1. לפני בקשה שהוגשה על ידי התובעים (להלן: "המבקשים"), לביטול החלטה שניתנה על ידי ביום 13.1.11, לפיה הוריתי על מחיקת התביעה, לאחר שחרף ארכות רבות, לא צורפה אליה חוו"ד מומחה (להלן: "פסק הדין").

מדובר בתביעה לפיצויים בגין רשלנות נטענת בטיפול המשיבות במנוח, אשר סבל מאירוע מוחי בחודש אפריל 2001 ומאירוע נוסף בחודש מרץ 2002, שרק אז אובחן גידול סרטני במוחו של המנוח, שלא היה ניתן לניתוח והמנוח ונפטר ביום 5.6.02. לטענת המשיבות בשל מחדליהם של המבקשים לא אובחן הגידול במועד ואילו היה מאובחן במועד, ניתן היה להציל את המנוח, או לכל הפחות למזער נזקי הגידול.

2. כתב התביעה הוגש לראשונה, ביום 16.2.09, חודשים ספורים לפני חלוף מועד ההתיישנות, ללא שצורפה אליו חוו"ד מומחה. בכתב התביעה נטען, כי לא ניתן לצרף חוו"ד מאחר שצילומי הדמייה (C.T.), שנערכו למנוח, בעת אישפוזו (להלן: "הצילומים"), נרטבו והושחתו.

המשיבות טענו שהצילומים אינם ברשותן אולם לאחר מכן נמצא, תחילה רק הפענוח של הצילום ולכן, בהחלטתי מיום 21.6.2009, הוריתי לבית החולים להמציא לב"כ התובעים (המבקשים דכאן), את הפענוח וקבעתי כי אם יהיה בידי המבקשים להגיש חוו"ד על סמך הפענוח, יעשו כן בתוך 60 ימים מקבלתו וכי אם לא יגישו חוו"ד ייחשבו כמוותרים על הגשתה, אולם עדיין יהיו זכאים לבירור תביעתם, בכל הנוגע לנזק הראיתי.

על ההחלטה הנ"ל הוגש ערעור ע"י שירותי בריאות כללית, אולם עוד טרם נדון, התברר, כי בחודש אוקטובר 2010 נמצא הצילום אצל ביה"ח, כשהוא תקין. לפיכך ביקשה שירותי בריאות (היא המערערת) למחוק את הערעור והוא אכן נמחק ביום 8.11.09.

3. חרף זאת לא המציאו המבקשים חוו"ד ולא הוגשה לתיק כל בקשה, עד שביום 9.2.10 ניתנה על ידי החלטה, לפיה, ככל שהמבקשים לא יגישו חוו"ד עד יום 15.3.10 ייחשבו כמוותרים על הגשת חוו"ד.

ביום 14.3.10 הגישו המבקשים בקשה למתן ארכה בת 90 ימים להגשת חוו"ד ובקשתם נעתרה. בהחלטה נוספת, שניתנה ביום 16.3.10, לאחר שהוגשה בקשה, בענין, מטעם שירותי בריאות קבעתי כי לא תינתנה ארכות נוספות.

משלא הוגשה חוו"ד הגישה שירותי בריאות, ביום 9.7.10, בקשה לסילוק התביעה על הסף.

ביום 5.8.10 הגישו המבקשים בקשה להפסקת התובענה, בה טענו, שהמומחה שנשכר על ידם לשם עריכת חוו"ד הודיע, במפתיע, בתחילת חודש יוני 2010, כי לא ימשיך בעריכתה ולכן נמסר החומר על ידם למומחה אחר.

שירותי בריאות התנגדה לבקשה וביום 3.10.10 ניתנה על ידי החלטה לפיה נדחתה הבקשה להפסקת התובענה, אולם לאור הנסיבות שצוינו בבקשה הארכתי את המועד להגשת חוו"ד מטעם המבקשים עד יום 15.12.10 תוך שקבעתי, כי "לא תינתנה ארכות נוספות וכי אם לא תוגש חוו"ד רפואית עד מועד זה, ייחשבו המבקשים כמוותרים על הגשת חוו"ד...".

ביום 20.12.10, משלא הוגש דבר, עד אז, לתיק ביהמ"ש, ביקשה שירותי בריאות לסלק התביעה על הסף.

בהחלטתי מיום 20.12.10 אפשרתי למבקשים להגיב לבקשה, בתוך 10 ימים. בו ביום הומצאה ההחלטה לב"כ המבקשים, עו"ד מוויס תאופיק (להלן: "עו"ד מוויס").

