1. זוהי בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט מיום 2.10.13 שניתנה בהעדר תגובה מטעם המבקש ולפיה בוטל פסק הדין שניתן כנגד המשיבה בהעדר הגנה ביום 22/6/09.

2. להלן בתמצית השתלשלות ההליכים בתיק זה.

א. ביום 25.3.09 הגיש המבקש תביעה כספית בסך של 111,879 ₪ כנגד המשיבה וכנגד שני נתבעים נוספים. לאחר שבית המשפט נוכח לדעת כי בוצעה המצאה כדין למשיבה של כתב התביעה ובהעדר כתב הגנה מטעמה, ניתן כנגד המשיבה פסק דין ביום 22.6.09 (להלן: "פסק הדין").

ב. ביום 29.7.13 הגישה המשיבה, בקשה דחופה לביטול פסק הדין ובעניינה ניתנה החלטה ביום 30.7.13 המורה למבקש להגיש תגובתו לבקשה בתוך 20 ימים מיום מסירת הבקשה לידיו (להלן: "ההחלטה").

ג. ביום 14.8.13 הגיש ב"כ המבקש הודעה לבית המשפט. על פי ההודעה, יצא ב"כ המבקש לחופשה משפחתית שנקבעה מראש עד ליום 30.8.13 וכי עד לאותו היום לא קיבל למשרדו העתק מהבקשה לביטול פסק הדין, ומשכך הוא מבקש לדחות את מתן תגובתו עד לקבלת הבקשה לביטול פסק הדין ועד לשובו מהחופשה המשפחתית המסתיימת ביום 30.8.13.

ד. ביום 21.10.13 הגישה המשיבה בקשה למתן החלטה בהעדר תגובה. על פי הבקשה נשלחה הבקשה לביטול פסק הדין למשרדו של ב"כ המבקש בדואר רשום ביום 29.7.13 וההחלטה עם העתק נוסף של הבקשה לביטול פסק דין, נשלחה לב"כ המבקש ביום 31.7.13 בדואר רשום. כעולה מהבקשה, דברי הדואר שנשלחו על ידי המשיבה לב"כ המבקש, כמפורט לעיל, חזרו בציון הערה "לא נדרש".

ה. לאור הנסיבות שפורטו בבקשה למתן החלטה בהעדר תגובה, בסעיף ד לעיל, התקבלה הבקשה לביטול פסק הדין וביום 21.10.13 ניתנה החלטה המורה על ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 22.6.09. עוד נקבע בהחלטה שהמשיבה תגיש כתב הגנה לתיק בתוך 30 ימים מיום מתן ההחלטה.

ו. ביום 19.11.13 הגיש המבקש את הבקשה שלפני, בקשה לעיון חזור בבקשה לביטול החלטה מיום 21.10.13, בהתבסס על הטענה כי המשיבה לא המציאה לב"כ המבקשת את הבקשה. ביום 2.12.13 נקבע שהבקשה תיקבע לדיון על ידי המזכירות. במסגרת הדיון ויתר ב"כ המשיבה על חקירת המצהיר והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

3. לאחר שעיינתי בכתבי טענות בעלי הדין, אני קובעת כי דין הבקשה לעיון חוזר להידחות.

4. כאמור, הבקשה מסתמכת על הטענה כי המשיבה לא המציאה לב"כ המבקש את הבקשה. ברם, בחינת השתלשלות הדברים כפי שפורטה לעיל, מצביעה כי בטענה זו אין ממש ואין לה על מה להסתמך. עינינו הרואות כי המשיבה שלחה באמצעות דואר ישראל העתק מכתב הבקשה לביטול פסק דין, בדואר רשום, לא פעם אחת, אלא פעמיים, ובשתי הפעמים חזר דבר הדואר בציון הערה "לא נדרש".

5. ב"כ המבקש אינו חולק על עובדה זו, אך לטענתו, כפי שהוכתבה בפרוטוקול הדיון, מדיניות משרדו לא למשוך דואר בזמן הפגרה. לטענת ב"כ המבקש, הוא אינו מטפל בדואר רשום בתקופת פגרת הקיץ והמזכירה התורנית הנמצאת במשרדו בתקופה אף היא אינה מטפלת בקבלת דואר רשום. נטען על ידו, שאם הוא ימשוך דואר בתקופת הפגרה, הוא יעבוד ולא יצא לחופשה.

6. לא ניתן לקבל את טענת ב"כ המבקש ממספר טעמים:

א. מעת שעודכן ב"כ המבקש כמייצג של המבקש ונרשמו פרטי משרדו כמען למסירת כתבי בי- דין, חלה עליו חובה לקבל דברי דואר רשום וחובה זו אינה פוקעת בתקופת פגרת בתי המשפט. מיותר לציין כי בתקופת הפגרה, בתי המשפט אינם סגורים, אלא עובדים במתכונת מצומצמת. בתקופה זו ממשיכים להינתן החלטות ופסקי דין ועל משרד עו"ד להיות ערוך לקבלת מסמכי בי-דין מבית המשפט והצד שכנגד גם בתקופת הפגרה.

ב. נמצא כי בתקופת הפגרה המשרד היה פעיל, לפחות באופן שהייתה בו נוכחות של מזכירה. אני סבורה שחלק מצורכי עבודת המשרד, גם בתקופת הפגרה, הינה קבלת דברי דואר הנשלחים למשרדו של עו"ד. עוד נמצא כי ב"כ המבקש שלח הודעה לבית המשפט בתקופת הפגרה, דבר הסותר את טענתו שאינו עובד בתקופת הפגרה.

ג. בהתאם להוראות הדין, תקופת הפגרה אינה נמנית במניין הימים, אלא אם נקבע אחרת. במקרה דנן, נקבע שעל המבקש להגיש תגובתו בתוך 20 ימים ממסירת הבקשה לידיו, קרי, ימי הפגרה לא באו במניין הימים לצורך הגשת התגובה. על כן אין לב"כ המבקש להלין על הצורך לעבוד בזמן הפגרה, מאחר שלא היה חייב להגיש תגובתו בתקופת הפגרה, אלא 20 ימים לאחר תום הפגרה.

ד. גם אם אקבל את טענת ב"כ המבקש שאינו עובד בתקופת הפגרה, הרי במקרה דנן אין חולק כי ב"כ המבקש ידע כי הוגשה בקשה ושעליו ליתן תגובתו בתוך 20 ימים מיום מסירת הבקשה לידיו, הדבר עולה בצורה ברורה ומפורשת, מתוכן ההודעה שהוגשה על ידו לתיק בית המשפט ביום 14.8.13. על כן, מצופה להניח שעם סיום תקופת הפגרה, היה מודיע ב"כ המבקש לבית המשפט שטרם קיבל לידיו את הבקשה ועל כן הוא מנוע מלהגיש את תגובתו, אך דבר זה לא נעשה על ידו, אלא ב"כ המבקש העדיף לשבת ללא מעש ולהפר חובתו כלפי בית המשפט. אציין בעניין זה, כי ההחלטה בדבר ביטול פסק הדין, ניתנה רק בחלוף מספר שבועות, ביום 21.10.13.

7. לסיום, ובהינתן האמור, אני דוחה את הבקשה לעיון חוזר וקובעת כי ההחלטה בדבר ביטול פסק הדין תעמוד בתוקפה.

8. אני מחייבת את המבקש לשלם למשיבה את הוצאות הבקשה בסך של 800 ₪.

9. המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים ותנתב את המשך הדיון בפני המותב המתאים.

ניתנה היום, י"ג אייר תשע"ד, 13 מאי 2014, בהעדר הצדדים.