1. פרשה זו, בה עלי לגזור, היום, דינם של הנאשמים, אירעה על רקע סכסוך שהתגלע בין שתי משפחות בכפר שעב - משפחת שחיבר ומשפחת פאעור-בוקאעי (המחותנות זו עם זו), בשל תוצאות הבחירות המקומיות לראשות המועצה, שהתקיימו בשעב בחודש נובמבר 2008, בה נבחר מחמוד בוקאעי, במקום פייסל שחיבר, שכיהן עד אז כראש המועצה ובשל ערעור שהוגש על תוצאה זו על ידי פייסל שחיבר.

עובדות האירוע מפורטות בהכרעת הדין ולא אחזור עליהן. אציין רק, כי האירוע החל ברימון שהתפוצץ ליד ביתו של עלי שחיבר, המשיך בזריקות אבנים מצד כל אחד מהמשפחות אל עבר הצד האחר, המשיך בירי שירה נאשם מס' 1, נאהי שחיבר (להלן: "נאהי"), לעבר הצד של משפחות פאעור-בוקאעי והסתיים בירי שירה הנאשם מס' 2, אנואר פאעור (להלן: "אנואר"), לעבר בני משפחת שחיבר.

2. בכתב האישום נטען, כי כתוצאה מהירי שירה נאהי נפצע סיף פאעור במצחו וכי כתוצאה מהירי שירה אנואר נפגע ונהרג בן דודו של נאהי, רפעאת שחיבר ז"ל (להלן: "המנוח").

מהנימוקים שפורטו על ידי בהכרעת הדין, שניתנה על ידי ביום 2.6.13, קבעתי, כי הוכח, מעבר לכל ספק סביר, כי נאהי ואנואר ירו, בנסיבות המפורטות בכתב האישום, כל אחד לעבר בני משפחת הצד האחר, אולם לא הוכח מעל לכל ספק סביר, כי היריות שירו אמנם פגעו בסיף ובמנוח.

לפיכך, זוכה נאהי מעבירה של חבלה בכוונה מחמירה על פי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), שיוחסה לו בכתב האישום ואנואר זוכה מעבירת הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, שיוחסה לו בכתב האישום וכל אחד מהם הורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, על פי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין.

כמו כן הורשע כל אחד מהנאשמים בעבירה של החזקה ונשיאה של נשק, לפי סעיף 144(א)+(ב) לחוק העונשין, כאשר בגוף הכרעת הדין נקבע על ידי, כי נאהי החזיק ונשא אקדח וכן כלי נשק דומה לעוזי ואילו אנואר החזיק ונשא אקדח בלבד.

3. בישיבת יום 30.6.13 נשמעו טיעונים לעונש, במסגרתם הובאו עדי אופי מטעם שני הנאשמים.

מטעם נאהי העידו מר ג'מאל חוסין, שכיהן כמנכ"ל מועצה מקומית שעב, קרוב ל-23 שנים ומכיר את נאהי מאז היותו נער, מר עבדל רחמאן מחמוד, אשר שימש כנציג ציבור ופועל לעריכת סולחות בין אנשים ומר אבו זינאת חמודי, אשר נאהי עבד אצל משפחתו במשך מספר שנים והוא אף שימש כמפקח על נאהי, אשר התגורר בביתו במשך שנתיים כחלק מתנאי שחרורו של נאהי מהמעצר בתיק זה.

כל עדי האופי מטעם נאהי הביעו פליאה על הרשעתו של נאהי בעבירות בהן הורשע, סיפרו שהוא דמות חיובית, אדם מאוד הגון, אמין וישר, אדם טוב, לא אלים ועוזר לזולת, איש שלום.

מטעם אנואר העידו הגב' למא שחאדה, בת 22 שנים, שהיתה תלמידתו של אנואר וכעת היא לומדת ארכיטקטורה בטכניון ומדריכה בקורסי פסיכומטריה, הגב' מייסון שחאדה, העובדת כיועצת חינוכית בחטיבת הביניים בכפר יאסיף, הגב' בלהה שלוסברג, אשר התיידדה עם משפחתו של אנואר עקב כך שאחיו של אנואר וכן אנואר עצמו עבדו בחקלאות אצל בעלה המנוח, מר אבי ברייר, אשר הכיר את אנואר, תחילה דרך פעילות פוליטית משותפת, בנושא קיום משותף בין ערבים ויהודים בישראל ובהמשך בפעילות התנדבותית של עזרה לנצרכים (מוצגים ע/3 ו- ע/4), מר מיכאל הרמן, חולה ALS, אשר הגיע לדיון והגיש מכתב, בו הוא מתאר את העזרה הרבה שאנואר הושיט לו (סומן ע/1), ומר האדי מוסא - האב דמיטרי, ראש העדה הנוצרית במחוז הצפון מטעם הפטריארך, ממונה על העדה הנוצרית בכפר מכר גד'ידה ומורה בבית הספר חטיבת הביניים בכפר יאסיף.

כל העדים הפליגו בשבחיו של אנואר. למא, מייסון והאב דמיטרי סיפרו על איכותו כמורה, על דאגתו לתלמידיו, על אהבת הארץ אשר בו, אותה הנחיל לתלמידיו, על חינוכו את התלמידים נגד אלימות, על דאגתו ועזרתו לתלמידים חלשים וערנותו לקשייהם ואף הביאו דוגמאות לכך. כן סיפרו על קשריו הטובים עם המורים, עם התלמידים והוריהם, על צערם של התלמידים על כך שעקב המשפט הוא הפסיק לעבוד כמורה ועל חששם שמא לא יוכל לחזור ללמדם. העדים כולם תיארו את אנואר כאיש שלום ומוסר, העוזר לאחרים ובמיוחד לחלשים ואוהב אדם.

טיעוני ב"כ המאשימה לעונש :

4. המאשימה פתחה ואמרה, כי קשה לאדם סביר להבין את האירוע. קשה להבין כיצד שני אנשים, שעד לאירוע התנהגו בצורה נורמטיבית, ובמיוחד אנואר, שעבד כמורה ומחנך, מגיעים למצב בו, בשל סכסוך בחירות, הם נוטלים נשק, ללא רישיון ויורים לעבר אנשים.