ביום 13.1.11, משלא הוגשה, עד אז, תגובת המבקשים, הוריתי על מחיקת התובענה על הסף (להלן: "פסק הדין").

4. רק ביום 25.6.12, למעלה משנה וחצי לאחר עבור מועד הארכה האחרונה, שניתנה למבקשים להגיש חוו"ד וכשנה וחצי לאחר שהתובענה נמחקה, כאמור, הגישו המבקשים, באמצעות עורך דין אחר - עו"ד חוסאם סבית (להלן: "עו"ד סבית"), בקשה לביטול פסק הדין, בטענה, כי פסק הדין מעולם לא הומצא להם.

בתצהירה של התובעת/המבקשת, סבית רחאב, שנערך ביום 18.6.12 ואשר צורף לבקשה, נטען, כי מצבם הכספי של המבקשים לא אפשר להם לגייס את הסכום הדרוש לשם עריכת חוו"ד מומחה, אולם כעת נמצא על ידם מומחה, המוכן ליתן להם חוו"ד, הוא ד"ר א. וולד. כן נטען, כי המבקשים פנו אל ד"ר וולד לשם הסדרת שכרו והם ממתינים לקבלת חוות הדעת.

5. בדיון בבקשה לביטול פסק הדין, שהתקיים ביום 10.3.13, העיד עו"ד מוויס וטען, כי היו תקלות בפקס במשרדו וכי הוא לא קיבל את החלטתי מיום 20.12.12, אך אישר שהוא לא עשה דבר על מנת לברר מה עלה בגורל בקשתו להפסקת התובענה, שהוגשה ביום 5.8.10. לדבריו, הוא לא פעל בענין זה, מאחר שהמבקשים החליטו "באותה תקופה" להעביר את התיק לטיפולו של עו"ד אחר. לטענתו, הוא קיבל פניה מעו"ד אחר (עו"ד סבית), בחודש ספטמבר או אוקטובר 2010, להעביר אליו את התיק. יש לציין, כי בקשה מטעם עו"ד סבית, לעדכון ייצוגם של המבקשים על ידו, הוגשה לתיק ביהמ"ש כבר ביום 22.8.10.

אציין, כי בהחלטה שניתנה על ידי ביום 17.10.12 ניתנה למבקשים אפשרות לצרף תצהיר ומסמכים התומכים בטענתם, לפיה בשל מצבם הכלכלי לא הוגשה על ידם חוו"ד והוגש על ידם תצהיר, אליו צורפו מסמכים הנוגעים לתקופה מאוחרת יותר.

6. בסיום הדיון בבקשה ולפי בקשת ב"כ הצדדים, ניתנה הוראה על הגשת סיכומים בכתב - 21 ימים לכל צד. ב"כ המבקשים ביקש, שוב ושוב, הארכות מועד להגשת סיכומיו ובסופו של דבר הוגשו הסיכומים ביום 19.5.13.

ביום 28.5.13 הוגשו סיכומיה של שירותי בריאות וביום 4.6.13 הגישו ביה"ח והמדינה סיכומים מטעמם, לפיהם הם מצטרפים לטיעוני שירותי בריאות.

ביום 26.5.13 המציא ב"כ המבקשים לתיק ביהמ"ש חוו"ד מטעם ד"ר וולד, הנושאת תאריך 15.6.13.

ביום 18.6.13 הוגשה התנגדות מטעם שירותי בריאות להמצאת חוות הדעת וביום 19.6.13 הוגשה תגובת המבקשים להתנגדות זו.

טיעוני הצדדים :

7. המבקשים טוענים, כי הוכח, שהם לא המציאו חוו"ד בשל חוסר יכולת כלכלית ומציינים, בענין זה, כי ב"כ המשיבות ויתרו על חקירת המבקשת מס' 1, כך שלשיטתם, לא נסתרה טענתם כי חוסר יכולת כלכלית מנעה מהם הגשת חוות הדעת.

עוד טוענים הם, כי לא ידעו ומעולם לא הודע להם, שתביעתם מצויה בסכנת סילוק, בהעדר חוות דעת וכי מעולם לא הומצא להם פסק הדין המוחק את התביעה.

המשיבות טוענות, כי התביעה הוגשה, במקורה, חודש ימים בלבד לפני חלוף תקופת ההתיישנות וכי, תחילה, המבקשים כלל לא טענו שהם אינם ממציאים חוו"ד בשל מצוקה כספית. נהפוך הוא; בבקשתם להפסקת התובענה טענו, שהמומחה מטעמם סירב, במפתיע, להכין את חווה"ד.

