הצדדים לתביעה

1. התובעים הם דיירי הבניין ברחוב חלמיש 8 בחיפה (להלן :"הבית") וכן נציגות הבית המשותף הנ"ל.

2. הנתבעת 1 (להלן – "החברה") הינה חברה קבלנית לבנייה והיא זו שמכרה את הדירות בבניין לתובעים. הנתבעת 2 (להלן – "הקבלן") היא חברה קבלנית לבניין שבנתה עבור התובעים את הדירות מכוח הסכם בינה לבין הנתבעת 1.

התביעה וטענות התובעים המפורטות בה, בתמצית

3. התובעים 2 עד 32 הגישו תביעתם בגין ליקויי בנייה ואי התאמות וכן בגין ליקויים ברכוש המשותף.

4. התובעת 1 וכן התובעים 33 עד 62 הגישו תביעתם זו אך ורק לעניין הרכוש המשותף.

5. בין השנים 2004 ו-2006, נחתמו בין התובעים לבין החברה הסכמי מכר דירות במסגרתם מכרה החברה לתובעים את 18 הדירות נשוא התביעה וכן חלקים ברכוש המשותף בבניין הנ"ל.

6. החוזים שחתמה החברה עם התובעים הינם חוזים אחידים המכילים תניות מקפחות, ובמיוחד בסעיפים המגבילים את אחריות החברה בנוגע לאי התאמות וליקויי בנייה.

7. בעת המשא ומתן הוצגו הדירות והבניינים שנמכרו כ"בתי יוקרה", אולם לאחר שנמסרו הדירות והרכוש המשותף לתובעים, התגלו בהם ליקויים רבים ואי התאמות ובין היתר ליקויים בריצוף, ליקויי רטיבות חמורים, ליקויי אוורור, אי התאמה לתקנים ותקנות, ליקויי ניקוז וכן הופעת סדקים שונים וליקויי גימור (הליקויים פורטו בחוות דעת שצורפו לתיק).

8. התובעים פנו פעמים רבות לחברה בדרישה לתיקון הליקויים, אך זו סירבה לתקנם.

9. באשר לרכוש המשותף נטען, בין היתר, לליקויי רטיבות בחניון הבניין, מפגעים אסתטיים שאינם ניתנים לתיקון, מדרגות שאינן נכונות לשימוש וכן ליקויים בחיפוי האבן של הבניין. עלות תיקון הליקויים ברכוש המשותף הוערכה לפי חוות דעת שצורפה לתביעה בסכום של 1,080,075 ₪. כמו כן, צורפה חוות דעת באשר לירידת הערך בגין הליקויים ברכוש המשותף על סך של 159,000 ₪. כמו כן תבעו התובעים פיצוי בגין עוגמת נפש בגין הרכוש המשותף בסך של 80,000 ₪.

10. התובעים גם ביקשו לפצות אותם בגין הוצאותיהם לצורך עריכת חוות דעת לתמיכה בתביעה ובין הוצאות היתר חוות דעת בגין ליקויים עבור כל דירה מדירות התובעים בסך של 2,000 ₪, תשלום עבור חוות דעת בגין ליקויי הרכוש המשותף בסך 11,550 ₪ וכן עבור שומת ירידת ערך לרכוש המשותף בסך 3,460 ₪.

11. כן ביקשו התובעים לפצותם בגין הצורך לפנות את ביתם לתקופה של שבועות רבים לצורך ביצוע תיקונים, בהתאם לחוות הדעת שצירפו באשר לדירות השונות, בסכומים הנעים בין 12-20 אלף ₪ לדירה.

12. כמו כן, ביקשו התובעים לפצותם בגין ירידות הערך של דירותיהם, בגין ליקויים ואי התאמות שאינם ניתנים לתיקון, בסכומים הנעים בין 1,500 ל-12,000 ₪, בהתאם לחוות הדעת שהוגשו.

עוד ביקשו לפצותם בירידת ערך בסך של 65,000 ₪ לכל דירה בטענה כי בעת שנמכרו להם הדירות בשטח הנקוב בחוזה, הם סברו כי שטח כל דירה לא יפחת מ-90% מן השטח הנקוב בחוזה (יתרת השטח, 10% הינו חלקם ברכוש המשותף לסברתם), אולם התברר להם כי שטחי דירותיהם נמוכים בשיעורים שבין 18-38% מהשטח שהובטח להם.

13. נטען כי הנתבעות אחראיות כלפי התובעים, בין בגין הפרת הסכם, בין בגין רשלנות בביצוע הבנייה ופיקוח עליה ובין בגין הפרת החובות החקוקות הנוגעות לתקני הבנייה מהם סטו הנתבעות.

14. התובעים העמידו את תביעותיהם השונות כדלקמן:

1. תביעת נציגות הבית המשותף/נתבעת 1

א. עלות התיקונים בהתאם לחוות הדעת המהנדס יואל בן עזרא 1,080,075 ₪.

ב. עלות חוות דעת בן-עזרא 11,550 ₪.

ג. ירידת ערך לפי חוות דעת סידאווי 159,000 ₪.

ד. עלות חוות דעת סידאווי 3,465 ₪.

ה. הערכת נזק בגין ליקויים בחיפויי האבן 250,000 ₪.

ו. עגמת נפש 80,000 ₪.

סה"כ:

לצורך אגרה הסכום הועמד על 1,400,000 ₪.

2. תובעים מספר 2 ו-3 (יצחק שלומית ויקותיאלי)

א. עלות התיקונים בהתאם לחוות הדעת המהנדס א. בן-עזרא 99,861 ₪.

ב. שכר טרחת המהנדסים עד לשלב הגשת תביעה זו 2,000 ₪.

ג. דיור חלופי והעברת רהיטים 12,000 ₪.

ד. טרחה ועגמת נפש 35,000 ₪.

ה. תיקונים עצמיים 10,000 ₪.

ו. ירידת ערך 10,000 ₪.

ז. הפסד ימי עבודה 25,000 ₪.

ח. עיכוב במסירת הדירה 30,000 ₪.

סה"כ: 223,861 ₪.

3. תובעים מספר 4 ו-5 (רחמים וצחי טובה)

א. עלות התיקונים בהתאם לחוות הדעת המהנדס י. בן-עזרא 108,452 ₪.

ב. שכר טרחת המהנדסים עד לשלב הגשת תביעה זו 2,000 ₪.

ג. דיור חלופי והעברת רהיטים 12,000 ₪.

ד. טרחה ועגמת נפש 25,000 ₪.

ה. ירידת ערך 10,000 ₪.

ו. הפסד ימי עבודה 10,000 ₪.

סה"כ: 167,452 ₪.

3. תובעים מספר 6 ו-7 (אברמוביץ' מוטי וגל):

א. עלות התיקונים בהתאם לחוות הדעת המהנדס י. בן-עזרא 73,523 ₪.

ב. ירידת ערך 8,000 ₪.

ג. שכר טרחת המהנדסים עד לשלב הגשת תביעה זו 2,000 ₪.

ד. דיור חלופי והעברת רהיטים 12,000 ₪.

ה. טרחה ועגמת נפש 20,000 ₪.

ו. אבדן ימי עבודה 4,000 ₪.

סה"כ: 119,523 ₪.

4. תובעת מספר 8 (שוש קדוש):

א. עלות התיקונים בהתאם לחוות הדעת המהנדס י. בן עזרא 93,299 ₪.

ב. עלות חוות דעת בן-עזרא 2,000 ₪.

ג. ירידת ערך 2,000 ₪.

ד. דיור חלופי והעברת רהיטים 12,000 ₪.

ה. עגמת נפש 31,800 ₪.

סה"כ: 141,099 ₪.

5. תובעים מספר 9 ו-10 (הופמן רפי וענת):

א. עלות התיקונים בהתאם לחוות הדעת המהנדס י. בן עזרא 151,869 ₪.

ב. ירידת ערך בגין פריטים שאי אפשר לתקן 10,000 ₪.

ג. שכר טרחת המהנדסים עד לשלב הגשת תביעה זו 2,000 ₪.

ד. דיור חלופי והעברת רהיטים 20,000 ₪.

ה. טרחה ועגמת נפש 30,000 ₪.

ו. הוצאות ימי עבודה 4,000 ₪.

סה"כ: 217,869 ₪.

6. תובעים מספר 11 ו-12 (זילברמן יאיר ודלית):

א. עלות התיקונים בהתאם לחוות הדעת המהנדס י. בן עזרא 130,651 ₪.

ב. ירידת ערך בגין פריטים שאי אפשר לתקן 6,000 ₪.

ג. שכר טרחת המהנדסים עד לשלב הגשת תביעה זו 2,000 ₪.

ד. דיור חלופי והעברת רהיטים 15,000 ₪.

ה. טרחה ועגמת נפש 25,000 ₪.

ו. הוצאות ימי עבודה 4,000 ₪.

סה"כ: 182,651 ₪.

לצורך אגרה הסכום הועמד על 150,000 ₪.

7. תובעים מספר 13 ו-14 (כהן זאב ומלכה):

א. עלות התיקונים בהתאם לחוות הדעת המהנדס י. בן עזרא 148,343 ₪.

ב. שכר טרחת המהנדסים עד לשלב הגשת תביעה זו 2,000 ₪.

ג. דיור חלופי והעברת רהיטים 15,000 ₪.

ד. טרחה ועגמת נפש 40,000 ₪.

ה. ליקויים שאין אפשרות לתקנם 20,000 ₪.

ו. הפסד ימי עבודה 8,085 ₪.

סה"כ: 233,428 ₪.

8. תובעים מספר 15 ו-16 (הרשקוביץ אילן וזיוה):

א. עלות התיקונים בהתאם לחוות הדעת המהנדס י. בן עזרא 89,509 ₪.

ב. שכר טרחת המהנדסים עד לשלב הגשת תביעה זו 2,000 ₪.

ג. דיור חלופי והעברת רהיטים 12,000 ₪.

ד. טרחה ועגמת נפש 20,000 ₪.

ה. ליקויים שאין אפשרות לתקנם 6,000 ₪.

סה"כ: 129,509 ₪.

9. תובעים מספר 17 ו-18 (אודי ואורלי פוארטי):

א. עלות התיקונים בהתאם לחוות הדעת המהנדס י. בן עזרא 109,472 ₪.

ב. שכר טרחת המהנדסים עד לשלב הגשת תביעה זו 2,000 ₪.

ג. דיור חלופי והעברת רהיטים 12,000 ₪.

ד. טרחה ועגמת נפש 20,000 ₪.

ה. ליקויים שאין אפשרות לתקנם 1,500 ₪.

ו. הפסד ימי עבודה 4,000 ₪.

סה"כ: 148,972 ₪.

10. תובעת מספר 19 (אמיליה כץ):

א. עלות התיקונים בהתאם לחוות הדעת המהנדס י. בן עזרא 66,089 ₪.

ב. שכר טרחת המהנדסים עד לשלב הגשת תביעה זו 2,000 ₪.

ג. דיור חלופי והעברת רהיטים 12,000 ₪.