ב"כ המאשימה הדגישה את העובדה שהיתה לנאשמים נגישות לנשק ואת החומרה אשר בשימוש בנשק חם.

חומרה יתירה רואה ב"כ המאשימה בכך שהירי בוצע לעבר בני כפרם של הנאשמים וּבַקָלוּת, בה מגיעות שתי משפחות, מאותו כפר, ליריבות כה עמוקה, על רקע שנראה שולי או פעוט. כן הפנתה למעשים לא כשרים בנוגע לעדויות וראיות, שנעשו במהלך המשפט, על ידי שתי המשפחות.

לדבריה, על אף שהנאשמים לא הורשעו בפגיעה במי שנפגעו באירוע, הסכנה הטמונה בירי בנשק חם, התממשה בהריגתו של המנוח.

עוד ציינה ב"כ המאשימה, כי הסכסוך בין המשפחות עדיין קיים, כי חרף הפצרות ביהמ"ש, לאורך כל המשפט, לא נערכה סולחה בין המשפחות, המצויות עדיין ביריבות עמוקה וכי בחירות נוספות עומדות בפתח ומכאן גם סכנה, כי אירועים אלימים כגון זה יחזרו על עצמם, דבר המחייב ענישה מחמירה ומרתיעה. לדבריה, העונש שייגזר על הנאשמים יהיה ידוע בכל הכפר ולפיכך, ענישתם בחומרה, יכול שתמנע נטילת נשק בבחירות הקרובות וירי לעבר המשפחה היריבה.

המאשימה עתרה להשית על כל אחד מהנאשמים עונש מאסר בפועל במתחם ענישה שבין 4 ל- 8 שנים, וכן מאסר על תנאי וקנס.

בהתייחס לעדי האופי שהובאו על ידי אנואר, טענה ב"כ המאשימה, כי המעשים עליהם דיברו העדים נעשו על ידי אנואר לאחר שהוגש כתב האישום ובמהלך ניהול המשפט כאשר חרב המשפט מתנוססת מעל לראשו.

הוגשה על ידה פסיקה לפיה, בגין עבירות דומות של נשיאת נשק, החזקת נשק וחבלה בכוונה מחמירה, נגזרו עונשים בני 4-6 שנות מאסר בפועל: ע"פ 2957/10; ע"פ 7374/07; ע"פ 5195/11; תפ"ח (י-ם) 523/08; ע"פ 6022/10; ת.פ. (ב"ש) 8332/05; פ"ח (נצ') 1039/04.

טיעוני עו"ד ברזני לעונש :

5. עו"ד ברזני טען, שההתגרות החלה במעשי הצד שכנגד, על ידי זריקת הרימון לחצרו של עלי שחיבר. עוד טען, כי בצד משפחתו של אנואר היו רק פגיעות ברכוש ואילו בצד של משפחתו של נאהי נהרג אדם, שהיה בן 21 שנים בלבד במותו, דבר המהווה מכה קשה למשפחה.

עוד ציין, כי המשפט נמשך מספר שנים של דיונים אינטנסיביים וכי נאהי עשה כל אשר לאל ידו כדי לסייע למשפט שקט ובניגוד לאנואר, הוא לא פעל לשיבוש מהלכי המשפט.

עו"ד ברזני ציין, כי נאהי בן 50, אב לארבעה ילדים בגילאי 10 עד 17. אשתו עקרת בית ופרנסת כולם עליו. לדבריו, התקופה הארוכה בה שהה נאהי "בגלות" מכפרו - יותר משלוש שנים, גרמה "להתרסקות" המשפחה ולכך שארבעת ילדיו הקטנים, גדלו בלעדיו. עוד ציין, כי גם לאחר שהותר לנאהי לחזור לכפר, הוא לא עשה כן, בהסכמה בין הצדדים, על מנת לא ללבות את האש.

כן טען עו"ד ברזני, כי האירוע והמשפט לימדו את בני הכפר שיעור חשוב מאוד לגבי הדרכים בהן אפשר ללכת והדרכים בהן אי אפשר ללכת וציין, כי ההרתעה לעולם אינדיבידואלית; יש מי שקיבל פעם אחת דו"ח משוטר על עבירת תנועה קלה וידיר עצמו מכל אירוע תעבורתי למשך כל חייו ויש מי שדבר לא מרתיעו, לא משפטים, לא עונשים ואף לא מוות של אחרים.

לדבריו, אין בכוונתו של נאהי לאחוז בנשק או לנהוג באלימות כדי לפתור בעיות ואין לו שום כוונה ליטול חלק במערכות פוליטיות על נגזרות האלימות שלהן.

עוד טען, כי העובדה שלא נעשתה סולחה למרות ניסיונות שנעשו אינה בשליטתו של נאהי. לדבריו, קיימים בענין זה שיקולים רבים ורחבים שאינם תלויים בנאהי, בין היתר מאחר שמצד אחד הוא נאשם, שיש לו אינטרס להגיע לסולחה ומצד שני הוא קרוב משפחה של משפחת המנוח, שהאינטרסים שלה שונים.

לטענתו, במקרה זה עונש שעיקרו צופה פני העתיד ימלא גם אחר האינטרס הציבורי, בין היתר בהתחשב בכך שנאהי היה במעצר במשך חודשיים מלאים ובמשך שלוש שנים וחצי שהה מחוץ לכפרו, בנפרד מבני משפחתו.

לדבריו, מתחם הענישה לא מתחיל ברף של 4 שנים, ההולם עבירות אלימות קשות שגרמו לפציעות חמורות, שגם הן מסתיימות לעיתים במאסר המרוצה בדרך של עבודות שירות, בשונה מהפסיקה שהוגשה על ידי ב"כ המאשימה, שאיננה מתאימה, לדבריו, לנסיבות המקרה דנן.

עו"ד ברזאני הפנה, לעניין מתחם הענישה, לע"פ 3120/04 מדינת ישראל נגד ניר חזיזה (13.9.2004) וטען כי ענישה זו יכולה להלום את הנסיבות המיוחדות של המקרה הזה. פסיקה נוספת לא הומצאה על ידו.

