רקע וההליך שלפני

1. לפני שתי תביעות מאוחדות הסבות סביב נזקי רכוש שנגרמו לרכבים, על פי הטענה, בתאונת דרכים מיום 22.9.2008 (להלן: "התאונה").
2. על פי הנטען בכתבי הטענות בתאונה היו מעורבים שלושה רכבים מסוגים שונים: הונדה, פיג'ו וסובארו. על פי הנטען בכתבי התביעה ביום התאונה עת עצר רכב הסובארו לפני מעבר חציה בכפר יפיע הגיע רכב הפיג'ו, עצר אחריו ואז הגיח רכב הסובארו מאחור פגע בפיג'ו בחלקו האחורי והדף אותו לעבר רכב ההונדה וגרם לו נזקים מאחור.
3. התביעה נשוא ת.א. 2895-01-10 הוגשה על ידי הנוהג ברכב הפיג'ו מס' רישוי 5997017 (להלן: "הפיג'ו") כאשר נטען בכתב התביעה כי הבעלות ברכב הינה לבתו גב' רולא ג'מאליה. התביעה הוגשה כנגד מר קוט פארס שנטען כי היה הבעלים של רכב הסובארו מס' רישוי 22-158-88 (להלן: "הסובארו") וכנגד הנוהג בסובארו מר קוט ג'מיל. עוד הוגשה התביעה כנגד כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל") שאין חולק כי ביטחה את רכב הסובארו בזמן התאונה בביטוח צד שלישי.
4. התביעה נשוא ת.א. 2426-0409 הוגשה על ידי מר דאוד אמין אשר נטען כי היה בעת אירוע התאונה הבעלים של רכב ההונדה מס' רישוי 80-831-06 (להלן: "ההונדה"). בתביעתו תבע את הבעלים של רכב הפיג'ו ומבטחתו בביטוח צד שלישי, את הבעלים של רכב הסובארו ומבטחתו בביטוח צד שלישי. ביום 4.11.2012 נמחקו בהסכמה נתבעים 1 – 2 שהם בעל רכב הפיג'ו ומבטחתו בביטוח צד שלישי.
5. בשים לב לאמור לעיל נותרו כנתבעים בשתי התביעות הבעלים של רכב הסובארו ומבטחתו כלל.
6. המחלוקת המרכזית בתיק סבה סביב הכחשת כלל לאירוע התאונה וטענתה כי התאונה והנזקים לא נגרמו לרכבים כפי שנטען בכתבי הטענות.
7. מטעם הצדדים נשמעו עדויות הנהגים בשלושת הרכבים, מומחים שהגישו חוות דעת לרבות חוות דעת של בוחן תנועה שהוגשה מטעם כלל העוסקת בהיתכנות הנזקים הנטענים.

טענה מקדמית

1. בטרם אתייחס ואעסוק בטענה המרכזית אכריע בטענה מקדמית שהעלתה כלל בסיכומיה. על פי הנטען על ידה יש לדחות על הסף את תביעה 2895-01-10 מאחר ולא הוגשה על ידי הבעלים של הרכב אלא על ידי הנוהג בו. עוד נטען כי בכתב התביעה עצמו נטען וצוין כי הבעלים של הרכב הינה בתו של התובע.
2. כלל טענה בסעיף 2.ג. לכתב ההגנה כי יש לדחות את התביעה על הסף, בין היתר כי, התובע אינו הבעלים של הרכב.
3. לטענה זו לא התייחס התובע כלל בסיכומיו. גם לא הוגש כתב תשובה על ידו לכתב ההגנה או בקשה לתיקון כתב התביעה.
4. לאור זאת מאחר והתובע פאוזי ג'מאליה אינו הבעלים של הרכב, כפי שהוא מודה בעצמו בכתב התביעה, דין תביעתו להידחות מטעם זה כלפי כל הנתבעים. כמובן שאין בקביעה זו כדי לחסום את גב' רולא ג'מליה להגיש תובענה נפרדת.

טענת הקנוניה

1. במסגרת כתב הגנתה טענה כלל כי דין התביעה להידחות מאחר שלא אירעה תאונה "כנטען בכתב התביעה". בישיבת קדם המשפט שהתקיימה בפני כבוד הרשמת (כתוארה אז) שרקאוי ביום 14.1.2010 הוצהר על ידי בא כח כלל:

"יש לנו דו"ח חקירה שהוא חסוי, אנחנו טוענים שרכב הסובארו לא היה מעורב בתאונה בכלל, אנו טוענים לקנוניה."

