1. לפניי בקשת הנתבעת 2 (להלן: "האגודה") לסילוק התביעה על הסף על פי תקנות 100 ו-

101 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: "התקנות"). לחלופין,עתרה האגודה,לחייב את התובע להפקיד ערובה כספית כתנאי לבירור התביעה להבטחת הוצאותיה על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד (להלן:"התקנות").

2. הנתבעת 1 הינה חברה בע"מ להפצת ושווק מזון (להלן:"החברה"). האגודה היא בעלת מניות בחברה. נתבע 3 הוא על פי הנטען, מנהל החברה. כנגד החברה וכנגד נתבע 3 ניתן פסק דין. פסק דין שניתן בהעדר הגנה כנגד האגודה בוטל.בקשה שהגיש התובע לעיון חוזר באותה החלטה לביטול פסק הדין, נדחתה אף היא.

3. לטענת האגודה, כתב התביעה לא מגלה כל יריבות בינה לבין התובע. כל המסמכים שצורפו לכתב התביעה אינם מתייחסים אליה. השיקים נמשכו על ידי החברה, חשבונות המס ותעודות המשלוח הינם על שם "ברכת השם" ואין כל מסמך המתייחס לאגודה. האגודה טענה כי לא ניתן לחייבה בחובות החברה מבלי שהתמלאו הדרישות להרמת מסך בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999. לטענת האגודה, בכתב התביעה לא הועלתה כל טענה להרמת מסך ולייחוס חוב של החברה לאגודה ולפיכך,יש להורות על סילוק התובענה.

לחלופין, ולנוכח העובדה כי התובע נמנע מתשלום חובות פסוקים, עתרה האגודה לחייב את התובע להפקיד ערובה שלא תפחת מסך של 20,000 ₪.

4. התובע התנגד לבקשה,שב וחזר על טענותיו כנגד ביטול פסק הדין בהעדר הגנה שניתן בעבר כנגד האגודה. כן הפנה התובע להחלטות ופסקי דין שניתנו בהליכים אחרים בהם הייתה האגודה צד. התובע הפנה בעיקר לע"ק 13396-05-09 שניתן על ידי כב' השופטת ע' מרדכי.

דיון הכרעה:

5. כבר עתה יאמר כי כתב התביעה, בניסוחו הקיים, אינו מעלה טענה להרמת מסך, או עילה אחרת ע"פ דין, לחיוב האגודה, כבעלת מניות, בחובות החברה. מובהר כי נוכח התנגדות האגודה להרחבת חזית, לא תותר בהמשך העלאת טענות שלא נטענו בכתב התביעה,בעניין הרמת מסך.

מאחר שלא הועלו בכתב התביעה טענות להרמת מסך ולאור עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה,אין רלוונטיות לפסקי הדין שעליהם הסתמך התובע, ככל שאלה נוגעים להרמת מסך, הקמת חברות קש, ערבוב נכסים וכו'. ודוק, טענות אלה לא זכו לפירוט, ולו מינימאלי, בכתב התביעה.

גם לפסק הדין בע"ק 13396-05-09 אליו הפנה התובע,אין כל רלוונטיות לענייננו. באותו מקרה דובר בתביעה לאישור עיקול על פי תקנה 378 לתקנות. ברי כי באותו מקרה, מאחר שהאגודה הייתה בגדר"מחזיק" אצלו הוטל עיקול, קמה יריבות ישירה בינה לבין התובעת. במקרה דנן,משאין המדובר במחזיק שלא השיב, או לא השיב כראוי, להודעת עיקול,אלא בתביעה כספית כנגד האגודה בגין חובות כספיים המיוחסים לה,אין רלוונטיות לאותו פסק דין.

6. למרות האמור, ואף שבהעדר טענה המהווה עילה להרמת מסך,לא ניתן יהיה לקבל את התביעה כנגד האגודה בגין חובות החברה,עדיין בסעיף 6 לכתב התביעה נטען שהנתבעים קיבלו סחורה מהתובע וכי חלק מהתמורה בגינה לא שולמה. לפיכך,לא ניתן לקבוע מראש להעדר יריבות ביחס לטענה כי האגודה עצמה קיבלה סחורה מהתובע והתחייבה לשלם בגינה.