דברי הנאשם 1 :

6. נאהי אמר שהוא מצטער מאוד שהוא נמצא בביהמ"ש, כי אין זה מקומו וכי הוא לא עשה כל מעשה המצדיק הימצאותו במקום זה. לדבריו, הוא מוּכַּר בכל הכפר כאדם איש הגון והוא לא יפסיק להיות איש שלום ויעשה כל מה שאפשר כדי לא לחזור לבית המשפט. לטענתו, הוא נכנס למשפט בידיים נקיות ויוצא ממנו בידיים נקיות. עוד אמר, שהוא ובני משפחתו סבלו רבות, לאחר שאיבדו את המנוח, בן משפחתם, שהיה בן 21 שנים בלבד.

טיעוני עו"ד סבן לעונש :

7. עו"ד סבן הדגיש, כי הכרעת הדין היא אמת משפטית וכי אנואר אינו מסכים עם הרשעתו ועומד על טענתו שהוא חף מפשע.

כן טען, כי הסדר הכרונולוגי חשוב, שכן אנואר, על פי הכרעת הדין ירה רק לאחר שסיף נפגע וציין, כי העבירה של נשיאת נשק והחזקתו, בה הורשע נאהי חמורה יותר, שכן הוא החזיק ונשא שני כלי נשק, בעוד שאנואר החזיק ונשא כלי נשק אחד.

אנואר כבן 42 שנים וחצי, נשוי ואב לשלושה ילדים, בני 12 ו- 10 שנים ותינוק בן 9 חודשים. לאחר לידת התינוק אשתו הפסיקה לעבוד והוא המפרנס היחיד של המשפחה. אנואר היה כחודשיים במעצר ושהה כשלוש שנים ו-8 חודשים מחוץ לביתו. עובר לאירוע עבד אנואר כמורה בבית ספר, שם לימד של"ח, גיאוגרפיה ואזרחות במשך כ-15 שנים. מאז האירוע ועד היום הוא לא שב ללמד והוא מתקיים מעבודה במשרד נסיעות, השייך לו.

עו"ד סבן ציין עוד, כי לא נוהל משפט סרק, שהרי חלק מטענותיו של אנואר התקבלו והוא אף זוכה מעבירת הריגה. עוד הוסיף, כי נעשו מעשים חמורים ופליליים מצד משפחת שחיבר, לרבות הגשת הקלטות מבוימות, כפי שנקבע על ידי ביהמ"ש בהכרעת הדין. לטענתו, הקלטות אלה לא היו רלבנטיות להגנתו של נאהי והן הובאו על ידיו רק במטרה להשפיע על ביהמ"ש נגד אנואר, כאשר הטרחה, כמו גם ההוצאות הכרוכות בהוכחת הכזב אשר בהקלטות, נפלו על כתפיו של אנואר שהשקיע זמן יקר וכסף רב ואף הביא מומחה שחוות דעתו התקבלה על ידי ביהמ"ש, ללא עוררין. לטענתו, התנהלות משפחת שחיבר שהאריכה את המשפט, צריכה להיזקף לזכותו של אנואר.

עו"ד סבן טען, כי המעשה בו הורשע אנואר אינו מתאים לאדם, לגביו נקבע בהכרעת הדין שהוא נבון ונוגד את אופיו, כפי שעלה מעדותם של עדי האופי. כן ביקש להביא בחשבון את עינוי הדין, כאשר במשך 4 שנים וחצי גורלו של אנואר היה תלוי באוויר ללא שידע מה יהיו תוצאות ההליך - האם לחסד או לשבט וציין את האינדיבידואליות של הענישה ואת פגיעתה לא רק באנואר ובמשפחתו, אלא גם בתלמידיו ובאנשים להם הוא עוזר. בנוסף, ביקש להתחשב בכך שמשפחתו של אנואר נורמטיבית לחלוטין אנואר עצמו מעולם לא הסתבך בפלילים ואין לו הרשעות ועל פי הכרעת הדין הירי לא גרם לפגיעות בנפש, או באדם כלשהו.

עו"ד סבן הדגיש, בתגובה לדברי ב"כ המאשימה, כי מעשיו הטובים של אנואר לא החלו לאחר הגשת כתב האישום נגדו, כפי שהעידו עדי האופי. לדבריו, אנואר היה בטוח שהוא יזוכה, כך שהוא לא היה צריך לעשות דבר.

לדבריו, אמנם אין סולחה בין המשפחות, אולם השקט נשמר בתקופה האחרונה ואין לדעת כיצד יגיבו הצדדים לעונש שיושת על הנאשמים,

עו"ד סבן הפנה לע"פ 3120/04; ע"פ 7530/12; ת"פ 7086/08 מחוזי [חיפה] ע"פ 7989/10; ת"פ 8063/05 מחוזי [באר שבע] וע"פ 3136/11, ציין כי פסיקה זו מצויה ברף העליון של המתחם וטען, כי הטלת ענישה מוחשית, היינו - מאסר שירוצה בעבודות שירות, דווקא, יכולה להגשים את מטרות הענישה בצורה חיובית. בנוגע לקנס, ביקש להביא בחשבון את ההוצאות הרבות והמיותרות שאנואר נאלץ להוציא כדי להפריך את הראיות השקריות שנאהי ניסה להביא נגדו.

דברי הנאשם 2 :

8. אנואר הדגיש את עמדתו, לפיה העלילו עליו עלילה ועמד על דעתו, שכל העדויות נגדו היו עדויות שקר. לדבריו, הוא לא ביצע כל עבירה וכל מה שעשה היה לעזור לאדם פצוע (סיף). על אף שהוא מכבד מאד את בית המשפט, אין הוא מקבל את הכרעת הדין, הוא יילחם בה ולעולם לא יאכזב את ילדיו, תלמידיו ומכריו.

