א. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט ג'מיל נאסר), מיום 3.3.15, בת.א. 8571-03-09, לפיו חוייבה המשיבה לשלם למערער את הסכום של 78,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ על שכר הטרחה.

ב. הנסיבות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:

המערער, יליד 1974, נפצע בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 11.12.08 שעה שנהג את רכבו.

לטענת המערער נגרמו לו עקב תאונה זו חבלות בראש ובצוואר, כולל אובדן הכרה. עוד טען המערער, שעקב פגיעת הראש הוא החל לסבול מהתקפים אפילפטיים חוזרים ונשנים שגרמו לו לחוסר תפקוד מוחלט מאז אירוע התאונה עד היום.

ג. מומחית רפואית בתחום הנוירולוגי פרופ' ב. גרוס, קבעה בחוות דעתה מיום 11.12.10 שלא נותרה למערער נכות צמיתה בתחום הנוירולוגי עקב התאונה. ב"כ המערער שיגר שאלות הבהרה אל המומחית ולאחר מכן אף נחקרה המומחית בחקירה נגדית על חוות דעתה.

ד. בתום חקירתה הנגדית של המומחית, ניתנה רשות לב"כ המערער להמציא מסמכים רפואיים לעיון המומחית לשם בדיקה מחודשת של מסקנותיה, ולאחר שעיינה במסמכים אלה, כתבה המומחית חוות דעת מעודכנת מיום 4.9.14 לפיה אינה יכולה לקבוע כי ההתקפים האפילפטיים מהם סובל המערער הינם תוצאה של התאונה הנדונה.

ה. מומחית רפואית בתחום הנפשי ד"ר איילה שינקמן, קבעה בחוות דעתה מיום 26.5.11 כי נותרה למערער נכות צמיתה בשיעור של 10% בתחום הנפשי בגין התקפים פסיכוגניים כתוצאה מן התאונה.

חוות הדעת של ד"ר שינקמן אינה שנויה במחלוקת ושני הצדדים השלימו עם ממצאיה ולא ביקשו לחקור את המומחית.

ו. המחלוקת המרכזית בין הצדדים התמקדה בשאלה האם נותרה למערער נכות רפואית צמיתה בתחום הנוירולוגי אם לאו.

מציין בית משפט קמא, שלאחר שפרופ' ב. גרוס קיבלה את המסמכים הרפואיים הנוספים ששיגר אליה ב"כ המערער לאחר תום חקירתה הנגדית, כתבה המומחית את חוות דעתה הרפואית העדכנית (מיום 4.9.14) בה היא סקרה מסמכים רפואיים רבים, כולל מעברו של המערער, ערכה בדיקה נוירולוגית קלינית, והציבה לדיון שלוש שאלות עיקריות:

האחת – האם היה למערער פרכוס עקב חבלת ראש בתאונת הדרכים מיום 11.12.08?

השניה – האם יש למערער פרכוסים אמיתיים ממקור נוירולוגי או פסוידו-פרכוסים ממקור פסיכוגני?

השלישית – האם התופעות הנוירולוגיות הופיעו עקב התאונה הנדונה או שמא היו קיימות תופעות אלה גם בטרם התרחשה התאונה הנדונה?

ז. לגבי השאלה הראשונה הסיקה המומחית מן התיעוד הקיים שלא הייתה חבלת ראש משמעותית שגרמה לפגיעה נוירולוגית ולפרכוסים חוזרים ונשנים, כטענת המערער.

ח. לגבי השאלה השנייה הסיקה המומחית שהסבירות כי מדובר בהתקפים אפילפטיים אמיתיים היא נמוכה מאוד, וגם אם לעיתים היה למערער התקף אפילפטי אמיתי הרי מרבית ההתקפים היו פסיכוגניים.