ד. טרחה ועגמת נפש 20,000 ₪.

ה. ליקויים שאין אפשרות לתקנם 6,000 ₪.

סה"כ: 106,089 ₪.

11. תובעים מספר 21 ו-21 (רייזמן לילי ושלמה):

א. עלות התיקונים בהתאם לחוות הדעת המהנדס י. בן עזרא 94,137 ₪.

ב. שכר טרחת המהנדסים עד לשלב הגשת תביעה זו 2,000 ₪.

ג. דיור חלופי והעברת רהיטים 12,000 ₪.

ד. טרחה ועגמת נפש 20,000 ₪.

ה. ליקויים שאין אפשרות לתקנם 6,000 ₪.

ו. הפסד ימי עבודה 2,000 ₪.

סה"כ: 136,379 ₪.

12. תובעים מספר 22 ו-23 (פוסטולוב טטיאנה ולב):

א. עלות התיקונים בהתאם לחוות הדעת המהנדס י. בן עזרא 65,055 ₪.

ב. שכר טרחת המהנדסים עד לשלב הגשת תביעה זו 1,800 ₪.

ג. דיור חלופי והעברת רהיטים 12,000 ₪.

ד. טרחה ועגמת נפש 20,000 ₪.

ה. ליקויים שאין אפשרות לתקנם 12,000 ₪.

סה"כ: 110,855 ₪.

13. תובעת מספר 24 (מיכל אשל):

א. עלות התיקונים בהתאם לחוות הדעת המהנדס י. בן עזרא 91,380 ₪.

ב. שכר טרחת המהנדסים עד לשלב הגשת תביעה זו 2,000 ₪.

ג. דיור חלופי והעברת רהיטים 12,000 ₪.

ד. טרחה ועגמת נפש 20,000 ₪.

ה. ליקויים שאין אפשרות לתקנם 12,000 ₪.

ו. הפסד ימי עבודה 2,000 ₪.

סה"כ: 139,380 ₪.

14. תובעים מספר 25 ו-26 (גוביידולין ילנה ואדוארד):

א. עלות התיקונים בהתאם לחוות הדעת המהנדס י. בן עזרא 82,239 ₪.

ב. שכר טרחת המהנדסים עד לשלב הגשת תביעה זו 2,000 ₪.

ג. דיור חלופי והעברת רהיטים 12,000 ₪.

ד. טרחה ועגמת נפש 20,000 ₪.

ה. ליקויים שאין אפשרות לתקנם 12,000 ₪.

סה"כ: 128,039 ₪.

15. תובעת מספר 27 (אדמובסקי אולגה):

א. עלות התיקונים בהתאם לחוות הדעת המהנדס י. בן עזרא 90,084 ₪.

ב. שכר טרחת המהנדסים עד לשלב הגשת תביעה זו 2,000 ₪.

ג. דיור חלופי והעברת רהיטים 12,000 ₪.

ד. טרחה ועגמת נפש 20,000 ₪.

ה. ליקויים שאין אפשרות לתקנם 6,000 ₪.

סה"כ: 130,084 ₪.

16. תובעים מספר 28 ו-29 (אלברט בן צבי ולורינה דסקל):

א. עלות התיקונים בהתאם לחוות הדעת המהנדס י. בן עזרא 51,893 ₪.

ב. שכר טרחת המהנדסים עד לשלב הגשת תביעה זו 2,000 ₪.

ג. דיור חלופי והעברת רהיטים 12,000 ₪.

ד. טרחה ועגמת נפש 20,000 ₪.

ה. ליקויים שאין אפשרות לתקנם 5,000 ₪.

ו. תיקונים עצמיים 400 ₪.

סה"כ: 91,293 ₪.

17. תובעים מספר 30 ו-31 (שרה ודניאל חלפון ענבר):

א. עלות התיקונים בהתאם לחוות הדעת המהנדס י. בן עזרא 76,915 ₪.

ב. שכר טרחת המהנדסים עד לשלב הגשת תביעה זו 2,000 ₪.

ג. דיור חלופי והעברת רהיטים 12,000 ₪.

ד. טרחה ועגמת נפש 20,000 ₪.

ה. ליקויים שאין אפשרות לתקנם 10,000 ₪.

סה"כ: 120,915 ₪.

18. תובעת מספר 32 (נחמה הרפז):

א. עלות התיקונים בהתאם לחוות הדעת המהנדס י. בן עזרא 67,101 ₪.

ב. שכר טרחת המהנדסים עד לשלב הגשת תביעה זו 2,000 ₪.

ג. דיור חלופי והעברת רהיטים 12,000 ₪.

ד. טרחה ועגמת נפש 20,000 ₪.

ה. ליקויים שאין אפשרות לתקנם 5,000 ₪.

ו. תיקונים עצמיים 570 ₪.

ז. ציוד חשמלי 10,000 ₪.

סה"כ: 116,671 ₪.

הגנת הנתבעות

15. הנתבעות הקדימו וטענו שיש לדחות את התביעה בהעדר עילה, שכן, התובעים חתמו על פרוטוקול קבלה, שלפיו בוצעו תיקונים וכן חתמו ואישרו כי התיקונים בוצעו.

כן טענו כי לפי ההסכמים בין הצדדים, אין לתובעים זכות לפיצוי כספי אלא רק לביצוע התיקונים בלבד.

עוד, באשר לסעד הפיצוי, טענו כי התנאים לקבלתו שנקבעו בהסכם הם כי לא ניתן היה לגלות את הליקוי בבדיקה סבירה, כי הודעה על ליקויים ניתנה תוך 30 יום מן הגילוי וכי הודעה כזו יש להודיע בתוך תקופת האחריות.

לטענת הנתבעות, תקופות הבדק והאחריות חלפו זה מזמן.

עוד טענו הנתבעות לחוסר תום לב והעלמת עובדות על ידי התובעים, שכן, התובעים לא הביאו את המסכת העובדתית במלואה בכתב תביעתם.

16. באשר לטענה להיות ההסכם בין הצדדים חוזה אחיד מקפח, נטען כי קיים אמנם טופס תנאים כלליים אולם לגבי כל אחת מן הדירות קיים גם הסכם פרטני עם נספחים ושינויים ועל כן אין מדובר בחוזה אחיד.

17. באשר לטענה כי הוצג בפני התובעים מצג כי מדובר בבניין ובו דירות פאר, נטען כי נרשם בהסכם שהוא מבטל כל מצג קודם והוא לבדו משקף את המוסכם.

18. באשר לליקויים הנטענים, אלו הוכחשו מכל וכל. כמו גם הטענות לרשלנות להפרת הסכם וכיו"ב.

19. לטענת הנתבעות, כל חלקי הבניין נבנו במהימנות ובמקצועיות, מחומרים טובים העומדים בדרישות התקן ובניין הדירות והבניין הושלמה בהתאם לחוזה המכר, המפרט והתוכניות ולפי כל דין.

כמו כן, כל פניות התובעים נענו בצורה אדיבה, יעילה ועניינית על ידי הנתבעות.

כמו כן, ליקויים שנגלו בתקופות הבדק והאחריות, זכו לטיפול מידי ומיטבי על ידי הנתבעות, תוקנו והתובעים אישרו בחתימתם מספר פעמים ביצוע תיקונים לשביעות רצונם.

20. עוד טענו הנתבעות כי באשר לליקויים המפורטים בכתב התביעה, לא ניתנה להם הזדמנות נאותה לתקנם כפי שמחייב סעיף 4 (ב) לחוק המכר דירות תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק המכר"), הם אינם ליקויים שיש לתקן במסגרת תקופת הבדק ולא נגרמו לתובעים נזקים כלשהם בגינם.

21. עוד טענו הנתבעות כי אין הן חייבות לפצות את התובעים בגין נזקים שיכלו התובעים למנוע בשקידה סבירה ולא עשו כן.

לחלופין טענו כי ככל שישנם ליקויים, אלו נגרמו בשל מעשי או מחדלי התובעים כשלעצמם ואינם באחריות הנתבעות.

חומר הראיות

22. התובעים הציגו חוות דעת מטעם המהנדס יואל בן עזרא הן לגבי הליקויים ואי ההתאמות הקיימים לטענתם ברכוש המשותף , הן לגבי אלו הקיימים בדירות הפרטיות כמפורט בתביעה והן לגבי טענתם לחסר בשטחי הדירות. כמו כן הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובעים לגבי כל דירה בנפרד.

כמו כן הוצגה חוות יואל בן עזרא בנוגע לטענות הקשורות לשטחי הדירות.

כמו כן הוצגה על ידם חוות דעת שמאי אלי סידאוי בנוגע לירידת ערך ברכוש המשותף בגין ליקויים ואי התאמות שאינם ברי תיקון וכן נזקים אחרים שנגרמו.

23. הנתבעות הציגו מטעמן תצהירי עדות ראשית של הגב' נחמה שוויצר ושל מר מרק פלדמן. כמו כן הציגו מטעמן חוות דעת של שמאי מקרקעין מר יורם ברק. כמו כן הציגו חוות דעת של המומחה רפי גיל ביחס לליקויים הנטענים ברכוש המשותף ובדירות התובעים.

הסכמה דיונית (מסויגת) למינוי מומחה מטעם בית המשפט

24. ביום 8.6.09 (בעוד התנהלה התובענה בבית המשפט המחוזי בחיפה), ובנוגע לאפשרות מינוי מומחה מטעם בית המשפט, הודיעו הצדדים אהדדי, כי הגיעו ביניהם להסכמה לפיה "מומחה יתמנה ע"י בית המשפט ומעמדו יהיה כשל מומחה אשר אינו מומחה מוסכם, על כל המשתמע מכך".

משמעותה של הסכמה זו, שהינה מחד, למינוי מומחה מטעם בית המשפט בהסכמה, ומאידך, תוך ההסתייגות הנ"ל, הוא, כי לצדדים תיוותר האפשרות להסתמך על חוות הדעת שהגישו מטעמם.

על יסוד ההסכמה לעיל, מונה ביום 30/11/11 המהנדס אורי קורן כמומחה מטעם בית המשפט בכל השאלות שבמחלוקת בין הצדדים.

ביום 18/12/11, צומצם המינוי, כך שעניין ליקויי חיפוי האבן בבניין לא יטופל על ידו.

לצורך עניין חיפוי האבן, מונה כמומחה מטעם בית המשפט, המהנדס עמוס שירן ביום 22/01/12.

התביעה בנוגע לחיפוי האבן של הבניין

25. ביום 14/11/12 הגיש המומחה עמוס שירן חוות דעת בעניין חיפוי האבן. עולה מחוות דעתו כי נמצאו בבדיקתו ליקויים בנוגע לחיפוי האבן הן בעניין מספר העוגנים (עוגנו 3 עוגנים במקום 4), הן בנוגע לקוטר העוגנים (הושמו עוגנים בקוטר 2.8 מ"מ במקום 4 מ"מ), הן בנוגע לעובי המישקים (צריך להיות 3 מ"מ במקום 1.5 מ"מ שנעשה) והן בנוגע למילוי מישקים גמישים (חומר איטום אלסטי במקום טיט צמנטי שבוצע).

