מבוא

1. התובעת (להלן: "יודפת"), חברה בע"מ העוסקת, בין היתר, בייצור ושיווק פקעות ובצלי פרחים, הגישה תביעה על סך 352,027 ₪ נגד הנתבעת (להלן: "צור") שהינה בעלת משק חקלאי במושב פצאל.

תמצית טענות הצדדים

1. מכתב התביעה עולה, כי בין הצדדים לתובענה נערכו שתי התקשרויות חוזיות. לטענת יודפת, בעקבות סיכום בין הצדדים היא שלחה לצור, ביום 29.8.07, הצעה לאספקת בצלים של פרח הארומורוס והצדדים הסכימו לפעול בהתאם לאמור בהצעה. במסגרת ההסכם, התחייבה צור להשיב ליודפת כעבור שנת גידול אחת בצל גדול בתמורה לכל בצל באותו גודל שתקבל מיודפת וכן בצל גדול בעבור שני בצלים קטנים שתקבל מיודפת. עוד הוסכם, כי הבצלים אשר תספק צור יהיו ארוזים ומוכנים למשלוח לייצוא.
2. יודפת טוענת, כי בהתאם להסכם האמור, היא סיפקה לצור 117,500 בצלים גדולים ו- 191,800 בצלים קטנים ומכאן שבסוף שנת הגידול צור הייתה אמורה לספק לה 213,000 בצלים גדולים ארוזים ומוכנים למשלוח באיכות הנדרשת.
3. לטענתה, צור לא קיימה את התחייבותה בהתאם להסכם האמור ולא השיבה את הבצלים על פי ההסכם. יודפת טוענת, כי היא משווקת ומייצאת פקעות ובצלים לחו"ל וכי במידה שצור הייתה מקיימת את התחייבותה, היא הייתה משתכרת רווח גולמי בשיעור של לפחות 25% משווי הפקעות.
4. יודפת טוענת, כי צור גרמה לה לנזקים רבים, לרבות הפרת התחייבויותיה כלפי צדדים שלישיים. לטענתה, בכדי להקטין את נזקיה, היא נאלצה לשלם פיצוי ללקוח אשר הזמין ממנה סחורה בשם "סט נוורדין" בסך של 6,985 יורו ובערכם בשקלים סך של 36,322 ₪.
5. עוד טוענת יודפת, כי הבצלים סופקו לצור באמצעות 1,120 ארגזים בעלות של 13.9 לארגז וכי צור הייתה אמורה להשיב לה את הארגזים אולם לא עשתה כן ובשל כך נגרם לה נזק בשיעור של 15,568 ₪.
6. יודפת טוענת, כי בשל הפרת ההסכם על ידי צור נגרם לה נזק כולל בסך 278,990 ₪. הסכום האמור כולל את ערך הבצלים שלא סופקו, אובדן הרווח הגולמי, שווי הארגזים, פיצוי לצדדים השלישיים ואת הנזק תדמיתי אשר נגרם לה, לטענתה.
7. יודפת מוסיפה וטוענת, כי עסקה נוספת התגבשה בין הצדדים לשיווק סחורה לחו"ל. לטענתה, צור ביקשה ממנה לייצא סחורה מתוצרתה לחו"ל והיא הסכימה להצעה והעבירה לצור את התנאים והמפרט לפיו יש לספק את הסחורה לייצוא ולארוז אותה. בנוסף, הוסכמה מדיניות התשלומים. לטענתה, הובהר לצור, כי מדובר בהתקשרות בשיטת "גב אל גב", כך שהתשלום למגדל מותנה בשביעות רצון מקבל הסחורה וקבלת תשלום ממנו בפועל.
8. יודפת טוענת, כי היה על צור לספק את הסחורה עד לסוף חודש יוני 2008, כך שהסחורה תגיע למחסנים בהולנד עד המחצית השנייה של יולי 2008. בפועל, צור לא פעלה בהתאם להוראות המוסכמות ולא סיפקה את הבצלים במועד, אלא רק בשבוע השלישי של חודש יולי. בשל כך ובמטרה לעמוד בהתחייבויותיה מול לקוחותיה בחו"ל, יודפת הטיסה את הסחורה במקום לשלוח אותה במשלוח יומי ועל כן נגרמו הוצאות משלוח יקרות. בנוסף, טוענת, כי צור סיפקה את הפקעות שלא בהתאם למפרט ההזמנות.
9. לטענת יודפת, צור סיפקה 120,300 יחידות בצלים. כאשר הגיעה הסחורה ליעדה בהולנד התברר שהיא נפגמה בשל אריזה החורגת ממפרט האריזה הנדרש. יודפת טוענת, שהבצלים נארזו באריזות של בין 305 ל- 310 יחידות לארגז ולא 200 או 180 יחידות, כפי שמופיע במפרט המוסכם. לטענתה, בכדי למזער את הנזקים, היא נאלצה למיין ולחטא את כל הבצלים במטרה להציל את אלו שניתן היה להציל ובכדי לעמוד בהתחייבויותיה אל מול המזמינים בחו"ל. לטענתה, עסקינן בפעולות אשר נעשו בחו"ל וגרמו להוצאות מרובות. יודפת טוענת, כי בעקבות פעולות אלו, הצליחה להציל, לשווק ולמכור 55,200 בצלים מתוך המשלוח, אשר כלל כאמור 120,300 בצלים.
10. עוד טוענת, כי בכדי לעמוד בהתחייבויותיה, אף באופן חלקי, היא נאלצה לרכוש סחורה מחקלאים בארץ ובחו"ל ולהטיסה להולנד ובשל הדחיפות, עלות ההטסה ורכישת הסחורה החליפית היו גבוהות. יודפת טוענת, כי בעבור רכישת הסחורה החליפית והטסתה היא שילמה סך של 64,570 ₪. לטענתה, הרווח הגולמי בגין הסחורות אשר היא משווקת בחו"ל הינו בשיעור של 25% והרווח בגין כל בצל עומד על סך של 3.25 יורו.
11. יודפת טוענת, כי בשל מחדליה של צור נגרם לה נזק בשיעור של 103,570 ₪. הנזק האמור כולל מניעת רווח ממכירת הסחורה הפגומה, הטסה ורכישת סחורה חליפית, מיון וטיפול בסחורה הפגומה ונזק תדמיתי. יודפת מוסיפה וטוענת, כי מהסכום האמור יש להפחית סך של 36,570 ₪ אשר היא קיבלה כתוצאה ממכירה הבצלים אשר הצליחה להציל וסך של 4,960 ₪ בגין עלות הארגזים בהם סיפקה צור את הסחורה. מכאן שהנזק אשר נגרם ליודפת, לטענתה, בשל הפרת ההסכם השני עומד על סך של 62,043 ₪.
12. לטענת צור, דין התביעה נגדה להדחות. צור מכחישה טענות יודפת באשר לאופן ביצוע עסקת גידול פקעות הארומורוס. לטענתה, מוטי שלף (להלן: "שלף") הינו חקלאי ממושב שדמות דבורה אשר גידל פרחי ארומורוס באדמות קיבוץ מחניים בעונת 2006/2007. הגידול בחלקה במחניים לא צלח והפקעות אשר גידל שלף היו קטנות ופסולות ליצוא. לפיכך, פנה שלף לצור בהצעה, כי תקבל ממנו את הפקעות האמורות, תגדל אותן במושב פצאל בעונת 2007/2008 ולאחר מכן תשיב את הפקעות הבנות לידיו.
13. צור טוענת, כי הפקעות אשר הוציא שלף מהחלקה במחניים לא טופלו על ידו כראוי ואוחסנו בתנאים בלתי מתאימים בניגוד למקובל במשק מגדלי ארומורוס ובניגוד להמלצות של שירות ההדרכה והמקצוע במשרד החקלאות.
14. לטענתה, שלף הסביר את הצעתו בטענה שהיא תפיק משתילת הפקעות רווח גדול מכיוון שמדובר בפקעות מהזנים המבוקשים "רקסונה" ו"קליאופטרה" שצבעם לבן וורוד, צבעים מבוקשים בשוק. בהסתמך על דבריו, הסכימה צור לשתול את הפקעות מחלקת מחניים במשק צור וביצעה את הפעולות הדרושות לפני שתילתן, שתלה אותן וטיפלה בחלקה באופן מעולה. עוד הוסיפה, כי לאחר שהפרחים פרחו, היא גילתה להפתעתה, כי אין מדובר בפרחים מהזנים המובטחים אלא בפרחי ארומורוס רגילים. לטענתה, עם הפריחה התברר, כי רוב הפקעות היו מהזנים "שלפורד" ו"בונגיי" ועסקינן בזנים הקיימים במשק צור שנים רבות. לטענתה, רק מיעוט מבוטל מהפקעות היו מהזנים המובטחים ורק פרחים מועטים היו בגוונים לבן וורוד. לטענתה, בנסיבות האמורות העסקה הייתה לא כדאית ועסקינן בעסקת הפסד.
15. צור טוענת, כי הודיעה לשלף על תוצאות הגידול, טענה בפניו, כי הבטחותיו היו הבטחות שווא ואמרה לו לבוא לקחת את הפקעות הקטנות. לטענתה, שלף לא הגיע לקחת את הפקעות ותחת זאת ביקש ממנה לשלוח את הפקעות הראויות ליצוא למר יוסי ליברמן, הבעלים של יודפת. צור טוענת, כי פעלה בהתאם לבקשתו האמורה של שלף. לטענתה, שלף התחייב לשלם לה בעבור הטיפול בפקעות ומשלוחן. צור מוסיפה וטוענת, כי נשלחו לשלף מכתבי התראה במסגרתם הוא נדרש לבוא וליטול את יתר פקעות מחניים ולאחר שהוא לא הגיב למכתבים היא השליכה את יתרת פקעות מחניים לאשפה.
16. צור טוענת, כי היא אינה אחראית לטיב או גודל פקעות מחניים והאחריות בנדון מוטלת במלואה על שלף. לטענתה, את החלק הרלוונטי בתובענה על יודפת להפנות כלפי שלף.
17. צור טוענת, כי ככל הנראה שלף וליברמן הינם שותפים אולם המשא ומתן בנוגע לפקעות מחניים נוהל בינה לבין שלף והתמורה בגין יצוא הפקעות שייכת לשלף. לטענתה, היא זכאית לקבל תמורה בגין דמי עבודה בלבד. עוד טוענת, כי ליברמן דיבר עמה ועם בנה ארנון בנוגע לפקעות מספר פעמים אולם מעורבותו בעניין הייתה בשמו של שלף ובמועד האמור, היא לא הייתה מודעת לשותפות כלשהי בין שלף לליברמן.
18. צור אף ציינה, כי לא קיבלה מליברמן או מיודפת ארגזים וכי שלף היה זה אשר שלח את הפקעות בארגזים. לטענתה, הארגזים ממתינים במשק צור בכדי ששלף יבוא לקחת אותם. צור טוענת, כי ליברמן מזכה את מוכרי הפקעות בסך של 6 ₪ לארגז ומאידך דורש 13.9 בעבור כל ארגז.
19. באשר לעסקה השנייה אשר נכרתה בינה לבין יודפת וליברמן ליצוא פקעות טוענת צור, כי בהתאם לבקשת ליברמן היא מכרה לו פקעות של ארומורוס אשר סופקו כשהן ארוזות בארגזים לפי הוראות ליברמן. צור טוענת, כי ליברמן פנה אליה בכדי לרכוש ממנה פקעות לייצוא, בין היתר מאחר והאקלים בבקעת הירדן גורם לכך שניתן לייצא את הפקעות בתאריך מוקדם ומשום שמשק צור ידוע באיכות הגבוהה של פקעות הארומורוס המיוצרות בו.
20. לטענתה, ליברמן התחייב בעל פה לשלם לה בגין כל פקעת סך של 0.7 ₪ + מע"מ וסך של 6 ₪ + מע"מ עבור כל ארגז. עוד טענה, כי במכתבו מיום 16.6.08 התחייב ליברמן לשלם 130 אירו לכל אלף פקעות אולם בשיחה אשר ניהל עם בנה ארנון הודיע לו ארנון, כי הוא אינו מסכים למחיר האמור וליברמן התחייב לשלם עבור כל פקעת 0.7 ₪  + מע"מ.
21. לטענתה, בהתאם למוסכם היא סיפקה 120,800 פקעות ארוזות בארגזים לייצוא כך שבכל ארגז היו 300 פקעות, בהתאם להנחיית ליברמן. לטענת צור, היא מכרה פקעות ארומורוס פעמים רבות לייצוא ותמיד הן נארזו באופן האמור. צור טוענת, כי יש לשמור את הפקעות בטמפרטורה של 2-4 מעלות וככל שטמפרטורה זו נשמרת הרי שהפקעות מגיעות ליעדן במצב מעולה. לטענתה, על היצואן מוטל להקפיד ולוודא שהפקעות יוחזקו בטמפרטורה הדרושה. צור טוענת, כי ליברמן שלח את הפקעות בטמפרטורה של 25 מעלות ובכך גרם שהן התעפשו ו/או נפגעו ו/או הגיעו לחו"ל במצב לא תקין. לטענתה, היא ביררה מדוע הפקעות נשלחו בטמפרטורה האמורה ונאמר לה, כי הובלת הפקעות בקירור מייקרת משמעותית את דמי ההובלה. עוד טוענת, כי בהמשך התברר לה שהאונייה אשר בה הובלו הפקעות התעכבה למעלה משבוע בדרכה להולנד והגיעה לייעדה בחלוף למעלה משבועיים.
22. לטענתה, בעבור 120,800 פקעות, היא זכאית לתשלום בסך של 84,560 + מע"מ ובעבור 395 ארגזים היא זכאית לתשלום בסך 2737 ₪ כולל מע"מ נכון לחודש אוגוסט 2008. צור טוענת, כי ביום 6.10.08 היא נפגשה עם ליברמן אשר טען, כי 60,000 פקעות מתוך 86,300 פקעות שמקורן במשק צור התעפשו. לטענתה, היא הופתעה מטענותיו משום שעד לפגישה האמורה לא נשמעה תלונה כלשהי ביחס לפקעות האמורות. צור טוענת, כי ליברמן הוסיף שבארגזים לא היה מספר הפקעות הכתוב אלא מספר נמוך יותר אולם נמנע מלנקוב בכמות החסרה הנטענת על ידו.