גזירת הדין :

9. שני הנאשמים הינם אנשים במיטב שנותיהם, נורמטיביים, נשואים ובעלי משפחות, נעדרי כל עבר פלילי. אכן, קשה להבין מה מביא אנשים כאלה ליטול נשק ולירות, כל אחד, לעבר בני משפחתו של האחֵר. כפי שאמרה הגב' בלהה שלוסברג, אחת מעדוֹת האופי שהובאו על ידי אנואר, בתשובה לשאלתי - "זה לא מסתדר".

עם זאת, עובדה היא, שבאותו לילה מר ונמהר, הושלך רימון לעבר ביתו של עלי שחיבר, נזרקו אבנים ונורו יריות מכל צד אל עבר הצד האחר והכל - על ידי בני שתי משפחות נורמטיביות לחלוטין, על רקע תוצאות בחירות למועצה המקומית של שעב, אשר בן משפחת שחיבר כיהן בו כראש מועצה ובן משפחת פאעור-בוקאעי, נבחר תחתיו ומכהן כיום כראש המועצה.

10. שני הנאשמים הורשעו, כאמור, בנוסף לעבירה של החזקת נשק ונשיאתו, בעבירה על סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, לאחר שנקבע, לגבי כל אחד מהם, כי לא הוכח שהיריות שירה לעבר בני המשפחה היריבה פגעו באדם כלשהו.

המחוקק כלל בתחומה של עבירת החבלה בכוונה מחמירה, מעשים שנעשו "בכוונה להטיל באדם נכות או מום, או לגרום לו חבלה חמורה" וכן ניסיון "לפגוע באדם בקליע, בסכין או בנשק מסוכן או פוגעני אחר" (ס"ק א(2)). היינו - די במעשה שנעשה בכוונה להטיל באדם נכות או מום ובניסיון לפגוע, כאמור, בין אם הניסיון צלח ובין אם לאו. דין כולם - אלה שגרמו חבלה ואף אלה שלא גרמו חבלה - מאסר עשרים שנים.

העדר הבחנה ברמת הענישה המרבית בין מי שהצליח להגשים את כוונתו לפגוע לבין מי שלא הצליח להגשימה, מונחה על ידי מספר שיקולים וביניהם העובדה שכוונת שניהם זהה, הסיכון הנובע ממי שניסה והצליח אינו גדול מזה הנובע ממי שניסה ולא הצליח, גם הניסיון וגם העבירה המושלמת פוגעים באותם ערכים חברתיים מוגנים וחומרת פגיעתם בערכים אלה זהה.

עם זאת, בבוא ביהמ"ש לגזור את העונש ההולם, עליו להתחשב, בין היתר, גם בשאלה אם, בפועל, נגרמו נזקי גוף כתוצאה מביצוע העבירה, אם לאו. כך - לפני תיקון 113 לחוק העונשין וכך גם לאחר התיקון (ראו סעיף 40ט(א)(4) לחוק העונשין). ככל שבפועל נגרמו נזקי גוף וככל שאלה חמורים יותר, כך יש להחמיר בענישה וככל שבפועל לא נגרמו נזקי גוף, ניתן להקל בענישה, לעומת הענישה שהיתה מוטלת אילו היו נגרמים נזקי גוף.

11. על החומרה והסכנה הרבה הטמונות ביריות מכלי נשק בשטח מגורים, עמד ביהמ"ש העליון בענין רייכמן - ע"פ 5753/04 מדינת ישראל נ' ירון רייכמן, (7.2.2005).

שם, ציין ביהמ"ש המחוזי בגזרו את דינו של הנאשם, כי "נפלא ממנו" "פשר התנהגותו של הנאשם", הנראה "אדם נורמטיבי, דיבורו רך, נעים הוא למראה, אין הוא עבריין הנושא מאחוריו הרשעות מכבידות, ומוקף הוא באנשים התומכים בו ומוכנים לעזור לו."

ביהמ"ש העליון הוסיף על כך, בפסק הדין שניתן בערעור ואמר:

"לאחרונה נתקלים אנו במעשי בריונות שלא ידענו בעבר. שאם בעבר יישבו צעירים, וגם מי שאינם צעירים, חילוקי דעות שביניהם בסכינים שנעצו בגופו של הזולת - 'תת תרבות הסכין' קראנו לתופעה ממאירה זו - הנה כיום עלינו - או שמא נאמר: ירדנו - ברמה ובחומרה; לא עוד יישוב סכסוכים בנשק קר אלא יישוב סכסוכים בנשק חם. 'סכסוכים' קראנו לאותם חילוקי דעות שאנשים מבקשים ליישבם באלימות קשה, אלא שלמרבה התמיהה והצער אין המדובר, ברוב המקרים, בסכסוכים של ממש אלא בסכסוכים שניתן לכנותם סכסוכי-זוטא. [...].

תופעה נוראה זו פשתה בחברתנו, היתה כמחלה ממארת, וחובה היא המוטלת עלינו, על בית-המשפט, להעלות תרומתו למלחמה קשה זו. [...] שומה עלינו לשוות נגד עינינו לא רק את המשיב ואת צורכי שיקומו; לא רק את משפחתו הסובלת בשל מעשיו; אלא גם את הנפגעים ממעשיו של המשיב ואת הנפגעים ממעשים-בכוח שייעשו אם לא נגיב בחומרה על מעשים כמעשה המשיב.

ראשית לכל נזכור את יסוד הגמול שבענישה. אדם העושה מעשה רע, מעשה הפורע סדרי חברה, חייב לדעת כי החברה תשיב לו כגמולו. מעשה רע ייגמל בעונש קשה, מעשה רע מאד ייגמל בעונש קשה מאד".

חברה מתוקנת, חפצת חיים, אינה יכולה להשלים עם מצב בו, בשל סכסוך כזה או אחר, או בשל "סיבה" הנראית מוצדקת בעיני מאן דהו, יינקטו פעולות אלימוּת חמורות, המסכנות חיים. עיקרון ההלימה והגמול מחייבים ענישה מחמירה בגין מעשים מסוג זה וזאת - גם כאשר מדובר באנשים נורמטיביים, נעדרי עבר פלילי.

