לפני | כבוד השופטת מיכל נד"ב | |
התובעת | חווה מיכל קידישמן | |
נגד | ||
הנתבעת | מנורה חברה לביטוח בע"מ | |
פסק דין |
רקע, השתלשלות ההליך
ביום 26.10.2006 נותחה התובעת בניתוח כירורגי פרטי מסוג "פילונידל סינוס" (להלן: "הניתוח").
הניתוח בוצע בבית חולים אסותא פתח תקווה, במימון מלא של קופת החולים מכבי.
בסעיף 2 בפרק זה נקבע כי: "המבטח מתחייב לשאת בהוצאות הקשורות במקרה הביטוח כדלקמן", ולאחר מכן בסעיפים קטנים 2.1 עד 2.8 מפורטות ההוצאות "שקשורות במקרה הביטוח": שכר מנתח, שכר מרדים, הוצאות אשפוז, חדר ניתוח, בדיקה פתולוגית, תותב, שכר אחות פרטית ושירותי אמבולנס.
"ניתוח אלקטיבי" מוגדר בהגדרות בפוליסה: "ניתוח אליו הופנה המבוטח ע"י רופא מומחה ממרפאה, לרבות מרפאות חוץ של בית החולים, כאשר קבלתו לבית החולים לצורך ביצוע הניתוח אינה נעשית באמצעות חדר המיון כמקרה דחוף".
"2.9.1 המציא המבוטח לביה"ח טופס 17 מטעם קופת החולים בה הוא חבר, לכיסוי הוצאות הניתוח המבוצע בבית החולים, והמבטח לא השתתף (הדגשה במקור – מ' נ') במימון הניתוח (כאמור בסעיפים 2.1-2.8 לעיל, כולם או מקצתם), ישלם המבטח למבוטח סכום השווה למחצית ערכו של הטופס, ובלבד שהניתוח שבוצע הינו ניתוח אלקטיבי" (הדגשה שלי – מ' נ').
סעיף זה הוא סלע המחלוקת בין הצדדים.
בתחילת חודש מרץ 2007 או בסמוך קיבלה התובעת מהנתבעת סכום של 2,000 ש"ח באמצעות העברה בנקאית לחשבונה.
במכתב מיום 8.3.07 (נספח ה' לבקשת האישור)- במקרה של ניתוח בבית חולים ציבורי, שהוצאותיו כוסו על ידי קופת החולים, זכאי המבוטח לפיצוי בגובה מחצית טופס 17. ערך הטופס הוא על פי מחירון משרד הבריאות בהתאם לנתונים שהוא מפרסם, באופן שבניתוחים שתומחרו על ידי משרד הבריאות, חישוב ערך הטופס הוא לפי תמחור זה. בניתוחים שלא תומחרו על ידי משרד הבריאות, ערך הטופס הוא לפי עלות יום אשפוז בלבד בהתאם למחירון משרד הבריאות. במכתב צוין עוד כי הניתוח של התובעת לא תומחר ועל כן הסכום המגיע למבקשת הוא לפי עלות טופס 17 בגין יום אשפוז, בסכום של 882 ש"ח משהייתה התובעת מאושפזת רק יום אחד. עם זאת נאמר במכתב, כי "למרות האמור לעיל... הוחלט לאשר סך של 2000 ש"ח (מחצית משכר מנתח)".
במכתב מיום 10.4.07 (נספח ו1 לבקשת האישור)– פרטה הנתבעת נתונים אלה: על פי מחירון מנורה, עלות ניתוח פרטי "פילונידל סינוס" באסותא – 4,150 ש"ח עלות שכוללת הוצאות אשפוז, הרדמה והוצאות חדר ניתוח. במכתב טענה הנתבעת כי מחצית שכר המנתח שולמה. על כן הוצעה למבקשת תוספת תשלום בסכום של 2,025 ש"ח - מחצית מהוצאות בית החולים.
במכתב מיום 2.5.07 (נספח ח' לבקשת האישור)– בעקבות פניית אבי התובעת, שביקש לדעת מדוע לא מקבלת התובעת מימון תרופות, ולמה לא שילמה הנתבעת למבקשת את מלוא הסכום מלכתחילה, השיבה הנתבעת כי ההצעה היא לצרכי פשרה.
במכתב מיום 11.6.07 (נספח י' לבקשת האישור)– חזרה הנתבעת וטענה שערך טופס 17 נקבע על פי קביעת משרד הבריאות בחוזר מנכ"ל.
"לשון הפוליסה – הביטוי בפוליסה הוא 'סכום השווה למחצית ערכו של הטופס' [טופס 17 - מ' נ']. לשון הפוליסה מתיישבת לכאורה עם טענת המבקשת שמדובר במחצית עלות הניתוח הכוללת, ששולמה בפועל במקרה הספציפי, נוכח העובדה שטופס 17 הוא התחייבות של קופת החולים לכיסוי מלוא הוצאות הניתוח.
פרשנות המבקשת מתיישבת לכאורה עם המשמעות הרגילה של טופס 17 בלשון הציבור שמשמעו, כפי שטענה המבקשת, גם בעדותה לפניי, עלות הניתוח על כל מרכיביו כפי שמשולמת על ידי קופת החולים לבית החולים.
פרשנות זו עולה לכאורה גם מהפוליסה. סעיף 2 מפרט מהן ההוצאות בהן צריכה המשיבה לשאת בקרות מקרה הביטוח, דהיינו במקרה של ניתוח של מבוטח בישראל. בסעיפים קטנים 2.1 -2.8 יש פירוט של כל ההוצאות לרבות שכר מנתח, שכר מרדים, הוצאות אשפוז ועוד. סעיף 2.1.9 בא לאחר פירוט זה, וקובע שאם לא הפעיל המבוטח את הפוליסה, עקב כך שהמציא טופס 17 לבית החולים, קרי התחייבות של הקופה לשאת בכל הוצאות הניתוח, הוא יקבל מחצית משווי הטופס. המסקנה ההגיונית המתבקשת לכאורה היא שמחצית השווי היא מחצית העלויות שכיסתה הקופה ושנחסכו על ידי המשיבה.
פרשנות המבקשת מתיישבת לכאורה גם עם הבנת המשיבה את הפוליסה, כפי שעולה מסיומו של המכתב מיום 8.3.07. בסוף המכתב נאמר: 'במידה וברצונך לערער על תגמולי הביטוח שהועברו, עליך להמציא אישור קופ"ח/ביה"ח בו אושפזת לגבי ערכו של טופס 17 למקרה הנדון' (הדגשה שלי –מ' נ'). אם כטענת המשיבה, הסכום הנקוב בסעיף 2.9.1 בפוליסה הוא סכום המחירון של משרד הבריאות או מחירון מנורה, לשם מה הוצע למבקשת להביא אישור מבית החולים בו אושפזה באשר לערכו של טופס 17 למקרה הנדון. האמור דווקא סותר את טענות המשיבה כי לא הייתה לה כוונה לפיצוי פרטני שיש בינו לבין הוצאות הניתוח שבוצע, קורלציה.