23. צור מאשרת, כי בהזמנה ציין ליברמן שבכל ארגז יאוחסנו 200 פקעות אולם הוא הגיע למשק צור בעת האריזה ונאמר לו, כי נארזו 300 פקעות בכל אריזה. לטענתה, הוא בדק את אריזת הפקעות, ראה, כי נארזו 300 פקעות בארגז ואישר את הפקעות ואת אריזתן. לטענתה, לאחר אריזת הפקעות וטרם ייצואן נבדקים ארגזי הייצוא של הפקעות על ידי נציגי הגנת הצומח, אשר אישרו את תקינות הפקעות ושיטת אריזתן. לטענתה, נציגי הגנת הצומח בודקים את הפקעות המיועדות ליצוא הן בשלב בו הן עדיין מצויות בשטח הגידול והן לאחר אריזתן ועל סמך בדיקות אלו ניתן רישיון היצוא.
24. לטענתה, הפקעות אשר מכרה לליברמן היו מאיכות מעולה, נארזו כדבעי ובהתאם להוראותיהם של ליברמן ונציגי הגנת הצומח וככל שהן נפגעו בדרכן להולנד הרי שזה היה בעקבות מעשיו או מחדליו של ליברמן.
25. צור הגישה תביעה שכנגד כנגד יודפת וליברמן על סך 136,571 ₪, במסגרתה חזרה צור על הטענות אשר טענה בכתב הגנתה וטענה, כי היא זכאית לתשלום בעבור הפקעות והארגזים אשר סיפקה.
26. יודפת מתנגדת לתובענה שכנגד וטוענת, כי דינה להדחות. לטענתה, ליברמן צורף לתביעה על אף שאין עילת תביעה נגדו. יודפת שבה על טענותיה בכתב התביעה. יודפת טוענת, כי צור פנתה אליה בבקשה, כי תייצא את תוצרתה לחו"ל והיא עבדה עם צור מאחר ובעבר נעשו עסקאות בינה לבין בעלה של צור, אשר סיפק שירות וסחורה טובים.
27. לטענתה, כל ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים עוגנו בכתב ואין ממש בטענות צור באשר להסכמות בעל פה. לטענת יודפת, על צור לפצותה ולא להפך. עוד טוענת יודפת, כי דיווח בנוגע לבעיה בפקעות בשל האריזה הועבר לארנון, בנה של צור, בסמוך להגעות הפקעות ליעדן ועל כן אין לקבל טענת צור לפיה הופתעה מטענתו של ליברמן בנדון. עוד טוענת יודפת, כי מספרן המדויק של הפקעות הפגומות הועבר לאחר שנערך ניסיון להקטין נזקים ולהציל את הפקעות אשר ניתן היה להציל.
28. יודפת מוסיפה וטוענת, כי אריזת הסחורות שלא לפי המפרט נועדה לשרת את האינטרס של צור כדי שתחסוך בארגזים שכן ארגזים לייצוא מזוכים במחיר נמוך מהמחיר בו הם נרכשים בארץ.
29. עוד טוענת יודפת, כי בניגוד לנטען אין הוראות של הגנת הצומח באשר לאריזת פקעות והוראות אריזה ניתנות רק על ידי חברת הייצוא, כפי שהיה בענייננו. יודפת טוענת, כי נציגי הגנת הצומח אישרו רק את תקינות הפקעות. לטענתה, רישיון המשלוח ניתן מידי שנה ומתקבל אחת לשנה. לטענת יודפת, אישור כל משלוח ניתן לאחר בדיקה של הגנת הצומח באשר למחלות בפקעות. לטענתה, בהגנת הצומח בודקים את בריאות השדה והצמחים בכדי להבטיח מפני מחלות אולם אין בודקים את שיטות או צורת האריזה וההתעפשות נגמרה בשל צפיפות יתר באריזה ואין המדובר במחלה של הפקעות ובכל מקרה האחריות הינה של היצרן.
30. יודפת שבה על טענותיה באשר לנזקים אשר נגרמו לה בשל מעשיה ומחדליה הנטענים של צור. לטענתה, במסגרת כתב התביעה היא הפחיתה מהוצאותיה ונזקיה את זכויותיה של צור וסכום התביעה הינו לאחר הפחתת סכומים אלו.

הראיות

1. לתיק הוגשו מטעם התובעת תצהירי עדות ראשית של מר יוסי ליברמן (להלן: "ליברמן")- מנהלה של יודפת, של מר מרדכי שלף (להלן: "שלף")- אשר היה אחראי על גידול בצלי ארומורוס בשטחי קיבוץ מחניים ופעל בשותפות עם יודפת. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירים של הגב' נורית צור (להלן: "צור") ושל בנה מר ארנון צור (להלן: "ארנון). המצהירים נחקרו על תצהיריהם. בנוסף העידו, מר גדעון לוריא (להלן: "לוריא")- אשר עבד במשרד החקלאות ומר ג'ון ואן ברקל (להלן: "ואן ברקל")- שקיבל את הסחורה שיודפת שיווקה להולנד. כן הוגשו ראיות בכתב. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון ומסקנות

1. בין הצדדים נתגלעו מחלוקות במספר שאלות. הצדדים חלוקים ביניהם באשר לשאלה, האם צור הפרה את עסקת מחניים והאם יודפת הינה צד לעסקה האמורה. כן נתגלעה מחלוקת בשאלה האם נגרמו נזקים לפקעות במסגרת העסקה השנייה והאם צור אחראית לנזקים אלו. כמו כן נתגלעה מחלוקת בשאלה האם יודפת חייבת לצור תשלום בגין הפקעות אשר סופקו על ידה.
2. לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין התביעה להתקבל ודין התביעה שכנגד להדחות, לאחר שהתביעה העיקרית לקחה בחשבון את הכספים המגיעים לנתבעת וקיזזה סכומים אלו, וזאת מהנימוקים שיפורטו. תחילה אדרש לדיון בעסקה הראשונה שנרקמה בין הצדדים היא עסקת מחנים.
3. יודפת טוענת, כי במסגרת עסקת מחניים נמסרו לצור 117,500 פקעות גדולות ו- 191,800 פקעות קטנות ובתמורה צור הייתה אמורה להשיב לה 213,000 פקעות גדולות, בתום שנת גידול אחת. צור מודה, כי קיבלה את פקעות מחניים אולם טוענת, בין היתר, כי אין ממש בטענת יודפת באשר להתחייבותה לספק לה 213,000 פקעות בתום שנת גידול אחת. בעניין זה אמינה בעיניי וסבירה יותר טענת יודפת, כפי שיפורט.
4. שלף העיד, כי גידל פקעות בשטח קיבוץ מחניים ולאחר שהקיבוץ לא היה מעוניין להמשיך בגידול הפקעות הוא נשאר עם פקעות ונוצר קשר בינו לבין ארנון. לטענתו, פנו אליו ממשק צור מאחר והיו מעוניינים בזנים מסוימים- לבן, ורוד ורקסונה. שלף העיד, כי אמר להם שהוא מוכן לתת להם את הפקעות האמורות אולם שייקחו את כל הפקעות (עמ' 11 ש' 10-17, עמ' 12 ש' 5-8). לטענתו, העסקה הייתה שהוא  נותן פקעות ומקבל פקעת גדולה תמורת פקעת גדולה ופקעת גדולה תמורת שתיים קטנות (עמ' 12 ש' 20-21).
5. במסגרת תצהירה (סעיפים 7-8)טענה צור, כי לבנה ארנון נודע, כי לשלף יש פקעות של הזנים אשר משק צור היה מעוניין בהם וכי הוא פנה לשלף וביקש לקנות את הפקעות האמורות ושלף הציע לו, כי ייקח את כל פקעות מחניים, ללא תשלום, וכי בתום שנת הגידול הם יחזירו לשלף את הפקעות מהזנים הרגילים וישמרו לעצמם את הפקעות של הזנים המיוחדים.
6. ארנון נשאל מה סוכם לגבי הפקעות כאשר הוא היה במחניים והשיב, כי שלף ביקש יחס של אחד לאחד הוא השיב לו, כי יחטא את הפקעות ויראה. לטענתו, אחרי שהסתכל עליהן הוא אמר לשלף שהוא לא יכול להתחייב ליחס ששלף רצה. ארנון נשאל שוב למה התחייב בעת שהיה במחניים והשיב, כי הם לא סיכמו כלום וכי העמיסו את הסחורה על המשאית (עמ' 56 ש' 17-24).
7. לתצהירו של ליברמן צורף נספח שכותרתו "פקעות אורמורוס זנים שונים" (נספח א'). הנספח ערוך על נייר לוגו של יודפת ומופנה לארנון. על המסמך חתום ליברמן והעתק ממנו מופנה לשלף. מהנספח עולה, כי הוא עוסק בפקעות אשר גידל שלף בקיבוץ מחניים. ליברמן העיד, כי המסמך האמור מבטא את אופי העסקה אשר נכרתה בין יודפת לצור. ליברמן נשאל האם ישנו מסמך לפיו משפחת צור הסכימה לכתוב במסמך האמור ובתגובה טען, כי משפחת צור מעולם לא הוציאה מסמך ליודפת. לטענתו, משפחת צור ביקשה, כי הוא יוציא מסמך בנדון, מאחר והוא לקח את ההתחייבות. לטענתו, המסמך מבטא את אופי העסקה ולא את ההסכמה (עמ' 23 ש' 11-21).
8. במסמך האמור תחת הכותרת תשלום כתוב "בצל תמורת בצל מהגדלים הגדולים ומהגדלים הקטנים 2 בצלים תמורת בצל". בעדותו התבקש ליברמן להסביר את האמור במסמך בעניין זה והשיב, כי מכיוון שמשק צור לא קנה את הפקעות בכסף הרי שהם התחייבו לספק שנה לאחר מכן בצלים בתמורה לבצלים שקיבלו (עמ' 23 ש' 22-26). ליברמן התבקש להראות היכן התחייב משק צור להעביר ליודפת בצלים המתאימים לייצוא והשיב, כי הבצלים אשר ניתנו למשק צור לא ניתנו במתנה. לטענתו, משק צור לא התנגד לדברים שהוא העלה על הכתב וגם כיום הם לא מתכחשים לכך (עמ' 24 ש' 12-15).
9. טענתו של ליברמן לפיה הפקעות לא ניתנו לצור במתנה מקובלת עליי. צור טענה, כי הסכימה לעסקת מחניים משום שהייתה מעוניינת בזנים מסוימים וכי האלטרנטיבה מבחינתה הייתה לייבא פקעות של הזנים האמורים מהולנד, לאקלם אותן שנה שלמה ולשלם בעבורן סכומים ניכרים (סעיף 14 לתצהירה). הנה כי כן, בעקבות עסקת מחניים אמורה הייתה צור להרוויח את הפקעות מהזנים בהן היא הייתה מעוניינת תוך שהיא חוסכת לעצמה את העלויות הכרוכות בייבוא פקעות אלו מהולנד. ברי, כי אף יודפת אמורה הייתה להרוויח מהעסקה האמורה, שכן אחרת לא הייתה נכנסת אליה.
10. לתצהירה של צור צורף מסמך אשר מופיע בו פירוט של הזנים השונים של פקעות מחניים (נ/9 נספח א'). בצד המסמך למטה מימין, בכתב יד, ישנו פירוט של מספר פקעות גדולות ומספר פקעות קטנות וליד הפקעות הקטנות מופיע הכיתוב "50%". לסיכום כתוב "ש"ע 213,000 יחידות". במהלך עדותה נטען בפני צור, כי בנספח א' לתצהירה כתוב שווה ערך ומהסיכום מבינים שתמורת פקעת גדולה מקבלים פקעת חזרה ותמורת פקעת קטנה מקבלים  50%. צור השיבה, כי זה לא כתוב במסמך. בהמשך טענה, כי היא אינה מבינה את האמור מהכתוב בכתב יד במסמך הנטען (עמ' 49 ש' 1-7). ארנון אישר, כי קיבל את נספח א' לתצהירה של צור והעיד, כי אינו זוכר מתי קיבל אותו (עמ' 56 ש' 29-32, עמ' 57 ש' 1).
11. מצאתי, כי האמור בנספח א' לתצהירה של צור עולה בקנה אחד עם טענות יודפת ועדותו של שלף באשר להסכמה אשר התגבשה בין יודפת לבין צור בנוגע לפקעות מחניים ואשר לפיה צור התחייבה להחזיר פקעת גדולה בעבור כל פקעת גדולה ופקעת גדולה בעבור כל שתי פקעות קטנות. בסך הכל, צור הייתה אמורה להשיב ליודפת 213,000 פקעות. כאמור לעיל, ארנון העיד, כי קיבל את המסמך האמור. שוכנעתי, כי זו הייתה ההסכמה אשר התגבשה בין הצדדים ואשר על בסיסה נמסרו לצור פקעות מחניים. ברי, כי יודפת או שלף לא היו נכנסים למהלך כזה של מסירת הפקעות לצור אלמלא היו אמורים אף הם להפיק תועלת מכך.
12. אין מחלוקת בין הצדדים, כי בפועל למרות העסקה שהתגבשה בין הצדדים, צור לא השיבה ליודפת 213,000 פקעות כפי שהתחייבה. כעת עלי לבדוק, האם יש הצדקה לכך הפוטרת את צור מתשלום ליודפת בשל אי קיום חלקה בעסקה.
13. צור העלתה טענות באשר לאיכות פקעות מחניים וטענה, כי לאחר שלקחה את הפקעות ממחניים התברר לה, כי איכותן ירודה. לטענתה, בנסיבות אלו לא ניתן היה לספק פקעת מול כל פקעת אשר נמסרה לה. צור טענה, כי דיווחה לשלף באשר לאיכות הפקעות וטענה בפניו, כי פקעות כאמור לא יניבו פקעות לייצוא לאחר שנת הגידול ועל כן אין בידה להתחייב לספק פקעת בעבור כל פקעת. לטענתה, היא התחייבה לספק כל פקעת המתאימה לייצוא מהזנים שלפורד ובונגיי ושלף הסכים לעסקה האמורה (נ/9 סעיף 15).
14. מצאתי, כי עדותה זו של צור תומכת בטענה לפיה הצדדים דיברו ביניהם על עסקה במסגרתה היה על צור להשיב פקעת בעבור כל פקעת ולאחר מכן לקחה צור את פקעות מחניים לפצאל. כעת על כתפי צור מוטל הנטל להוכיח, כי בהמשך התגבשה בין הצדדים הסכמה שונה. כאמור, צור טוענת, כי הסכמה כאמור התגבשה לאחר שהתבררה לה איכותן הירודה של הפקעות. לא עלה בידה להוכיח טענותיה בנדון.
