1. במסגרת תביעה בגין רשלנות רפואית הגישו הצדדים חוות דעת רפואיות התומכות בטיעוניהם. בתום שמיעת הראיות, לרבות חקירת המומחים הרפואיים, הודעתי לב"כ הצדדים כי בשל הבעיות הרפואיות הסבוכות שצפו ועלו מחוות דעת המומחים וחילוקי הדעות המהותיים ביניהם, בכוונתי למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט.

1. ב"כ הנתבעים הביע הסכמה מיידית. ב"כ התובע, מנגד, התנגד למינויו של המומחה מטעם בית המשפט ועתר להגשת סיכומי הצדדים, טרם שתוכרע הסוגיה, תוך תקווה, כי סיכומיו ייתרו את הצורך במינוי מומחה מטעם בית המשפט. בנסיבות אלו, אפשרתי את הגשת סיכומי הצדדים, טרם שתוכרע הסוגיה בדבר מינויו של מומחה מטעם בית המשפט.
2. לאחר הגשת סיכומי הצדדים והעיון בהם, נותרתי בדעתי כי יש למנות מומחה מטעם בית המשפט ועל כן, זימנתי הצדדים לדיון בסוגיה.
3. ב"כ הנתבעים שב על הסכמתו, הגם שטען, כי לדידו, דין התביעה להידחות על בסיס הטיעונים שהעלה בסיכומיו. ב"כ התובע שב על התנגדותו ונימק אותה כדלהלן:

• סיכומי הצדדים מלבנים היטב את הסוגיות השנויות במחלוקת ולדידו, אין הם מותירים ספק באשר לצדקת טיעוני התובע ועל כן, מתייתר הצורך במינוי מומחה מטעם בית המשפט.
• המחלוקת השנויה בין הצדדים אינה רק רפואית אלא גם עובדתית – משפטית, בין היתר, על בית המשפט להכריע איזו גרסה יש להעדיף, זו של התובע, או זו המתועדת ברשומה הרפואית. כן, קיימות טענות ביחס להעברת נטל השכנוע מצד לצד, אשר אף ביחס אליהן, לא יהא לאל ידו של הרופא הממונה לסייע. נהפוך הוא; חוות דעתו עלולה "לטרוף" את הקלפים ולאיין הישגים שהושגו על ידי התובע במהלך הדיון המשפטי.
• מינויו של מומחה מטעם בית המשפט, מעורר חשש כבד בלב התובע, שמא הלה לא יהא נטול פניות בהיותו שייך, הוא עצמו, לממסד הרפואי, אשר עמיתיו הם הנתבעים. החשש גובר לנוכח מעמדו האיתן של הנתבע בקרב הקהילה הרפואית. בנוסף, קיים חשש שמא המומחה יתקשה, או לא ירצה להתעמת עם המומחים מטעם הצדדים או מי מהם. אף הבחירה בזהות המומחה קשה ומכבידה, שמא לא ייבחר המומחה המתאים.

1. לאחר ששקלתי את טיעוני ב"כ התובע בכובד ראש, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין בהם כדי לייתר את הצורך במינויו של מומחה מטעם בית המשפט.

להתרשמותי, חוות הדעת מטעם הצדדים סבוכות וכוללות סוגיות רפואיות שבירורן דורש ידע מקצועי ומיומנות, שאינם נחלתו של כל שופט. לפיכך, חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט תסייע, סופו של יום, בגיבוש מסקנה משפטית נכונה.

1. אכן, מינויו של מומחה רפואי מטעם בית המשפט בסוגיה של רשלנות רפואית מעורר קשיים כאלו ואחרים, כפי שהעלה ב"כ התובע בטיעוניו. עם זאת, ככל שהמחלוקת מתמקדת בנושא שאופיו רפואי-מקצועי-טכני, כך קטן החשש מפני הנזק שעלול להיגרם עקב מינוי המומחה.
2. בענייננו, מינוי המומחה מטעם בית המשפט לא נעשה בחופזה. לא בכדי, נדחה הדיון בסוגיה עד לאחר קבלת סיכומי הצדדים ובחינת טיעוניהם בכובד ראש.
3. מסקנתי היא אפוא, כי יש למנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום הרפואה הדחופה, אשר יבחן את סבירות התנהלות הצוות הרפואי בבית החולים, בהיבט הרפואי, החל מקבלת האנמנזה הראשונית וכלה באבחון הבעיה הרפואית ממנה סבל התובע, לרבות הבדיקות שנערכו לו.
4. לנוחיות המומחה הממונה, להלן פירוט העובדות שאינן שנויות במחלוקת. יודגש, התובע טוען לעובדות נוספות השנויות במחלוקת בין הצדדים;

