כללי

בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים , תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד")

כתב התביעה הוגש הן כנגד מבטחת רכבו של התובע, הנתבעת 1, על פי חוק הפלת"ד והן כנגד הנתבע 2, אשר בחצרו היה האירוע, וזאת בעילה נזיקית לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש).

הדיון בתיק פוצל, בהוראת המותב הקודם, באופן שנשמעו, ראשית, ראיות בשאלת החבות. משכך, פסק דין זה הוא חלקי ועניינו בשאלת החבות בלבד.

התובע, יליד 1984, נסע בתאריך 16.8.08 ברכב מסוג פולקסווגן (להלן: "הרכב"), נהוג על ידי אחיו, למוסך על מנת להחליף צירייה ברכב - כך לשון כתב התביעה. במהלך הטיפול שבוצע במוסך לרכב, כאשר הפועל עשה שימוש בפטיש, בעוד התובע עומד במרחק מה מן הרכב, עפה לעבר התובע פיסת ברזל, חדרה לעינו של התובע וגרמה לו לנזק. תצהירו של התובע חוזר על אותם פרטים וגם בדברים שנשא בדיון קדם משפט בפני המותב הקודם, דברים אשר תועדו בפרוטוקול, עולה כי התובע נסע עם אחיו לתקן את הרכב במוסך. בעדותו בבית המשפט, הוסיף התובע ומסר כי כניסתו למוסך לתקן את הרכב היתה לאחר שבמהלך הנסיעה שמע רעש, אשר הלך וגבר, במהלך הנסיעה.

התובע הזעיק את אחיו וזה הסיעו לבית החולים, שם אובחן גוף זר בעינו של התובע, אשר גרם לקרע של הרשתית, דבר שאילץ את התובע לעבור ניתוח.

לטענת התובע, המדובר ב"תיקון דרך" או לחילופין, בהינתקות או נפילה של חלק מן הרכב ולפיכך, מתמלאת הגדרת "תאונת דרכים" ועל האירוע חל חוק הפלת"ד.

הנתבעת 1 טענה כי אין המדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפלת"ד, בין היתר, מן הטעם שהטיפול במוסך היה מתוכנן, לא הוכח כי חלק מן הרכב הוא שפגע בתובע, ואת התיקון ברכב ביצע עובד המוסך, במסגרת עבודתו, עניין המוציא את המקרה מגדר הגדרת "תאונת דרכים" אשר בחוק.

הנתבע 2, הצטרף לעתירת התובע לקבוע כי המדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפלת"ד, זאת מאחר שבנסיבות, לטענתו, המדובר ב"תיקון דרך". לחילופין, טען הנתבע 2 כי לא התרשל באירוע וכי הקפיד להבהיר, בין היתר, בשלט, כי חל איסור לעמוד בשטח המוסך ולחילופין, טען כי יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 40%.

דיון ומסקנות

מן העדויות, דומה כי אין חולק בדבר עצם קרות האירוע בו נפגע התובע במהלך טיפול אשר בוצע ברכבו במוסך. כך גם ברור כי לא התובע הוא שטיפל ברכב עת האירוע, אלא עובד המוסך, אשר עשה זאת במסגרת עבודתו. פציעת התובע אירעה שעה שעמד בסמוך לרכבו וצפה בעובד המתקן את הרכב.

קיימת אי-בהירות בנוגע לעניינים עובדתיים אלו:

ראשית, בנוגע למהות החפץ אשר ניתז לעבר עינו של התובע. האם חלק מן הרכב או חלק מן הפטיש, כפי שתוהה הנתבעת 1.

שנית, בכל הנוגע לשאלה האם כניסת התובע למוסך היתה בשל תקלה פתאומית אשר אירעה לרכב באופן שהתיקון אשר במהלכו נפצע התובע יכול להוות "תיקון דרך" כמשמעו בחוק, אם לאו.

אשר למהות החפץ, קיים קושי ראייתי בעניין זה. כל שיכול התובע למסור הוא כי החפץ ניתז כתוצאה ממכות הפטיש שניחתו על הצירייה באמצעות פטיש אותו אחז עובד המוסך. אין כל ראיות בשאלת מהותו של אותו חפץ, לא ראיות שהובאו על ידי התובע ולא כאלה שהביאו הנתבעים. יחד עם זאת, כפי שיובהר להלן, גם אם המדובר בחלק מן הרכב אשר ניתק והועף אל תוך עינו של התובע, עדיין, כפי שיובהר להלן, אין המדובר באירוע תאונתי הנכנס לגדרו של חוק הפלת"ד ועל כן, איני רואה צורך להגיע להכרעה בשאלה האם חלק מן הרכב הוא שניתז או שמא המדובר בחלק מן הפטיש שבאמצעותו היכה עובד המוסך על הצירייה.