בהתאם להלכה הפסוקה, סעד של דחייה או מחיקת תביעה על הסף הוא סעד דרסטי ואין להיעתר לו, אלא אם ברור לבית המשפט מלכתחילה ומעל לכל ספק, וזאת, רק מעיון בכתבי הטענות והנספחים הנלווים שאין לתביעה שום סיכוי להצליח גם אם יוכחו כל רכיביה. כאשר למצב העובדתי והמשפטי כפי שהוא משתקף מכתבי הטענות שהוגשו על ידי בעלי-הדין, יש פנים לכאן ולכאן וישנו סיכוי כלשהו, אפילו הנמוך ביותר, שהתביעה תתקבל, ולו באופן חלקי, אין להיעתר לבקשה לסילוק התביעה. ראו א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית, בעמ' 171.

"בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף רק במקרים שבהם יהיה ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו את הסעד המבוקש. בית המשפט — בבואו לשקול אפשרות זו — ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן. כלל הוא כי מחיקה על הסף של תביעה היא אמצעי קיצוני הננקט רק מקום שאין אפשרות, ולוא קלושה, כי התובע יזכה בסעד המבוקש. מושכלות ראשונים הם כי אין להכריע בגורל תביעה בעודה באיבה, אלא אם כן ברור על פניו כי אין לה כל סיכוי להתקבל"

7. לפיכך אין למנוע מהתובע להוכיח כי האגודה קיבלה סחורה שלא שילמה בגינה.

לאור האמור, הסוגייה היחידה הטענה הכרעה בהליך זה הינה רק האם קיבלה האגודה מהתובע סחורה שלא שילמה בגינה, ואם כן, מה היקפה. מאחר שהאגודה התנגדה מפורשות להרחבת חזית, מובהר לתובע כי לא תותר הרחבת חזית ביחס לטענות אחרות לחיוב האגודה בחובות החברה.

8. הפקדת ערובה- שוכנעתי כי יש להיעתר לבקשה, אם כי בסכום נמוך מזה שהתבקש. בהתאם לתקנה 519 (א) לתקנות, הוסמך בית המשפט לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאות הנתבע. הרציונל העומד מאחורי סמכות זו, הינו למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאות הנתבע, כאשר נראה כי סיכויי התביעה נמוכים (ע"א 2877/92 אל לטיף נ. מורשת בנימין למסחר ובניה (קרני שומרון) פ"ד מ"ז 3 846).

בעת ששוקל בית המשפט האם לעשות שימוש בסמכות זו, עליו להביא בחשבון כי זכות הגישה לערכאות כבר הוכרה כזכות חוקתית ממעלה ראשונה, ואין להגבילה רק לאלה שבידם יכולים כלכלית לממן הוצאות אם התביעה תידחה. לפיכך, במסגרת איזון האינטרסים לצורך הכרעה בבקשה כגון דא, יביא בית המשפט בחשבון את: זכות הגישה לערכאות, בצד סיכויי ההליך ומורכבותו, האם היה שיהוי בהגשת התביעה וכן מצבו הכלכלי של התובע והאפשרות שתהיה לגבות ממנו הוצאות, אם תידחה התביעה.

ראו רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח (5) 865 (204)):

"...שיקול דעתו של בית המשפט במסגרת תקנה 519 (א) רחב הוא. במסגרת זו על בית המשפט, מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרות התקנה- הבטחת תשלום הוצאות הנתבע שהתביעה נגדו נדחתה וכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק, ומאידך, לאפשר את הגישה לבתי המשפט לשם הגנה על זכויות".