15. בעדותו טען ליברמן, כי משק צור בדק את הפקעות וכי כעבור שלושה ימים הגיעו בכדי לקחת את הפקעות. לטענתו, היה להם זמן לחשוב על העסקה (עמ' 23 ש' 5-6). צור העידה, כי היא לא שלחה משאית להעמיס את הפקעות ממחניים. בהמשך טענה, כי אולי בנה ארנון עשה כן. נטען בפניה, כי היא בדקה את הפקעות במחניים לפני שהחליטה לקחת אותם והיא השיבה, כי לא בדקה אותם שם. צור טענה, כי הפקעות היו בארגזים בערימות בגובה של 20 מטר ולא היה בידה לבדוק אותם. לטענתה, הבדיקה נערכה אחרי שהם הועברו לפצאל ואז הם עברו ארגז ארגז והתבררה להם איכות הפקעות (עמ' 46 ש' 6-12). בהמשך אישרה צור, כי ראתה את הסככה בה היו מאוכסנות הפקעות במחניים ושבה וטענה, כי לא ראתה את הפקעות עצמן ולא הייתה לה אפשרות לבדוק אותן במחניים. צור טענה, כי ראתה את הארגזים אולם לא את הפקעות שהיו בתוכם (עמ' 46 ש' 26-29). נטען בפניה, כי טענתה לפיה הגיעה מפצאל עד למחניים לסככה, אשר לטענתה תנאי האחסון בה היו מכפירים (סעיף 23 לתצהירה), והיא לא טרחה להוציא אפילו פקעת אחת לבדיקה הינה תמוהה. בתגובה טענה צור, כי מדובר היה בארגזים רבים, בצפיפות ובגובה של 20 מטר והיא שאלה האם ניתן לבדוק ארגזים במצב כזה (עמ' 46 ש' 30-31, עמ' 47 ש' 1-4).
16. טענתה של צור לפיה הגיעה מפצאל למחניים ולאחר מכן החליטה לקחת את הפקעות ממחניים מבלי שבדקה אף לא ארגז אחד הינה תמוהה ולא סבירה. טענתה של צור בעניין זה תמוהה בעיקר לאור עדותה ועדות ארנון באשר לתנאים בהם הוחזקו הפקעות במחניים. בעניין זה העיד ארנון, כי הבצלים היו בחוץ בשמש בצורה שלא מאחסנים (עמ' 55 ש' 23-27). כאמור, אף צור העידה, כי תנאי האחסון היו מכפירים. לאור ניסיונה של צור בגידול פקעות סביר היה, כי תבקש לראות לכל הפחות מספר ארגזים בטרם תחליט לקחת את הפקעות לפצאל. ארנון העיד, כי הם שלחו משאית על חשבונם בכדי לקחת את הסחורה אליהם למשק (עמ' 55 ש' 28-29). לא סביר בעיניי, כי משק צור שלח משאית, על חשבונו, לשם איסוף הסחורה, מבלי שערך אף לא בדיקה מדגמית של הפקעות. ברי, כי גם אם הייתה ערימה של ארגזים בגובה 20 מ' כטענת צור, ניתן היה להוריד מספר ארגזים על מנת לבדוק את איכות הפקעות וטענתה בעניין זה אינה סבירה בעיני ואינה אמינה.
17. יתרה מזאת, ארנון העיד, כי ראה את הבצלים במחניים (עמ' 55 ש' 20-21). ארנון נשאל, מי היה עמו במחניים כאשר בחן את הבצלים והשיב, כי אינו זוכר. בהמשך העיד, כי שלף היה עמו וכי אינו זוכר האם אמו הייתה (עמ' 55 ש' 22-23). ארנון נשאל, האם הוציא את הפקעות מהארגז ובדק אותן ובמקום להשיב שב על טענתו לפיה הן עמדו בשמש. ארנון טען, כי רצה רק פקעות מסוגים מסוימים וכי שלף התחנן אליו שייקח גם את הפקעות מסוג בונגי ושלפו. לטענתו, הוא אמר לשלף שהוא לא רוצה ושהוא מעדיף לשלם רק עבור הפקעות המעניינות אותם אולם שלף התעקש שהוא ייקח גם את הבונגי ואת השלפו ולבסוף הוא לקח אותן. ארנון העיד, כי הוא שאל את שלף באיזה מצב הן ושלף אמר שהוא חיטא אותן. לטענתו, הוא ראה איך הפקעות עמדו שם ואמר לשלף שבכל מקרה הוא יחטא אותן. ארנון טען, כי תוך כדי הטבילה הוא ראה שמדובר בפקעות במצב שהוא זורק. לטענתו הוא אמר את זה לשלף. ארנון נשאל, האם גילה שמדובר בפקעות במצב שזורקים כאשר הן הגיעו למשק והשיב, כי הבחין בזה תוך כדי טבילה. הוא נשאל האם רואים את זה בארגז הראשון והשיב, כי מדובר בהרבה ארגזים וכי לא ניתן לקבל תמונה על סחורה מארגז אחד. לטענתו, הוא לא ראה בארגז הראשון (עמ' 55 ש' 30-32, עמ' 56 ש' 1-12).
18. בהמשך עדותו, ארנון נשאל האם לפני שעשה את העסקה במחניים לקח ארגז או שניים ובדק מה יש בפנים והשיב בשלילה. לטענתו, הוא חשב לעשות את הטבילה ותוך כדי הסתכל. נטען בפניו, כי תיאורטית יכלו להיות בארגזים פקעות של נרקיסים והוא לא היה יודע את זה. בתגובה טען ארנון, כי הכל היה יכול להיות והוסיף, כי היה לו אמון במוטי שלף (עמ' 56 ש' 13-16).
19. הנה כי כן, תחילה טען ארנון, כי ראה את הפקעות במחניים וכאשר נשאל מי היה עמו בעת שבחן את הפקעות הוא לא שלל טענה לפיה בחן את הפקעות. כאשר ארנון נשאל האם הוציא את הפקעות מהארגז ובדק אותן הוא לא השיב לשאלה ותחת זאת התייחס לתנאי האחסון של הפקעות. התרשמתי, כי ארנון ביקש להתחמק מלהשיב לשאלה זו. בהמשך העיד, כי לפני שעשה את העסקה במחניים, הוא לא לקח ארגז או שניים בכדי לבדוק אותם. לא עלה בידו להסביר את הסתירה האמורה בעדותו. יתרה מזאת, טענתו לפיה לא בדק אף לא ארגז אחד בטרם ערך את העסקה אינה סבירה בעיניי כפי שטענתה של צור בעניין זה אינה סבירה בעיניי, כמפורט לעיל.
20. כאמור, צור טענה בתצהירה, כי לאחר שהפקעות הובאו למשק פצאל והתברר לה מצבן היא אמרה לשלף, כי לאור מצבן אין בידה להתחייב לעסקה של פקעת מול פקעת אולם היא התחייבה לספק כל פקעת בת יצוא מהסטוק של מחניים מהזניים שלפורד ובונגיי. לטענתה, שלף קיבל את דבריה והסכים לעסקה (נ/9 סעיף 15). בעדותה טענה, כי שלף עודכן באשר לאיכות הגרועה של הפקעות שרובן לא היו ראויות לשקילה (עמ' 46 ש' 20-21).
21. צור העידה, כי הסיכום היה בין ארנון לשלף וכשארנון החל למיין את הפקעות וראה את איכותן הוא עדכן את שלף ואמר לו שכל מה שהוא סיכם איתו לא יכול להתקיים ושהם מתחייבים להוציא את הפקעות שהן בגודל ייצוא והיתר לרשותו. לטענתה, זה היה הסיכום. נטען בפניה, כי היא לא נכחה בעת הסיכום והיא השיבה, כי ארנון דיבר עם שלף וכי גם היא שוחחה עמו (עמ' 49 ש' 8-14). הנה כי כן, אף עדותה זו של צור תומכת בטענת יודפת באשר לסיכום המקורי אשר התגבש בין הצדדים טרם לקחה צור את פקעות מחניים. על כתפיה כאמור מוטל הנטל להוכיח, כי בהמשך הסכימו הצדדים על הסכם חדש.
22. בעדותה נשאלה צור, האם יש אישור בכתב באשר לסיכום החדש והאם קיבלה מיודפת מכתב מסודר בנדון. בתגובה טענה צור, כי לא היה קשר עם יודפת אלא רק עם שלף. נטען בפניה, כי לכל אורך הדרך יודפת התכתבה איתה בנוגע לפקעות והיא נשאלה האם העלתה בפני יודפת טענה, כי היא פועלת מול שלף בלבד. בתגובה טענה, כי העסקה לא הייתה מול ליברמן אלא מול שלף בלבד (עמ' 47 ש' 9-15). צור נשאלה, האם קיבלה את נספח א' לתצהירו של ליברמן והשיבה, כי המכתב ממוען לארנון וכי לא ראתה אותו עד סופו. בהמשך אישרה, כי בא כוחה קיבל ממנה את המכתב האמור אשר בהמשך גולה בגילוי מסמכים מטעם צור (עמ' 47 ש' 16-21).
23. אינני מקבלת טענתה של צור לפיה ההתנהלות בנוגע לעסקה הייתה מול שלף בלבד. נספח א' לתצהירו של ליברמן הינו מסמך המתייחס לעסקה בנוגע לפקעות מחניים. על גבי המסמך האמור מופיע הלוגו של יודפת והמכתב נכתב על ידי ליברמן. כמו כן, המכתב מוען לארנון ואין מחלוקת, כי הוא התקבל על ידי משק צור וכי צור מסרה אותו לבא כוחה. יש לציין, כי אף במסגרת תצהירה אישרה צור, כי מספר פעמים ליברמן שוחח עמה ועם ארנון בנוגע לפקעות מחניים אולם טענה, כי מעורבותו הייתה בשמו של שלף וכי היא לא הייתה מודעת לשותפות כלשהי בין שלף לליברמן או ליודפת (נ/9 סעיף 28).
24. כמו כן, אף אם הייתה מתקבלת טענתה של צור לפיה ההתנהלות הייתה מול שלף בלבד הרי שהיא לא טענה ולא הוכיחה, כי התקבלה הסכמה של שלף, בכתב, לעסקה אשר הוצעה על ידה, כפי שנטען על ידה בתצהירה. לא שוכנעתי, כי יש ממש בטענתה של צור לפיה לאחר שלקחה את הפקעות למשק פצאל היא פנתה לשלף והצדדים הגיעו להסכמה חדשה בנוגע לפקעות ממחניים.
25. צור העידה, כי היו שלושה אקטים של השמדת פקעות אשר במסגרתם הם השמידו פקעות מפקעות מחניים. לטענתה, השמדה ראשונה בוצעה לפני הכנסה לקירור, השמדה שנייה בעת הוצאה מקירור במסגרתה הושמדו פקעות שלא התעוררו ולא היו ראויות לשתילה והשמדה שלישית נערכה בעת ההוצאה במסגרתה הושמדו פקעות שלא היו בגודל יצוא ולאחר ששלף לא הגיע לקחת אותן (עמ' 50 ש' 19-24).
26. צור נשאלה, האם יש לה פירוט של כמות הסחורה שהיא השמידה בכל אקט  והשיבה, כי אין עמה. היא נשאלה, האם יש לה פירוט כאמור באופן כללי והשיבה, כי היא צריכה לבדוק עם ארנון, אשר היה אחראי על המיון (עמ' 51 ש' 7-10). צור נשאלה, האם הייתה שותפה לתהליך ההשמדה והאם ראתה את זה קורה והשיבה, כי ראתה את הארגזים בסככה שלה. לטענתה, היא לא עשתה פיזית את פעולה ההשמדה. צור נשאלה, האם ראתה את אקט הזריקה לפח והשיבה, כי לא ראתה בפועל במזבלה וכי ראתה את זה בבית האריזה (עמ' 51 ש' 11-17). צור נשאלה, האם היא יודעת להגיד כמה סחורה הושמדה והשיבה, כי היא יודעת כמה פקעות יצאו מתוך מה שנשתל. לאחר שנשאלה כמה פקעות יצאו מתוך מה שנשתל היא השיבה, כי יש רשימה שאינה נמצאת לנגד עיניה (עמ' 51 ש' 18-21).
27. ארנון נשאל מי השמיד את הפקעות מן הסטוק הזה וכמה שלבי השמדה היו והשיב, כי תוך כדי טבילה הוא זרק חלק מהפקעות. לטענתו, הוא שוחח טלפונית עם שלף אמר לו על איכות הפקעות, ביקש ממנו לבוא ולראות והשמיד חלק. ארנון נשאל באשר לכמות והשיב, כי לא מדובר בהרבה (עמ' 57  ש' 2-14). ארנון נשאל, האם יש לו תיעוד של ההשמדה הזאת והשיב בשלילה (עמ' 57 ש' 15-16). בהמשך נשאל מתי היה השלב השני בו הוא השמיד פקעות מהסטוק האמור והשיב, כי אחרי ארבעה חודשי קירור, תוך כדי שתילה. לטענתו, בשלב הזה השמיד הרבה יותר. ארנון העיד, כי הוא אינו יכול לנקוב במספרים. ארנון נשאל, האם יש תיעוד לגבי השלב הזה והשיב, כי התקשר לשלף. לאחר שנשאל בשנית השיב, כי אין תיעוד בתמונות ושב על טענתו, כי התקשר לשלף בכדי שיבוא לראות (עמ' 57 ש' 17-26). נטען בפניו, כי אין תיעוד גם של השלב השלישי של ההשמדה ובתגובה הוא טען, כי זה חיכה לשלף חודשיים וכי שלחו לו מכתב שיבוא ויראה (עמ' 57 ש' 27-28). ארנון נשאל כמה פקעות השמידו והשיב, כי אינו יודע להגיד מספר. ארנון טען, כי יש נספחים בנדון וכאשר התבקש להפנות למסמך כאמור לא היה בידו לעשות כן (עמ' 58 ש' 4-5, 10-12).
28. מעדות צור עולה, כי אין בידה להעיד מידיעה אישית באשר להשמדת פקעות מחניים. כמו כן, צור לא ידעה לומר כמה פקעות הושמדו וכמה פקעות יצאו מתוך הפקעות אשר נשתלו. אף מעדותו של ארנון עולה, כי אין בידו להעיד באשר למספר הפקעות אשר הושמדו על ידם. כמו כן, מעדותם עולה, כי הם לא תיעדו את השמדת הפקעות.
29. כאמור, ארנון העיד, כי פנה לשלף בכדי שיבוא לראות את הפקעות, טרם השמדתן. ארנון נשאל, מתי הוציאו את הפקעות מהקרקע והשיב, כי זה היה באוגוסט שנה אחריי. הוא שלל טענה לפיה המכתב לשלף נשלח חודשיים אחר כך. ארנון טען, כי התקשר לשלף שבע פעמים בכדי שיבוא לקחת את הפקעות אולם הוא לא בא ואז שלחו את המכתב (עמ' 57 ש' 29-32). נטען בפני צור, כי שלף טוען שהוא לא קיבל את המכתב אשר היא שיגרה, לטענתה, ב- 23.12.08. צור נשאלה האם יש לה אישור מסירה או פקס והשיבה, כי כתוב שהמכתב נשלח בפקס. היא העידה, כי יש לה אישור (עמ' 51 ש' 22-27). צור העידה, כי המכתב נשלח בזמן הוצאת הפקעות מהאדמה לאחר השתילה ונטען בפניה, כי הפקעות יצאו ביולי  2008 והמכתב הוא מדצמבר. צור שללה טענה זו וטענה, כי אלו פקעות שגדלו אצלם, היו באחסון במקרר, נשתלו והיו לאחר עונת גידול אחת  (עמ' 51 ש' 30-32).
