לפני:

כב' הנשיא רמי כהן

נציג ציבור (עובדים): אריה שימרון

נציג ציבור (מעבידים): שני חנה

פסק-דין

1. השאלה שבמחלוקת בין מר עואד נמרוד ("התובע") לבין המוסד לביטוח לאומי ("הנתבע") היא, האם יש בפגיעה בגבו של התובע, לטענתו, כ"תאונת עבודה" כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 ("החוק").

2. עדותו של התובע נשמעה בבית הדין ביום 26.05.11, בפני מותב בראשות השופטת מיכל אריסון חילו ("המותב הקודם") ובסיומה הסכימו ב"כ הצדדים על מינוי מומחה – יועץ רפואי.

בהחלטת בית הדין מאותו יום מונה ד"ר אברהם ששון, מנהל היחידה לכירורגית הגב בבית החולים סורוקה, כיועץ – מומחה רפואי לבית הדין ("המומחה") על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין עבודת התובע כחקלאי לבין הליקוי הנטען בגבו, וזאת על יסוד העובדות הבאות:

"(א) התובע יליד שנת 1965.

(ב) בילדותו ועד למות אביו בשנת 1991 עבד התובע כחקלאי במשק של אביו. משנת 1992 ועד שנת 1998 עבד התובע בנגריה. משנת 1998 ועד שנת 2008 עבד התובע במשק החקלאי שלו בגידול ירקות כעצמאי.

(ג) לתובע ארבעה דונם ובהם הוא מגדל ירקות במשך כל ימות השנה.

(ד) התובע זורע ושותל ירקות וכן קוטף ירקות כאשר הוא הולך תוך כדי כיפוף גבו כאשר ברכיו מכופפות במעט, כך שהוא יכול לנגוע בקרקע בעת הליכתו וכך הוא זורע, שותל וקוטף. התובע עובד בכל יום כ 4-5 שעות תוך כדי כיפוף הגב ובכל חצי שעה הוא מתיישר.

(ה) לתובע אין טרקטור והוא לא היה עובד בעזרת טרקטור או מכונות. התובע היה מביא טרקטור רק לצורך חריש השדות. התובע עבד כל הזמן באופן ידני ואשתו היתה עוזרת לו בעבודתו.

(ו) כ-6 פעמים בחודש התובע היה מרסס את הירקות ולצורך עבודת הריסוס הוא היה מרים מרסס מלא מים וחומר הדברה במשקל של כ-40 ק"ג ומרסס את הגידולים במשך כמה שעות.

(ז) בסיום הקטיף התובע היה מרים את הארגזים עם הירקות ומעמיס אותם על הרכב. בקיץ התובע היה מביא את הרכב המסחרי שלו מסוג רנו אקספרס לחלקתו ואז הוא מרים את הארגזים מהקרקע לתוך הרכב; בחורף, מפאת הגשמים והבוץ, התובע לא יכל היה להביא את הרכב לחלקה ובימים כאלה הוא היה סוחב את הארגזים המלאים בירקות (אחד אחד) כ- 70-60 מטר לסככה המרוחקת ומעמיס על רכבו.

(ח) התובע החל לסבול מכאבי גב תחתון וב- 11/3/2008 עבר ניתוח בבית חולים רמב"ם". 

3. השאלות עליהן נתבקש המומחה להשיב הן:

"(א) מהי המחלה שאובחנה בגבו של התובע?

(ב) האם ניתן לקבוע שעבודתו של התובע, כמתואר לעיל, גרמה לו למחלת "מקצוע" כמוגדר בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995?

(ג) האם ניתן למצוא קשר סיבתי כלשהו בין תנאי עובדתו של התובע לבין הופעתה של הפגיעה (גם אם הוחמר מצב המחלה או שהוחש בואה או התפרצותה עקב תנאי עבודת התובע – כל אחד מאלה מהווה קשר סיבתי כאמור).

(ד) האם עבודת התובע גרמה לו לפגיעות זעירות שלא ניתן להבחין בהן ושאפשר ליחס אותן לזמנים מסוימים?