• במועד האירוע, 17.12.05, היה התובע, בן 18. כשנתיים קודם לכן, בשנת 2003, אובחן התובע כסובל מ – UC (קוליטיס כיבית) והיה במעקב רופאה (המשמשת כרופאה גסטרולוגית בבית החולים הנתבע) לאורך כל התקופה.
• האירוע נושא התביעה התרחש בלילה שבין ה – 16.12.05 ל – 17.12.05; בליל ה - 16.12.05, הגיע התובע לחדר המיון בביה"ח בתלונה על כאבים עזים בפי הטבעת וחום שהגיע ל- 38.5 מעלות.
• בבדיקות שנערכו לו בעת קבלתו, נמדד לתובע לחץ הדם בשיעור 102/39. חום הגוף על פי מדידה בפה, הראה 36.4. מהרשומה הרפואית עולה, כי בבדיקה הקלינית נמצאו הממצאים הבאים: "במצב כללי טוב, ללא חום. בטן לא תפוחה, רכה, לא רגישה. PR : טחור טרומבוטי בשעה 07:00 ללא נמק או דמם".
• אחות שבדקה את התובע טרם בדיקת הרופא, הגיעה למדדים דומים וכן הוסיפה דופק 72.
• בתום הבדיקה ועל רקע ממצאיה, שוחרר התובע לביתו, עם טיפול מקומי של וולטרן, נגד הכאבים בפי הטבעת.
• למחרת, 17.12.05 בשעת הבוקר, שב התובע לבית החולים עם הסתמנות קלינית סוערת, שוק ספטי עד כדי סכנת חיים. בשלב זה, דווחו ונרשמו בתיעוד הרפואי תלונות על כאבים עזים בבטן תחתונה, לרבות באזור פי הטבעת וכן דווח על חום של עד 38.2: "התקבל עקב כאבים חזקים בבטן תחתונה ובאיזור של פי הטבעת מהלילה, חולשה כללית וחום גבוה עד 38.5 מרקטום".
• בבדיקה גופנית נצפתה רגישות בבטן תחתונה, ללא גירוי צפקי. בדיקה רקטאלית העלתה רגישות ניכרת ברקטום עם בליטה קטנה בשעה 6. בדיקת CT בטן הצביעה על עיבוי דופן דיפוזי ניכר של הרקטום ושל הסיגמה בחצי המרוחק. ניתן לתובע טיפול בסטרואידים.
• לאחר כ – 12 שעות של שהות בחדר טיפול נמרץ, נותח התובע בניתוח דחוף, במהלכו נכרת חלק מהמעי והושארה סטומה.
• השוק הספטי וסיבוכיו גרם לנמק בכל בהונות רגליו של התובע, אשר חייב את כריתתן. בנוסף, כתוצאה מהשוק הספטי וסיבוכיו, נגרמה לתובע פגיעה כלייתית קשה.
• מוסכם, כי תוך שנים בודדות, מצבו של התובע עתיד להתדרדר למצב בלתי הפיך של אי ספיקה סופנית והוא ייזקק לטיפול בהמודיאליזה ו/או להשתלת כליה.

להשלמת התמונה יצוין, כי התובע דיווח, לשיטתו, על כאבי בטן תחתונה ועל עצירות עם הגעתו לחדר המיון בפעם הראשונה – עובדה המוכחשת על ידי הנתבעים.

1. על המומחה הרפואי מטעם בית המשפט להתייחס, בין היתר, לסוגיות הבאות:

• האם על יסוד האנמנזה והממצאים הקליניים, בהינתן מחלת הרקע של התובע, קוליטיס כיבית – היה על רופא המיון להורות על אשפוזו ולו לצורך השגחה?
• האם על יסוד האנמנזה והממצאים הקליניים ובהינתן מחלת הקוליטיס כיבית, היה על רופא המיון לצפות אפשרות של התלקחות המחלה?
• בהנחה שרופא המיון היה ער ומודע למחלת הקוליטיס הכיבית, האם נקט בכל הפעולות הנדרשות, או שמא היה עליו לבצע בדיקות נוספות כמו בדיקת דם ומדידת חום נוספת, טרם שהחליט על שיחרורו של התובע?
• האם התסמינים מהם סבל התובע אופייניים להתלקחות מחלת הקוליטיס הכיבית?

1. על הרופא לחוות את דעתו בהתאם לנורמות המקובלות בזמן אמת, להבדיל מ"חוכמה שלאחר מעשה".
2. הנני ממנה בזאת כמומחה מטעם בית המשפט את ד"ר יעקב אסף, מנהל המחלקה לרפואה דחופה בבי"ח הדסה עין כרם.
3. הצדדים יעבירו לידי המומחה את התיעוד הרפואי שברשותם, לרבות חוות הדעת הרפואיות מטעמם ופרוטוקולים של הדיונים.
4. המומחה ימציא את חוות דעתו לבית המשפט בתום 60 יום ממועד קבלת המסמכים והשאלות שיופנו אליו, אם יופנו, על ידי ב"כ הצדדים.
5. ב"כ הצדדים רשאים להפנות למומחה שאלות מטעמם ובלבד שכל צד יקבל תחילה את הסכמת חברו לתוכן השאלות. היה ותתגלע מחלוקת בין הצדדים ביחס לתוכן השאלות, היא תובא להכרעה בפני בית המשפט.
6. בשלב זה, יישאו הנתבעים בשכרו של המומחה, כמימון ביניים.

ניתנה היום, כ"ג אלול תשע"ב, 10 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח העתק החלטה זו לב"כ הצדדים וכן למומחה הממונה, ד"ר יעקב אסף, מנהל המחלקה לרפואה דחופה, בי"ח "הדסה" עין כרם.