענת הנתבעת, כי אילו היתה יודעת שהמבוטח בפועל הינו ליאור, לא היתה עורכת את פוליסת הביטוח. לעניין זה, הגיש התובע פוליסת ביטוח דירה שערכה הנתבעת לתכולת הבית בו מתגורר ליאור כיום, לתקופה מחודש דצמבר 2010 עד נובמבר 2011 (ת/3), ראיה אשר יש בה לטענתו להפריך את טענת הנתבעת.

23. עיון בפסיקה מלמד, כי טענת מבטח שלפיה אין כיסוי ביטוחי מחמת היעדרה של זיקה ביטוחית בין המבוטח לבין מושא הביטוח, עשויה להידחות על הסף מחמת השתק או מחמת חוסר תום לב.

כך למשל נפסק, כי מבטח שהסכים לכרות חוזה ביטוח, ולא שאל את המבוטח כל שאלה בנוגע לבעלות בנכס ולשימוש בו, גילה דעתו כי עניין זה אינו מהותי, ועל כן, נפסק, כי אותו מבטח מנוע מלכפור בתקפות החוזה על יסוד טענה הקשורה לבעלות בנכס, ובכלל זה, טענה בדבר היעדרה של זיקת ביטוח מחמת היעדר בעלות או שימוש בנכס (ת"א 183368/02 ב.א. בונה איכות בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, 2005; אליאס, עמ' 188).

במקרה דנן, הצעת הביטוח מולאה על ידי ליאור ולא עי ידי התובע, ונחתמה בפני סוכן הביטוח, הועברה לחתמת חברת הביטוח, וככל הנראה, ללא כל בירור נוסף, הונפקה פוליסת ביטוח על שמו של התובע. זאת, תוך שימת לב כי מי שנכח בבית ומסר פרטים לסוקרת מטעם הנתבעת אודות הרכוש המבוטח, בסמוך לאחר קבלת הצעת הביטוח ולשם עריכת פוליסת הביטוח, היה ליאור, ולא המבוטח עצמו.

הנתבעת לא טענה כי הקפידה לברר מול המבוטח מי בעליו של הנכס והרכוש המבוטחים ומי המחזיק והמשתמש בו. משכך, הפכו פרטים אלו לבלתי מהותיים לצורך עריכת פוליסת הביטוח. מטעם זה, דינה של טענת הנתבעת להיעדר זיקת ביטוח, בשלב זה, לאחר שהונפקה פוליסת ביטוח ובהיעדר בירור מצידה, להיחסם במחסום ההשתק והמניעות.

24. לאור האמור, על בסיס הראיות שהונחו בפניי, לרבות היות התובע צד להסכם השכרת הדירה ומי שנושא בתשלום דמי השכירות, והעובדה, שלא הופרכה על ידי הנתבעת, כי התובע רכש עבור ליאור את מרבית מהרכוש שברשותו, לצד מגמת הפסיקה לדחות טענה בדבר היעדר זיקת ביטוח מחמת השתק או מניעות עת מבטח לא טרח לברר את נושא הבעלות והשימוש בנכס המבוטח, כפי שנמנעה הנתבעת לעשות במקרה דנן, באתי לכלל מסקנה כי לתובע קיימת "זיקה כלשהי" לבית ולרכוש המבוטח, אף שליאור הוא זה המתגורר בבית ובעל הרכוש המבוטח.

לאור האמור, אינני מקבל את הטענה כי יש לדחות התביעה מחמת היעדר זיקת ביטוח של התובע לרכוש המבוטח.

הוכחת מקרה הביטוח ומסירת פרטים כוזבים למבטחת:

25. המשוכה הראשונה שעל התובע לעבור כדי לזכות בתגמולי הביטוח על פי פוליסת הביטוח היא הוכחת מקרה הביטוח.

לעניין ביטוח, נקבע, כי נטל השכנוע להראות כי המקרה שאירע נכנס לתנאי השיפוי שבפוליסה מוטל על התובע-המבוטח, כאשר עליו להניח התשתית הראייתית כי אירע מקרה הביטוח; ואילו הנטל להראות כי התקיים אחד מהחריגים לחבות, המשחרר את חברת הביטוח מאחריות מוטל על הנתבעת-המבטחת, במקרה בו עמד המבוטח בנטל המוטל עליו (ע"א 371/64 כהן נ. חברה לביטוח "קלדוניאן", פ"ד יט (1) 77, 81 (1965); ע"א 544/75 איגל סטאר אינשורנס קומפני לימיטד נ' טננבוים את ווב חב' לבנין ואבודות ציבוריות בע"מ, פ"ד לב(1) 342, 347-349 (1977); ע"א 224/78 חמישה יוד תכשיטנים בע"מ נ' פיירמנס פאנד אינשורנס קומפני, פ"ד לג(2) 90, 92 (1979); ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, ׁ5/10/06)).

ראיות התביעה לעניין עצם קרות מקרה הביטוח:

26. התובע סומך את תביעתו בעיקר על עדותו של ליאור, בנו, אשר לגרסתו היה עד לקרות מקרה הביטוח.

