מונחת בפני בקשתו של כונס הנכסים לפסיקת שכרו. ביום 25.4.12 מונה בתיק זה כונס הנכסים לשם פירוק השיתוף במקרקעין הידועים כחלקה 104 בגוש 4041 (להלן – המקרקעין). כונס הנכסים פעל למכירת המקרקעין לכל המרבה במחיר, כמפורט להלן.

כונס הנכסים פעל לרישומה של הערת אזהרה בדבר מינויו ככונס נכסים. כונס הנכסים דאג לקבלת חוות דעת של השמאי ארז כהן, שהעריך את שווי המקרקעין. כונס הנכסים ערך את מסמכי המכירה השונים, נוסח ערבות בנקאית ונוסח הסכם המכר. כמו כן, פרסם כונס הנכסים בעתונות הזמנה להציע הצעות לרכישת המקרקעין. במהלך הזמן נאלץ כונס הנכסים גם להגיש תשובות ותגובות לביהמ"ש במענה לבקשות ותגובות של המשיבים או מי מהם. כך גם נטל חלק בדיון בבית המשפט, ואף השיב לבקשת רשות ערעור, שהגישו המשיבים 3-4 לבית המשפט המחוזי.

למשרדו של כונס הנכסים הוגשו שתי הצעות לרכישת המקרקעין, הצעת המשיבה 15 ביחד עם חברה נוספת והצעת המשיבה 2 ביחד עם שתי חברות נוספות.

ביום 6.11.12 התקיימה ישיבת התמחרות במשרדו של כונס הנכסים, אליה הוזמנו נציגי המציעות. בסיומה של ההתמחרות זכתה הצעת המשיבה 15. משיבה זו מחזיקה ב-74.15% מהמקרקעין, והצעתה לרכישת יתרת הזכויות במקרקעין (25.85%) תמורת 23,522,954 ₪ בצירוף מע"מ (סה"כ 3,998,902 ₪) זכתה במכרז. הצעה מגלמת שווי של כלל המקרקעין בסך 91,000,000 ₪ בצירוף מע"מ (סה"כ 106,740,000 ₪). דיון בדבר אישור המכר נערך בבית המשפט ביום 24.12.12, ובסיומו של הדיון אושר המכר. על ההחלטה, המאשרת את המכר, הוגשו על ידי המשיבה 2 והמשיבים 3-4 בקשות רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, שכונס הנכסים היה צד להם. התקיים דיון בבית המשפט המחוזי, וכונס הנכסים השתתף בו. בסופו של הדיון נדחו בקשות רשות הערעור.

עוד בטרם התקיים הדיון בבית המשפט המחוזי, דיווח כונס הנכסים אודות העיסקה לרשויות השונות כחוק, וזאת לאחר קבלת הנתונים הדרושים מהמשיבים.

לאחר דחיית הערעורים הושלם תשלום התמורה בגין המקרקעין ביום 22.2.13. כונס הנכסים שילם מתוך קופת הכינוס את הסכומים שננקבו בשומות העצמיות, וזאת ביום 21.2.13.

עתה עותר כונס הנכסים לפסיקת שכרו.

כונס הנכסים טוען, כי בקביעת גובה שכר הטרחה המגיע לו יש לקחת בחשבון את שווי המגרש בשלמות ולקבוע את שכר הטרחה כנגזרת משווי זה של המקרקעין בכללותם ולא כנגזרת מהתמורה שנכנסה לקופת הכינוס בלבד.

בעניין זה נאמר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בע"א 3120/00, שאווט נ' אלבר (מינטלית) נכסים והשקעות בע"מ, טרם פורסם. שם נדון מקרה בו הוגשה תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין. בית המשפט הורה שם על פירוק השיתוף בדרך של מכירה לכל המרבה במחיר. לשם ביצוע המכירה מונה כונס נכסים. כונס הנכסים ערך מכרז, ובסופו של דבר זכתה התובעת במכרז ורכשה את חלקם של הנתבעים. בית המשפט אמר שם לעניין שכר טרחתו של כונס הנכסים (סעיף 6 לפסה"ד):

"אשר לשכר טרחת הכונס – בראש ובראשונה יש לציין כי מדובר היה במכירת המגרש כולו ולא מחציתו בלבד. העובדה שבסופו של דבר זכתה המשיבה במכרז ומשום כך היה עליה לשלם רק עבור המחצית השייכת למערערים, אין בה כדי לשנות זאת. לפיכך היתה הצדקה מלאה לקבוע את שכר הכונס באחוזים משווי המגרש כולו ולא מחציתו בלבד".

