1. התובעת מס' 1 ילידת 1997, נפגעה במהלך שהותה בבית ספרה. בגין נזקיה הוגשה תביעה נגד שתי הנתבעות כממונות על בית הספר. במסגרת חומר הראיות שבתיק, הוגשו מטעם בעלי הדין חוות דעת בתחום רפואת העיניים ובתחום הפסיכיאטריה. בית משפט השלום הורה, נוכח הפער שבין חוות הדעת הסותרות שניתנו מטעם בעלי הדין, על מינוי מומחים רפואיים מטעמו. כך, הורה כב' השופטת אחסן כנעאן, ביום 23.8.11, על מינויו של פרופסור ש. טיאנו כמומחה בתחום הרפואה הפסיכיאטרית מטעם בית המשפט.

פרופסור טיאנו בדק את התובעת ומצא לנכון לקבוע לה נכות בתחום הפסיכיאטרי בשיעור של 5%.

2. התובעת לא השלימה עם קביעתו זו של המומחה, אשר נראתה לה כנמוכה. על כן, ביקש בא כוחה לזמנו לחקירה על חוות דעתו. בתום חקירתו של המומחה, הוגשה בקשה זו שבפני. בבקשה, עותרת התובעת כדלקמן:

1. להורות על פסילת חוות דעתו של המומחה בתחום הפסיכיאטרי, הוצאתה מתיק בית המשפט, ועל מינוי מומחה חדש.
2. לחילופין, במידה ויוחלט שלא לפסול את חוות הדעת, להורות על מינוי מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטרי, אשר חוות דעתו תעמוד לצדה של חוות הדעת מטעמו של פרופסור ש. טיאנו.

לטענתה של התובעת, לוקה חוות הדעת בכשלים המצדיקים העתרות לבקשתה. כעולה מטיעוני בא כוחה, פגם ראשון במעלה הינו העובדה כי המומחה נעזר באדם אחר – מתורגמן דובר השפה הערבית – אשר נוכח בזמן בדיקתה של התובעת.

סדרת טענות אחרת נוגעת לכך שהמומחה לא עשה שימוש בכלים האובייקטיבים העומדים לרשותו, לצורך אימות תלונותיה של התובעת, וקביעת הבחנתו בהסתמך על תלונות אלה ועל החומר שהועמד לרשותו, אך לא עשה בו שימוש. לשיטתו של בא כוח התובעת, לא שאל המומחה את התובעת שאלות אלמנטריות, מהן יכול היה להפיק את הנתונים הרלוונטיים, שהינם, לטעמו קריטיים וחשובים לצורך בדיקת מצבה. כך למשל, נטען, כי הוא לא שאל את התובעת האם היא משתתפת בשיעורי ספורט, מה תחושותיה במסגרת שיעורים אלה ומדוע הינה "מבריקה" במקצוע זה. זאת, שעה שבמסמכים הרפואיים שעמדו בפני המומחה, מלינים ההורים שהיא אינה משתתפת כלל בשיעורי ספורט. בכך, הוטתה חוות דעתו בהסתמך על נתוון שגוי. המומחה אף לא התייחס, לשיטת התובעת, בירידה הניכרת בציוניה משך השנים. עוד נטען כי הוא לא התייחס לעובדה כי התובעת טענה כי הינה סובלת מחרדה, ועל כן היא ישנה בחדר אחד עם אחותה.

לשיטת ב"כ התובעת, הסיק המומחה מסקנות, בלא שברר נתונים עובדתיים מהותיים עם התובעת. כך, לדבריו, היה על המומחה לשאול את התובעת מדוע הינה חוששת לישון לבד, לאור העובדה כי בחומר הרפואי צויין כי הינה סובלת מקשיי שינה, ולא להסיק מסקנות מן העובדה הנוגעת למספר חדרי השינה בביתה.

עוד טענה שהועלתה היתה, כי המומחה לא שאל את התובעת באשר ליחסה למין האחר. כל זאת, שעה שלדבריו שאלה מסוג זה אינה ראויה במגזר הערבי, אליו משתייכת התובעת. כעולה מחקירתו של המומחה, שאלה זו הינה, מן הצד העקרוני, שאלה בעלת חשיבות. על כן, מלין ב"כ התובעת על כך שהמומחה התעלם מן הצורך להעלות שאלה זו גם בעת בדיקת התובעת.