30. לא עלה בידי ארנון וצור להסביר מדוע המכתב ששוגר, לטענתם, לשלף ובמסגרתו הועלו טענות באשר לפקעות מחניים ונטען, כי במידה ששלף לא ייקח את הפקעות הן יושמדו נשלח רק בסוף חודש דצמבר 2008, ככל שהפקעות הוצאו מהאדמה בחודש יולי או אוגוסט.
31. שלף העיד, כי במהלך הגידול והשתילה הוא היה בשדה של צור שלוש פעמים, כדי לראות את השדה ואת תהליך השתילה מאחר ומדובר בפקעות שלהם. לטענתו, בביקוריו הכל היה בסדר והניח את הדעת (עמ' 15 ש' 8-19). עדותו אמינה ומהימנה בעיניי. עדות זו אינה עולה בקנה אחד עם טענת צור באשר למצב הפקעות וטענות אשר העלתה בנדון באוזני שלף.
32. במהלך עדותו נטען בפני שלף, כי הוציאו את הפקעות מהאדמה וארנון התקשר אליו והוא השיב, כי יכול להיות. שלף טען, כי לא היה בידו להגיע לראות את הדברים ואמר לארנון שאינו יכול להגיע (עמ' 16 ש' 7-12). נטען בפני שלף, כי בשלב כלשהו ארנון אמר לו לבוא לקחת את הפקעות. בתגובה טען, כי הוא הפנה אותו לליברמן (עמ' 16 ש' 13-14). שלף נשאל מדוע לא הגיעו לקחת את הפקעות והשיב, כי הוא אמר לארנון לפנות לליברמן. שלף נשאל מדוע ליברמן לא הגיע לקחת את הפקעות והשיב, כי יש לשאול את ליברמן. לטענתו, הוא לא התעניין בזה יותר. שלף העיד, כי היה עם שתי הרגליים מחוץ לשותפות (עמ' 18 ש' 1-9).
33. במהלך עדותה נטען בפני צור, כי היא זרקה את הפקעות והיא נשאלה האם יש לה תיעוד כלשהו או חוות דעת שמאי והשיבה, כי שלף בא לראות. נטען בפניה, כי שלף העיד שלא בא לראות את הפקעות. צור טענה, כי היא יודעת שהוא היה אחרי שארנון דיווח לו. לטענתה, הוא אמור היה לבוא לקחת את הפקעות שהוציאו. צור נשאלה פעם נוספת האם יש לה תמונות או תיעוד והשיבה, כי יש מכתב אשר נשלח לשלף ובמסגרתו התבקש לבוא לקחת את הפקעות ונטען, כי אם לא יעשה כן הן יושמדו. בהמשך העידה, כי לא צילמה את הפקעות. צור נשאלה, האם יש תיעוד של ההשמדה ושבה על טענתה באשר למכתב אשר נשלח לשלף (עמ' 50 ש' 1-11). צור נשאלה, האם יש לה דוחות פסילה של הסחורה והיא השיבה, כי אין עסקינן בפסילה אלא בפקעות קטנות (עמ' 52 ש' 1-4).
34. מהעדויות של צור וארנון עולה, כי אין בידם לנקוב במספר הפקעות אשר הושמדו מפקעות מחניים וכי אין תיעוד כלשהו של ההשמדה האמורה. לא סביר, כי השמדה כל כך מאסיבית לא תתועד.
35. כמו כן, לא הוכח, כי ניתנה ליודפת התראה טרם ההשמדה כך שתוכל לבחון את הנזק ואולי לקחת לידיה את הסחורה. אין לקבל התנהלות כאמור. לא הומצא אישור מסירה לפיו נספח ד' לתצהיר צור נשלח לשלף. לא עלה בידי צור להוכיח, כי נספח ד' לתצהירה נשלח לשלף וכי הוא היה מודע לכוונתה להשמיד את הפקעות. מעדות שלף עולה, כי אכן הייתה פנייה אליו בנוגע לפקעות וכי הוא התבקש לבוא ולקחת אותן והוא טען, כי הפנה את ארנון לליברמן. צור לא הוכיחה, כי פנתה לליברמן בנדון ואף לא הוכיחה, כי אמרה לשלף שתשמיד את הפקעות ככל שלא ייקח אותן. אף אם נספח ד' לתצהירה של צור נשלח לשלף הרי שאין בכך בכדי ללמד, כי ניתנה התראה ליודפת. עדותו של שלף לפיה הוא הפנה את ארנון לליברמן אמינה בעיניי. צור לא טענה ובוודאי שלא הוכיחה, כי פנתה ליודפת טרם השמדת הסחורה, זאת על אף שיודפת הייתה צד לעסקת מחניים, כפי שיפורט בהמשך בהרחבה.
36. כמו כן, מעדויותיהם של צור וארנון עולה, כי חלק מהסחורה הושמד עם קבלתה וחלק מהסחורה הושמד לאחר הקירור, בחלוף כארבעה חודשים. המכתב לשלף נושא תאריך מאוחר בהרבה. כאמור, לטענת צור, ההשמדה השלישית והאחרונה התבצעה עם הוצאת הפקעות מהאדמה, שנה לאחר קבלתן. לאור התאריך המופיע על גבי המכתב אשר לכאורה נשלח לשלף נראה, כי הוא נכתב אף לאחר שבוצעה השמדה זו.
37. כאמור, לא עלה בידי צור להוכיח, כי נתנה ליודפת הזדמנות לבדוק את הפקעות טרם השמדתן. סבורני, כי נקיטת צור בפעולת השמדת הפקעות סיכלה את האפשרות לבדוק את מצבן של הפקעות לשם הכרעה בטענותיה בנדון. לא עלה בידי צור להוכיח, כי הפקעות היו במצב ירוד וכי התגבשה הסכמה לפיה היא תמסור את הפקעות המתאימות ליצוא בלבד.
38. לא שוכנעתי, כי יש ממש בטענת צור לפיה לאחר שלקחה את הפקעות ממחניים התברר לה, כי הן באיכות גרועה. טענתה לפיה לא ערכה אף לא בדיקה מדגמית קודם לכן אינה סבירה. בנסיבות אלו, צור לא הוכיחה, כי התקיימו נסיבות אשר בגינן התגבשה בין הצדדים הסכמה חדשה. כמו כן, צור לא הוכיחה, כי לאחר שקיבלה את הפקעות והתגלה לה מצבן היא פנתה ליודפת או לשלף בנדון וכי הצדדים הגיעו להסכם חדש.
39. טענה נוספת אשר העלתה צור הינה, כי שלף הסביר לה, כי היא תפיק משתילת הפקעות רווח גדול מאחר ועסקינן בפקעות מהזנים המבוקשים "רקסונה" ו"קליאופטרה" שצבעם לבן וורוד ואלו הם צבעים מבוקשים בשוק. לטענתה, היא הסכימה להצעה בהסתמך על דבריו של שלף אולם לאחר שהפרחים פרחו היא גילתה להפתעתה, כי אין מדובר בפרחים מהזנים המובטחים אלא בפרחי ארומורוס רגילים. לטענתה, עם הפריחה התברר, כי רוב הפקעות היו מהזנים "שלפורד" ו"בונגיי" ורק מיעוט מבוטל מהפקעות היו מהזנים המובטחים ורק פרחים מועטים היו בגוונים לבן וורוד.
40. ליברמן העיד, כי העניין של משק צור לגדל את הפקעות היה שמחניים ירדו מהעניין וכך משק צור היה זוכה ביכולת לייצא כחצי מיליון בצלים בשנה דרך החברה שלו. לטענתו, משפחת צור רצתה את הצבעים הייחודיים שלא היו להם. ליברמן הוסיף, כי מרבית היצוא הינו מהזן הצהוב וברונזה. הוא נשאל, האם הרווח של משק צור מהעסקה היה הזכות לייצא דרך החברה שלו והשיב, כי הרווח היה להיכנס לנעליים של מחניים כמגדל של יודפת ליצוא וכן לקבל זנים ייחודיים שלא היו לו (עמ' 22 ש' 27-32, עמ' 23 ש' 1-2).
41. נטען בפני ליברמן, כי משק צור היו אמורים להרוויח מהעסקה את שלושת הזנים בהם המשק היה מעוניין. ליברמן שלל טענה זו. לטענתו, משק צור היה אמור להרוויח מהעסקה ארבעה דברים: הגדלת שטחי גידול, קבלת זנים ייחודיים, רווח מהפרחים לאחר שמשק אחר ירד משיווק הפרחים וכניסה לשוק של ייצוא בצלים ופקעות (עמ' 24 ש' 4-9). כאשר הוא נשאל באשר לטענתו לפיה משק צור רצה לקבל זנים ייחודיים הוא השיב, כי הם רצו את כל הפקעות שאם לא כן לא היו לוקחים אותן. לטענתו, לא הכריחו אותם לעשות זאת. ליברמן טען, כי משק צור בדקו את הבצלים ואחרי שלושה ימים לקח אותם. לטענתו, היה לצור זמן לחשוב (עמ' 23 ש' 3-6).
42. במסגרת תצהירה טען צור, כי הסכימה לעסקת מחניים אך ורק על יסוד הבטחתו של שלף לפיה בפקעות האמורות ישנה כמות ניכרת של פקעות מהזנים בהם היא הייתה מעוניינת. לטענתה, לאחר שהפרחים פרחו התברר לה, כי הפרחים לא היו מהזנים המובטחים וכי רובם לא היו בגווני לבן וורוד (נ/9 סעיפים 14 ו- 19).
43. במהלך עדותה הופנתה צור לנספח א' לתצהירה. בתגובה טענה, כי עסקינן ברשימה של שלף וכי היא אינה חתומה על המסמך ואינה מכירה במהימנותו (עמ' 46 ש' 16-17). בעניין זה אציין, כי המסמך האמור צורף לתצהירה של צור ובמסגרת תצהירה היא התייחסה למסמך האמור וטענה, כי במצורף לפקעות מסר לה שלף דו"ח של מלאי הפקעות מחלקת מחניים אשר פירט את סוגי הזנים המרכיבים את פקעות מחניים (סעיף 12). צור לא העלתה טענה כלשהי באשר למהימנות המסמך האמור.
44. נטען בפני צור, כי מסיכום הפקעות על פי המסמך של שלף עולה, כי התקבלו אצלה למעלה מ- 250,000 פקעות מסוג בונגיי ושלפו. נטען בפניה, כי זו הייתה מרבית המשלוח. בתגובה התייחסה צור לאיכות הפקעות וטענה, כי דווח לשלף באשר לאיכותן (עמ' 49 ש' 20-24). בהמשך נטען בפניה בשנית, כי מלכתחילה 80% מהפקעות היו בונגיי ושלפו והיא השיבה, כי אמרו לה שיהיו גם לבן, ורוד ורקסונה ולא היה כפי שאמרו (עמ' 49 ש' 25-27).
45. נטען בפני ארנון, כי הוא וצור העלו טענות לגבי הכמויות והצבעים במשלוח מחניים. עוד נטען בפניו, כי שלף שלח מסמך ולפיו 80% מפקעות הן של בונגיי ושלפו. ארנון נשאל האם זה הפתיע אותו והשיב בשלילה (עמ' 60 ש' 5-8).
46. צור נשאלה, האם קיבלה פחות פקעות ממה שמפורט בנספח א' לתצהירה והשיבה, כי לא ספרה את הפקעות (עמ' 46 ש' 18-20). צור טענה, כי לא סופקו הצבעים שמפורטים במסמך של שלף (עמ' 48 ש' 32). צור נשאלה, האם לאחר שקיבלה פקעות הנוגדות את הסיכום עמה, הוציאה מכתב בנדון או הודיעה על כך. צור העידה, כי הם היו צריכים לחכות שהפקעות יפרחו בכדי לראות את הצבעים ומה שדווח במסמך לא היה קיים בשטח. לטענתה, הייתה להם כמות מספיקה ל- 100 דונם של בונגיי ושלפו והם עשו לשלף טובה אישית שאם לא כן, הוא היה זורק את הפקעות האמורות. לטענתה, היא לא הייתה זקוקה לפקעות האמורות ותחת זאת הייתה מעוניינת בפקעות בצבע לבן וורוד ורקסונה (עמ' 49 ש' 15-19).
47. שלף נשאל, מה ארנון היה צריך להרוויח מהעסקה הזאת והשיב, כי הוא היה צריך להרוויח את זה שהוא קיבל פקעות מזנים שלא היו לו. הוא נשאל, האם זה היה אמור להיות לפי המספרים שהופיעו ברשימה שלו והשיב בחיוב (עמ' 17 ש' 20-23).
48. כאמור לעיל, בעדותה טענה צור, כי לא סופקו לה הצבעים אשר פורטו במסמך של שלף. שלף נשאל, האם כאשר הפקעות פרחו פנו אליו ממשק צור ואמרו לו שאין בשטח פרחים של שלושת הזנים בכמות שאמורה הייתה להיות והשיב בשלילה. לטענתו, ארנון אמר שיש בשטח גם זנים אחרים (עמ' 15 ש' 26-30). שלף שלל טענה לפיה ממשק צור אמרו לו שאין את שלושת הזנים בהם המשק היה מעוניין בכמות שאמר (עמ' 16 ש' 5-6). עדות שלף בעניין זה הותירה עליי רושם אמין. צור לא הוכיחה, כי פנתה לשלף בטענה כי הפקעות שנמסרו לה לא היו בהתאם למפורט במסמך שלו, מבחינת זנים וצבעים ולא המציאה כל אסמכתא.
49. צור נשאלה האם יש תיעוד או חוות דעת באשר לצבעים, לאור טענתה לפיה לא היו הצבעים שהיא סברה שיהיו. בתגובה טענה, כי ניתן לבדוק את הדיווחים שלה לבורסה ולראות שאין לבן וורוד. היא נשאלה היכן הדיווחים והשיבה, כי הם בתעודת משלוח של בורסת הפרחים בהולנד (עמ' 50 ש' 12-18).
