#2#>

מבוא

1. לפני תביעה נזיקית במסגרתה עותרים התובעים לפיצוי בסך 150,000 ₪. כמו כן, התובעים עותרים לסעד של צו מניעה וצו הריסה.

תמצית טענות הצדדים

1. מכתב התביעה עולה, כי התובעים הינם שלושה אחים תושבי הכפר שיבלי. הנתבעים הינם ארבעה אחים, יורשיו של חסן ח'ריס ז"ל, אשר מתגוררים אף הם בכפר שיבלי. הנתבע הפורמאלי הינו מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל").
2. התובעים טוענים, כי הם קיבלו לידיהם ממנהל מקרקעי ישראל את החלקה הנמצאת במגרש 132 גוש 17215 מאדמות שיבלי (להלן: "החלקה" או "המקרקעין"). לטענתם, הם קיבלו את החלקה במסגרת הסכם שנחתם בינם לבין המנהל ביום 17.8.08. התובעים טוענים, כי עוד בטרם נחתם ההסכם פלש אביהם של הנתבעים לחלקה או לחלק ממנה ובשל כך הגיש נגדו המנהל תביעה שהתבררה במסגרת ת.א 1652/04. במסגרת התובענה האמורה נפסק, כי על אביהם של הנתבעים ו/או מי מטעמו לא להשיג את גבול החלקה והוא הוגדר לשיטתם כפולש ומשיג גבול.
3. התובעים טוענים, כי לאחר מתן פסק הדין המפורט לעיל הוסכם בינם לבין המנהל, כי הם יקבלו ממנו מספר חלקות כפיצוי וביניהן החלקה נשוא התובענה. לטענתם, הם תכננו לבצע בחלקה עבודות פיתוח ולהקים במקום בית מגורים. הם ציינו, כי גבולות החלקה נקבעו בתוכנית מאושרת וסומנו בשטח .
4. לטענת התובעים, הם זכאים להירשם כבעלי החלקה בהתאם להסכם שנכרת בינם לבין המנהל. עוד טוענים, כי אין לנתבעים כל זכות בחלקה וכי הם משיגי גבול וגורמים להם נזק.
5. התובעים טוענים, כי לאחר שקיבלו את החלקה לידיהם, הם שכרו בעלי מקצוע לשם ביצוע עבודות בחלקה ובין היתר סימנו את גבולות החלקה. לטענתם, הם הציגו לנתבעים, אשר חלקתם גובלת כאמור בחלקה נשוא התובענה, את גבולות החלקה וביקשו מהם לחדול מהשגת הגבול. התובעים טוענים, כי הנתבעים סירבו לבקשתם וטענו, כי אין למנהל זכות להעביר את החלקה לתובעים שכן הם בעלי הזכויות בחלקה. התובעים טוענים, כי פניותיהם לנתבעים בבקשה, כי יפסיקו את השגת הגבול ושלא יפריעו לבעלי המקצוע העובדים בחלקה לא נענו.
6. לטענת התובעים, הנתבעים פלשו לקניינם, מחזיקים חלק ממנו ומשתמשים בו והם מונעים מהם הפקת הנאה מקניינם. עוד טוענים התובעים, כי הנתבעים בנו מסלעה לאורך הכביש הראשי הגובל בחלקת התובעים תוך פלישה לחלקתם וזאת ללא היתר ובמטרה לקבוע עובדות מוגמרות בשטח.
7. לטענתם, הנתבעים פעלו בניגוד לחוק התכנון והבנייה ותקנות התכנון והבנייה, לא כיבדו החלטות מנהליות ושיפוטיות, השיגו גבול ולא פעלו כפי שאזרח סביר היה נוהג בנסיבות העניין. לטענת התובעים, מעשיהם של הנתבעים גרמו וגורמים להם לנזק חמור ופוגעים בזכותם לעשות שימוש סביר בחלקה.
8. התובעים עותרים לפיצוי בגין הפסד הנאה מהמקרקעין, הריסת המסלעה ופינו ההריסות, הפסד ימי עבודה, הוצאות וכאב וסבל.
9. לטענת הנתבעים, דין התביעה להידחות. לטענתם, התובענה נולדה בשל טעות של המנהל. הנתבעים טוענים, כי המגרש הרלוונטי הובטח לנתבע מס' 1 אולם בשל החלפת מספר המגרש וכתוצאה מטעות של המנהל הוא נמכר לתובעים. עוד טוענים, כי הם פעלו בתום לב וניסו לקבל מגרש חליפי ללא הצלחה.