נקודה אחרונה אליה מתייחס ב"כ התובעת, הינה עדותו של המומחה כי מצבה של התובעת ישתפר, אם תעבור 12 פגישות אצל פסיכולוג. בכך, טוען ב"כ התובעת כי המומחה התעלם מן העובדה שהיא כבר טופלה על ידי פסיכולוג ללא כל שיפור במצבה.

3. ב"כ הנתבעות, שניהם גם יחד, מתנגדים לבקשה ומבקשים לדחותה. לשיטתם, העיד המומחה בבית המשפט בצורה מרשימה, אשר השרתה רושם אמין, חד משמעי וברור. המומחה עמד על חוות דעתו באופן איתן, ועדותו לא נסתרה. הסוגיות אליהן התייחס ב"כ התובעת, נוגעות לשאלות משניות, אשר עלו מבין שיטי הדברים, כאשר המומחה התייחס למעשה לכל שאלה ושאלה והשיב על מתודיקת הבדיקה ומשמעויותיה. המומחה הביא בחשבון את כל הפרמטרים הנדרשים, ובהתאם חיווה דעתו בצורה מקצועית. לא יתכן כי ב"כ התובעת יתווכח עם המומחה, יעלה טענות באשר לשאלות מקצועיות אשר נשאלו או לא נשאלו – שעה שב"כ התובעת אינו איש מקצוע, ולא הביא כל גיבוי מקצועי לשאלותיו, תוך שהוא מסתמך על שאלותיו הוא כעילה לפסילת חוות הדעת.

4. כפי שכבר הבעתי עמדתי סמוך לאחר שמיעת עדותו של המומחה, לא ברור לי מקורה של בקשה זו המונחת לפני. העובדה כי ב"כ התובעת טוען כי על המומחה היה לשאול את התובעת בעת בדיקתה שאלה כזו או אחרת, אין בה כדי להפוך עמדה זו לאסכולה רפואית, אשר המומחה חרג ממנה. המומחה נחקר חקירה ממושכת ובוטה. הוא עמד באומץ רב על עמדתו ופירט כל תשובה ותשובה, תוך מתן הסברים ראויים, באשר לפרמטרים אשר נבחנו על ידו, ואשר הביאו אותו לשאול או לשאול את הנבדקת שאלות מסויימות. יש לזכור, כי המומחה הינו מומחה בעל שם עולמי בתחום הפסיכיאטריה, ותעיד על כך רשימת התפקידים הנכבדים אשר מילא במהלך פעילותו במישור הלאומי והבין לאומי בתחום הפסיכיאטריה. על כן, יש להניח כי ידע לברור את השאלות הראויות לצורך הערכת מצבה הנפשי של התובעת, ללא צורך שיזקק לעדותיהם של מי שאינם בעלי מומחיות במקצועו.

5. כבר בתחילת חוות דעתו, ציין המומחה כי נעזר לצורך כתיבת חוות הדעת, במתורגמן, שהינו איש בריאות הנפש דובר השפה הערבית. לו סבור היה ב"כ התובעת מלכתחילה כי עניין זה אינו תקין, היה צריך להזדעק עוד בטרם נכתבה חוות הדעת, ולטעון כי המומחה אינו כשיר – לשיטתו – לבדוק את התובעת. ברם, עד לחקירתו של המומחה בבית המשפט לא הועלתה כל טענה באשר לנוכחותו של אדם נוסף במהלך הבדיקה. המומחה העיד, באופן הוגן, כי אכן לא ראוי להעניק טיפול פסיכיאטרי במעמד אדם נוסף. עם זאת, הובהר כי יש להבחין בין פגישת טיפול אל מול פגישות בדיקה. אלה האחרונות מחולקות לשתיים – בדיקה ראשונית לצורך טיפול, וכנגדה פגישת בדיקה לצורך חוות דעת. קיים הבדל בין המושגים ובהתאם אף יש להבחין לעניין השפעת נוכחותו של אדם נוסף בעת הבדיקה לצורך חוות הדעת (ראה עמוד 20 ו- 21 לפרוטוקול). המומחה נעזר במתורגמן שהינו איש בריאות הנפש, ולא אדם זר, אשר לנוכחותו עלולה להיות השפעה שלילית על הבדיקה.

