רקע

1. התובע, יליד 30.12.66 פועל בניין במקצועו, עותר לפיצוי בגין נזקים אשר נגרמו לו, לטענתו, בשל מעורבותו בתאונת עבודה. אציין, כי במסגרת כתב התביעה טען התובע, כי התאונה ארעה ביום 26.12.07 אולם, ביום 5.4.11, ובהעדר התנגדות מטעם הצדדים, תוקן כתב התביעה כך שתאריך התאונה הינו 28.12.07.

תמצית טענות הצדדים

1. במקור, הוגשה התביעה נגד חברת ע.ע אלקיים בע"מ (להלן: "ע.ע אלקיים) וחברת בני עלי סלאם 2000 בע"מ (להלן: "בני עלי סלאם"). בהמשך הוגש כתב תביעה מתוקן במסגרתו התווספה חברת הביטוח הפניקס (להלן: "הפניקס") כנתבעת נוספת.
2. מכתב התביעה עולה, כי ע.ע אלקיים היא חברה העוסקת באספקת כוח אדם והייתה מעסיקתו של התובע במועדים הרלוונטיים. עוד עולה מכתב התביעה, כי בני עלי סלאם הינה חברה העוסקת בעבודות בנייה ופיתוח וביצעה עבודות בנייה באזור התעשייה בנהריה והתקשרה לצורך כך עם ע.ע אלקיים אשר סיפקה לה פועלים לצורך ביצוע עבודות הבנייה בפרויקט. הפניקס הינה חברת הביטוח אשר ביטחה את בני עלי סלאם בביטוח עבודות קבלניות כנגד כל חבות שבני עלי סלאם עשויה לחוב כלפי עובדי קבלן.
3. במסגרת כתב התביעה טוען התובע, כי ביום 28.12.07 שעה שעבד מטעם ע.ע אלקיים בשירות בני עלי סלאם ובזמן שעמד על פיגום שהיה ללא מעקה הוא נפל מגובה ונחבל בגופו. לטענתו, לאחר התאונה הוא הובהל לבית החולים גליל מערבי בנהריה שם אובחן, כי סובל משבר פיצוץ בחוליה L3 בגבו והוא עבר ניתוח לקיבוע השבר. התובע שוחרר ביום 2.1.08 עם המלצות להמשך מעקב רפואי.
4. התובע טוען, כי על הנתבעות מוטלת החובה לפצותו בגין נזקיו בעקבות התאונה. לטענתו, הוא אינו יודע ואין בידו לדעת את הנסיבות בגינן נגרמה התאונה וכי התאונה נגרמה על ידי רכוש אשר לע.ע אלקיים ו/או לבני עלי סלאם ו/או למי מטעמן הייתה שליטה מלאה עליו והאירוע מתיישב יותר עם המסקנה לפיה הן לא נקטו באמצעים סבירים לשם מניעת התאונה מאשר עם המסקנה ההפוכה. בנסיבות אלו, על הנתבעות הנטל להוכיח, כי לא הייתה רשלנות מצידן אשר בגינה יש לחייבן.
5. לחלופין טוען, כי הנתבעות התרשלו שעה שבנו פיגום ללא השגחת בונה פיגומים מקצועי, בנו פיגום ללא מעקה, בנו פיגום בצורה לא נכונה ו/או בטיחותית, בנו פיגום בניגוד להוראות פקודת הבטיחות ו/או תקנותיה, הנהיגו שיטת עבודה פסולה ומסוכנת, לא סיפקו לתובע מקום עבודה בטוח ומוגן, לא סיפקו לתובע אמצעי מיגון וכלי עבודה מתאימים, הורו לתובע לעבוד על פיגום לא תקין, לא הזהירו את התובע מפני הסכנות הכרוכות בעבודתו, לא העסיקו מפקחים ו/או מנהלי עבודה מיומנים, לא פעלו לשם מניעת התאונה על אף שהן צפו אותה או היה עליהן לצפות אותה, הורו לתובע לבצע עבודה בנסיבות מסוכנות, הפרו הוראות פקודת הבטיחות בעבודה ו/או תקנותיה ועשו מעשים אשר מעביד סביר לא היה עושה באותן נסיבות.
6. התובע טוען, כי טרם התאונה היה בריא בגופו ובנפשו וכי בעקבות התאונה הוא סובל ועתיד לסבול מכאבים ומגבלות בגבו המקרינים לרגליו, נותרה לו נכות צמיתה וכושר תפקודו נפגע. לטענתו, בעקבות התאונה נעדר מעבודתו במשך תקופה ממושכת, נגרמו ויגרמו לו הוצאות רפואיות והוצאות נלוות, הוא נזקק לעזרת צד שלישי והוא נזקק ועתיד להיזקק לשירותי תחבורה מיוחדים.
7. התובע עותר לפיצוי בגין הפסדי שכר בעבר ובעתיד, הפסד פנסיה, הוצאות רפואיות ונלוות לעבר ולעתיד, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד וכאב וסבל.
8. בני עלי סלאם טוענת, כי דין התביעה להדחות בשל העדר עילה ו/או העדר יריבות. בני עלי סלאם טוענת, כי מהמסמכים הרפואיים עולה שהתאונה ארעה ביום 28.12.07 ולא כפי שנטען בכתב התביעה. לטענתה, יש באמור בכדי לתמוך בטענה לפיה התובע נפגע במקום ובנסיבות שונים מהנטען בכתב התביעה. בני עלי סלאם מוסיפה וטוענת, כי מבירור שערך מנהלה אצל מגן דוד אדום עולה, כי לא הובהל לבית החולים בנהריה אדם עם פרטיו של התובע ביום 26.12.07 או 28.12.07.
9. עוד טוענת בני עלי סלאם, כי התובע היה עובד של ע.ע אלקיים אשר שילמה לו בעבור עבודתו ללא כל יצירת חובה של בני עלי סלאם כלפי התובע. לטענתה, איש מטעמה לא ראה שהתובע הגיע לעבודה ביום בו נטען, כי ארעה התאונה וכי עד לשחרורו של התובע מבית החולים לא נודע לה על המועד, על שעת הפינוי או על מי נכח בשעת המקרה. בני עלי סלאם טוענת, כי הדבר מעורר תמיהה. לטענתה, עסקינן בתביעה מפוברקת אשר חסרים בה פרטים רבים ומהותיים.