10. הנתבעים טוענים, כי סבם ירש מאביו חלק מחלקה 99 בגוש 17215. לטענתם, הוא רכש גם את חלקן של אחיותיו בדרך של ויתור והסכמה וכך הפך לבעלים של 4/6 מהקרקעות שהיו בבעלות אביו. לאחר שסבם נפטר, חולק עזבונו כך שכל אחד מארבעת בניו קיבל 3/14 מהעיזבון ושתי בנותיו קיבלו 1/14 כל אחת. לטענתם, אביהם ירש 3/14 מהעיזבון, כאמור לעיל, והם ירשו אותו. עוד טוענים, כי בנסח ההיסטורי של חלקה 99 בגוש 17215 צוין, כי האפוטרופוס על נכסי נפקדים נטל מהחלקה את חלקם של שלושה מאחיו של סבם. לטענתם, שתי האחיות של סבם אינן נפקדות ולכן יש לגרוע מחלקו של המנהל את חלקן. לטענתם, מדובר במגרש 99/3 עליו השתלט המנהל שלא כדין ואשר הוא רכש מהאפוטרופוס על נכסי נפקדים. בנסיבות אלו טוענים, כי המנהל לא היה זכאי למכור את החלקה נשוא התובענה לתובעים ויש לבטל את עסקת המכר האמורה. הנתבעים הוסיפו וטענו, כי הם החליטו להגיש תביעה נגד המנהל לבית המשפט המחוזי אולם בשל משא ומתן עם המינהל טרם הוגשה תביעה קניינית.
11. הנתבעים טוענים, כי המסלעה והקיר התומך נמצאים בצד בית מגוריו של הנתבע מס' 1 וכי הם הוקמו זמן רב לפני רכישת המגרש על ידי התובעים. לטענתם, התובעים אינם זכאים לכך שהקיר והמסלעה ייהרסו ואף אם ייהרסו הרי שיש לבצע את ההריסה באופן בטיחותי כך שביתו של הנתבע מס' 1 לא ייפגע. הם הוסיפו, כי ההריסה אינה מוטלת עליהם. לטענתם, הריסת הקיר עלולה לגרום לנזקים כבדים ובלתי הפיכים למגרש עליו בנוי ביתו של הנתבע מס' 1, למגרשים סמוכים ולכביש הגישה המרכזי של הכפר.
12. עוד טוענים הנתבעים, כי הם לא התנגדו לכך שהתובעים יתפסו את החזקה במגרש וכי לא הסיגו את גבולם, לא פגעו בזכויותיהם, לא מנעו מהם שימוש במקרקעין ולא הפריעו לבעלי מקצוע מטעמם. לטענתם, טענותיהם בעניין הקנייני כוונו נגד המנהל ולא נגד התובעים. לטענת הנתבעים, התובעים יודעים היטב את מערכת הזכויות בקשר למקרקעין וככל שנגרמו להם נזקים הרי שהם גרמו אותם לעצמם. בנוסף, הם מכחישים את הנזקים הנטענים ואת הטענה, כי מעשיהם ו/או מחדליהם המוכחשים גרמו נזק לתובעים.

הראיות

1. מטעם התובעים הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע מס' 2 (להלן: "מחמוד"). מטעם הנתבעים הוגש תצהיר עדות ראשית של הנתבע מס' 1 (להלן: "מוניף"). לכתב התביעה צירפו התובעים חוות דעת של מר עאטף עאלם (להלן: "עאלם")- שמאי מקרקעין וכלכלן. מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעת של מר חסן מחמד כאזם (להלן: "כאזם")- מהנדס בניין ושמאי מקרקעין. התובעים הגישו חוות דעת של מר מועלם ויסאם ג'וזיף מהנדס ומודד מוסמך. מחמוד, מוניף, עאלם וכאזם נחקרו על האמור בתצהיריהם ובחוות הדעת, בהתאמה. הצדדים הגישו ראיותיהם וסיכמו טענותיהם בכתב.

דיון ומסקנות

1. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה, האם מוטל על הנתבעים לפנות את המסלעה אשר פולשת לשטחם של התובעים והאם נגרמו לתובעים נזקים בשל הפלישה האמורה אשר בגינם על הנתבעים לפצותם, אם לאו.
2. בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר שקילת מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין התביעה להתקבל, מהנימוקים שיפורטו.
3. אציין תחילה, כי ביום 12.10.09 ניתן, על ידי כבוד הרשמת אוסילה אבו אסעד (כתוארה דאז), פסק דין בהעדר הגנה. במסגרת פסק הדין נקבע, כי על הנתבעים ו/או מי מטעמם להימנע מהשגת גבול לחלקתם של התובעים וכי עליהם להסיר את המסלעה שנבנתה במתחם החלקה ולפנותה למקום שפך מאושר. כמו כן, בפסק הדין נקבע, כי על הנתבעים לפצות את התובעים בסך של 150,000 ₪ בתוספת פיצוי בגין הוצאות משפט ושכר טרחה.