נוכח האמור נראה לכאורה, כי הפירוש הנטען על ידי המשיבה, קרי שמדובר בסכום השווה להתחייבות קופת החולים לבית החולים לשאת בעלויות שירותי הבריאות שהיא מחויבת לספק לחבריה על פי חוק בריאות ממלכתי ושערך התחייבות זו הוא לפי מחירון משרד הבריאות, הוא פירוש מורכב שאינו עולה מהלשון הפשוטה לכאורה של הפוליסה. אין זה סביר בעיניי ליתן לפוליסה פרשנות הנסמכת על מחירונים שלא בא זכרם בפוליסה ועל כן מתבקש לפרש את המונחים בפוליסה באופן המקובל והשגור בציבור.
נראה כי אם חפצה המשיבה כי פירוש המונח 'שוויו של טופס 17' יהיה לפי הנטען על ידה, היה עליה להגדירו כפי שעשתה כן בכתבי טענותיה. יש לציין כי המשיבה אכן תיקנה את נוסח הפוליסה החל מחודש נובמבר 2007 באופן שהגדירה כי מחצית הסכום שתשלם היא מחצית מסכום מחירון משרד הבריאות (נספח 3 בתגובת המבקשת). טענת המשיבה שאין להשוות בין הפוליסות עקב כך שהפוליסה המאוחרת היא 'מוצר חדש' אינה נראית לי ומוטב שלא הייתה נטענת.
...
גם הסתמכותה של המשיבה על 'מילון המושגים' קשה בעיניי. בפתח המילון נכתב כהאי לישנא: 'ההסבר בהודעה זו אודות מונחים שונים הוא לצורך מידע כללי לקורא ואינו בא במקום הגדרתם בפוליסה. המשמעות של המונחים המחייבת את החברה היא זו המובאת בפוליסה, אשר אושרה על ידי המפקח על הביטוח'. על כן נראה לכאורה כי ההסתמכות על מילון זה אין לה מקום, והכתוב בפוליסה הוא הקובע.
בהסתמך על מילון המושגים טוענת המשיבה כי ערכו של 'טופס 17' הוא ערכה של התחייבות קופת החולים לכיסוי ההוצאות הרפואיות הכלולות בסל שירותי הבריאות הניתנים על-פי חוק לתושבי המדינה ולא התחייבות לכיסוי כל הוצאה רפואית באשר היא, כפי שגורסת המבקשת. המבקשת טענה כי הניתוח אותו עברה אינו כלול בסל הבריאות. המשיבה לא טענה אחרת. בהגדרת 'מקרה הביטוח' בפרק א' בפוליסה מדובר בניתוח שעבר המבוטח בישראל ואין כל מגבלה לסוג הניתוח דהיינו היותו כלול או לא כלול בסל הבריאות (בסעיף 2.9.1 קיים הסייג שהניתוח הוא ניתוח אלקטיבי). נוכח האמור, הפרשנות הנטענת, המגבילה את הכיסוי להוצאות שבסל הבריאות, אינה סבירה לכאורה בנסיבות העניין.
פרשנות נגד המנסח - אין מחלוקת כי הפוליסה אינה ברורה וכי גם למשיבה היו לפחות שתי גרסאות לעניין שוויו של טופס 17, האחת שהחישוב נעשה על פי מחירון משרד הבריאות והשנייה – שהוא נעשה על פי מחירון מנורה. יש לציין כי המשיבה בסיכומיה טוענת, שהפרשנות שלה, שהשווי הוא לפי מחירון מנורה, אינה סבירה ואינה נטענת עוד נוכח העובדה שאין לה עיגון לשוני בסעיף (ר' סעיף 6 בסיכומי המשיבה).
ממכתבה של המשיבה מיום 8.3.07 עולה כי פרשנותה שלה קשה לה ונראית בעיניה בלתי סבירה. שאם לא כן, אין כל הסבר מדוע חרף פרשנות זו, בחרה מיזמתה לשלם למבקשת עם הגשת טופס הדרישה, סכום הגבוה ביותר ממאה אחוז מהסכום שעליה לשלם לטענתה (2000 ש"ח במקום 882 ש"ח).
זאת ועוד. נציגת המשיבה שהעידה, סברה כי המבקשת אינה זכאית כלל לתגמולים על פי הפוליסה נוכח העובדה שהניתוח בוצע בבית חולים פרטי, שכן לטענתה הפוליסה מכסה רק ניתוח בבית חולים ציבורי (פר' עמ' 15 ש' 12- 22). יש לציין כי ב"כ המשיבה בסיכומיו אינו טוען כלל כי המבקשת אינה זכאית לתגמולים על פי הפוליסה.
בפוליסה עצמה יש סתירה בעניין זה. פרק א' מדבר בניתוח פרטי בארץ, ובסעיף 2.1 מתחייבת המשיבה לשאת בשכר מנתח בבית חולים פרטי. סעיף 2.9 אינו מבחין כלל בין בית חולים פרטי לבית חולים ציבורי ורק מזכיר בית חולים. בעמוד 21 בפוליסה בפירוט הכיסויים נכתב כי פיצוי במקרה של ניתוח בבית חולים ציבורי הוא מחצית טופס 17 וכי פיצוי במקרה של ניתוח בבית חולים פרטי שמומן בחלקו על ידי קופת החולים יהיה 25% מערך טופס 17.
פרשנותה של המבקשת לכאורה סבירה בנסיבות העניין, ולכאורה סבירה יותר מפרשנות המשיבה. על כן על פי הכלל הנוהג לעניין פוליסות ביטוח, יש לכאורה לפרש את הפוליסה לטובת המבקשת.
מבחן הציפיות הסבירות של המבוטח - מנקודת מבטו של מבטח סביר ניתן לומר כי הוא ביקש לתת תמריץ בדמות פיצוי, למבוטח שלא הפעיל את הפוליסה נוכח הרווח שלו מכך שלא ישא בכל הוצאות הניתוח כמפורט בסעיפים 2.1 – 2.8 בפוליסה. מנקודת מבטו של המבוטח הסביר, הוא בוחר שקופת החולים תשא בהוצאות הניתוח ואילו הוא יקבל פיצוי בגובה מחצית החסכון של המבטח. במילים אחרות, הציפייה הסבירה של המבוטח היא שהוא והמבטח יתחלקו בשווה בסכום שחסך המבטח באופן שהמבטח יוותר עם מחצית החסכון והמבוטח יקבל תגמולים מיוחדים באותו שיעור, מצב בו לכאורה שני הצדדים יוצאים נשכרים.