הדברים הולמים גם את המקרה שבפנינו. כונס הנכסים מונה ככונס נכסים לצורך פירוק השיתוף במקרקעין בשלמותם, ולא בחלקם בלבד. כונס הנכסים צווה למכור את המקרקעין, על מנת שהשותפות של המשיבים במקרקעין תפורק. פעולת הפירוק נעשתה עבור כל המשיבים, באופן שבמסגרת פירוק השיתוף יוכלו לממש את זכויותיהם במקרקעין. אחת מבעלי הזכויות, המשיבה 15, רכשה את חלקם של בעלי הזכויות האחרים במקרקעין. במצב דברים זה פורק השיתוף במקרקעין בשלמותם, ולא ניתן לומר, כי פירוק השיתוף נעשה רק לגבי חלק מהמקרקעין, אותו חלק שרכשה המשיבה 15 משאר בעלי הזכויות. כונס נכסים פעל עבור כלל בעלי הזכויות לשם פירוק השותפות ביניהם, ועל כך זכאי הוא למלוא שכרו, כאשר את השכר יש לחשב בהתאם לשווי המקרקעין בכללותם, כפי שהוא מגולם במחיר העיסקה. פעילותו של כונס הנכסים הביאה לתוצאה הסופית, שטח מקרקעין, שבו אין שותפים המונעים מהשותפים האחרים את מימוש זכויותיהם במקרקעין. עתה, לאחר שהמשיבה 15 רכשה את זכויותיהם של שאר המשיבים, נותרה המשיבה 15 במצב בו היא יכולה לממש זכויותיה במקרקעין באין מפריע ובהתאם לשיקול דעתה. ברור, איפוא, שאין לפטור את מי מן המשיבים מתשלום שכרו של כונס הנכסים, אשר בפעילותו הביא לתוצאה זו, כאשר המשיבים המוכרים יזכו לתמורה כספית בהתאם למלוא חלקם היחסי במקרקעין והמשיבה הרוכשת זכתה במגרש ללא שותפים. אין מקרה זה דומה למקרה שנדון בהחלטת כב' השופטת אסתר שטמר בת"א(רחובות)2475/01, נבט נ' הלל, טרם פורסם. שם נאמר במפורש (סעיף 1 לפסה"ד), שכונסי הנכסים מונו למכירת חלקיהם של המוכרים, כאשר המוכרים היו בעלים של חלק מהזכויות בלבד, אותו חלק שנמכר במסגרת כינוס הנכסים. לענין אבחנה זו ראה הדברים האמורים בהחלטתה של כב' השופטת הדסה אסיף בת"א(חד)3461/05, שושני נ' זומר, טרם פורסם, בסעיף 12 לפסה"ד.

אין מקרה זה של כינוס נכסים לצורך פירוק שיתוף במקרקעין דומה למקרה של כונס נכסים, אשר מונה לשם מימוש נכס לצורך גביית חובות. שם אכן אין כל הצדקה להעניק לכונס הנכסים שכר שייגזר משווי שמעבר לאותו חלק מהנכס שנמכר על ידו, משום שמלכתחילה נועד כינוס הנכסים לשם קבלת כספים לפרעון חוב ולא לשם שימוש יעיל בנכס ומיצוי התועלת מהזכויות בנכס. לפיכך יקבל שם כונס הנכסים שכר בשיעור, הנגזר מהתמורה שנכנסה לקופת כינוס הנכסים בלבד. לא כך הם פני הדברים בפירוק שיתוף בנכס, כאשר כל מטרת כינוס הנכסים היא מיצוי הרווחים והתועלת, שיפיקו בעלי הזכויות בנכס מזכויותיהם בנכס. מטרה זו ניתן לעיתים להשיג גם במכירת חלק של הנכס בלבד לאחד מבעלי הזכויות האחרים בנכס, כפי שאכן קרה במקרה דנן.

