בפניי בקשה, שהוגשה על ידי החייבים, לעיון חוזר בהחלטה מיום 08/09/13, אשר לפיה בכפוף לתשלום של 80,000 ₪ לקופת הפש"ר, יזכה כל אחד מהחייבים להפטר.

החייבים טוענים, כי לאור הצעת בית המשפט בדיון מיום 03/09/13, לפיה הוצע לצדדים להתנות את הפטרם של החייבים בהעמדת סך של 160,000 ₪, כולל הוצאות הכינוס וכולל הסכומים שנצברו בקופת הכינוס, מתבקש בית משפט לעיין עיון נוסף בהחלטתו ולהעמיד את הסך הכולל תמורת הפטרם של החייבים בהתאם להצעה שהוצעה בדיון.

ב"כ הנושים, עיזבון המנוח הופמן יצחק ז"ל ואח', מתנגד לבקשה. לטעמו, זכותו של בית המשפט לתת החלטה, השונה מההצעה, מה גם שבית משפט פירט את שיקוליו במסגרת ההחלטה, ולכל היותר, מדובר בהפרש של 23,550 ₪, אשר על החייבים לשלם.

מתגובת הנאמן וב"כ הכנ"ר עולה, כי הם מותירים את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט ומבהירים, כי לבית משפט של פש"ר ישנה סמכות, מכוח סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל"), לחזור ולעיין בכל צו שניתן , לרבות החלטה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בהחלטה שניתנה ביום 08/09/13, נוכחתי, כי אכן נפלה טעות בהחלטתי, עת שהפטרם של החייבים הותנה בתשלום סך נוסף של 160,000 ולא בהשלמת הסכומים הצבורים בקופות הפש"ר של החייבים לסך של 160,000 ₪.

מלכתחילה, התכוונתי להורות על מתן הפטרם של החייבים, בכפוף להשלמת הכספים שהצטברו בקופות החייבים לסך כולל של 160,000 ₪.

עיון בפרוטוקול הדיון מעלה, כי הסכמת הנושים שניתנה בדיון הייתה אף היא להשלמת הסכום לסך של 160,00 ₪. הנימוקים שעמדו בבסיס ההחלטה נועדו לתמוך בהפטרם של החייבים, בכפוף להשלמת הסכום בתיקי החייבים לסך האמור. עיון בהחלטה מעלה, כי טענות הנושים המתנגדים להפטר החייבים, בכפוף להשלמת הסכום שיצטבר בקופות הכינוס של החייבים לסך של 160,000 ₪, ואשר עיקרם התנהלות חסרת תום לב במהלך ההליך ויכולת פירעון חובותיהם, נדחתה במסגרת ההחלטה מיום 08/09/13.

ב"כ הנושים, עיזבון המנוח הופמן יצחק ז"ל ואח', הנאמן והכנ"ר טוענים, כי ההפרש מסתכם בסך זניח של 23,550 ₪. ואולם, במצבם הכלכלי של החייבים, גילם, מצבם הבריאותי, כושר השתכרותם, לאור העובדה, כי החייבים הינם חסרי רכוש, דירת מגוריהם מומשה, התשלום מבוצע על ידי בני משפחה וחברים ועולה על אפשרויותיהם הכלכליות ולאחר שהחייבים מצויים בהליך מעל 4 שנים, סבורני, כי מדובר בהפרש משמעותי ביותר, אשר עשוי לסכל את אפשרותם לקבל הפטר ואף חורג מסכום ראוי שבו יש להתנות את הפטרם בנסיבות המקרה.

יצוין, כי תוספת התשלום והשלמת הסך הצבור בקופות הפש"ר של החייבים לסך של 160,000 ₪, בניכוי חוב הפיגורים, מגלם שהות של למעלה מ-30 חודשים נוספים בהליך פשיטת הרגל וממילא לא עלה בידי הנושים להצביע על רכוש, נכסים או הליכים, שיניבו שיעור דיבידנד משמעותי יותר.

על כן, לאור העובדה שנפלה טעות קולמוס בהחלטתי מיום 08/09/13, לאור גם סמכותי מכוח סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל, מששבתי ושקלתי את טענות הצדדים, מכל הנימוקים שפורטו לעיל, כמו גם הנימוקים שפורטו בהחלטתי מיום 08/09/13, וכאשר לא צפויה תועלת, לא כל שכן תועלת משמעותית מהמשך ניהול הליך פשיטת הרגל כנגד החייבים, ניתן בזה לחייבים הפטר מותנה, בכפוף להשלמת הסכום הצבור בקופת הפש"ר לסך 80,000 ₪ בכל אחד מתיקי החייבים, תוך 12 חודשים.

עד למתן ההפטר ישלם כל אחד מהחייבים את התשלום החודשי המושת עליו, אשר יקוזז מתוספת התשלום הנדרשת, לצורך השלמת הסכום הצבור בכל אחת מקופות הפש"ר לסך של 80,000 ₪.

ככל שהחייבים ו/או מי מהם יקדימו את ביצוע התשלום תמורת הפטרם, יינתן לחייבים צו הפטר חלוט.

הנאמן יודיע אם החייבים השלימו את התנאים האמורים, לצורך מתן הפטר חלוט לחייבים.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ז חשון תשע"ד, 21 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.