1. בפסק הדין שניתן על ידי ביום 10/9/13 הצהרתי, כבקשתה של המשיבה דכאן (התובעת בתיק העיקרי), כי מדינת ישראל הינה בעלת הזכות להירשם כבעלים בשלמות של המקרקעין הידועים כחלקה 168 בגוש 11492 (להלן - "החלקה") ביישוב יקנעם, אותם רכשה על פי הסכם מיום 1/7/1968 וייפוי כוח מיום 8/8/68.

בפסק הדין האמור הוספתי והוריתי לרשם המקרקעין לרשום את החלקה האמורה בשלמות כחלקה בבעלות מדינת ישראל וחייבתי את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת (המשיבה דכאן), הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 40,000 ₪ .

עתה לפניי בקשתו של המבקש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין.

2. הבקשה הוגשה על ידי נציג היורשים באופן אישי, ללא ייצוג עורך דין והיא קצרה ולקונית. לא נאמר בה לגבי איזה חלק מפסק הדין מוגשת הבקשה: האם לגבי עניין ההצהרה או לגבי עניין הרישום או שמא לעניין החיוב בתשלום הוצאות ואולי לעניין כל האפשרויות הנ"ל גם יחד.

התצהיר שצורף לבקשה גם הוא תצהיר קצר ולקוני. נאמר בו כי לפי ייעוץ משפטי שקיבל המצהיר "סיכויינו טובים לזכות בערעור, ולמרות הערעור, קיים נגדנו תיק הוצל"פ מס' (....)" .

עוד נאמר בתצהיר, כי "נקיטת הליכי ההוצל"פ תגרום לנו לאי נעימות ולהוצאות מיותרות וכל זאת בטרם הוכרע הערעור שלנו ולמרות שיש לנו סיכויים טובים לזכות בערעור".

המצהיר הוסיף וכתב בתצהירו כי פתיחת הליכים בתיק ההוצל"פ "תגרום לנו נזק ממשי כולל תשלום סכום כלשהו ו/או הטלת עיקולים".

3. בקשה זו אין בה כל ממש, ועל שום כך לא ראיתי גם כל צורך בקבלת תגובת המשיבה.

באשר לחיוב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד – הכלל הוא כי במימוש החלטות שיפוטיות העיקרון הוא כי הזוכה בדין זכאי לקבל לידיו את פירות זכייתו מיד עם הינתן ההחלטה המזכה: אורי גורן - "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 525, והגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984. ממילא , על כן, אין כל הצדקה להורות על עיכוב ביצוע חלק זה של פסק הדין.

באשר לסעד ההצהרתי ולהוראה לרשם המקרקעין - גם לגבי חלקים אלה של פסק הדין אין כל הצדקה להורות על עיכוב הביצוע. כפי שצוין ופורט בהרחבה בפסק הדין האמור, המדינה קיבלה לידיה את החזקה בחלקה הנדונה לפני עשרות שנים כדי למוסרה לידי חברת סולתם ומאז ועד היום מוחזקת הקרקע, בפועל, על ידי סולתם.

כאשר כאלה הן הנסיבות, הרי שגם אם תועבר הקרקע על שם המדינה (והמצהיר לא פירט בתצהירו אם הדבר לא נעשה כבר, שהרי פסק הדין ניתן לפני יותר משלושה חודשים!), הרי שלא תהיה כל מניעה להחזיר את המצב לקדמותו אם יתקבל ערעורו של המערער.

בנסיבות אלה, לא ראיתי כל הצדקה להיענות לבקשת המבקש להורות על עיכוב הליכים.

4. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ד, 24 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.