1. דא עקא בכתב ההגנה לא נטענה באופן מפורש טענה של מרמה או טענה של קנוניה זאת בניגוד לקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי. תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת:

"כל מקום שבעל דין טוען טענת מצג שווא, תרמית, זדון או השפעה בלתי הוגנת, ובכל מקרה אחר המזקיק לפרטים, יפורשו הפרטים ותאריכיהם בכתב הטענות."

1. לא רק שהטענה לא נטענה ולא פורטה בכתב ההגנה אלא שההלכה הפסוקה קבעה כי הטוען לקנוניה או לתרמית מוטל עליו נטל הבאת ראיות מוגבר מזה המוטל ברגיל על בעל דין במשפט אזרחי. בע"א 260/82 סלומון נ. אמונה פ"ד לח(4) 253 (1984) נפסק בעמ' 257:

"אך טבעי הוא , שבית המשפט, היושב לדין בהליך אזרחי, ידרוש הוכחה יותר קרובה לוודאות מן המבחן הרגיל, אם מיוחסת לבעל הדין מרמה..."

1. בע"א 678/86 חניפס נ. סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 177 (1989) התייחס בית משפט העליון לרף הראייתי הדרוש כאשר המבטחת מטיחה במבוטח טענה כי מקרה הביטוח אירע במתכוון כדלקמן:

"אין זה למותר להזכיר, כי טענות המשיבה הטילו במערער חשד למעורבות במעשים פליליים חמורים. אף שגם בגין טענות כאלו אין הטוען נדרש לרמת הוכחה מוגברת, אלא די לו בהטיית מאזן ההסתברות לטובת גרסתו, דין הוא, כי איננו יוצא ידי החובה הנדרשת הימנו, אלא אם כמות הראיות שהביא יש בה כדי לספק את המצופה ממנו, לפי נסיבותיו של המקרה ולפי מהותן של טענותיו ומידת חומרתן."

1. בע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ. שלום גרשון, פ"ד סא(3) 18 (2006) נפסק:

"באשר להוכחת עבירה פלילית בהליך אזרחי, קיימות מדינות שבהן דורשים רף הוכחה גבוה יותר ממאזן ההסתברויות. על אף שגישה זו נדחתה אצלנו, נפסק כי מידת ההוכחה תהא מוגברת ומושפעת ממהותו של הנושא וממידת החומרה של טענותיו, היינו, כמות הראיות שתידרש על מנת לעמוד בנטל השכנוע תהא גדולה יותר (ראו דעת הרוב בע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 606-607 (1986); ע"א 678/86 חניפס נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 177, 184 (1989)). עניין זה נובע מכך שבקביעה שאדם ביצע פעולות המהוות עבירה פלילית, הגם אם היא נעשית במסגרת הליך אזרחי, יש השלכות החורגות מהמשמעות הכלכלית של ההפסד במשפט – לקביעה כזו עשויה להתלוות סטיגמה, אשר גם אם אינה חמורה כסטיגמה המתלווה להרשעה בהליך פלילי, עלולות להיות לה השלכות על מי שהקביעות היו מכוונות כלפיו."

1. בענייננו הנטל מוטל על כלל להוכיח כי הייתה קנוניה בין נהגי הרכבים המעורבים. על כלל להביא ראיות בעלות משקל סגולי ניכר מאחר והיא מייחסת לכלל הנהגים קשירת קשר להוציא תגמולי ביטוח במרמה. המעשים אף מתייחסים למבוטח כלל אשר בהתאם להלכה הפסוקה קיימת חובת אימון ביניהם. טענות כלל יש בהן משום הטלת דופי ביתר בעלי הדין ולכן מן הראוי כי יובאו ראיות בעלת משקל כבד לצורך הוכחת טענותיה.