נוכח מיקומו של סעיף 2.1.9 לאחר סעיפים 2.1 -2.8 המפרטים בפרוטרוט את העלויות בהן על המבטח לשאת אם בוחר המבוטח להפעיל את הפוליסה, נראה לי כי דווקא פרשנות המבקשת מתיישבת לכאורה עם האינטרס ההוגן של המבוטח.
טענת המשיבה היא כי פרשנותה מחויבת מנקודת מבטו של המבוטח, שכן עליו לדעת קודם להחלטתו מהו שיעור הפיצוי שיקבל אם יבחר שלא להפעיל את הכיסוי על-פי הפוליסה. על כן לטענתה סביר לפרש את 'ערכו של טופס 17' באופן שיש לו משמעות שהמבוטח יכול לדעת בכל רגע נתון מה סכום הפיצוי שיקבל. לא מצאתי ממש בטענה זו. המבוטח יודע שאם הוא אינו מפעיל את הפוליסה יזכה גם בניתוח –על חשבון הקופה, וגם בכסף לפי סעיף 2.9.1 בפוליסה. ואילו אם יפעיל את הפוליסה, לא יקבל כיסוי מהקופה (שכן סביר שלא יבקשו) וגם לא יקבל את התגמולים המיוחדים.
לא מצאתי גם ממש בטענת המשיבה כי אין לקבל פרשנות לפיה התחייבה לשאת, במחצית מכל עלות שבה תישא קופת החולים, שכן כך תיאלץ לשאת בהוצאות בלתי מוגבלות שאין לה כל שליטה על שיעורן או יכולת להעריכן מראש, מצב שיעמיד אותה במצב שאינה יכולה לאמוד את התחייבויותיה המצרפיות כלפי מבוטחיה, ויהיה עליה להעלות את דמי הביטוח, כך ששכרם של המבוטחים ייצא בהפסדם. על פי סעיף 2 בפוליסה חשופה המשיבה לאפשרות, כי תיאלץ לממן ניתוחים מסוגים שונים במימון מלא על כל רכיביהם, כמפורט בסעיפים 2.1 – 2.8 בפוליסה. למשיבה אין ידיעה מראש על כמות הניתוחים וסוגיהם, ולמרות זאת אין טענה כי התחייבות זו מעמידה את המשיבה בקושי לעמוד בהתחייבויותיה, על כן ממילא גם מימון חלקי של ניתוח כאמור לא יכול לפגוע ביכולתה לעמוד בהתחייבויותיה.
לטענת המשיבה, תכליתו הכלכלית של סעיף 2.9.1 היא להביא להשאת רווחי מנורה ביצירת התקשרויות בינה לבין מבוטחים נוספים, וזאת כנגד הבטחת הפיצוי המיוחד. על כן אין לקבל את פרשנות המבקשת, לפיה התחייבות מנורה בסעיף 2.9.1 היא להעניק למבוטחיה פיצוי בשיעור של מחצית מכל עלות שבה תשא קופת החולים בקשר עם הניתוח שעבר המבוטח, יהא שיעורה אשר יהא שכן אין בה הגיון כלכלי. אינני מסכימה גם עם טענה זו. אמנם תכליתו הכלכלית של סעיף 2.9.1 הוא השאת רווחי המשיבה, אך השאת הרווחים היא בכך שהמשיבה לא נושאת בעלות מלאה של ניתוח לפי סעיפים 2.1 -2.8 בפוליסה, אלא במחצית.
סוף דבר – נראה לי כי יש אפשרות סבירה כי הפרשנות הנטענת על ידי המבקשת תתקבל וכי על כן יש אפשרות סבירה שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה" (ההדגשות הוספו) (שם, בעמ' 19-16).
כאמור, בהחלטת האישור קיבלתי את טענת התובעת כי "פרשנות המבקשת מתיישבת לכאורה עם המשמעות הרגילה של טופס 17 בלשון הציבור שמשמעו, כפי שטענה המבקשת, גם בעדותה לפניי, עלות הניתוח על כל מרכיביו כפי שמשולמת על ידי קופת החולים לבית החולים". קביעה זו לא שונתה בפסק הדין.
יחד עם זאת, קבעתי כדלקמן:
"אשר על כן אני קובעת כי הוכח במידת ההוכחה הדרושה במשפט האזרחי, כי מחירון משרד הבריאות נוקב במחירים המרביים שעל קופות החולים לשלם לבתי החולים, ועל כן זוהי, כטענת התובעת "עלות הניתוח על כל מרכיביו כפי שמשולמת על ידי קופת החולים לבית החולים" (ר' הפסקה השנייה בציטוט המובא מהחלטת האישור). מכיוון שמדובר בעלות מרבית, והנתבעת הוכיחה כי היא משלמת, למצער, על פי המחירון (למעט שני חריגים אשר לא נטען כי מייצגים כלל כלשהו) הרי שהנתבעת שילמה לתובעת, ולקבוצה הנטענת על פי הקבוע בפוליסה, היא לא הפרה את חוזה הביטוח, ועל כן דין התובענה להידחות.
בנסיבות אלה צודקת הנתבעת בטענתה, כי עמדת המפקח על הביטוח שהובאה לעיל (ר' סעיף 23 לעיל) תומכת בקביעה האמורה.
כאן המקום להעיר כי לשון חוזר מנכ"ל משרד הבריאות ולשון המחירון אינן עקביות ולטעמי אינן ברורות. אני מקבלת את טענת הנתבעת כי נפלה טעות בהחלטת האישור, בקביעה כי מחירון משרד הבריאות אינו יכול להיות רלבנטי לתימחורו של ניתוח, בשל כך שלא נמצאה בו התייחסות לעלות ניתוחים, אלא לתעריפי אשפוז ושירותים אמבולטוריים בלבד, וזאת מהטעמים שעליהם עמדה הנתבעת ואשר פורטו לעיל (ר' סעיף 22 לעיל).