מלבד עדותו של עד התביעה המרכזי – ליאור, מפנה התובע לראיות נוספות שיש בהן, לדידו, לתמוך בגרסת התביעה באשר לנסיבות מקרה הביטוח. בין היתר, הוא מפנה לתלונתו של ליאור למשטרה "בזמן אמת" תוך כדי מרדף אחר רכב הפורצים (דו"ח פעולה מס' 1-003-0007-03, קריאה שנתקבלה במוקד על ידי רס"ר רוזנבלום אופיר), על דו"ח הפעולה של המשטרה, חתום על ידי השוטר אלי בוטבול, בו תואר זיהוי הרכב הנמלט והסריקות שבוצעו אחר החשוד שנמלט מהרכב (שניהם כחלק מתיק המשטרה שצורף לתצהיר התובע – ת/1), וכן, על הודעתו של ניר, שלטענת התובע, היה עד יחד עם ליאור לאירוע הפריצה.

27. אומר כבר עתה, כי מלבד אלה, לא הוגשו על ידי התובע ראיות נוספות לעניין עצם אירוע הפריצה, למעט ראיות נסיבתיות, כגון סימני הפריצה שנמצאו בבית (סורגים חתוכים, ואי-סדר בתוך הבית), וכן, לא הובאו עדים נוספים מטעם התביעה מלבד עדותם של התובע ושל ליאור, שניהם בעלי אינטרס בתביעה.

כבר אומר, תמוה הדבר שהתובע לא זימן לעדות את עד הראיה ניר שהיה יחד עם ליאור בליל הפריצה הנטענת, ואף השתתף איתו במרדף אחר הפורצים.

להלן אבחן את ראיות התביעה, ואם יש בהן לתמוך בגרסת התובע ולהוכיח את קרות מקרה הביטוח.

ההודעות שמסר ליאור למשטרה:

28. כאמור לעיל, מי שמסר פרטים לגבי האירוע הביטוחי וטען כי נכח בעת המעשה הינו ליאור, בנו של התובע, כאשר כפי העולה מן הראיות שבתיק, התובע כלל לא היה עד לאירוע הפריצה.

זמן קצר לאחר אירוע הפריצה הנטען, מסר ליאור עדות במשטרה, מיום 1.12.07, בשעה 00:50. לדבריו:

"אתמול יום שישי בתאריך 30.11.07 יצאתי מביתי ברחוב בורוכוב 13 בעפולה עלית ונעלתי את דלת ביתי לארוחת ערב של משפחה. וחזרתי בשעה 00:29 (השעה אינה ברורה- ס"י), ופתחתי את דלת רכבי הבחנתי במזדה חונה בצד הבית שלי ובחור מחוץ לבית רץ מאחורי הבית ואחד לכיוון הרכב מזדה מניע הרכב ונוסע ... (לא ברור) בעפולה עילית, אני נהגתי ברכב שלי, נסעתי אחר רכב המזדה ורשמתי את מספר הרכב כאשר אני עוקף את הרכב בצומת ועוצר את הרכב. הבחנתי בשני אנשים ברכב ומספר הרכב 5692993 מזדה לבנה ועצרתי הרכב והתקשרתי למשטרה. הגעתי לבית והבחנתי שנגנבו 3 פלזמות 42 אינץ ו- 38 אינץ, מערכת קולנוע ומחשב, איקס בוקס, גיטרה חשמלית, ... (לא ברור – ס"י) אלקטרוניות, קסדות ומצלמות, ומקרנים ומהספא (כך נרשם במקור, כנראה הכוונה לספה – ס"י) לקחו 50 אלף ₪ מזומן, והפכו את כל הבית, וחתכו סורגים של כל הבית". (עמ' 1 ש' 2-17 להודעה).

בהודעתו השנייה למשטרה, מיום 2.12.07, שעה 15:36, מסר ליאור כדלקמן:

"... באותו ערב כאשר חזרתי הביתה בשעה 00:20 החניתי את רכבי בחניה סמוך לכניסה לבית ואז זיהיתי אדם שכאשר ראה אותי הוא התקופף (כך נרשם במקור, הכוונה ל"התכופף" – ס"י) להתחבות (כך נרשם במקור, הכוונה "להתחבא" – ס"י) ואז אני חניתי אחריו ואז אני רואה בחור יוצא מהמרפסת של ביתי ובורח לכיוון הגינה האחורית והבחור שהיה ליד הרכב נכנס לרכב ומתחיל לנסוע לכיוון היציאה צעקתי לו עצור רגע ואז הוא יצא עם נסיעה מהירה אני וניר עטיה החבר שלי עלינו לרכבי ורדפנו אחריו מדובר ברכב מסוג מאזדה איפ עם פנסי ערפל לבנה כאשר ברכב היה נהג ונוסע לידו כאשר הרכב נראה לי עמוס ובמצב אלכסוני, ואז מיד אמרתי לניר שנוסעי הרכב מאזדה פרצו לי את ביתי...".(עמ' 1 ש' 2-8 להודעה) (ההדגשה שלי – ס"י).

29. מהודעותיו הנ"ל של ליאור עולה, כי מרגע שליאור שב לביתו בסמוך לשעה 00:20, ועד להתייצבותו בתחנת משטרת עפולה, בשעה 00:50, חלפה חצי שעה בלבד, בה לגרסתו, הוא הספיק לחנות את רכבו בחצר הבית, להבחין בחשודים, לערוך מרדף אחרי הרכב החשוד מעפולה עילית ועד לכיוון כפר שיבלי, להזעיק את המשטרה, ולשוב חזרה לביתו ולערוך סריקה בבית, וכבר בשעה 00:50, כחצי שעה בלבד לאחר מכן, התייצב למסירת עדות בתחנת משטרת עפולה.