מן הכלל אל הפרט

1. כהערה מקדימה אציין כי מתוך החומר שנאסף על ידי כלל במסגרת החקירה שביצעה הוגש אך ורק הודעה בכתב שמסמר מר ג'מיל קוט לחוקר מטעמה. לא הוגשה כל ראיה נוספת שנאספה במסגרת החקירה אשר מצביעה כי מדובר בקנוניה של המעורבים כפי שהצהירה בא כח כלל במסגרת קדם המשפט.
2. חוות דעת של בוחן התנועה נערכה והוגשה בשלבים מאוחרים של המשפט לאחר שבית משפט החל בשמיעת הראיות והוא אינו חלק מדו"ח החקירה. חוות דעת הבוחן הסתמכה על צילומים של נזקי הרכבים ועל עדויות הנהגים כפי שהעידו בבית המשפט ולא על תיעוד שנכלל בדו"ח החקירה עצמו. מכאן אני מסיק כי לא היה בידי כלל ראיות כבדות משקל לתמוך בטענתה עת שטענה בשלב קדם המשפט כי מדובר בקנוניה.
3. על פי עדותו של מר קוט ג'מיל, אשר נהג על פי הנטען ברכב הסובארו בזמן התאונה, הוא נסע בסביבות השעה 19:00 ברכב הסובארו בכפר יפיע מכיוון נצרת לחיפה כשאשתו ישבה לידו. פתאום ראה שני מכוניות שנעצרו. הוא ניסה לברוח לצד שמאל אך לא הצליח. העד מסר הודעה למשטרה.
4. בהודעה שמסר לחוקר חברת הביטוח, כחודשיים לאחר התאונה, טען כי ביום התאונה שעה 19:30 נסע מכיוון נצרת לחיפה בכפר יפיע ליד אולמי "שריף", רכב צד ג' שנסע לפניו עצר בפתאומיות הוא ניסה לבלום אך לא הצליח ופגע בו מאוחר והדף אותו לעבר רכב נוסף. לאחר התאונה החליף פרטים עם נהג הפיג'ו ועזב את המקום ראשון בנסיעה איטית לביתו.
5. השוואת ההודעה שמסר עד זה נ/6 עם עדותו לפני מעלה כי ברוב הפרטים קיימת התאמה. לא נפלו סתירות משמעותיות למעט בעניינים פעוטים ושוליים. כך לדוגמא לגבי שעת האירוע קיים הבדל מזערי ולא משמעותי. גם לגבי השאלה מי עזב ראשון את המקום השיב עד זה כי הוא חושב שהוא עזב ראשון כפי שמסר בהודעה לחוקר. עדותו של עד זה התיישבה עם אמרותיו מחוץ לכותלי בית המשפט מה שמעיד על מהימנותו.
6. בא כח כלל טענה לפני עד זה כי אמר לחוקר ששני הפנסים בסובארו נפלו כתוצאה מהמכה. על כך השיב כי את הפנסים הוא פירק בבית משמע כי אינו מאשר את טענת בא כח כלל. עיון בהודעה שמסר אינו מעלה כי אמר לחוקר דברים אלו. לכן עמידת מר קוט בלחץ החקירה הנגדית בנקודה זו יכול ללמד על מהימנותו. עוד טענה בא כח כלל בפני העד כי מסר לחוקר שעלות תיקון רכבו היה בסך של 800 ₪. גם עובדה זו אינה מצוינת בהודעה נ/6. יחד עם זאת, העד טען שאינו זוכר כמה עלה אך לא הרבה כסף.
7. גם ההודעה שמסר מר קוט במשטרה ת/6 תואמת את גרסתו לפני ואת גרסתו לפני חוקר כלל נ/6.
8. לכן אני נותן אמון מלא בגרסתו של מר קוט. אוסיף עוד כי כלל ניסתה להטיל דופי במהימנותו של מר קוט כאשר טענה כי הוא בעל עבר פלילי. אולם לא כל אדם בעל עבר פלילי הוא דובר שקר. יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו. מר קוט נשאל על עברו הפלילי בתחום המיסים. בתשובתו הוא לא הכחיש זאת והשיב תשובות כנות ומלאות בנושא זה. תשובותיו בנושא זה ואי התחמקותו דווקא מצביעות על מהימנותו.