ט. לשאלה השלישית המתייחסת למצבו של המערער לפני התאונה מצאה המומחית שקיימים רישומים חוזרים ונשנים על אירועים של כאבי ראש, התעלפויות, ואף התקפים אפילפטיים עוד בשנת 1998. נוכח כל האמור קבעה המומחית הרפואית פרופ' ב' גרוס, שאין למערער נכות רפואית בתחום הנוירולוגי עקב התאונה. יחד עם זאת, מכיוון שנמצאו פרכוסים, שהם קרוב לוודאי פסיכוגניים, המליצה המומחית כי ימונה מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי כדי להעריך את נכותו של המערער בתחום זה. כאמור כבר לעיל, נקבעו למערער בתחום הנפשי 10% נכות לפי חוות דעת של א' שינקמן.

י. בית משפט קמא שמע את חקירתה הנגדית הארוכה והממצה של פרופ' ב' גרוס על חוות דעתה וציין כי תשובותיה הו מלאות, מפורטות ומקצועיות.

בית משפט קמא לא מצא הצדקה עניינית לסטות ממסקנתה של פרופ' ב' גרוס לפיה אין קשר סיבתי בין התופעות להן טוען המערער לבין פגיעתו בתאונה.

בית משפט קמא הוסיף, שמדו"ח חדר המיון מיום התאונה עולה כי לדברי רעייתו של המערער הוא איבד את ההכרה ויצא קצף מפיו לפני התאונה, הוא היה מחוסר הכרה, לא הגיב על דבריה ולכן קרתה התאונה.

יא. בית משפט קמא הוסיף וציין, שמן המסמכים הרפואיים המתייחסים למערער ואשר זכו להתייחסות פרופ' ב' גרוס ניתן ללמוד על עברו העשיר של המערער הן בתחום התאונתי והן בתחום של ריבוי מחלות, כמפורט גם בגוף פסק הדין.

התיק הרפואי כולל תלונות על כאבים ומחלות לאורך שנים לפני אירוע התאונה.

יב. בית משפט קמא דחה את עתירת ב"כ המערער לפסילת חוות דעתה של פרופ' ב' גרוס, וכן לא מצא הצדקה למינוי מומחה רפואי נוסף כבקשת ב"כ המערער בסיכומיו.

בית משפט קמא ציין, שהוא אינו נתקל בקושי להכריע בתיק שבפניו על יסוד חוות דעתה של המומחית לרבות חקירתה הנגדית בבית המשפט וההשלמות לחוות דעתה שנעשו בהתאם להחלטת בית המשפט וכדברי בית משפט קמא בעמ' 6 לפסק דינו: "אין בליבי ספקות באשר למילוי מלאכה זו, נוכח חווה"ד שבפניי".

יג. באשר לגובה הנזק בית משפט קמא ציין, שהמערער היה תקופה ארוכה עובר לתאונה מובטל וחי מהבטחת הכנסה. לא הובאו ראיות ממשיות שהיה בהן כדי להצביע על רמת השתכרות כלשהי של המערער, ולכן הערכת הפסדי ההשתכרות שלו, לעבר ולעתיד, על בסיס שכר המינימום במשק מיטיבה עם המערער.

יד. את הפיצוי המגיע בגין נזק שאיננו ממוני, לפי 10% נכות רפואית צמיתה העמיד בית משפט קמא על סך של 20,000 ₪ בציינו, כי 12 ימי האשפוז להם טוען המערער הינם עקב התקפים אפילפטיים שאינם קשורים לתאונה.

טו. באשר להפסד שכר בעבר קבע בית משפט קמא, שלא הוכחה בפניו רמת השתכרות כלשהיא ואין אינדיקציה לגבי תקופת אי הכושר שניתן לקשור אותה לפגיעותיו שלה מערער בתאונה. לכן, בשים לב לשכר המינימום במשק וכן לתקופה של מספר חודשים לאחר התאונה פסק בית משפט קמא לזכות התובע פיצוי בסך 25,000 ₪ על דרך האומדנא.

טז. לגבי הפסד שכר לעתיד ציין בית משפט קמא, שהמערער כבן 40 שנה, ומרבית חייו לפני התאונה היה מובטל והתקיים מהבטחת הכנסה.