10. בני עלי סלאם שוללת את הטענה לפיה התרשלה וטוענת, כי דאגה להדריך את עובדיה תוך פיקוח מחמיר על בטיחותם ובין היתר התקינה פיגומים וסיפקה לעובדים אמצעי מיגון. לטענתה, התאונה ארעה בשל רשלנותו הבלעדית או התורמת של התובע אשר הפר הוראות שלה ו/או של מפקחים מטעמה, פעל על דעת עצמו ובניגוד להנחיות, לא פעל לשם מניעת התאונה, נהג ברשלנות ובחוסר זהירות ועשה מעשה שאדם סביר לא היה עושה בנסיבות העניין. לטענתה, ככל שהתאונה ארעה הרי שהיא הייתה בלתי נמנעת מבחינתה. בני עלי סלאם מוסיפה וטוענת, כי הנזקים הנטענים מוגזמים ואינם קשורים לאתר הבנייה שלה. לטענתה, התובע החלים לחלוטין מהתאונה.
11. גם הפניקס מכחישה את התרחשות התאונה ונסיבותיה וטוענת, כי לא התקיימו התנאים הקבועים בחוק להחלת חבות עליה. לטענתה, אין לתובע או לבני עלי סלאם כיסוי אצלה לאירוע נשוא התובענה, מאחר והפוליסה הייתה עבור שיפוצים ואחזקה כאשר בפועל דובר על הקמת מבנה. עוד טוענת, כי אין כיסוי לתביעות קבלני משנה ו/או עובדיהם. לחלופין, קמה לה הזכות להתנער מהכיסוי הביטוחי. הפניקס מכחישה טענות התובע באשר להתרשלות הנתבעות ואת הנזקים הנטענים וטוענת, כי הם מוגזמים ומופרכים. הפניקס טוענת, כי הנזקים הנטענים והמוכחשים נגרמו בשל רשלנותו הבלעדית ו/או המכרעת ו/או התורמת של התובע אשר הפר חובות והוראות בטיחות בעבודה עליהן הורתה ע.ע אלקיים, פעל בניגוד להדרכה ו/או להוראות שקיבל, פעל על דעת עצמו, פעל תוך נטילת סיכון עצמי, לא עשה דבר למניעת התאונה ונהג בחוסר זהירות ו/או חוסר סבירות בנסיבות העניין. לטענתה, התאונה והנזקים הנטענים היו בלתי נמנעים מבחינתה ולא היה בידה או בידי גורם סביר במקומה למנוע את התאונה.
12. בני עלי סלאם הגישה הודעת צד שלישי נגד הפניקס וע.ע אלקיים. לטענתה, ככל שתחויב לפצות את התובע הרי שעל הצדדים השלישיים לשפותה זאת בשל העובדה שהפניקס הייתה החברה המבטחת במועד הרלוונטי וע.ע אלקיים מעבידתו של התובע. לטענתה, אין לקבל את ניסיון הפניקס להתנער מחבותה בהתאם לפוליסת הביטוח. בני עלי סלאם מוסיפה וטוענת, כי ע.ע אלקיים הייתה מעבידתו של התובע בעת התאונה וכי לא נוצרה חבות ישירה או זיקה שלה כלפיו.
13. הפניקס מכחישה את האמור בהודעה לצד שלישי ושבה על טענתה לפיה אין לבני עלי סלאם ו/או לתובע ו/או לאירוע כיסוי ביטוחי אצלה.
14. הפניקס הגישה הודעת צד רביעי נגד חברת נייר חדרה בע"מ (להלן: "נייר חדרה"). הפניקס טוענת, כי נייר חדרה הייתה המזמינה ו/או הקבלן הראשי ו/או מבצע הבנייה במקום התאונה ועליה לשאת באחריות מלאה לתאונה ולנזקים שנגרמו בגינה. נייר חדרה לא הגישה כתב הגנה. ביום 27.10.10 הודיעה הפניקס, כי נייר חדרה הינה מבוטחת של כלל וכי הצדדים מנסים להגיע להסדר פנימי.

הראיות

1. התובע הגיש חוות דעת רפואית של ד"ר מרדכי קליגמן לפיה נכותו הצמיתה בתחום האורטופדי הינה בשיעור של 30%. הפניקס הגישה חוות דעת של ד"ר שי פריימן לפיה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בתחום האורטופדי בשל שבר פיצוץ בחוליה ללא הגבלת תנועה בעמוד שדרה מותני. בני עלי סלאם הודיעה, כי היא מצטרפת לחוות הדעת האמורה.
2. לאור הפער בין חוות הדעת מונה, ביום 14.7.11, ד"ר מיכאל טנצמן כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי. המומחה מטעם בית המשפט קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בגין השבר אשר הצריך ניתוח ואיחוי חוליות ו-10% בגין הגבלת תנועות בצורה קלה.
3. מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע, של מר עותמאן קיים (להלן: "עותמאן")- אחיו של התובע והבעלים והמנכ"ל של ע.ע אלקיים ושל מר קאזם קיים (להלן: "קאזם")- עובד של ע.ע אלקיים אשר על פי הנטען עבד עם התובע בעת התרחשות התאונה. מטעם בני עלי סלאם הוגשו תצהיר עדות של סלאם מאהר (להלן: "מאהר")- מנהלה של בני עלי סלאם ושל מר כרים סעיד אבד אלקדאר (להלן: "כרים")- עובד של בני עלי סלאם אשר עבד באתר הרלוונטי. המצהירים נחקרו על האמור בתצהיריהם. בנוסף, הצדדים הגישו ראיותיהם. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון ומסקנות

1. הצדדים שלפניי חלוקים ביניהם באשר לעצם התרחשות התאונה, נסיבות התרחשותה, הנזקים הנטענים ועל מי מהנתבעות, אם בכלל, מוטל הנטל לפצות את התובע.
2. בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין התובענה להתקבל מהנימוקים שיפורטו.

נסיבות התאונה

1. התובע טוען, כי בעת עבודתו באתר הבנייה ובזמן שעמד ועבד על פיגום שהיה ללא מעקה הוא נפל מגובה ונחבל בגופו (סעיף 6 לכתב התביעה). זו גרסתו העובדתית של התובע ועל כתפיו מוטל הנטל להוכיחה. מצאתי שעלה בידי התובע להרים את הנטל ולהוכיח את גרסתו העובדתית באשר לנסיבות פגיעתו.
2. בעדותו אישר התובע, כי לטענתו נפל מפיגום (עמ' 24 ש' 31-32). התובע התבקש לתאר מה עשה בזמן התאונה והשיב, כי התעסק בחיתוך חוטי הברזל (עמ' 26 ש' 14-15). הוא העיד, כי מדובר היה בעמוד בגובה של כמעט 7-7.5 מטר וכי בין עמוד לעמוד היו 4.5 מטר (עמ' 26 ש' 19-21).
3. התובע העיד, כי בעת שעבד על הפיגום קאזם היה מתחתיו. הוא נשאל, האם קאזם היה על הפיגום עצמו והשיב, כי אינו יודע האם היה על הפיגום עצמו או על הרצפה. התובע נשאל, האם הוא עצמו היה על הקומה הראשונה, השנייה או השלישית של הפיגום והשיב, כי היה בגובה 3.5 או 4 מטר. הוא נשאל, האם מתחתיו הייתה עוד שורה של פיגום והשיב, כי בגובה הזה חייבת להיות עוד שורה (עמ' 35 ש' 23-32, עמ' 36 ש' 1-4). קאזם העיד, כי את המיטה הראשונה שמים בגובה של 1.2 או 1.5 מטר והמיטה השנייה היא שני מטר מעל הראשונה. בהמשך העיד שהתובע עמד על המיטה השנייה (עמ' 39 ש' 24-27). עדויותיהם של התובע וקאזם באשר לגובה בו עמד התובע טרם נפילתו עולות בקנה אחד זו עם זו.
4. התובע נשאל, האם באותו יום עבד לבד והשיב, כי צוין שהיה איתו אדם נוסף. לשאלה, האם עלה לבד לחתוך את חוטי הברזל השיב, כי עלה עם קאזם. נטען בפניו, כי כאשר נשלח אליו השאלון בינואר 2011 הוא זכר את נסיבות המקרה טוב יותר ובשאלה 12 נשאל מי עבד עימו והשיב שאף אחד. בתגובה טען, כי היה מישהו אבל לא על הפיגום אלא מתחת לפיגום. לטענתו, הוא היה למעלה וקאזם למטה (עמ' 25 ש' 30-32, עמ' 26 ש' 1-7). בהמשך נשאל מה היה תפקידו של קאזם והשיב, כי תפקידו היה לפרק את העצים (עמ' 26 ש' 12-13). התובע נשאל האם ביום התאונה כאשר עבד על הפיגום האם לא היה לידו אף אחד והשיב, כי קאזם היה מתחת. התובע נשאל שוב, האם לא היה לידו אף אחד והשיב, כי היה עסוק בעבודתו וכי אינו זוכר (עמ' 35 ש' 23-26).
5. קאזם נשאל מה היה תפקידו באותו היום והשיב, כי היה טפסן. הוא נשאל, האם הוא היה אמור להתקין לוחות כדי לשפוך בטון והשיב בחיוב. קאזם נשאל מה היה התפקיד של התובע באותו יום והשיב, כי הוא חתך את כבל הקשירה והם פירקו עמודים שיצקו יום קודם לכן. נטען בפניו, כי הטענה לפיה פירקו עמוד שיצקו יום קודם לכן אינה מופיעה בתצהיר שלו והוא השיב, כי הוא מספר מה שקרה (עמ' 38 ש' 9-16). קאזם נשאל האם היה על הפיגום עם התובע והשיב שהוא היה על הרצפה והתובע על הפיגום (עמ' 38 ש' 17-18). נטען בפניו, כי בשאלון שנשלח לתובע הוא נשאל האם היו עמו עובדים נוספים על הפיגום או בסמוך אליו וכי התובע השיב בשלילה. בתגובה טען קאזם, כי אף אחד לא היה על הפיגום וכי הוא היה על הרצפה והתובע היה למעלה לבד (עמ' 40 ש' 17-25). עדות קאזם תומכת בגרסת התובע.
6. קאזם העיד שהתובע התחיל לפרק את החוטים על הפיגום והוא היה למטה. הוא טען שהוא הוריד קרשים אחרי שהתובע היה חותך את החוטים ואחרי כמה דקות שמע בום וראה את התובע על הרצפה (עמ' 39 ש' 14-17). במסגרת תצהירו טען קאזם, כי מיד לאחר שהתובע נפל הוא הסתכל למעלה למקום בו עבד התובע ואשר ממנו נפל וראה שלפיגום לא היה מעקה (ת/3 סעיף 13). טענתו האמורה של קאזם לא נסתרה.
7. קאזם נשאל מה עשה כאשר שמע חבטה והשיב שהתובע היה מאחוריו צמוד אליו (עמ' 40 ש' 26-27). הוא נשאל, האם התובע קם לבד והשיב, כי ניסו לעזור לו אולם הוא לא רצה (עמ' 40 ש' 31-32). קאזם נשאל מה עשה לאחר מכן והשיב, כי שאלו את התובע אם להזמין אמבולנס וכי התובע השיב שהוא בסדר ושאין צורך להזמין אמבולנס. לטענתו, כרים הגיע למקום והוא התרחק מהתובע, התקשר לאחיו והסביר לו שהתובע נפל ואינו מעוניין ללכת לבית חולים או שיזמינו לו אמבולנס. לטענתו, אמר לאחיו של התובע להגיע ואחיו של התובע הגיע כעבור ארבעים דקות (עמ' 41 ש' 1-7).