אני ערה לטענתה של התובעת כי משלושת מכתבי הנתבעת שצורפו לבקשת האישור נראה כי הנתבעת איננה עקבית בשיטתה באשר לקביעה מהו הסכום המגיע למבוטח על פי הפוליסה. כמו כן עולה מהם כי הנתבעת משלמת למבוטחיה סכומים הגבוהים ממחצית הסכום הנקוב במחירון, אפילו קודם לניהול מו"מ או השגה של המבוטח (ר' מכתב הנתבעת מיום 8.3.07, נספח 5 לכתב התביעה). גם מתצהירה המשלים של התובעת שבו פירטה מקרים של מבוטחים רבים, שאת פרטיהם קיבלה במסגרת גילוי המסמכים של הנתבעת (ר' סעיפים 70-29), עולה כי מבוטחים שונים קיבלו בגין הפוליסה, סכומים שונים בגין ניתוחים זהים, וכי הסכומים אינם תואמים בחלקם את מחירון משרד הבריאות. אינני מוצאת כי יש בהתנהלות זו של הנתבעת כדי לשנות ממסקנתי נוכח הטענות והראיות שהובאו לפניי. אציין עוד כי הנתבעת מצידה המציאה דוגמאות רבות (נספח י"ד לתצהיר הנתבעת) מהן עולה כי שילמה למבוטחיה על פי המחירון של משרד הבריאות. גם טענת הנתבעת כי היא משלמת מעבר למחיר מחירון משרד הבריאות מטעמי חסכון בהתדיינויות וכדי לרצות את המבוטחים, אינה מופרכת, והיא אף נתמכת בעמדת המפקח על הביטוח, שהובאה לעיל.
לא התעלמתי גם מן הטענה של התובעת כי טענת הנתבעת -לפיה לניתוח שעברה התובעת לא נקבע מחיר במחירון משרד הבריאות (ר' נספח ה' לבקשת האישור), ושעל כן הוצע לה תשלום בשווי מחצית יום אשפוז - הסתברה כלא מדויקת. זאת נוכח מחירון משרד הבריאות (נספח ה') שצורף לתצהיר הנתבעת, מחירון ספטמבר 2006 שהוא הרלבנטי לטעמה, ובו המחיר הנקוב הוא 437 ש"ח. ואולם מן הטעמים שהובאו לעיל, לא מצאתי שיש בכך כדי לשנות את מסקנתי. (פסקאות 32-30 לפסק הדין).
"בית המשפט המחוזי הנכבד קבע בפסק דינו כי המשיבה הוכיחה כי היא משלמת לחברי הקבוצה למצער לפי מחירון משרד הבריאות, אשר נוקב במחירים המרביים שעל קופות החולים לשלם למבוטחי קופות החולים, ולכן לא הופר חוזה הביטוח.
דא עקא, שאין טענה כי מחירון זה חל על בתי החולים הפרטיים ולעניין אחרון זה, על אף טענת המשיבה, לא נקבע כי התעריפים הנקובים במחירון אינם נופלים בפועל גם מאלו הנגבים מקופות החולים בבתי החולים הפרטיים.
בהקשר זה אנו רואים – בהסכמת הצדדים שהתקבלה בעקבות המלצתנו – לקבל את הבקשה לראיה נוספת בערעור, שהוגשה לבית המשפט המחוזי קודם מתן פסק דינו.
בית המשפט יתיר למערערת לחקור את המצהיר. המערערת תהיה רשאית לבקש אף היא להגיש ראיה נוספת. בעניין אחרון זה, אין אנו קובעים מסמרות ובית המשפט המחוזי יחליט כחוכמתו וייתן הוראות דיוניות לפי שיקול דעתו.
בסופו של הליך, יינתן פסק דין משלים. זכויות הצדדים שמורות להם בהתייחס לפסק דינו המשלים של בית המשפט המחוזי."(ההדגשה שלי – מ' נ').
הראיות הנוספות
ראיות הנתבעת
ראיות התובעת
התובעת צירפה את חוות דעתה של גב' ליטל נאור, רו"ח (להלן: "נאור"), וכן את תצהירו של מר צבי חווה, אביה של התובעת (להלן: "חווה").
על מנת שניתן יהיה להתבסס על "ממוצע" כלשהוא, לצורך הסקת מסקנות, יש צורך לבצע מדגם, הן במערכת הפרטית הן במערכת הציבורית, בו יינתן ייצוג להיקף נרחב של ניתוחים ובתי חולים, ולבחון באמצעות כלים סטטיסטיים את השונות בכל "אוכלוסייה". לא צורפו חישובים לתצהירו של ליפשיץ והנתונים עליהם התבסס לא יכולים להוות בסיס לחישוב. מבחינה סטטיסטית, התייחסות למונח "ממוצע" למחירי הליכים רפואיים צריכה להיות מחושבת בגין אוכלוסיית מחירי ההליכים הרפואיים בכללותה. חישוב באמצעות דגימה אפשר שיעשה כל עוד האוכלוסייה תכלול מדגם מייצג הכולל מספר פריטים מספיק. אותו נתון, אליו מייחס ליפשיץ את המונח "ממוצע", חושב על בסיס מצומצם של פריטים (24 הליכים בלבד מתוך אוכלוסייה המונה עשרות אלפי הליכים רפואיים). ליפשיץ לא מספק כל נתונים בקשר עם אותו "ממוצע" – מי חישב אותו, לאיזו תקופה הוא מתייחס, מהו בסיס הנתונים ואיזו מתודולוגיה סטטיסטית נבחרה, על מנת לאפשר לגורם מקצועי להתחקות אחר החישובים שערך.
טענת הממוצע שהוצגה על ידי נציגי מכבי אינה רלבנטית ואינה משקפת, שכן לא נעריך תחשיב של עלויות בין ניתוחים באסותא לבין ניתוחים זהים בבתי החולים הציבוריים. נציגי מכבי בדקו את עלות כלל הפרוצדורות שמכבי מימנה במערכת הציבורית מול כלל הפרוצדורות שמימנה באסותא. אין בכך כל רלוונטיות.
זאת ועוד, בחלק מהניתוחים השב"ן משלם רק את עלות הניתוח וחברת הביטוח משלמת את שכר המנתח, כך שעלות מכבי משקפת רק חלק מעלות הניתוח הכוללת.
ניתוח מדוקדק של נציגי מכבי מחזק את הטענה כי באסותא המחירים יקרים יותר מבתי החולים הציבוריים. מדו"ח מסכם על פעילות השב"ן של משרד הבריאות לשנת 2013 עולה כי מכבי מימנה ניתוחים פרטיים בהיקף של כמעט חצי מיליארד ₪ (כלומר, פעילות פרטית שהיוותה 10% מפעילות מכבי). בעוד שהניתוחים במערכת הציבורית, שהיוו כ-90% מכלל הניתוחים במימון מכבי עלות מיליארד ₪ (נספח 6 לתצהירו). כך שלא יכול להיות ספק שהניתוחים במערכת הפרטית עולים למכבי סכומים גבוהים בהרבה.
טענות התובעת
מנגנון זה מגשים את ציפיות הצדדים; הוא המנגנון הנוהג והמקובל על ידי חברות ביטוח אחרות שנתקלו בקושי דומה; הוא הוגן וסביר לשני הצדדים, שכן גם הנתבעת נהנית ומרוויחה ממנו.