המומחה קבע כמו כן כי לצורך מיפוי הליקויים בחיפויי האבן אחד לאחד, נדרשת שיטת בדיקה מקיפה. המומחה שירן הציע לבצע סקר ויזואלי באמצעות מהנדס מומחה, שימונה על ידי הנתבעות. כן הציע כי התיקונים יבוצעו לפי הנחיות אותו המהנדס המומחה, אך לא ברמה פחותה מהנחיות שנתן הוא עצמו באותה חוות דעת.

בשונה מ יתר ליקויי הבניה, החלטתי כי תיקוני חיפוי האבן יבוצעו כהמלצת המומחה שירן, באמצעות הנתבעות, ובסייגים שקבע המומחה שירן.

החלטתי על ביצוע התיקונים על ידי הנתבעת בפיקוח מומחה בית המשפט נתקבלה נוכח

דחיפות העניין בשל הסכנה הבטיחותית החמורה (נפילת אריחים) שסיכנה לא רק את

דיירי הבניין אלא גם עוברי אורח, זאת בפרט, נוכח הצפי כי ההליכים בתיק זה ימשכו לפחות

מספר שנים ולא ניתן היה להמתין עם תיקון ליקוי בטיחותי חמור זה.

26. ביום 25/02/13 ועל יסוד המלצת המומחה שירן, ניתנה הנחיה כי הנתבעות תמננה מהנדס מומחה לביצוע הסקר הוויזואלי. ביום 22/03/13 הודיעו הנתבעות על מינויו של המהנדס ישראל דוד לצורך ביצוע הסקר הוויזואלי.

27. ביום 22/04/13 הגיש המהנדס ישראל דוד, המלצות לחיזוק אריחי החיפוי. דא עקא, לאחר שהנחיות אלה הועברו לבחינתו של המומחה שירן, התריע זה האחרון כי הנתבעות לא ביצעו כלל סקר וויזואלי.

28. ביום 08/07/13 בישיבת קדם משפט ניתנו על ידי בית המשפט הנחיות לביצוע הסקר הוויזואלי וזה בוצע בסופו של דבר.

29. לאחר ביצוע הסקר, התגלעה מחלוקת באשר לביצוע הנחיות המומחה שירן. המומחה ישראל דוד מטעם הנתבעות, טען שאין תקן לחיזוק חיפוי אבן. כמו כן לאחר הצגת עמדתו זו, טענו התובעים כי הסקר הוויזואלי לא בוצע על פי הנחיות בית המשפט והמומחה שירן.

30. בהחלטה שניתנה באותו יום, קבעתי כי תוצאות הסקר הוויזואלי שנערך, יועברו למומחה שירן אשר יחווה דעתו ויודיע האם תוצאות הסקר עונות על דרישותיו, האם הצהרת המהנדס דוד בנוגע לאופן ביצוע התיקונים עונות על דרישותיו והאם החברה שהוצעה לביצוע עבודות, נוכח אפיוניה וכישוריה, מתאימה לביצוע עבודות אלה.

כמו כן ביום 31/12/13 לאחר שנתבקש לחוות דעתו, הגיש המומחה שירן חוות דעת נוספת ובה קבע, כי נתקיים חסר בביצוע הסקר הויזואלי (בשל אי תיעוד מלא של האבנים שהוסרו, מספר הווים הקיים ומצבם וכן חסרונם של בדיקות מעבדה מטלורגית לתכונות פלדת הווים). מנגד, אישר עקרונית את המלצות המומחה ישראל דוד, תוך הוספת הנחיות משלו לביצוע תיקוני חיפויי האבן.

31. במהלך כשנתיים לאחר מכן, בוצעו עבודות תיקון החיפוי (למעט חיפוי חדרי הממ"ד אשר גם הן בוצעו מאוחר יותר), ע"י הנתבעות ועל חשבונן.

ביום 24/12/15 הוגש דו"ח מסכם על ידי המומחה עמוס שירן. בדו"ח זה אישר המומחה שירן כי הנתבעות פעלו על פי הנחיותיו לצורך תיקון הליקויים בחיפוי האבן החיצוניוהשלימו את התיקון לשביעותרצונו.

המומחה הורה כי על הנתבעות להמציא לתובעים אחריות מורחבת לחיפוי האבן עד לסוף שנת 2025, כפי שהתווה בסעיף 7 (3) לחוות דעתו ובכפוף לכך אישר כי הן עמדו בדרישות חוות דעתו לחיזוק חיפוי האבן.

32. בזאת בא על פתרונו עניין התביעה הנוגע לחיפוי האבן. לגבי יתר המחלוקות בתביעה זו הסכימו הצדדים כי בית המשפט יכריע על פי הסדר דיוני כמפורט להלן.

הסכמה דיונית באשר לאופן ההכרעה בתובענה

33. באשר ליתר המחלוקות הוצעה לצדדים הצעת בית המשפט לפיה, יפסוק בית המשפט בפסק דין מנומק, אך יעשה זאת על יסוד חומר ומסמכים שיוגשו בפניו, לרבות כל התצהירים וחוות הדעת שיוגשו בתיק, מבלי שתיערכנה חקירות של העדים ו/או המומחים.

ב"כ הנתבעים הסכימה בו ביום להצעה הנ"ל ואילו ב"כ התובעים נתן הסכמתו בכתב מאוחר יותר.

מכאן ואילך אדון במחלוקות שנותרו בין הצדדים.

חוזה אחיד

34. טענה זו מוטב היה אלמלא הועלתה כלל. עיון במכלול ההסכמים שנחתמו על כל אחד מן הרוכשים, מלמד בבירור כי אין מדובר בחוזה אחיד במובנו המשפטי, אלא בחוזים המכילים תניות ייחודיות לכל אחד מן הרוכשים, השונות מרוכש לרוכש. כמו כן לגופן נדחו טענות הנתבעות לקיומה של זכות לתיקון הליקויים, אשר קמא בין היתר מכח הוראות הטופס נגדו נטען כי הוא חוזה אחיד.

על כן נדחית גם טענה זו של התובעים.

הטענה להרחבת חזית

35. בעוד שלגבי ליקויי הבניה השנויים במחלוקת עמדו התובעים על הטענה כי יש לקבל את חוות דעת המומחה מטעמם, הרי שהנתבעים בסיכומיהם טענו שיש לאמץ את חוות הדעת של מומחה בית המשפט, מר קורן, תוך שהם מעלים טענות כנגד כשירותו של מומחה התובעים, המהנדס בן עזרא, לשמש כמומחה בכלל בתיק זה.

36. לטענת הנתבעות (ס' 27 לסיכומים), חוות הדעת ההנדסיות של המומחה בן עזרא שהוגשו במהלך ההליך דנן, הוכנו על ידו בין השנים 2008-2010 כאשר באותן שנים, כמצוין בחוות דעתו, היה בן עזרא מהנדס רשום בלבד ולא מהנדס רשוי ועל כן לא היה מוסמך לתכנן מבנה כדוגמת הבניין שלגביו התיימר להעיד כמומחה או לערוך חישובים של יציבות המבנה ולכך יש השלכה על יכולתו לחוות דעתו כמומחה בקשר עם תקינות המבנה.

37. כן טענו כי כבר נפסק לא פעם ע"י ערכאות מספר, ביחס לחוות דעת של בן עזרא, כי הן לוקות במגמתיות ובניפוח סכומים ובמקרים מסוימים אף קבעו בתי במשפט כי בעקבות כך יש ליתן לחוות הדעת משקל מועט עד כדי אפסי.

38. לאחר הגשת הסיכומים הוגשה בפניי בקשת התובעים למחיקת טענות מסיכומי הנתבעות, בה טענו התובעים להרחבת חזית אסורה, נוכח העובדה שהטענות כנגד מקצועיותו של בן עזרא לא נטענו בכתב ההגנה.

39. אני סבור כי יש לדחות את הטענות להרחבת חזית. חוות דעת היא ראיה לתמיכה בטענות שבכתב טענותיו של בעל דין. היא איננה חלק ממסגרת כתב הטענות הקובעת את חזית המחלוקת. חזית זו נקבעת ע"י כתבי הטענות עצמם. אין גם חובה לצרפה לכתב הטענות בתובענה מסוג זו דנן. ניתן להגישה לאחר שהוגשו כתבי הטענות, בתובענה מן הסוג דנן. על כן, אין צורך לטעון (מצד הנתבעות) כנגד מומחיות ומקצועיות המומחה מטעם התובעים, כבר בכתב ההגנה.

40. תקיפת חוות דעת (כראיה ) יכולה וצריכה להיעשות במסגרת מתן עדותו וחקירתו הנגדית של המומחה, ובמקרה של הסכמה דיונית כמו במקרה דנן, שלא לחקור כלל את המומחה, ניתן לעשות כן במסגרת הסיכומים.

41. באשר לטענה כי "הוגנבו" ראיות לסיכומים , גם טענה זו יש לדחות שהרי אין כל מניעה לצטט פסקי דיו והחלטות או להפנות אליהם במסגרת הסיכומים.

לאור האמור, נדחית הטענה להרחבת חזית וכן הבקשה למחיקת סעיפים מסיכומי התובעים.

הטענות כנגד חוות דעתו של המומחה מטעם התובעים- בן עזרא

42. הנתבעות הביאו מתוך פסק הדין שניתן בת"א (מחוזי- חיפה) 26999-06-11 נציגות הבית המשותף ברחוב אלון 37 חיפה נגד שרביב בע"מ (28.1.15 ) בו נקבע :

" בעת מתן חוות הדעת של מר יואל בן עזרא בחודש ספטמבר 2010, היה מר בן עזרא מהנדס אזרחי רשום (ת/91, עמ' 1). מר בן עזרא העיד שהוא מהנדס רשום מיום 15.2.07 (עמ' 170 לפרוטוקול, שורה 33), אך בחקירתו הנגדית הבהיר שהוא אינו מהנדס רשוי (עמ' 174 לפרוטוקול מיום 28.6.12, שורה 21)."

43. כן קבע בית המשפט במסגרת פסק דין הנ"ל :

"על כך יש להוסיף, שלא כל מהנדס רשוי ראוי להחשב מומחה לדברים שבהם עוסק מהנדס רשוי. מומחיות היא פונקציה של נסיון, אימון ובשלות. מי שלפני כמה ימים או כמה חודשים קיבל תעודה שהוא מהנדס רשוי, עדיין אינו יכול להיחשב כמומחה לנושאים שבהם עוסק מהנדס רשוי, גם אם הוא יכול כבר להתחיל לתכנן מבנה שאינו פשוט וכדומה... במקרה זה, גם אילו היה מר בן עזרא מהנדס רשוי שלושה חודשים לפני מתן חוות דעתו, ולא שלושה חודשים לאחר שהחל להעיד עליה, לא היה עומד בדרישת הנסיון כמהנדס רשוי...