מפליא ותמוה, כיצד זמן כה קצר של 30 דקות, הספיק לביצוע הפעולות הרבות שתיאר ליאור בהודעותיו במשטרה.

בנוסף, מציין ליאור בהודעתו השניה במשטרה, כי "הרכב נראה לי עמוס ובמצב אלכסוני". נדמה, כי כבר במועד מסירת הודעתו למשטרה, יום למחרת האירוע הנטען, מנסה ליאור לתאר מצב התואם גניבת חפצים בהיקף נרחב מביתו.

זאת בעוד שבדו"ח הפעולה של המשטרה שערך השוטר אלי אבוטבול (מיום 1.12.07), שנקרא למקום המרדף, איתר את הרכב החשוב וערך בו חיפוש, צויין כי ברכב החשוב נמצאו מספר פריטים בודדים וקלים – משקפי שמש, מכשירים ניידים וכובע.

עובדה זו, יש בה לעורר תמיהות נוספות לעניין עצם תיאורו של ליאור את מצב הרכב כעמוס ובמצב אלכסוני.

30. בעדותו, תיאר ליאור כיצד הזעיק את כוחות המשטרה "בזמן אמת", תוך כדי מרדף אחר רכב המאזדה, ומסר למשטרה את פרטי הרכב. לדבריו, לאחר שהגיעו ניידות המשטרה למקום, "חזרתי הביתה וגיליתי אכן שביתי נפרץ והסורגים קרועים ומסרתי תלונה לשוטרים" (עמ' 1 ש' 17-18 להודעה).

ברכב המאזדה נמצאו שלושה מכשירי טלפון ניידים וחפצים שונים שהוצגו לליאור. ליאור זיהה מכשיר נייד מסוג "נוקיה" כשייך לו, וזוג משקפיים בצבע שחור. יתר החפצים אינם שייכים לו. (עמ' 2 להודעה ש' 36-41).

ביום 3.1.08, נקרא ליאור לתחנת המשטרה כדי לזהות רכוש שנמצא במהלך חיפוש בבתי חשודים פוטנציאלים מכפר שיבלי, אולם ליאור מסר כי אינו מזהה שום דבר מהרכוש שהוצג לו כרכושו שלו (עמ' 1 ש' 2-3 להודעה).

תיק החקירה של המשטרה תחנת עפולה – פלא 456738/07:

31. כתימוכין לאירוע הפריצה הנטען, הציג התובע את תיק המשטרה, ובו דו"ח פעולה של המשטרה מליל הפריצה, 1.12.07, שעה 2:20, שנערך ונחתם על ידי השוטר אלי בוטבול (נספח 9 לתיק המשטרה שצורף לתצהיר התובע - ת/1).

כעולה מן הדו"ח, השוטר נקרא לבדוק רכב מסוג מזדה שנחשד שהיה מעורב בהתפרצות לבית, מ.ר. 56-929-29, לאור דיווח על הימלטות הרכב מהמקום.

"ואכן הגעתי לצומת שיבלי והתמקמתי שם יחד עם ניידת של מגה כדורי שהיתה גם כן במקום . כעבור 15 דקות המתנה התחלתי לבצע סריקות על הכביש הראשי כאשר במהלך הסריקות הגיע ממול רכב מסוג מזדה לבן ומיד כשזיהה אותי נכנס לתוך השטח ואז עלתה רמת החשד שלי כלפי הרכב התחלתי בנסיעה אחריו תוך כדי כך שהרכב נוסע בתוך שטח קשה לנסיעה עם סלעים ובוץ במהירות רבה ובמטרה להתחמק ממני בשלב מסוים הדרך נגמרה והרכב נעצר ומהרכב ברח בחור והחל להימלט בריצה לתוך היערות והעצים לכיוון כפר שיבלי...התחלנו לבצע סריקות אך ללא תוצאות. ברכב נשמר ט.א. וזוהו כובע גרב ומשקפי שמש בכיסא האחורי של הרכב. פרטי הרכב מופיעים על בחור בשם אמיר שיבלי שגר בכפר הסמוך...".

32. יצוין, כי לאחר חקירת המשטרה נתפסו מספר חשודים שהועמדו למסדר זיהוי, אולם ליאור לא זיהה מבין החשודים את הפורץ.

תיק החקירה נסגר ללא הגשת כתבי אישום ומבלי שנמצא הרכוש הגנוב לו טוען ליאור.

יצויין, כי כעולה מדו"ח הפעולה שלעיל, מן הרכב החשוד ברח חשוד אחד (זאת בעוד שליאור מסר שהודעתו למשטרה כי הבחין בשלושה חשודים שנמלטו מביתו), וכל שנמצא ברכב היו מכשירי טלפון ניידים, משקפי שמש וכובע גרב.

הודעתו של ניר עטיה והימנעות מהבאתו למתן עדות בבית המשפט:

33. מלבד תיק החקירה, הוצגה בפניי הודעתו של ניר לחוקר הנתבעת (נ/17).