הממשלה ביקשה להטיל פיקוח על תעריפי הניתוחים הפרטיים. בשלב הראשון, הממשלה ביקשה להטיל על קופות החולים ועל חברות הביטוח חובת דיווח על התעריפים המשולמים על ידן במערכת הפרטית, הכל בשל העובדה כי "מחירי הניתוחים שמבוצעים במימון פרטי יקרים במקרים מסוימים בעשרות אחוזים ממחירי הניתוחים שמבוצעים במימון ציבורי על כף שהם נערכים על גבי תשתיות דומות ובאמצעות אותם גורמי ייצור. ועדת גרמן המליצה אף היא להטיל פיקוח על תעריפי הרפואה הציבורית, ובנוסף היא הציעה להטיל היטל על גידול בהכנסות בתי החולים הפרטיים, שהכנסותיו יועברו למערכת הבריאות הציבורית בישראל.
לא נערך תחשיב של עלויות בין ניתוחים באסותא לבין ניתוחים זהים בבתי החולים הציבוריים. נציגי מכבי בדקו את עלות כלל הפרוצדורות שמכבי מימנה במערכת הציבורית מול כלל הפרוצדורות שהיא מימנה באסותא. אין בכל רלבנטיות שכן מדובר בסוגי ניתוחים שונים, היקף ניתוחים שונה ושכיחות שונה, ונציגת מכבי אף הודתה בכך. בחלק מן הניתוחים השב"ן משלם רק את עלות חדר הניתוח וחברת הביטוח משלמת את שכר המנתח, כך שעלות מכבי משקפת רק חלק מעלות הניתוח הכוללת. ממוצע שאינו מבוסס על שיטה מדעית, פתוח למניפולציות והטיות.
על כן, לא ניתן להשוות בין בתי חולים פרטיים לבין בתי חולים ציבוריים. הפתרון ההוגן הוא חישוב הפיצוי לחברי הקבוצה בהתאם לעלויות הניתוח בבתי חולים פרטיים למנורה.
טענות הנתבעת
על התובעת היה להראות מהו הסכום ששילמה קופת החולים הספציפית לבית החולים הספציפי בגין הניתוח הספציפי שעבר כל חבר קבוצה; וכן להראות כי סכום זה עולה על הקבוע במחירון במשרד הבריאות. בהתייחס לסעד העתידי היה על התובעת להציג מנגנון שיאפשר לחשב ביחס לכל מבוטח את עלות הניתוח הספציפי שיעבור.
התובעת לא עשתה זאת. היא אף הודתה כי אין אפשרות לעשות זאת. גם העדים הנוספים אותם הביאה התובעת הודו כי אין אפשרות לדעת מהן עלויות הניתוחים בבתי חולים פרטיים עבור קופות החולים, משום שהם לא ראו את ההסכמים בין קופות החולים לבין בתי החולים הפרטיים, כי אינם יכולים לקבוע באופן מהימן ובדוק שהמחירים במערכת הפרטית אכן גבוהים מהמערכת הציבורית וכי טענתם בהקשר זה נסמכת על השערות בלבד. ניסיונות העדים הנוספים להסתמך על תעריפי ניתוחים מאתר אסותא התברר כניסיון מוזר ללמוד על התעריפים הנגבים מקופות החולים מהתעריפים הנגבים מאדם פרטי.
מדובר בניסיון פסול להרחבת חזית. זאת, מאחר שבבקשת האישור נטען כי ערכו של טופס 17 הוא התשלום ששילמה קופת החולים לבית החולים בגין הניתוח שעבר המבוטח. יתרה על כן, שני הצדדים אף הסכימו כי משמעות המונח "ערך טופס 17" אינה עלות הניתוח עבור הנתבעת. גם בית המשפט קבע כי מדובר בפרשנות שיש לדחותה.
בנסיבות אלה, כאשר הנזק הנתבע הוא "ערך טופס 17" כנגזר מעלות הניתוח עבור קופות החולים, ולגבי נזק זה התנהל הליך התביעה כולו; כאשר התובעת עצמה טענה כי בכל מקרה משמעות מונח זה אינה קשורה לעלות הניתוח עבור הנתבעת; וכאשר בהתאם לכך אושרה התביעה והתבררה לגבי נזק מסוים – התובעת אינה רשאית בסיכומיה לעתור לנזק אחר.
הפוליסה בענייננו קובעת במפורש כי הפיצוי יעמוד על מחצית ערכו של טופס 17. ביטוי זה שולל את האפשרות שהפיצוי יקבע לפי עלות הניתוח לחברת הביטוח. בנסיבות אלו, אין להידרש לשאלת קיומו של "נוהג" לשם השלמת הפוליסה". התובעת אף לא הוכיחה קיומו של ה-"נוהג" הנטען על ידה. ההפך הוא הנכון. הנתבעת הוכיחה כי היא נוהגת לשלם למבוטחים על פי מחירון משרד הבריאות. העובדה שהנתבעת שילמה לתובעת כספים באופן חריג ולפנים משורת הדין, בהתבסס על מחירון הנתבעת, אינה מבססת קיומו של "נוהג". על כן, אין להידרש לנעשה בחברות ביטוח אחרות.
מדובר בפיצוי שהוא מעין "בונוס" ולא בשיפוי על כספים שהוציא המבוטח מכיסו. על כן, הפיצוי יכול לעמוד על כל סכום עליו הסכימו הצדדים. אין מחלוקת כי הפוליסה לא קשרה בין התועלת לחברת הביטוח לבין סכום הפיצוי.
דיון והכרעה
"ת. הגעתי עם טופס לבי"ח ממכבי וקיבלתי שם מנתח, מרדים, תרופות, אחיות אשפוז והציפייה שלי לקבל חצי מהשירותים שקיבלתי שם. אתם יודעים כמה זה, כנראה. כי מכבי לא נותנת את האינפורמציה הזו כמובן". (פר' מיום 24.4.12 עמ' 8 ש' 23- 27) (ההדגשה שלי – מ' נ').
וכן:
"ת. אני טוענת שטופס 17 זה אותו טופס שאיתו הגעתי לבי"ח. מחירון מנורה אם זה היה כתוב, טופס 17 הוא מבחינתנו מחירון מנורה.
ש. אני מפנה אותך לנספח ג' לבקשה, טופס 17 איתו הגעת. בטופס הזה אין מחיר.
ת. נכון.
ש. אז מה את טוענת? בסעיף כתוב מחצית מערכו של טופס 17. מה ערכו?
ת. כל מה שקיבלתי בניתוח הזה, זה ערך טופס 17, כל השירותים שנתנו לי – מנתח, תרופות, הרדמה – כל העלויות האלה שאתם יודעים מהם, מגיע לי מחצית מהם" (פר שם עמ' 9 ש' 17- 22).