בנסיבות שבהן מר בן עזרא לא היה מוסמך לתכנן מבנה כדוגמת הבניין שלגביו התיימר להעיד כמומחה, או לערוך חישובים של יציבות המבנה, יש בכך כדי להשליך על יכולתו לחוות דעתו בקשר עם תקינות המבנה. ראה דבריו הנכונים של ד"ר אברהם בן עזרא "מומחים, עורכי דין ושופטים" - "מומחה אמיתי הוא מהנדס אשר לא רק יודע לומר מה תקין ומה לא תקין, אלא מהנדס אשר גם יודע לתכנן ולבטל פגמים בחלקי המבנה, בצורה שבסופו של יום – יהיו תקינים" (http://www.benezra.co.il/19289/מומחים). ועל כך נוסיף – לא רק יודע לתכנן אלא גם רשאי לתכנן". (הדגשה בקו אינה במקור י.א ).

44. קביעות אלה אושרו ע"י בהמ"ש העליון בע"א 1950/15 נציגות הבית המשותף ואח' נ' שרביב בע"מ (7.7.16) שם נקבע בעניין זה:

"...קבע כי בחוות הדעת של מומחי המערערים נפלו טעויות; וכי חוות דעתו של המומחה בן עזרא ניתנה בעת שהאחרון לא היה מהנדס רשוי. לעניין זה מקובלת עלינו מסקנת בית המשפט המחוזי שלפיה יש בכך כדי להשליך על המשקל שיש לתת לחוות דעתו". ( ההדגשה בקו אינה במקור י.א ).

45. בהתאם לאמור בפסק הדין של ביהמ"ש העליון שאישרר את מסקנת בית המשפט המחוזי בחיפה, יש בעובדה שבן עזרא לא עמד בדרישת הניסיון כמהנדס רשוי כדי להשליך באופן מהותי על יכולתו לכתוב חוות דעת באשר לתקינות המבנה. האמור לעיל יש בו כדי לתמוך בטענה לפיה אין לאמץ את חוות דעתו של בן עזרא.

נוכח כל המפורט לעיל, לא מצאתי ליתן משקל לאמור בחוות דעתו של המומחה יואל בן עזרא מטעם התובעים, אלא להעדיף על פניה את חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט (שאת קביעותיו לעניין הליקויים אימצו גם הנתבעות בסיכומיהן).

הנימוקים להעדפת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, מר קורין :

46. כאמור , הוגשו בפניי חוות דעת מצד הצדדים וכן חוות דעת של המומחה, קורין, מטעם בית המשפט. אף מומחה לא נחקר בפניי.

התובעים הגישו שאלות הבהרה למומחה ביום 16.12.15 וזה השיב עליהן ביום 12.1.16.

מתשובות המומחה לשאלות עולה כי המומחה לא שינה מחוות דעתו והותירה על כנה.

הנתבעים לא הגישו שאלות הבהרה למומחה.

47. הלכה היא, כי המומחה מטעם בית המשפט הוא ידו הארוכה של בית המשפט ועל כן ככלל לא יסטה בית המשפט מחוות דעתו בהיעדר סיבה בולטת לעשות כן.

48. בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי, דינים עליון, כרך טו, 560, סעיף 4 של פסק הדין נקבע :

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט.

אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות הדעת של המומחה בהיעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן". (הדגשות בקו אינן במקור י.א ).

49. ברע"א 6920/14 תשעה חודשים בע"מ נ' בנק דיסקונט (04.01.2015) נקבע באופן דומה :

" לגופו של עניין, תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מאפשרת לבית המשפט למנות מומחה מטעמו כדי להגיע לפתרון יעיל של הסכסוך. חוות דעת המומחה מהווה אחת מן הראיות המוגשות בהליך. היא אינה כובלת את שיקול הדעת של בית המשפט ואינה גורעת מסמכותו להכריע במחלוקת, אך כפי שנפסק לא אחת ככלל יאמץ בית המשפט את ממצאי המומחה, למעט אם הוצגה סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן (ע"א 5509/09 מסרוואה נ' מסרוואה (23.2.2014)". (הדגשות בקו אינן במקור י.א ).

50. טעם נוסף לאימוץ חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט הינו שיקול האובייקטיביות של מומחה שכזה. לעניין זה ראה האמור בע"א 680/87 המגן חברה לביטוח נ' יוסף אליהו פד"י מו (4) 154 :

"הליך זה של מינוי מומחה מטעם בית המשפט מקל על הדיון, מייעלו ומקצרו וראוי לעודדו. בית המשפט נעזר בבעל מקצוע שהוא אובייקטיבי, שאין לו נגיעה לעניין הנדון ולבעלי הדין. בוחן הוא את הסוגיה כשופט עצמו, ללא משוא פנים". ( הדגשה בקו אינה במקור י.א).

51. במקרה דנן, ההלכה בדבר העדפת חוות דעת מומחה בית המשפט תוך מתן משקל לחוות דעת זו , חלה ביתר שאת וזאת, בנסיבות בהן:- המומחה מונה מלכתחילה בהסמכת הצדדים (אמנם תוך קביעה שייחשב כזה שמונה שלא בהסכמתם); אף אחד מן הצדדים לא ביקש לחקור את המומחה מטעם בית המשפט; מדובר בחוות דעת שבנוסף להיותה אובייקטיבית הנה יסודית ומקיפה; הנתבעות בסיכומיהם אימצו את רוב קביעות המומחה מטעם בית המשפט; נמצא כי מומחה התובעים לא היה מהנדס רשוי בעת מתן חוות דעתו ועל כן, בהתאם לקביעת ביהמ"ש העליון, בע"א 1950/15 הנ"ל, יש בכך כדי לפגוע במשקלה.

52. לא הוצגה בפני כל "סיבה בולטת לעין", כמאמר הפסיקה לעיל, שיהיה בה כדי להצדיק סטיה מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, לבד מן האמור בחוות דעתו של המומחה בן עזרא, אשר קבעתי כי משקלה נפגע באופן מהותי עקב אי היותו מהנדס רשוי.

53. אשר על כן אני מוצא להעדיף את חוות הדעת של המומחה קורין, בדבר הליקויים שנמצאו בדירות התובעים וכן בליקויים שנמצאו ברכוש המשותף, על פני חוות הדעת של הצדדים.

האם עומדת לנתבעות זכות תיקון?

54. לטענת הנתבעות, אף אם ימצא בית המשפט כי נתקיימו ליקויים הטעונים תיקון, עומדת להן לפי הדין הזכות לתקן ליקויים אלו.

55. ס' 4 ב(א) לחוק המכר (דירות) התשל"ג-1973 (להלן:- "חוק מכר דירות") קובע, כי על הקונה לתת למוכר הדירה הזדמנות נאותה לתקן אי התאמה וכי על המוכר לתקנה תוך זמן סביר. מוכר שאינו מודה בליקויים או מוכר שממתין להגשת תביעה נגדו לבית המשפט ורק לאחר מכן מביע את רצונו לתקן אינו ממלא את חובתו לתקן תוך זמן סביר וגם משום כך סברתי כי איבדו הנתבעות את זכותן לתקן את התיקונים בעצמם. כך מצאתי שאירע במקרה דנן.

56. הלכה היא כי הזכות לתקן נתונה למוכר המודה בליקוי ומוכן לתקנו. עניין זה נקבע בבית המשפט העליון בע"א 472/95 זלוצ'ין נ' דיור לעולה (26.9.96) כדלקמן:

"הזכות לתקן נתונה למוכר המודה בליקוי ומוכן לתקנו, ספק רב בעיניי אם זכות זו עומדת למוכר המכחיש את עצם הליקוי, או המזלזל בהם מראש".

57. מן הטעמים והנימוקים שיפורטו להלן, סבורני כי הנתבעות איבדו את הזכות לבצע תיקונים והיא אינה עומדת להן עוד.

58. ראשית , נוכח העובדה שלא הייתה הודאה מטעם הנתבעות, במלוא היקף הליקויים שמצא המומחה קורין. ליקויים רבים הוכחשו על ידי הנתבעות (ראה הנטען בפרק ב' לכתב ההגנה וכן בס' 16 לכתב ההגנה שם טענו הנתבעות כי הדירות נמסרו לתובעים במצב תקין וכי ככל שהיו ליקויים הם תוקנו וטופלו על ידי הנתבעות לשביעות רצון התובעים).

הנתבעות הגישו חוות דעת של המומחה גיל רפאל (להלן:- "רפאל") שלא אישר את הליקויים הנטענים בדירות וברכוש המשותף לפי חוות דעתו של בן עזרא (אשר חלקם אמנם נדחו ע"י המומחה מטעם בית המשפט, אך חלקם האחר אושר, בניגוד לקביעותיו של המומחה רפאל). כך למשל ביחס לדירת משפחת כהן (התובעים 13-14) קבע המומחה רפאל עלות תיקונים כוללת בסך של 2,500 ₪ , ביחס לדירת משפחת כץ אמיליה ( התובעת 19) קבע המומחה רפאל עלות תיקונים כוללת בסך של 2,350 ₪, ביחס לדירת אברמוביץ (התובעים 6-7 ) קבע המומחה רפאל עלות תיקונים בסך של 1650 ₪. ביחס לרכוש המשותף ביטל המומחה רפאל את עיקר הליקויים ולא קצב ערך כספי כלשהו. כן ראה לעניין זה תצהירם של משפחת פוסטולוב (תובעים 22-23 ) ותצהירם של חלפון ( תובעים 30-31) המתארים את נזקי הרטיבות וההצפות לאורך השנים הרבות לאחר קבלת הדירה ולאחר אינספור פניות אל הנתבעות שהתנערו מאחריותן.

59. שנית, הדבר יביא להארכת ההתדיינות. מתן אפשרות תיקון תגרור אחריה, בהכרח, מחלוקות בדבר איכות ביצוע התיקונים וצורך בחוות-דעת נוספת של המומחה שיבדוק את אופן ביצועם. לעומת זאת, פסיקה כספית תביא לסיום מוחלט של המחלוקות ולסיום הסכסוך.

60. שלישית, לא נעלמה מעיני העובדה, כי גם במהלך ההליך המשפטי דנן, מקום בו ניתנה לנתבעות הזכות לתיקון ליקויים בחיפוי האבן, לאחר שקיבלו הנחיות ממומחה בית המשפט, סטו הנתבעות מהנחיות אלה (ראה בעניין זה האמור לעיל בסעיף 27-40 לפסק הדין). סטיות מסוג זה, ככל שתינתן זכות התיקון לנתבעות, יביאו בוודאי לצורך בהתדיינות נוספת בעתיד לאחר שכבר יינתן פסק דין. הדבר פוגע בעיקרון סופיות הדיון.

61. אשר על כן, אני קובע כי הנתבעות איבדו את זכותן לתקן הליקויים ועליהן לפצות התובעים בפיצוי כספי אשר יאפשר תיקון הליקויים על ידי התובעים.

