מהות התביעות ההדדיות

1. בפני שתי תביעות שהדיון בהן אוחד ועניינן תשלום דמי תשתית עבור פריקת נפט גולמי במקשר הימי במפרץ חיפה.

התביעה הראשונה, מבחינה כרונולוגית, הוגשה על ידי בתי זיקוק לנפט בע"מ (להלן: "בז"ן") כנגד חברת נמל חיפה בע"מ (להלן: "הנמל") וזאת במסגרת תיק 9455-03-09, ובה עתרה בז"ן לצו המצהיר כי לנמל אין זכות לגבות הימנה דמי תשתית בגין פריקת נפט גולמי המיובא באמצעות המקשר הימי במפרץ חיפה. עוד בקשה בז"ן להצהיר כי הנמל זכאי לגבות הימנה דמי תשתית אך ורק בשיעור התואם את עלות השירותים שהוא מספק לה בפועל, אם בכלל, כפי שעלות זו תוכח וכי הוא מנוע מלנקוט באמצעים מנהליים ו/או חד צדדים כלשהם כנגד בז"ן בגין אי תשלום דמי התשתית.

2. הנמל הגיש מצדו תביעה כנגד בז"ן במסגרת תיק 22229-10-09 ובה עתר לחייב את בז"ן לשלם לו דמי תשתית בסך 34,727,031 ₪. בתביעה זו נאמר כי משך שנים, ועד לחקיקת חוק רשות הספנות והנמלים, התשס"ד - 2004 (להלן: "חוק רשות הספנות") נהגה בז"ן לשלם לנמל אגרת רציף בשיעור 5% מערך המטען בגין יבוא נפט גולמי דרך המקשר הימי. גם לאחר חקיקת החוק הנ"ל, המשיכה בז"ן לשלם את דמי התשתית באותו שיעור. נאמר, כי לקראת סוף שנת 2007 החליטה בז"ן לעשות דין לעצמה והפסיקה לשלם את דמי התשתית בטענה כי בעקבות הרפורמה בנמלים חל שינוי מהותי בתעריפי השירות בנמלים והם הפכו מאגרה למחיר. עוד נאמר בתביעת הנמל כי למן המועד שבו הפסיקה בז"ן לשלם את דמי התשתית ועד אוקטובר 2008 פקדו את נמל חיפה 30 אוניות שפרקו עבור בז"ן נפט גולמי, דרך המקשר הימי, וכי סכום התביעה משקף את חובה של בז"ן בגין דמי תשתית המתחייבים על פי דין.

3. בהחלטת ביניים מיום 7.11.2012 התייחסתי לשאלה המשפטית באם גביית דמי התשתית בגין פריקת נפט באמצעות המקשר הימי מותנית בהוכחת אספקת שירות על ידי הנמל אם לאו. מילים אחרות, האם מדובר בתשלום שהוא בבחינת "מחיר" כפי שסבורה בז"ן, או שמא עסקינן ב"אגרה" כפי שטען הנמל.

בגדר אותה החלטה נקבע כי במועדים הרלוונטיים דמי התשתית היו בגדר אגרה ולא מחיר טהור. עם זאת, נאמר כי גם אם ייקבע כי אופי האגרה הוא כזה שאינו מחייב זיקה בין השירות למחיר, עדיין יהא מקום ליתן את הדעת לעלות השירות שכן שיעור האגרה אינו יכול להיות שרירותי ובלתי הגיוני לחלוטין ולעניין זה יש לקיים בירור עובדתי.

בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי הנמל לבית המשפט העליון (רע"א 8946/12) נדחתה בהחלטה מיום 21.3.2013.

טענות הנמל

4. בז"ן מייבאת נפט גולמי הנפרק באמצעות מקשר ימי המצוי בשטח הכרזתו של נמל חיפה. על פי הוראות הדין, יבוא ויצוא נפט, דלק ומוצריהם מחויב בתשלום דמי תשתית המשולמים בגין שימוש בתשתית הנמלים ועבור פיתוחן. הנמל הוסמך לגבות את דמי התשתית ולהעבירם לחברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ (להלן: "חנ"י") ותביעתו כנגד בז"ן מבוססת על הוראות צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחיר שירותי נמל), התשס"ה – 2005 (להלן: "צו 2005"). צו זה שהותקן סמוך לאחר הרפורמה בנמלים העמיד את דמי התשתית בגין יבוא נפט על אותו שיעור שהיה קבוע בתקנות שקדמו לצו כ"אגרת רציף". הנמל הפנה לכך שתביעת בז"ן לסעד הצהרתי מתייחסת לתקופה שלאחר התקנתו של צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירי שירותי נמל) (מחיר מירבי לדמי תשתית לנפט, דלק ומוצריהם), התשס"ט – 2008 (להלן: "צו 2008") במסגרתו נקבע מחיר מירבי לדמי התשתית. כן מתייחסת תביעת בז"ן לתקופה שלאחר התקנת צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (שירותי נמל), התש"ע – 2010 (להלן: "צו 2010") בגדרו נקבע מחיר קבוע לדמי התשתית.

5. בז"ן לא חלקה על תוקפם או סבירותם של הצווים מכוחם גובה הנמל את דמי התשתית. במובן זה חוקיות הצווים וסבירותם אינה עומדת לדיון בהליך זה ועסקינן רק בפרשנות דבר חקיקה ולא בביקורת עליו או תקיפתו. בהיעדר מחלוקת לגבי תוקף הצו או סבירותו לא ניתן לחלוק על חוקיותו של החיוב ואין צורך כלל לדון בשאלה מה השירות שבגינו הוטל החיוב. לא ניתן גם לחלוק על השאלה באם שיעור האגרה שנקבע משקף את עלות השירות שכן מחלוקת זו אינה מתייחסת לפרשנות הצווים אלא לתוקפם וסבירותם ובז"ן לא עתרה כאמור כנגד חוקיות או סבירות הצווים. במצב דברים זה אין מקום לדון בטענה כי הנמל קבע מחיר מופקע תוך ניצול כח מונופוליסטי כביכול, ולו מן הטעם שהתעריף נקבע על ידי מחוקק המשנה. די בעובדה שהצו קובע את החובה לשלם דמי תשתית בגין יבוא דלק באמצעות המקשר הימי כדי לחייב את דחיית טענות בז"ן אף מבלי לדון בשאלת השירות הניתן על ידי הנמל ועלותו.