השקפה דומה נמצאת בדבריו של כב' השופט דוד מינץ ברע"א(י-ם)33302-07-11, יהושע נ' חריש, טרם פורסם, בסעיפים 15-16 לפסה"ד:

"צודק המבקש כי הוא וחברו, משיב 3, התמנו ככונסי נכסים על כל המקרקעין כמקשה אחת, לכינוסם ולמכירת כולם בשלמות. פעולת הכינוס נעשתה עבור כל הצדדים, באופן שבמסגרת פירוק השיתוף יוכלו לממש זכויותיהם במקרקעין. השמאות נעשתה לגבי כל המקרקעין, המכרזים שנוסחו על ידי כונסי הנכסים וההתמחרות היו אף הם לגבי המקרקעין כולם. בנסיבות אלו די נהיר כי יש לגזור את שכר טרחתם של כונסי הנכסים ממחיר המקרקעין כולם ולא אך ממחיר התמורה שנתקבלה. אכן בסופו של דבר נמכר רק חלקה של משיבה 2, בעוד שחלקה של משיבה 1 לא נמכר, אך בכך אין לשנות מהעובדה כי פירוק השיתוף נעשה במקרקעין בשלמות. בכך שונה עניינם של כונסי הנכסים במקרה זה ממקרה של כונס נכסים הממונה דרך משל בהליכי חדלות פירעון. תפקידו של כונס נכסים בהליכי חדלות פירעון הוא בין היתר לכנוס את כלל נכסי החייב לקופת הכינוס על מנת שיהא בהם לפרוע את חובותיו לנושים. במקרה שכזה, יש לגזור את שכר טרחתו של כונס הנכסים מתוך הכספים שהגיעו לקופת הכינוס בפועל מפני שלשם כך מונה. לא כך במקרה של כונס נכסים שמונה לשם פירוק שותפות, שתפקידו כאמור הוא פירוק השיתוף בנכס. במקרה שכזה יש לגזור את שכר הטרחה משוויו של הנכס שעל פירוקו נתמנה הכונס.

במקרה זה, כונסי הנכסים פעלו עבור כל בעלי הזכויות במקרקעין, תפקידם היה להביא לפירוק המקרקעין ובפעולתם הם אכן הביאו לתוצאה הסופית, בה אין שותפות במקרקעין המונעות מבעליהם לממש את זכויותיהם בהם. בנסיבות אלו יש לגזור, אפוא, את גובה שכר טרחתם משווי המקרקעין שלפירוק השיתוף בהם הם נתמנו (ראו ע"א (מחוזי-ת"א) 3120/00, בלייש אודט נ' אלבר נכסים והשקעות בע"מ). קשה להצדיק תוצאה לפיה, לוּ משיבות 1 ו-2 היו מוותרות על זכות הסירוב הראשונה שלהם וכונסי הנכסים היו משלימים את תפקידם לאחר מכירת המקרקעין לצד ג', הם היו מקבלים שכ"ט הנגזר ממכירת כל המקרקעין, ועתה כשהוטלה עליהם משימה נוספת של ביצוע התמחרות בין המשיבות, יגרע חלקם בחצי".

54678313

באשר לשיעור שכר הטרחה, בתי המשפט העמידו לאורך שנים את שכר טרחתם של כונסי נכסים, אשר מונו לצורך פירוק שיתוף במקרקעין בדרך של מכירה בטווח של 6%-10% משווי המקרקעין. בפסיקה נקבעו פרמטרים שונים לצורך קביעת שיעורו של שכר הטרחה. בין השאר, נלקחו בחשבון היקף הפעולות שנעשו על ידי כונס הנכסים, משך זמן פעילותו, ומהות העניין. פעילותו הברוכה של המבקש, אשר הביאה למכירת המגרש במחיר העולה בהרבה על הערכת השמאי, פורטה בבקשתו של כונס הנכסים לקביעת שכרו, ואיש מן המשיבים לא חלק על פירוט זה.