9. כפי שכבר הובהר לעיל, ומבלי לקבוע מסמרות, בשים לב לנוסחו של כתב התביעה במתכונת הנוכחית, נראה כי סיכויי התביעה נגד האגודה אינם גבוהים. לא ניתן להתעלם מכך שהשיקים המשמשים כראיה בתיק זה לחוב הנטען נמשכו על ידי החברה. חשבונית המס/קבלות וכן תעודות המשלוח שצירף התובע הונפקו ל- "ברכת השם" ולא לאגודה עצמה.

לכך יש להוסיף את העובדה שהתובע ניהל בעבר תביעה שטרית נגד האגודה (ת"א 2719-05-09 -נספח א' לבקשה),שהתייחסה לשיק ע"ס 51,885 ₪ ז"פ 7.3.09, שהוא גם חלק מהשיקים המוזכרים בתביעה דנן. בית המשפט שם דחה את התביעה השטרית וקבע כי התובע לא הוכיח כי הוא התקשר עם האגודה להבדיל מהחברה, מושכת השיק. בית המשפט אף הפנה לשלוש אינדיקציות אשר לדידו מצביעות על ההיפך, דהיינו על קיומה של התקשרות דווקא עם החברה ולא עם האגודה. (ראו בעיקר סעיפים 9-8 ו- 12 לפסק הדין).

10. נוסף על כל האמור לעיל, האגודה טענה כי ההוצאות בסך 6,000 ₪ שנפסקו לטובתה בהליך זה, כמו גם ההוצאות שנפסקו לטובתה על ידי כב' הרשמת לכמן בהחלטתה מיום 13.5.14 בסך 800 ₪, לא שולמו.

מנגד, התובע בחר לא התייחס כלל לבקשה זו ואף נראה כי הוא מודע למצבו הכלכלי הקשה, נוכח בקשתו לפטור מתשלום אגרה מיום 17.3.09 בה טען כי מצבו הכלכלי "קשה מאוד" (אף כי בהמשך ולצורך הסעד הזמני למתן צו עיקול, משך את אותה בקשה).

העדר התייחסות מטעם התובע לבקשה לחיוב בערובה בצירוף הקושי בהוכחת תביעתו,כמפורט לעיל ובצירוף מצבו הכלכלי הקשה,כל אלו שיכנעוני כי יש מקום להיעתר לבקשה לחיוב בערובה להבטחת הוצאות האגודה.ראו רעא 5104/10 אליהו בן דוד נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר: "אין ספק שבבוא הערכאה הדיונית להעריך את הסיכויים רשאית היא, ואולי אף חייבת, ליתן הגדרה מילולית לסיכויים. בתור ערכאת ערעור די לי לומר שעל המבקש לעבור מכשולים רבים עד להצלחה בתביעתו. נוכח הערכת הסיכויים, מוצדק לחייב תובע במקרה כגון דא במתן ערובה להוצאות. גם כאשר מדובר בתובע חסר יכולת כלכלית רשאי בית המשפט להטיל חיוב במתן ערובה. הנתון באשר ליכולת כלכלית, וביתר דיוק להעדר יכולת כאמור, אינו יכול להצדיק התעלמות מהאינטרסים של גורמים אחרים שעשויים להיות מושפעים מהליכי סרק."

11. לסיכום,באיזון בין זכותו של התובע לגישה לערכאות ובין זכותה של האגודה להבטיח הוצאות המשפט ולאור המשוכה הגבוהה העומדת בפני התובע להוכחת תביעתו כנגד האגודה, יש מקום להורות על הפקדת ערובה מידתית ע"ס 7,000 ₪ ביחס להוצאות הצפויות לאגודה בהליך זה.

לאור האמור,אני מחייבת את התובע להפקיד ערובה ע"ס 7,000 ₪ במזכירות ביה"מ תוך 20 יום מיום קבלת החלטה זו, וזאת כתנאי להמשך ניהול התביעה.

לא תופקד הערובה, תהיה רשאית האגודה לעתור למחיקת התביעה.

אין צו נוסף להוצאות.

ניתנה היום, כ"א אדר תשע"ה, 12 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.