המשיבות מדגישות, כי הארכת המועד להגשת חווה"ד משמעותה הגשתה לאחר עבור למעלה מ- 10 שנים מעת פטירת המנוח ולאחר חלוף תקופת ההתיישנות ולפיכך התיישנה התביעה. לטענתן, גם משום כך אין להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין.

בענין זה מפנות המשיבות לסעיפים 15 ו- 16 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") וטוענות, כי גם אם תוארך התקופה, על פי האמור בסעיפים אלה, התביעה התיישנה בטרם הוגשה חוו"ד מומחה ולפיכך אין להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין.

8. עוד נטען, כי הטענה בדבר מצוקה כלכלית אינה יכולה להוות נימוק להארכת המועד, מאחר שהמבקשים לא עשו דבר במשך כשנתיים על מנת לברר מה מצב תביעתם, על אף שהומצאה להם בקשת שירותי בריאות לסלק את התביעה על הסף (כפי שהודה עו"ד מוויס בחקירתו בעמ' 4 לפרו' שו' 10-12). בנוסף טוענות הן, כי על אף שהמבקשים צירפו מסמכים בנוגע למצבם הכלכלי, לא צורפו על ידם מסמכים המתייחסים לתקופה הרלבנטית, היינו - לשנים 2009-2010 וממילא תצהירה של המבקשת 1 אינו יכול להעיד על מצבם הכלכלי של כל המבקשים, במועדים הנ"ל.

כן נטען, כי לאור הזמן הארוך שעבר מאז פטירת המנוח, היה למבקשים די והותר זמן על מנת לחסוך את הסכום הדרוש לממן את עלות חווה"ד, במיוחד לאחר שהם ידעו על הצורך להמציא חוו"ד, לפחות מעת פנייתם אל עו"ד מוויס, בשנים 2005-2006.

ב"כ המשיבות מדגיש עוד, כי לא ניתן על ידי המבקשים כל הסבר לכך שבמשך כשנתיים ימים - החל מחודש אוגוסט 2010 ועד חודש יוני 2012 - לא נעשה על ידם דבר בתיק, על אף שעו"ד מווויס, שהובא כעד מטעמם, טען (לשיטת המשיבות), כי הוא הנחה את המבקשים לעקוב אחר מתן החלטה בבקשה להפסקת התובענה.

9. המשיבות מפנות להלכה, לפיה מחדלים הנעוצים בבעל דין עצמו או בבא כוחו לא הוכרו כמצדיקים הארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין וטוענות, כי בוודאי שאין הם מצדיקים הארכת מועד התיישנות. לטענתן, גם אם ייקבע שהמבקשים לא ידעו על מתן פסק הדין, הרי היה עליהם לדעת ואם לא ידעו (טענה המוכחשת על ידי המשיבות), הרי זה בשל מחדליהם ומחדל בא כוחם.

אשר לסיכויי התביעה טוענות המשיבות, כי אין הם רלבנטיים להארכת מועד ההתיישנות ובכל הנוגע להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין טוענות הן, כי ככל שהמבקשים סבורים כי בשל מחדל בא כוחם לא הוגשה הבקשה במועד, תרופתם היא לתבוע ממנו פיצויים.

דיון והכרעה :

10. למעשה, מונחות בפניי שתי שאלות. האחת - האם, יש להאריך את המועד להגשת הבקשה הבקשה לביטול פסק הדין והשניה - בהנחה שתינתן הארכת המועד, האם יש לבטל את פסק הדין, לאור סיכויי התביעה ולמעשה - האם נכונה טענת המשיבות, כי בשל אי הגשת חווה"ד התיישנה התביעה ולכן אין בהגשתה כיום, כדי "לרפא" פגם זה ולפיכך, ממילא מדובר בתביעה שהתיישנה והיא נטולת סיכויים.

אציין, כי שתי השאלות כרוכות ושלובות זו בזו, שכן בבחינת השאלה אם ראוי להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין יש לבחון גם את סיכויי התביעה.

הארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין -

11. פסק הדין ניתן על ידי, כאמור, לאחר שהמבקשים לא הגיבו לבקשת שירותי בריאות להורות על סילוק התביעה על הסף בשל כך שלא הוגשה על ידם חוו"ד, חרף חלוף כל הארכות שניתנו להגשתה.

