1. התובע הגיש לנתבע תביעה להכיר בתסמונת התעלה הקרפלית (דו צדדית) ותסמונת קוביטאלית במרפק שמאל כפגיעה בעבודה.

תביעתו נדחתה ע"י הנתבע בטענה, כי אין קשר בין מחלתו לתנאי עבודתו וכי הנזק התפתח על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.

על כך הוגשה התביעה שבפנינו.

2. לאחר שמיעת ראיות, קבענו את התשתית העובדתית ומינינו ביום 26.12.12 את דר' דיויד יפה לשמש כמומחה – יועץ רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין תסמונת התעלה הקרפלית והקוביטאלית להן טוען התובע, ותנאי עבודתו.

3. בחוות דעת מיום 3.1.13 קבע המומחה כי התובע אובחן כסובל מתסמונת התעלה הקרפלית בידיים דו צדדי, אצבע הדק 3 יד ימין ותסמונת התעלה הקוביטאלית מרפק שמאל. האבחנות ניתנו בהתבסס על בדיקה בודדת מתאריך 5.10.08, ללא תלונות טרם מועד זה וללא תלונות מאז ועד היום.

המומחה מציין כי בבדיקה התלונן התובע על כאב בשרשי הידיים עם תחושת תפיסה של האצבעות ללא תלונות על רדימות או חולשה. בבדיקה קלינית, מבחן פאלן היה חיובי דו צדדי אולם פרט לכך הבדיקה תקינה בכל הנוגע לעצב המדיאנוס והאולנריס.

בדיקת ההולכה החשמלית, כמצוין בתיק הרפואי, הדגימה עדות לתסמונת התעלה הקרפלית דו צדדי וכן לכידה קוביטאלית משמאל. הבדיקה האלקטרודיאגנוסטית לא עמדה בפני המומחה.

המומחה קבע כי "בהתבסס על בדיקה בודדת ללא תלונות אופייניות אינני משוכנע כי מר גרוס סובל מתסמונת התעלה הקרפלית ותסמונת התעלה הקוביטאלית".

המומחה קובע עוד, כי אילו היה קובע שהתובע סובל מתסמונת התעלה הקרפלית והקוביטאלית, היה מוצא קשר סיבתי בין תנאי עבודתו והמחלה, בשיעור של 50%.

בתשובה לשאלה האם מצבו של התובע, ככל שנובע מהעבודה, הינו בגדר החמרה זמנית וחולפת, המומחה קובע כי "לאור העדר תלונות טרם הבדיקה בתאריך 5.10.08 וללא תלונות ממועד הבדיקה ועד היום, מדובר במצב זמני אשר חלף."

4. אל המומחה הועברו מסמכים נוספים והם:

סיכום ביקור מיום 7.12.08, תוצאות EMG מיום 11.11.08 ותעודה רפואית ראשונה מיום 7.1.09.

המומחה התבקש להשיב, האם בהתחשב במסמכים נוספים אלה יש מקום לשינוי בחוות דעתו.

5. בתשובות לשאלות ההבהרה מיום 11.2.13 כותב המומחה:

"בדיקת הרופאה התעסוקתית מתאריך 7.1.09 בוצעה בעקבות ההפניה של דר' סרגי דייב מתאריך 7.12.08 והתבססה על הפניה זו. בבדיקת הרופאה התעסוקתית אין כל התייחסות לממצאים המאפיינים לכידה של העצב האולנרי, אין כל התייחסות לבדיקת התחושה וכח השרירים ואין כל התייחסות בבדיקה בנוגע לתפס של האצבעות. הרופאה התעסוקתית מציינת כי בדיקת טינל ופאלן חיוביים אולם אינה מציינת האם הממצא ביד ימין, ביד שמאל או בידיים דו צדדי.

הבדיקה האלקטרודיאגנוסטית מתאריך 11.11.08 מדגימה עדות ללחץ קל על העצב המדיאנוס בגובה שורש היד דו צדדי וממצא גבולי בגובה מרפק שמאל.