6. לחילופין, גם לו התיימרה בז"ן לתקוף את דבר החקיקה, אין לאפשר לה זאת נוכח הימנעותה מלמצות את ההליכים המנהליים בדרך של השגה על קביעת תעריף לפי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק הפיקוח"). כמו כן, אין לאפשר לבז"ן לתקוף את דבר החקיקה בשל הימנעותה מלנקוט בהליך של תקיפה ישירה המופנה כלפי מתקין הצו. העמדה כי אין להתיר לבז"ן תקיפה עקיפה של הצו נכונה ביתר שאת נוכח העובדה שהנמל לא הוא שקבע את התעריף בגין דמי תשתית והמידע הנוגע לשיקולי המדיניות ולתחשיבים שבבסיס קביעתו של התעריף אינם בידיעת הנמל. בנוסף, אין לאפשר תקיפה עקיפה גם מהטעם שלא הובאה בפני בית המשפט עמדתה של המדינה אשר קבעה את חובת התשלום ואת שיעורו.

7. הנמל הפנה להחלטת הביניים בה נקבע כי דמי התשתית הם בבחינת אגרה ולא מחיר וטען כי אין הכרח ששיעור האגרה ישקף את שווי השירות או המשאב הציבורי שבגינו היא מוטלת. התמורה אינה חייבת להיות ישירה ודי בקיומה של זיקה לשירות על מנת להצדיק את הטלת האגרה. בנוסף, אפשר שהאגרה תשמש גם מקור הכנסה לגוף הציבורי, מעל ומעבר לעלות של השירות.

8. בענייננו, לשון החקיקה וההיסטוריה החקיקתית מלמדים בבירור כי מחוקק המשנה התכוון להטיל חובת תשלום דמי תשתית בגין יבוא דלק באמצעות המקשר הימי. מקום בו קבע מחוקק המשנה קיומה של חובת תשלום אגרה בגין פעולה ספציפית, די בכך על מנת ללמד כי עמדתו היא שאכן ניתן שירות בגין אותו תשלום ואין לחייב את מי שהוסמך לגבות את התשלום להוכיח את מתן השירות. ככל שסבורה בז"ן אחרת, היה עליה לעתור כנגד דבר החקיקה. בז"ן מעולם לא חלקה על חובתה לשאת בתשלום אגרת רציף קודם לרפורמה. גם לאחר הרפורמה בנמלים הוסיפה בז"ן ושילמה את דמי התשתית על פי הוראות צו 2005 מבלי להעלות כל טענה לפיה אין היא חבה כביכול בתשלום או כי לא ניתן שירות בגינו. כך נהגה עד סוף שנת 2007 מבלי שהעדים מטעמה סיפקו כל הסבר ראוי לשינוי שחל בעמדתה.

9. לעניין השירות בגינו מחויבת בז"ן בדמי תשתית נאמר כי מדובר בעצם השימוש בתשתיות הנמליות. עצם קיומה של תשתית ובכלל זאת המקשר הימי, המעגן, עומק המים, נתיב השיט, מתקני ניתוב וניווט והנמל עצמו, מקימים בסיס לגביית דמי תשתית. במסגרת צו 2010 הבהיר מחוקק המשנה כוונתו כאשר הגדיר דמי תשתית כתשלום בעד העמדה, תחזוקה ופיתוח של תשתיות נמליות כגון רציף, שוברי גלים ומתקני עזר לניווט כלי שיט ותחזוקת הסביבה הימית. בחוות דעתו של פרופ' אשר בלס שהוגשה מטעם הנמל נאמר כי מבחינה כלכלית מתייחסים דמי התשתית לעלויות ההון של התשתיות הנמליות, הקיימות והעתידיות ובתוכן התשתיות שהאניות הפורקות נפט נעזרות בהן במישרין או בעקיפין.

אין חולק כי לצורך פריקת הנפט הגולמי נכנסות האניות לתוך תחום הכרזת הנמל ועוגנות בשטח זה. אין חולק כי אותן אניות מחויבות בדמי מעגן ובאגרות בגין שירותים תפעוליים שונים. משכך, ברי כי אותן אניות עושות שימוש ישיר בתשתיות הנמל. בגדר תחזוקת הסביבה הימית ומתקני העזר לניווט, שהינם באחריות חנ"י, נכללים בין היתר הטיפול באירועי זיהום ים והצורך בהיערכות לתרחישים של אירועים כגון אלה, כאשר מטבע הדברים סיכון זה גבוה במיוחד בהקשר של מכליות הפורקות נפט במקשר הימי בשל כמויות הדלק שהן נושאות. בנוסף, במהלך כניסתן לנמל לצורך פריקה במקשר הימי, נזקקות האניות לשירותי נמל תפעוליים הנשענים על תשתיות נמליות. לדוגמה, על מנת לקבל שירותי ניתוב, יש צורך בכלי שיט שיסיע את הנתב לאוניה. כלי שיט זה נזקק למזח אליו יהיה קשור. הנתב נזקק למבנה בנמל בו ישהה עד יציאתו למשימת הניתוב ולאחר סיומה, ועוד כהנה. מדובר בתשתיות נמליות מובהקות הדרושות על מנת שניתן יהא לספק אותם שירותים תפעוליים שהאוניה נזקקת להם.

10. זאת ועוד, דמי התשתית נועדו לאפשר גם את צרכי הפיתוח העתידי של הנמל כפי שקובע צו הפיקוח מפורשות. תכניות הפיתוח של הנמלים הינן רחבות היקף ומותוות על ידי מדיניות מקרו-כלכלית של ממשלת ישראל. על מנת להצדיק חיוב בדמי תשתית אין הכרח שההשקעה שבוצעה בעבר ו/או השקעה עתידית תהיה בפריט תשתית ייעודי המשמש מטען מסוים דווקא. הדבר עולה בבירור מן הפסיקה הקובעת כי אפשר שאגרה תשמש גם מקור הכנסה לגוף הציבורי. בענייננו, קיימת אינדיקציה ברורה לכך שהתעריפים נועדו ליצור קרנות שיאפשרו פיתוח עתידי של הנמלים כעולה מהחלטת הממשלה הקובעת כי התעריפים יקבעו באופן שיבטיח הקצאת מקורות לפיתוח הנמלים. הואיל ומדובר בפיתוח עתידי ארוך טווח, ברי כי לא ניתן לייחס אותו באופן קונקרטי לבעל מטען ספציפי הפורק את מטענו בנמל כיום. חלק ניכר מההשקעות ומתוכניות הפיתוח רלוונטיות גם לאניות הפורקות דלק ברציף הדלק ובמקשר הימי.