50. צור לא הוכיחה, כי לא סופקו לה הזנים והכמויות בהתאם לרשימתו של שלף וכן לא הוכיחה, כי העלתה טענה בנדון בפני שלף לאחר שהפרחים פרחו ונודע לה, לגרסתה, כי לא קיבלה פקעות בהתאם לזנים המפורטים בנספח א'. כמו כן, היא לא הוכיחה כמה פקעות היא קיבלה מהזנים האמורים בפועל.
51. כאמור, לא עלה בידי צור להוכיח, כי לא קיבלה פקעות בהתאם למפורט בנספח א' לתצהירה. טענתה, כי הזנים המיוחדים היו מיעוט מתוך הפקעות אשר קיבלה אין בה בכדי להועיל לה שכן ממילא אף מנספח א' עולה, כי פקעות אלו היו בגדר מיעוט מתוך כל הפקעות אשר נמסרו לצור.
52. מנספח א' לתצהיר שלף עולה, כי למשק צור נמסרו 309,350 פקעות ממחניים. מתוכן, 201,000 פקעות בונגי, 55,800 פקעות שלפו, 26,400 רקסונה, 9,900 לבן, 4,500 ורוד ו- 26,400 רקסונה. מהפירוט המופיע בנספח א' לתצהירה של צור עולה, כי 256,800 מתוך 309,350 פקעות מחניים היו מהזנים בונגי ושלפו, בהם צור לא הייתה מעוניינת לכאורה, לטענתה. צור טוענת, כי המסמך האמור נמסר להם על ידי שלף יחד עם הפקעות. לפיכך, הרי שכבר במועד בו לקחה את הפקעות צור ידעה, כי החלק הארי של הפקעות איננו מהזנים המיוחדים ואף על פי כן בחרה לכרות את העסקה האמורה. צור טענה, כי הזנים המיוחדים היו מיעוט מבין הפקעות אשר נמסרו לה. עיון בנספח א' מלמד, כי פקעות מזן רקסונה, לבן וורוד היו כ- 16% בלבד מהפקעות אשר נמסרו לצור בהתאם לעסקת מחניים. אף אם צור לא הייתה מעוניינת בפקעות מהזנים בונגי ושלפו הרי שהסכימה לעסקה כוללת אשר במסגרתה קיבלה רוב מוחלט של הפקעות האמורות והייתה אמורה להשיב כנגדן פקעות על פי העסקה בין הצדדים כמפורט לעיל.
53. טענת צור לפיה שלף הבטיח לה, כי קיימת כמות ניכרת של פקעות מהזנים בהם הייתה מעוניינת לא הוכחה. צור הייתה מודעת לכך שפקעות מהזנים בונגי ושלפו היוו את רוב הפקעות שנמסרו לה והייתה מודעת לכך שהפקעות מהזנים בהם הייתה מעוניינת היוו כ- 16% מפקעות מחניים ואף על פי כן הסכימה לעסקה. צור טענה בתצהירה, כי הסכימה לקחת את כל הפקעות מאחר והאלטרנטיבה של יבוא הזנים בהם הייתה מעוניינת הייתה יקרה. הנה כי כן, בעת כריתת העסקה סברה צור, כי האופציה של עסקת מחניים עדיפה על פני האלטרנטיבה של ייבוא זנים, זאת על אף שהייתה מודעת למספר הפקעות אשר היא אמורה לקבל מכל זן. מצאתי, כי לכל היותר עסקינן בטעות בכדאיות בעסקה. בעניין זה יש לציין, כי בעדותה הופנתה צור לסעיף 22 לתצהירה, במסגרתו טענה, כי העסקה הייתה עסקת הפסד וכי הפקעות היו קטנות ולא ראויות. צור נשאלה האם טעתה בכדאיות העסקה והשיבה בחיוב (עמ' 49 ש' 28-32). ברי, כי ככל שצור טעתה באשר לכדאיות העסקה הרי שאין בכך להועיל לה. טעות בכדאיות עסקה אינה מהווה עילה לביטול העסקה ואין בה בכדי ללמד, כי לא מוטלת על צור חובה לפעול בהתאם להסכמה אשר התגבשה בין הצדדים.
54. צור טוענת, כי יודפת כלל לא הייתה צד לעסקה בנוגע לפקעות מחניים בינה לבין שלף. לטענתה, יודפת אינה בעלת הזכויות בנוגע לפקעות מחניים. איני מקבלת טענה זו.
55. ליברמן העיד, כי העסקה מול צור ומשק צור הייתה באמצעות יודפת (עמ' 21 ש' 9-16). לטענתו, הפקעות ממשק מחניים היו שייכות 25% לשלף ו- 75% ליודפת (עמ' 21 ש' 12-13). לשאלה היכן נקבעה החלוקה האמורה השיב, כי הצדדים פעלו לשם הקמת שותפות רשומה ובהמשך הוחלט במחניים להפסיק עם גידול פרחים ובכדי שהעסקה לא תתמוטט הוא רכש את החלק של הקיבוץ וכך נוצרה השותפות עם שלף בחלוקה האמורה (עמ' 21 ש' 17-24).
56. ליברמן הופנה לנספח א' לתצהירו ונשאל מדוע במכתב הוא מתייחס כאילו מדובר בפקעות של שלף, ככל ש 75% היו של יודפת והשיב, כי במשק צור הכירו אותו וידעו על הגידול המשותף של מחניים, שלף ויודפת. לטענתו, התייחסות לפקעות של שלף על נייר של יודפת מראה שיודעים לאיזה פקעות מתייחסים (עמ' 22 ש' 1-9). ליברמן העיד, כי הם לא הסתירו את הקשר של מחניים, יודפת ושלף. הוא נשאל כיצד משק צור לא ידע על הקשר האמור והשיב, כי אולי הם מיתממים (עמ' 22 ש' 9-11).
57. ליברמן אישר, כי במסגרת התובענה בה עסקינן, יודפת תובעת גם את ערך הבצלים שלא סופקו (עמ' 26 ש' 30-31). נטען בפניו, כי הוא לא שילם על הבצלים והוא השיב, כי הם עלו כסף. לטענתו, כאשר נכנס לשותפות עם מחניים אזי מחניים שילמו לשלף 50% מערך הבצלים והוא שילם 25% וכאשר מחניים יצאו הוא שילם להם 50% ומכאן שהוא שילם עבור הבצלים והם שלו. נטען בפניו, כי הוא לא פירט זאת בתצהירו ולא הגיש מסמכים למרות שהיה מודע לטענת צור לפיה לא היה לו חלק בעסקה. ליברמן השיב, כי משפחת צור ניהלה את העסקה מולו וידעה מהיום הראשון שהוא עומד מולם. לטענתו, כל המסמכים יצאו ממנו ולמשפחת צור היה ברור שהוא הבעלים (עמ' 26 ש' 32, עמ' 27 ש' 1-10).
58. מקובלת עליי טענת יודפת לפיה העסקה בנוגע לפקעות מחניים נכרתה בינה לבין צור. מעדות שלף עולה, כי מעורבותו הייתה בשם יודפת ובעקבות שותפות בינו לבין יודפת. לא אמינה בעיניי טענת צור לפיה לא הייתה מודעת למעורבות יודפת בעסקה. המכתב מיום 29.8.07 (נספח א' לתצהיר ליברמן), עוסק בעסקה האמורה ובפקעות מחניים. על גבי המכתב מופיעים לוגו של יודפת וחתימתו של ליברמן וצוין, כי היצוא יתבצע באופן פורמאלי תחת שמו של שלף בכדי למנוע מכס של 10%. ארנון הינו הנמען במכתב האמור.
59. לאור כל האמור לעיל, מקובלת עליי טענת יודפת לפיה היא צד לעסקה אשר נכרתה עם צור בנוגע לפקעות מחניים. בעניין זה יש לציין, כי מעדות שלף עצמו עולה, כי הוא פעל במסגרת שותפות עם יודפת. כך שבענייננו אף לא קיימת סכנה, כי צור תמצא את עצמה במצב בו מוגשת נגדה תביעה נוספת בגין עסקת מחניים על ידי שלף אשר יטען, כי הוא ולא יודפת היה צד לעסקה וכי הוא זכאי לפיצוי בגין הפרת ההסכם על ידי צור.
60. כאמור לעיל, מקובלת עליי טענת יודפת לפיה היא התנהלה מול צור בנוגע לעסקת מחניים. לכך מתווספת עדות שלף באשר לשותפות בינו לבין יודפת והעובדה, כי לא קיים חשש, כי בהמשך יתבע שלף פיצוי בגין הנזקים בהם עוסקת התביעה בה עסקינן. לפיכך, מצאתי, כי התובעת אשר הייתה צד לעסקת מחניים הינה בעלת הזכות לתבוע בגין העסקה האמורה.
61. הנה כי כן, עלה בידי יודפת להוכיח טענתה לפיה בינה לבין צור התגבש הסכם לפיו נמסרו לצור פקעות מחניים ובתמורה היה על צור להחזיר פקעת אחת גדולה בעבור כל פקעת גדולה ופקעת גדולה בעבור כל שתי פקעות קטנות. צור לא הוכיחה, כי לא סופקו לה פקעות בהתאם למובטח ולא הוכיחה, כי איכותן של הפקעות הייתה ירודה וכי בשל כך התגבשה הסכמה חדשה בנוגע לפקעות אלו. מעדויותיהם של צור וארנון עולה, כי הם השמידו פקעות מסטוק מחניים בשלוש הזדמנויות שונות. ההשמדות האמורות לא תועדו ובנוסף לא היה בידי ארנון וצור להעיד באשר למספר הפקעות אשר הושמדו על ידם. צור וארנון טענו, כי השמידו את הפקעות בשלושה שלבים ולא הוכיחו, כי נתנו ליודפת הזדמנות לבדוק את הפקעות טרם ההשמדה. בפעולתם האמורה סיכלו ארנון וצור את האפשרות לבדוק את טענתם באשר למצב הפקעות וטענתם, כי בשל איכותן הירודה לא היה בידם לספק פקעות בהתאם למוסכם. לפיכך, מצאתי, כי דין התביעה בגין עסקה זו להתקבל.
62. במסגרת כתב התביעה טוענת יודפת, כי בינה לבין צור נכרתה עסקה נוספת במסגרתה הוסכם, כי יודפת תייצא לחו"ל פקעות של צור. יודפת טוענת, כי צור לא סיפקה את הפקעות במועד וכי לא סיפקה את הפקעות בהתאם למפרט. לטענתה, הפקעות אשר הגיעו לחו"ל היו מעופשות ועל כן נגרמו לה נזקים.
63. ואן ברקל אישר, כי הפקעות הגיעו באיחור, היו קטנות והיה תהליך של ריקבון. הוא נשאל, האם ראה את הפגמים כאשר הפקעות הגיעו והשיב בחיוב. ואן ברקל נשאל מדוע לא התייחס לריקבון בנספחים ז' ו- ז' 1 והשיב, כי המילה שלו מספיקה לליברמן. לטענתו, הוא אמר לליברמן שהפקעות קטנות ושיש ריקבון. נטען בפניו, כי מעדותו עולה שאין צורך במכתבים אולם הוא כתב מכתב וציין את עניין הגודל והאיחור בלבד. ואן ברקל השיב, כי בדרך כלל אינם שולחים מכתבים אולם ליברמן ביקש שיעלו את הדברים על הכתב (עמ' 40 ש' 3-11, 19-23).
64. נספחים ז' ו- ז'1 לכתב התביעה הינם מכתבים המופיעים על דף מכתבים של ואן ברקל. על נספח ז' לא מופיעים תאריך וחתימה של ואן ברקל ועל נספח ז' 1 מופיע התאריך 5.12.08. בעדות נשאל ואן ברקל האם הוא מציין תאריך על גבי מכתבים שהוא כותב והשיב, כי המזכירה שלו כותבת תאריכים. בהמשך נשאל, האם אינו מוציא מכתבים בלי תאריך ובתגובה טען, כי כמה אנשים במשרד מדפיסים את המכתבים. כמו כן, הוא נשאל האם הוא נוהג לחתום על המכתבים והשיב, כי לא תמיד. ואן ברקל נשאל האם ישנו סוג של מכתבים עליהם הוא חותם וסוג שלא או שזה מקרי ובתגובה שב וטען, כי אינו חותם על הכל. ואן ברקל נשאל האם הוציא את נספח ז' והשיב, כי הוא יודע ששלחו את המכתב. ואן ברקל העיד, כי המכתב נשלח לפני שלוש שנים. נטען בפניו, כי אין תאריך על המכתב והוא השיב, כי על הפקס כתוב התאריך 20.8.08. הוא טען, כי אינו יודע האם זה תאריך כתיבת המכתב או המשלוח (עמ' 39 ש' 9-26).
65. ואן ברקל נשאל האם על נספח ז'1 מופיעה חתימתו והשיב בשלילה. לטענתו, על גבי המכתב מופיעה חתימתה של המזכירה. הוא העיד, כי המכתב יצא על דעתו וכי הוא כתב אותו (עמ' 39 ש' 27-32, עמ' 40 ש' 1-2). בהמשך עדותו הוא הופנה לנספח ז' 1 ונשאל למה התכוון כאשר כתב במכתב את המילה fungies"" והשיב, כי הכוונה לעובש (עמ' 42 ש' 15-19).
66. מצאתי, כי אין בהעדר תאריך על גבי המכתבים ו/או חתימה של ואן ברקל בכדי לסייע לצור. ואן ברקל העיד, כי המכתבים נשלחו על דעתו. ואן ברקל הסביר מדוע לא התייחס במכתב הראשון להתעפשות הפקעות. עדותו אמינה ומהימנה בעיניי. סביר בעיניי, כי במסגרת יחסי העבודה בין ואן ברקל ליודפת הסתפק ואן ברקל בהעלאת טענותיו באוזניו של ליברמן ועל כן לא פירט את מלוא טענותיו בכתב.
67. נטען בפני ליברמן, כי המשלוח שהתעפש הוא זה שאליו מתייחס נ/3 שכן רק שם הייתה כמות מתאימה לטענה שלו והשיב, כי יכול להיות. נטען בפניו, כי עסקינן במשלוח הראשון בנוגע לעסקה השנייה והוא השיב, כי הוא חושב שכן (עמ' 30 ש' 28-32). ליברמן נשאל מתי נודע לו על ההתעפשות והוא השיב, כי נודע לו עליה באוקטובר מואן ברקל (עמ' 31 ש' 1-2). הוא נשאל מתי המשלוח שהתעפש הגיע להולנד והשיב, כי אם יצא ב- 20.7 אז הגיע סביב ה- 15.8. ליברמן נשאל מדוע רק באוקטובר הודיע לו ואן ברקל שהמשלוח התעפש והשיב, כי ההתעפשות נבעה מחוסר אוורור והיא התחילה במרכז המשטח ואינה דבר מוחלט בכל ארגז. לטענתו, לקח לואן ברקל זמן והוא טבל את הפקעות בחומרים נגד עובש ומיין אותן בכדי לספק את מה שטוב (עמ' 31 ש' 3-4, 9-13). ליברמן העיד, כי לדעתו ואן ברקל ידע על ההתעפשות לקראת סוף ספטמבר. הוא נשאל האם ואן ברקל הודיע לו מיד לאחר מכן והשיב, כי זה יכול להיות גם שבוע לאחר מכן (עמ' 31 ש' 14-17). ליברמן נשאל מדוע במכתב הראשון ואן ברקל לא כתב על ההתעפשות והשיב, כי ואן ברקל לא ראה וכי קיבל ארבעה או חמישה משלוחים ולא לקח את כל ההזמנות מהמשלוח שהתעפש (עמ' 33 ש' 28-29). אציין, כי מנספח ז' עולה שהמשלוח הגיע ביום 15.8.08 והמכתב של ואן ברקל נרשם או לכל המאוחר נשלח לליברמן ביום 20.8.08 כפי שמופיע באישור הפקס'.