עברו הרפואי של המערער עשיר, ונקבעו לו 10% נכות בתחום הנפשי עקב התאונה.

לפיכך, פסק בית משפט קמא לזכות המערער פיצוי בסכום של 65,000 ₪ על דרך האומדנא.

בית משפט קמא לא פסק פיצוי בגין פנסיה ותנאים סוציאליים.

בגין עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד פסק בית משפט קמא פיצוי גלובלי של 8,000 ₪ ובגין הוצאות רפואיות ו/או נסיעות נפסק סך של 4,000 ₪.

יז. מן הפיצוי הכולל המגיע למערער הפחית בית משפט קמא את התשלום התכוף בסכום של 44,000 ₪ ומכאן שיתרת הפיצוי לזכות המערער הסתכמה ב- 78,000 ₪.

יח. המערער ממאן להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא וערעורו המפורט מונח בפנינו. הודעת הערעור המקורית השתרעה על פני כ- 37 עמודים, אך לפי החלטה שניתנה בישיבת קדם הערעור מיום 15.10.15 הוגשה הודעה ערעור מתוקנת על פני כ- 18 עמודים.

לעיצומו של עניין נטען בערעור, כי המערער סבל עקב התאונה הנדונה לראשונה בחייו מאירוע אפילפטי קשה וכתוצאה מכך ממשיך וסובל מהתקפים אפילפטיים בתדירות גבוהה ובחלק מן המקרים נופל ונחבל בראשו ובפניו.

נטען בערעור, שאמנם תיקו הרפואי של המערער עב כרס, אך עובר לאירוע לא סבל מעולם מחבלות ראש ולא מהתקף אפילפטי.

יט. עוד נטען בערעור, כי חוות דעתה הראשונה של המומחית בתחום הנוירולוגי פרופ' ב' גרוס לקתה בפגמים רבים ובתשובותיה לשאלות ההבהרה שינתה את תשובותיה מן הקצה לקצה ובמהלך חקירתה הנגדית שינתה עוד את תשובותיה ומרווח חוסר הוודאות עלה וגבר.

כ. לטענת המערער עלו פערים ותהיות רבות סביב חוות דעתה המשלימה של פרופ' ב' גרוס מיום 4.9.14 ולטעמו של המערער מדובר בתהיות רבות, בתמונה מעורפלת, ובחוסר וודאות.

בטענותיו שבערעור משיג המערער בהרחבה ובפירוט על קביעותיה ומסקנותיה של המומחית הרפואית מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי פרופ' ב' גרוס, ובין היתר נטען, כי בעוד שהמומחית מסתמכת על כך שבתיעוד הרפואי נכתב בשנת 1998 "ידוע על התקפים אפילפטיים" הרי שלדעתו נשמטה מן המומחית המילה "לא", דהיינו, לטענת המערער יש לקרוא את הכתוב: "לא ידוע על התקפים אפילפטיים".

כא. באשר לקביעותיו ומסקנותיו של בית משפט קמא נטען בערעור, כי פסק הדין מבוסס על מספר אדנים שבטעות יסודם ואלה הולידו עוול גדול למערער וגררו טעות אחר טעות שהובילה לתוצאה המקפחת.

תמצית הטענות שבערעור היא כי שגה בית משפט בקביעת השתלשלות האירועים באשר להתרחשות התאונה, וכן שגה, כשמנע את חקירתה הנגדית של המומחית לאחר מתן חוות דעתה המשלימה מיום 4.9.14 וזאת חרף הספקות הרבים שבחוות דעתה, ובנוסף שגה בית משפט קמא כאשר לא מינה מומחה רפואי נוסף בתחום הנוירולוגי, כמו גם בקביעתו כאילו למערער עבר רפואי של פרכוסים הגם שהוכח , לדעת המערער, שאין עבר כזה.