6. ב"כ התובעת מתייחס לעניין מצוקתה של התובעת במהלך הבדיקה. יש להניח כי מומחה בעל ניסיון כפרופסור טיאנו, הינו בעל כישורים הולמים להבחין במצוקתה של התובעת. אולם הוא ציין בעדותו כי לא זיהה כל בעיה מבחינה רגשית בתגובותיה ואף לא ציין עובדה זו בחוות הדעת.

7. ובאשר לשאלות, אשר נשאלו או לא נשאלו במהלך הבדיקה, ומסקנותיו המקצועיות של המומחה, אשר לטענת ב"כ התובעת לא הוסקו על סמך תשובות שאמור היה לקבל לשאלות אלה, סבורני כי לא בית המשפט וודאי שלא ב"כ התובעת, יכולים להנחות את המומחה – מן הצד המקצועי הטהור – אילו שאלות לשאול, על מנת להגיע למסקנותיו המקצועיות, ומאילו שאלות עליו להימנע. במיוחד, איני יכול לקבל את טענות ב"כ התובעת לעניין מקצועי זה, שעה שהוא עצמו אינו נסמך על כל אסמכתא מדעית המלמדת מהן השאלות אשר על המומחה לשאול את התובעת בעת בדיקתה, על מנת להגיע למסקנה האם סובלת היא מחסר כלשהו בתחום הפסיכיאטרי, אשר יצדיק קביעת נכות, או שינוי שיעור הנכות.

כאמור, המומחה נחקר והשיב על כל השאלות שנשאל בצורה ברורה ובהירה. לא מצאתי בכל שאלה מן השאלות אשר נמנו לעיל בטיעוני ב"כ התובעת, במה היה בתשובות לשאלות , כדי לשנות את הקביעה הסופית. יש לזכור, כי המומחה גיבש את עמדתו על סמך התרשמותו הכוללת מן התובעת. התרשמות זו אינה נובעת רק מתשובה כזו או אחרת, לשאלה אשר ב"כ התובעת סבור היה כי היה מקום להעלותה. יתר על כן, התובעת העידה בפני. אמנם איני מתיימר להסיק מסקנות בתחום הפסיכיאטריה מעדותה זו, אולם עלי לציין כי הופעתה של התובעת היתה מרשימה. התובעת העידה בצורה ברורה וקולחת. מעדותה לא עלו נקודות המעוררות חשש באשר לנזק נפשי רבתי. בחקירתה, היא אף לא נשאלה שאלות מן הסוג שבא כוחה טוען כי על המומחה היה לשאלה. בנסיבות אלה, לא ניתן היה אף לעמת את המומחה עם תשובותיה.

8. כאמור, רק במקרים נדירים יפסול בית המשפט את חוות דעתו של המומחה, אשר מונה כמומחה מטעמו. במקרה שלפנינו, ויתרו הצדדים אף על הגשת חוות הדעת של המומחים מטעמם, והסתפקו בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. כאמור, עדותו של המומחה היתה ברורה, מקצועית, והיה בה כדי להשיב באופן חד משמעי על השאלות אשר הועלו בפניו. לא מצאתי כל נפקות, מן הפן המקצועי, לכך שהמומחה הסיק מסקנות בצורה שאינה ראויה, או שיש בה כדי לפגוע בזכויותיה של התובעת.

9. על כן, הבקשה נדחית על שני חלקיה.

התובעים ישאו בהוצאות כל אחת מהנתבעות בסך של 1,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

10. הואיל וטרם ניתנה החלטה באשר להגשת סיכומים בכתב, אני קובע כי ב"כ התובעת יגיש סיכומיו בכתב תוך 30 יום מהיום. הנתבעות תגשנה סיכומיהן תוך 30 יום מעת שתקבלנה את סיכומי התובעת. צד אשר לא יגיש את סיכומיו במועד, יראה כאילו ויתר על הגשתם.

11. התיק יובא לעיוני ביום 20.12.13.

ניתנה היום, ג' חשון תשע"ד, 07 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.