א. הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת גב' נסרין עדוי), מיום 23.9.12, בת.א. 12212-02-09, לפיו קיבל בית משפט קמא את תביעתו של המשיב (יליד שנת 1952) כנגד המערערת בגין אירוע שהתרחש ביום 16.11.06.

בית משפט קמא קבע, כי האירוע בו עסקינן הינו בבחינת תאונת דרכים, כמשמעותה בחוק הפלת"ד, וחייב את המערערת לשלם למשיב (אחרי ניכוי גימלאות הביטוח הלאומי) את הסכום של 678,000 ₪, בצירוף סך של 103,124 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד, ובצירוף אגרת בית משפט.

אין מחלוקת כי בפסק דינו של בית משפט קמא נפלה טעות סופר, ולפיכך תיקן בית משפט קמא, ביום 3.12.12, את פסק דינו כך שסה"כ נזקי המשיב, לאחר ניכוי גמלאות הביטוח הלאומי, הועמדו על 556,195 ₪, ושכר טרחת עו"ד הועמד על 84,597 ₪.

ב. כעולה מפסק דינו של בית משפט קמא, נפגע המערער כשעלה על המשאית, נפל, וכתוצאה מכך, נגרם לו שבר בראש הרדיוס עם תזוזה במפרק ידו השמאלית, וכתוצאה מכך אושפז בבית החולים למשך ארבעה ימים.

המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כפגיעה בעבודה, נקבעה למערער תקופת אי-כושר עבודה, בהמשך דרגת נכות זמנית, ולבסוף, נכות צמיתה בשיעור של 19% החל מיום 1.4.08.

ג. המערערת כפרה בפני בית משפט קמא בחבותה, וטענה, שאין לקבל את גירסתו של המשיב לגבי אופן התרחשות התאונה, וכי האירוע בו עסקינן לא היה בגדר תאונת דרכים כמשמעותה בחוק. המערערת הצביעה על סתירות ותמיהות בגירסתו של המשיב, שעדותו בפני בית משפט קמא היתה עדות יחידה.

ד. בית משפט קמא קבע בפסק דינו, כי עדות המשיב יצרה רושם אמין ומהימן, עדותו של המשיב, בכללותה, היתה אמינה ומשכנעת, ותשובותיו היו פשוטות וישירות, ללא נסיון להסתיר מידע, כשהוא מעיד על העובדות כהוויתן, גם אם לכאורה אין הם מיטיבות עמו.

ה. מסקנת בית משפט קמא היתה, כי בנסיבות העובדתיות שהוכחו על ידי המשיב, ברי כי מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד.

עוד נקבע, כי המשיב נפגע לאחר סיום פעולת הטעינה, ותוך כדי עלייתו לקבינת המשאית, להחזרת הרצועות שנותרו לאחר סיום ההעמסה, ולצורך המשך נסיעתו של המשיב.

ו. באשר לפגיעה ולנכות הרפואית עקב התאונה, מינה בית משפט קמא, במהלך הדיון בתיק, מומחה רפואי בתחום האורתופדי, ד"ר מאג'ד גנאים, וזאת בשאלה האם נכותו של המשיב נובעת כולה מן התאונה נשוא הדיון, הואיל ולפי מסמך רפואי מיום 14.1.07 נפל המשיב במדרגות ביתו ונחבל שוב במרפק שמאל. המומחה הרפואי הגיע למסקנה שהאירוע מיום 14.1.07 לא גרם למשיב נכות כלשהי, ונכותו הקיימת במרפק שמאל נגרמה כולה כתוצאה מן התאונה מיום 16.11.06.

בית משפט קמא ציין שהמומחה הרפואי לא נחקר על חוות דעתו, ולכן קביעת הנכות על ידי הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי לא נסתרה.

ז. בית משפט קמא פסק לזכות המשיב הפסד השתכרות מלא לתקופה של שלושה חודשים, הפסד השתכרות לפי 50% נכות זמנית למשך 10.5 חודשים, והחל מיום 1.1.08 הפסד השתכרות לפי 19% נכות ובסך הכל לעבר : 521,690 ₪. סכום זה הועמד לפי החלטת התיקון מיום 3.12.12 על 400,313 ₪.