לחלופין נטען, שלאחר התאונה גברה משמעותית תדירות הפרכוסים עד כדי מספר פרכוסים בשנה ולעיתים אחת לחודש ומדובר אפוא לפחות בהחמרה עקב התאונה ולכן שגה בית משפט קמא משקבע כי 10% הנכות הנפשית אינם קשורים בפרכוסים.

כב. כן נטען בערעור, כי שגה בית משפט קמא משלא הכיר ב- 12 ימי האשפוז בפרק הכאב וסבל, וכן בכך שנמנע מלתת משמעות תפקודית ל10% הנכות שנקבעו למערער.

עוד נטען, כי שגה בית משפט קמא משפסק לזכות המערער פיצוי נמוך בהרבה מן המגיע.

כג. שונה עמדת המשיבה המציינת, כי המסמך הרפואי מיום 10.7.98 אליו מתייחס המערער בהודעת הערעור שלו, צוטט בערעור באופן שגוי הואיל ובמסמך נרשם: "בן 23 לא מתלונן על כאבי ראש סחרחורות אח (צ"ל: "אך") ידוע על התקפים אפילפטי".

כד. עוד טוענת המשיבה, כי דבריה של פרופ' ב' גרוס בדבר העדר קשר סיבתי נתמכים ברישומים מתיקיו הרפואיים של המערער ביחס לעברו, ולרבות מתוך פירוט השתלשלות האירועים שקדמו לתאונה, כפי שמסרה רעייתו של המערער למד"א ומהם עולה שלתאונה קדם אירוע אפילפטי.

כה. עוד טוענת המשיבה, כי עדות המערער בפני בית משפט קמא הייתה מגמתית. בין היתר מציינת המשיבה, שביום 10.4.08, שמונה חודשים לפני התאונה הנדונה, נפגע המערער בתאונת עבודה ובעטיה נקבעו לו על ידי המוסד לביטוח לאומי 50% נכות רפואית ולאחר הפעלת תקנה 15: 75%, וזאת בגין חבלה קשה ביד שמאל.

מוסיפה המשיבה, ששנתיים לאחר הגשת התובענה נשוא ערעור זה הגיש המערער לבית משפט השלום בעכו תביעה נוספת בגין התאונה הקודמת הנ"ל, במסגרתה טען למגבלות משמעותיות בתפקודו לאחר התאונה הקודמת, ואילו בתצהירו ניסה המערער לייחס את כל מגבלותיו בכושר השתכרותו לתאונה נשוא ערעור זה.

כו. כמו כן, הוסיפה המשיבה, שהמערער לא הציג ראיות כלשהן שהיה בהן כדי להצביע על השתכרות אף לא מינימלית, לאורך שנים. למעשה עולה מן המסמכים, כי למעט חודשים בודדים ולא רציפים לא עבד המערער כ-10 שנים לפני התאונה והתקיים מקצבת הבטחת הכנסה שהוחלפה בקצבת נכות מעבודה עקב תאונת העבודה מיום 10.4.08.

כז. לטעמה של המשיבה סה"כ הפיצוי שפסק בית משפט קמא לזכות המערער (122,000 ₪ בניכוי התשלום התכוף בסך 44,000 ₪) ובתוספת שכ"ט עו"ד מבטא, לדעתה, פסיקה ביד נדיבה ולכן יש לדחות את הערעור.

כח. בישיבה שהתקיימה בפנינו ביום 12.1.16 שמענו את תמצית טיעוניהם של ב"כ שני הצדדים כשבפנינו הודעת הערעור המתוקנת שבאה במקום עיקרי הטיעון של המערער, הנספחים שצורפו להודעת הערעור המקורית, וכן עיקרי הטיעון ותיק המוצגים של המשיבה.

כט. לאחר שנתנו דעתנו לפסק דינו של בית משפט קמא, לחוות דעתה של המומחית בתחום הנפשי ד"ר איילה שינקמן, לחוות דעתה של המומחית בתחום הנוירולוגי פרופ' ב' גרוס, לרבות תשובות ההבהרה שלה, כמו גם חוות דעתה המשלימה, וכן בשים לב לתשתית הראייתית כפי שהונחה בפני בית משפט קמא מסקנתנו היא שדין הערעור להידחות.