בהתבסס על המסמכים הנוספים אין מקום לשינוי חוות הדעת בנוגע להכרה בתובע כסובל מתסמונת התעלה הקרפלית והקוביטאלית."

5. לטענת התובע בסיכומיו, גם אם מדובר במצב זמני אשר חלף, יש להכיר בתביעה ולהקנות לפחות נכות זמנית לתובע.

טוען התובע, כי על המומחה היה לבחון את המסמכים שעמדו בפני פקיד התביעות, ולא היה עליו להתייחס לשאלת קיומם של מסמכים המאוחרים למועד זה, ועד היום.

עוד טוען התובע, כי במכתב הדחיה לא נטען להיעדר קיומו של נזק אלא נדחה הקשר הסיבתי בינו לבין העבודה ולפיכך, בסוגיית הנזק יש להכיר בתביעה. לאור קביעת המומחה, כי אם הליקוי היה מקום להכיר בקשר סיבתי של 50% בינו לבין העבודה, הרי שיש להכיר בתביעה.

לחילופין ביקש התובע להפנות למומחה שאלת הבהרה, הנסמכת על המסמכים הרפואיים שעד 1/09 בלבד (מועד הגשת התביעה לנתבע), ובהתעלם מרישומים ממועד זה ואילך.

6. לטענת הנתבע, משקבע המומחה כי בהתבסס על בדיקה בודדת, ללא תלונות אופייניות, הוא אינו משוכנע כי התובע סובל מתסמונת התעלה הקרפלית והקוביטאלית, הרי שלא הוכחה פגיעה או נזק, ודין התביעה להידחות.

בהיעדר פגיעה או נזק לא ניתן לאשר תביעה בגין פגיעה זמנית חולפת.

באשר לשאלת ההבהר שביקש התובע להפנות למומחה, טוען הנתבע, כי כלל לא קיימת על פי חוות הדעת, פגיעה או מחלה ואין מקום להפניית השאלה למומחה.

הכרעה

7. בהחלטה מיום 26/12/12 מונה המומחה הרפואי אשר התבקש לקבוע, ראשית, מהי המחלה או המחלות מהן סובל התובע בידיו, ובהמשך לכך, האם קיים קשר סיבתי בין אותן המחלות ותנאי עבודתו של התובע.

8. מחוות דעת המומחה, בפניו עמד מלוא תיקו הרפואי של התובע, עולה, כי המומחה אינו סבור כי התובע סובל מתסמונת התעלה הקרפלית והקוביטאלית.

מסקנתו זו מתבססת על היעדר תלונות אופייניות (רדימות, חולשה) בבדיקה בודדת שנערכה לו ע"י ד"ר דייב, בהיעדר התייחסות לממצאים המאפיינים לכידה של העצב האולנרי בבדיקת הרופאה התעסוקתית אליה הופנה התובע ע"י ד"ר דייב, היעדר התייחסות לתחושה, כח שרירים או תפס של האצבעות.

עוד מציין המומחה כי לא לפני ולא אחרי אותן בדיקות בשנת 2008 ועד היום, אין כל תלונות מצד התובע.

המומחה אינו מוצא די בממצאי בדיקת EMG לביסוס האבחנה.

9. מששלל המומחה קיומה של פגיעה, ואיננו מוצאים עילה לסטות ממנה,הרי שדין התביעה להידחות.

10. תנאי להכרה בתאונת עבודה הינו קיומו של נזק, ודאי בהכרה על פי תורת המיקרוטראומה הדורשת הצטברותם של נזקים זעירים בלתי הפיכים, שהביאו למצב הקיים.

משנשלל בענייננו קיומו של נזק קבוע, הרי של ניתן להכיר בתביעה בעילה זו.

11. לנוכח האמור, איננו מוצאים אף מקום להעברת שאלת ההבהרה המבוקשת למומחה, ואשר עניינה הכרה במצב זמני שחלף.

12. לאור האמור, התביעה נדחית.

13. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לביה"ד הארצי לעבודה

בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום כ"ג ניסן תשע"ג, 3 באפריל 2013 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.