4. בדיון אשר נערך ביום 13.12.10 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה פסק הדין אשר ניתן ביום 12.10.09 בנוגע לפיצוי הכספי בסך 150,000 ₪ כמפורט בסעיף 3 לנוסח הפסיקתא שאושר על ידי בית משפט והחיוב בשכר טרחה יבוטל. עוד הוסכם, כי יתר חלקי פסק הדין יישארו על כנם. הצדדים הודיעו, כי הנתבעים רשאים להגיש כתב הגנה לעניין זה בלבד. לאחר הדיון האמור הוגש כתב הגנתם של הנתבעים, כמפורט לעיל.
5. הנה כי כן, מהמפורט לעיל עולה, כי ניתן פסק דין במסגרתו נקבע, בין היתר, כי על הנתבעים להסיר את המסלעה ולפנותה למקום שפך מאושר. החלק האמור בפסק הדין לא בוטל בהחלטה מיום 13.12.10. משכך, הרי שהוכרעה כבר המחלוקת באשר לשאלה על כתפי מי מוטל להסיר את המסלעה. על אף האמור לעיל ומסיבה שאינה ברורה הצדדים לתובענה העלו טענותיהם אף בסוגיה זו.
6. בסעיף 6(ט) לכתב התביעה פירטו התובעים את הנזקים אשר לטענתם נגרמו להם בשל התנהלות הנתבעים. סעיף 6(ט)(ב) עניינו עלויות הריסת המסלעה ופינוי ההריסות. כאמור, בפסק הדין נקבע, כי מוטל על הנתבעים לבצע את ההריסה והפינוי והקביעה האמורה לא בוטלה. סבורני, כי די בכך בכדי להכריע בסוגיה זו. יתרה מזאת, אף אם תאמר, כי מסעיף 6(ט)(ב) עולה, כי הריסת המסלעה ופינוי ההריסות נכנסים בגדר הסעד הכספי אשר נפסק בפסק הדין ובוטל בהחלטה מיום 13.12.10 הרי שמצאתי, כי על הנתבעים לפעול לשם הסרת המסלעה ופינויה, מהנימוקים שיפורטו בהמשך.
7. הנתבעים טוענים, כי הקרקע נשוא התובענה אמורה הייתה להיות שלהם וכי בשל טעות היא נמסרה לתובעים. לטענתם, המנהל לא היה מורשה למכור אותה לתובעים. במחלוקת אשר נתגלעה בין הנתבעים לבין המנהל בנוגע למקרקעין נשוא התובענה קיים פסק דין חלוט. כמו כן, מוניף העיד, כי הם מסכימים שחלקה 132 שייכת לתובעים (עמ' 31 ש' 24). מדובר בהודאת בעל דין. בסיכומיהם טענו הנתבעים, כי בשלב זה אין חשיבות לשאלת הזכויות המקוריות במקרקעין וכי שאלה זו אינה נתונה להכרעה. הנה כי כן, אין מחלוקת, כי התובעים הינם בעלי המקרקעין נשוא התובענה.
8. כאזם המומחה מטעם הנתבעים העיד, כי המסלעה נמצאת בצמוד לכביש הראשי וכי חלקה במגרש של התובעים וחלקה במגרש של הנתבעים (עמ' 27 ש' 15-16). לטענתו, במגרש של הנתבעים נמצאים כ- 2-3 מטרים מהמסלעה ובמגרש של התובעים כ- 15-17 מטרים (עמ' 27 ש' 22-27). כמו כן העיד, כי את המסלעה צריך להוריד בכל מקרה, כי אחרת אי אפשר לבנות (עמ' 29 ש' 16-17). כלומר גם המומחה מטעם הנתבעים מאשר, כי לא ניתן לבנות בחלקה ללא סילוק המסלעה.
9. מהאמור לעיל עולה, כי אין מחלוקת, כי החלק הארי של המסלעה נמצא על מגרש התובעים וחלק קטן יותר על מגרשם של הנתבעים וכי לשם בנייה במקרקעין של התובעים יש לסלק את המסלעה. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה על מי מוטל לפנות את המסלעה.
10. מוניף העיד, כי התובעים ידעו שקיימת מסלעה מלפני 20 שנים (עמ' 31 ש' 28-29). מחמוד העיד, כי ראה את המסלעה וכי הנתבעים בנו אותה לפני שהוא קנה את השטח. הוא הוסיף, כי הם פלשו לשטח ובנו בלי היתר (עמ' 21 ש' 23-29). מחמוד נשאל, האם בירר של מי המסלעה כאשר הגיע לקנות את השטח והשיב, כי הם בנו בלי אישור, קיבלו קנסות והיו להם משפטים עם המנהל. לאחר שנשאל בשנית השיב, כי לא שאל את המנהל של מי המסלעה (עמ' 22 ש' 2-6). לטענתו, הוא קנה את השטח עם המסלעה (עמ' 22 ש' 10).