9. עדותו של התובע אמין דאוד אף היא הייתה עקבית ועשתה עליי רושם אמין. עד זה תיאר את נסיבות התאונה כפי שתיארו יתר העדים. לפני טען כי עצר לפני מעבר החציה ואז ראה במראה את רכב הפיג'ו מגיע מאחור ונעצר אחוריו. הוא לא ראה את רכב הסובארו מגיע. התאונה אירעה ליד המוסך בו תוקן ההונדה. התובע אישר כי ברכב הסובראו הייתה אשתו של הנהג כפי שמר קוט מסר. הוא מסר כי רכב הפיג'ו לא היה צמוד לרכבו אך במרחק קטן ממנו לאחר התאונה.
10. התובע דאוד טען כי היה הראשון שעזב את הזירה. עדות זו אינה תואמת א עדות ג'מיל קוט. יחד עם זאת, אין המדובר בסתירה מהותית. דווקא חוסר ההתאמה המלא בין עדויות אלו מלמד כי לא תיאמו את עדויותיהם מבעוד מועד ומצביע על מהימנות. אך טבעי הוא כי בחלוף הזמן כל אחד מהמעורבים יזכור את האירוע בצורה שונה ולא תואמת להפליא את יתר העדויות.
11. התובע ג'מליה העיד כי נהג ברכב הפיג'ו. לפניו נעצרה ההונדה במעבר חציה והוא עצר בעתירה מוחלטת לפניו. לפתע הגיע רכב הסובארו פגע בו מאחור והדף אותו לעבר ההונדה. בעדותו טען תובע זה כי הרכב שעצר לפניו היה מסוג יונדאי ובחקירה נגדית תיקן את עצמו לאחר שעומת עם הודעתו במשטרה. מר גמאליה הכחיש לפני כל הכרות מוקדמת עם יתר הנהגים. טענתו האחרונה לא הופרכה או הוזמה על ידי כלל בשום דרך.
12. התובע ג'מליה התבקש בחקירה נגדית לסדר את הרכבים איך היו בזמן התאונה ולשרטט את מצבם. עד זה הסתייג וטען שלמרות שהדגים את מצב הרכבים הוא אינו זוכר במדויק את מצב הרכבים. עוד טען עד זה כי, כשפגע רכבו בהונדה היא נפגע בחלק אחורי בצד שמאל. עדות זו תואמת את הנזקים הנחזים בתמונות לפיהן יש מוקד פגיעה בחלק שמאלי אחורי ש רכב ההונדה.
13. התובע ג'מליה לא ידע לומר מי עזב ראשון את הזירה יחד עם זאת טען כי הגיעו חברה ועזרו לו לדחוף את רכבו למוסך בקרבת מקום התאונה. המדובר באותו מוסך בו תוקן רכב התובע אמין דאוד אך אין לומר כי על סמך עובדה זו מתקיימת אינדיקציה לקנוניה.
14. מסיכום העדויות של הנהגים לא עולה כי נפלה בעדותם, בהשוואתם זו אל מול זו ובהשוואתם עם הודעות החוץ שנמסרו, סתירות היורדות לשורש העדות ומובילות למסקנה כי הוכחה קנוניה. לא הוכח כי היה קשר קודם בין המעורבים אשר יש בכוחו ללמד על קנוניה. בדרך כלל בתיקים מסוג זה המבטחת מבקשת לעיין בפלטי שיחות לפני התאונה על מנת לעמוד על קרבה כזו או אחרת בין המעורבים. התובע דאוד ומר קוט העידו כי הם מכירים אחד את השני מאחר והם מאותו כפר ושכונה אך ההיכרות היא שטחית. ברי שאין בעבודה זו כדי לבס טענת קנוניה.
15. הנהגים הוכיחו כדבעי כי התקיים אירוע תאונתי ולעניות דעתי חוות הדעת של בוחן התנועה שהוגשה על ידי כלל לא הצליחה לכרסם במסקנה זו, עד כדי שאקבע כי הונחה לפני ראיה כבדת משקל אשר תצביע ותוכיח כי הנהגים קשרו קשר של קנוניה להונות את כלל.
16. כלל טוענת בסיכומיה כי יש לזקוף לחובתו של קוט אי הזמנת אשתו אשר ישבה לידו בזמן התאונה לעדות. אציין כי קוט אינו תובע בתיק זה אלא הוא נתבע. עוד אוסיף כי הלכה פסוקה כי בעל דין אינו חייב להביא את הראיות המקסימאליות להוכחת תביעתו אלא עליו להביא די ראיות על מנת להוכיח את הנטל. במקרה זה הובאו די ראיות על מנת להוכיח את התובענות המונחות לפני ולכן אי הבאת אשתו של קוט אינה מטה את הכף לכיוונה של כלל.