8. עותמאן נשאל, האם הוא מודה שהתאונה התרחשה ובתגובה העיד שהזמינו אותו למקום התאונה וכי התובע לא רצה ללכת לבית חולים משום שחשב שמדובר בפגיעה קלה. הוא העיד שהגיע וראה שזה חמור ואחרי 40 דקות הם הלכו לבית חולים (עמ' 18 ש' 26-28). בהמשך עדותו הודה שהתובע היה מעורב בתאונת עבודה (עמ' 20 ש' 18-19).
9. כרים, העד מטעם הנתבעת מס' 2 העיד שקאזם הודיע לו שהתובע נפל (עמ' 49 ש' 3-4). כרים נשאל מתי בעל הבית שלו ידע על התאונה והשיב, כי 10-15 דקות אחרי שהתרחשה, סיפר לו שאדם נפל בבניין מהפיגום (עמ' 48 ש' 23-28). נטען בפניו, כי בתצהירו טען שפגש את התובע שאמר לו שהוא נפל מהפיגום ונשאל, האם התובע ישב בצד ולא עבד והשיב, כי ברור שאדם שנופל יושב בצד (עמ' 48 ש' 29-31). כרים נשאל, האם הציע להזמין אמבולנס והתובע סירב והשיב בחיוב (עמ' 48 ש' 32, עמ' 49 ש' 1). אציין, כי בתצהירו טען כרים, כי לאחר שהודיעו לו על התאונה הגיע למקום ומצא את התובע אשר ישב על הרצפה וסיפר לו שהוא נפל מפיגום (נ/8 סעיף 8). הנה כי כן, אין מחלוקת כי כבר במועד האמור גרסתו של התובע הייתה, כי נפל מפיגום וכי אף העד מטעם הנתבעת מס' 2 מאשר גרסה זו.
10. התובע נשאל מה קרבת המשפחה בינו לבין קאזם ובתגובה טען, כי לא משהו משמעותי. הוא נשאל, האם הם בני דודים והשיב בשלילה. התובע טען, כי הם קרובי משפחה וכי זו משפחה גדולה (עמ' 26 ש' 8-11). קאזם נשאל, האם יש קרבה משפחתית בינו לבין התובע והשיב, כי זו אותה משפחה וכי מדובר בקרבה רחוקה מאוד (עמ' 43 ש' 7-8). עותמאן נשאל מה קרבת המשפחה בין קאזם לתובע והשיב, כי הוא מהכפר וכי הכפר מחולק לשלוש משפחות. הוא הוסיף שאין לו קרבת משפחה איתו (עמ' 19 ש' 27-28).
11. התובע נשאל כמה עובדים היו ביום התאונה והשיב, כי בדרך כלל הם היו בין 7 ל-10 וכי אינו זוכר כמה היו באותו יום. הוא נשאל, האם כל העובדים היו מהכפר והשיב, כי אינו זוכר. התובע נשאל, האם הוא זוכר עובד נוסף מלבד קאזם והשיב, כי צריך לבדוק ברישומים אצל אחיו (עמ' 30 ש' 21-28). התובע נשאל, האם לאחר התאונה ועד שנסע לבית החולים האם אף אחד לא ניגש אליו מלבד קאזם והשיב, כי אינו זוכר וכי סבל מכאבים (עמ' 33 ש' 28-32, עמ' 34 ש' 1-4). הוא נשאל מדוע זוכר שקאזם נכח והשיב, כי משום שקאזם היה עמו והזמין את אחיו. נטען בפניו שהוא לא ידע שקאזם הזמין את אחיו והוא אישר את האמור (עמ' 34 ש' 5-8). נטען בפני התובע, כי הוא אינו זוכר כלום כולל עובד נוסף מלבד קאזם ואולי בכלל נפגע במקום אחר ולא באתר והשיב, כי אם היה נפגע במקום אחר הוא היה מזמין אמבולנס ולא היה אומר שלא להזמין ושהוא יחזור לעבודה (עמ' 34 ש' 11-17).
12. קאזם העיד, כי זוכר שמות של פועלים בקבוצה וכי הם היו ביום התאונה. נטען בפניו, כי בתצהירו כתב שפועלים אחרים התאספו לידם אחרי שהתובע נפל ונשאל מי התאסף והשיב, כי אולי מוחמד ואחמד. קאזם נשאל, האם חלקם מהכפר שלו והשיב, כי אולי חלקם מכפר אחר וכי הוא מכיר אותם בפנים ואם יראה אותם יזהה אותם והוסיף, כי אינו יודע אם התובע מכיר אתם (עמ' 42 ש' 19-32).קאזם נשאל כמה זמן עבדו יחד בקבוצה והשיב, כי אינו זוכר. קאזם נשאל כמה זמן עבד עם התובע והשיב, כי אולי חודשיים (עמ' 43 ש' 1-4).
13. עדות התובע לפיה עלה על הפיגום בכדי לבצע עבודתו וכי נפל מהפיגום אמינה ומהימנה בעיניי. עדותו נתמכת בעדות קאזם שעבד יחד עם התובע באותה עת ואשר העיד, כי התובע עבד על הפיגום וכי כעבור מספר דקות שמע חבטה והתובע היה שרוע על הרצפה לידו. מקובל עליי הסברו של התובע באשר לנסיבות בגינן בתשובתו לשאלון טען, כי לא היה אף אחד בסמוך לו כאשר כוונתו הייתה, כי היה לבדו על הפיגום טרם התאונה. טענתם של התובע וקאזם, כי עבדו ביחד באותה עת, כאשר התובע היה על הפיגום וקאזם למטה, לא נסתרה. עדות זו אף עולה בקנה אחד עם עדותו של כרים מטעם הנתבעת מס' 2 לפיה כל זוג עובדים צוות לעבוד ביחד (עמ' 45 ש' 17-18). עדותו של קאזם הותירה עליי רושם אמין ומהימן. מעדותם של התובע, עותמאן וקאזם עולה, כי התובע וקאזם הינם קרובי משפחה מדרגה רחוקה. לא התרשמתי, כי יש בקרבה המשפחתית האמורה בכדי להשליך על אמינותו ומהימנותו של קאזם. כמו כן, העובדה שהתובע לא שם לב מי נכח במקום לאחר נפילתו אין בה בכדי לשלול את אמינותו. סביר בעיניי, כי בנסיבות העניין התובע לא היה ער לנעשה סביבו וכי לא שם לב מי נכח במקום. סבירה בעיניי טענת התובע לפיה זכר שקאזם נכח במקום שכן שניהם עבדו יחד טרם התאונה.