כונס הנכסים פעל לרישומה של הערת אזהרה בדבר מינויו. כונס הנכסים בחן הצעות שונות של שמאי מקרקעין. בסופו של דבר נבחר אחד מהם על מנת לחוות דעתו בשאלת שווי המקרקעין. כונס הנכסים ביקר ביחד עם השמאי במקרקעין. כונס הנכסים ערך את המסמכים השונים לצורך הגשת הצעות לרכישת המקרקעין. כונס הנכסים פעל לפרסום הזמנה להציע הצעות בעיתונות. לנוכח בקשות שונות של המשיבים הוארך מעת לעת המועד האחרון להגשת הצעות לרכישת המקרקעין. כונס הנכסים הגיש תגובותיו לבקשות שונות שהגישו המשיבים השונים לבית המשפט. כונס הנכסים אף התייצב בפני בית המשפט בדיונים שנערכו בנוגע לאותן בקשות. כונס הנכסים הגיב בכתב לבקשת רשות ערעור, שהוגשה על החלטות הח"מ לבית המשפט המחוזי. במשרדו של כונס הנכסים התקיימה התמחרות בין מציעי ההצעות. עם סיום מעמד ההתמחרות וזכייתה של המשיבה 15 במכרז הגיש כונס הנכסים לבית המשפט בקשה לאישור המכר. הח"מ אישר את המכר, ואז הוגשו על ידי חלק מהמשיבים שני ערעורים על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. כונס הנכסים הגיש עיקרי טיעון בנוגע לערעורים אלו וכן תיק מוצגים. הערעורים נדחו לאחר דיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי בהשתתפותו של כונס הנכסים. כונס הנכסים דיווח אודות העיסקה לרשויות השונות, לרבות דיווח לרשויות המס. כונס הנכסים פעל לקבלת חוות דעת חשבונאית בנוגע לתשלומי מע"מ בגין העיסקה. כונס הנכסים שילם למס שבח את סכומי השומות העצמיות מתוך קופת הכינוס. אכן פעילות רבה ואינטנסיבית, הראויה לשכר הוגן.

העובדה, כי בתוך זמן קצר יחסית מאז מונה לתפקידו הצליח כונס הנכסים הודות לפעילותו היעילה למכור את המגרש ולפרק את השיתוף בו, לא צריכה להביא במקרה זה להפחתת שכרו. יחד עם זאת יש לקחת בחשבון את ערכו הגבוה של המגרש.

בפסיקה נקבע, כי כאשר מדובר בנכס שערכו גבוה במיוחד, ניתן להפחית את שכר טרחתו של הכונס. לענין זה ראה האמור על ידי כב' השופט סלים ג'ובראן בר"ע(חיפה)276/00, החברה לפיתוח מרכזים מסחריים ביו"ש בע"מ נ' אדמות שמאי יקיר בע"מ, טרם פורסם (ההדגשות במקור – נ"ש):

"קיימת הלכה פסוקה כי שכר הטרחה של כונס נכסים שמתמנה לשם הוצאה לפועל, צריך לנוע בין 6% ל- 10% מערך הרכוש, כאשר בית המשפט, יתחשב בכל מקרה בתקופת פעילותו של הכונס ובמאמץ שהושקע על ידו.

'... לגבי כונס נכסים שמתמנה לשם הוצאה לפועל קיימות הלכות של בתי משפט, לפיהן ייקבע שכרו של הכונס בגובה של 10%-60% מערך הרכוש, כאשר בית המשפט יתחשב בכל מקרה בתקופת פעילותו של הכונס ובמאמץ שהוקשע על ידו.'

(ע"א 621/83 בנק לאומי בע"מ נ' עו"ד א. פינצ'וק, פ"ד מג(2) 663).

אך:ו

'כאשר ערכו של הנכס נשוא הכינוס גבוה במיוחד, רשאי ראש ההוצאה לפועל לקבוע שכר שיהיה נמוך מאמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה, גם אם פעולות הכינוס תבעו מאמץ מקצועי ניכר והליכי ביצוע מוגברים.