מתחם העונש ההולם -

12. נשיאת נשק ללא רישיון וירי בשטח מגורים, לעבר אחרים, בכוונה לפגוע בהם פוגעים קשות בערכים חברתיים מוגנים, שהם מן החשובים שבערכים וביניהם - קדושת החיים, שהרי במעשים כאלה טמונה סכנה מוחשית וממשית לשלמות גופו של האחר ולחייו. כמו כן נפגעת תחושת הביטחון של האזרחים ותחושת החופש לה הם זכאים - החופש להסתובב ברחובה של עיר, ללא שיאונה להם, למשפחתם ולילדיהם, כל רע.

בנוסף, הקלות בה מגיע נשק, לידי מי שאינו מורשה להחזיקו, פוגעת אף היא, בביטחון, בתחושת הביטחון ובשלטון החוק.

מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות של החזקת נשק ונשיאתו וירי באמצעותו לעבר אחר או אחרים, כאשר לא נגרמה פגיעה בגופו של אדם, היא מאסר בפועל למשך מספר שנים.

13. המדינה הפנתה לגזרי דין בהם, בגין עבירות של נשיאת נשק וחבלה בכוונה מחמירה, שלא גרמה לפגיעה באדם, נגזרו עונשי מאסר לתקופות שבין 40 חודשי מאסר בפועל לשבע שנות מאסר בפועל;

בע"פ 6022/10 מוחמד שלעאטה נגד מדינת ישראל (19.3.12 ) - ירי באוויר לעבר כלי רכב נוסע ופגיעה ברכב, כאשר לחובת הנאשם היתה הרשעה קודמת בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נגזרו עליו 53 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי.

בתפ"ח (נצ') 1039/04 מדינת ישראל נגד פאחורי ראיף (12.4.05 ) - ירי לעבר כלי רכב ופגיעה בו, שניפצה את שמשת הרכב ורסיסיה פגעו במתלונן (ועבירות נוספות). נגזרו על הנאשמים - אנשים נורמטיביים בני 33 ו- 37, בעלי משפחות, ללא עבר פלילי, עונשי מאסר של 5 שנים לנאשם שירה בפועל ו- 3 שנים לשותפו, שלא ירה.

בע"פ 2957/10 שחדה אלאטרש נגד מדינת ישראל (30.5.12) - ירי לעבר רכב, בשל סכסוך בין משפחות. הנאשם הורשע בעבירות זהות לעבירות בהן הורשעו הנאשמים דנן. היתה לו הרשעה קודמת של הוצאת נשק מרשות הצבא והתסקיר היה שלילי. נגזרו עליו 5.5 שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי.

בת"פ (ב"ש) 8332/05 מדינת ישראל נגד אבו האני מוניר (23.1.08 ) - קטטה בין קבוצות יריבות ביישוב רהט. ירי לעבר המשפחה היריבה, ללא שהוכחה פגיעה כתוצאה מהירי. אחד הנאשמים, צעיר ללא עבר פלילי, אב לארבעה ילדים. הנאשם האחר נשוי ואב לילד, גם הוא ללא עבר פלילי. נעשתה סולחה בין הצדדים ושולם פיצוי למשפחה היריבה. נגזרו 40 חודשי מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי.

בתפ"ח (י-ם) 523/08 מדינת ישראל נגד ליקא עבד אל-רחמן ( 11.5.09) - עקב סכסוך ביניהם תקף הנאשם את המתלונן וכאשר הפרידו ביניהם, ירה לעברו 3-4 יריות, שלא פגעו בו. למתלונן לא נגרמה פגיעה פיזית. נערך הסדר טיעון. הנאשם בן 43, נשוי ואב לשלושה ילדים, הוא ואשתו מוכרים כחולי נפש ומטופלים תרופתית ובנם חולה. הנאשם אינו אלים בדרך כלל והעבירה מהווה חריג לאורח חייו. היה כשנה במעצר. נגזרו עליו 4.5 שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי.

בע"פ 5195/11 גיאורגי קריניאן נגד מדינת ישראל (28.3.12) - ירי בין שתי קבוצות יריבות, ללא פגיעות (ועבירות נוספות). הנאשמים גיאורגי ופרחאד הורשעו גם בסחר בסם מסוכן, הנאשם ראשד, שלא ירה, הורשע "רק" בקשירת קשר לחבלה חמורה וסיוע לחבריו בגרימת חבלה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2). לראשד 3 הרשעות קודמות. הוא הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון ונדון לשנתיים מאסר בפועל ומאסר על תנאי (על האחרים נגזרו עונשי מאסר של 6 ו- 7 שנים בפועל).

בע"פ 7374/07 רן שמאי נגד מדינת ישראל (16.11.2009) - ירייה בודדת לעבר קבוצת אנשים שעמדה בכניסה למועדון לילה אליו ביקש הנאשם להיכנס. לא היו נפגעים. בפרט אישום ראשון הורשע לאחר ניהול הוכחות בחבלה בנסיבות מחמירות (ללא פגיעה) ובאיומים. עבר פלילי בעבירות סמים ואלימות. נגזרו עליו, בגין פרט אישום זה, 5 שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי.

14. בפסק הדין אליו הפנו גם עו"ד ברזני וגם עו"ד סבן - ע"פ 3120/04 מדינת ישראל נגד ניר חזיזה (13.9.2004), בו נדון ערעור על ת"פ (מחוזי ת"א) 40310/02 מדינת ישראל נ' פלוני . (8.1.2004) התקיימו נסיבות חריגות, הן של האירוע והן של הנאשם, אשר הצדיקו חריגה ממדיניות הענישה הנהוגה:

בין הנאשם למתלונן התחוללה תגרה, המתלונן חבט קשות בנאשם, תוך שהוא מטיח אותו ארצה וגורם לו חבלות קשות בפניו. בתגובה ותוך התגוששות עם המתלונן, שלף הנאשם אקדח וירה לעברו מספר יריות. אחד הכדורים פגע ברגלו של כהן ופצע אותו. הוא אושפז בבית חולים, אך החלים מן הפגיעה. נסיבות חייו של הנאשם היו קשות ביותר, רוויות אלימות. ביהמ"ש התחשב, בין היתר, בקרבה של מעשהו של הנאשם להגנה עצמית. לפיכך הסתפק ביהמ"ש בשישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.