68. ואן ברקל נשאל מה עשה כאשר התגלה הנזק והשיב, כי התקשר לליברמן ואמר לו שהם מאחרים, שהבצלים קטנים מידי ושהתחיל תהליך של ריקבון (עמ' 36 ש' 18-19). ואן ברקל העיד, כי עשו פעולות בכדי לעצור את הריקבון, הפרידו בין הבצלים הטובים לגרועים, מכרו את הטובים והשמידו את הלא טובים (עמ' 36 ש' 21-23). הוא נשאל האם דיבר עם ליברמן, אמר לו מה היקף הנזק והזמין אותו לראות והשיב, כי הם בקשר ומדברים על זה (עמ' 36 ש' 24-25). ואן ברקל נשאל כמה פקעות נזרקו והשיב, כי יותר מ- 50% (עמ' 36 ש' 26-27).
69. נטען בפני ליברמן, כי הוא טען שנספח ח' הוא אישור מהלקוח שלו בהולנד שנפסלו 65,000 בצלים. ליברמן העיד, כי בנספח ניתן לראות את הסכום שהלקוח שלו ביקש לקזז מהתשלום בעקבות ההתעפשות. הוא נשאל היכן צוין, כי התעפשו 65,100 בצלים והשיב, כי זו הכמות שהייתה בארגז (עמ' 33 ש' 30-31, עמ' 34 ש' 1-7). בנספח ז' 1 לכתב התביעה ציין ואן ברקל, כי הוא נאלץ להשמיד 65,100 פקעות. כמו כן העיד, כי זרק למעלה מ- 50% מהפקעות. מצאתי את עדותו והאמור במכתב אמינים ומהימנים. עדות ואן ברקל והאמור במכתבו תומכים בטענת יודפת באשר למספר הבצלים המעופשים.
70. ואן ברקל העיד, כי הוא לא צילם את הפקעות הרקובות. הוא נשאל מדוע לא צילם אותן והשיב, כי אף פעם לא עשו את זה עם ליברמן וכי די היה בטלפון. ואן ברקל העיד, כי בפעמים שקיבל משלוחים של פקעות רקובות ליברמן אישר והוא לא נדרש לצלם אותן. הוא נשאל, האם קיבל מליברמן הרבה משלוחים עם פקעות רקובות או שמדובר בפעם הראשונה והשיב, כי היו כמה פעמים בעיות קטנות אך לא בעיה גדולה כמו במקרה בו עסקינן. ואן ברקל טען, כי בכל קונטיינר יש אחוז אחד בעייתי וזה נורמאלי אולם 50% זה יותר מידי (עמ' 41 ש' 8-20). הוא העיד, כי לא תיעד את הריקבון בדרך כלשהי (עמ' 41 ש' 21-22).
71. ליברמן העיד, כי ואן ברקל לא שלח תמונות של הפקעות המעופשות וגם לא שלח מסמכים של מעבדה (עמ' 31 ש' 18-21). הוא נשאל, האם ואן ברקל שלח אליו בצלים מעופשים והשיב, כי היה בהולנד וראה. לטענתו, זה היה בנובמבר 2008 אחרי פגישתו עם צור (עמ' 31 ש' 22-27). ליברמן נשאל, האם צילם את הפקעות המעופשות והשיב בשלילה. לאחר שנשאל האם הביא לצור בצלים בכדי להראות לה השיב, כי היה בידה להגיע עמו לתערוכה בהולנד ולראות בעצמה (עמ' 31 ש' 30-32).
72. נטען בפני ליברמן, כי בעדותו הוא טען לראשונה שהוא נסע להולנד וראה את ההתעפשות. ליברמן השיב, כי ענה לשאלה שנשאל ובהמשך טען, כי אינו חושב שזה קשור לעניין. כמו כן טען, כי אינו יודע האם סיפר על כך לעורך דינו (עמ' 32 ש' 1-5). ואן ברקל העיד, כי הזמין את ליברמן לראות את הפקעות הרקובות. ואן ברקל נשאל, האם ליברמן ראה את הפקעות הרקובות והשיב, כי אינו יודע. הוא הוסיף, כי שמו את הפקעות הרקובות בצד וכי ליברמן בא לראות אותן (עמ' 41 ש' 23-26).
73. הנה כי כן, עדות ואן ברקל תומכת בטענת ליברמן לפיה הגיע להולנד בכדי לראות את הפקעות. סבורני, כי יש בעובדה שליברמן הגיע לראות את הפקעות וכן בהתנהלות בינו לבין ואן ברקל, כפי שעולה מעדותו של ואן ברקל, בכדי להסביר מדוע ואן ברקל לא ראה לנכון לתעד את הפקעות המעופשות. אין בהעדר תיעוד כאמור בכדי לשלול את טענת יודפת באשר להתעפשות הפקעות. ברי, כי היה בידי ליברמן, אשר הגיע לראות את הפקעות המעופשות, לתעד אותן. עם זאת, גרסת יודפת באשר להתעפשות הפקעות נתמכת בעדותו האמינה והמהימנה של ואן ברקל שאין לו כל אינטרס אישי בתביעה. אף אם תאמר, כי אי תיעוד הפקעות המעופשות פועל לרעת יודפת הרי שעדותו של ואן ברקל יש בה כדי לתקן את הפגם האמור. מצאתי, כי עלה בידי יודפת להוכיח טענתה לפיה חלק ניכר מהפקעות ממשק צור היו מעופשות וכי בשל כך הושמדו 65,100 פקעות.
74. יודפת טוענת, כי הסחורה אשר נשלחה להולנד נפגמה בשל אריזה החורגת ממפרט האריזה הנדרש. לטענתה, בהתאם למפרט היה על צור לארוז את הפקעות בחבילות של 180 או 200 ותחת זאת היא ארזה אותן בחבילות של 305-310 פקעות.
75. צור נשאלה, האם סיפקה את הסחורה בהתאם למפרט המצוין במכתב מיום 29.8.08 השיבה, כי אין במכתב מפרט. היא נשאלה, האם סיפקה בהתאם למפרט המופיע במכתב מיום 28.7.08 והשיבה, כי המכתבים נשלחו אליה אחרי ששלחה את הסחורה כאשר ביקשה שיעלה על הכתב את הסכמותיהם באשר לתשלום של 70 אגורות עבור פקעת. לטענתה, בתגובה ליברמן הפציץ אותה במכתבים לא קשורים (עמ' 53 ש' 15-20). צור נשאלה, האם לטענתה המכתב מיום 28.7.08 (נספח ד' לתצהיר ליברמן) העוסק בייצוא במהלך אוגוסט הגיע אליה בשלב מאוחר יותר אחרי שכל הסחורה יצאה והשיבה, כי כאשר ליברמן ביקש את הפקעות היא סיפקה אותן לאן שביקש. לטענתה, ארנון קיבל מליברמן שבחים על עמידתו במהירות בבקשותיו. נטען בפניה, כי היא לא שלחה מכתב תגובה ובמסגרתו שאלה על מה הוא מדבר ולא טענה, כי הסחורה כבר יצאה והיא בהולנד. צור השיבה, כי דיברה עם הפקידה שלו כל הזמן וכי הוא התחמק ממנה (עמ' 53 ש' 21-27). טענתה של צור לפיה המכתב נשלח אליה בדיעבד אינה אמינה בעיניי. גם לא מתקבל על דעתי, כי בשלב זה ליברמן התחמק ממנה במיוחד לאור היחסים המסחריים שנרקמו בין הצדדים ובשים לב שבשלב זה טרם התעוררה כל בעיה ועל כן לא הייתה כל סיבה שליברמן יתחמק מצור.
76. ארנון העיד, כי הוא אחראי על האריזה במשק. נטען בפניו, כי הוא קיבל מפרט אריזה מיודפת בו פורט כיצד היא רוצה שיארזו והשיב, כי יכול להיות שנשלח פקס כאמור והוסיף, כי הפקס אצל אמו. הוא נשאל, האם אמו נתנה לו את ההוראות של יודפת באשר לאריזת הפקעות ובתגובה טען "נניח שכן" (עמ' 58 ש' 29-32, עמ' 59 ש' 1-3). טענת יודפת לפיה הוראות האריזה נמסרו לצור מראש אמינה ומהימנה בעיניי. מעדות ארנון עולה, כי הוא לא שלל טענה לפיה צור מסרה לו את הוראות האריזה. ארנון לא טען, כי ההוראות הגיעו בדיעבד, כפי שטענה צור.
77. ארנון אישר, כי הכניסו לכל ארגז 300 ו-310 פקעות וטען, כי ליברמן ראה ואישר. נטען בפניו, כי המכולה הוזמנה להעמסה, משק צור ארז, האונייה הייתה מוזמנת עם המקום עליה ורגע לפני ההעמסה הגיע ליברמן ונחרד לראות שמדובר ב- 300 פקעות בארגז והוא לא ראה את זה מספר ימים קודם לכן והוא השיב, כי דיבר על זה עם ליברמן לפני זה (עמ' 58 ש' 13-17). לא עלה בידי ארנון להוכיח, כי שוחח עם ליברמן על העניין לפני כן וקיבל את הסכמתו לארוז את הפקעות באופן בו הן נארזו.
78. ארנון טען, כי הם שולחים מידי שנה לאגרסקו ושמים 300 פקעות בארגז ואין שום בעיה. הוא שלל טענה לפיה לאגרסקו הם שולחים רק בהובלה אווירית. נטען בפניו, כי הדבר עולה מהתעודות אשר הם צירפו והוא שלל טענה זו. ארנון נשאל, האם יש בידו מסמך המלמד על הובלה ימית ובתגובה טען, כי הם תמיד שולחים בהובלה ימית וכי ניתן לבדוק עם האחראי באגרסקו. הוא נשאל האם צירף מסמכים בנדון והשיב בשלילה (עמ' 58 ש' 13-28).
79. צור העידה, כי הייתה מדריכה בהגנת הצמח וכי יש הוראות כמה לשים בארגז וטענה, כי ניתן לשים פקעות עד גובה הידיות (עמ' 54 ש' 1-2). לטענתה, משלוחים כאלו נשלחו באותה שנה גם לאגרסקו. נטען בפניה, כי לפי המסמכים של חברת כרמל ואגרסקו מדובר בהובלה אווירית המגיעה ללקוח תוך יומיים. צור שללה טענה זו וטענה, כי יש גם תובלה ימית. נטען בפניה, כי בכל התעודות אשר צורפו על ידה מדובר על הובלה אווירית (עמ' 54 ש' 3-8).
80. הנה כי כן, צור ואמנון התייחסו בעדויותיהם למשלוחים לאגרסקו וטענו, כי במסגרתם נארזו 300 פקעות בארגז. לאחר שנטען בפניהם כי המשלוחים לאגרסקו נשלחים בהובלה אווירית ועל כן זמן ההגעה מהיר ולכן הפקעות לא נהרסות הם שללו טענה לפיה המשלוח לאגרסקו מתבצע תמיד בהובלה אווירית אולם לא תמכו טענותיהם בנדון בראיה כלשהי.
81. לוריא נשאל כמה פקעות מותר לשים בארגז והשיב, כי זה תלוי בגודל הפקעת. הוא העיד, כי ההנחיה היא לשים עד גובה ידיות האחיזה של הארגז, כדי שיהיה מעבר אוויר ולא יהיה לחץ של פקעת אחת על השנייה. לוריא נשאל שוב כמה פקעות ניתן לשים בארגז והשיב, כי כמה שנכנס לפי גודל הארגז. לטענתו, מי שקובע זה היצואן. לוריא נשאל האם יש הוראה כזו לפיה יש לשים בארגז רק 200 פקעות ולא 300 והשיב, כי בדרך כלל יודעים כמה פקעות נכנסות לארגז בגודל מסוים. הוא נשאל האם במידה ששומרים על הגבהים ושמים 300 פקעות בארגז האם הן יתקלקלו והשיב, כי  אם זה עומד בתנאי שהן לא עוברות את גובה הידיות ואין לחץ של הארגז העליון על הפקעות בארגז התחתון אפשר לאחסן את הפקעות בכמות יותר גדולה (עמ' 6 ש' 29-32, עמ' 7 ש' 1-7). בהמשך אישר לוריא, כי יש קשר בין אריזה ביתר של הפקעות בארגז לבין התפתחות מחלות והתעפשות. לוריא העיד, כי כאשר יש לחץ גדול יותר אין מעבר אויר וכשאין מעבר אויר יש מחלות שמתפתחות על הפקעות (עמ' 7 ש' 10-12).
82. ואן ברקל העיד, כי המשלוח היה קטן מידי והיו יותר מידי בארגז. לטענתו, הפקעות היו דחוסות ולא יכלו לנשום וכאשר זה הגיע לחברה שלו היו על זה פטריות עובש והקצוות החלו להירקב (עמ' 36 ש' 1-3). ואן ברקל נשאל באשר להנחיות שלהם לגבי המשלוח והאם יש כללים לגבי גודל, כמות, גודל הארגז וקירור והשיב, כי בארגז צריכים להיות לא יותר מ- 200 פקעות (עמ' 36 ש' 30-31). הנה כי כן, עדות ואן ברקל תומכת בטענתה של יודפת באשר להגבלת כמות הפקעות אשר יש לארוז בארגז ולנזקים אשר נגרמו בעקבות האופן בו נארזו הפקעות בענייננו. בנוסף, ואן ברקל היה היחיד שראה את מצב הפקעות עת פתחו את הארגז ועדותו, כי הפקעות היו דחוסות ולא יכלו לנשום אמינה עלי. אציין, כי על פי עדות ואן ברקל לכל הפחות עם ישראל הוא עשה עסקים ברכישת פקעות במשך 15 שנה (עמ' 35 ש' 13). לפיכך מצאתי, כי מדובר בעד בעל ניסיון רב ועל כן בוודאי יכול להעיד על משלוחים מישראל ועל האופן בו מצא את הפקעות נשוא התביעה שהגיעו אליו אף ביחס למה שמכיר ממשלוחים אחרים.