פיקוח הנדסי

62. התובעים (2-32 ) טענו כי המומחה קורין לא פסק להם פיצוי בגין פיקוח הנדסי (בשיעור 10%, כפי שפסק לעניין ליקויי הרכוש המשותף) באשר לנזקיהם בגין ליקויי הדירות הפרטיות.

טענה זו יש לקבל .

63. עיון בחוות דעתו של המומחה קורין מלמדת כי ראש הנזק הנ"ל הושמט מחישוביו ומטבלאות הריכוז של סכומי הפיצוי שהעריך לצורך תיקון הליקויים.

64. פסיקת פיצוי בגין פיקוח הנדסי מקובלת בתביעות מן הסוג דנן מן הסיבה שלתובעים אין את המומחיות לבדוק אם קבלני התיקונים אכן מבצעים את התיקונים כראוי, אם לאו.

אשר על כן יש להוסיף לגבי כל אחת מן הדירות של התובעים הנ"ל, סכום נוסף בשיעור 10% מהעלויות שקבע המומחה קורין, בטרם הוספת מע"מ.

שיעור המע"מ שנקבע בחוות הדעת של המומחה קורין

65. בס' 4 לסיכומיהם טענו התובעים כי יש לשנות את שיעור המע"מ שנקבע במסגרת חוות דעתו של קורין (16% ) לשיעור מע"מ הנהוג היום (17% ).

66. לטענת הנתבעות, יש לדחות דרישה זו שכן הנתבעות הסכימו כבר בסמוך לאחר הגשת חוות הדעת של קורין לשלם לתובעים את הסכומים הקבועים בחוות הדעת של קורין אלא שהתובעים סירבו לכך.

על כן אין להטיל על הנתבעות את העלייה בשיעור המע"מ שכן אם היו הנתבעות מסכימות הסכומים היו משולמים זה מכבר ומשלא עשו כן הרי האשמה מוטלת לפתחם.

67. אני מקבל את טענת התובעים בעניין זה. שכן, התובעים יצטרכו לשאת בתשלום המע"מ לקבלנים שיבצעו את עבודות התיקון. על כן מדובר בחלק מנזקיהם. טענת הנתבעים כי אין הם צריכים לשאת בהפרש מגוחכת היא בפרט נוכח זכותם, שאין עליה חולק, לקזז את כל תשלומי המע"מ שישלמו לתובעים, זאת, מתוך תשומותיהם השוטפות, בסמוך למועד בו נשאו בתשלום.

על כן יועמד שיעור המע"מ על 17%.

שיערוך ריבית והצמדה

68. התובעים טענו כי יש להוסיף לסכומי הפיצוי בגין תיקון הליקויים הנ"ל, ריבית מחושבת מיום הגשת התביעה. לטענתם, מועד קבלת חוות הדעת מהווה בסיס נכון לחישובי הצמדה, אולם, לגבי חישובי הריבית המועד בו המומחה כתב את חוות דעתו אינו רלוונטי אלא יום הגשת התביעה.

לטענת הנתבעות המועד שממנו יש לחשב את הריבית הוא מועד עריכת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט והיפנו בעניין זה לע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (28.2.05 ) ולפיסקה 15 לפסק הדין הנ"ל.

69. פסיקת הריבית מיועדת להעמיד את הנפגע במצב בו היה אלמלא ההפרה או אילו תוקנה זו במועד, שאחרת יוצא המפר נשכר מחלוף הזמן והנפגע יוצא חסר (ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס פ"ד מו (2) 68). קביעת המועד ממנו תחושב הריבית נתונה לשיקול דעת בית המשפט.

70. בע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' איתן ואח' ( 2.6.96)) אומצה קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה, הריבית תחושב ממועד קביעת שווים של מרבית הליקויים, היינו – מועד עריכת חוות הדעת, 21.8.12, ובהתאם להלכה זו, סבורני כי גם במקרה דנן יש לנהוג באופן דומה.

סיכום הפיצויים לצורך תיקון ליקויי הבניה

71. בהתאם לחוות הדעת של המומחה קורין (כפי שתוקנה לעיל, בהוספת מרכיב הפיקוח ההנדסי ובתוספת מע"מ בשיעור 17%), אני פוסק פיצויים בגין תיקון הליקויים כדלקמן :

לנציגות הבית המשותף סך של 172,224 ₪.

למשפחת יצחקי (דירה 60) סך של 43,822 ₪.

למשפחת רחמים (דירה 40) סך של 17,966 ₪.

למשפחת אברמוביץ (דירה 17) סך של 12,406 ₪.

למשפחת קדוש (דירה 41) סך של 23,243 ₪.

למשפחת הופמן (דירה 57) סך של 49,781 ₪.

למשפחת זילברמן (דירה 56) סך של 51,480 ₪.

למשפחת כהן (דירה 62) סך של 29,755 ₪.

למשפחת הרשקוביץ (דירה 50) סך של 42,162 ₪.

למשפחת פוארטי (דירה 59) סך של 23,101 ₪.

למשפחת כץ (דירה 9) סך של 7,451 ₪.

למשפחת רייזמן (דירה 31 ) סך של 18,880 ₪.

למשפחת פוסטולוב (דירה 19) סך של 13,050 ₪.

למשפחת אשל (דירה 52) סך של 22,213 ₪.

למשפחת גוביידולין (דירה 20 ) סך של 14,967 ₪.

למשפחת אדמובסקי (דירה 63) סך של 27,940 ₪.

למשפחת בן צבי ודסקל (דירה 11 ) סך של 9,446 ₪.

למשפחת חלפון (דירה 1) סך של 20,560 ₪.

למשפחת הרפז(דירה 39) סך של 9,922 ₪.

הסכומים כוללים בתוכם פיקוח הנדסי ומע"מ.

סכומי הפיצוי בגין תיקון הליקויים כמפורט לעיל, ישאו הפרשי ההצמדה וריבית כדין החל מיום 21.8.12, הוא מועד מתן חוות הדעת של מומחה בית המשפט.

הטענה לחוסר בשטחי הדירות

72. בעניין זה טענו התובעים בסיכומיהם, כי יש לפצותם בסך של 65,000 ₪ בגין ירידת ערך של דירות התובעים (ס' 37-38 לכתב התביעה) בשל מחסור בשטח.

73. התובעים הסתמכו על נספח ו' לתביעתם, חוות הדעת של המהנדס יואל בן עזרא מיום 31.11.10 שמתייחסת לשטחי הדירות של התובעים ובה חישובים מפורטים לכל סוגי הדירות a-m.

לטענת התובעים בסיכומיהם, חוות הדעת גוללת שרטוטים המראים את אופן החישוב. משרטוטיו של בן עזרא עולה כי חישוב שטח הדירות כלל את שטח פנים הדירה כולל הקירות, חצי משטחי הקירות המשותפים (שיטת החישוב כלולה בס' 3 לחוות הדעת בעמוד 3).

74. כמו כן היפנו בסיכומיהם (ס' 223), לחוות דעתו של השמאי סידאווי מטעמם "מפברואר 2010" , אשר בה לטענתם, הוערכו ירידות ערך של דירות התובעים "בסכומים שונים", אולם בתיק בית המשפט (בקלסר " תיק נייר") לא מצאתי שהוגשה בחודש 2/2010 חוות דעת של השמאי הנ"ל בעניין הנ"ל. חוות דעתו היחידה של השמאי סידאווי המצויה בתיק בית המשפט, הוגשה לתיק בית המשפט ביום 4.3.10 ועניינה"- "אומדן פגיעה במקרקעין עקב ליקויי רכוש משותף".

(גם לכתב התביעה המתוקן לא צורפה חוות דעת כאמור, ראה סעיפים 34-39 המתייחסים לחוסר בשטח הדירות, המפנים אך לחוות דעתו של יואל בן עזרא ולא לשום חוות דעת נוספת).

75. לטענת התובעים בסיכומיהם הם קיבלו דירות קטנות בשטחן מהשטח המובטח בשיעורים שנעים בין 18% ועד 38% מהשטח המובטח. בחוזי המכר נרשם כי שטח הדירות כולל חלק יחסי ברכוש המשותף. התובעים טענו כי כאשר נמכרה להם דירה בשטח X , הם סברו ששטחה ללא החלק היחסי ברכוש המשותף הואX 0.9 ואילו בפועל השטח שהתקבל מופחת בהפרש רב. לטענתם, הייתה חובה על הנתבעות להציג את הממכר בצורה ברורה מפורשת ומדויקת בהתאם לחוק הגנת הצרכן , התשמ"א -1981 ולחוק המכר (דירות ) תשל"ג -1973.

76. לטענת התובעים בסיכומיהם , הרכוש המשותף אינו מהווה חלק מהדירה בכל מקרה ובנוסף הם אינם מסוגלים לחשב את החלק היחסי ברכוש המשותף :

א. מכיוון שמדובר בשטחים של הרכוש המשותף אשר הם ללא מידות בתוכניות המכר וחישוב שטחיהם מורכב ביותר .

ב. מדובר בשטחים שאינם ברורים מבחינת שייכותם ואין לתובעים כל ידע הנדסי או אחר הנדרש לשם חישוב מסוג זה.

77. לטענתם, הם ציפו לקבל דירות קטנות בפועל בשיעור מקסימאלי של 10% מהשטח המובטח הכולל את הרכוש המשותף . לשון אחר, התובעים סברו כי כאשר הם רכשו דירה של 100 מ"ר כולל החלק היחסי ברכוש המשותף יהיה שטח דירתם לכל הפחות 90 מ"ר ללא השטח היחסי ברכוש המשותף , על בסיס זה ערכו התובעים השוואות במחירי הדירות בסביבה.

78. לטענת התובעים על פי הפסיקה קיימת חובה לפרט מהו שטח הדירה. הנתבעת 1 רשמה בהסכמים מהו שטח הדירה במספר מפורש ואולם, מספר זה לא התייחס לשטח הדירה בלבד אלא לשטח הדירה ולעוד חלק יחסי ברכוש המשותף והיה על התובעים לחשב בעצמם מתוך המספר הנתון את הפריט העיקרי – שטח הדירה.

79. התובעים הפנו לאמור ברע"א 1103/17 אופרה על הים בע"מ נ' יניה ליטבק ואח' ( 6.3.17 ):

"על הנתונים להיות בהירים לקונה כשמש בצהרי היום . הדרך הנכונה, דרך המלך, היא כמובן פרטים בחוזה "ברחל בתך הקטנה" בפחות מזה נפתח פתח לאי הבנות, למחלוקות ולהתדיינויות. אין עסקינן בנושא זניח ובמקרה דנן אפילו לא בשטח זניח אלא באחוז משמעותי משטח הדירה".

80. בתגובה טענו הנתבעות בסיכומיהן כי שטחי הדירות הובהרו כדבעי במסגרת המבוא להסכמי המכר שנכרתו עם התובעים ביחס לדירותיהם.

במסגרת המבוא להסכמי המכר נכתב באופן מפורש בקשר עם כלל הדירות כי שטחה של כל דירה הינו שטח "ברוטו" הכולל בחובו את חלקה היחסי של אותה דירה (על פי גודלה ) ברכוש המשותף.