11. אין יסוד לאבחנה אותה ביקשה בז"ן לעשות בינה לבין בעלי מטען אחרים שמטענם נפרק על ידי הנמל ברציפי הנמל, שכן דמי התשתית משולמים בגין התשתיות הנמליות המשותפות ואין הבדל בנוגע לתשתיות אלו בין בז"ן לכל בעל מטען אחר. על חוסר הסבירות של אבחנה זו מעידה ההשוואה שערכה בז"ן עצמה בין פריקה במקשר הימי לבין פריקה וטעינה ברציף הדלק, שכן אין כל הבדל בין פריקת דלק דרך המקשר הימי לבין פריקת וטעינת מוצרי דלק באמצעות רציף הדלק, שאף הוא נבנה, מתוחזק ומתופעל באמצעות החברה הממשלתית תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ (להלן: "תש"ן") וההבדל היחיד הוא בכך שברציף הדלק נקשרת האוניה למזח, פעולה בגינה היא מחויבת באגרת מינגש שאינה מחויבת במקשר הימי, ועל אף זאת בז"ן משלמת לנמל דמי תשתית בגין מטענים המטופלים ברציף הדלק בלא כל עוררין.

12. לגבי הזכויות במקשר הימי, נטען כי פעילות תש"ן ברציף הדלק ובמקשר הימי היתה מכח זיכיון היסטורי שפקע. עם פקיעתו חזרו הזכויות במקשר למדינה ולרשות הנמלים שחנ"י באה בנעליה. גם קודם לפקיעת הזיכיון, לא היתה מחלוקת בדבר חובת תשלום דמי התשתית לנמל בגין פריקה באמצעות המקשר הימי. בז"ן אכן שילמה לאורך שנים את אגרת הרציף גם בתקופת הזיכיון. משכך, גם אלמלא פקיעת הזיכיון, הרי שלא חל כל שינוי המצדיק הפסקת החיוב בדמי תשתית. התשלום הנעשה על ידי בז"ן לתש"ן אינו בבחינת כפל גביה משום שזה משולם בגין פעולת הפריקה בלבד ולא בגין התשתיות הנמליות ופיתוח הנמל. מדובר באגרה תפעולית ואין היא באה במקום תשלום דמי תשתית.

13. בכל הנוגע לסוגית סבירות התעריף, טען הנמל כי בתקופה בה הועמדו דמי התשתית על סכום קבוע (בצו 2005 ובצו 2010) לא ניתן היה להתנות את גביית דמי התשתית בהוכחת עלות השירות, שהרי הנמל לא היה רשאי לגבות דמי תשתית בשיעור נמוך מהשיעור שנקבע בצו. הנטל על בז"ן להוכיח כי התעריף שנקבע הינו שרירותי ובלתי הגיוני לחלוטין. את שאלת סבירות התעריף יש לבחון לאור חזקת התקינות והחוקיות, הריסון והאיפוק המוגברים בהם נוקט בית המשפט כשמדובר בביקורת על דבר חקיקת משנה, בייחוד כאשר מדובר בקביעת תעריפים בתחומי משק וכלכלה. כפי שהובהר, הנמל לא קבע את התעריפים ואין לו את התחשיבים ששימשו בסיס לקביעתם. בז"ן בחרה שלא לצרף להליך את המדינה ולא לעתור נגד דבר החקיקה ועל כן לא ניתן לקבל נתונים ביחס לקביעת התעריפים.

14. בהתייחס לסבירות התעריף שנקבע בצו 2005 הוסיף הנמל וטען כי צו זה צילם את המצב שהיה קודם הרפורמה המבנית בכל הנוגע למבנה התעריפים. התעריף שהיה בתוקף עד התקנת צו 2008 הינו התעריף שנקבע בתקנות האגרות כאגרת רציף בשיעור 0.5% משווי המטען. כפי שצוין, בז"ן מעולם לא תקפה את התעריף שנקבע בתקנות האגרות אלא שילמה אותו משך שנים.

התעריף שנקבע במסגרת צו 2008 הופחת משיעור של 0.5% מערך המטען לשיעור של כ-0.2% מערך המטען אותה עת. הפחתה זו דומה למעשה להפחתה בדמי התשתית ביחס ליתר המטענים כפי שנעשתה במסגרת הרפורמה בתעריפים בשנת 2010.

15. אשר לטענה לפיה בתקופה בה נקבע התעריף כמחיר מירבי, לפי צו 2008, היה על הנמל לגבות סכום נמוך יותר בהתאם לעלות השירות, נטען כי כל עוד התשלום אותו דרש הנמל היה בגבולות הסכום הקבוע בצו הוא פעל כדין. בהצעת הרפורמה בתעריפים הובהר כי קביעת מחיר מירבי נועדה לאפשר לחברות הנמל גמישות מסחרית. במקרה הנדון, לא היתה כל הצדקה מסחרית להפחתה מהמחיר המירבי שכן הפחתת התעריף נעשתה מבלי להעלות תעריפים אחרים תוך הנחה כי הדבר יביא לגידול בכמויות היבוא, תחזית שהתבדתה, כך שבפועל נגרם הפסד הכנסה משמעותי.

16. הנמל ביקש לדחות את תחשיבי התשואה בחוות הדעת הכלכלית מטעם בז"ן. בחוות דעת זו נאמר כי דמי התשתית הנגבים בנמל חיפה חורגים מהמקובל בענף ואולם קביעה זו מתעלמת מהרפורמה בתעריפים וכל התחשיבים בחוות דעת המומחה מטעם בז"ן מבוססים על תחשיבים המתייחסים לתקופה שקדמה לרפורמה בתעריפי הנמלים. אותה חוות דעת מבוססת על הנחה שגויה לפיה כבר בשנת 2005 השתנה מבנה התעריפים בנמלים למבנה המבוסס על עלויות ללא סבסודים צולבים.

טענות בז"ן

17. במשך שנים חייב הנמל את בז"ן באגרת רציף מכוח פקודת הנמלים המנדטורית, תשלום משחית שמילא את כיסי הנמל ופטר אותו מאימוץ נורמות שירות מינימאליות המחייבות ספק שירות חיוני לציבור. בשנת 2005 ערך המחוקק רפורמה מקיפה כדי לנסות לחולל שינוי שיוביל להתייעלות ולשיפור התחרות. ביום 17.2.2005 נכנס לתוקפו חוק רשות הספנות והנמלים שהחיל את חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים על שירותי נמל הניתנים בנמל מהנמלים המנויים בתוספת השניה כאשר שירותי נמל הוגדרו כ - "שירות של ניטול מטענים והחסנתם או של העלאת נוסעים לכלי שיט או הורדתם ממנו, הניתן בנמל, וכן שירות הניתן לכלי שיט בנמל". בצו 2005 נקט המחוקק בלשון "המחיר לשירות על שימוש בתשתיות ופיתוח הנמל יהיה ....". קביעה זו של המחוקק הראשי ומחוקק המשנה שיקפה מהפך במעמד התשלומים הנגבים על ידי הנמל באופן שהמחוקק דרש כעת קשר ישיר בין מחיר לשירות ואסר גבייתם של תשלומים שלא ברור מה התמורה בגינה הם משולמים.