בע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ, תק-על 2008(3), 1377 אמר בית משפט העליון דברים היפים לענייננו:

"התובע אינו חייב בהבאת הראיות הטובות ביותר שניתן להשיג, קרי: הראיות המקסימליות, ודי אם יביא ראיות מספיקות לשם הוכחת המוטל עליו ואין נפקא מינה אם היה לאל ידו להשיג ראיה 'טובה' הימנה. אי הצגת ראיות טובות יותר, במידה ואכן היה דרוש הדבר, אינו מהווה גורם בעל משקל ראייתי לחובתו של הנושא בנטל השכנוע, אלא רק סיכון שראיות פחות טובות לא תספקנה להרים את הנטל (וראו לעניין זה, ע"פ 804/95 גרינברג נ' מדינת ישראל, פ"ד מט (4) 208; ע"פ 4701/94 אוחיון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.7.1995)). קבלת הכרעה על סמך נתונים חסרים, שהיה ניתן וצריך לקבלם, עשויה להקים עילה להתערבות בית משפט שלערעור. ודוק; לא כל חוסר בראיות יקים עילה להתערבות. על היעדר הראיות לנגוע ללב השאלות שבמחלוקת אשר יש בהן כדי להבהיר עובדות השנויות במחלוקת."

1. שיקול נוסף אשר אני לוקח בחשבון נוגע לשאלה איזה תועלת תצמח למר קוט מקשירת קשר קנוניה עם יתר הנהגים. רכבו של קוט ניזוק בתאונה כאשר אין לו על פי הנסיבות הנטענות את מי לתבוע. אילו קוט היה חלק מקנוניה הייתי מצפה כי ידאג לביים תאונה בה תצמח לו תועלת ולא תאונה בה רכבו ינזק ולא יהיה לו ממי לגבות את נזקיו.
2. המומחה מטעם כלל טען בחוות דעתו כי בהונדה ניתן לראות מוקד פגיעה אחד בצד אחורי שמאלי שהינה פגיעה חודרת אשר מתאים לדעתו לפגיעה של עצם חיצוני. פגיעה זהה ניתן לראות מעל במכסה תא המטען ובפנס. עוד טוען המומחה כי ניתן לראות לכל רוחב הנזקים בפגוש האחורי הצטברות של חומר בהיר שנראה דומה לאבק לבן לרבות בתוך צינור הפליטה הבולט לפגוש אחורי. מכאן מסיק המומחה כי מדובר בפגיעה של גוף סלעי. אין בידי לקבל מסקנה זו.
3. ראשית, המומחה לא בדק את הרכבים במו עיניו ולכן הוא אינו יכול לומר כי מדובר באבק שמקורו בסלע. שנית, רכב ההונדה נלקח על ידי התובע דאוד למוסך הסמוך והושאר שם ורק למחרת הוא נבדק וצולם על ידי שמאי התובע. ייתכן מאוד שבקרבת מקום הייתה התעופפות של אבק לבן (דבר זה כמובן שלא עלה כי הנהגים לא נשאלו אודות כך על ידי בא כח כלל ולא ניתנה להם ההזדמנות להתייחס לטענה זו). ייתכן אף שמדובר בהצטברות אבק שאינה קשורה בתאונה כזו או אחרת. המומחה אינו יכול לומר מתי הצטבר אבק סלעי אם אכן מדובר באבק סלעי ואם הצטברות האבק קשורה בתאונה כלשהי.
4. שנית, התובע דאוד אמין הגיש במהלך שמיעת העדים חוות דעת של שמאי נוסף מר דני גורביץ . חוות דעתו התייחסה אך ורק לגובה הנזק. בחקירתו הנגדית נשאל מומחה זה על ידי בא כח כלל שאלות באשר להיתכנות הנזקים על אף שלא התייחס לנושא זה בחוות דעתו. עד זה השיב על שאלות אלו בספונטניות ללא שהוכן מקודם ואני מייחס משקל רב לעדותו בעניין זה. עד זה הפגין ידע ומקצועיות מעל דוכן העדים ואני מיחס לחוות דעתו משקל רב בשל המקצועיות שהפגין. עד זה נשאל על ידי בא כח כלל אודות סימני השפשוף בהונדה מאחור ועל השיב:

"ש. תסכים שגם אם יש עיוות אז כדי שיהיו את הסימנים האלה משהו היה צריך לשפשף. אם אתה לא מסכים תסביר מה גרם לשפשופים שרואים בצד ימין אחורי?

ת. קודם כל הסימנים שאת רואה הם לא סימנים של שפשוף. זה סימנים של התבקעות הפגוש הזה שבעברו תוקן וכל חומר המילוי והצביעה התבקעו וזה ניכר בתמונה שבין 5 ל-6. רואים שזה לא פגיעה. זה פשוט חומר שהתבקע. אני מסמן את זה בעיגול."