כמו כן למפרט צורף תשריט ממנו כל דייר יכול לחשב את שטחיו של כל חדר וחדר בדירתו.

81. הנתבעות הפנו לסעיף ב' של המבוא להסכמי המכר שזה לשונו :

"שטח ברוטו של הדירה כולל את המרכיבים הבאים:

שטח פנים הדירה לרבות השטח שמתחת למחיצות פנימיות, מרפסות מקורות (למעט מקורות חלקית) השטח מתחת לקירות החוץ ומעקות של הדירה (כולל ציפויים) חלקה היחסי של הדירה ברכוש המשותף של הבניין בכל קומותיו, לרבות שטחי חדרי המדרגות, שטחיים קומותיים המיועדים לצרכים טכניים, ממ"קים, מבואות לדירות ולובי ראשי , פירי המעליות ופירים אחרים בשטח גדול מ-0.5 מ"ר שיחושבו פעם אחת בלבד. הנ"ל כולל שטחים מתחת לקירות חוץ ופנים ומתחת לקירות הפירים בכל הקומות".

82. עוד טענו הנתבעות כי במסגרת הליך דומה שהתנהל בין שיכון ובינוי ובין דיירי הבניין הסמוך לבניין נשוא תביעה זו ( דיירי בניין ברחוב חלמיש 6 בחיפה ) בת.א (שלום חיפה) 39312-03-11 יעקב לביא נ' שיכון עובדים בע"מ ( 11.11.14 ), נקבע ביחס להסכם הזהה להסכם בענייננו, כי שטח הדירה, שפורט על ידי שיכון ובינוי במסגרתו, צוין באופן מדויק כנדרש ובית המשפט דחה את טענותיהם.

נאמר שם:

"בענייננו עסקינן בנתונים שנמסרו ופורטו כנדרש במסגרת תנאי ההתקשרות שבין הצדדים והנספחים הרלוונטיים לה".

83. סבורני כי בעניין זה יש בסיס לטענות הנתבעות. בע"א 10944/02 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' אוחנה פ"ד נח(3) 673 נקבע :

" .. אם מתקיימים מצג או התחייבות של הקבלן מוכר הדירה כלפי קונה מן היישוב לכך ששטחה ברוטו יהיה בגודל מסויים , תפורש הכוונה לשטח שאינו כולל חלקין בשטחים של הרכוש המשותף. אך אם יש הוראה בהסכם המפנה לתוכנית המהווה חלק ממנו, תוך הסכמה שהשטח כפי שהוא משתקף בתוכנית הוא שטח הדירה המחייב, וניתן בנקל לברר את השטח כפי שהוא מופיע בתוכנית , התחייבות המוכר היא לכך שהדירה תהיה בשטח על פי התוכנית ...".

84. בענייננו, לא ברור לי מאין שאבו התובעים את סברתם כי שטח הדירה אותה הם רוכשים מהווה 90% בלבד מן הממכר. הטענה נשמעת תמוהה עוד יותר שעה שברור כי אין מדובר בתובעים שהגיעו יחדיו כולם לקנות את הדירות ו/או נועצו יחדיו כולם בעניין זה טרם הקניה, כך שכולם ללא יוצא מן הכלל הגיעו לאותה סברה. לגופו של עניין, עיון במפרט שצורף להסכמי המכר מלמד, כי במפרט המכר הובהר כי שטח הדירה הוא לפי התוכנית המצורפת להסכם, כלומר בהתאם לכלל הקבוע בעניין ע"א 10944/02 הנ"ל, ועל כן התובעים היו יכולים לחשב בנקל את שטח הדירה לפי המצוין במבוא להסכם ולפי התוכנית שצורפה למפרטים של ההסכמים.

85. יתר על כן, תחשיבי התובעים מסתמכים על חוות דעתו של המהנדס יואל בן עזרא, אשר עיון בפרטי השכלתו ונסיונו מלמד כי אינו מומחה בתחום המדידות כלל. אין חולק כי אינו מומחה גם בתחום השמאות ו/או ירידת הערך. על כן, בהיעדר חוות דעת של מודד מוסמך וכן של שמאי מוסמך, לא הוכחה כלל טענתם זו של התובעים לירידת ערך עקב חסר בשטחי הדירות.

לאור האמור , נדחית טענת התובעים לירידת ערך עקב חסר בשטחי הדירות.

מתן פיצוי בגין פינוי הדירות בעת ביצוע התיקונים :

86. בס' 233 לסיכומים נטען על ידי התובעים כי הם זכאים לפיצוי בסך 12,000 ₪ לכל דירה בגין פינוי הדירות, בעת ביצוע התיקונים בהן ובסך הכל סך של 216,000₪, כשמסכום זה יש לנכות את הסכום שנתבע על ידי התובעים, בני הזוג זילברמן , שהנתבעת ביצעה תיקונים נרחבים בדירתם ופינתה אותם על חשבונה במהלך ההליך ובסך הכל נתבע סך של 204,000 ₪.

87. לטענת התובעים בסיכומיהם, מדובר בעבודות נרחבות הדרושות בכל דירות התובעים דבר שיגרום לפינוי הדירות ולשהייה במקום חלופי ככל שהתובעים לא יפנו את הדירה במהלך התיקונים הרי שתיגרם להם עוגמת נפש נוספת ומוגברת בסכום הנ"ל.

88. כמו כן נטען כי הליקויים בדירות התובעים מתפרשים על פני כל שטחי הדירות, החל מליקויי ריצוף , חיפוי , טיח , נגרות , תיקוני טיח , ריצוף צבע וכיו"ב. ועל כן גם אם יישארו התובעים בדירותיהם יהיה עליהם להשגיח על הפועלים, על הריהוט ועל הציוד היקר ודבר זה גם הוא כרוך בהוצאות של אובדן ימי עבודה , הובלה והדבר נכלל בגדר ההוצאות הנ"ל (טענה זו נטענה על יסוד האמור בחוות דעתו של בן עזרא -שלא נתקבלה).

89. מנגד, הנתבעות טענו בסיכומיהם כי ראשית , הובהר בחוות הדעת מטעם גיל ( מומחה הנתבעים) וקורין ( מומחה בית המשפט ) כי העבודות הנדרשות בדירות התובעים הינן עבודות מינוריות ומשכך אינן מצדיקות את פינוי הדיירים לצורך ביצוען. שנית, הן קורין הן גיל והן בן עזרא (מומחה התובעים) לא מצאו לציין בחוות דעתם כי לצורך ביצוע התיקונים נדרש פינוי הדירות על ידי הדיירים. שלישית, מפסיקת בתי המשפט למדים כי כאשר המומחה מטעם בית המשפט לא קבע כי יש צורך בפינוי הדירות לטובת ביצוע התיקונים הרי לא יינתן פיצוי ביחס לכך.

בעניין זה היפנו הנתבעות לת"א (שלום נצרת) 3150/00 איתן אסייג נ' אש רהט הנדסה בע"מ ( 6.11.10):

" לאור העובדה כי מומחה מטעם בית המשפט לא קבע כי יש צורך בפינוי הדירה במהלך ביצוע התיקונים בה אין לפסוק לתובעים פיצוי בגין דיור חילופי ".

90. לטענת הנתבעות, התובעים כאמור נמנעו מלחקור את המומחה קורין ואף במסגרת שאלות ההבהרה שהפנו אליו לא שאלו אותו ולו שאלה אחת ביחס לצורך בפינוי הדירות בעת ביצוע התיקונים הנדרשים בהן ועל כן אין כל סיבה לקבל טענותיהם ביחס לפיצוי הנדרש לטובת פינוי הדירות.

91. כן נטען כי אין ליתן פיצוי מנופח בגובה של 12,000 ₪ לכל דירה עבור הפינוי שנדרש כאשר סכום זה נטען בעלמא על ידי התובעים ללא ביסוס ראייתי, לרבות חוות דעת התומכת בגובה הפיצוי המופרז על ידי התובעים. לכך יש להוסיף את העובדה שנטען סכום זהה לדיור חלופי בדירה שיש בה ליקויים רבים ולדירה שיש בה מספר ליקויים מועט ויש בכך לחזק את המסקנה כי הטענה קלושה ויש לדחותה.

92. לאחר שבחנתי את הטענות סבורני כי יש בסיס לטענת הנתבעות בעניין זה.

בהעדר קביעה של המומחה מטעם בית המשפט שכאמור, על חוות דעתו בחרתי להסתמך (ואף של יתר המומחים), בדבר הצורך בפינוי דירות התובעים במהלך ביצוע התיקונים, אין בסיס לדרישה זו.

ירידת ערך ביחס לליקוים בדירות התובעים שאינם ניתנים לתיקון

93. בס' 212 לסיכומיהם טענו התובעים לירידת ערך בגין הליקויים בדירותיהם שאינם ניתנים לתיקון. בסעיפים א- יח לס' 212 נתבעו סכומים שונים בגין ירידת הערך עקב הליקויים בדירות השונות.

94. לטענת הנתבעות בסיכומיהן (ס' 320 לסיכומים) לא גובתה הטענה בחוות דעת מתאימה על ידם

(שמאי מקרקעין). הנתבעים היפנו לאמור בת"א (מחוזי –ת"א) 2008/00 פרמהבסט (1983) בע"מ נ' גיספן ישראל (27.8.07 ) שם נקבע :

"ביחס לסכום הנדרש על ידי התובעת עבור ירידת הנכס בשל ליקויים שאינם ניתנים לתיקון, 95,000 ₪, התובעת מבססת סכום זה על הערכתה בלבד בלא לתמכו בחוות דעת שמאי או להבהיר מה עומד בבסיס החישוב . במצב זה , לא ניתן לומר כי התובעת הוכיחה את גובה הנזק הנטען או שכלל נגרם או עתיד להיגרם לה נזק בגין נקודה זו . לפיכך, אין לקבל את דרישתה האמורה של התובעת".

95. סבורני כי גם את טענתם זו של התובעים יש לדחות בשל כך שלא הוכחה. ירידת ערך של מקרקעין

הינה עניין המצוי בתחום מומחיות של שמאי. התובעים לא תמכו טענותיהם אלו בחוות דעת שמאית כלשהיא . יתר על כן, טענתם נטענת על יסוד הליקויים שקבע המומחה בן עזרא שחוות דעתו לא נתקבלה. על כן לא הוכחו טענות אלה והן נדחות.