18. לאור שינויי החקיקה והמגמה הברורה העולה משינויים אלה, פנתה בז"ן לנמל בסמוך לאחר הרפורמה ודרשה לדעת מהו השרות כנגדו היא נדרשת לשלם דמי תשתית בנוגע לנפט הגולמי הנפרק במקשר הימי של תש"ן ללא כל מעורבות מצד הנמל. לטענת בז"ן פנייתה זו הניבה תשובות שונות ומשונות שבאף אחת מהן לא עלה בידי הנמל להצביע על שירות כלשהו הניתן בתמורה לדמי התשתית אותם הוא מבקש לגבות הימנה. פעם הסתפק הנמל בהפניה להוראות החוק ופעם טען כי שירותי הניווט ו/או התצפית מצדיקים את הטלת דמי התשתית ופעם אחרת טען כי עצם קיומו של הצינור התת ימי במפרץ חיפה מצדיק את גביית התשלום. בנסיבות אלה, הפסיקה בז"ן לשלם דמי תשתית החל מיום 1.10.2007. נאמר כי במשטר המשפטי שלאחר הרפורמה, אין כל מקום לגביית דמי תשתית על ידי הנמל בגין נפט גולמי הנפרק במקשר הימי של תש"ן. גביה מעין זו, לא זו בלבד שתסב נזק עצום למשק כולו עקב ניפוח מחירי הנפט הגולמי באופן מלאכותי אלא תנציח את תפקודו הלקוי של הנמל ותעודדו להמשיך בדרך פעולתו המזיקה והבלתי תחרותית.

19. פריקת נפט גולמי במקשר הימי של תש"ן נעשית ללא מעורבות של הנמל שכן המקשר מרוחק כ 3 ק"מ משובר הגלים של הנמל והקשירה נעשית באמצעות תש"ן. לאחר הפריקה המיכליות חוזרות ללב ים מבלי שהן נכנסות למעגן הנמל. צו תעריפי התשתית במשק הדלק מסדיר את התשלום עבור שירותי תשתית במשק הדלק, ובענייננו פריקת נפט במקשר הימי של תש"ן. בז"ן משלמת עבור התשתית המשמשת לפריקה ואין כל עילה לחייבה בדמי תשתית לנמל שעה שפריקת הנפט הגולמי נעשית ללא שימוש בתשתיות הנמל. חיוב זה מנוגד לרפורמה ויש בו משום כפל גביה. שאלת היסוד עליה לא הצליח הנמל להשיב נוגעת לשירות אותו הוא נותן בתמורה לדמי השתית. הואיל ולא עלה בידי הנמל להצביע על שירות כאמור הניתן לבז"ן בגין פריקת הנפט הגולמי במקשר הימי, הוא הולך סחור סחור ומנסה לשכנע שאין צורך בבירור עובדתי פרטני לגבי השירות. בתוך כך הפנתה בז"ן להחלטת הביניים מיום 7.11.2012 בה נקבע כי דמי התשתית הם בגדר אגרה ולא מס ולכן חייב להתקיים קשר סיבתי בין התשלום לבין השירות וכי אף אם מדובר בתשלום הנושא אופי קרוב יותר למס עדיין יהא מקום ליתן את הדעת לעלות השירות, שכן שיעור האגרה אינו יכול להיות שרירותי ובלתי הגיוני לחלוטין. לטענת בז"ן טענות הנמל בסיכומיו מהוות ערעור מוסווה על החלטתו הנ"ל של בית המשפט.

20. הנטל להוכחת מתן שירות וקיומו של יחס סביר בין עלות השירות לבין התשלום הנתבע, מוטל על הנמל. הטלת נטל זה על בז"ן פירושה כי יהא עליה להוכיח דבר על דרך השלילה, דהיינו כי אינה מקבלת כל שירות מאת הנמל בפריקת הנפט במקשר הימי. ואולם גם אם ייקבע כי הנטל על בז"ן הרי שהוכח ללא כל ספק כי זו אינה מקבלת מן הנמל שירות כלשהו בגין הנפט הנפרק במקשר הימי.

21. הרפורמה נעשתה בחוק ראשי האוסר על גביית תשלום ללא שירות. צווי הפיקוח הבהירו אף הם כי התשלום הוא "מחיר לשירות" וגם כשקבעו את התעריפים עצמם הם לא חרגו מעקרון היסוד של תשלום כנגד שירות. בכל מקרה, הגם שצווי הפיקוח ברורים, הרי שגם לו היו טעוני פרשנות, הרי שיש לפרשם לאור מטרותיה של הרפורמה בנמלים. בהיותם חקיקת משנה, יש לשאוף ליתן להם פרשנות התואמת את כוונת המחוקק כפי שזו באה לידי ביטוי בחקיקה הראשית. העובדה שצווי הפיקוח קובעים תעריף לדמי תשתית ליבוא נפט, אין בה כדי ללמד על זכותו של הנמל לגבות בכל מקרה את דמי התשתית ללא קשר לשירות.

22. אין יסוד לטענת הנמל כי השירות ניתן מעצם כך שמכליות הנפט נכנסות למעגן החיצוני של הכרזת הנמל ובכך הן עושות שימוש במעגן עצמו, בעומק המים ובנתיב השיט וכן בשירותי התצפית, המטאורולוגיה והניווט. לא ניתן הסבר מדוע השיט במי המפרץ הטבעיים, הרבה מחוץ למעגן המלאכותי, אגב ניצול עומק המים שגם הוא יציר הטבע, מהווים שימוש בתשתיות הנמל. לא ברור מדוע שירותי תצפית וניווט, שהנם שירותים תפעוליים המסופקים לבעלי כלי שיט, שאף משלמים בגינם תשלום בנפרד, הם בגדר שירותים של שימוש בתשתית הנמל. המומחה מטעם הנמל הצביע בחוות דעתו על השקעות שנעשו בשנים האחרונות בנמלים, אלא שבין אלה לבין פריקת נפט במקשר הימי במפרץ חיפה אין ולו כלום.