אשר לסיבה בעטיה נכנס התובע למוסך.

אין לקבל את טענתו של התובע בעדותו בפניי כי הגיע למוסך בעקבות רעש מן המנוע. טענה זו לא הועלתה בשום שלב קודם למועד בו נחקר על תצהירו בפניי. יתרה מכך, בכתב התביעה, בתצהיר ואף בדבריו בפני המותב הקודם, חזר התובע שוב ושוב על אותה הגרסא, לפיה נסע אל המוסך באותו יום, כלומר המדובר בטיפול ברכב אשר תוכנן מראש, ולא צוין, בשום שלב, כי כניסתו למוסך היתה אגב נסיעה, כפי שניסה לטעון במהלך שמיעת הראיות בתיק.

משכך, מסקנתי היא כי ביום האירוע, נסע התובע אל המוסך על מנת לתקן את רכבו, נסיעה מכוונת ומתוכננת מראש, ולא היה זה תיקון אשר נדרש באופן פתאומי, במהלך נסיעה.

אוסיף ואומר גם כי התובע אישר שלא היה כל קושי לנסוע ברכב קודם להכנסתו למוסך (עמ' 3 ש' 15-16, בדיון מיום 14.12.09).

האם בנסיבות אלה, נכנס האירוע לגדר הגדרת "תאונת דרכים"?

סעיף 1 לחוק הפלת"ד מגדיר תאונת דרכים כדלקמן:

"... מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה.."

(ההדגשה שלי – ר.ג.מ.)

וכן, מגדיר החוק "שימוש ברכב מנועי":

"שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד"

(ההדגשות שלי - ר.ג.מ).

יש לבחון, אם כן, האם נכנסות נסיבות האירוע הנדון לגדרה של הגדרת "תאונת דרכים".

שישה יסודות להגדרת "תאונת דרכים": מאורע, נזק גוף, קשר סיבתי, רכב מנועי, השימוש בו, ומטרות תחבורה.

היסוד המרכזי המצוי במחלוקת והראוי לדיון בתיק זה הוא יסוד ה"שימוש ברכב".

"שימוש ברכב" יש לבחון, בנסיבות תיק זה, בשני היבטים אפשריים, הראשון כי המדובר ב"תיקון דרך" והשני כי המדובר ב"הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה".

אשר ל"תיקון דרך", מאחר שמי שטיפל ברכב הוא אדם שזהו מקצועו וזוהי עבודתו, אזי המקרה אינו יכול להיכנס להגדרה במסגרת זו. מה גם, שעל פי גרסת התובע בכתב התביעה, בתצהיר ובעדותו בדיון קדם המשפט, הנסיעה אל המוסך היתה נסיעה מתוכננת. גרסתו המאוחרת, המתפתחת, לפיה, במהלך הנסיעה, שמע רעש מן הרכב וכתוצאה מכך נכנס למוסך, נדחית משלא הועלתה קודם לכן בשום שלב, כפי שהובהר לעיל. כאשר המדובר בנסיעה מתוכננת למוסך, קשה לראות בתיקון שבוצע בו כ"תיקון דרך" שכן דרישת הפתאומיות, המצויה ביסוד התפיסה לפיה תיקון דרך ייכנס לגדר "שימוש" אך ורק כאשר הוא מהווה חלק בלתי נפרד מהנסיעה, אינה מתמלאת. רק כאשר קורית תקלה, באופן פתאומי ובלתי צפוי, המחייבת את הנהג לתקנה באופן מיידי על מנת שיוכל להמשיך בנסיעתו, ייחשב הדבר כ"תיקון דרך". [ראה לעניין זה את ספרו של ריבלין תאונת הדרכים (מהדורה רביעית, 2012), בעמ' 219-22 וכן פסק הדין המנחה רע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (4.2.09)].

מאחר שאין המדובר ב"תיקון דרך", לא ניתן להתייחס לאירוע הנטען כאל "תאונת דרכים" מכוח חלק זה בהגדרה.