(ה) ככל שכך הוא – האם היתה כל פגיעה – פגיעה זעירה ובלתי הפיכה Irreversible כך שבהצטרף אליה פגיעות זעירות דומות וחוזרות נוצר המצב הקיים בתובע?

(ו) אם לאו, היש לראות במצב הקיים תוצאה של הליך תחלואי רגיל או טבעי?

(ז) ככל שהמצב הקיים נגרם גם בגין הליך תחלואי וגם בגין פגיעות זעירות בעלות אופי בלתי הפיך, האם עבודת התובע השפיעה על הופעת המחלה? וככל שכן, האם השפעת תנאי העבודה על המחלה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים?" (ההדגשות במקור – ר.כ.).

4. בחוות דעתו מיום 17.07.11 ("חוות הדעת"), השיב המומחה, לאחר שפירט את העובדות והממצאים הרפואיים הרלוונטיים:

"1. החולה סובל ממחלה ניוונית רבת גבהים בגב התחתון עם לחץ של דיסק L4-5 על שורש משמאל במיוחד.

2. אין מחלה דגנרטיבית זו מוכרת כמחלת מקצוע.

3. לא ניתן להוכיח קשר סיבתי של גרימה או החמרה בין המחלה ותנאי עבודתו של החולה.

4. היה קשה לי לשלול את האפשרות שעבודתו של התובע גרמה לפגיעות זעירות אבל מחוסר ממצאים ותלונות עד 2008 לא אוכל לאשר בסבירות מעל לממוצע שאכן היו אירועים מצטברים.

5. הפגימה של לחץ על שורש 5L משמאל נראית בלתי הפיכה (לפי ההתפתחות והרישומים שלאחרי הניתוח) אך גם נזק זה הוא תחלואתי טבעי של המחלה הדגנרטיבית בתיק.

6. לא אוכל לקבל את חוות דעתו של דר' נעום מיום 2/7/08 מאחר ולא הוכיח מעל לסביר את הקשר שבין פריצת דיסק להצטברות טראומה חוזרת על הגב.

7. המלצתי לכב' בית הדין לדחות קשר בין המחלה בגב התחתון לעיסוקו של התובע".

5. ניתנה לצדדים האפשרות להציג שאלות הבהרה למומחה ולחלופין להגיש סיכומיהם (החלטה מיום 20.07.11) משלא הוגשה בקשה מטעם מי מהצדדים, הגישו הם את סיכומיהם.

לאחר שהתקבלו הסיכומים ומשנבצר מהמותב בראשות השופטת אריסון-חילו לסיים תיק זה, הוזמנו הצדדים לדיון בפני מותב זה ביום 14.11.12.

בדיון, שהתקיים (בסופו של דבר) ביום 21.11.12 הסכימו ב"כ הצדדים שהתיק ימשיך להידון בפני מותב זה וכן הסכימו כי ב"כ התובע יוכל להגיש, בתוך 21 ימים, בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה.

משהתברר כי ב"כ התובע הפנה את שאלותיו ישירות למומחה, בלא שנתבקשה רשותו של בית הדין להפנייתן, ניתנה ביום 30.12.12 החלטה המורה: א. למומחה להתעלם מהשאלות שהופנו אליו; ב. לב"כ התובע לסכם טענותיו.

ביום 30.01.13 הוגשו סיכומי התובע וביום 06.03.13 הוגשו סיכומי הנתבע.

דיון והכרעה:

6. טוען ב"כ התובע, כי דין התביעה להתקבל. לטענתו, בעדותו של התובע כמו גם בחוות הדעת מטעמו יש כדי לעמוד בנטל ההוכחה כי הכאבים וההגבלות מהם הוא סובל הינם מחלת מקצוע.

לחלופין, מוכיחים תצהירו ועדותו בפני בית הדין, כי התובע ביצע תנועות חוזרות ונשנות אשר גרמו לליקויים הרפואיים מהם הוא סובל.

לטענת ב"כ הנתבע, דין התביעה להידחות לנוכח חוות דעתו של המומחה השוללת קשר סיבתי בין תנאי העבודה של התובע לבין הפגימות עליהן הוא מלין.