83. צור טענה, כי הגנת הצומח בדקה את הפקעות ולטענתה יש בכך בכדי ללמד, כי הפקעות אשר שלחה נשלחו בצורה תקינה. בעדותה נטען בפניה, כי הגנת הצומח לא בודקת ולא מתערבת בכמות ושיטת האריזה אלא בודקת מחלות והשיבה, כי הגנת הצומח בודקת הכל עד לרמה של מדבקה על הארגז. צור נשאלה, האם הגנת הצומח סופרת כמה פקעות יש בארגז והשיבה בחיוב. לטענתה, היא סופרת מקדמית (עמ' 53 ש' 29-32). צור נשאלה מדוע צירפה רק  נספח אחד של הגנת הצומח לגבי 84,000 פקעות (נספח ד1) והאם את היתר הגנת הצומח לא בדקה השיבה, כי  הגנת הצומח בדקה הכל (עמ' 54 ש' 8-10).
84. לשאלה מה בודקים בהגנת הצומח השיב ארנון, כי בודקים מחלות, התעפשויות וכל בעיה שיכולה להיות בהגנת הצומח. הוא נשאל האם  הם בודקים גם את מפרט האריזה שהיצואן מבקש אל מול מה שנעשה בפועל והשיב, כי זה ממש לא רלוונטי (עמ' 59 ש' 25-28).
85. לוריא נשאל, במקרה שהוכנסו פקעות תקינות לארגז או למכולה והן עברו את הביקורת של הגנת הצומח האם במידה שהייתה אריזת יתר ייתכן שתוך כדי הובלה ייווצרו מחלות והשיב, כי  אם היה לחץ של ארגז העליון על הפקעות בארגז התחתון יכול להיווצר אי מעבר אויר ואז יהיו מחלות והתעפשות (עמ' 7 ש' 13-17).
86. לא עלה בידי צור להוכיח, כי הגנת הצומח בודקת את מספר הפקעות באריזה והאם המספר תקין. כפי שעולה מעדות לוריא ייתכן מצב בו פקעות יעברו את הביקורת של הגנת הצמח ובהמשך, ובשל אופן אריזתן, יהיו מחלות והפקעות יתעפשו. לפיכך, אין בביקורת של הגנת הצומח בכדי להועיל לצור.
87. לוריא נשאל, האם במידה שהפקעות הגיעו להולנד מעופשות האם אמורה להיות תעודת פסילה של הגנת צומח בהולנד והשיב, כי בדרך כלל אם רוצים לתבוע את כל שרשרת הייצור בדרך. הוא העיד, כי בדרך כלל מי שמבקש את הבדיקה זה היבואן ההולנדי (עמ' 9 ש' 28-32). לוריא נשאל, האם מדובר בבדיקה שגרתית שעושים כשמייבאים פקעות והשיב בשלילה. לטענתו, אם הגיע משלוח וראו שיש פקעות שנפגעו אז מזמינים את איש הגנת הצומח בכדי שיבדוק וייתן אישור ואז מתחיל ויכוח מי אחראי (עמ' 10 ש' 1-3).
88. ואן ברקל העיד, כי יש בהולנד גורם במשרד החקלאות שנקרא הגנת הצומח וכי יש להם תקנות. הוא נשאל מה  אומרות התקנות לגבי מקרה שבו מגיע משלוח רקוב של פקעות מאיזו מדינה בעולם והאם צריך לדווח להם ולהזמין פקח והשיב, כי כאשר הקונטיינר מגיע יש תעודת משלוח ומגיע פקח שמסתכל על מחלות ולא על גודל הפקעת ודברים כאלה. ואן ברקל נשאל, האם לפני שהוא מקבל חזקה על הקונטיינר הם בודקים אם יש מחלות ואם יש ריקבון הם יעלו על זה והשיב, כי הם יכולים לראות אבל הם מסתכלים על המזיקים. הוא נשאל האם חובה עליו לדווח במקרה שהוא מוצא ריקבון ופטריות והשיב, כי ריקבון זו לא בעיה אלא מזיקים (עמ' 40 ש' 24-32, עמ' 41 ש' 1-7). טענתו של ואן ברקל לא נסתרה. אין בהעדר תעודת פסילה מהגנת הצומח בהולנד בכדי לסתור את טענות יודפת באשר להתעפשות הפקעות. טענה זו נתמכה בעדותו האמינה של ואן ברקל. אף מעדות לוריא עולה, כי תעודת פסילה אמורה להיות במידה שהיבואן ההולנדי יוזם בדיקה. אין בעובדה שואן ברקל לא פעל בנדון בכדי לסייע לצור.
89. צור טוענת, כי הנזק לפקעות נגרם מאחר והן נשלחו בהובלה בטמפרטורה הגבוהה מארבע מעלות. יודפת טוענת, כי הפקעות אכן נשלחו בטמפרטורה גבוהה יותר אולם זאת בשל ייעודן והעובדה שהן נועדו למכירה יבשה ועל כן הן זקוקות לטמפרטורה של 23 מעלות שכן הובלה בטמפרטורה נמוכה יוצרת התחלת טיפול קור ובשל כך ייגרם לפקעת נזק שעה שיוציאו אותה לטמפרטורה בחנויות.
90. ואן ברקל העיד, כי הם מנחים שהם צריכים את הפקעות למכירה יבשה ועל כן צריך לשמור אותן בטמפרטורה גבוהה (עמ' 36 ש' 31-32). הוא העיד, כי גם כיום דרישתו הינה שהפקעות ישמרו בטמפרטורה של 25 מעלות וכי בארגז יהיו 200 פקעות (עמ' 37 ש' 15-17).
91. לוריא נשאל באשר לאופן בו יש לשלוח פקעות של הארומורוס במקרה של ייצוא והשיב, בין היתר, כי אם רוצים אותן לגידול אז מכניסים אותן לקירור לשם המרצה (עמ' 5 ש' 22-23, עמ' 6 ש' 9-15). משנשאל מה זו המרצה השיב, כי הפרח זקוק למנת קור כדי להתחיל לגדול, לפרוח ולהוציא שורשים. לוריא הסביר, כי בארץ אין את תנאי הקור שיש באירופה ולכן מכניסים את הפקעות לחצי שנה קירור בשתי מעלות עד שהן מתחילות להצמיח שורשים ואז יודעים שהן מוכנות לשתילה (עמ' 6 ש' 16-21). לשאלה באילו תנאים צריך להוביל פקעת אשר גדלה בפצאל ולאחר שהוצאה מהאדמה הייתה בקירור השיב, כי אם הייתה בקירור חייבים לשלוח אותה בקירור כלומר בטמפרטורה של 2-4 מעלות (עמ' 6 ש' 23-28).
92. נטען בפני לוריא, כי ההנחיות באשר להחסנת הפקעות בטמפרטורה של 2-4 מעלות נועדה לטיפול המרצה לקבלת פריחה באופן מוקדם מהמצב בטבע בשל אקלים החם בישראל  והוא השיב, כי מקור הפקעות בקזחסטאן שם האקלים קר ובארץ נותנים את הקירור בצורה מלאכותית (עמ' 7 ש' 18-24). לוריא אישר שהקירור המלאכותי נועד לגידול בישראל (עמ' 7 ש' 25-26). לוריא נשאל, האם אפשרי לאחסן פקעות בתנאי מחסן עם אוורור מתאים למשך למעלה מחודש כדי להתחיל את תהליך הקירור בשלב מאוחר יותר והשיב, כי הפרח נוצר בסוף הליך הגידול וההמלצה שלהם היא להכניס אותו לקירור לאחר שהפרח נוצר. הוא הוסיף, כי יש אפשרות לאחסן בתנאי מחסן בטמפרטורה ולחות מבוקרות ואוורור. לטענתו, אם לא עושים כן הפקעות עלולות להתעפש ולהתקלקל (עמ' 7 ש' 27-31, עמ' 8 ש' 1-2).
93. נטען בפני לוריא כי במקרה בו עסקינן הפקעות גמרו את טיפול הקור שלהן והם היו מיועדות למכירה יבשה להולנד ונשאל האם במקרה כאמור, כאשר הפקעות מיועדות לגינון ואמורות להיות על המדף בטמפרטורת החדר, האם ניתן להוביל אותן בטמפרטורה של 23 מעלות. לוריא טען, כי זה אפשרי במידה שהן לא קוררו קודם לכן. לטענתו, מעבר מטמפרטורה של 4 מעלות ל- 20 מעלות גורם ללחות להצטבר על הפקעות ויחד עם אוורור לא נכון והתנאים בים הן יכולות להתעפש ולהירקב. לוריא נשאל, האם במידה שהפקעות לא קוררו לפני כן האם לא צריך להוביל אותן בקירור והשיב בחיוב והוסיף, כי אם הן קוררו חייבים להוביל אותם בקירור (עמ' 8 ש' 16-25).
94. שלף העיד כי הוא ייצא, באופן עצמאי, פקעות לחו"ל. לטענתו, חלק שולחים בקירור ואפשר גם לא. שלף אישר, כי אם הפקעות היו בקירור בארץ אז צריך לשלוח אותן בקירור והוסיף, כי בדרך כלל ליצוא מוציאים פקעות שעדיין לא היו במקרר (עמ' 18 ש' 18-23).
95. הנה כי כן, מעדותו של ואן ברקל עולה, כי הם מנחים שהם צריכים את הפקעות למכירה יבשה ועל כן צריך לשמור אותן בטמפרטורה גבוהה. עדות זו עומדת בסתירה לטענת צור לפיה משלוח בטמפרטורה גבוהה עלול לגרום לנזק לפקעות. מעדויותיהם של לוריא ושלף עולה, כי במידה שהפקעות לא היו במקרר ניתן לשלוח אותן בטמפרטורה גבוהה ובמידה שהן היו בקירור חייבים לשלוח אותן בקירור. מכאן, שאין במשלוח בטמפרטורה גבוהה כשלעצמו כדי לפגוע בפקעות. בנספח ד' לכתב התביעה קיים פירוט של תנאי ההובלה. מכאן שצור הייתה מודעת לתנאי ההובלה של הפקעות ובהתאם היה עליה להימנע מלהכניס את הפקעות לקירור, או לכל הפחות להראות, כי הסדירה סוגיה זו באופן הברור לשני הצדדים טרם המשלוח. מהעדויות עולה, כי אין מניעה ממשלוח פקעות שלא היו בקירור בטמפרטורה של 23 מעלות. לפיכך, אינני מקבלת את טענת צור לפיה יודפת שהובילה את הפקעות בטמפרטורה העולה על 4 מעלות גרמה להתעפשות הפקעות. אציין, כי ואן ברקל העיד, כי במשך 15 שנה לפחות הוא עושה עסקים עם ישראל ברכישת פקעות אורמורוס (עמ' 35 ש' 13-14), כאשר 90% מעסקי הייבוא שלו הוא עושה מול ליברמן (עמ' 37 ש' 28-29), כך שלאור נפח העיסקאות הייבוא והייצוא לכל הפחות בין ואן ברקל לליברמן ברי בעיני, כי ליברמן יודע היטב כיצד יש להוביל פקעות אורמורוס לחו"ל ובאלו תנאי טמפרטורה.
96. הנה כי כן, מהאמור לעיל עולה, כי בניגוד לטענתה של צור בכתב הגנתה ובתצהירה הפקעות לא סופקו בהתאם למפרט אשר נמסר לה על ידי יודפת. מעדותה עולה, כי בארגזים אוחסנו כ- 50% יותר בצלים ממה שנדרש בהתאם למפרט. מעדות לוריא עולה, כי יש לארוז את הבצלים כך שיהיה מעבר אוויר ולא יהיה לחץ של בצל אחד על השני. עוד עולה מעדותו, כי קיים קשר בין אריזה ביתר של בצלים בארגז לבין התפתחות מחלות והתעפשות. ואן ברקל העיד, כי במקרה בו עסקינן, כאשר פתח את הארגזים הבחין שהפקעות היו דחוסות ולא יכלו לנשום והיו עליהן פטריות עובש והן החלו להירקב. שוכנעתי, כי צור לא פעלה בהתאם להנחיות אשר נמסרו לה על ידי יודפת באשר לאופן אריזת הפקעות וכי בשל כך נפגעו הפקעות ונגרמו נזקיה של יודפת בקשר לעיסקה השנייה.

גובה הנזק

1. צור הופנתה לסעיף 29 לתצהירה ונשאלה, האם סיפקה ליודפת פקעת תמורת פקעת, בעקבות עסקת מחניים. צור השיבה, כי הפקעות שהיו לייצוא סופקו לליברמן. היא טענה, כי הפקעות היו מהחומר ששלף סיפק. צור נשאלה כמה פקעות סופקו ואיפה תעודת המשלוח והשיבה, כי הייתה רשימה של מה שהיא סיפקה לליברמן ולשלף וצוין בה מה הפקעות שלה ומה של שלף. צור נשאלה היכן תעודת המשלוח והרשימה האמורה והשיבה, כי אינה יודעת. היא טענה כי היא סיפקה את כל הפרטים (עמ' 48 ש' 3-10).
2. ליברמן נשאל, האם עשה את החישוב בסעיף 11 לתצהירו בהתבסס על ההנחה שצור לא שיווקה 213,000 בצלים אשר הייתה צריכה לשווק והשיב בשלילה. הוא טען, כי הוא קיזז על החלק שהיא לא סיפקה. לטענתו, היא סיפקה כ- 120,000 וכ- 65,000 לא היו ניתנים לשיווק. ליברמן נשאל כמה בצלים סיפקה צור בעסקת מחניים והשיב, כי היא סיפקה 120,300 אשר חלקם מעסקת מחניים וחלקם שלה. לטענתו, הוא לא עשה חלוקה. בהמשך העיד כי אינו יודע לחלק. ליברמן העיד, כי הסחורה יצאה מצור והוא  לא שולט מאיזה חלקה היא הוציאה ומה היא סיפקה (עמ' 27 ש' 25-32, עמ' 28 ש' 1-18).
3. הנה כי כן, צור לא העידה באשר למספר הפקעות ששלחה ולא היה בידה להמציא ראיה בנדון. שוכנעתי, כי צור סיפקה ליודפת 120,300 בצלים וכי 65,100 בצלים מתוך הבצלים אשר סיפקה צור לא היו ראויים ועל כן הושמדו.