לגרסתו של ליאור, ניר נכח עימו ברכב עת הגיע לבית בליל הפריצה, והשניים ערכו מרדף יחד ברכב של ליאור אחר הפורצים (ראו הודעתו של ליאור למשטרה מיום 2.12.07, והודעתו לחוקר הנתבעת – נ/17).

בהודעתו לחוקר, מיום 3.1.08, מתאר ניר את המרדף שערכו הוא וליאור, לטענתם, אחרי הפורצים ואת העובדה שהזעיקו את כוחות המשטרה למקום, כלשון ההודעה:

"... עליתי לרכב של ליאור ונסענו אליו הביתה, בעפולה עילית, הגענו אליו הביתה, עם הגעתנו ראינו רכב מזדה לבנה עם אורות שמישהו עומד מכופף ועומד להיכנס לרכב, חנינו את הרכב וליאור אמר מי אלו בו נבדוק וירדנו מהרכב... בינתיים ראיתי מישהו בורח מהחצר האחורית... והם עם המזדה נתנו פול גז וברחו. מיד חזרנו לרכב... ליאור התניע ונסענו אחרי המזדה..." (עמ' 1 להודעה, ש' 3-13).

ניר מוסיף ומפרט בהמשך ההודעה, כי לאחר שליאור הזעיק את המשטרה הם שבו לבית של ליאור והבחינו בנזקים שנגרמו לבית ולרכוש (עמ' 2 להודעה ש' 8 ואילך):

"אחרי שליאור דיווח למשטרה חזרנו הביתה לדירה של ליאור, אני ירדתי ראשון ... וראיתי מהחלון את הגיטרה קלסית זרוקה על הרצפה, את הכורסא הפוכה...".

34. חרף העובדה שניר היה עד לקרות אירוע הפריצה, השתתף במרדף אחר הפורצים, ואף היה עד לנזק שנגרם לרכוש שבבית, בסמוך לאחר אירוע הפריצה הנטען, הוא לא זומן להעיד בבית המשפט, ולכן לא היה בידי להתרשם באופן ישיר מעדותו ולבחון מהימנותו.

יש להניח גם שבהיותו חבר של ליאור, יכול היה ניר להעיד גם לגבי החפצים והציוד שהחזיק בביתו, ואשר לטענתו נגנבו אותו ערב.

אינני נדרש לבחון על מה ועל שום מה נמנע התובע מלזמן את ניר למתן עדות, אך אומר, כי תמוה הדבר בעיניי. כמי שנכח במועד קרות אירוע הפריצה הנטענת, היה בעדותו של ניר לשפוך אור על המחלוקת העיקרית העומדת בין הצדדים, לגבי נסיבות קרות האירוע הביטוחי והציוד שנגנב, או שהיה ברשותו של ליאור.

35. הלכה נודעת היא כי הימנעות מהבאת ראיה או הזמנת עד שמצופה, כי יעיד מטעם צד, פועלת לחובתו של אותו צד, ו"מעוררת, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. בע"א 240/77 ... אומרת השופטת (כתוארה אז) בן פורת כי אי הזמנתם להעיד יוצרת הנחה שאילו הובאו הייתה עדותם סותרת את גירסת המשיבה ..." [ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח', פ"ד מ"ח(4) 651].

ראו לעניין זה את שנכתב בספרו של יעקב קדמי, "על הראיות", חלק שלישי:

"יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בביהמ"ש – הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו היתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד.... התנהגות כזו, בהיעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה או הושמע העד.... היה בכך כדי לתמוך בגירסת היריב.

הימנעות מהבאר ראיה – במשמעות הרחבה של המושג, כמוסבר לעיל – מקימה למעשה לחובתו שלה הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך, שאילו הובאה אותה ראיה – היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו ניתן, למעשה, משקל ראייתי לראיה שלא הובאה". (שם, 1649).

לעניין הכלל כי "דין הימנעות מהבאת עד כדין הודאה שאילו הובא אותו עד – היה מעיד נגד מי שנמנע מלהזמינו", ראו גם ע"א 27/91 קבלן נ' שמעון, עבודות מתכת, פ"ד מ"ט(1) 450, שם, 457).

המסקנה המתבקשת מאי הבאתו של ניר למתן עדות, הינה, כי אילו היה מעיד הוא היה סותר את גרסת התובע - בכל הקשור לנסיבות האירוע הנטען, והרכוש שנגנב, אם בכלל.

לאור האמור, אי הבאתו של ניר למתן עדות, עומדת לחובתו של התובע, בכל הנוגע לנטל המוטל עליו להוכיח את מקרה הביטוח הנטען בתביעתו.

36. מעבר לכך, לא מצאתי ראיות נוספות התומכות בעדותו של ליאור לעניין אירוע הפריצה, שהרי תצהירו ועדותו של התובע, אשר לא היה עד לאירוע הפריצה, ככל שהם נוגעים לנסיבות אירוע הפריצה, הם בבחינת עדות שמיעה, ואין בהם חיזוק או סיוע לגרסתו של ליאור (ראו עדות התובע בעמ' 14 ש' 6-10). התובע גם לא העיד, כי מיד לאחר הפריצה הוא הגיע לבית וצפה באשר התרחש.

עדותו של ליאור – עדות יחידה:

37. אם כן, תביעתו התובע נשענת על עדותו היחידה של ליאור.