15. עו"ד סבן הפנה לפסקי דין בהם נגזרו עונשי מאסר בפועל בין 28 חודשים ל- 5 שנים, גם בגין עבירות בהן נגרמו פציעות;

בע"פ 7530/12 מוחמד ג'בר נגד מדינת ישראל (13.5.2013) - חבלה בכוונה מחמירה - 329(א)(1) ואיומים - מכות באלה, דקירות בסכין ובמברג, על ידי שני נאשמים - צעירים נורמטיביים, נעדרי עבר פלילי. במחוזי נגזרו 20 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס. חרף הליכי שיקום בהם היו נתונים הנאשמים, התקבל ערעור המדינה ועונש המאסר בפועל הוחמר ל- 28 חודשים, תוך שהובהר, כי ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין.

בת"פ 7086/08 מדינת ישראל נגד מנסור בן באסם (19.1.2009), ירי של 21 קליעים על כלי רכב באמצעות רובה 16M. הנאשם, צעיר בן 21 ללא עבר פלילי, בן למשפחה נורמטיבית, קיבל תעודת הוקרה בעת שירותו במשמר הגבול, מתנדב במשמר האזרחי, הביע חרטה. שירות המבחן המליץ על עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. נגזרו עליו 30 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן.

בע"פ 7989/10 מדינת ישראל נגד אימן חניף (4.4.2011) - ניסיון שוד, חבלה בכוונה מחמירה לפי 329(א)(1), שוד בנסיבות מחמירות ועבירות בנשק - חטיפת נשק מחייל מאבטח. נאשם ללא עבר פלילי, הודה במיוחס לו והביע חרטה כנה. נגזרו עליו 3 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ועונשים נוספים. ביהמ"ש העליון לא התערב.

בת"פ 8063/05 (ב"ש) מדינת ישראל נגד אבו ג'ומע מוחמד (30.1.2007) - על רקע סכסוך בין משפחות ירה הנאשם לעבר המתלונן מטווח קצר ופגע בזרועו הימנית. המתלונן נפצע קל ושוחרר לביתו לאחר טיפול. לנאשם, בן 64 שנים, הרשעות קודמות בעבירות אלימות ואיומים. נערכה סולחה. נגזרו עליו 3 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.

בע"פ 3136/11 ג'אבר אלחמידי נגד מדינת ישראל (25.12.2012) - ירי באחרים ופציעתם. עבר פלילי לא מכביד. עדויות אופי טובות. נגזרו עליו חמש שנות מאסר בפועל מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים.

16. במקרה נוסף הושתו על נאשם, אשר ירה לכיוונו של המתלונן, 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות - ת"פ 21600-09-10 מדינת ישראל נגד צברי מורדוך (24.3.2013), אולם אין הוא מלמד על הכלל ואין להסיק ממנו מדיניות ענישה ראויה.

גם מקרה זה (כמו הענין שנדון בע"פ 3120/04 חזיזה, הנ"ל), הינו חריג בנסיבותיו ובנתוני הנאשם: המתלונן זרק חפצים למרפסת ביתו של הנאשם ובתגובה יצא הנאשם למרפסת וירה לעבר המתלונן שתי יריות, באקדח שהחזיק ברישיון. מדובר היה בנאשם בן 81, נורמטיבי, ללא עבר פלילי, שמצב בריאותו לקוי, וביהמ"ש קיבל את טענתו לפיה הוא חש מאוים, חשש לחייו ולכן איבד את עשתונותיו.

ענייננו שונה, מהותית, מפסקי הדין, הבודדים, אשר גזרו עונשי מאסר לריצוי בעבודות שירות והוא נכלל בגדר המקרים עליהם חלה מדיניות הענישה הנוהגת, המחייבת גזירת עונשי מאסר בפועל, למשך מספר שנים, גם כאשר עסקינן באנשים נורמטיביים, נעדרי עבר פלילי.

אשר לנסיבות ביצוע העבירה -

17. במקרה דנן, עשו הנאשמים את כל הפעולות הדרושות לשם פגיעה בבני המשפחה היריבה. שניהם ירו יריות רבות, כל אחד - כלפי קבוצת האנשים מהמשפחה היריבה, בכוונה ברורה לפגוע בהם או במי מהם ורק בדרך מקרה לא מומשה כוונתם.

מעשיהם של הנאשמים היו מתוכננים. אמנם, לא היה תכנון ארוך טווח, אולם הנאשמים הצטיידו בכלי נשק, בכוונה לירות בהם. הלכו עם כלי הנשק למקומות מהם ירו, שוב ושוב, לעבר הצד האחר. גם אם מדובר בתגובה לאירוע, שאירע קודם לכן ואשר היווה "טריגר" - נאהי ירה בתגובה לרימון שהתפוצץ ואילו אנואר ירה בתגובה לפגיעה בסיף - אין מדובר בתגובה ספונטאנית.

לכל אחד מהנאשמים היה זמן לשקול את הדרך בה יגיב לפרובוקציה וכל אחד מהם בחר בדרך אלימה ומסוכנת ביותר, העלולה לעלות בחיי אדם. יש עוד להדגיש, כי לא היה מדובר בירייה בודדת, או ביריות ספורות, אלא ביריות רבות שירה כל אחד מהנאשמים.

18. עו"ד סבן טען, בהמשך לדבריו לפיהם הכרעת הדין מהווה "אמת משפטית" (שאנואר אינו מקבל אותה), כי צריך לשאול גם למה נהג אנואר כפי שנקבע בהכרעת הדין ולמה הוא עושה את המעשה בצורה כל כך מטופשת שהרי נקבע שהוא אדם נבון מאוד. לדברי עו"ד סבן, מדובר במעשה הכי מטומטם שבעולם, שכן אנואר עמד מתחת לפנס, בפנים גלויות, וירה אל מול עשרות אנשים.