ל. הגם שהמערער העלה השגות רבות ומפורטות כנגד פסק דינו של בית משפט קמא וכנגד קביעותיה ומסקנותיה של המומחית הרפואית בתחום הנוירולוגי לא ראינו כל הצדקה לטענות והשגות אלה.

בית משפט קמא ראה ושמע את עדותו של המערער, וכן התקיימה בפניו חקירתה הנגדית הארוכה והממצה של המומחית הרפואית פרופ' ב' גרוס.

רשאי היה בית משפט קמא לגבש את ממצאיו ומסקנותיו על יסוד הקביעות הברורות בשתי חוות הדעת הרפואיות של המומחית הרפואית בתחום הנוירולוגי פרופ' ב' גרוס, כשמסקנותיה של המומחית הרפואית מעוגנות ונתמכות בתיעוד הרפואי העשיר שהועמד לרשות המומחית.

לא. נוכח המחלוקת בין ב"כ הצדדים באשר לרישום בתיק הרפואי נכון לשנת 1998 (כ- 10 שנים לפני התאונה) עיינו גם אנו בגיליון מרפאת העצבים מיום 10.7.98 (נספח א/1 של הודעת הערעור המקורית) ובניגוד לדעת המערער, איננו סבורים שנכתב בשורה השנייה: "לא ידוע על התקפים אפיל'".

אכן המילה המופיעה לפני "ידוע" אינה ברורה כל צרכה, אך נראה לנו, כי הכתוב בשתי שורות אלה הוא כטענת המשיבה: "בן 23 לא מתלונן על כאבי ראש סחרחורות, אך (נראה שנכתב בטעות: "אח") ידוע על התקפים אפיל'".

יצוין , שעוד קודם לכן ביום 11.12.97 טופל המערער בחדר המיון של ביה"ח רמב"ם וצוין, בין יתר הדברים: "מזה חודש אירועים של התעלפות" (נספח א/3 של נספחי הודעת הערעור המקורית).

לב. באשר לתאונה נשוא הדיון הגיעה המומחית הרפואית למסקנה שלא הייתה חבלת ראש משמעותית שהיה בה כדי לגרום לפגיעה נוירולוגית ופרכוסים חוזרים ונשנים, הואיל ובבדיקה הנוירולוגית בחדר המיון צוין שאין סימנים לחבלת ראש.

לג. על כך עוד יש להוסיף , כפי שציין בית משפט קמא, שבדו"ח חדר המיון מיום התאונה צוין, על יסוד עדות רעייתו של המערער, שהוא איבד את הכרתו וקצף יצא מפיו לפני התאונה. לדברי רעייתו של המערער, הוא היה מחוסר הכרה, לא הגיב לדבריה, ולכן קרתה התאונה.

גם בטופס ההעברה ביום התאונה מבית החולים "המשפחה הקדושה" נצרת, לבית החולים רמב"ם צוין בפרק האבחנות: "פרכוס לפני התאונה עם הוצאת קצף מהפה".

לד. רשאי היה בית משפט קמא לאמץ את קביעותיה ומסקנותיה של המומחית הרפואית זאת לאחר שגם התקיימה בפניו חקירה נגדית ארוכה וממצה של פרופ' ב' גרוס ומה גם שהתיעוד הרפואי העשיר מבסס קביעות ומסקנות אלה, כשם שאף רשאי היה בית משפט קמא ליתן דעתו לא רק לראיות כפי שהובאו בפניו אלא גם לעדים שניתן היה לצפות כי יובאו, אך הם לא הובאו, ובעיקר רעייתו של המערער, וזאת הן ביחס למצבו הרפואי והתנהגותו של המערער לאחר התאונה, והן בנוגע לעזרה לה נזקק המערער לטענתו.

כך גם לא הובאו עדויות לתמיכה בגרסת המערער באשר לנזקים הנטענים, ולרבות הפגיעה בהשתכרות.