4. ליברמן נשאל לכמה בצלים הוא מתכוון בסעיף 11א' לתצהירו והשיב, כי החישוב הוא 149,000 ₪ לפי שער היורו חלקי 13 סנט לבצל. הוא נשאל שוב בכמה בצלים מדובר והשיב, כי לשם חישוב מדויק הוא זקוק למחשבון. לטענתו מדובר ב- 213,000 בצלים פחות 120,000 בצלים שהיא סיפקה ועוד 65,100 בצלים שהיו נזק (עמ' 28 ש' 19-26).
5. הנה כי כן, סך הכל סיפקה צור ליודפת 55,200 בצלים אשר היה בידי יודפת לשווק (120,300 פקעות שסופקו פחות 65,100 פקעות עם נזק). מעדויותיהם של צור וליברמן עולה, כי אין בידם להפריד בין הבצלים אשר סיפקה צור מפקעות מחניים לבין הבצלים אשר היא סיפקה מהיבול שלה. כאמור, בהתאם לעסקת מחניים היה על צור לספק 213,000 בצלים תחת זאת היא סיפקה 120,300 פקעות ומתוכן 65,100 הושמדו בהמשך בשל מצבן כתוצאה מההתעפשות. אי לכך, צור סיפקה 157,800 פקעות פחות ממה שהיא הייתה אמורה לספק במסגרת עסקת מחניים, זאת לאחר הפחתת מספר הפקעות הפגומות אשר סופקו על ידה.
6. ליברמן העיד, כי החישוב נעשה בהתאם לעלות של 13 סנט לבצל. לכתב התביעה צירפה יודפת חשבוניות באשר לסחורה אשר היא רכשה מחקלאים אחרים ומהן עולה, כי יודפת רכשה בצלים בעבור סך של 0.7 ₪ לפקעת. טענתה של יודפת באשר לשווי הפקעות נתמכת אף בעדות צור אשר טענה, כי דרשה תשלום של 70 אגורות לפקעת. הנה כי כן, ערך הפקעות אשר לא סופקו על ידי צור עומד על סך של 110,460 ₪ (157,800 X 0.7 ₪).
7. בנוסף, נגרם ליודפת הפסד בגין הרווח אשר היה בידה להרוויח ככל שהפקעות האמורות היו מסופקות לה והיה בידה למכור אותן. ליברמן העיד, כי רווח גולמי זה ברוטו על עסקה לפני שמורידים עלויות כמו שיווק, נסיעות ומשכורת. נטען בפניו, כי הרווח הסופי אמור היה להיות 10% ולא 25% והוא השיב, כי זה לא כך. לטענתו, ההוצאות בגין העסקה נעשו והעסקה לא התבטלה לפני אלא אחרי. נטען בפניו, כי הרווח האמיתי הריאלי אמור להיות 10% וכי עליו לקבל את מה שהפסיד ולא להתעשר על חשבון העסקה (עמ' 26 ש' 17-29).
8. מקובלת עליי טענת יודפת לפיה הפיצוי לו היא זכאית הינו בהתאם לרווח הגולמי ולא בהתאם לרווח הסופי אשר היא אמורה הייתה להרוויח לאחר מכירת הבצלים. כאמור לעיל, אין עסקינן בעסקה אשר התבטלה בטרם הוציאה יודפת את ההוצאות הכרוכות בביצוע העסקה. בשל כך נגרמו ליודפת הוצאות אשר היא אמורה הייתה לקזז מהרווח הגולמי בכדי שיוותר בידה הרווח הסופי. בנסיבות אלו, ולשם השבת המצב לקדמותו, יש לקבוע ליודפת פיצוי בהתאם לרווח הגולמי, כך שלאחר קיזוז הוצאותיה (אותן לא הוריתי לנתבעת להשיב), אשר כאמור נגרמו ממילא, יוותר בידה הרווח הסופי אשר היא אמורה הייתה להרוויח בעקבות העסקה.
9. טענת יודפת לפיה הרווח הגולמי הינו בשיעור של 25% לא נסתרה והיא אמינה בעיני. לפיכך, בגין 157,800 הפקעות אשר צור לא סיפקה ליודפת נגרם ליודפת נזק בסך של 27,615 ₪ בגין אובדן רווח גולמי (110,460 X 25%).
10. ליברמן נשאל, האם יודפת שילמה פיצוי ללקוח והשיב בשלילה. הוא טען, כי ואן ברקל, המשווק שלו בהולנד, שילם פיצוי וקיזז אותו ממנו בעסקאות אחרות. ליברמן נשאל מדוע לא צירף ניירת בנדון לתצהירו השיב, כי הוא הביא את המסמך המקור שחייב אותו. נטען בפניו, כי ואן ברקל אינו יודפת והוא נשאל מדוע לא הביא אסמכתא שהוא שילם. ליברמן שב וטען, כי הוא הביא מסמך מקורי לפיו ההולנדי חייב את ואן ברקל. ליברמן אישר, כי הייתה התחייבות שלו שהופרה ולכן הוא שילם פיצוי. הוא נשאל היכן ההתחייבות שלו והשיב, כי מדובר על ההזמנות שהם מקבלים דרך הבורסה או ישירות למשווק ההולנדי. ליברמן נשאל מדוע לא צירף את ההזמנה שלא היה בידו לקיים לטענתו והשיב, כי צירף את תביעת הפיצוי של ההולנדי. הוא העיד, כי לא מצא לנכון לצרף מסמכים שיראו שהייתה לו התחייבות והוא לא מילא אותה (עמ' 26 ש' 1-16). לכתב התביעה צירפה יודפת מסמך שהנפיק ואן ברקל ובמסגרתו חיוב בסך של 3,492.50 יורו וצוין, כי הסכום הינו "Regarding the problem with Steenvoorden". עסקינן מסמך מיום 28.11.08 ועל אף שעסקינן בתקופה הרלוונטית לענייננו לא די בכך בכדי לתמוך בטענת יודפת לפיה עסקינן בפיצוי אשר היה עליה לשלם ללקוח בשל הנסיבות בהן עסקינן. לפיכך, אין מקום לפסוק לה פיצוי בגין הוצאה זו משכאמור הדברים לא הוכחו.
11. יודפת טוענת, כי פקעות מחניים נמסרו לצור בארגזים אשר אותם צור הייתה אמורה להשיב לה. יודפת טוענת, כי סיפקה לצור 1,120 ארגזים בעלות של 13.9 ₪ לארגז. כן טוענת, כי את הפקעות אשר סיפקה לה צור היא סיפקה ב- 413 ארגזים בשווי של 3 דולר לארגז.
12. ליברמן הופנה לסעיף 8 לתצהירו. נטען בפניו, כי נספח ב1 אמור להראות מחיר של ארגז אולם הנספח אינו קשור ליודפת. הוא השיב, כי מדובר במחיר אחיד לכל החקלאים בארץ. ליברמן נשאל מדוע לא הביא נייר שמראה בכמה הוא קנה ארגז בזמן הרלוונטי והשיב, כי יש לו בית אריזה בבית השיטה ששייך לבחור מבית עיש והוא לוקח את הארגזים משם. הוא טען, כי אינו קונה ארגזים מפלסגד אלא לוקח מבית אריזה שיש לו בבית השיטה וכי הוא משלם על זה. לטענתו, הוא לא רצה שיגידו שהוא לקח מחבר וזה מחיר אישי שלו ולכן הביא מסמכים ממפעל פלסגד. ליברמן נשאל האם יש לו חשבונית שהוא שילם על הארגזים והשיב, כי בחברה יש (עמ' 25 ש' 19-29). בעניין זה מצאתי, כי יש לערוך חישוב לפי שווי של 13.9 ₪ לארגז (על פי נספח ב'1). כן מצאתי, כי יש לחשב אף את שווי הארגזים אשר סיפקה צור בהתאם לשווי האמור. מכאן שצור לא השיבה ליודפת 707 ארגזים מתוך 1,120 ארגזים (לאחר הפחתת 413 ארגזים שסיפקה צור) ובשל כך נגרם ליודפת נזק בסך של 9,827 ₪.
13. בעדותו נטען בפני ליברמן, כי הוא טען שנגרם ליודפת נזק תדמיתי בשיעור של 35,000 ₪ בגין עסקת מחניים והוא נשאל כיצד העריך את הנזק והאם סתם זרק מספר. ליברמן השיב בשלילה ולאחר שנשאל כיצד העריך את הנזק השיב, כי לאחד הספקים לא היה בידו לספק והוא פיצה בסכום של 7,000 יורו ומזה נובע הכסף. ליברמן נשאל מדוע ביקש פעמיים את הסכום האמור והשיב, כי טעה. הוא טען שזה מה שהוא שילם לבן אדם. בהמשך טען, כי זה מה שהוא העריך (עמ' 27 ש' 14-22). ליברמן נשאל כיצד העריך את הנזק התדמיתי בסך 20,000 ₪ אליו התייחס בסעיף 21 לתצהירו בקשר לעיסקה השנייה של הייצוא להולנד והשיב, כי ישב עם עורך דינו אשר לימד אותו (עמ' 32 ש' 20-22). על דרך האומדנא ולאור נסיבות המקרה בו עסקינן מצאתי לפסוק ליודפת פיצוי כולל בסך 40,000 ₪ בגין הנזק אשר נגרם לתדמית שלה בעקבות התנהלותה של צור והפרת שתי העסקאות נשוא התובענה.
14. ליברמן העיד, כי במקום הבצלים המעופשים והבצלים שצור לא סיפקה הוא היה צריך לקנות סחורה חלופית (עמ' 32 ש' 31-32, עמ' 33 ש' 1). עוד העיד, כי נאלץ להטיס את הסחורה החליפית וכי עלות הטסה היא בערך 50% מערך הבצל ועל כן נגרמו לו הפסדים. לטענתו, הוא מכר את הסחורה ובתביעה בה עסקינן הוא קיזז את רווחיו מהמכירות האמורות (עמ' 32 ש' 23-25).
15. טענת יודפת לפיה נאלצה לרכוש סחורה ולהטיסה לחו"ל מאחר וצור לא ספקה לא פקעות כפי שהתחייבה אמינה בעיניי ונתמכת בקבלות אשר צורפו לכתב התביעה. מהקבלות עולה, כי בעבור הסחורה החליפית והטסתה שילמה יודפת סך של 64,570 ₪. מהמסמכים עולה, כי יודפת רכשה 47,300 פקעות חלופיות.יש לנכות סך של 8,277 ₪ בגין הרווח הגולמי אשר הרוויחה יודפת בגין מכירת פקעות אלו, על פי שווי של 70 אגורות לפקעת ורווח גולמי בשיעור של 25%.
16. כמו כן, אמינה בעיניי טענת יודפת לפיה נגרמו לה הוצאות בגין מיון וטיפול בפקעות, במסגרת ניסיונה להציל את הפקעות אשר שלחה צור. על דרך האומדנא פוסקת ליודפת פיצוי בסך 7,500 ₪ בגין נזק זה.
17. מהסכומים האמורים יש להפחית את הסכום שהתקבל כתוצאה מהמכירה של הסחורה שהצליחה יודפת להציל ואשר התמורה בגינה לא שולמה לצור בסך של 36,570 ₪ כנטען בסיכומי התובעת.
18. הנה כי כן, מצאתי, כי צור לא קיימה את ההסכמים אשר נכרתו עמה וכי היא סיפקה ליודפת 120,300 פקעות בלבד ומתוכן 65,100 פקעות הושמדו בשל מצבן כשהגיעו לחו"ל. בנסיבות אלו נגרמו ליודפת נזקים בשיעור של 215,125 ₪.
19. ליברמן העיד, כי הוא היה אמור לשלם לצור על בצלים אשר היא הייתה מספקת לו מעבר לבצלים של עסקת מחניים. לטענתו, ככל ש- 120,300 הבצלים שהיא סיפקה לא היו מתעפשים לא היה עליו לשלם לה עליהם אלא לקזז אותם מהבצלים אשר היא אמורה הייתה לספק בהתאם לעסקת מחניים (עמ' 29 ש' 16-28). ליברמן נשאל מדוע בנסיבות אלו יש תכתובת לגבי תנאי תשלום והשיב, כי הוא ציפה לקבל מצור כ- 400,000 בצלים ומהם היה אמור לקזז 213,000 של עסקת מחניים ועל השאר אמור היה לשלם ועל כן פורטו תנאי ההתקשרות והתשלום. לטענתו, מדובר בתנאי תשלום כללי כלפי כל המגדלים שלו ולא ספציפית לצור (עמ' 29 ש' 31,32, עמ' 30 ש' 1-4). טענתו של ליברמן מקובלת עליי. אין מחלוקת, כי בגין פקעות מחניים צור לא הייתה זכאית לתשלום, מאחר ואף מראש לא שילמה עבור הפקעות שקיבלה. צור אינה זכאית לתשלום בעבור הפקעות אשר סיפקה ואשר מספרן נמוך ממספר הפקעות אשר היה עליה לספק בהתאם לעסקת מחניים. כאמור, מחיר הארגזים אשר סיפקה צור קוזז מסכום הנזק אשר נגרם ליודפת, כאמור לעיל.
20. בשולי הדברים אציין, כי תביעתה של צור הוגשה אף נגד ליברמן אישית. בעדותה נטען בפני צור, כי היא הגישה תביעה נגד ליברמן באופן אישי אולם מעיון בתכתובות ביניהם עולה, כי הן היו בשם יודפת ועם הלוגו שלה בתגובה טענה, כי הוא חתום על התכתובות (עמ' 52 ש' 5-7). צור נשאלה מדוע תבעה את ליברמן באופן אישי והשיבה, כי ההתנהלות הייתה מולו ולא מול יודפת  (עמ' 52 ש' 11-12). ברי, כי אין בטענה שליברמן חתם על התכתובות בכדי ללמד, כי היה מקום לחייבו באופן אישי, ככל שתביעתה של צור הייתה מתקבלת.
21. עוד אוסיף, כי לאחר הגשת הסיכומים, טענה הנתבעת כנגד מסמכים שצירפה התובעת לסיכומיה בתביעה שכנגד. מאחר ולא הסתמכתי בפסק דיני זה על מסמכים אלו, איני נדרשת לבקשת הנתבעת בעניין זה.
22. לאור האמור לעיל, נעתרת לתובענה אשר הוגשה על ידי יודפת ומחייבת את צור לפצותה בגין נזקיה בסך של 215,125 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 19.2.09 ועד מועד התשלום בפועל. התובענה שכנגד נדחית.
23. אני מחייבת את הנתבעת בסכום כולל בגין הוצאות משפט, לרבות אגרות ושכר עדים כאשר לעניין זה לקחתי בחשבון את הגעת העד מהולנד במיוחד לדיון ושכר טירחת עו"ד הן בגין התביעה העיקרית והן בגין התביעה שכנגד בסך 45,000 ₪. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, י"ב טבת תשע"ג, 25 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.