כאמור לעיל, במערכת "נט המשפט" מצוי אישור לפיו החלטתי מיום 3.10.10 לפיה דחיתי את הבקשה להפסקת התובענה אולם הארכתי את המועד להגשת חוו"ד עד יום 15.12.10, הומצאה לעו"ד מוויס, בא כוחם דאז של המבקשים, בפקס, ביום 6.10.10.

כן מצוי במערכת אישור לפיו הומצאה לעו"ד מוויס, החלטתי מיום 20.12.10, לפיה עליו להגיב לבקשת שירותי בריאות לסילוק התביעה על הסף.

עם זאת יש לציין, כי שירותי בריאות לא הציגה בפניי אישור המצאה כדין, של בקשתה לסילוק על הסף. אמנם, הוצג אישור שליחה בפקס, אולם הקבלה לא אומתה, חרף דרישת התקנות.

12. מכל מקום - אין חולק על כך שהחלטתי מיום 14.3.10, לפיה ניתנה למבקשים ארכה להגשת חוו"ד מטעמם, הומצאה למבקשים, כפי שעולה מעצם הגשת הבקשה להפסקת התובענה. כמו כן המועד להגשת חווה"ד - 15.12.10, כמו גם הקביעה כי לא תינתנה להם ארכות נוספות (החלטתי מיום 16.3.10), היו ידועים למבקשים כבר באמצע חודש מרץ 2010.

לפיכך, גם אם החלטתי מיום 3.10.10 לא התקבלה אצל ב"כ המבקשים (ואציין כי לא הומצאה כל ראיה לכך שהפקס במשרדו היה מקולקל), היה על המבקשים לבדוק, מיוזמתם, מה עלה בגורל בקשתם להפסקת התובענה, שהרי ממילא ברור, כי כל עוד לא התקבלה החלטה כלשהי אצל המבקשים, ידעו הם כי המועד האחרון להגשת חוו"ד מטעמם הוא 15.12.10.

כאמור פסק הדין, מיום 13.1.11, לפיה נמחקה התביעה על הסף, הומצא לעו"ד מוויס, ביום 14.1.11, כפי שמעיד אישור מסירה בפקס, שנשלח ע"י מערכת "נט המשפט" ואילו הבקשה להארכת המועד לביטולו הוגשה רק ביום 25.6.12, כשנה וחצי (!) לאחר שניתן פסק הדין, כאשר כל אותה עת, על אף שהמועד האחרון שהיה ידוע למבקשים בו מותר להם להגיש חוו"ד הוא 15.12.10, לא נעשה על ידי המבקשים דבר.

בנסיבות אלה, צודקות המשיבות בטענתן, לפיה התנהלותם של המבקשים מהווה זלזול בהליכי ביהמ"ש ובהחלטות ביהמ"ש. לא ייתכן שתובעים ישבו באפס מעש ויתעלמו, עת כה ארוכה, מהחלטות ביהמ"ש ומחובותיהם על פי דין. יש בכך לא רק זלזול בביהמ"ש, אלא גם פגיעה, חסרת תום לב, בצד שכנגד ובאינטרסים שלו.

13. אמנם, המועד להגשת חוו"ד רפואית, איננו מועד שנקבע בחיקוק, אלא מועד שנקבע על ידי ביהמ"ש, ולפיכך אין צורך ב"טעם מיוחד", לשם הארכתו, אלא די בטעם כלשהו, המצדיק את האיחור, אולם לא מצאתי בכל טיעוני המבקשים ולו טעם אחד, המצדיק איחור בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין ואף לא טעם כלשהו שיש בו כדי להצדיק איחור כה רב בהגשת חוו"ד מומחה מטעמם, חרף הארכות הרבות שניתנו להם לשם כך.

14. אומר עוד, כי לא אוכל לקבל את טענות המבקשים לפיהן טעמים כלכליים הם שמנעו מהם הגשת חוו"ד, למצער, עד יום 15.12.10. ראשית, לא שוכנעתי שמצבם הכלכלי של המבקשים הוא שמנע מהם זאת. טענה זו הועלתה על ידי המבקשים באיחור רב, כאשר קודם לכן נשמעו מפיהם טענות אחרות, כמפורט לעיל, שאין בינן לבין מצב כלכלי ולא כלום. בנוסף, גם אם מצבם הכלכלי של המבקשים אינו מן המשופרים, היה להם די והותר זמן על מנת לחסוך ולגייס את הסכום הדרוש.

אשר לסיכויי התביעה -

15. למעשה - די בכך שלא נמצא כל נימוק המצדיק איחור בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין, או איחור בהגשת חוו"ד מומחה ודי בחוסר תום הלב, בזלזול בהליכי ביהמ"ש ובמילוי החובות המוטלות על צד לתביעה, שגילו המבקשים, על מנת שתידחה הבקשה.