אשר לחלק ההגדרה המתייחס ל"הנתקות או נפילה של חלק מהרכב כאשר הרכב עומד או חונה", אזי בהמשך, מסייג המחוקק וקובע "שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו".

על פי טענת התובע, הנתמכת גם בטענת הנתבע 2 באמצעות העובד מטעמו, לאחר שעובד המוסך היכה בפטיש, הועפה פיסת ברזל אל תוך עינו של התובע. מאחר שחלק זה בהגדרה מחייב כי המדובר בחלק מן הרכב אשר ניתק ממנו, אניח, לצורך הדיון, כי פיסת ברזל מן הרכב עצמו (או מחלקיו, כמובן) היא שפגעה בעינו של התובע.

כאשר ההינתקות באה בשל פעולה יזומה של הנפגע ולא אירעה באורח ספונטני – לא מתקיים "שימוש" של הינתקות או נפילה (לעניין זה ראה ספרו של ריבלין - לעיל – עמ' 210). אמנם בענייננו, אין המדובר בשימוש של הנפגע עצמו, אלא של עובד המוסך, אולם דומה, לאור הרציונאל שעומד בבסיס האמור, כי הדבר הוא בבחינת קל וחומר.

מאחר שבענייננו, הרכב טופל על ידי אדם במסגרת עבודתו, וכתוצאה מכך, ניתק על פי הטענה, אותו חלק מן הרכב ופגע בתובע, אזי על פי העולה מן ההגדרה, לא מתמלא יסוד ה"שימוש ברכב" הנדרש.

טוען התובע כי יכול והנפגע יהיה אחר מזה אשר ביצע את הטיפול ברכב ועדיין יוכר האירוע כתאונת דרכים, שהרי הנפגע לא תיקן את הרכב במסגרת עבודתו.

אין בידי להסכים לפרשנות זו.

לצורך העניין, מעמדו של התובע הינו ככל עבר אורח, אשר ניזוק כתוצאה מתיקון אשר מבוצע ברכב ואני מתקשה לראות כיצד ניתן לראות בצפיית התובע מן הצד, בעובד המתקן את רכבו, כתאונת דרכים.

לעניין זה, ראה גם דבריו של ריבלין, בספרו לעיל, בעמ' 213:

"עשויים להתקיים מצבים, גם במהלך שימוש המשנה של תיקון או טיפול דרך, בהם שלילת הזכאות על פי חוק הפיצויים תפגע במי שאין לו כיסוי חלופי: אם כתוצאה מן התיקון – שבוצע על ידי בעל מקצוע במסגרת עבודתו – ייפגע המשתמש ברכב שניצב בקרבת מקום, אך לא נטל חלק בתיקון, הוא עשוי שלא להיות מפוצה כלל במסגרת חלק הפיצויים (צריך להיות "חוק הפיצויים" – ר.ג.מ.), שכן לא התקיים שימוש מוכר ברכב. הוא הדין בעובר אורח שנקלע למקום ונפגע במהלך הטיפול. אלה יוכלו לתבוע, אם בכלל, רק בהתקיים עילת נזיקין על פי פקודת הנזיקין..."

[וכן, ע"א 10157/09 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' משה דוד פטקין (29.06.2010 )].

עיון בנסיבות שבפניי מלמד כי התובע עצמו לא עשה, בעת האירוע, כל שימוש שהוא ברכב. הוא עמד וצפה בעת שעובד המוסך מבצע תיקון ברכבו.

נסיבות אלה, מביאות את המקרה שבפניי לסייפא של הגדרת "שימוש ברכב", אל הסייג, הקובע כי הינתקות חלק מן הרכב לא תוכר כ"שימוש ברכב" כאשר אירע הדבר כתוצאה מטיפול של אדם ברכב במסגרת עבודתו.

טוען התובע כי העדר כיסוי לתובע מצדיק החלת חוק הפלת"ד עליו. טענה זו דינה להדחות, הן משום שאין די בכך שהתובע נעדר כיסוי כדי ל"ייסד" תאונת דרכים על פי החוק והן משום שלתובע פתוחה הדרך, כפי שאכן פעל, להגיש תביעה בעילה נזיקית כנגד המזיק, לטענתו.

יוצא כי נסיבות המקרה שבפניי אינן מביאות את התובע לגדרו של חוק הפלת"ד ואין המדובר ב"תאונת דרכים".

מעבר לצורך, לאור מסקנתי מעלה, אומר גם כי לא ברור האם בכלל מתמלא יסוד ה"למטרות תחבורה" הנדרש בסעיף ההגדרה, שכן הטיפול שבוצע לרכב במוסך היה טיפול מתוכנן ולא נדרש בעקבות או לצורך נסיעה ברכב.