7. התובע תומך יתדות טיעונו להכרה בפגיעה בגבו כ"תאונת עבודה" על פי החוק, בשניים: באחת הפגיעה נגרמה כתוצאה ממחלת מקצוע. והאחרת תוך יישום תורת המיקרו טראומה. נבחן טענותיו:

8. מחלת מקצוע - כדי להכיר ב"מחלת מקצוע" כ"פגיעה בעבודה" יש צורך להוכיח קיומם של מספר תנאים מצטברים:

א. המחלה בה לקה המבוטח הוכרה כמחלת מקצוע;

ב. המבוטח חלה בה בעת היותה של המחלה קבועה כבר כמחלת מקצוע;

במקרה שבפנינו, לא זו בלבד שלא השכיל התובע להוכיח - והנטל מוטל עליו - בידוק באיזה מחלה חלה ומתי נפגע ממנה. אלא שהמומחה בחוות דעתו, קובע:

"1. החולה סובל ממחלה ניוונית רבת גבהים בגב התחתון עם לחץ של דיסק L4-5 על שורש משמאל במיוחד.

2. אין מחלה דגנרטיבית זו מוכרת כמחלת מקצוע." (ראו לעיל סעיף 4 ציטוט מחוות דעת המומחה)".

משכך, דין תביעתו של התובע ככל שהיא נסמכת על טענתו ל"מחלת מקצוע" –נדחית בזה.

9. אשר ליישום תורת המיקרוטרואמה- על המבקש ליישם תורה זו:

א. להוכיח כי מדובר במספר פגיעות שכל אחת מהן היא "תאונה" במובנה הרגיל של המילה. דהיינו: יש להוכיח קיומם של אירועים פתאומיים על פני רצף זמן, הניתנים - באופן רעיוני עקרוני - לזיהוי ולבידוד;

ב. יש להוכיח, באמצעות חוות דעת רפואית, שטיבה של הפגיעה מעיד על שרשרת של פגיעות זעירות שנתנו אותותיהן בעובד;

ג. הוכחת קשר סיבתי בין הפגיעות הזעירות שהביאו לנזק הרבתי לבין העבודה.

10. לכאורה, ולאור העובדה שבית הדין במותבו הקודם קבע את העובדות ומינה מומחה יועץ רפואי לבית הדין, ניתן היה להניח שבית הדין השתכנע שהפעולות בהן עסק התובע, זריעה, שתילה, ואיסוף התוצרת - תוך כדי הליכה כפופה, כל אלה יחדיו מהווים אירועים פתאומיים חוזרים ונישנים הניתנים לזיהוי ובידוד, מיתר הפעולות שעשה התובע בעבודה החקלאית [הרמת ארגזים אל הטנדר וממנו].

11. אולם איננו נדרשים להכריע אם אכן מדובר הרצף אירועים הניתנים לבידוד וזיהוי, שכן מחוות שעת המומחה נמצאנו למדים שלא הוכחו שני התנאים הנוספים הנדרשים לצורך יישום תורת המיקרו טראומה, שהרי כך קובע המומחה בחוות דעתו:

"3. לא ניתן להוכיח קשר סיבתי של גרימה או החמרה בין המחלה ותנאי עבודתו של החולה.

4. היה קשה לי לשלול את האפשרות שעבודתו של התובע גרמה לפגיעות זעירות אבל מחוסר ממצאים ותלונות עד 2008 לא אוכל לאשר בסבירות מעל לממוצע שאכן היו אירועים מצטברים.

5. הפגימה של לחץ על שורש 5L משמאל נראית בלתי הפיכה (לפי ההתפתחות והרישומים שלאחרי הניתוח) אך גם נזק זה הוא תחלואתי טבעי של המחלה הדגנרטיבית בתיק.

6. לא אוכל לקבל את חוות דעתו של דר' נעום מיום 2/7/08 מאחר ולא הוכיח מעל לסביר את הקשר שבין פריצת דיסק להצטברות טראומה חוזרת על הגב.

7. המלצתי לכב' בית הדין לדחות קשר בין המחלה בגב התחתון לעיסוקו של התובע".