עם זאת, מאחר שסיכויי התביעה הם העיקר, בחנתי אותם לגופם.

בהקשר לכך אציין, בהתייחס לטענת ההתיישנות שבפי המשיבות, לענין מתן ארכה להגשת חוו"ד מומחה, כי על אף שעל פי התקנות, תביעה שעניינה טענה לרשלנות רפואית צריך שתהא נסמכת על חוו"ד רפואית, אשר תצביע הן על המעשים ו/או המחדלים המהווים רשלנות והן על קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין התוצאה, לא בכל מקרה בו אין מצורפת חוו"ד לתביעה והיא מצורפת לאחר עבור תקופת ההתיישנות, נאמר שיש לדחות את התביעה מחמת התיישנות.

לענין זה, יש לבחון את תוכן כתב התביעה. ככל שכתב תביעה, שהוגש בטרם עבור תקופת ההתיישנות, כולל את מכלול העובדות והטענות המגבשות את עילת התביעה ובכלל זה מפרט את פרטי הרשלנות הנטענים וטענה לקשר סיבתי, ניתן לצרף חוו"ד מומחה גם לאחר עבור תקופת ההתיישנות, ובלבד שהאמור בה לענין פרטי הרשלנות, לא יחרוג מאשר פורט בכתב התביעה. ראו: רע"א 4046/09 התעשייה הצבאית לישראל בע'מ נ' אסתר מונסונגו (05.10.2009).

16. לעצם הענין, אקדים ואומר, כי מוצאת אני ממש בטענת המשיבות לפיה חווה"ד שהומצאה על ידי המבקשים, הומצאה שלא כדין, מאחר שלא ניתנה להם רשות להמציאה, אולם חרף זאת ומאחר שזו חווה"ד עליה מבקשים המבקשים להסתמך בתביעתם - ככל שפסה"ד יבוטל ותינתן להם רשות להגישה - אבחן את סיכויי התביעה בהתייחס לחוו"ד זו.

עיון בחווה"ד מעלה, שנטען בה, כי באשפוזו הראשון של המנוח ובבדיקות שנערכו לו לאחר מכן, לא היה על הרופאים להסתפק בבדיקת ההדמיה, שנעשתה לו ללא חומר ניגודי ולהסיק ממנה כי מדובר באירוע מוחי קל, אלא היה עליהם לערוך אבחנה מבדלת וזאת - לאור גילו הצעיר יחסית של המנוח והעדר גורמי סיכון. לפיכך קובע המומחה, כי היה איחור באבחון מאז 4/01 ועד 3/02, שאז זוהה הגידול "במצב לא נתיח", ע"י נוירוכירורגים במ.ר. רמב"ם בחיפה.

אולם, אין בחוו"ד התייחסות כלשהי, לקשר הסיבתי שבין האיחור הנטען באבחון לבין פטירתו של המנוח. זאת - על אף שקשר סיבתי הוא אחד הפרמטרים שעל התובע להוכיח, בטרם יוכל לזכות בתביעתו ועל אף שבכתב ההגנה נטען להעדר קשר סיבתי. לפיכך, גם אם תתקבל הטענה לפיה היה על הרופאים לאבחן את הגידול כבר באשפוזו הראשון של המנוח, הרי בהעדר הוכחה בדבר קשר סיבתי אפשרי בין האיחור באבחון לבין התוצאה הטרגית, לא יוכלו המבקשים לזכות בתביעתם. מאחר שבחווה"ד לא נטען, כלל, אף לא כאפשרות מסתברת, כי לוּ הגידול היה מתגלה בחודש אפריל 2001, התוצאה היתה שונה.

17. לאור כל האמור לעיל, בהעדר טעם כלשהו (בוודאי לא טעם ראוי), לאיחור המשמעותי בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין, או לאיחור בהגשת חוו"ד מומחה ובהעדר סיכויים לתביעה, המצדיקים הארכת המועד, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין.

בנסיבות הענין ולאור התנהלותם של המבקשים, ראוי היה לחייבם בהוצאות של ממש, אולם בהתחשב בטרגדיה שעברה עליהם עם פטירתו של המנוח, על כל משמעויותיה, אמנע מכך.

החלטה זו ניתנה על ידי בסמכותי כרשמת בית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתנה היום, ט"ו תמוז תשע"ג, 23 יוני 2013, בהעדר הצדדים.