23. הטעם היחיד שעלה בידי הנמל להציג על מנת להצדיק גביית דמי תשתית בגין הנפט הנפרק במקשר הימי נעוץ בהשקעה הצפויה בהעמקת השוקע במקשר הימי בסדר גודל של 20 מיליון דולר. אולם לבד מהעובדה שהשקעה זו לא בוצעה עד היום וספק אם תבוצע בעתיד, הרי שאין בה כדי להצדיק תשלום שנתי בהיקף של 30 מליון ₪. מה גם שבז"ן שלמה משך שנים, עובר לרפורמה, אגרת רציף שיש בה כדי לכסות בקלות השקעה חד פעמים מעין זו. אף הסתמכות הנמל על תכנית המתאר הארצית (ת/5) אין בה כדי להועיל שכן מדובר בתוכנית שאין כל וודאות שתצא אי פעם אל הפועל. די בכך שעל מנת להוציאה אל הפועל דרושים מהלכים רבים ובכללם עריכה ואישור של תוכנית מפורטת, עניין שאורך שנים רבות.

24. צו 2010 מבחין בין תשלום עבור שירות לכלי שיט לבין תשלום עבור שירות לבעל מטען. לא מדובר בהבחנה סמנטית אלא כזו הנובעת מהרציונל של תשלום תמורת שירות בהתאם לטיב השירות ולזהות מקבל השירות. הצו עורך הבחנה בין שלב תנועת כלי השיט אל נקודת העגינה לבין פריקת המטען. בשלב התנועה כל שירות מסופק רק לכלי השיט ובעל הכלי משלם עבורו. בשלב הפריקה, השירות מסופק לבעל המטען וזה משלם עבורו. לכן אם יגיע כלי שיט שיבחר שלא לפרוק את מטענו, הנמל לא יגבה ממנו דמי תשתית, שכן אלה משולמים רק עבור פריקת מטען. האגרות המוטלות על כלי השיט לרבות דמי מעגן, דמי מינגש, דמי עגינה וכו' קשורות בתנועת כלי השיט אל נקודת העגינה. לעומת זאת, האגרות המוטלות על בעל המטען, ודמי התשתית בכללן, קשורות בפריקת המטען מכלי השיט. משמע שהנמל אינו גובה דמי תשתית כאשר הוא נותן שירות לבעל האוניה אך אינו לוקח חלק בפריקת המטען. בכך הודה גם המצהיר מטעם הנמל. על מנת לגבות דמי תשתית בגין נפט הנפרק במקשר הימי היה על הנמל להראות כי הוא נותן שירות לבז"ן כבעל מטען, אך בכך הוא כשל שכן כל שירותי התשתית הניתנים לבז"ן בקשר עם פריקת הנפט הגולמי במקשר הימי, ניתנים לה על ידי תש"ן בלבד אשר גובה תמורת שירותיה מחיר מלא. זאת בין היתר על שום שהבעלות במקשר הימי ובצינור התת ימי הנה של תש"ן. בין המדינה לתש"ן נחתם הסכם עקרונות ביום 31.12.2000 אשר קדם לו הסכם זיכיון שנחתם בשנת 1954. מן ההסכם המאוחר עולה כוונה ברורה להאריך את הזיכיון שניתן לתש"ן לתקופה נוספת. לא בכדי משלמת בז"ן לתש"ן סכומים נכבדים עבור תעריפי תשתית בהתאם לצו תעריפי תשתית במשק הדלק ותשלום זה מבוסס גם על ההשקעה של תש"ן בתשתיות וגם על עלויות התחזוקה בהן נושאת תש"ן.

25. לחילופין טענה בז"ן כי בתקופה בה עמד בתוקפו צו 2008 אשר קבע תעריף מירבי לדמי תשתית, היה על הנמל לגבות מבז"ן מחיר נמוך מן המחיר המירבי. בהקשר זה נטען כי לא עלה בידי עדי הנמל להציג הסבר לסכומי דמי התשתית העצומים הנגבים מבז"ן. פניות לנמל על מנת לקבל הסבר לגבי השקעות מתוכננות באזור המקשר הימי הניבו תשובה לפיה ישנו תכנון להעמיק את השוקע בעלות של כ 20 מיליון דולר. גם אם עבודה זו תבוצע בעתיד, אין כל הצדקה לחייב את בז"ן בעשרות מיליוני ₪ ללא הגבלת זמן כדי לממן השקעה שעלותה 80 מיליון ₪. רק בגין השנים מאז הגישה בז"ן את תביעתה לסעד הצהרתי עליה לשלם לנמל, לפי דרישתו, סך של למעלה מ- 150 מיליון ₪ מבלי שהנמל יראה כי השקיע בתקופה זו ולו שקל אחד בהעמדה, תחזוקה ופיתוח של תשתיות נמליות.

דיון והכרעה

ההיסטוריה החקיקתית

26. עד לרפורמה בנמלים, שמצאה את ביטויה בחקיקת חוק רשות הספנות והנמלים, התשס"ד – 2004 , נוהלו השירותים הנמליים והופעלו על ידי רשות הנמלים והרכבות שהוקמה לפי חוק רשות הנמלים התשכ"א – 1961. בדברי ההסבר להצעת חוק רשות הספנות נאמר כי נמלי ישראל מהווים צינור עיקרי לקיום סחר חוץ של מדינת ישראל ומעבירים כ 97% מהיקף הסחר. נאמר עוד כי ענף השירותים הנמליים כיום הנו בלתי תחרותי לחלוטין, מצב המביא לרמת ניצול נמוכה של תשתית, לתפוקות שאינן גבוהות דיין וכתוצאה מכך לרמת שירות נמוכה לצרכנים ולעלויות שכר גבוהות. לפיכך, הוצע לשנות את מבנה ענף השירותים הנמליים תוך יצירת הפרדה בין הפעלת הנמלים לבין ניהול הנכסים הפיזיים והפיתוח העתידי שלהם ובין הפעילות בנמלים השונים לשם יצירת תחרות ביניהם. הוצע להקים רשות נמלים כאשר תפעול הנמלים יופקד בידי חברות ממשלתיות שיוסמכו כחברות נמל לנמל חיפה, לנמל אשדוד ולנמל אילת. חברה ממשלתית נוספת תוסמך כחברת הנכסים אשר תחזיק, תנהל ותפתח את נכסי הנמלים העומדים לשירות חברות הנמל כנגד דמי שימוש.

27. בסמוך לחקיקה שנועדה להביא לרפורמה, הותקן צו 2005 אשר העמיד את דמי התשתית בגין ייבוא נפט על אותו שיעור שהיה קבוע קודם לכן תחת השם "אגרת רציף". במובן זה אכן צו 2005 עשה צילום של תמונת המצב שהיתה קיימת קודם לכן. בסיכום הדיון של ועדת התעריפים מיום 10.2.2005 במסגרתו נדון צו 2005 נאמר כי "בטווח המידי הוחלט על ידי הצוות הבינמשרדי 'לצלם' את מבנה תעריפי השירותים הקיימים כמחיר קבוע או כמחיר מירבי". בהמשך צוין כי "אגרת הרציף ואגרת המגדלור יהיו מחירים קבועים".