עוד העידה:
"ש. אנו עוסקים בטענה שהטעו אותך. את אמרת שהטעייה היא בסעיף הזה 2.9.1. שם בסעיף כתוב "ערך טופס 17". הויכוח בינינו הוא לפי מה מחשבים את אותו ערך טופס 17.
ת. נכון.
ש. לפי מחירון מנורה – את אומרת זה לא.
ת. אני לא אומרת לא...."
(עמ' 9 ש' 28- 32).
ועוד:
"ש. ז"א לפי טענתך, כל מבוטח שעושה ניתוח צריך להביא את טופס 17 למנורה. מנורה לפי סעיף 54 לתצהירך, אמורה "לערוך בירורים עם ביה"ח שבו נותחת" בקשר למחיר הניתוח ולשלם לך מחצית מהמחיר הזה.
ת. נכון.
ש. כשפנית את למכבי לבקש את עלות הניתוח, הם סירבו למסור לך.
ת. נכון.
ש. בכל מקרה, לפי הטענה שלך, אין מחירון של ניתוחים משום שלפי טענתך, מנורה אמורה לברר אחרי כל מקרה כמה עלה הניתוח בפועל ולשלם לך מחצית מזה.
ת. זה נכון".
(עמ' 11 ש' 10- 18) (ההדגשה שלי – מ' נ').
הנתבעת טענה כאמור בסיכומיה, כי בשל כך לא הוכיחה התובעת את הנזק שכן לא הראתה מהו הסכום שקופת חולים ספציפית שילמה לבית חולים ספציפי בגין ניתוח ספציפי. עוד טענה כי משהנתונים האמורים לא הוכחו הרי שלא הוכח כי הנתבעת משלמת פחות מהקבוע בפוליסה. אשר לביצוע בקירוב, כפי שמבקשת התובעת, טענה הנתבעת שמדובר בשינוי דרמטי של הפוליסה, שיש לדחות את הטענה משום שלא לשם כך הוחזר התיק לדיון, וכי מדובר בהרחבת חזית שהועלתה כאפשרות חילופית בסיכומים הקודמים ועתה עלתה כאפשרות יחידה.
אינני מקבלת טענות אלה.
על כן משלא קיבלתי את פרשנות הנתבעת לפוליסה, יוצא שטענת הנתבעת היא שעל פי הפוליסה לא זכאים המבוטחים לתשלום נוסף מעבר לזה שהיא בחרה לשלם להם. כלומר, מאחר שהנתבעת קבעה תנאי לתשלום שאינו בר מימוש בהיותו עלום, הרי שיכלה לבחור לשלם לחברי הקבוצה, שדרשו את הפיצוי על פי סעיף 2.9.1 בפוליסה, סכום שנגזר מנתון אחר שבו בחרה. משעשתה כן, זהו הסכום הסופי, שכן למבוטח אין דרך להוכיח שלא קיבל את כל המגיע לו משום שכאמור הנתון הרלבנטי הקבוע בפוליסה אינו ידוע.
אני סבורה כי אין לקבל פרשנות כזו מאחר שהיא אינה עולה בקנה אחד עם עקרון תום הלב הקבוע בסעיף 39 בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.
אשר לטענת התובעת לעניין סעד הביצוע בקירוב
בית המשפט העליון קבע בפסק דינו כי: "... אין אנו קובעים מסמרות ובית המשפט המחוזי יחליט כחוכמתו וייתן הוראות דיוניות לפי שיקול דעתו. בסופו של הליך, יינתן פסק דין משלים." הנה כי כן, בית המשפט העליון לא הגביל את הלך הדיון בפניי ולאחר שבחנתי את הראיות הנוספות קבעתי, כאמור, כי יש לקבל את התביעה וכפי שיובהר להלן – לקבוע סעד ביצוע בקירוב.
אני סבורה כי בנסיבות אלה רשאי בית המשפט לקבוע ביצוע סעד בקירוב נוכח סעיף 13 בחוק תובענות ייצוגיות, הקובע כי: "בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית בכל שינוי שיחליט עליו ביחס לבקשה לאישור, והכל כפי שייראה לו ראוי לשם הבטחת ניהול הוגן ויעיל של התובענה הייצוגית".
" לטענת HPהמשיב לא ביקש לתבוע פיצויים בגין חוסר נוחות או השבה של טובת הנאה שצמחה לה כתוצאה מחיסכון בעלויות הסימון ועל כן, לא היה בית המשפט קמא רשאי להתיר לו לתבוע ממנה סעדים אלה. HP סבורה כי בעשותו כן הפך עצמו בית המשפט קמא למעין "תובע על" וביצע מיוזמתו מקצה שיפורים בבקשת האישור. HP מדגישה בהקשר זה כי בית המשפט קמא לא היה מוסמך לנהוג כך אף לא מתוקף הסמכות הנתונה לו לאשר תובענה ייצוגית בשינויים, שכן סמכות זו נועדה להתגבר על קשיים דיוניים ולא לערוך מקצה שיפורים מהותי בבקשת האישור".
טענת המשיבה שם נדחתה על ידי הנשיאה חיות שקבעה:
" לטענת HP והמשווקות המורשות, המשיב לא ביקש לתבוע פיצויים בגין אי הנוחות שנגרמה כתוצאה מהפרתה של חובת הסימון ואף לא השבה של טובת ההנאה שצמחה כתוצאה מהפרתה של חובה זו, ולפיכך לא היה מקום להתיר לו לעשות כן. דין טענה זו להידחות. בבקשת האישור טען המשיב מפורשות כי לקבוצה נגרם נזק ממוני ובלתי ממוני (ראו, למשל, סעיף 32(ג) לבקשת האישור שצורפה כנספח ב' לתשובת המשיב לבקשות רשות הערעור). כמו כן, עתר המשיב מפורשות לאפשר לו לתבוע את HP והמשווקות המורשות בעילה של עשיית עושר ולא במשפט משום שחסכו בהוצאות הסימון בעברית "על חשבון בטיחותו ונוחותו של הצרכן הישראלי" (שם, בסעיף 140). אמנם, המשיב מיקד את עיקר טענותיו בנזק בלתי ממוני מסוג פגיעה באוטונומיה, ואילו לגבי הנזק שנגרם לקבוצה המיוצגת והתבטא בחוסר נוחות, טען בשפה רפה בלבד ולא עתר מפורשות לסעד של השבה. ואולם, אין לומר כי בקשת האישור נעדרת את התשתית העובדתית והמשפטית הנדרשת על מנת לאפשר לו לתבוע סעדים אלו. לכן אין עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא בהקשר זה. כפי שכבר נפסק בעבר, לבית המשפט נתונה סמכות רחבה לאשר תובענה ייצוגית בשינויים ולבצע את ההתאמות הנדרשות על מנת "שלא להציב מכשולים דיוניים או אחרים בפני התובע הייצוגי הפוטנציאלי במקרים בהם, על פני הדברים, מהווה התובענה הייצוגית את הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקות שבין הצדדים" (ראו: ע"א 2718/09 "גדיש" קרנות גמולים בע"מ נ' אלסינט בע"מ, [פורסם בנבו], פסקה 20 (28.5.2012); רע"א 2453/13 עמר נ' עיריית חדרה, [פורסם בנבו], פסקה 15 (14.04.2015); וסעיף 13 לחוק תובענות ייצוגיות). אכן, ככלל, ייטה בית המשפט שלא להעלות מיוזמתו טענות שלא הועלו על ידי הצדדים. ואולם, בנסיבות המקרה דנן נראה כי ההתאמות שביצע בית המשפט קמא אינן סוטות באופן מהותי מהאמור בבקשת האישור ואין בהן כדי לפגוע בזכויות הדיוניות של HP והמשווקות המורשות".