11. אין בעובדה שהמסלעה הייתה קיימת בעת שהתובעים קנו את השטח ובעובדה שהם היו מודעים לקיומה של המסלעה בכדי להכשיר את הפלישה לשטחם וללמד, כי לא מוטל על הפולש לסלק את המסלעה. אציין, כי לא הוכחה טענת מוניף באשר למועד בו נבנתה המסלעה. כמו כן, התובעים רכשו את המקרקעין באוגוסט 2008 וכבר במרץ 2009 הוגשה התביעה שלפניי. אין עסקינן בבעל מקרקעין שהיה מודע לפלישה לחלקתו ושתק במשך תקופה ארוכה כך שניתן ללמוד משתיקתו על הסכמתו לשימוש שנעשה במקרקעין שבבעלותו.
12. במהלך עדותו מוניף שאל אם הוא צריך לפנות את המסלעה ומה לו ולמסלעה (עמ' 31 ש' 30). מוניף נשאל מי בנה את המסלעה והשיב, כי המועצה עשתה פיתוח של הכניסה לכפר. לטענתו, ירד גשם והאדמה ירדה אז תחמו את האדמה עם האבנים. הוא העיד, כי הקבלן של המועצה עשה כן (עמ' 32 ש' 1-3) לפני חמש עשרה שנים ואולי יותר (עמ' 32 ש' 6). בעדותו התייחס מחמוד לטענת הנתבעים, לפיה הם לא בנו את המסלעה וכי המועצה עשתה כן. לטענתו, הוא פנה למועצה ויש לו מכתב ממנה לפיו זה לא התחום שלה ולא שטח שלה (עמ' 22 ש' 17-19). אציין, כי הנתבעים סירבו, כי המסמך האמור יוגש לתיק בית המשפט.
13. מוניף שב וטען, כי הם לא עשו את המסלעה. לטענתו, המועצה בנתה אותה לשם תמיכה בכביש. הוא העיד, כי המועצה עשתה כן בשביל לפתוח את הכביש ולשרת את האנשים (עמ' 35 ש' 5-8). לטענתו, אין לו התנגדות שהתובעים יהרסו את המסלעה בתנאי שיעשו קיר תומך לביתו אשר עלול ליפול (עמ' 32 ש' 7-9).
14. כאזם המומחה מטעם הנתבעים נשאל, האם המסלעה מפרידה מבחינת גובה בין המגרש עצמו לבין הכביש והשיב, כי היא באה לתמוך את חזית המגרש מהכביש, כי אחרת הקרקע תתחיל להתפורר לכיוון הכביש (עמ' 27 ש' 28-31). כמו כן העיד, כי הוא הציע קיר דיפון משום שהכוונה היא לחפור בקרבת בניין קיים (עמ' 28 ש' 24-30).
15. כאזם אישר שהמגרש של התובעים עדיין לא עבר פיתוח (עמ' 29 ש' 8-9). הוא נשאל, האם אין אפשרות אחרי שמורידים את המסלעה לתת מענה לסכנה שעלולה להיות של זליגת אדמה לכביש, באמצעות עבודות פיתוח שהתובעים יבצעו בתוך המגרש שלהם והשיב, כי המסלעה באה לפתור חלק מהבעיות. לטענתו, היא באה לפתור מצב קיים ללא חפירה או חציבה. כאזם העיד, כי אם רוצים לבנות, אז חייבים להוציא את המסלעה ויש למצוא פתרון חלופי לייצוב המגרש של הנתבע. הוא הוסיף, כי הוא הציע קיר דיפון. לטענתו, אם לא כן ייגרמו נזקים לבית. כאזם טען, כי הקיר ייבנה בגבול בין שני המגרשים (עמ' 29 ש' 10-16).
16. טענת הנתבעים לפיה המועצה היא זו אשר בנתה את המסלעה אינה אמינה ומהימנה בעיניי והיא לא הוכחה. אין ראיה כלשהי התומכת בטענתם האמורה של הנתבעים. כמו כן, קיימת חזקת תקינות מנהלית לפיה המועצה פעלה באופן תקין ובהתאם לחוק ולא בנתה את המסלעה תוך פלישה לחלקות של התובעים והנתבעים וללא היתר בניה. עסקינן בחזקה אשר ניתנת לסתירה אולם לא עלה בידי הנתבעים לסתור את החזקה האמורה. אוסיף ואומר, כי אם היה ממש בטענת הנתבעים לפיה המועצה היא זו שבנתה את המסלעה אזי סביר היה, כי הנתבעים היו מתנגדים לפלישה לחלקתם. שתיקתם של הנתבעים בנדון יש בה בכדי לתמוך בטענה, כי המסלעה נבנתה על ידם. בנוסף, הנתבעים לא זימנו מי מטעם המועצה על מנת לתמוך בגרסתם, כי המועצה בנתה את המסלעה. ברור, כי התובעים לא בנו את המסלעה לאור מועד רכישתם את המקרקעין. משכך ובשים לב שהמסלעה נמצאת אף בשטח הנתבעים ולא בשטח ציבורי סביר, שהם אלו שבנו את המסלעה. ככל שהנתבעים ביקשו לסתור זאת, היה עליהם לפעול לזימון נציג העירייה על מנת לתמוך בטענתם.