מומחה בית הדין שולל מפורשות קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע, כחקלאי לבין המחלה שנמצאה בגבו; לדעתו הממצאים מצביעים על נזק תחלואי; ולכן בהיעדר ממצאים רפואיים המעידים על קשר סיבתי בין עבודת התובע למחלתו הגבית, אין המומחה מקבל חוות דעתו של מומחה מטעם התובע - הנה כי כן, מומחה בית הדין גם מתייחס לעדות מפי רופא שהמציא התובע - ומנמק מדוע אין לקבל מסקנותיו.

אמנם, בסעיף 4 לסעיף המסקנות בחוות הדעת כותב המומחה, כי "היה קשה לי לשלול את האפשרות שעבודתו של התובע גרמה לפגיעות זעירות" ואולם מוסיף הוא וכותב, כי "לא אוכל לאשר בסבירות מעל לממוצע שאכן היו אירועים מצטברים".

12. בעב"ל 738/08 המל"ל – יוסף אלטיט (לא פורסם, 18.11.10) חזר בית הדין הארצי וסיכם את ההלכה בסוגיה זו:

"הלכה פסוקה היא, בכל הקשור לתאונה בעבודה או למחלת מקצוע, כי מסקנת מומחה שלפיה "לא ניתן לשלול" או "עלול" או "יתכן" קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין המחלה, אין בה כדי להוכיח קשר סיבתי ברמה הנדרשת לשם הוכחת פגיעה בעבודה על פי חוק הביטוח הלאומי.

אכן, בעניין גלס, קבע בית דין זה במקרה חריג, כי יש לבחון אמירות כגון "עלול" או "יתכן" המופיעות בחוות דעת המומחה בהתייחס למכלול האמור בחוות הדעת, ולא במבודד. אלא שאין בקביעה זו כדי לאיין את ההלכה האמורה, עליה חזר בית דין זה לא מכבר, בהדגשה: "על פי הפסיקה, בחוות דעת רפואית המנוסחת בלשון של 'עלול' או 'יתכן' אין בה הוודאות המספקת להוכחת התביעה ואין בה כדי לעמוד בנטל המוטל על המבוטח". אם כן, ודאי שאין לקבוע קשר סיבתי המבוסס "על אמרות כמו "רופף", "ספקולטיבי" ו"נמוך"".

13. מיישום האמור בפסק הדין בעניין אלטיט על המקרה שבפנינו, אכן יש צדק בטענת הנתבע, כי לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לכאבי הגב התחתון מהם סובל התובע.

מקריאת מכלול חוות הדעת, ברור כי המומחה נחרץ במסקנתו כי לא קיים קשר סיבתי בין עבודת התובע למחלה בגבו.

14. הלכה פסוקה היא שככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו על ידי המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו, אלא אם כן קיימת הצדקה משפטית יוצאת דופן לעשות כן (ראו לעניין זה: דב"ע נה/0-79 קלמן סעדה – המל"ל, לא פורסם; דב"ע נו/0-244 המל"ל - יצחק פרבר, לא פורסם; עב"ל 579/06 מרדכי צמח - המל"ל, לא פורסם).

כאשר חוות הדעת מנומקת ומובנת, לא בנקל יתעלם ממנה בית הדין, שהרי מדובר במומחה ניטרלי, שאינו מקבל את שכרו מידי בעלי הדין, שמונה על ידי בתי הדין לצורך "הארת" התחום הרפואי (ראו לעניין זה: דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס – המל"ל, לא פורסם; עב"ל 341/96 מליחי – המל"ל, פד"ע ד 377).

בענייננו אין כל הצדקה לסטות מחוות הדעת - חוות דעתו של המומחה מנומקת ומפורטת כך שניתן גם למי שאינו רופא לעקוב אחר הלך מחשבתו עד למסקנה אליה הגיע. נטל הראיה להוכחת רכיבי "פגיעה בעבודה" מוטל על התובע ולאור חוות דעת המומחה הוא לא הרים נטל זה.

15. לכן, נדחית בזה תביעתו של התובע.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ג, 21 מרץ 2013, בהעדר הצדדים וישלח אליהם.