"ההלכה הנוהגת היא כי, ככלל, לא יעניק בית המשפט לתובע סעד שלא נתבקש בכתב התביעה. כאשר מתעורר הצורך להעניק לתובע סעד שלא נתבקש, הדרך להתגבר על העדר עתירה לאותו הסעד היא באמצעות בקשה לתיקון התובענה [ראו: ע"א 490/85 מלחי יריחו בע"מ נ' מפעלי ים המלח, פ"ד מא(4) 401, 404 (1987); אורי גורן סוגיות בסדר הדין האזרחי, 154 (מהדורה תשיעית, 2007) (להלן: גורן); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי כרך א 581 (מהדורה 15, 2007)]. בנסיבות מיוחדות רשאי אמנם בית המשפט לפסוק סעד שלא התבקש מפורשות גם בלא שהוגשה בקשה לתיקון כתבי הטענות, אך זאת במקרים חריגים בלבד ובהתקיים מספר תנאים: (1) מדובר בסעד הנובע ישירות מן הסעד המקורי שהתבקש (2) כל העובדות הדרושות להענקת הסעד התבררו בפני בית המשפט ובפני בית המשפט מונחות כל הראיות המאפשרות לו להכריע לגבי הסעד הנוסף; (3) בית המשפט ראה כי הדבר מתחייב מן הרצון להגיע לתוצאה צודקת או מתוך צורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת (ראו: ע"א 9137/07 אוסיפובה נ' קלישטיין (לא פורסם, 30.12.2008); ע"א 69/98 מחאג'נה נ' מחאג'נה, פסקה 12 לפסק דינו של כבוד השופט לוי (לא פורסם, 8.6.2005); רע"א 196/88 טומשבסקי נ' אופנהיימר, פ"ד מב(4) 365, 372 (1988); ע"א 253/84 ספיר נ' ספיר, פ"ד מב(3) 14, 18 (1988); גורן, עמ' 78)" (ההדגשה שלי – מ' נ').
האם המבוקש – כי מחירון מנורה יהיה הנתון שממנו יגזר הפיצוי על פי סעיף 2.9.1 בפוליסה – הוא אכן ביצוע בקירוב
מעבר לדרוש אוסיף עוד זאת.
"תוצאה זו מחויבת אף מעקרונות אחרים שבדיני החוזים, ובהם הדוקטרינה של הביצוע בקירוב (cy-pres) ועיקרון תום-הלב המעוגן בסעיף 39 לחוק החוזים.
על-פי דוקטרינת הביצוע בקירוב, רשאי בית המשפט – כאשר אין אפשרות לקיים את החיוב החוזי בדייקנות – לצוות על ביצועו בעין של חוזה בדרך של קירוב (ראו: ע"א 540/79 שמואלי נ' לויט, פ"ד לו(2) 45 (1982) בפסקה 5; ע"א 2686/99 אייזמן נ' קדמת עדן בע"מ, פ"ד נה(5) 365 (2001)). על הקשר בין דוקטרינה זו לבין עיקרון תום-הלב, עמדה פרופ' ג' שלו בספרה בציינה כי:
"רוחה והגיונה של תורת הביצוע בקירוב עולים בקנה אחד עם מגמות שיפוטיות מודרניות ועם עקרון תום-הלב: 'נטייתו של בית-המשפט היא, בכל מקרה שהדבר ניתן, להביא למימוש התחייבויות, אף שהדבר כרוך בתוספת או בשינוי שאינם מהווים תנאים חדשים או משנים את אופיו של ההסכם'. אכן, ישומה של תורה זו מהווה דוגמא יפה לאפקט הממתן של עקרון תום-הלב: כאשר החוזה אינו ניתן לאכיפה במדויק, אולם אפשר להגשים את כוונת הצדדים המקורית תוך סטייה לא גדולה מן החיוב החוזי המקורי, יתייצב עקרון תום-הלב לטובת מתן צו אכיפה 'בקירוב' לנפגע מן ההפרה. צו כזה יינתן במסגרת סעיף 4 לחוק התרופות, המסמיך את בית-המשפט להתנות צו אכיפה בתנאים המתחייבים מן החוזה 'לפי נסיבות העניין'" (גבריאלה שלו דיני חוזים 537 (מהדורה שניה, התשנ"ה)).
דבריה של פרופ' שלו יפים ביתר שאת גם לענייננו. אמנם, כאמור, אכיפה מדויקת של החוזה לכאורה אינה אפשרית בנסיבות העניין, אך מאחר שברור כי כוונת הצדדים המקורית, כפי שבאה לידי ביטוי בהתנהגותם, הייתה להמשיך ולפעול להשאת רווחים מהמקרקעין על-אף השינויים בהרכב השותפים, יש לאכוף את החוזה בקירוב, ולחייב את המערערות לשלם למשיב שלושה אחוזים מרווחי חלקן במקרקעין" (ההדגשות שלי – מ' נ').
לאחר שעיינתי בתצהירו של עו"ד ליפשיץ ובחוות הדעת של רו"ח נאור, ושמעתי את חקירותיהם, מצאתי את נימוקיהם והשגותיהם של נאור וחווה כפי שפורטו לעיל, משכנעים, בכל הנוגע לפרכות שבחוות הדעת של ליפשיץ. על כן, לא שוכנעתי כי מחירי הניתוחים לקופות החולים בכובען כשב"ן, אינם עולים בממוצע על ערכם של אותם ניתוחים על פי מחירון משרד הבריאות כטענתו. אני סבורה כי בחירתה של הנתבעת לנקוט בפוליסה את הלשון שנקטה ולא להפנות למחירון משרד הבריאות גם היא תומכת במסקנתי.