בצו 2008 נקבע מחיר מירבי לדמי תשתית תחת המחיר הקבוע שנקבע בצו 2005. צו זה הסמיך למעשה את הנמלים להפעיל שיקול דעת בקביעת הסכום שייגבה עבור דמי תשתית, עד לרף העליון אותו קבע מתקין התקנות. לאחר מכן, שב מחוקק המשנה וקבע מחיר קבוע בעבור דמי התשתית.

מלים אחרות, עסקינן בשלוש תקופות על ציר הזמן, כאשר בתקופה הראשונה, זו שעד שנת 2008, עמדו דמי התשתית על סכום קבוע שהיה נהוג עובר לרפורמה. תביעת הנמל מתייחסת לתקופה זו. בתקופה השניה, זו שלאחר צו 2008, נקבע מחיר מירבי ואילו בתקופה השלישית, לאחר צו 2010 שוב דובר על מחיר קבוע. התביעה אותה הגישה בז"ן כנגד הנמל למתן פסק דין הצהרתי מתייחסת לתקופה השניה והשלישית.

28. השאלה העולה לדיון בשתי התביעות אינה נוגעת לסבירות הסכומים שנדרשו על ידי הנמל מבז"ן עבור דמי תשתית, שכן במרבית התקופה מדובר היה בסכומים קבועים שנקבעו בצווים. המחלוקת גם אינה נוגעת לחוקיות הצווים. השאלה העומדת להכרעה היא האם רשאי היה הנמל מדעיקרא לגבות מבז"ן דמי תשתית והאם יישומן הנכון של הוראות החוק והצווים הרלוונטיים מוביל למסקנה כי על בז"ן לשלם את דמי התשתית נשוא הדיון. לא מדובר בתקיפה של דבר החקיקה ולכן אין מקום לטענות אותן העלה הנמל כאילו היה על בז"ן למצות את ההליכים המנהליים שעמדו לרשותה או לפעול בהליך של תקיפה ישירה כנגד מתקין הצו.

תמצית החלטת הביניים מיום 7.11.2012

29. בהחלטתי מיום 7.11.2012 נדרשתי לשאלה באם דמי התשתית מהווים "מחיר טהור" כפי שטענה בז"ן או שמא הם בבחינת "אגרה" כפי שסבר הנמל.

באותה החלטה הפניתי להוראות סעיף 2(ב) לצו 2005 המורה כי "המחיר לשירות של שימוש בתשתיות ופיתוח הנמל יהיה התעריף שנקבע בתקנות התעריפים כאגרת רציף או הסכום הקבוע בטור ב' בתוספת הראשונה לצד השירות המפורט בטור א' לצדו, לפי העניין". נקבע כי השימוש במונח "מחיר" לכשעצמו אינו מעיד על אופי התשלום שכן הסיווג נקבע לפי מהות התשלום וזה דומה במאפייניו לאגרה ולא למחיר טהור. עוד הפניתי לכך שהספרות והפסיקה מאבחנות בין "מס", "אגרה" ו- "מחיר", כאשר בקצה האחד עומד המס שהוא בבחינת תשלום הנכפה על האזרח על ידי רשות ציבורית, ואין כנגדו תמורה ישירה או שוות ערך; בקצה השני מצוי המחיר, שהוא תשלום מרצון שיש כנגדו תמורה ישירה ושוות ערך ואילו בתווך מצויה האגרה המהווה תשלום חובה המוטל בזיקה למצרך או שירות. נאמר כי באגרה נדרש כי יתקיים קשר סיבתי בין התשלום לבין השירות, אך אפשר והאגרה לא תשקף את המחיר בגינו ניתן השירות.

30. על אף מסקנה זו כי מדובר באגרה ולא במחיר טהור, נקבע, בגדר אותה החלטה, כי יש ליתן את הדעת לעלות השירות בגינו משולמת האגרה שכן שיעור האגרה אינו יכול להיות שרירותי ובלתי הגיוני לחלוטין ואין מקום לחייב בתשלום אגרה שאין בצדה שירות כלשהו. לכן, נקבע כי יש לקיים בירור עובדתי על מנת לבחון את טענת בז"ן לפיה הובלת הנפט למפעלה נעשית מחוץ לשטח המעגן, מבלי שהנפט הגולמי עובר ברציף כלשהו או במתקן אחר של נמל חיפה וללא שניתן לה כל שירות על ידי הנמל.

31. בקשת רשות ערעור על החלטת הביניים הנ"ל נדחתה על ידי בית המשפט העליון ביום 21.3.2013 מבלי שבית המשפט העליון הכריע בטענות ובהשגות שהעלו הצדדים כנגדה. ההכרעה נסמכה על הכלל לפיו זמנו של הערעור הכולל השגות על החלטותיו השונות של בית המשפט הוא בתום הדיון בתובענה כולה.

מהות השירות הניתן לבז"ן

32. באם יכולה היתה להיות מחלוקת לגבי מהות השירותים הנדרשים על מנת להצדיק גביית דמי תשתית, הנה בצו 2010 הגדיר מחוקק המשנה באופן ברור בעבור מה נדרש תשלום זה. סעיף 1 לצו מגדיר דמי תשתית כתשלום בעד "העמדה, תחזוקה ופיתוח של תשתיות נמליות, כגון: רציף, שוברי גלים ומתקני עזר לניווט כלי שיט, ותחזוקת הסביבה הימית". אלא שעד אז היו בתוקף שני צווים – האחד משנת 2005 שהעתיק את המצב הקודם, כאמור, והשני הצו משנת 2008.

