1. הונח בפנינו ערר של העוררים, בעל ואישה, בגין דרישת תשלום שמספרה 2358 מיום 11.2.09 בגין תשלום על סך 38,010 ₪ (להלן – "דרישת התשלום"). המשיבה (להלן, גם "המועצה"),

מנפיקת דרישת התשלום, התגוננה בפני הערר. הורינו על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם העוררים הוגש תצהירו של העורר 1 (להלן, גם "ד"ר סגמן"). מטעם המועצה הוגש תצהירו של מר ניר שליו (להלן – "שליו"), העובד במחלקת הגזברות בתפקיד מנהל הביוב והנכסים. או-אז ניתנה החלטתו של יו"ר הוועדה מיום 18.8.11, בה הוא נדרש לדחיית בקשת העוררים לחקור את שליו ולהורות על גילוי מסמכים כללי וספציפי. בעקבות זאת הונחו בפנינו סיכומי טענות בעלי הדין. בהסכמה הוגש מטעם העוררים כתב תגובה לסיכומי המועצה.

2. ראש לכל מקובלת עלינו עמדת המועצה כי שומה עלינו למקד מעיינינו אך למרכיב של היטל הביוב שהושת מכוח חוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב-1962 (להלן – "חוק הביוב"). דרישת התשלום עוסקת גם בהיטל הנחת צינורות וגם בהיטל קווי הולכה. הבהרת המשיבה, בדרישת התשלום, כי ניתנת לעוררים זכות ערר בהתאם להוראות סעיפים 28 ו- 30 לחוק הביוב, אין צריך לומר, עוסקת אך ורק בהיטלים שהוטלו מכוח חוק הביוב. לעניין היטלים אחרים נהיר שאין בסמכותנו להידרש להם.

3. מהתשתית העובדתית הנפרסת על ידי העוררים עולה כי בחודש אוגוסט 2003 הם רכשו את ביתם ברח' העליה 1 בזכרון יעקב. בתחילת שנת 04' הגיע לביתם מר אבי נהרי (להלן – "נהרי"), שכנם המיועד לאותו בית, והתלונן כי מזה שנים הוא מנסה עם בני ביתו לקבל אישור לבניית בית הגובל עם ביתם של העוררים והמועצה מערימה עליהם קשיים. כך, לטענת המועצה, משום שלא ניתן לחבר חלקתם לקו הביוב. משראו העוררים את מצוקתו של נהרי הם נעתרו והסכימו שקו הביוב לביתם יעבור דרך שטחם של העוררים. בעקבות זאת אף נכרת ביום 13.5.04 "מסמך הבנות". בהמשך המועצה העבירה את קו הביוב לביתם של נהרי דרך שטחם של העוררים. לנוכח זאת טוענים העוררים, בין היתר, כי במידה והמועצה עומדת על דרישת התשלום היא נדרשת או להחזיר את המצב לקדמותו, או להשאיר את הקו אך לשלם לעוררים דמי שימוש בקרקע פרטית לבניית תשתית קו ציבורי, בסכומים שננקבו.

בהקשר לעתירה זו מקובלת עלינו טענת המועצה להעדר סמכותנו להידרש לה. סמכותנו נגזרת, כאמור, מהוראות חוק הביוב. בגדרו אנו מוסמכים להידרש לתקיפתה של דרישת התשלום, על מנת להיענות לתקיפה זו ולבטלה, בשלמות או באורח חלקי, או לדחותה. אכן, בהתאם לפסיקה עדכנית של בית המשפט העליון הורחבה סמכותה של הוועדה אף להידרש לתביעות השבה מקום בו הנישום שילם את היטל הביוב, שהוא חולק על צדקתו. זה אינו המצב הניצב לנגד עינינו.

4. מעבר לדרוש נהיר לנו כי פועלה של המועצה, בהקשר לחיבור הביוב לביתו של נהרי בשטחם של העוררים, היה סביר. כך, לנוכח מצב טופוגרפי שהוכח להנחת דעתנו, מכוחו ראוי היה לחבר את קו הביוב דרך שטחם של העוררים. כך, גם אם לא הייתה מושגת הסכמתם. משעה שהסכמה זו הושגה, על אחת כמה וכמה.

5. הנתון היחיד הצריך לפנים, והוא בוודאי בגדר סמכותנו המובהקת, הוא להידרש לטענת העוררים באשר לתשלום-כפל. בלב טענת המועצה נטען כי נתבקשה על ידי העוררים תוספת בנייה בשטח כולל של 228 מ"ר. כתוצאה מכך נולדה דרישת התשלום, כמתחייב מחוק הביוב ומחוק העזר שהותקן מכוחו.