96. לגבי רוב הליקויים (שפורטו ע"י בן עזרא) הנטענים על ידי התובעים במסגרת סעיף זה קבע קורין שלא קיים ליקוי ומקום שלא קיים ליקוי הרי שלא ניתן לטעון לירידת ערך {ראה ת"א 5103/02 גרינבוך אמיר נ' רציף ותשתיות בע"מ (19.5.02)}. גם במקרים בהם קבע קורין שיש ליקוי, הרי שהוא קבע כי מדובר בליקויים שניתן לתקנם וקבע עלות לתיקונם. כבר נקבע בפסיקה שליקויים אלה אינם גורמים לירידת ערך, שאם לא כן, מדובר בכפל פיצוי. גישה (שמאית) זו אומצה בת"א (מחוזי-ת"א ) 1615/97 תילא כהן פנחס נ' אספן בניה ופיתוח בע"מ (26.11.06) שם נאמר:

"מר ברק מציין , כי במקרה הנדון סיווגם של ליקויים הנדונים על ידי המומחה אלוני כליקויים הניתנים לתיקון מביא למסקנה כי אין ירידת ערך בגינם , שכן ליקויים הניתנים לתיקון אינם גורמים לירידת ערך שווי השוק של הנכסים, הואיל ותיקון הליקויים באופן מלא ומקצועי תחת פיקוח ובקרה יבטל את הליקויים וימנע חזרה עתידית שלהם. לאחר שבחנתי את חוות הדעת של שני המומחים ועיינתי היטב בהסבריהם ובתשובותיהם , במהלך חקירתם בבית משפט, הגעתי למסקנה כי בין שתי חוות הדעת עדיפה בעיניי זו של מר ברק ".

97. גישה זו יש לאמץ גם במקרה דנן. לאור כל האמור לעיל , דין הטענה להידחות.

ירידת ערך בגין ליקויים שאינם ניתנים לתיקון ברכוש המשותף

98. בס' 211 לסיכומי התובעים נטען כי יש ליקויים רבים ברכוש המשותף שאינם ניתנים לתיקון ובגינם קיימת ירידת ערך. התובעים מסתמכים על חוות דעתו של שמאי המקרקעין אלי סידאווי מחודש ספטמבר 2008 לפיה, קיימת ירידת ערך כדלקמן:

-אי התאמה לתוכנית המכר ביציאה כלפי חוץ מהשטח המשותף שנאמדת בסך של 5,500 ₪.

-אי התאמה בעומק הפודסטים בפרוזדור מחסנים בקומות 2-3 הנאמדת בסך של 10,000 .

-אי התאמה ברוחב הפרוזדורים הנאמדת בסך של 65,00 ₪.

-מפגע אסתטי של קורות בהיקף הבניין הנאמדת בסך של 23,000 ₪.

-אי התאמה לתקנות התכנון והבנייה בנושא כיבוי אש, דרך גישה ומילוט הנאמדת בסך של 55,000

₪ ובסך הכל 159.000 ₪ בגין ירידת הערך.

99. המומחה סידאווי ביסס את חוות דעתו על קיומה של ירידת ערך, על יסוד קביעותיו של המומחה יואל בן עזרא באשר לקיומם של ליקויים אלה. כן קבע סידאווי, כי שיעור ירידת הערך הוא בנוסף לעלויות תיקוני הליקויים לפי חוות דעת מומחה התובעים המהנדס בן עזרא.

100. הנתבעות טענו בסיכומיהן ( ס' 138 ) כי חוות הדעת של סידאווי נסתרה ע"י חוות דעתו של השמאי מטעמם, מר ברק מיום 29.9.2016 (ס' 8 לחוות הדעת). במסגרת חוות הדעת מציין ברק כי בחוות דעתו של סידאווי הוצגו טענות לליקויי בנייה שביחס אליהן נטען כי הם אינם ניתנים לתיקון ומשכך גורמים הם לירידת ערך הדירות בבניין .

101. המומחה ברק קבע כי לא יכולה להתקיים ביחס לליקויים אלה ירידת ערך מהסיבות הבאות :

א. ביחס לליקויי הנטען בנושא רוחב הפרוזדורים בקומות 14-15 הרי שליקוי זה כלל לא נכלל

בחוות דעתו של בן עזרא המומחה מטעם התובעים ( לפיכך, לא קיבל כל התייחסות בחוות

דעת קורין) דבר שמוכיח כי ליקוי זה אינו קיים במציאות.

ב. ביחס ליתר הליקויים הנטענים מציין ברק כי קורין, המומחה מטעם בית המשפט, קבע כי

ליקויים אלה אינם קיימים כלל (כמפורט בס' 8.2 לחוות דעתו של ברק ).

102. דין טענתם זו של התובעים להידחות גם כן. נוכח דחיית חוות דעתו של בן עזרא ונוכח מסקנות המומחה קורין, מטעם בית המשפט, כי לא קיימים ליקויים כנטען על ידי התובעים. משאין ליקויים, לא נתקיימה ירידת ערך .

עוגמת נפש

103. לטענת התובעים, יש לפצותם על עוגמת הנפש של כל אחד מהתובעים בגין הליקויים הקיימים ברכוש המשותף ובדירות הפרטיות (ס' 228 לסיכומי התובעים).

104. באשר לרכוש המשותף, לטענתם, יש לקחת בחשבון את העובדה כי הנתבעות ביצעו תיקונים ברכוש המשותף שנמשכו מעל לשנה וגרמו לאבק, לכלוך, רעש וחדירה לפרטיות של התובעים כאשר על קירות הבניין קדחו שני קדחים לצורך הוצאת הברגים לחיזוק האבנים . סך הפיצוי המתבקש בגין עוגמת נפש הוא 80,000 ₪ בגין ליקויים ברכוש המשותף.

105. באשר לעוגמת נפש כתוצאה מליקויים בדירות התובעים הפרטניות , נתבע פיצוי בסך של 25,000 ₪ לכל דירה, זאת, נוכח תלאות התובעים לאורך השנים (בית המשפט הופנה לתצהירי בעלי הדירות משפחת זילברמן, כהן , יצחקי ועוד). כן נטען כי יש ליתן משקל לעובדה כי היה צורך "לרדוף" אחרי הנתבעות על מנת שיבצעו תיקונים וכן להגיש תביעה המתנהלת משנת 2009 ועד היום ( מאי 2017 ) ומיותר לציין כי נכונה לתובעים עוגמת נפש נוספת בעת ביצוע התיקונים בפועל.

106. התובעים הפנו לאמור בע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (מיום 28.2.05) :

"בקביעת שיעור הפיצויים בגין עוגמת נפש בגין ליקויי הבנייה יילקחו בחשבון בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים – האם מדובר בדירת מגורים , במבנה עסקי או אחר, מה טיב הליקויים, מידת חומרתם , מידת ההשפעה על חיי היום יום בדירה , התנהלותם של הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו , עלות התיקונים ועוד".

107. כן היפנו התובעים לע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ אבנר ואח' (1.12.08 ) בו נקבע :

"... אשר לשיקול האחרון – עלות תיקון הליקויים – נפסק כי אין לדרוש בהכרח תאימות בין עלות תיקון הליקוי לבין הפיצוי שיש לפסוק בשל עוגמת הנפש שנגרמה כתוצאה מאותו ליקוי שכן לעיתים עלות תיקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת את עוגמת הנפש שנגרמה בעטיו".

108. הנתבעים הכחישו את טענות התובעים ואת זכותם לפיצוי בראש נזק זה. בס' יג' לסיכומי הנתבעות נטען כדלקמן:

- ראשית , בהסכמי המכר נקבע במסגרת ס'1 (ח)/ 1, כי "זכותו של רוכש נשארה ועומדת לתיקונים בלבד ולא יהיה זכאי לשום פיצוי נוסף בנדון ", מכאן, שהתובעים ויתרו על זכותם לדרוש פיצוי בגין עוגמת נפש, עוד במעמד חתימת ההסכם בין הצדדים ובהתאם הם מושתקים מלטעון לזכאות לפיצוי כזה כעת.

-שנית, נטען כי גם לגבי ראש נזק זה טוענים התובעים טענות בעלמא, ללא כל אסמכתאות לרבות טענות להפסדי ימי עבודה שלא גובו באסמכתא.

-שלישית , הלכה היא כי כאשר קיים פער ניכר בין הסכום שנתבע עבור ליקוי הבנייה לבין הסכום שנפסק בסופו של יום , בתי משפט נמנעים מלפסוק פיצויים בגין עוגמת נפש { ראה האמור ( ת"א (מח-י-ם )1148/97 אילוז ואח' נ' זקן בע"מ ( 31.1.06)}.

-רביעית , הסכום שדורשים התובעים בגין עוגמת נפש -25,000 ₪ עבור כל דירה גבוה או כמעט זהה לסכומים שנקבעו על ידי קורין ביחס לליקויים שבדירותיהם של חלק נכבד מהתובעים ( למשל דירת רחמים , אברמוביץ, קדוש, פוארטי, כץ, רייזמן וכיו"ב ). בעניין זה היפנו הנתבעות לע"א 611/89 דרוקר זכריה בע"מ נ' נחמיאס פ"ד מ"ו (2)60 שם נאמר :" אין הדבר מתיישב עם ההיגיון כי הפיצוי על עוגמת הנפש יעלה על פיצוי על ליקויי הבנייה עצמם. אמת המידה המקובלת להערכת שיעור הנזק הלא ממוני הינה התחשבות בעלות התיקונים הדרושים וכן התחשבות בנזק הממוני שנגרם עקב היותם של ליקויים מסוימים שאינם ברי תיקון ". כן הוסיפו וטענו כיהמומחה קורין לא קבע כי קיימים נזקים שאינם ברי תיקון , ולאור העובדה כי ביחס למרבית הדירות הפיצוי הנדרש על ידי התובעים עולה באופן משמעותי על הסך שקבע קורין בגין הליקויים הרי שיש לדחות את טענת התובעים לעוגמת נפש.

-חמישית , בכתב התביעה התובעים תבעו ביחס למרבית הדירות סכומים נמוכים יותר מסך של 25,000 ₪ ועל כן טענת התובעים כי מדובר בסכום הוא "על הצד הנמוך" (ס' 229 לסיכומים ) אינה נכונה עובדתית. ( כך ביחס לדירת אברמוביץ, הרשקוביץ, פוארטי , כץ , רייזמן , פוסטולוב , אשל וכיו"ב שתבעו סך של 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש).

-שישית, לא הוגש תצהיר מטעם התובעים ביחס לנדרש בגין עוגמת נפש בשל הליקויים ברכוש המשותף.

-שביעית , סך הפיצוי שדורשים התובעים בגין עוגמת נפש בשל הליקויים הנטענים ברכוש המשותף אינו הערכה נמוכה כטענת התובעים (ס' 228 לסיכומים ) וניתן אף ללמוד זאת מהנתונים שהתובעים הביאו בעצמם, פיצוי בסך של 80,000 ₪, כאשר מכלול הליקויים על פי חוות דעת מטעמם ברכוש המשותף הוא 1,080,075 ₪. כלומר, 7.41%, ואילו המומחה קורין קבע כי סך הנזקים ברכוש המשותף הינו 170,752 ש"ח ועל כן יש להפחית משמעותית את רכיב עוגמת הנפש אם מקבלים את קביעתו של המומחה קורין מטעם בית המשפט. הנתבעים מסכימים לסך של 12,650 ₪ לכלל התובעים בגין עוגמת הנפש בגין ליקויים ברכוש המשותף.