מטעם הנמל העיד מר אברהם ירושלמי מי שעסק בנושא הנמלים במשרד התחבורה מאז שנת 1985. בעדותו סיפר כי על אף הרפורמה שהחלה בשנת 2005 הרי שמשטר הסבסודים הצולבים בתוך הנמלים נמשך ללא כל שינוי של ממש "עדיין היתה גביית יתר באגרות הרציף . . . שכיסתה גירעונות בשירותים". זאת משום שלא ניתן היה לבטל על אתר את כלל האגרות ולבטל את הסיבסודים הצולבים שכן מדובר במהפך שדרש זמן וצריך היה לעשותו באופן הדרגתי. בשנת 2007 בעקבות פניות של משרד האנרגיה, נוכח העלייה במחירי הדלק, הגיע משרד התחבורה למסקנה כי הצרכים של משק הדלק מחייבים היענות מוקדמת ושינוי מינורי באגרות הדלק במנותק מהרפורמה הכללית שהושלמה בשנת 2010. מר ירושלמי הוסיף כי בשלב זה היה ברור כי עומדים לבטל כמעט לחלוטין את מה שנקרא "אגרת רציף" וליצור מונח חדש הנקרא "דמי תשתית" שאינם מיועדים לחברות הנמל אלא מוזרמים לחנ"י ומיועדים לממן את הפעילות הכוללת שלה, שזו "הפעילות השוטפת של שימור הנמלים הקיימים, פיתוח הנמלים הקיימים, שדרוג שלהם, כל נושא, חלק מנושא מערך האינפורמציה ומערך המידע בנמלים, כל נושא איכות סביבה, נושא הגנה היקפית, נושא ביטחון בנמלים, ומעבר לזה גם ליצור מקורות עתידיים לפיתוח עתידי שהפיתוח העתידי לא מותווה ע"י חנ"י אלא מותווה ע"י מדיניות מקרו כלכלית של הממשלה כחלק מראיה כוללת להגביר את התחרות במשק הנמלים" (עמ' 112 לפרוטוקול הדיון מיום 4.3.2015). כשנשאל העד באופן ספציפי על אודות התשתיות בגינן משולמים דמי תשתית השיב כי אלה יכולות לכלול פיתוח עתידי שטרם נעשה או "נניח מערכת שערים היקפית, מערכת גדר היקפית, ערוגות רכבת בנמלים שחנ"י עושה את זה, שובר גלים, העמקה של הכניסות לנמלים . . . כל ההיבטים של תצפית ים, השקעות בתצפית ים, השקעות, נניח חנ"י מבצעת את כל נושא מה שנקרא טאסק ים שזה יצירת שטחי מטען אלקטרוניים שזה חזית הידע בנמלים בעולם, שזה אח"כ מופץ, היא עושה את זה עבור כל הנמלים על חשבונה, פעילויות כאלה מהסוג הזה" (עמ' 116 לפרוטוקול הנ"ל).

33. אף העד מטעם בז"ן מר אריה צוקרמן אישר בחקירתו הנגדית כי קיימת תלות מצד בז"ן בתשתיות הנמליות ביבוא נפט גולמי (עמ' 220 שורה 14 לפרוטוקול הדיון מיום 5.3.2015). עד זה אף אישר בעדותו כי בעת קשירת האנייה למקשר שוהים במקום נתב וגוררת של הנמל (עמ' 206 שורה 9 ואילך לפרוטוקול הנ"ל) וכי אוניה שמגיעה למקשר נעזרת בשירותי התצפית של הנמל וכי הנמל הוא שקובע מועד כניסתה של האוניה ומועד קשירתה למקשר (עמ' 232 שורות 9 ואילך לפרוטוקול הדיון הנ"ל). מכאן שאין יסוד לטענה כי פריקת הנפט במקשר הימי נעשית במנותק ממתקני הנמל.

34. אין בידי לקבל את טענת בז"ן לפיה הואיל והפריקה נעשית במקשר הימי, הרי שאינה כרוכה בשימוש בתשתית כלשהי של הנמל, כפי שהדבר נטען על ידי המומחה מטעמה מר דוד בועז. ראשית, וכפי שפורט לעיל, הנמל מאפשר קיומה של סביבה ימית שיש בה כדי לאפשר את פריקת הנפט גם אם באמצעות המקשר. כך לדוגמא הקמתם ואחזקתם של שוברי גלים, העמקת הכניסה לנמל, תצפית ימית ועוד כהנה. שנית, קיימות מספר אינדיקציות המעידות על כך שמחוקק המשנה התכוון להטיל אגרת תשתית על השירות אותו מקבלת בז"ן מנמל חיפה. כפי שצוין צו 2005 מהווה צילום של התעריף שהיה נהוג לגבי שירותי תשתית לנפט עובר לרפורמה, או בשמו הקודם "אגרת רציף". אין חולק כי בז"ן שלמה משך שנים רבות את אגרת הרציף לנמל חיפה, ללא עוררין או הסתייגות, ומבלי להעלות כל טענה לפיה אינה חייבת בתשלום אגרת הרציף. לכן ניתן להניח כי כאשר ראה המחוקק להקפיא בצו 2005 את התעריפים שהיו נהוגים עובר לרפורמה, הוא התכוון להותיר את המצב הקודם, לכל הפחות, עד לביצוע רפורמה תעריפית כוללת. יש בכך גם הגיון שכן, גם אם היתה כוונה לערוך רפורמה בחיובים המוטלים בגין שירותי הנמל, במסגרת הרפורמה הכללית, דומה כי המחוקק בקש להחילה באופן מדורג כפי שהעיד על כך מר ירושלמי. לכן הוקפא המצב הקודם למשך פרק זמן נוסף עד לעריכת רפורמה תעריפית כוללת כאשר בז"ן ממשיכה לשלם ללא עוררין את אגרת הרציף ולאחר מכן את דמי התשתית.

אינדיקציה נוספת לכך ניתן למצוא בכתב ההסמכה להקמת נמל חיפה, בהתאם לסעיף 10 לחוק רשות הספנות והנמלים, המסמיך את הנמל ליתן שירותי נמל בהתאם לתנאי ההסמכה. סעיף 59(א) לכתב ההסמכה קובע כי "חברת הנמל תגבה את התשלומים המפרטים בנספח ו' (העברת תשלומים בעבור שירותי נמל) ותעבירם לחברת הפיתוח והנכסים, והכל לפי קביעת השרים לפי סעיף 9(ב)(2)(ב) לחוק או בהתאם להסכם עם חברת הפיתוח והנכסים". סעיף 1 לנספח ו' לכתב ההסמכה מציין במפורש כי בגדר התשלומים אותם יעביר הנמל לחברת הפיתוח והנכסים יהיה "התשלום שנקבע כאגרת רציף בעבור פריקה וטעינה של דלק ותזקיקיו בנמל הדלק ובמקשר הימי" (ההדגשה אינה במקור – א.ט). הוראות אלו מלמדות בברור כי הרגולטור בקש לאפשר לנמל לגבות דמי תשתית גם כאשר הטעינה והפריקה נעשות במקשר הימי ולכן אין כל מקום לטענות אותן העלתה בז"ן לגבי קביעת מחיר מופקע תוך ניצול כוח מונופוליסטי.