14. כמו כן, מעדותם של התובע וקאזם עולה, כי הם עבדו ביחד וכי מי שראה את התובע לפני התאונה ומיד לאחר התרחשותה היה קאזם. ככל שהגיעו למקום עובדים נוספים הרי שזה היה בשלב מאוחר יותר. בנסיבות האמורות, סבורני, כי אין באי זימונם של העדים האמורים בכדי לפעול לרעת התובע.
15. מעדותו של קאזם עולה, כי התקשר לעותמאן וסיפר לו על התאונה וכי עותמאן הגיע למקום. כאמור, עותמאן אישר, כי הודיעו לו שהתובע נפל וכי הגיע למקום ראה שמצבו של התובע חמור ופינה אותו לבית החולים. אף כרים אישר, כי קאזם הודיע לו על התאונה וכי הוא הגיע למקום והבחין בתובע אשר היה על הרצפה והציע להזמין לו אמבולנס. עוד עולה מהעדויות, כי כרים הודיע למאהר שאדם נפל מפיגום. העדויות האמורות תומכות בגרסת התובע לפיה נפל מהפיגום כפי שנטען על ידו.
16. אציין, כי עדותו של כרים לפיה קאזם הודיע לו על התאונה ובהמשך הוא הודיע עליה למאהר מנהל הנתבעת מס' 2 ועדותו של מאהר התומכת בעדות זו אינן עולות בקנה אחד עם טענתה של ע.ע סלאם לפיה איש מטעמה לא ראה שהתובע הגיע לעבודה ביום בו נטען, כי ארעה התאונה וכי עד לשחרור התובע מבית החולים לא נודע לה על המועד, על שעת הפינוי או על מי נכח בשעת המקרה.
17. התובע נשאל באיזו שעה הם יוצאים מהכפר והשיב, כי סביב 5:45-6:00 וכי זה משתנה. הוא נשאל כמה זמן לוקח להם להגיע והשיב, כי זה תלוי בכביש. התובע נשאל מתי הגיעו באותו יום והשיב, כי לפני 7:00 או ב- 7:00 וכי זה לא מדויק (עמ' 24 ש' 13-18). התובע העיד שהיה על הפיגום 7-9 דקות. הוא נשאל, האם עלה על הפיגום בשעה 7:00 והשיב, כי אינו זוכר. בהמשך, התובע העיד שהגיע לעבודה לפני 7:00 וכי אינו יודע כמה דקות לפני שבע הגיע. נטען בפניו שהוא מציין בכל המקומות שהוא נפל בשעה 7:00 והוא נשאל האם זה נכון ובתגובה טען שהחל לעבוד לפני 7:00 (עמ' 28 ש' 29-32, עמ' 29 ש' 1-6). התובע נשאל באיזו שעה הגיע לבית החולים והשיב, כי אינו זוכר וכי זה רשום בנייר של בית החולים (עמ' 29 ש' 10-11).
18. קאזם העיד, כי הגיע לאתר ביום התאונה עם הקבוצה שלו, התובע ועוד פועלים. בהמשך הוסיף, כי היו 6-7 פועלים (עמ' 38 ש' 2-3). קאזם טען שהם הגיעו לאתר בשעה 6:30 (עמ' 38 ש' 4-5). עותמאן נשאל באיזו שעה העובדים שלו יוצאים מהכפר והשיב, כי ב- 5:30-5:45. הוא הוסיף שהם צריכים להיות בעבודה בשעה 7:00 בדיוק. עותמאן נשאל האם באותו יום העובדים הגיעו בשעה 7:00 והשיב, כי אינו זוכר וכי יש יומן עבודה וצריך לבדוק שם (עמ' 19 ש' 6-9).
19. קאזם נשאל, האם מרגע שנכנסו לאתר הם החלו לעבוד בשטח על דעת עצמם והשיב בחיוב. הוא טען שהם יודעים מה צריך לעשות (עמ' 38 ש' 6-7). קאזם נשאל באיזו שעה התובע עלה על הפיגום ואיפה עלה והשיב, כי הם הגיעו סביב 6:30 וכי התובע עלה בערך חמש דקות אחרי זה וכי אינו זוכר בדיוק (עמ' 39 ש' 13-14). קאזם נשאל באיזו שעה התקשר לאחיו של התובע והשיב, כי אינו זוכר בדיוק ואולי חצי שעה אחרי הנפילה. הוא נשאל מתי הייתה הנפילה והשיב שהם התחילו ב- 6:30 וכי היא הייתה בערך חמש דקות אחרי זה (עמ' 41 ש' 8-11).
20. עותמאן העיד שהגיע לאתר העבודה בשעה 8:00 בבוקר. הוא טען שקאזם התקשר אליו וכי ישר קם והגיע אחרי ארבעים דקות נסיעה (עמ' 19 ש' 25-26). עותמאן נשאל, האם כאשר הגיע למקום הזמין אמבולנס והשיב, כי לא ישר וכי מרחק הנסיעה לבית החולים היה שבע דקות והוא לקח את התובע לבית החולים ולא הזמין אמבולנס (עמ' 20 ש' 5-7). עותמאן העיד, כי כאשר קיבל את הטלפון בנוגע לתאונה הוא היה בבית. הוא טען שהתקשרו אליו סביב 7:15 וכי הגיע לאתר סביב 8:00. לטענתו, הגיע לאתר ישר לקחת את התובע לבית חולים. הוא העיד, כי הוא אמר לתובע ישר שצריך ללכת לבית החולים. עותמאן נשאל תוך כמה זמן הגיע לבית החולים והשיב, כי אינו זוכר כמה זמן התעכב באתר. עותמאן נשאל, האם יכול להיות שלקח לו שעה וחצי מהרגע שהגיע לאתר ועד שהגיע לבית החולים והשיב, כי אינו יודע ואינו זוכר. בהמשך טען, כי לקח את התובע ישר לבית החולים, כי אינו יודע כמה זמן זה לקח וכי זה לקח את הזמן של הדרך כעשר דקות עד רבע שעה. נטען בפניו, כי לפיכך ולאור טענתו לפיה הגיע לאתר בשעה 8:00 אזי בטח הגיעו לבית החולים לפני 9:00 ובתגובה השיב, כי ניתן לבדוק בנייר של בית החולים והוסיף, כי זה לוקח זמן בבית החולים עד שהכניסו אותם (עמ' 21 ש' 29-32, עמ' 22 ש' 1-15).