תת קבוצה היא: הקבוצה שזכאית לפיצוי, בשל כך שחבריה נותחו בניתוח בבית חולים פרטי ואשר הנתבעת לא השתתפה במימון הניתוח, והסכום ששולם לחבריה על פי סעיף 2.9.1 בפוליסה או על פי סעיף דומה בפוליסות ביטוח בריאות אחרות, נמוך ממחצית הסכום ששילמה הנתבעת עבור ניתוחים פרטיים מאותם סוגים, של מבוטחים, אשר הנתבעת השתתפה במימונם, על פי הפוליסה (לפי סעיף 2 (פרק א') בפוליסה, על תתי סעיפיו 2.1- 2.8) או על פי סעיף דומה בפוליסות ביטוח בריאות אחרות.
אני ממנה את רו"ח יואב מרום טל' 054-3080603 (להלן: "הממונה") לשם בדיקת הזכאות של חברי הקבוצה ותשלום הפרש תגמולי הביטוח לחברי הקבוצה.
הנתבעת תעביר לממונה רשימה של כל חברי הקבוצה, ושל סוגי הניתוחים שעברו חברי הקבוצה.
הנתבעת תעביר לממונה פרטי התקשרות עם חברי הקבוצה כפי שמצויים אצלה.
הנתבעת תעביר לממונה נתונים על כל התשלומים ששילמה בתקופה הרלבנטית לתובענה, עבור ניתוחים של מבוטחיה, שהנתבעת השתתפה במימונם, על פי הפוליסה (לפי סעיף 2 (פרק א') בפוליסה, על תתי סעיפיו 2.1- 2.8), ועל פי פוליסות ביטוח בריאות אחרות של הנתבעת הכוללות סעיף זהה או דומה לנוסח סעיף 2.9 בפרק א' בפוליסה, וזאת בגין סוגי הניתוחים שעברו חברי הקבוצה.
הנתבעת תעביר לממונה פרטים לגבי תשלומים ששילמה לחברי הקבוצה על פי דרישתם לפי סעיף 2.9.1 בפוליסה. הממונה יהיה רשאי לפנות לחברי הקבוצה לשם אימות הסכומים ככל שימצא לנכון.
הנתבעת תעביר האמור בתוך 90 יום מפסק הדין, בצירוף תצהיר של בעל תפקיד בכיר שיצהיר על אמיתות הנתונים.
הממונה יחשב ההפרש בין הסכום ששולם לכל אחד מחברי הקבוצה על פי סעיף 2.9.1 בגין הניתוח שעבר לבין מחצית הסכום שהנתבעת שילמה עבור כל סוג וסוג של ניתוח של מבוטחיה בתקופה הרלבנטית, בבית חולים פרטי וזאת על פי הפוליסה (לפי סעיף 2 (פרק א') בפוליסה, על תתי סעיפיו 2.1- 2.8) ועל פי פוליסות ביטוח בריאות אחרות של הנתבעת הכוללות סעיף זהה או דומה לנוסח סעיף 2.9 בפרק א' בפוליסה,
הממונה רשאי לפנות לנתבעת לשם עיון במסמכים או בדרישה לקבלת נתונים נוספים ולעשות את כל הדרוש לשם מילוי תפקידו.
הממונה יודיע לבית המשפט עם סיום העבודה ויגיש לבית המשפט את רשימת חברי תת הקבוצה שלהם מגיעים הפרשים, וסכומיהם.
הנתבעת תשיב לחברי הקבוצה את הסכומים שיקבע הממונה בתוך 30 ימים. ככל שהנתבעת לא תצליח לאתר יותר מ-10% מחברי הקבוצה, תבצע איתור של חברי הקבוצה שלא אותרו, על חשבונה.
סכומים שיגיעו לחברי קבוצה שלא יאותרו למרות מאמצי הנתבעת, ישמרו בידי הנתבעת למשך שנה ולאחר מכן יועברו לקרן לפי סעיף 27א. בחוק תובענות ייצוגיות.
הממונה יקבל מהנתבעת את נתוני התשלום ויאשר כי ההשבה הושלמה.
בשכר טרחת הממונה תישא הנתבעת.
סוף דבר
סכום הגמול לא יפחת בכל מקרה מ- 3000 ₪ ושכר הטרחה לא יפחת מ-46,800 ₪ (כולל מע"מ) ואני מורה שסכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מיום פסק הדין. יתרת הסכום ככל שתהיה כזו, תשולם לאחר שתושלם ההשבה לחברי הקבוצה, על פי אישור הממונה ולאחר קבלת אישור בית המשפט לכך.
ניתנה היום, א' אדר תש"פ, 26 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
01/06/2010 | החלטה על בקשה של נתבע 1 כללית, לרבות הודעה תגובה מטעם המשיבה 01/06/10 | מיכל נד"ב | לא זמין |
15/02/2012 | החלטה מתאריך 15/02/12 שניתנה ע"י מיכל נד"ב | מיכל נד"ב | לא זמין |
24/05/2012 | החלטה מתאריך 24/05/12 שניתנה ע"י מיכל נד"ב | מיכל נד"ב | לא זמין |
16/08/2012 | הוראה לתובע 1 להגיש החלטה מהעליון | מיכל נד"ב | לא זמין |
13/09/2012 | פסק דין מתאריך 13/09/12 שניתנה ע"י מיכל נד"ב | מיכל נד"ב | לא זמין |
04/02/2013 | החלטה מתאריך 04/02/13 שניתנה ע"י מיכל נד"ב | מיכל נד"ב | צפייה |
08/05/2016 | פסק דין שניתנה ע"י מיכל נד"ב | מיכל נד"ב | צפייה |
26/02/2020 | פסק דין שניתנה ע"י מיכל נד"ב | מיכל נד"ב | צפייה |
05/08/2022 | החלטה על בקשה של מבקש 1 בקשה | מיכל נד"ב | צפייה |
09/09/2022 | החלטה על בקשה של מבקש 1 בקשה | מיכל נד"ב | צפייה |
15/09/2022 | החלטה על בקשה של נתבע 1 בקשה לאישור נוסח הודעה בדבר מתן פסק דין | מיכל נד"ב | צפייה |
22/09/2022 | החלטה על בקשה של נתבע 1 הודעה למנהל בית המשפט בקשר לנוסח מודעת פרסום בדבר פסק דין | מיכל נד"ב | צפייה |
11/12/2022 | החלטה על בקשה של תובע 1 בדיקת הזכאות של חברי הקבוצה | מיכל נד"ב | צפייה |
04/03/2023 | החלטה על בקשה של מבקש 1 בדיקת הזכאות של חברי הקבוצה | מיכל נד"ב | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
תובע 1 | חווה מיכל קדישמן | אבנר גבאי |
נתבע 1 | מנורה חברה לביטוח בע"מ | יגאל ארנון, גיא פורר, בעז פייל |
מבקש 1 | עו"ד ענת מיוחס | ענת מיוחס |
מבקש 1 | בית משפט העליון |