על פי הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971, במשפט אזרחי, בית המשפט לא יכריע על פי עדות יחידה של בעל הדין בלבד אם אין לה סיוע, ואם יעשה כן יהיה עליו לנמק מה הניע אותו לפסוק על פיה בלבד.

בענייננו, אף שיתכן ויש בתיק החקירה של המשטרה כדי להוות ראייה מסייעת לגרסת התובע, פרט לעדותו היחידה של ליאור, הרי כפי שציינתי וכפי שארחיב בהמשך, עדותו הותירה בי רושם בלתי מהימן, בלשון המעטה, ואין בידי לסמוך על עדות זו.

38. לדו"ח החקירה מטעם הנתבעת (נ/17) צורפה הודעתו של מר חיים אברהם – סוכן הביטוח שמסר לחוקר הנתבעת כי הוא זה שמילא את הפרטים בהצעת הביטוח (עמ' 1 ש' 14-15), כי ההצעה מולאה מול ליאור וכי אינו מכיר את התובע (ש' 19-20).

עוד מסר הסוכן, כי מי שחתם על הצעת הביטוח ועל טופס התביעה אודות מקרה הביטוח הוא ליאור (עמ' 2 ש' 9 ו- 18) להודעה.

זאת בעוד שמנגד מסר ליאור בעדותו כי- "אני לא חתמתי. זו חתימה של אבא שלי" (22.4.12, עמ' 21 ש' 26) והוסיף, כי לא היה נוכח במועד חתימתו של אביו על הצעת הביטוח (עמ' 22 ש' 10-11).

גם התובע מסר בעדותו כי הוא זה שחתם מול הסוכן על הצעת הביטוח ולא ליאור (עמ' 10 ש' 25-30).

מאידך, עת נשאל התובע בחקירתו הנגדית לגבי נסיבות החתימה על הצעת הביטוח, הוא מסר כי לא הכיר את הסוכן קודם לכן, וכי הלך למשרדו של הסוכן עם ליאור. התובע לא היה בטוח היכן ממוקם המשרד, לטענתו מפאת חלוף הזמן הרב מאז ביקר שם. עת נשאל מהי הצעת ביטוח, ביקש התובע מב"כ הנתבעת שתסביר לו מהי הצעת ביטוח. (עמ' 10 לעדותו ש' 2-15).

כן, בפני התובע הוצגה חתימתו על גבי תצהירו, השונה מזו המופיעה על גבי הצעת הביטוח. התובע לא נתן הסבר מניח את הדעת לשוני בין החתימות, עת הוא מוסיף לטעון כי הוא זה החתום על גבי הצעת הביטוח ולא ליאור, והשיב: "כן, אבל אני יכול להוסיף את אותו הדבר, אני יכול להוסיף צ'רלי ולא להוסיף. אני תמיד עושה S, שזה סבח. יש כאלה שאני עושה ויש כאלה שלא (ראו חקירתו בעמ' 11 ש' 4-7).

לאור הסתירות הפנימיות, המעוררות לא מעט תמיהות, מתקשה אני להאמין לגרסתם של התובע וליאור לעניין זהות החותם על הצעת הביטוח. נטייתי זו מתעצמת לאור קיומה של הודעת הסוכן, שאף שלא זומן להעיד, אין לו כל אינטרס למסור גרסה שאינה אמת, במיוחד כשבסופו של יום הוא ביטח את התובע, ולא את בנו ליאור.

סתירות באשר למסירת פרטים לסוכן הביטוח אודות פריצה קודמת:

39. לעניין סיכונים קודמים מסר הסוכן לחוקר הנתבעת: "בסעיף הכללי הוא (ליאור – הוספה שלי, ס"י) השיב בשלילה לשאלות אם היו לו ב 3 שנים האחרונות נזקים מאחד מסיכוני פוליסת הביטוח. לא ידוע לי שהיה לו נזק בדירה ברח' בורוכוב 13 עפולה עילית" (מעמ' 1 ש' 23 עד עמ' 2 ש' 3, נ/17).

התובע מסר לעניין זה בעדותו כי עת נשאל על ידי הסוכן אם היו מקרים בשלוש השנים האחרונות והוא מסר שלא – "לא הייתה שום פריצה" (עמ' 11 ש' 12-18).

עדות זו עומדת בסתירה לעדות ליאור ממנה עולה, כי הוא נכח אצל הסוכן במועד עריכת הצעת הביטוח, וכי הוא דיווח על פריצה קודמת שהיתה בבית:

"ש. אתה היית אצל סוכן הביטוח?

ת. כן.

ש. הייתה לך פריצה קודמת לדירה הזו ברח' בורוכוב, נכון?

ת. כן.

ש. סיפרת לסוכן על הפריצה הקודמת?

ת. חד משמעית, כן".

(עמ' 21 ש' 27-32).

ליאור שב בהמשך חקירתו על כך שהיתה פריצה קודמת, מלבד הפריצה נשוא התביעה, כשנה וחצי לפני הפריצה נשוא התביעה, בה לא היה מבוטח בביטוח דירה (20.9.12, עמ' 58 ש' 20-24).

ליאור נתבקש להסביר מדוע בהצעת הביטוח הצהיר שלא היו בשלוש השנים האחרונות אחד מהסיכונים שבפוליסה, והשיב: "אמרתי לסוכן הביטוח שהייתה לי פריצה שנה או שנה וחצי לפני כן. הוא ענה שזה לא מעניין" (22.4.12, עמ' 22 ש' 8-9).