לה. נוסיף, שלא ראינו הצדקה כלשהי לבקשת המערער לפסילת חוות דעתה של המומחית פרופ' ב' גרוס, וכך גם באשר לבקשה למינוי מומחה רפואי נוסף.

בצדק קבע בית משפט קמא, בעמ' 6 של פסק הדין, נוכח התיעוד הרפואי שהונח בפניו:

"אינני נתקל בקושי להכריע בתיק שבפניי על סמך חוות דעתה של המומחית, לרבות חקירתה הנגדית בביהמ"ש, וההשלמות לחווה"ד שנעשו בהתאם להחלטת ביהמ"ש. אין בליבי ספקות באשר למילוי מלאכה זו, נוכח חווה"ד שבפניי".

לו. אין כל הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בקביעתו זו של בית משפט קמא, ואף לא היה מקום להיעתר לבקשת ב"כ המערער לחזור ולחקור את המומחית הרפואית לאחר המצאת חוות דעתה המשלימה מיום 4.9.14, הואיל ולא היה בחוות הדעת המשלימה כדי להוביל למסקנה שונה מזו אליה הגיעה המומחית הרפואית, בשים לב לתיעוד הרפואי העשיר שהונח בפני בית משפט קמא.

לז. גם באשר לשיעור הפיצוי שנפסק לזכות המערער, אין כל הצדקה להתערבותה של ערכאת הערעור, ועיינו: ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון לידור (מיום 4.8.05), פסקה 7:

"...ערכאת הערעור בוחנת את הסכום הכולל שנפסק (לפני הניכויים) על רקע נתוני יסוד מסוימים, כמו גילו של הנפגע, שיעורה של הנכות התפקודית, אופי הסיעוד הנדרש, בסיס השכר ותוחלת החיים. אם מסתבר כי הסכום הכולל של נזקי הממון הינו סביר, אין צורך לקיים בחינה מעמיקה של ראשי הנזק אלא מקום שמתגלה טעות בולטת".

לח. בהציבנו לנגד עינינו את דרגת הנכות (10%) כפי שנקבעה למערער על ידי המומחית הרפואית בתחום הנפשי ד"ר א' שינקמן, ונוכח העדר הוכחה בדבר רמת השתכרות כלשהי של המערער, והעדר אינדיקציה ברורה לגבי תקופת אי הכושר שניתן לקשר אותה לפגיעותיו של התובע בתאונה (עמ' 7 לפסק דינו של בית משפט (קמא), וכן בשים לב לתאונת העבודה הקשה שאונתה למערער כשמונה חודשים לפני התאונה הנדונה כאן, ובעטיה נקבעו לו 50% נכות רפואית ובתוספת תקנה 15, 75% נכות - שוכנענו, כי הסכום הכולל שנפסק לזכות המערער לפי פסק דינו של בית משפט קמא אין בו כדי לקפח את המערער כלל ועיקר.

אין בראיות שהובאו (ובהתחשב גם באלה שלא הובאו) כדי להצדיק מסקנה שונה מזו שאליה הגיע בית משפט קמא.

לט. התוצאה מכל האמור לעיל היא שאנו מורים על דחיית של הערעור.

לא ראינו כל הצדקה לערעור זה. אך מתוך התחשבות במצב בריאותו הכללי של המערער נסתפק בהטלת הוצאות משפט מתונות ולכן אנו מחייבים את המערער לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪.

מזכירות בית המשפט תעביר מתוך הפיקדון שהפקיד המערער בבית משפט זה, ככל שהפקיד, את הסכום של 4,000 ₪ לידי ב"כ המשיבה, עבור המשיבה, ואילו יתרת הפיקדון תוחזר על ידי המזכירות לידי ב"כ המערער, עבור המערער.

ניתן היום, י' שבט תשע"ו, 20 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.

מזכירות בית המשפט תמציא את העתקי פסק הדין לבאי כוחם של שני הצדדים.