בהתייחס לכך אומר רק, כי מעבר לכך שמקומה של טענה כזו איננו בטיעונים לעונש, נשכחה, ככל הנראה מעו"ד סבן, העובדה שאנואר עצמו טוען שנאהי - אדם נורמטיבי לא פחות ממנו - ירה לעבר בני משפחת פאעור-בוקאעי, כשהוא חשוף לחלוטין וגלוי לעין כל - הרבה יותר גלוי מאנואר, אשר הסתתר בחדר המדרגות ומאחורי צלחות הלוויין והעץ.

19. לא אחת נאמר, כי דרך האלימות אינה דרך לפתרון סכסוכים. חברה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם דרך האלימות (ראו ענין רייכמן דלעיל). השגת נשק, המוחזק ונישא ללא רישיון ושימוש בו לשם ירי לעבר קבוצת אנשים, בכוונה לפגוע בהם, על הסכנה הממשית והחמורה הגלומה בכך, מהווה אלימות בדרגה גבוהה ביותר ועל העונש שייגזר להלום זאת.

הנזק שהיה צפוי להיגרם מהעבירה הינו כאמור, הגרוע מכל - אבדן חיי אדם, כפי שאמנם אירע, אותו לילה, בו קופחו חייו של המנוח, גם אם לא מהירי שירה אנואר, אלא מירי שירו אחרים מהצד של אנואר. אדגיש, כי לא אזקוף לחובתו של אנואר את מותו של המנוח ולא אמרתי את שאמרתי כאן, אלא משום שמותו של המנוח ממחיש, בפועל, את הסיכון הרב הטמון בירי לכיוון אחרים, בכוונה לפגוע בהם.

הנאשמים, שניהם אנשים נורמטיביים, אנשי עבודה, בעלי משפחות ותורמים לסביבתם, וודאי הבינו את משמעות מעשיהם והיה עליהם לפעול להרגעת הרוחות (כפי שסוהיל ניסה לעשות, בתחילת האירוע, למרבע הצער - ללא הצלחה), במקום לקחת חלק בעימות ולהסלימו, באמצעות ירי בנשק חם.

עוד יש להביא בחשבון, את העובדה שלא נערכה סולחה, שהנאשמים ובני משפחותיהם לא השכילו לערוך שלום ביניהם, במטרה למנוע הישנות מקרים דומים, אשר עלולים להביא, חלילה, לקורבנות נוספים.

20. אמנם, נסיבות ביצוע העבירה, על ידי כל אחד מהנאשמים שונות במקצת, שכן נאהי "התחיל" בירי (אם כי לא באירוע, שכן הוא ירה לאחר פיצוץ הרימון) וירה ראשון לעבר בני משפחתו של אנואר ואילו אנואר ירה לאחר שסבר שירייה שירה נאהי פגעה במצחו של בן משפחתו, סיף. בנוסף - נאהי נשא והחזיק שני כלי נשק ואילו אנואר נשא והחזיק כלי נשק אחד, אולם אין בהבדלים אלה כדי להצדיק קביעת מתחם ענישה שונה.

בהביאי בחשבון את הפגיעה בערכים החברתיים המוגנים, את מדיניות הענישה ואת נסיבות ביצוע העבירה, כמפורט לעיל, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לעבירה, בנסיבותיה, לגבי שני הנאשמים, הוא בין שלוש לחמש שנות מאסר בפועל.

גזירת העונש לגבי כל אחד מהנאשמים, בשים לב למתחם העונש ההולם ולנסיבותיו של כל אחד מהנאשמים, שאינן קשורות בביצוע העבירה :

הנאשם מס' 1 - נאהי -

21. כאמור - נאהי כבן 50 שנים, נשוי ואב לארבעה ילדים, כולם קטינים, בגילאים 10 עד 17. הוא היה עצור מיום 27.1.2009 ועד יום 23.3.2009, שאז שוחרר לחלופת מעצר, למקום מרוחק, הרחק מביתו וממשפחתו, תוך שהותר לו לצאת לעבודה, עם מלווה, בין השעות 06:00 ל- 19:00. זמן קצר לאחר שחרורו לחלופה הוסר האיזוק האלקטרוני, בהמשך שונה מיקום החלופה ואף הותר לו לצאת ללא מלווה. רק ביום 9.9.12 הותר לו לחזור לביתו, ללא שהותרה יציאתו מהבית. נאהי חזר לביתו, בפועל, רק ביום 19.9.12, כשלוש שנים וחצי לאחר שחרורו מהמעצר.

באורך התקופה בה שהה נאהי "בגלות" מביתו וממשפחתו, על כל המשתמע מכך, אתחשב לענין אורך תקופת המאסר שאשית עליו.

נאהי אינו נוטל אחריות על מעשיו וממשיך להכחיש את ביצוע העבירה. זו, כמובן, זכותו ואין להחמיר עימו בשל כך, אולם אין הוא יכול ליהנות מההקלה בעונש, ממנה נהנה מי שמודה בביצוע העבירה, נוטל אחריות ומתחרט על מעשיו. נאשם זכאי לנהל משפטו ואין לזקוף זאת לחובתו, אולם מטעם נאהי הוגשו ראיות מבוימות, דבר אשר גרם להימשכות ההליכים ולהכבדתם.

לאור האמור לעיל, אין להביא בחשבון, לקולא, את עצם חלוף הזמן מביצוע העבירה ועד למתן גזר הדין (להבדיל משהותו של נאהי, במשך תקופה כה ארוכה, הרחק מביתו).

לקולא יש להתחשב בכך, שלנאהי אין כל עבר פלילי ושהמאסר שירצה בתיק זה הוא מאסרו הראשון. אין כל ספק שמאסרו, לכל תקופה שהיא ובוודאי לתקופה ארוכה, יפגע קשות הן בנאהי והן במשפחתו, באשתו ובילדיו וכי הפגיעה הינה גם אישית וגם כלכלית.

כן יש להתחשב, לזכותו, בעדויות עדי האופי, מהן עלה שמדובר באיש עבודה ובאדם חיובי והגון, העוזר לזולת וככל הנראה מעשיו באירוע דנן מהוות חריג להתנהלותו עד לאותו אירוע.

עוד יש להתחשב לקולא בכך שנאהי איבד באירוע את בן דודו, שהיה אדם צעיר בן 21 שנים בלבד ואת הצער והיגון הרב שאבדן זה גורם לנאהי ולמשפחתו.