-שמינית , על בית המשפט להישאר במתחמי הסבירות תוך התחשבות בהתנהלות התובעים ובמהות הליקויים (ראה ע"א 5602/03 סגל ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (28.2.05 )). התובעים מבקשים סכומים גבוהים מאוד בעוד שבמקרים חמורים יותר בית המשפט פסק סכומים נמוכים משמעותית מהסכומים הנתבעים כאן. כך למשל בע"א 4720/10 אקרילית השקעות 1997 בע"מ נגד נציגות הבית המשותף רחוב נורית 19 א' (16.4.12 ) אשר בו הוכרז בניין כמסוכן בשל ליקויי בנייה , לא התערב בית המשפט העליון בסכום הפיצוי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי בגובה של 2,500 ₪. ( הנתבעות הביאו (בעמוד 71 לסיכומיהם ) דוגמאות רבות לפסקי דין שבהם בתי משפט פסקו סכומים של אלפי שקלים בודדים עבור עוגמת נפש.

-תשיעית , גם בפסיקות השונות שהביאו התובעים בהקשר לזה אין כדי לסייע להם כך למשל בת"א (שלום –ת"א) 54538/04 ברזילי רמי נ' בן טובים תמי (29.10.06 ), עליו מסתמכים התובעים בסיכומיהם, תבעו התובעים 40,000 ₪ בגין עוגמת נפש אך בית המשפט פסק להם סך של 15,000 ₪ בלבד.

אדון להלן במחלוקת הנ"ל.

109. בע"א 5602/03 אבי ושרה סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (28.2.05 ), תוך שבית המשפט העליון הפחית את הסכום שקבע בית המשפט המחוזי בגין עוגמת נפש, נקבע לעניין מטרת הפיצוי:

"מטרתו של הפיצוי הינה להעמיד את הניזוק במצב בו היה נמצא אלמלא אירעה ההפרה והנזק שנגרם בעקבותיה. בקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת הנפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים – האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד (ראו גם: א' נ' ורדי דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) עמ' 421).

אני סבורה כי בסופו של יום, אין מנוס מלהתערב בקביעת בית המשפט המחוזי בעניין זה. אכן, לא אחת עלות תיקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת בהכרח את עגמת הנפש הנגרמת בשל ליקוי זה ולא קיים בהכרח מיתאם בין עלות תיקון הנזק לבין עגמת הנפש הנגרמת בעטיו של ליקוי זה (ע"א 611/89, שם, בעמ' 64-65). יחד עם זאת, אף על פי שקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת נפש נתונה לשיקול דעת בית המשפט (ע"א 4445/90 "עמיגור" ניהול נכסים בע"מ נ' מאיוסט ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 17.4.94)) הרי שגם קביעה זו צריכה לעמוד במבחן של סבירות. במקרה דנן אין באפשרותי להתעלם משיעורי הפיצויים המקובלים בכגון דא ומטענת שיכון ופיתוח כי פיצוי בשיעור של 15,000 ש"ח לכל מערער בגין עגמת נפש קרוב ביותר בחלק מהמקרים לעלות התיקונים שנקבעו על ידי וגמן. לפיכך, ראוי לדעתי להעמיד את סכום הפיצויים בגין עגמת נפש על סך של 5,000 ש"ח לכל מערער.

110. משקבעתי כי אין להעניק לנתבעות את זכות התיקון, אין יכולה עוד לעמוד התניה בהסכם לפיה מוותרים התובעים על זכות לתבוע כל נזק אחר, שכן הנתבעות לא עמדו בחיובן לבצע את התיקונים כנדרש, עם דרישה ובאופן נאות, כפי שנקבע לעיל.

111. דומה כי לא יכול להיות חולק על כך, כי כתוצאה מקיומם של הליקויים כשלעצמו, נגרמת עוגמת נפש שכן ציפיית קונה סביר הרוכש דירה חדשה במיטב כספו היא, כי יקבל דירה ללא ליקויים. כמו כן, אין ספק כי בתקופת ביצוע התיקונים תתקיים אי נוחות לבעלי הדירות וכן ייוצר צורך בשרותי נקיון לאחר ביצוע התיקונים. יחד עם זאת סבורני כי הדרישה לפיצוי בסך 25,000 ₪ לבעלי כל דירה, היא מוגזמת.

כמו כן יש להבחין בין מי שעוגמת הנפש שנגרמה להם היא רק בגין ליקויי הרכוש המשותף (התובעים 33-42), ולטעמי פחותה משמעותית, לבין מי שנמצאו ליקויים גם בדירותיהם (התובעים 2-32 ).

112. לאחר עיון במהות הנזקים, משך הזמן שחלף, בהתחשב בתיקונים הנדרשים ומשך העבודות הצפוי וכן ביתר הגורמים הטעונים שקילה, אני פוסק פיצויי עוגמת נפש נכון למועד פסק הדין:

א- לבעלי כל דירה (ולכל דירה בנפרד) בה קבעתי כי נמצאו ליקויי בניה (דירות התובעים

2- 32 ), פיצוי בגין עוגמת נפש (הן בגין הרכוש המשותף והן בגין ליקויי דירתם הפרטית),

בסך של 4,000 ₪, לכל דירה.

ב- לבעלי כל דירה (ולכל דירה בנפרד) שהגישו תביעתם זו רק בשל ליקויי הרכוש המשותף

(דירות התובעים 33-62) פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 2,000 ₪, לכל דירה.

שכ"ט עו"ד

113. בנוסף לסכומי הפיצוי הנ"ל בפסק דין זה, תשלמנה הנתבעות לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 20% (מערך הפיצוי הכולל ומן המע"מ עליו) ובתוספת מע"מ כדין.

הוצאות משפט

114. לטענת התובעים הם שילמו עבור חוות הדעת מטעמם את הסכומים הבאים :

א. בגין חוות הדעת המהנדס בן עזרא עבור הרכוש המשותף : 11,500 ₪.

ב. בגין חוות הדעת של המהנדס סידאווי – 3460 ₪.

ג. בגין חוות דעת לכל הדירות יחדיו, שילמו התובעים סך הכל 35,800 ₪ ( עבור כל דירה

2,000 ₪ פרט לדירת התובעים 22-23 אשר שילמו בגינה סך של 1,800 ₪).

115. לטענת התובעים הם שילמו לד"ר קורין את הסכומים הבאים : 2,030 ₪ כפול 18 (מס' הדירות הפרטיות) ובסך הכל 36,540 ₪ וכן סך של 9,280 ₪ עבור בדיקת הרכוש המשותף.

כן טענו התובעים כי הם נשאו במחצית משכר טרחתו של המומחה עמוס שירן בסך של 13,000 ₪ ומע"מ (בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 22.1.12 שאישרה את שכר טרחתו בסך של 26,000 ₪ ומע"מ) על כן מבוקש לפסוק החזר לתובעים בסך של 15,210 ₪.

116. מנגד טענו הנתבעות, כי יש לדחות את טענות התובעים בעניין זה. לטענתן, התובעים התעקשו לנהל את ההליך שנים , תוך סרבולו וסירוב עיקש לקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, תוך הגשת חוות דעת נוספות במהלך ניהול ההליך. לטענתן, התובעים לא אפשרו לנתבעות לערוך תיקונים ולצמצם את המחלוקות ומשכו את ההליך שנים רבות תוך שהם מסבים לנתבעות הוצאות עצומות.

117. כמו כן טענו הנתבעות כי חוות הדעת מטעם התובעים נסתרו על ידי מומחה הנתבעים גיל וכן על ידי המומחה מטעם בית המשפט, קורין, והוכח שהסכום שנתבע על ידי התובעים הינו מופרז. אלמלא ניפחו התובעים את דרישתם ותבעו סכומים אסטרונומיים , התביעה הייתה נסגרת מחוץ לכותלי בית המשפט דבר שהיה חוסך את ניהול המשפט ועל כן לא צריך לפסוק הוצאות. לטענת הנתבעות, בתי המשפט השונים כבר עמדו על כך שכאשר ישנו פער גדול בין הסכום שנפסק בפועל על ידי בית המשפט הרי שאין מקום לפסוק הוצאות לטובת התובעים תוך הפניה לת"א (שלום ת"א) 10962/05 שווילי אברהם נ' קפלן אהובה ( 4.1.09).

118. כן טענו כי לנתונים רבים שנטענו על ידי התובעים בסיכומיהם או בכתב תביעתם לא הובאה כל אסמכתא מטעמם ואין כל התאמה בין נתונים אלה ובין הצהרותיהם במסגרת תצהירי העדות הראשית. כך למשל לא ניתנה אסמכתא על ידי התובעים לכך ששילמו 11,500 ₪ לטובת חוות דעת בן עזרא והסכומים נטענו בעלמא כך גם באשר לחוות דעת מטעם סידאווי וכן מטעם קורין.

לטענתם, נקבע בפסיקה כי אין זכאים התובעים להחזר הוצאות בכל הנוגע לשכרו של המומחה מטעמם, כאשר לא הביאו ראיות לתשלומה ובפרט שעולה שחוות הדעת של המומחה מטעמם הייתה מוגזמת. כן טענו כי ראוי כי בית המשפט יחייב את התובעים בהוצאות משפט של הנתבעות לאור התנהלותם ולאור ניפוח הסכומים על ידם.

119. שקלתי את טענות הצדדים מכאן ומכאן. אין כל ספק שתביעת התובעים היתה מנופחת ומוגמת, זאת, כאשר בוחנים אותה בראי קביעות פסק דין זה . ניתן לומר כי התביעה כולה היתה בסמכות בית משפט השלום ומותב היה לו הוגשה לאותו בית משפט. כמו כן, וכפי שנקבע, לא ראוי היה להסתמך על חוות דעתו של בן עזרא לעניין הליקויים וגם קביעותיו של השמאי סידאווי, שהתבססו על קביעותיו של בן עזרא, נדחו לבסוף.

משום כך אין אני מוצא לפסוק הוצאות המומחים הנ"ל לתובעים.

120. לא כן באשר לסכומים ששילמו התובעים עבור מומחי בית המשפט . משנתקבלו חוות דעתם, זכאים התובעים להחזר כפי החלק ששילמו לאותם מומחים כדלקמן:-

א. בגין תשלום למומחה קורין אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעים בעלי הדירות, סך 2030 ₪ עבור כל דירה.

ב. כמו כן אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת 1, נציגות הבית המשותף, בגין התשלום למומחה קורין, סך של 9,280 ₪.

ג. כמו כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים יחד ולחוד סך של 15,210 ₪ (חלק התובעים בשכ"ט המומחה שירן).

121. כמו כן לעניין אגרת בית המשפט, ונוכח קביעתי כי תביעה זו ראויה היתה להיות מוגשת לבית משפט השלום, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעים בגין החזר אגרה , סך של 2.5% מסכומי הפיצויים בכללותם, שנפסקו לעיל וזאת בלבד.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים .

ניתן היום, ח' כסלו תשע"ח, 26 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.