לגבי תקופת העתיד, ערך בית משפט קמא את החישוב לפי הפסד שכר בשיעור של 19,451 ₪ לחודש, על בסיס של 19% נכות, בהיוון מתאים, עד גיל 70, בסכום של 357,743 ₪.

בנוסף פסק בית משפט קמא לזכות המשיב פיצוי של 50,000 ₪ בגין הפסד פנסיה, פיצוי של 50,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות ועזרת צד ג' לעבר ולעתיד, וכן נזק שאיננו ממוני, בסך של 31,539 ₪ וביחד: 1,010,942 ₪. מסכום זה הופחתו גימלאות הביטוח הלאומי בסך כולל של 333,400 ₪, כך שהיתרה לפיצוי הועמדה על 678,000 ₪.

כפי שכבר ציינו, תיקן בית משפט קמא ביום 3.12.12 טעות סופר שנפלה בפסק הדין, כך שסה"כ נזקי המשיב, לאחר ניכוי גמלאות הביטוח הלאומי, הועמד על 556,195 ₪.

ח. המערערת טוענת, כי פסק דינו של בית משפט קמא שגוי, וכי בגירסת המשיב נפלו סתירות ונתגלו תמיהות, עדותו היתה עדות יחידה, והתמיכה שמצא בית משפט קמא בגירסתו של המערער, בשים לב למסמכים שונים שבהם באו לידי ביטוי אמרותיו של המשיב בעקבות התאונה, אין בה כדי ליישב את הסתירות ואת התמיהות אשר נפלו בגירסת המשיב, שלטעמה של המערערת איננה ראויה לאמון.

ט. עוד נטען, שגירסת המשיב לגבי אופן התרחשות האירוע, אין בה כדי לבסס הגדרת "תאונת דרכים", כמשמעותה בחוק הפלת"ד, הואיל ולטענת המערערת ירידה/עלייה "סתם" במהלך פריקה/טעינה, איננה בגדר "תאונת דרכים", שכן הילכת בית המשפט העליון ב-רע"א 418/03 אוסם בע"מ נגד סמג'ה, פ"ד נ"ט (3) 541, דנה רק בסיטואציה של פעולה המשרתת שתי מטרות בו זמנית. לענין זה נסמכת המערערת על ע.א. 2281/05 (מחוזי תל אביב) אמניר תעשיות מיחזור נגד לוי שלב ואח', מיום 1.7.10.

י'. לחלופין, טוענת המערערת, כי שגה בית משפט קמא משהכיר בנכותו של המשיב בשיעור של 19% כנכות תפקודית. עוד טוענת המערערת, שהמשיב לא הוכיח הפסדי שכר לעבר, שהרי מדובר בנזק מיוחד שאותו יש להוכיח במסמכים ובראיות כדבעי, ובענייננו לא הובאו עדויות רלוונטיות וראיות רלוונטיות להוכחת טענתו של המשיב בדבר הפסדים לתקופת העבר.

י"א. לטענת המערערת, כשם שלא נגרמו, ולכל הפחות לא הוכחו, הפסדי שכר של המשיב עד היום עקב התאונה, כך גם לא צפויים להיגרם לו הפסדי שכר לעתיד, ולא היתה הצדקה לפיצוי הגבוה שפסק בית משפט קמא לזכות המשיב.

י"ב. כמו כן טענה המערערת, שאת הפיצוי בגין הפסדי פנסיה יש להתאים לגובה הפיצוי האמיתי המגיע למשיב בגין הפסדי שכרו, אם בכלל, ולכן, ככל שיתקבל הערעור בענין הפסדי השכר יש בכך, לטענת המערערת, כדי להשליך על ראש הנזק של הפסד השתכרות.

י"ג. המשיב סומך את ידו על פסק דינו של בית משפט קמא וסבור שאין מקום להתערב בקביעות ובמסקנות של בית משפט קמא.

י"ד. שני הצדדים הגישו בפנינו עיקרי טיעון מפורטים, כמו גם תיקי מוצגים. בישיבה שהתקיימה בפנינו ביום 23.4.13, שמענו את תמצית טענותיהם של הצדדים.