1. דהיינו החומר הלבן שרואים על הפגוש האחורי של ההונדה, לדעתו של השמאי גורביץ, הינו חומר מלוי שיצא עקב התבקעות הפגוש. לאפשרות זו המומחה מטעם כלל ממלא את פיו מים. ניתן לראות בתמונה מס' 6 בבירור כי חומר המילוי בדפנת הפגוש הוא בצבע לבן.
2. עוד מוסיף השמאי גורביץ כי הנזקים בצד ימים בפגוש ההונדה האחורי הם נזקי התבקעות עקב מתיחת הפגוש וכלשונו:

"ש. אם היית בודק את הרכב במועד האירוע היית יכול לומר איזה נזקים שייכים לאירוע ואיזה נזקים היו כבר ברכב?

ת.  כן. אני יכול לומר מזה שאני רואה את התצלומים שאת מצביעה לא על נזקים שנגרמו מפגיעה כזו או אחרת, אלא נזקים מלחיצה של הפגוש בתאונה הזאת שגרמו להתבקעות חומר המילוי והצבע וכו'."

1. גם לאפשרות זו לא התייחס מומחה כלל. דעתו של מר גורביץ נתמכת היטב בתמונות הנזק. דעתו של גורביץ היא שעל אף קיומו של מגע בצד שמאל בין הרכבים יתר הנזקים לאורך הפגוש מוסברים על ידי מתיחת הפגוש והתבקעותו.
2. יתרה מכך, הנזק בצד שמאלי של הפגוש האחורי של ההונדה מתאים לתיאור הנהגים לאופן אירוע התאונה שכן על פי הדגמתם רכב הפיג'ו פגע בצד אחורי שמאלי של ההונדה כאשר הפגיעה היא בצד ימין קדמית של הפיג'ו. הדבר מעלה את האפשרות כי רכב ההונדה נפגע מפינה קדמית ימנית של רכב הפיג'ו כאשר הוא סוטה לצד שמאל ועל כן נגרמה הפגיעה החודרת בהונדה כפי שרואים בתמונות.
3. המומחה מטעם כלל בונה את מסקנתו על סמך הצבת הרכבים כפי שתיארו הנהגים. אולם הנהגים היו מסויגים בעניין זה כאשר טענו כי תתכן סטיה קלה לשמאל או לימין. לכן לבנות את המסקנה על סמך תיאורים אלו בבחינת ראה וקדש וכאילו מדובר בהעמדת הרכבים באופן מדויק אינה אפשרית.
4. עוד מלין המומחה מטעם כלל כי השבר בפנס שמאלי קדמי בסובארו אינו אפשרי מאחר ולא בא במגע עם רכב אחר בעת התאונה. בהתייחס לכך השיב מר גורביץ כדלקמן:

"ש. לביהמ"ש: אבל הפנס יכול להישבר במקרה כזה?

ת.  כן. כי יש את הפחית מתחת לפנס וברגע שזה מתעוות אז זה פוגע בפנס."

1. קרי מר גורביץ סבור כי פגיעה לא ישירה הגורמת לעיוות יכולה לשבור את הפנס. גם לאפשרות זו ולעדותו של גורביץ לא התייחס מומחה כלל.
2. במסקנות המומחה מטעם כלל צוין בסעיף 3.4.10 כדלקמן:

"המגע הנטען בין חזית צד ימין של הפיג'ו, ובין אחור צד שמאל של ההונדה, חייב היה להשאיר מגע מעיכה עמוק, או חודר, דווקא בצד שמאל של החלק האחורי של ההונדה, אבל בתצלומים נראה הצד השמאלי של החלק האחורי בעל פגיעות שטחיות ביותר. בנסיבות הנטענות, לא ייתכן שלא ייגרם נזק עמוק בצד האחורי שמאלי של ההונדה."