6. בהקשר זה מפרט ד"ר סגמן כי כל הנתונים הצריכים לפנים לעניין חובותיהם של העוררים למועצה, בגין תוספת הבנייה האמורה, עמדו לנגד עיני המועצה עובר ליום 16.1.08. ביום 16.1.08 פנתה רעייתו של ד"ר סגמן, היא העוררת 2, וביקשה לשלם בגין המט"ש של המועצה, עבור שני הבתים שבבעלות העוררים, לרבות הבית ברח' העליה 1. כתוצאה מכך נדרשה העוררת 2 ושילמה ביום 16.1.08 סך של 13,020 ₪ (נספח ה' לתצהיר ד"ר סגמן). כאמור אותה עת היו לנגד עיניה של המועצה מכלול הנתונים הצריכים לפנים, לעניינו של התשלום אף לאור תוספת הבנייה. משום כך כל דרישת תשלום שלאחר 16.1.08, נגועה בכפל-תשלום, לנוכח התשלום האמור.

7. עיינו בחומר הראיות שבפנינו. מצאנו, לכאורה, העדר התמודדות מספקת מצד שני בעלי הדין לעניין טענה מובהקת זו.

8. ראשית, ולחובת המועצה, לא מצאנו בתצהירו של שליו כל התמודדות הן עם התשלום מיום 16.1.08, ובעיקר עם הטענה שיסודו בחישוב מדוקדק שיכול היה להיעשות אותה שעה. כך, אף לנוכח העובדה שלא הוכחשה להנחת דעתנו הטענה כי מכלול הנתונים לחישוב זה עמדו לנגד עיניה של המועצה אותה עת.

9. שנית, ומנגד לחובתם של העוררים, אין התמודדות מספקת עם כך שביום 21.2.09 נשלחה לעוררים הודעת חיוב חדשה, בגינה נרשם מפורשות, בכתב יד, כי היא נסבה אודות "תוספת 228 מ"ר בנוי" (נספח 3 לתצהיר שליו). והעיקר, בעקבות בדיקה נוספת שנעשתה על ידי המועצה, נשלחו מכתב הסבר והודעת חיוב חדשה ביום 27.4.09 (נספח 4 לתצהיר הנ"ל). במכתב זה ניתן הסבר מפורט באשר לטעויות מדידה לזכות וחובה שנעשו והולידו את דרישת התשלום המעודכנת. הגם שבעקבות זאת הונח הערר שבפנינו דומה שאין בו כל התמודדות, חישובית, עובדתית ופרטנית, עם הנתונים המעודכנים שהם פועל יוצא של מכתב ההסבר, נספח 4 לתצהיר הנ"ל. דומה שהעוררים משליכים כל יהבם על התשלום מיום 16.1.08, והגוזר לשיטתם את המניעות של המועצה לדרוש תשלומים נוספים.

10. משאנו שוקלים הנתונים האמורים, אלו מול אלו, כפות המאזניים נוטות לחובת העוררים. אף נוסיף ונציין כי בחינת כתב הערר אינה מאזכרת, כל עיקר, את התשלום מיום 16.1.08, לרבות טענת כפל-התשלום, העומדת בליבתו של הערר שבפנינו. ולא זו בלבד אלא היא אינה מוזכרת כל עיקר בכתב תשובה שהוגש בעקבות כתב תשובה מטעם המועצה. לשיטה זו, איפוא, העלאת הטיעון האמור בתצהירו של ד"ר סגמן, לכאורה הוא בבחינת הרחבת חזית. ואולם, ושוב לחובת המועצה, בגדר תצהירו של שליו ואף בגדר סיכומי טענות המועצה, לא נטען להרחבת חזית.

11. משכל אלו לנגד עינינו החלטנו לדחות את הערר אך לא לחייב בהוצאות. כך, משום שנותרה לא מניחה את הדעת הימנעותה של המועצה או לטעון להרחבת חזית בגין הטענה אודות התשלום מיום 16.1.08, או להשלים עם הרחבת חזית זו אך ליתן מענה עובדתי למשמעות התשלום האמור, תוך התייחסות למתחייב מטענת העוררים לכך שלא הייתה סיבה שלא להניח שהתשלום האמור מתייחס אף לתוספת הבנייה.

12. לפיכך הננו דוחים את הערר.

אין צו להוצאות.

13. המזכירות תמציא עותק מפסק דיננו לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ד, 11 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.