21. התובע נשאל כמה זמן אחרי התאונה הגיע לבית החולים והשיב, כי ניתן לבדוק במסמכי בית החולים וכי אינו זוכר. נטען בפניו, כי הגיע שעתיים אחרי התאונה והוא השיב, כי רצה להתפרנס וחשב שמדובר בתאונה קלה (עמ' 33 ש' 14-24). התובע נשאל מה עשה בשעתיים האלה והשיב שנשען על הקיר וחשב שזה משהו קל ושהוא יקום. התובע נשאל כמה זמן ישב והשיב, כי אינו זוכר (עמ' 33 ש' 28-31)
22. עדויותיהם של התובע וקאזם באשר לשעת תחילת העבודה עולות בקנה אחד זו עם זו. מצאתי, כי העובדה שלא היה בידי התובע לנקוט בשעה המדויקת בה הגיע לאתר והחל לעבוד אין בה בכדי ללמד על העדר אמינות ומהימנות. עדותו של קאזם לפיה הגיע לאתר סביב 6:30 וכי התובע החל לעבוד כחמש דקות לאחר מכן ונפל לאחר מספר דקות וטענתו, כי כחצי שעה לאחר התאונה התקשר לעותמאן עולות בקנה אחד עם עדותו של עותמאן לפיה התקשרו אליו בשעה 7:15 והודיעו לו על התאונה.
23. כאמור, עותמאן העיד, כי הגיע למקום התאונה בשעה 8:00 וכי פינה את התובע לבית החולים. עותמאן נשאל כמה זמן לקח להם להגיע לבית החולים והשיב, כי בערך עשר דקות עד רבע שעה. מנ/5 עולה, כי התובע נבדק בחדר המיון בבית החולים לגליל מערבי נהריה בשעה 9:30. לא מצאתי, כי פער הזמן בין השעה בה אירעה התאונה לבין השעה בה נבדק התובע או פער הזמן בין המועד בו עותמאן הגיע למקום התאונה לבין השעה בה נבדק התובע יש בהם בכדי לשלול את אמינות גרסתו של התובע באשר לנסיבות פגיעתו במיוחד לאחר שזו נתמכה בעדויות יתר העדים לרבות העד מטעם בני עלי סאלם. מקובלת עליי טענתו של עותמאן לפיה לוקח זמן בבית החולים מהרגע שמגיעים לחדר המיון ועד שמתקבלים לבדיקה. כאמור, מעדותו של עותמאן עולה, כי הגיע למקום התאונה סביב השעה 8:00, כי פינה את התובע לבית החולים וכי הנסיעה ארכה כרבע שעה. ככל שעותמאן פינה את התובע לבית החולים תוך מספר דקות מהרגע שהגיע לאתר הרי שהתובע הגיע לבית החולים סביב השעה 8:20-8:30. אין זה בלתי סביר, כי התובע המתין כשעה עד שהתקבל לבדיקה בחדר המיון.
24. כאמור, ביום התאונה בשעה 9:30 התקבל התובע לבדיקה במיון בבית חולים בנהריה. במיון מסר התובע גרסה לפיה נפל מגובה של כ- 3 מטר בעבודה (נ/5). גרסתו האמורה של התובע הינה גרסה ראשונה אשר נמסרה על ידו בסמוך לאחר התאונה. גרסה זו עולה בקנה אחד עם טענתו של התובע באשר לנסיבות פגיעתו וכן עם עדויותיהם של קאזם, עותמאן וכרים. גם בכך יש לחזק התרשמותי באשר לאמינות גרסת התובע לגבי נסיבות פגיעתו.
25. התובע טוען, כי הגיע לאתר העבודה, החל בביצוע עבודתו ואז מעד. כפי שיפורט בהמשך בהרחבה התובע, קאזם וכרים העידו בנוגע להתחלת העבודה בטרם הגיע כרים למקום ונתן לפועלים הנחיות. התובע וקאזם טענו, כי הפועלים היו מגיעים לפני כרים ומתחילים בביצוע עבודתם ומנגד כרים טען, כי היה אסור לעובדים לעשות כן. בעניין זה עדיפות בעיניי עדויותיהם של התובע וקאזם ועל כן אין בעובדה שכרים טרם הורה לתובע מה עליו לעשות באותו בוקר בכדי לשלול טענת התובע לפיה נפל מהפיגום לאחר שטיפס עליו בכדי לעבוד.
26. הנה כי כן, אמינה, מהימנה ומקובלת עליי גרסת התובע לפיה עלה על הפיגום לצורך ביצוע עבודתו וכי נפל מהפיגום ועל כן נפגע. כאמור, התובע טוען, כי לפיגום ממנו נפל לא היה מעקה. טענה זו נתמכת בטענתו של קאזם המופיעה בתצהירו ואשר לא נסתרה, כמפורט לעיל. כמו כן, העובדה שהתובע נפל מהפיגום עליו עמד יש בה בכדי לתמוך בטענה לפיה היה בפיגום פגם כלשהו שבשלו לא נמנעה נפילתו.