40. בנוסף, בעדותו של ליאור (עמ' 42 ש' 2-10) וכן בתצהירו משנת 2009 (נ/14) עולה, כי במועד הפריצה הנטענת לא היו לו כל נכסים על שמו או כספים ברשותו.

מנגד, בדו"ח החקירה שהוגש מטעם הנתבעת עולה כי ליאור מסר לחוקר שאירעה לבית פריצה נוספת כשנה וחצי לפני אירוע הפריצה נשוא התביעה וכי נגנב לו כסף מזומן בסך 70,000 ₪ (עמ' 6 לדו"ח החקירה, נ/17).

כמו כן, בין יתר החפצים הגנובים להם טוען ליאור במסגרת התביעה דנן, נטען לגניבת כסף מזומן בסך 50,000 ₪, השייכים לליאור ((עמ' 1 ש' 13-17 להודעתו הראשונה למשטרה מיום 1.12.07).

הפריצות וגניבת המזומנים בסכומים נכבדים כביכול, יש בהם משום סתירה לטענות ליאור כי היה חסר כל.

תמיהות נוספות:

41. ליאור מסר בהודעתו השניה במשטרה מיום 2.12.07 (עמ' 2 ש' 31-35 להודעה, נספח 9 ת/1), כי למחרת הפריצה, בשעה 11:00, הוא יצר קשר טלפוני עם בחור בשם דיאב אשר אמר לו כי הוא מכיר את הפורץ ויסדיר עבורו את העניין, כלשון ההודעה:

"אתמול התקשרתי בשעה 11:00 לבחור בשם דיאב מכפר שאני לא זוכר מה שמו ואמרתי לו שאני צריך כסף שהוא חייב לי כי פרצו לי את הבית ואני צריך את הדברים. שאל אותי מי פרץ לך את הבית ואני אמרתי לו בחור בשם אמיר שבלי ודיאב אמר לי שהוא מכיר את אמיר אישית והוא יפתור לי את הבעיה כי הוא מכיר אותם אישית ואחרי שעה התקשר אלי דיאב ואמר לי שהוא אצל המשפחה של אמיר ועד הערב תהיה לי תשובה ובערב דיאב אמר שהעניין יקח יום יומיים ויסדר את הבעיה".

תמוה הדבר, כי ליאור, כבר למחרת הפריצה, יוצר קשר טלפוני עם אדם שכל שידוע לו הוא שמו הפרטי ומספר הטלפון שלו; ועל-אף שאותו אדם חב לליאור כספים, בסכומים שכנראה נכבדים, כי הרי ליאור קיווה שהחזר אותו חוב יסייע לו במצוקתו הכספית אליה נקלע בעקבות הפריצה, ועם זאת אין הוא יודע שמו המלא, ואין הוא יודע מקום מגוריו, ולוּ שם היישוב בו הוא מתגורר; וראה איזה פלא, אותו דיאב, מתברר, מכיר את החשוד בפריצה ששמו אמיר שיבלי היכרות קרובה, ואף הציע "שירותיו" כדי להשיב לליאור את החפצים הגנובים.

סתירות לגבי נסיבות אירוע הפריצה:

42.א. בהודעתו הראשונה למשטרה, מיום 1.12.07, בסמוך לאחר אירוע הפריצה הנטען, ליאור כלל לא הזכיר כי עת ששב לביתו בליל הפריצה, נכח עימו ברכבו ניר חברו.

הודעתו כולה נמסרה תוך תיאור מעשיו הוא, בגוף ראשון ולשון יחיד, ללא כל זכר לחברו ניר: "חזרתי", "הבחנתי", "אני נהגתי ברכב שלי", "נסעתי", "רשמתי את מספר הרכב", "התקשרתי למשטרה".

גרסה זו הובאה על ידי ליאור לראשונה רק במהלך מתן הודעתו השנייה במשטרה, יום למחרת אירוע הפריצה (הודעה מיום 2.12.07), עת שציין בפני החוקר בסעיף 6 להודעה: "אני וניר עטיה החבר שלי עלינו לרכבי ורדפנו אחריו" (נספח 9, ת/1).

בגרסה הראשונה מסר, בין היתר, כי הוא זה שרשם את מספר הרישוי של הרכב החשוד, בעוד שבגרסתו השניה מסר כי ניר הוא זה שרשם את מספר הרישוי.

סתירה זו מהותית, לטעמי. מדובר בעד ראיה יחיד (מלבד ליאור) שאילו אכן נכח ואילו אכן היה עד, מן הראוי היה לשמוע את עדותו. מכאן תמוה שזכרו לא בא בהודעה הראשונה למשטרה, והוא "התווסף" לתמונה מאוחר יותר. מה גם, שבסופו של יום, ועל אף מרכזיות וחשיבות עדותו, ניר לא זומן על ידי התובע להעיד.

ב. סתירה נוספת עולה לגבי דיווחו של ליאור למשטרה "בזמן אמת", במהלך המרדף אחר החשודים, עת מסר כי היו שלושה פורצים, כאשר שניים מהם נמלטו ברכב החשוד. זאת בעוד שבעדותו מסר כי כי היה חשוד אחד בלבד. דיווחו של ליאור אף סותר את העולה מדו"ח החקירה של המשטרה בו דווח על הימלטות חשוד אחד בלבד מן הרכב החשוד.