ט"ו. באשר לשאלת החבות סבורים אנו, שאין מקום להתערבותנו בפסק דינו של בית משפט קמא.

נתנו את דעתנו לטענות המפורטות של המערערת, שלא הותירה בטיעוניה אבן על אבן, סקרה בהרחבה את התשתית הראייתית שבפני בית משפט קמא, וטענה, כי לא היה מקום לקבל את גירסתו של המשיב, שהינה עדות יחידה.

ט"ז. הלכה ידועה היא שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות ובממצאים שבמהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, לה היתה ההזדמנות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מן העדים אשר הופיעו בפניה. נסיבות הענין אשר בתיק זה, אינן בגדר היוצא מן הכלל.

י"ז. בית משפט קמא נימק מדוע עדותו של המשיב מקובלת עליו, זאת לאחר שהתרשם באופן בלתי אמצעי מעדותו, בנוסף למסמכים שונים אשר תומכים, כפי שהסביר בית משפט קמא, בעדותו של המשיב בכל הנוגע לאופן אירוע התאונה. מדובר כאמור בקביעות עובדתיות ובממצאים שבמהימנות, ולא מצאנו עילה להתערב בהם.

י"ח. איננו מקבלים את טענת המערערת כי האירוע אינו נופל בגדר תאונת דרכים. אנו מפנים בענין זה לרע"א 418/03 אוסם בע"מ נגד סמג'ה, פ"ד נ"ט (3) 541, שם נקבע:

"גם אם נראה בפעולת העלייה לרכב או הירידה ממנו, כפי שהתרחשה בערעורים שבפנינו, כפעולת לוואי הקשורה בזיקה הדוקה לטעינה או לפריקה, גם אז לא תישלל תחולת החוק" (שם, בעמ' 563).

משכך, צדק בית משפט קמא משראה באירוע נשוא הדיון תאונת דרכים שחל עליה חוק הפלת"ד.

י"ט. באשר לגובה הנזק: ככלל, אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בחישוב הנזק של הערכאה הדיונית, אלא מקום בו קיימת חריגה של ממש באופן הערכת נזקיו של הנפגע.

במקרה שבפנינו, סבורים אנו, כי התוצאה הכוללת שאליה הגיע בית משפט קמא בפסק דינו (זאת לאחר שאנו כבר מביאים בחשבון את תיקון טעות הסופר שנפלה בפסק הדין), מצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור, וזאת בהתחשב בראיות כפי שהונחו בפני בית משפט קמא, או העדרן של ראיות, ומצבו של המשיב, ללא קשר לאירוע התאונה (ניתוח החלפת מפרק הברך).

כ. בשקלול הנתונים, סבורים אנו כי יש להפחית את יתרת הפיצוי שלזכות המשיב כך שבמקום הסכום של 556,195 ₪ (דהיינו, יתרת הנזק לאחר תיקון פסק הדין: 889,595 ₪ , בניכוי גימלאות הביטוח הלאומי בסך 333,400 ₪), יבוא הסכום של 380,000 ₪, בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% מסכום זה, ומע"מ כחוק על שכר הטרחה, ובצירוף אגרת המשפט. כל זאת נכון למועד פסק דינו של בית משפט קמא (23.9.12).

כ"א. ככל שהמערערת שילמה למשיב בעקבות פסק דינו של בית משפט קמא, סכום העולה על זה שנפסק בפסק דיננו זה, יחזיר המשיב למערערת את התשלום שביתר בתוך 45 יום ממועד המצאת פסק דיננו שאם לא כן, ישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ביצוע התשלום למשיב ועד החזרתו בפועל.

כ"ב. בנסיבות הענין, ומשנדחה ערעורה של המערערת בשאלת החבות מחד גיסא, והתקבל חלקית בשאלת גובה הנזק מאידך גיסא, לא יהא צו להוצאות.

ההתחייבות ככל שהופקדה על ידי המערערת, תוחזר לה באמצעות מזכירות בית המשפט .

המזכירות תמציא את העתקי פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, י"ד אייר תשע"ג, 24 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.