27. קאזם נשאל כמה זמן הם עבדו באתר בו ארעה התאונה עד שארעה והשיב, כי חודש-חודש וחצי. הוא נשאל, האם בזמן הזה הפיגום היה מושלם והשיב בשלילה. קאזם נשאל מתי התקינו את הפיגום והשיב, כי הם עשו קורות ואחר כך שמו פיגום (עמ' 42 ש' 10-15). הוא נשאל כמה פעמים עבדו עם הפיגום עד שקרתה התאונה והאם היא אירעה ביום שבו הותקן הפיגום והשיב, כי זה לא היה ביום הראשון וכי הם עבדו כמה ימים (עמ' 42 ש' 16-18). כרים נשאל כמה זמן לפני התאונה בנו את הפיגום הרלוונטי והשיב, כי אולי חודש (עמ' 46 ש' 3-4). אין בעדויותיהם של קאזם וכרים, לפיהן נעשה שימוש בפיגום הרלוונטי טרם המועד בו התרחשה התאונה, בכדי לשלול את הטענה, כי היה בפיגום פגם אשר בגינו ארעה התאונה בה עסקינן.
28. בעדותו קאזם נשאל, האם הכל היה מותקן על ידי חברה שהתקינה פיגומים והכל היה תקין והשיב, כי אינו יודע אם היה תקין. בהמשך הוסיף, כי הכל התנדנד וכי הוא פחד ליפול משם. לטענתו, כעבור שבוע סיים לעבוד שם בגלל שפחד (עמ' 38 ש' 27-29).
29. כרים העיד, כי כאשר הקבלן מסיים את הפיגום הוא נותן תעודה שהרכיב פיגום ושהפיגום תקין (עמ' 46 ש' 19-20). כרים נשאל, האם הפיגום לא היה תקין והשיב שהוא היה תקין. הוא נשאל האם בעת התאונה קרה משהו לפיגום והאם נשבר או שהייתה בעיה והשיב, כי לא קרה לו שום דבר וכי הוא נשאר כמו שהיה (עמ' 46 ש' 22-25). כרים נשאל מי היה אחראי באתר להודיע לחברה של הפיגומים על ליקוי בפיגום אם היה מתגלה כזה והשיב, כי אם הייתה תקלה הוא היה מתקשר. כרים נשאל, האם הזמין את החברה לגבי הפיגום הספציפי והשיב, כי אולי עשה כן. הוא נשאל מה היה ובתגובה טען, כי הזמין אותם שיבדקו את הפיגום שלהם. כרים נשאל מה הייתה הבעיה והשיב, כי לא הייתה בעיה ספציפית. הוא נשאל פעם נוספת, האם הזמין את החברה לגבי הפיגום הספציפי והשיב, כי לא הייתה בעיה רצינית בפיגום וכי גם אם אין בעיה הוא מזמין בדיקה שגרתית אחת לשבוע או שבועיים (עמ' 46 ש' 28-30, עמ' 47 ש' 3-11). כרים העיד, כי אחת הסיבות בגינן התקשר לחברה של הפיגומים היא שפיגום מתנדנד. הוא נשאל האם הפיגום הרלוונטי התנדנד והשיב, כי לפעמים התנדנד ואז הזמין את החברה. כרים נשאל האם הייתה בעיה עם הפיגום האמור והשיב בשלילה (עמ' 47 ש' 12-19). נטען בפניו, כי בחלקים מסוימים של הפיגום לא היו מעקות ובתגובה הוא טען, כי אם לא היו מעקות היו מגרשים אותם מהאתר (עמ' 47 ש' 20-21).
30. במסגרת עדותו מאהר טען, כי אם זה נחוץ הוא יוציא מהמפעל בנהריה צילומים של הפיגומים, החשבונית של מי שהתקין לו את הפיגום ואישור שלו שהפיגום תקין. מאהר נשאל האם יודעים מי התקין את הפיגום והשיב, כי מדובר במישהו ממג'אר וטען, כי ניתן להגיע אליו (עמ' 52 ש' 12-18).
31. הנה כי כן, כרים טען שהפיגום היה תקין אולם העיד, כי לפעמים התנדנד. קאזם העיד, כי הכל התנדנד ועדותו האמורה לא נסתרה. כרים טען, כי הזמין את החברה שהתקינה את הפיגום לבצע בדיקה שגרתית אחת לשבוע-שבועיים גם אם לא הייתה בעיה. לתיק לא הוגשה ראיה כלשהי התומכת בטענה באשר לביצוע בדיקות כאמור. לכך מתווספת העובדה שמאהר העיד, כי בידו להמציא מידע רלוונטי כגון צילומים של הפיגומים ואישור לפיו הפיגום תקין כמו כן טען, כי ניתן להגיע למי שבנה את הפיגום. העובדה שלא הומצאו ראיות אלו יש בה בכדי לתמוך בטענת התובע לפיה הפיגום ממנו נפל לא היה תקין. כאמור, אמינה בעיניי גרסת התובע לפיה עמד על הפיגום במסגרת עבודתו ומעד ממנו. בנסיבות אלו סבירה בעיניי טענת התובע לפיה הפיגום לא היה תקין וכי לא היה מעקה אשר יבלום את נפילתו שאם לא כן הרי שלא ברור מדוע התובע מעד מהפיגום עליו עמד בעת עבודתו. לכך מתווספת כאמור, עדותו של קאזם שלא נסתרה, לפיה לאחר התאונה הבחין שלפיגום לא היה מעקה.
32. בנסיבות האמורות אני מקבלת את גרסת התובע לפיה בעת עבודתו עמד על פיגום, אשר היה ללא מעקה, וכי נפל מהפיגום ונחבל.

שאלת האחריות

1. כאמור, בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה על מי מהם, אם בכלל, מוטל הנטל לפצות את התובע בגין נזקיו בעקבות התאונה בה עסקינן.
2. הלכה פסוקה היא, כי מעביד חב חובת זהירות כלפי עובדיו. מוטלת עליו החובה לשמור על ביטחונו ושלמות גופו של העובד במהלך העבודה. במסגרת חובה זו מוטל עליו, בין היתר, לדאוג להנחיל לעובדים שיטת עבודה בטוחה, לדאוג לסביבת עבודה בטוחה ולנקוט צעדים סבירים במטרה למנוע מהעובד סיכונים מיותרים אשר היה ביכולתו לצפות מראש בהתאם לאופי העבודה וטיבה. על מעביד, למנוע מראש סכנות העלולות לגרום נזק לעובדיו ולהתריע מפני סכנות אלו.