1. אולם אם נזיז את הפיג'ו מעט ימינה אז הוא בהחלט יכול לגרום לפגיעה חודרת בצד אחורי שמאלי (באמצע המרחק בין אמצע הפגוש פינה שמאלית כפי שרואים) זאת לשיטתו של המומחה מטעם כלל. על כן, לא ברורה לי על מה הטרוניה של המומחה. מומחה זה לא לקח אפשרות זו בחשבון וקבע באופן חד משמעי כי הפגיעה בהונדה הייתה דווקא בפינה שמאלית ללא כל תימוכין כאשר בהחלט אפשרי כי הפגיעה הייתה בצד השמאלי של הפגוש האחורי אך לאו דווקא בפינה אלא באמצע המרחק בין אמצע הפגוש לפינה שמאלית כפי שרואים בתמונות.
2. עוד אציין כי אם הפיג'ו פגע בהונדה בהטיה לשמאל עם פינה קדמית ימנית אז הדבר מסביר כי הפגיעה בהונדה הייתה בצורה של גוף מעוגל כפי שרואים בתמונות.
3. המומחה טען כי אין זה סביר שההנדה בעלת גוון כהה יותר לא תטביע מהצבע שלה על גבי רכב הפיג'ו. אולם המומחה הודה שאין לו מומחיות בצבע. בנוסף קביעתו היא שאין זה סביר אך לא טען כי אין זה אפשרי כי לא תהיה הטבעת צבע.
4. המומחה מטעם כלל קובע כי מהתמונות רואים שנגרם נקר וכי הכנף האחורית השמאלית ברכב הפיג'ו נמעכה לפנים "ולרוב במצבים כאלה" הגלגל נתפס בפח. על כן עדות התובע ג'מליה לפיה הרכב נדחף למוסך הקרוב אינה סבירה. גם טענה זו לא הוכחה כדבעי. המומחה לא יכול לומר כי הגלגל במקרה זה אכן נתפס. טענתו כוללנית ולא מוכיחה מה היה במקרה זה. המומחה לכול היותר יכול לומר כי היה כיפוף בפח האחורי אך אינו יכול לטעון כי הגלגל נתפס בפח מאחר ולא בדק את הרכב.
5. עוד מעלה המומחה מטעם כלל תמיהה כיצד בחלק מהתמונות הנזק של הסובארו ניתן לראות נזק של כיפוף במכסה המנוע ובעוד שבתמונות אחרות לא נראה נזק כלל (מוצג נ/7). כך מעלה תמיהה לגבי צילום לוחיות הזיהוי אשר בצילום אחד ניתן לראות שפשוף ובצילום אחר אין שפשוף. אולם אילו המומחה היה מעיין היטב בצילומים לא היה מקום להעלאת תמיהה. בתמונה בה רואים שמכסה המנוע ולוחיות הרישוי תקינים ניתן להבין כי מדובר בצילום לאחר התיקון. הכיצד? שכן באותה תמונה רואים על הרצפה בקדמת הרכב את מכסה המנוע שניזוק ואת הפנסים מונחים למרגלות הרכב. על כן לא ברורה לי תמיהת המומחה.
6. כלל ניסתה להטיל דופי במהימנותו של השמאי מטעם התובעים מר כמיל מרזוק בכך שהפנתה אותי לקביעה במסגרת פסק דין אחר. פסק הדין צורף לסיכומים ללא קבלת רשות מ פסול כלשעצמו. הלכה פסוקה היא כי קביעת מהימנות בתיק אחד אינה קבילה בתיק אחר (ראה: ע"פ 4392/91 חוואג'ה נ. מדינ ישראל, פ"ד מט(2) 45, 51; ע"א 695/79 מפעל התורה למען הישיבות בארץ ישראל נ. מרים כהן, פ"ד לז(2) 52, 65 - 66). לכן אני דוחה טענה זו של כלל ומתעלם לחלוטין מאותם פסקי דין שצורפו.
7. מכל הנימוקים הנ"ל אני דוחה את קביעותיו של המומחה בדבר אי היתכנות הנזקים. גם אם אתן משקל מסוים לאמור בחוות דעתו אין בה כדי להוות ראיה כבדת משקל להוכיח טענת קנוניה. כנגד קביעותיו אלו קיימות קביעות של המומחה גורביץ שאני מעדיף את עדותו וחוות דעתו. חוות דעת מומחה כלל הינה ראיה נסיבתית ובתור שכזאת, אשר באה להוכיח קנוניה עליה להיות, משכנעת ובעלת משקל משמעותי. כאמור אין זה המקרה.
8. לכן אני קובע כי התאונה אירעה כמתואר בכתב התביעה ועל יד העדים לפני. עוד אני דוחה את הטענה כי הייתה קנוניה בין הנהגים.