התוצאה היא כי התביעה, ככל שהיא נוגעת לנתבעת 1, נדחית.

לשאלת אחריות הנתבע 2

מן העדויות עולה כי התובע עמד במרחק של מטרים ספורים מרכבו, שעה שעובד המוסך מבצע את התיקון.

התובע העיד כי עמד בסמוך לרכב בשעה שתוקן (ראה עמ' 9 ש' 11) והוסיף כי המקומות במוסך צפופים ולא היה מקום רב לעמוד בו, התובע עמד כשפניו מופנים לכיוון הרכב בשעה שהעובד אשר תיקן את הרכב, מר שלעאטה, טיפל ברכב כאשר גבו מופנה אל התובע (ראה עמ' 10 ש' 22 ).

מר שלאעטה, אשר ביצע את התיקון בפועל, העיד כי התובע עמד בסמוך אליו בשעה תיקן את רכבו, מר שלאעטה אף הציג בתמונות את מיקומו של התובע בזמן האירוע ותמך בכך בטענת התובע (עמ' 12, ש' 3).

בהמשך, השיב מר שלאעטה לשאלות בית המשפט כי במהלך תיקון הרכב, התובע נכנס ויצא משטח המיועד לתיקון( עמ' 13 ש' 21) וכי בעת התיקון, היה התובע בתוך המוסך (עמ' 13 ש' 3).

יוצא כי טענת התובע, כי בעת הטיפול ברכבו, עמד בסמוך לעמדה בה הורם רכבו, הוכחה, כנדרש.

טוען הנתבע 2 כי טרח להזהיר את הלקוחות, בין היתר, באמצעות שילוט.

עיון בתצלומים מלמד כי באלו המוקדמים, לא היה כל שילוט המזהיר את בעלי המכוניות מלעמוד במתחם העבודה. השילוט אשר הוצג בתמונה הוצב, כך עולה, במועד המאוחר לאירוע, שכן בתצלומים שצילם התובע, לאחר האירוע, כלל לא נראה השלט המדובר.

משכך, טענת הנתבע 2 כי טרח להזהיר את הלקוחות באמצעות שילוט – נדחית.

כך גם איני מקבלת את טענתו כי התובע הוזהר בעל פה על ידי עובד המוסך. ראשית, משום שהדבר לא נטען בתצהירו של עובד המוסך ושנית, משום שגם בעדותו, בהתייחסו לכך, השיב מר שלעאטה, העובד, כך:

"כל האנשים שעומדים על ידי אני מבקש מהם להתרחק בזמן טיפול ברכב. לא זוכר בדיוק אם אמרתי למרזוק. לא זוכר"

(עמ' 12, ש' 30-31).

טוען הנתבע 2 כי במקום מצוי חדר המתנה המיועד ללקוחות.

מעדותו של עובד המוסך מר שלעאטה עולה כי המדובר בחדר נטול חלונות שבו מאוורר (עמ' 14, ש' 9-10). לטענת התובע, הוא מכיר את החדר שבו שולחן ושני כסאות ולדבריו, החדר מיועד לקבלת חשבוניות וקבלות (עמ' 15, ש' 4-5).

מן הדברים הללו עולה כי חדר קיים, אך לא הוכח כי נעשה בו שימוש על ידי לקוחות ויתרה מכך, לא הוכח כי התובע כאן הופנה לשבת באותו חדר המתנה.

לאור האמור לעיל, אני מוצאת כי הנתבע 2 נושא באחריות לאירוע. אשר לשאלת אשמו התורם של התובע, שאלה זו תידון בהמשך.

לאור נסיבות האירוע אני קובעת כי אין המדובר בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק, והתוצאה היא כי התביעה, ככל שהיא נוגעת לנתבעת 1, נדחית.

הוצאות הנתבעת 1, בסך 7,000 ₪ + מע"מ, ישולמו, בשלב זה, על ידי התובע.

התובע יגיש, אם יבחר בכך, בתוך 45 יום מהיום, חוות דעת רפואית לתמיכה בטענותיו.

חוות דעת מטעם הנתבע 2 תוגש בתוך 60 יום לאחר מכן.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים ותביא התיק בפניי בעוד 45 יום מהיום.

ניתן היום, ‏ד' שבט תשע"ג, ‏15 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.