35. בז"ן הגישה חוות דעת ערוכה בידי מר דוד בעוז הכוללת סקירה היסטורית וכלכלית מקיפה לגבי פעילות הנמלים בישראל ובפרט נמל חיפה. מעבר להיותה חוות דעת מעמיקה ומקיפה הכוללת בין היתר השוואה בין השירותים הניתנים ואלה שאינם ניתנים לאוניות הפורקות נפט במקשר הימי לעומת אוניות הפורקות בנמל הדלק, לא מצאתי שיש בחוות הדעת כדי לתמוך בעמדת בז"ן. ניתוח הכנסותיו של נמל חיפה והטענה בדבר סבסוד צולב אף בהן אין כדי להועיל לבז"ן שכן מדובר בקביעות ובמחירים שנקבעו על ידי מחוקק המשנה ואין מקום להתיר תקיפה ישירה או עקיפה של הוראותיו. הסוגיה היחידה העומדת להכרעה נעוצה בשאלה באם הנמל נותן לבז"ן שירותים העומדים ביחס סביר לדמי התשתית המשולמים על ידה, והתשובה לכך לטעמי, היא חיובית.

36. אין צורך בקורלציה ישירה בין העלות של השירות הניתן על ידי הנמל לבז"ן לבין סכום האגרה. כפי שצוין בהחלטת הביניים אין מקום לחייב באגרה שרירותית שאין שירות בצדה. אלא שמהראיות שהוצגו בפניי עולה כי הנמל מספק תחזוקה שוטפת למתקני הנמל, משקיע בפיתוחם, בונה שוברי גלים, מעמיק את השוקע, עוסק בפיקוח ועוד כהנה. מדובר בהשקעות בסדרי גודל עצומים הניתנים לכלל באי הנמל, לרבות האוניות המתחברות למקשר הימי. אין חולק כי לצורך התחברות זו נכנסות האוניות לשטח הנמל שכן הן משלמות דמי מעגן (ראו סעיף 20 לתצהירה של הגב' רות שרון מטעם בז"ן) המשולם בעד כל כניסה של אוניה לנמל (ראו סעיף 27 לצו 2010). אותן אוניות גם נזקקות לשירותים תפעוליים שונים כגון דמי מגדלור, שירותי סילוק אשפה ועוד כהנה (ראו סעיף 20 לתצהיר הגב' שרון). לכך יש להוסיף את הפיתוח העתידי של תשתיות נמליות שהנמל מחויב בו, המצדיק גביית דמי התשתית. לגבי היקפו של אותו פיתוח עתידי ניתן ללמוד בין היתר מתוכנית האב לפתוח הנמלים (נ/1), מסמך השקעות חנ"י במרחב חיפה בתקציבי פיתוח ורגיל לפני שנים (נ/21) ותוכנית המתאר הארצית תמ"א 13/ב1/1 (ת/5). אותה תוכנית מתייחסת לתשתית הימית המתוכננת במפרץ חיפה, לרבות הקמת מסוף כאשר "כחלק מהמבנה הימי של המסוף, יוקמו נמל דלק ומזח דלק. המסוף מוגן מצידו הצפוני והמזרחי בשובר גלים משני" וכן "הארכת והגבהת שובר הגלים הראשי הדרושה לשם הקמת המסוף ותפעולו"; "תעלת הכניסה לנמל מחוץ לשובר הגלים הראשי ובצילו. שטח ימי שיש להעמיקו לעומקים התפעוליים ולשמור עליהם באמצעות חפירות תחזוקתיות". (ראו: ת/5). אדגיש כי על מנת לחייב בדמי תשתית אין צורך כי ההשקעה העתידית תהיה ייעודית למטען מסוים. די בפיתוח עתידי של התשתית הנמלית הכללית כדי להוות תמורה לדמי התשתית בהם מדובר.

37. אף הטענה לגבי חוסר סבירותם של הסכומים שנקבעו כדמי תשתית דינה להידחות. כאמור, בצו 2005 ובצו 2010 נקבעו סכומים קבועים כאשר לנמל לא היה שיקול דעת להפחיתם. משנקבע כי מדובר באגרה וכי ניתנה תמורה בגינה בדמות תחזוקה ופיתוח של התשתיות הנמליות, וכי לא מדובר בסכומים שרירותיים, לא נותר לנמל שיקול דעת להפחית את הסכומים שנדרשו כדמי תשתית ואשר נקבעו על ידי מחוקק המשנה. ככל שסבורה היתה בז"ן כי מדובר בסכומים ובשיעורים בלתי מוצדקים, שומה היה עליה לנקוט בהליכים של תקיפה ישירה של הוראות מחוקק המשנה.

לעומת הצווים של 2005 ו- 2010 הרי שצו 2008 קבע סכום מירבי לדמי תשתית. האם קיימת הצדקה לגביית המחיר המירבי או שמא היה על הנמל לחייב את בז"ן בסכום נמוך יותר מהסכום המירבי? לדעתי, לא עלה בידי בז"ן להוכיח כי מדובר בסכום שרירותי ונעדר כל היגיון. התעריף שנקבע בצו 2008 היה נמוך באופן משמעותי מהתעריף שנקבע בצו 2005. העד ירושלמי הסביר בעדותו כי המדינה היתה נכונה משיקולי מדיניות, ועל מנת לייעל את פעילות משק הדלק, להקדים את ההפחתה בדמי התשתית לדלק, קודם ליישום הרפורמה הכוללת בתעריפים. יוער כי בז"ן סירבה לשלם כל סכום בעבור דמי תשתית וטענה כי לנמל לא מגיע כל תשלום איזה שהוא, מבלי לחלוק או להלין על גובה הסכום. זאת ועוד, עם השלמת הרפורמה בתעריפים בשנת 2010, לא ראה מחוקק המשנה להפחית את התעריף המירבי שנקבע בצו 2008 והגדירו כמחיר קבוע שאין מקום לסטות הימנו. בנסיבות אין מקום לקבל הטענה כי המחיר שנדרש על ידי הנמל מתוקף צו 2008 היה מופקע, חסר יסוד ובלתי סביר.

38. סיכומו של דבר, משהוכח כי הנמל מספק לבז"ן תשתית נמלית המאפשרת את פריקת הנפט במקשר הימי, ואמון על פיתוח מתקני הנמל, לא מצאתי לקבל את טענות בז"ן כי אינה חייבת לשאת בדמי התשתית המגיעים הימנה על פי דין.

לפיכך, אני דוחה את תביעת בז"ן ומקבל את התביעה שהגיש הנמל במלואה.

הנני מחייב את בז"ן לשלם לנמל תוך 30 יום סך של 34,727,031 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, תשלם בז"ן לנמל הוצאות משפט הכוללות את האגרה ושכ"ט המומחים והעדים מטעם הנמל וכן שכ"ט עו"ד בסך 600,000 ₪.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ו שבט תשע"ז, 22 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.