הנזק

1. במישור זה אתייחס רק לנזק בתביעת אמין דאוד שכן כאמור לעיל דין תביעת ג'מאליה להידחות מאחר ואינו הבעלים של הרכב.
2. בתיק הונחו לפני שלוש חוות דעת מטעם התובע אמין דאוד: חוות דעת של כמיל מרזוק אשר העריך את שווי ההונדה בסך של 20,000 ₪ בניכוי שרידים בסך של 2000 ₪, זאת לאחר שקבע כי ההונדה באובדן גמור. חוות דעת של מר כרם בסול מי שנטען כי בעת הבדיקה היה מתמחה של מר מרזוק והוא שבדק את הרכב וצילם את נזקיו. שמאי זה חתם על חוות דעת בנוסח זהה לזו של מר מרזוק. חוות דעת שלישית היא חוות דעתו של מר דני גורביץ לפיה עיין בחוות דעתו של מר מרזוק ובתצלומי צבע של הנזקים והעריך כי מחירי החלקים שצויינו בחוות דעתו של מר מרזוק הינם סבירים. מאידך חלק על עלות העבודה שהוערכה על ידי מר מרזוק. בסה"כ העריך כי שיעור הנזק הוא בשיעור 77% ולכן עדין יש להכריז על הרכב כאובדן מוחלט.
3. צודקת כלל בטענתה כי אין ליחס משקל לחוות הדעת של מר בסול מאחר וטען לכל אורך חקירתו כי בא להעיד על הצילומים והוא לא ביצע הערכות כאשר אלו נעשו על ידי מר מרזוק. למרות שבעת חתימה על חוות הדעת ובעת מתן עדותו הפך כבר לשמאי לא היה מוכן להתייחס להערכת השומה והאם הוא מאשר אותה.
4. יחד עם זאת, הצטברות חוות הדעת של מר גורביץ ושל מר מרזוק ביחד מרימות את הנטל על אף שלא בחנו את הנזקים על ידי בדיקה של ההונדה אלא על סמך צילומים. כלל לא טרחה להביא חוות דעת נגדית אשר תחלוק על הערכות שמאים אלו. בנוסף אני נותן אמון בחוות דעתו של מר גורביץ ומיחס לה משקל רב. מומחה זה בחן בעין ביקורתית את חוות דעתו של מר מרזוק כאשר חלקה קיבל וחלק אחר דחה. למרות זאת הגיע לאותה תוצאה לפיה יש להכריז על הרכב כאובדן מוחלט. יתרה מכך, המומחה מטעם כלל הינו שמאי רכב בנוסף על היותו בוחן תנועה. בחוות דעתו הוא מפרט את הנזקים שנגרמו להונדה על סמך התמונות ואף קובע בסעיף 3.4.11 כי הפגיעות באחורית ההונדה היו "מעיכות הרסניות". קביעה זו תומכת במסקנות המומחה גורביץ ומרזוק לפיהן הרכב הוכרז כאובדן גמור.
5. באשר לטענה כי לרכב ההונדה עבר תאונתי הרי עבר כזה לא הוכח כדבעי על ידי כלל. המומחה גורביץ אף ציין כי הוא סבור שהנזק בפגוש אחורי בצד ימין מקורו בתאונה שכן מדובר בנזק התבקעות. לכן ניסיון כלל לטעון כי מומחה זה הודה בחקירה הנגדית כי מדובר בנזק קודם דינו להיכשל. המומחה גורביץ היה מוכן לאשר כי מאחר והיה חומר מילוי בפגוש האחורי של ההונדה אז הוא הוחלף בעבר. יחד עם זאת עובדה זו אינה שקולה לנזקים הכבדים שנגרמו כתוצאה מהתאונה זאת לדעתו.

התוצאה

1. לאור האמור לעיל אני מקבל את התביעה בת.א. 2426-04-09 ודוחה את התביעה בת.א. 2895-01-10.
2. אני מחייב את כלל לשלם לתובע בת.א. 2426-04-09 סך של 18,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 22.9.2008 ועד התשלום המלא בפועל. כן תישא כלל בהוצאות התובע בסך של 3,000 ₪ ובשכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. כן תישא כלל בשכר טרחת עו"ד כלפי נתבע 3 אשר נטל יצוג משפטי עצמאי (כאשר בא כוחו התפטר בסמוך לפני הישיבה האחרונה) בסך של 8,000 ₪ בתוספת מע"מ.
3. תביעה בת.א. 2895-01-10 נדחית כאמור ובנסיבות העניין אין צו להוצאות מאחר וקקבעתי כי תאונה אירעה והדחיה היא בשל אי צירוף התובע הנכון.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק מפסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, ב' ניסן תשע"ד, 02 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.