השעורים שנקבעו בהלכה הפסוקה באים בגדרן של אמות מידה כלליות, והן מתמלאות בתוכן ענייני לפי המערכת העובדתית המיוחדת לכל מקרה, ערכם של המקרקעין נשוא הכינוס הוא רכיב חשוב בקביעת שכר הטרחה של כונסי הנכסים אך לא רכיב יחיד ומרכזי. במקרה שבו קביעת שכר הטרחה לפי ערך המקרקעין בלבד, נראית בלתי סבירה על פניה בהיותה גבוהה מדי או נמוכה מדי - יהיה על ראש ההוצאה לפועל להפעיל שיקול דעת, לשקלל את כל הנתונים הראויים ולקבוע את השכר המגיע על פי הנתונים המיוחדים.'

(בר"ע 1469/93 נ. רוזנברג מברשות בע"מ נ' עו"ד דוד אשד ואח', לא פורסם).

ראש ההוצאה לפועל התייחס בהחלטתו לעבודה הרבה שהושקעה בתיק, אך לא שקל מנגד את ערכו של הנכס שבמקרה הנדון הוא גבוה מאוד, כמו כן לא הביא בחשבון את היחס בין ערכו של הנכס לבין גובה החוב (ערך החוב הוא בערך חמישית מערך הנכס).

(לענין זה ראה, בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה רביעית, עמ' 402).

...

לאחר שקראתי את סיכומי הצדדים ואת החלטת ראש ההוצל"פ, הגעתי לכלל מסקנה שאכן המקרה הנדון נכנס לאותו חריג המצדיק התערבות של ערכאת הערעור.

ראש ההוצל"פ קבע את השכר לפי אמות מידה טכניות-פורמליות כאשר התיחס רק להלכות שנקבעו בענין ובעבודה שהושקעה בתיק ולא התייחס למחיר הגבוה של הקרקע וליחס בין גובה החוב לערכה של הקרקע.

אכן, המשיבים השקיעו עבודה רבה ומרובה, אך סבור אני ששכר הטירחה שנפסק גבוה הוא באופן קיצוני וזאת למרות כל ההשקעה אשר השקיעו המשיבים בתיק".

אכן הדברים נאמרו שם בנוגע לשכרו של כונס נכסים, שמונה לצורך מימוש נכש של חייב במסגרת הליכי הוצל"פ, אך נראה כי הם הולמים גם מקרה בו מונה כונס נכסים לשם פירוק שיתוף במקרקעין.

נראה כי במקרה שבפנינו יש לקחת בחשבון את פעילותו הברוכה והיעילה של כונס הנכסים, שהביאה למכירה מהירה באופן יחסי של המקרקעין, מחד, ולשווי הגבוה של המקרקעין ממנו יש לגזור את שכרו של כונס הנכסים, מאידך. יודגש, כי במקרה זה לא נקבע מראש דבר בעניין שכרו של כונס הנכסים, לא בין הצדדים וכונס הנכסים ולא על ידי בית המשפט. זאת בשונה מפסקי דין והחלטות, שעליהם מבקשים המשיבים להסתמך.

בנסיבות הענין, ולאחר ששקלתי הדברים, ולנוכח היקף עבודתו של כונס הנכסים ופעילותו להשלמת העיסקה וכן לנוכח שווי המקרקעין בכללותם, אני סבור שיש להעמיד את שכרו של כונס הנכסים בשיעור 1.5% משווי המקרקעין בצירוף מע"מ.

לנוכח שווי המקרקעין בשלמותם, כפי שהוא מגולם במחיר העסקה, יעמוד שכרו של כונס הנכסים בסך 1,365,000 ₪ בתוספת מע"מ. בעלי הזכויות במקרקעין ישאו בשכרו של כונס הנכסים בהתאם לחלקו היחסי של כל אחד מהם במקרקעין. חלקם של המשיבים המוכרים ישולם מתוך חלקם בתמורת המכר. חלקה של המשיבה 15 שרכשה זכויות במקרקעין, ישולם על ידי המשיבה 15 באמצעות כונס הנכסים.

ניתנה היום, ה' תמוז תשע"ג, 13 יוני 2013, בהעדר הצדדים.