17. כאמור לעיל, הן מוניף והן כאזם טוענים, כי ניתן להוריד את המסלעה אולם יש לבנות קיר דיפון לשם הגנה על יציבות ביתו של הנתבע. כאזם אף העיד, כי עסקינן בפתרון חלופי לייצוב המגרש של הנתבע. יש באמור בכדי ללמד על המטרה לשמה הוקמה המסלעה. המטרה האמורה מלמדת, כי המסלעה נועדה בכדי לשרת את מגרשם של הנתבעים. הדבר אינו עולה בקנה אחד עם טענת הנתבעים לפיה הם לא הקימו את המסלעה ותחת זאת המועצה עשתה כן.
18. אציין, כי הנתבעים טוענים שהמסלעה השביחה את המקרקעין וכי התובעים נהנים מהשבחה זו. לטענתם, בנסיבות אלו ולאור הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט הרי שעל התובעים לשלם למוניף את סכום ההשבחה וככל שייקבע פיצוי לתובעים יש לקזז ממנו את שווי ההשבחה. הנתבעים לא טענו באשר לשווי ההשבחה הנטענת ותחת זאת השאירו את הסוגיה להכרעת בית המשפט. לא עלה בידי הנתבעים להוכיח טענתם לפיה המסלעה השביחה את המקרקעין של התובעים והדבר אינו עולה בקנה אחד עם העדויות שנשמעו לפניי באשר לחסימת הגישה למקרקעין וכן עדותו של כאזם לפיה לא ניתן לבנות במגרש אלא אם תוסר המסלעה. ברי, כי יש באמור בכדי ללמד, כי המסלעה לא השביחה את המקרקעין של התובעים. יתרה מזאת, טענת הנתבעים לפיה ככל שקיימת השבחה הרי שעל התובעים לשלם את שוויה למוניף יש בה בכדי ללמד, כי מי שבנה את המסלעה, ובכך לכאורה השביח את המקרקעין, הוא מוניף ולא המועצה. בנוסף, התובעים הרי הגישו תביעה להסרת המסלעה משכך, הם לא מעוניינים במסלעה הזו ועל כן לא ניתן לטעון, כי הם מפיקים טובת הנאה כלשהי ממנה.
19. בסיכומיהם טענו התובעים, כי הסרת ופינוי המסלעה על ידי הנתבעים תשתיק את הנתבעים ותמנע התדיינות עתידית לגבי נזקים בגין פינוי המסלעה. כמו כן טענו, כי אינם מתנגדים לכך שהנתבעים יפעלו להקמת קיר תומך למגרשם ולביתם בהתאם להצעת המומחה מטעמם. כאמור, מוניף וכאזם העידו באשר לצורך בבניית קיר תומך כתנאי לסילוק המסלעה. ברי, כי אין להטיל על התובעים את בניית הקיר האמור. כמו כן, מקובלת עליי טענת התובעים לפיה הסרת ופינוי המסלעה על ידי הנתבעים תמנע התדיינות עתידית וטענות באשר לנזקים בגין פינוי המסלעה.
20. הנה כי כן, לא שוכנעתי, כי יש ממש בטענה לפיה המסלעה נבנתה על ידי המועצה. עסקינן במסלעה אשר נמצאת על המקרקעין של התובעים ברובה ושל הנתבעים ואשר משרתת את המקרקעין של הנתבעים. לא הובאה ראיה כלשהי אשר תומכת בטענה לפיה המועצה בנתה את המסלעה האמורה. בנסיבות האמורות מקובלת עליי טענת התובעים לפיה על הנתבעים לסלק ולפנות את המסלעה אשר פולשת לחלקתם על חשבונם. לאור האמור, מורה לנתבעים לסלק בתוך 60 ימים ממועד המצאת פסק הדין את המסלעה נשוא תיק זה על חשבונם.
21. בנוסף, עתרו התובעים לסעד כספי. לטענתם, בשל הפלישה נגרם להם הפסד הנאה/הכנסה מהמקרקעין. במסגרת כתב התביעה ההפסד נאמד על ידם בסך של 75,378 ₪ עד ליום הגשת השומה וסך של 10,768 ₪ לחודש ממועד הגשת השומה ואילך.