כך, בדו"ח הפעולה מס' 1-003-00007-03, שהוגש כחלק מתיק החקירה של המשטרה (נספח 9, ת/1), צוין על ידי השוטר:

"המודיע מוסר כי פרצו לביתו, הם רדפו אחרי הפורצים לאחר שתפסו אותם, הם לא במקום. נסעו עם רכב מזדה בצבע לבן. ברחו מכיוון עפולה עילית לכיוון טבריה, אחרי דוברת. היו 3 גנבים, אחד ברח ברגל מהבית של המודיע ברחוב בורוכוב 13 ופנה ימינה, והשניים נמלטו מהמקום עם הרכב".

גם בהודעתו למשטרה מיום 2.12.09 מסר ליאור כי כשהגיע הביתה בליל הפריצה, הבחין באדם אחד מתכופף במרפסת הקדמית ובאדם נוסף ליד רכב המזדה.

גם בהודעתו לחוקר, הזכיר ליאור, כי הוא וניר הבחינו באדם אחד מחוץ לבית ובאדם נוסף מחוץ לרכב המזדה, קרי שני חשודים (הודעה מיום 6.12.07, עמ' 1 ש' 21-22).

מאידך, בחקירתו בבית המשפט מסר ליאור כי הבחין רק באדם אחד היוצא מכיוון הבית (עמ' 50 ש' 15-18).

מנגד, עולה מדו"ח פעולה מיום 1.12.07 של השוטר אלי בוטבול, אשר נקרא למקום בו אותר הרכב החשוב, כי השוטר הבחין בחשוד אחד בלבד שנמלט מהרכב:

"...והרכב נעצר ומהרכב ברח בחור והחל להימלט בריצה לתוך היערות והעצים לכיוון כפר שיבלי...".

ג. ליאור טוען כי באירוע הפריצה נגנבו מביתו פריטים רבים, כאשר ברכב החשוד שנתפס "על חם", לא נמצאו על ידי המשטרה פריטים כלשהם השייכים לליאור. כל שנמצא היו שלושה מכשירים סלולארים, משקפי שמש וכובע גרב. ליאור טען כי אחד המכשירים הניידים ומשקפי השמש שייכים לו. (עדותו בעמ' 44 ש' 9-10).

תמוה הדבר, שהרכב אשר שימש את הגנבים לפריצה ונראה, לגרסת ליאור, עמוס לעייפה במטענים עד כדי שנטה אחורה - "היה עמוס ובמצב אלכסוני", כפי שתיארו ליאור בהודעתו השניה למשטרה, נתפס רק עם מספר מכשירים ניידים, ומשקפי שמש (ראו הערותיי לעניין זה בסעיף 28 לפסק הדין).

ד. ליאור מסר כי נגנבו מביתו מטוס/טיסם מסוג 16F שאורכו מגיע לכדי שני מטרים, ורוחבו עולה על 90 ס"מ, וכן רמקולים שגובהם 60 ס"מ ומסכי פלזמה בגודל 42 אינץ'. (עדותו בעמ' 43 ש' 22-24).

מעבר לעובדה שפריטים אלו לא נמצאו על ידי המשטרה, ואף לא חלקים מהם, הרי שגם מבחינת ההיגיון הסביר, לא ברור, כיצד הצליחו אותם פורצים, אשר הופתעו מחזרתו של ליאור לבית, להבריח מן הבית ולהכניס לרכבם הפרטי פריטים בגדלים אלו, כאשר מבחינה טכנית הדבר הינו בלתי אפשרי. מה גם שבמאזדה, לא נמצא דבר, כאמור, מלבד חפצים קלים ומועטים.

ה. לכך נוסף גם פער הזמנים המצומצם של חצי שעה, שחלף מאז שליאור הגיע לביתו ועד למסירת הודעתו הראשונה בתחנת המשטרה בעפולה, כאשר לגרסתו של ליאור, בזמן האמור הספיק לחנות רכבו בחצר הבית, לבצע מרדף אחר רכב החשודים מעפולה עילית ועד לצומת שיבלי, להזעיק את המשטרה, לשוב לביתו ולערוך סריקה אודות החפצים שנבזזו, ומשם להמשיך לתחנת המשטרה בעפולה ולמסור עדות (ראו הערותיי ותמיהותיי באשר לגרסתו של ליאור בסעיף 28 לעיל).

ו. סתירה מהותית נוספת מצאתי בגרסתו של ליאור למשטרה, שם מסר כי נבזזו מהספה שבביתו 50 אלף ₪ במזומן, שלא הובאה לגביהם כל ראיה (עמ' 1 ש' 13-17 להודעה). זאת ועוד, מתצהירו של ליאור לשנת 2009 (נ/14) עולה כי עד למועד מתן התצהיר ליאור היה חסר נכסים וחסר מזומנים – "אין ברשותי כספים מזומנים" (סעיף 6 לתצהיר).

ליאור אישר זאת אף בעדותו:

"ש. מה היה מצבך הכלכלי בזמן הפריצה? האם זה נכון שלא עבדת בשום מקום ולא היה תלושמשכורת בשום מקום?

ת. נכון.