הנאשם מס' 2 - אנואר -

22. אנואר כבן 42 שנים וחצי, נשוי ואב לשלושה ילדים, בני 12 ו- 10 שנים ותינוק בן 9 חודשים. לאחר לידת התינוק אשתו הפסיקה לעבוד והוא המפרנס היחיד של המשפחה. אנואר היה עצור מיום 24.1.2009 ועד יום 18.3.2009, שאז שוחרר לחלופת מעצר, למקום מרוחק, הרחק מביתו וממשפחתו, תוך שהותר לו לצאת לעבודה, עם מלווה, בין השעות 08:00 ל- 19:00. בהמשך שונה מיקום החלופה ושונו השעות בהן הותר לו לשהות בחוץ, תוך שהותר לו לצאת ללא מלווה וביום 31.10.11 בוטל "מעצר הבית" הלילי. רק ביום 9.9.12, כשלוש שנים וחצי לאחר שחרורו מהמעצר, הוא חזר לביתו, ללא שהותרה יציאתו מהבית.

באורך התקופה בה שהה אנואר "בגלות" מביתו וממשפחתו, על כל המשתמע מכך, אתחשב לענין אורך תקופת המאסר שאשית עליו.

אנואר עבד, עד למעצרו בגין תיק זה, כמורה של"ח בחטיבת הביניים ומעדות עדי האופי שהעידו מטעמו עולה תמונה של אדם איכותי, הפועל רבות למען הזולת, אהוב ומוערך על משפחתו, מכריו ותלמידיו.

גם אנואר אינו נוטל אחריות על מעשיו וממשיך להכחיש את ביצוע העבירה. זו, כמובן, זכותו ואין להחמיר עימו בשל כך, אולם אין הוא יכול ליהנות מההקלה בעונש, ממנה נהנה מי שמודה בביצוע העבירה, נוטל אחריות ומתחרט על מעשיו.

נאשם זכאי לנהל משפטו ואין לזקוף זאת לחובתו, אולם מטעם אנואר הוגשו תצהירים של עדים, אשר סתרו את דברי העדים במשטרה ובביהמ"ש העידו העדים כי התצהירים נחתמו על ידם תחת לחץ ואיומים וכי אשר נאמר על ידם במשטרה הוא האמת. בהכרעת הדין קיבלתי עדותם בפניי וקבעתי כי התצהירים הינם שקריים. בגין תצהירים אלה, נערכה הפסקה בשמיעת הראיות, על מנת לאפשר למשטרה לבדוק את "הראיות החדשות" שהוצגו על ידי אנואר, דבר אשר גרם להימשכות ההליכים.

לאור האמור לעיל, אין להביא בחשבון, לקולא, את עצם חלוף הזמן מביצוע העבירה ועד למתן גזר הדין (להבדיל משהותו של אנואר, במשך תקופה כה ארוכה, הרחק מביתו).

לקולא יש להתחשב בכך, שלאנואר אין כל עבר פלילי ושהמאסר שירצה בתיק זה הוא מאסרו הראשון. אין כל ספק שמאסרו, לכל תקופה שהיא ובוודאי לתקופה ארוכה, יפגע קשות הן באנואר והן במשפחתו, באשתו ובילדיו וכי הפגיעה הינה גם אישית וגם כלכלית.

כן יש להתחשב, לזכותו, בעדויות עדי האופי, מהן עלה שמדובר באיש עבודה, באדם חיובי והגון, העוזר לזולת וככל הנראה מעשיו באירוע דנן מהווים חריג להתנהלותו עד לאירוע ובכך שמאסרו יפגע גם בסביבה - במשפחתו, בתלמידיו ובאנשים להם עזר במהלך חייו, גם לפני האירוע וגם לאחריו.

סיכום :

23. מדובר בשני נאשמים, נורמטיביים, בעלי משפחות, שמעשיהם באירוע מהווים חריג להתנהלותם עד אז. לגבי נאהי קיימות, מחד, נסיבות חמורות יותר מאשר לגבי אנואר, שכן הוא נשא שני כלי נשק והוא היה זה שהתחיל בירי ואילו אנואר נשא כלי נשק אחד. בנוסף, על פי עדויות עדי האופי תרומתו של אנואר לסביבתו רבה יותר. אולם, מנגד, יש להביא בחשבון את האבדן שחווה נאהי, עקב מותו של קרוב משפחתו, באירוע, כתוצאה מירי שנורה מהצד של אנואר. אמנם אין לזקוף מוות זה לחובתו של אנואר, אולם יש להתחשב בכך, לקולא, לענין ענישתו של נאהי.

סופו של דבר, סבורה אני שאין בהבדלים בין הנאשמים, כדי להצדיק ענישה שונה. לפיכך, אגזור על שניהם עונשים זהים.

בנסיבות הענין ובהביאי בחשבון את כל הנסיבות לקולא, סבורה אני שיש לגזור על הנאשמים עונש המצוי ברף התחתון של מתחם הענישה.

24. לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת עונשו של כל אחד מהנאשמים, כדלקמן:

א. 3 שנים מאסר, לריצוי בפועל, בניכוי הימים בהם היה במעצר.

לגבי נאהי - מיום 27.1.09 ועד יום 18.3.09.

לגבי אנואר - מיום 24.1.09 ועד יום 18.3.09.

ב. 10 חודשים מאסר על תנאי והתנאי הוא שלא יעבור, במשך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא עבירה, אשר בחוק העונשין, על פי סעיפים 329 (חבלה בכוונה מחמירה); 330 (ניסיון לחבול בחומר נפץ); 333 (חבלה חמורה); 334 (פציעה); 335 (חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות), או איזה מהן.

לאור עונשי המאסר שנגזרו על הנאשמים ולאור הפגיעה הכלכלית בהם ובמשפחתם, הן בשל "גלותם" מביתם במשך תקופה כה ארוכה והן בשל אורך תקופת המאסר, לא אשית עליהם קנס.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, א' אב תשע"ג, 08 יולי 2013, בנוכחות ב"כ הצדדים והנאשמים.