22. הפיצוי הכספי לו עותרים התובעים בגין הפסד הנאה/ הכנסה מהמקרקעין הינו על סמך האמור בחוות דעתו של עאלם. בחוות דעתו ציין עאלם, כי לפי התב"ע ניתן לבנות על המגרש כ- 994 מ"ר וכי נלקח בחשבון ניצול מלא של המגרש לפי התב"ע (סעיף 10(ה)). עאלם העיד, כי השומה שלו התבססה על הנחה לפיה היו מאפשרים לתובעים לבנות והוסיף, כי אפשר לבנות על המגרש את מלוא הניצול (עמ' 18 ש' 22-23). עוד העיד, כי במידה שלא ניתן, בשל סיבות טכניות, לבנות במגרש מבנה בן שלוש קומות ב- 36% מהחלקה אז הערכת השווי הייתה אחרת (עמ' 18 ש' 24-26). הוא נשאל, האם ידוע לו שהתובעים קנו את המקרקעין בחודש אוגוסט 2008 ועד היום לא בנו שום דבר על המגרש והשיב בשלילה (עמ' 18 ש' 27-29). עאלם אישר, כי כאשר ביקר בשטח לא היה בנוי שם שום דבר (עמ' 18 ש' 30-31). בהמשך העיד עאלם, כי כאשר ביקר בשטח הוא התרשם שהמסלעה מונעת בניה במגרש. הוא הוסיף, כי היא חוסמת גישה לרכב וכי יש שתי ברירות- או להיכנס ממגרשים אחרים או להרוס את המסלעה (עמ' 19 ש' 2-4).
23. אציין, כי גם כאזם המומחה מטעם הנתבעים אישר בחקירתו, כי "בכל מקרה צריך להוריד את המסלעה, כי אחרת אי אפשר לבנות" (עמ' 29 ש' 16-17).
24. עאלם העיד, כי לא ידוע לו אם יש היתר בנייה המתיר לבנות מבנה בגודל 994 מ"ר (עמ' 19 ש' 25-26). הוא העיד, כי התב"ע מאפשרת אחוזי בנייה כאמור ולכן ניתן לבנות והשאלה האם יש היתר או לא אינה רלוונטית (עמ' 19 ש' 29-30). כמו כן העיד, כי אם יש ממש בטענה לפיה לא ניתן לבנות 994 מ"ר אז חוות דעתו הייתה משתנה (עמ' 19 ש' 31-32).
25. מחמוד העיד, כי עדיין אין להם היתר לבנות מבנה בן שלוש קומות כאשר כל קומה הינה בגודל של 36% מהחלקה (עמ' 26 ש' 1-2). הוא העיד, כי עד עכשיו לא פנו לשם קבלת היתר. לטענתו, הם ביקשו היתר לבנות קיר במגרשים ליד אחיו וכי עד היום לא הגישו היתר לבית (עמ' 26 ש' 3-7). מחמוד אישר, כי השמאי מטעמו מדבר על נזק שלא נתנו להם לבנות שלוש קומות וטען, כי הוא רוצה לבנות ואי אפשר (עמ' 26 ש' 8-9). לגבי הטענה שהוא כלל לא ביקש היתר בניה טען, כי הוא רצה קודם לגמור עם הנתבעים ולגשת לשטח והוסיף, כי אין לו גישה לשטח (עמ' 26 ש' 10-12). מחמוד העיד, כי ניתן להגיע לשטח ברגל אולם הוא צריך להכניס ציוד והוסיף, כי אי אפשר לעשות תכניות עם בקשה להיתר לפני שעושים תשתית. לטענתו, המהנדס לא יכול לעשות כלום (עמ' 26 ש' 24-26).
26. בתצהירו טען מחמוד, כי הנתבעים מנעו מהתובעים לממש את זכויותיהם במקרקעין, מנעו מהמודדים לסמן את גבולות החלקה, איימו עליהם וטענו, כי לא יאפשרו כניסה לחלקה. מחמוד העיד, כי הנתבעים מנעו מהם לממש את זכויותיהם בקרקע. כאשר נשאל כיצד עשו כן השיב, כי הביא מהנדס ומודד והנתבעים קיללו אותם ואמרו להם לצאת משם. לטענתו, כל הזמן יש ריבים עם הנתבעים אשר לא רוצים לפנות את השטח ולא רוצים שהם יעבדו שם או ייגשו לשם (עמ' 22 ש' 13-17).
27. מחמוד העיד, כי שמע את מוניף ואת אחיו מקללים את המומחים שהביא והוסיף, כי הם זרקו אותם מהשטח ולא נתנו למדוד את השטח (עמ' 22 ש' 25-28). עוד העיד מחמוד, כי הוגשה תלונה במשטרה לאחר שהנתבעים קיללו את המומחים שהוא הביא. לטענתו, יש לו את התלונה בבית (עמ' 22 ש' 29-32). בסעיף 6(ז) לתצהירו טען מחמוד, כי מנעו מהם לעשות עבודות בשטח. הוא העיד, כי לפני חודשים הם הלכו לעשות גדר בינם לבין מוניף וראפע והנתבעים מנעו מהם לעשות כן (עמ' 23 ש' 28-29). עוד העיד, כי הוזמנה משטרה למקום וכי השוטרים הרגיעו את הרוחות והלכו (עמ' 24 ש' 6-9).