ש. האם זה נכון שלא היו ברשותך נכסים, דירות ורכב?

ת. נכון.

ש. אפילו לא חשבון בנק?

ת. נכון.

ש. לא היה לך שום כסף מזומן?

ת. לא".

(עמ' 42 ש' 1-9, ההדגשות שלי- ס"י).

מכל המקובץ לעיל, למדני, כי קיימות סתירות מהותיות בגרסאותיו של ליאור, לצד דיווח סותר למבטחת, שיש בהם להניח דעתי כי ליאור אכן הפריז בדיווח אודות הרכוש שנגנב מהבית, מתוך כוונה לזכות בתגמולי ביטוח גבוהים יותר.

43. פועל יוצא מן האמור הוא, כי ככל שהעמקתי בעדותו של ליאור, באופן התנהלותו ובאורח חייו, כך התחזקתי בדעתי שאינני יכול ליתן בו כל אמון.

חוסר האמון הרב המקנן בלבי בכל אשר הילך ליאור, שהוא הרוח החיה בתביעה זו, ובכל אשר העיד, לא הותיר מקום להטיית כף ההסתברות לזכותו, ולא נותר אלא לדחות גירסתו, הן באשר לנסיבות והן באשר לרכוש שנגנב לטענתו.

סתירות לגבי פריטים שנגנבו והפרזה בדיווח למבטחת- סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח:

44. מעבר לנדרש, אתייחס גם לסוגיה זו.

סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח שכותרתו "מרמה בתביעת תגמולים" קובע כי:

"הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה – פטור המבטח מחובתו".

בבסיס סעיף 25 עומדת תפיסה שונה מזו העומדת ביסוד חוק חוזה הביטוח: בעוד שהמבטחת נתפסת, בדרך כלל, כצד החזק בעסקת הביטוח, ועל כן מרבית ההסדרים בחוק נועדו להגן על המבוטח מפני כוחה העדיף של המבטחת, הרי שישנם מצבים הדורשים התערבות לטובת המבטחת דווקא, כשהמובהק שבהם הוא מקום בו התרחש מקרה הביטוח (ירון אליאס, דיני ביטוח, כרך ראשון (2002) 477), בפרט כאשר מתרחש אירוע ביטוחי בו יש למבוטח יתרון על פני המבטחת.

כך למשל, לאחר קרות מקרה הביטוח, נהנה המבוטח מיתרון מידע על פני המבטחת. יתרון זה "עשוי להתבטא בעצם הידיעה אם אכן התרחש הפסד, בהכרת נסיבות ההתרחשות שלו, בידיעת שיעור הנזק המדויק שנגרם לו מההפסד, ובעובדה שהוא לומד על התרחשות מקרה הביטוח לפני המבטחת. במקרים מסוימים עלול המבוטח לנסות להסתיר מידע מהמבטחת. הוא יכול לטעון שנגרם לו הפסד מהתרחשות מקרה ביטוח שעה שמקרה ביטוח לא אירע כלל; הוא יכול להפריז בשיעור הנזק שנגרם לו; הוא יכול למסור מידע כוזב בדבר נסיבות התרחשות ההפסד כך שמאורע שאיננו מבוטח ייחשב למבוטח והוא יכול לייחס נזקים שאירעו בעבר לאירוע המדובר... זוהי בעיית סיכון מוסרי" (שחר ולר, "חובת הגילוי לאחר קרות מקרה הביטוח וחיוב מבוטחים בפיצויים עונשיים בגין מרמת ביטוח", עלי משפט א (2000) 277, 278).

45. סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, נועד להרתיע מבוטח מלמסור למבטח עובדות כוזבות או להעלים ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות, בכוונת מרמה, באמצעות פטור מוחלט של המבטח מחובתו. הסעיף נועד לסייע למבטחת להתמודד עם בעיית הסיכון המוסרי הטמונה ביתרון המידע שיש למבוטח לאחר קרות מקרה הביטוח. ההנחה היא שהסנקציה החמורה הקבועה בו – שלילה מוחלטת של זכות המבוטח לקבל תגמולי ביטוח במקרה בו תביעתו נגועה במרמה – תרתיע מפני מרמה או לפחות תהווה ענישה הולמת (שחר ולר, חוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981, כרך ראשון (2005) 542).

סוף דבר:

46. לאור כל האמור לעיל, דינה של התביעה להידחות.

התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו לעניין עצם קרות מקרה הביטוח. גרסתו נשענת על עדותו היחידה של ליאור בנו, שהינו בעל אינטרס מובהק בתביעה, אשר עדותו היתה בלתי מהימנה, רצופת סתירות ופרכות, ויש בה צבר רב של אירועים וסיפורים אקראיים לכאורה, אך חסרי כל היגיון. התובע נמנע מלזמן למתן עדות עדים חיוניים ונדרשים בתיק, ואף עובדה זו פועלת לחובתו.

לאור התוצאה אליה הגעתי בדבר דחיית התביעה, אינני נדרש ליתר טענות הצדדים, לרבות לשאלת גובה הנזק.

47. בנסיבות, הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ (כולל מע"מ) והוצאות משפט בסך של 8,000 ₪.

הסכומים הנ"ל ישולמו לנתבעת, באמצעות באת-כוחה, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק-הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, ב' טבת תשע"ד,5 לדצמבר 05 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.