28. מוניף העיד, כי לא מנע מהמודדים או מהמהנדס להיכנס לשטח. לטענתו, הוא לא מנע מאף אחד. מוניף הוסיף, כי יום אחד הוא הגיע הביתה וראה סימני מדידה על הבית ולאחר שבירר את העניין הוא אמר שבסדר אבל שלא יסמנו על הבית (עמ' 32 ש' 30, עמ' 33 ש' 1-4). לטענתו, בעת המדידות לא היה במקום אף אחד מטעם הנתבעים (עמ' 33 ש' 7-8). מוניף טען, כי כאשר התובעים הביאו מחפרון ורצו לחפור ליד הבית, לסדר את השטח, להוציא את המילוי ולהוריד את השטח לפני הכביש אז הנתבעים אמרו להם שהם לא יכולים לחפור, כי הם יכולים להרוס את הבית והזמינו משטרה (עמ' 33 ש' 12-14). אציין, כי עדותו של מחמוד הותירה עלי רושם אמין ואני מאמינה לעדותו, כי מוניף ואחיו מונעים מבעלי מקצוע מטעמו לבצע עבודות שונות בשטח.
29. סעיף 29 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) קובע, כי "הסגת גבול במקרקעין היא כניסה למקרקעין שלא כדין, או היזק או הפרעה בידי אדם למקרקעין שלא כדין. אך אין תובע יכול להיפרע פיצויים על הסגת גבול במקרקעין אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון".
30. כאמור לעיל שוכנעתי, כי הנתבעים בנו את המסלעה נשוא התובענה. משכך, הרי שהנתבעים הסיגו את גבולם של התובעים ופלשו לחלקתם. כאמור לעיל, לא די בהוכחה, כי הנתבעים הסיגו את גבול חלקתם של התובעים בכדי ללמד, כי התובעים זכאים לפיצוי כספי. התובעים יהיו זכאים לפיצוי בשל הסגת הגבול רק אם נגרם להם נזק ממון בגינה.
31. מעדותו של כאזם עולה, כי במגרש של התובעים נמצאת המסלעה בשטח של כ- 15-17 מטרים. אין מחלוקת, כי הנתבעים עשו שימוש בחלק מחלקתם של התובעים. התובעים לא עשו שימוש ביתר החלקה ומעדותו של מחמוד עולה, כי הם כלל לא הגישו בקשה להיתר בנייה. זאת על אף העובדה שהמקרקעין נקנו על ידי התובעים לפני כשש שנים. עובדה זו יש בה לכאורה בכדי לתמוך בטענה, כי לא נגרם לתובעים נזק ממוני ורווחיהם לא נגרעו בעקבות השימוש אשר עשו הנתבעים בחלקתם. שכן, הם לא הגישו בקשה להיתר בנייה ובהעדר היתר לא היה בידם לבנות ממילא.
32. עם זאת, מקובלת ואמינה בעיניי טענת התובעים לפיה הנתבעים פעלו בכדי להקשות עליהם לממש את זכויותיהם במקרקעין וכי הדבר תרם לכך שהתובעים לא קידמו את נושא הבנייה במקרקעין ובין היתר קבלת היתר בנייה. כאמור, מעדותו של כאזם עולה, כי לשם בנייה במקרקעין יש להסיר את המסלעה. לפיכך, אין בעובדה שהתובעים לא בנו בחלק אליו לא פלשו הנתבעים בכדי ללמד, כי ממילא לא התכוונו לעשות שימוש בחלקה ולכן לא נגרם להם נזק בעקבות הסגת הגבול. התרשמתי, כי נבצר מהתובעים להתקדם בבנייה בשל קיומה של המסלעה ובשל העובדה שלמרות שהנתבעים ידעו שהמסלעה פלשה לשטחם של התובעים לא פעלו להסרתה במשך תקופה כה ארוכה.
33. התביעה שלפניי הוגשה כחצי שנה לאחר שהתובעים רכשו את המקרקעין. סבורני, כי העובדה שהתובעים פעלו במידית לשם הפסקת הסגת הגבול יש בה בכדי לתמוך בטענה, כי הם ביקשו לעשות שימוש במקרקעין וכי הסגת הגבול סיכלה את כוונותיהם. כאמור, התובעים לא הגישו בקשה להיתר בנייה ולא ניתן להם היתר כאמור. אולם, אין בכך בכדי ללמד, כי לא נגרם להם נזק בגין הסגת הגבול. שכן, סבירה ואמינה בעיניי טענתם, כי התנהלות הנתבעים והסגת הגבול גרמו לדחיית העבודות במקרקעין. מנגד, אינני מקבלת את טענת התובעים לפיה יש לחשב את הנזק אשר נגרם להם בהתאם לחוות הדעת מטעמם לפיה בהתאם לתב"ע ניתן היה לבנות על המגרש כ- 994 מ"ר. המומחה ציין בחוות דעתו, כי לשם חישוב הנזק נלקח בחשבון ניצול מלא של המגרש לפי התב"ע. בהעדר היתר בנייה ואף בקשה להיתר כאמור הרי שלא הוכח, כי אכן ניתן היה לנצל את הקרקע כאמור או, כי הייתה לתובעים תוכנית לניצול הקרקע בהיקף זה.
34. סעיף 64 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) קובע, כי אדם ייחשב כגורם לנזק אם הוא הסיבה או אחת הסיבות לנזק. בפסיקה נקבע, כי נדרשת הוכחת קיומם של קשר סיבתי עובדתי ומשפטי. בכדי לחייב צד בפיצוי הצד השני בגין נזקיו יש להוכיח, כי נגרמו נזקים כאמור וכן, כי הם נגרמו באשמתו של הצד אשר מבוקש לחייבו לשאת בפיצוי.
35. כאמור, בכדי לחייב את הנתבעים בתשלום דמי שימוש לתובעים לא די בעובדה שעסקינן בקרקע של התובעים ובעובדה שהנתבעים פלשו לקרקע ועשו בה שימוש. תחת זאת, יש להוכיח, כי נגרם לתובעים נזק כלשהו בגין הסגת הגבול. אמנם התובעים לא הגישו בקשת היתר לבנייה אולם לא ניתן לומר, כי הם לא נקטו בפעולות לשם הפקת רווח מהמקרקעין ואין מחלוקת, כי הם ערכו מדידות בשטח ואף הגישו תביעה לסילוק יד זמן קצר לאחר רכישת המקרקעין. שוכנעתי, כי הסגת הגבול מנעה מהתובעים את השימוש בחלקתם, עובדה שכאמור אישר המומחה מטעם הנתבעים, ולכן נגרם להם נזק. התובעים הינם בעלי המקרקעין נשוא התובענה ובהתנהגותם פוגעים הנתבעים בזכויות הקניין שלהם. זכות הקניין היא בעלת מעמד חוקתי ואף שההגנה עליה אינה מוחלטת הרי שבית המשפט לא יתיר בנקל פגיעה בזכות זו.
36. כפי שצוין לעיל, לא מקובלת עליי טענת התובעים לפיה יש לחשב את הנזק אשר נגרם להם על פי ניצול מלא של המגרש לפי התב"ע. שכן, לא הוכח, כי אלמלא הסגת הגבול הם היו עושים שימוש כאמור. כמו כן, מאחר והתובעים לא הגישו בקשה להיתר בנייה סבורני, כי יש להטיל על כתפי הנתבעים רק חלק מהנזק אשר נגרם לתובעים בגין הפסד דמי שימוש. אציין עוד, כי המומחה מטעם התובעים העיד, כי למיטב זכרונו הוא לא עשה שומות נוספות לקרקע בגוש הרלוונטי. הוא העיד, כי בדק הסכמי מכר בכפר לשם קביעת שווי החלקה אולם לא צירף עותק של המסמכים האמורים והעיד, כי לא מצא את תיק המסמכים (עמ' 17 ש' 23-32)
37. על דרך האומדנא, ולאחר שלקחתי את כל הנתונים הרלוונטיים בחשבון, מצאתי לפסוק לתובעים פיצוי בסך 110,000 ₪ (במעוגל) בגין הפסד דמי שימוש ממועד רכישת המקרקעין ועד למועד מתן פסק הדין ( כ- 1,500 ₪ לחודש). הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. כמו כן, קובעת לתובעים פיצוי בסך 1,500 ₪ לחודש בגין דמי שימוש ממועד פסק הדין החל מיום 15.9.14 ועד למועד פינוי המסלעה.
38. לאור המפורט לעיל, נעתרת לתובענה ומחייבת את הנתבעים לסלק את המסלעה מחלקתם של התובעים על חשבונם וזאת בתוך 60 ימים ממועד המצאת פסק הדין ולפנות את ההריסות. ברי, כי על העבודות להיעשות בהתאם להוראות החוק. כמו כן, מחייבת את הנתבעים בתשלום בפיצוי כספי לתובעים כמפורט לעיל בסעיף 51.
39. מחייבת את הנתבעים בסכום כולל בגין הוצאות משפט, עלויות חוות דעת ואגרת משפט וכן שכר טירחת עו"ד בתוספת מע"מ כחוק בסכום של 30,000 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, י"ט אלול תשע"ד, 14 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.