3. במקרה בו עסקינן חלוקות ביניהן הנתבעות על מי הייתה מוטלת חובת זהירות כלפי התובע. ע.ע אלקיים טוענת, כי היא חברת כוח אדם אשר סיפקה עובדים, וביניהם התובע, לבני עלי סלאם ועל כן אינה אחראית לתאונה אשר ארעה באתר הבנייה שלא היה בשליטתה ותחת זאת היה בשליטתה של בני עלי סלאם. מאידך, בני עלי סלאם טוענת, כי ע.ע אלקיים הינה מעבידתו של התובע ועל כתפיה מוטל הנטל האמור.
4. בתחילת עדותו טען עותמאן, כי הוא אינו קבלן ראשי אלא מספק כוח אדם וכי אינו אחראי לעובדים. בהמשך אישר, כי התנגד לתביעה משום שאינו אחראי (עמ' 18 ש' 13-14). עותאמן שב וטען, כי רק סיפק כוח אדם וטען שהוא אינו אחראי לשום תאונה שהתרחשה בשטח או לביטוחים (עמ' 18 ש' 21-25). עותמאן נשאל האם בתור חברה שמספקת כוח אדם היה מבוטח בתקופה הרלוונטית והשיב, כי אינו מבטח את העובדים וכי אין לו ביטוח (עמ' 20 ש' 16-27).
5. עותמאן נשאל מה הוא רושם כאשר הוא מוציא חשבונית והשיב, כי עבור חברת בניה, כח אדם. הוא הוסיף, כי לא חשוב מה הוא כותב. לטענתו, הוא עובד לפי שעה ובדרך כלל הם רשמו שעות כפול סכום מסוים וכך יצא הסכום הסופי (עמ' 20 ש' 26-28). עותמאן נשאל מה כתוב בחשבוניות שלו לגבי החברה שמספקת כח אדם והשיב, כי בהתחלה הקים את החברה לעבודות בניה אולם לא הצליח לקבל חוזים כקבלן ראשי ובהמשך עבד עם כל העובדים שהיו לו באספקת עובדים לחברות בניה. הוא נשאל מתי עבר לזה ובתגובה שב על טענתו לפיה לא הצליח לקבל חוזים. בהמשך טען, כי זה היה אחרי שבועיים שלושה. עותמאן נשאל, האם ישר הפך לחברת כוח אדם והשיב בחיוב (עמ' 20 ש' 29-32, עמ' 21 ש' 1-4). נטען בפניו שהחשבוניות מראות שהוא עושה עבודות בנין פיתוח ושיפוצים ובתגובה השיב "הכתובת שלי" (עמ' 21 ש' 12-13).
6. נטען בפני עותמאן, כי העיד שהקים את החברה ביולי 2007 וכי כעבור שבועיים עבר להיות ספק כוח אדם ונשאל האם באמצע אוגוסט, כאשר החליט להיות ספק כוח אדם, הוציא ספר חשבוניות והשיב בחיוב. הוא נשאל מדוע לא כתב ספק כוח אדם כאשר הוציא את ספר החשבוניות ובתגובה השיב בשלילה וטען שהוא השאיר את זה בכדי לחזק את החברה. לטענתו, במקום להפסיד עובדים הוא עבד בתור ספק כוח אדם לכל מיני חברות ועכשיו הוא עובד כקבלן ראשי (עמ' 21 ש' 14-19).
7. הוצגו לעותמאן חשבוניות מס' 16 ו- 18 (נ/1) והוא נשאל עבור מה התשלום והשיב, כי עבור עבודות בניה. הוא נשאל מדוע אין חשבונית אחת לפיה סיפק כח אדם ונטען בפניו, כי זה משום שע.ע אלקיים עבדה בעבודות בניה ממש. עותמאן שלל את האמור ושב וטען, כי עבד כחברת כוח אדם וכי מה שחשוב זה מה שהוא ביצע ולא מה שרשום (עמ' 21 ש' 20-24).
8. כרים העיד, כי עובד בחברת בני עלי סלאם כעשרים שנה וכי הוא ראש צוות. לטענתו, הוא אחראי על הפועלים מטעם בני עלי סלאם. כרים נשאל איזה צוות היה בדצמבר 2007 והשיב, כי מדובר בצוות של פועלים. הוא נשאל האם היה האחראי על כל הפועלים שעבדו באתר בדצמבר 2007 והשיב, כי היה ראש שלהם ולא אחראי, לגבי מהות התפקיד העיד, כי הדריך אותם ואמר להם מה לעשות בהתאם לתוכניות (עמ' 43 ש' 28-32, עמ' 44 ש' 1-7). כרים נשאל, האם לבני עלי סלאם היו פועלים משלה והיא גייסה גם פועלים חיצוניים והוא היה ראש הצוות של כל הפועלים והשיב בחיוב. הוא נשאל, האם הם ביצעו ביחד את העבודה בהתאם לתכניות שספקו להם נייר חדרה והשיב בחיוב. כרים אישר שהפועלים היחידים שעבדו באתר היו של בני עלי סלאם ואלו שע.ע אלקיים שלחה והוא היה ראש הצוות של כולם (עמ' 44 ש' 26-30, עמ' 45 ש' 1-4). כרים נשאל, האם לפי מה שידוע לו חוזה הקבלנות היחיד שנחתם בין הגורמים השונים היה בין נייר חדרה לבני עלי סלאם והשיב בחיוב (עמ' 45 ש' 5-7). נטען בפני כרים שע.ע אלקיים שלחה להם פועלים אשר הינם אנשי מקצוע בתחום הבניין וכי היא עשתה כן בתור חברת כוח אדם ובהתאם לדרישה של בני עלי סלאם בנוגע למספר העובדים והוא אישר את האמור (עמ' 45 ש' 8-11). כרים נשאל, האם בני עלי סלאם סיפקה את כלי העבודה והעובדים לא באו עם כלים שלהם והשיב, כי את רוב הכלים בני עלי סלאם מספקת להם וכי הם באים עם הפטיש שלהם וכלים אישיים וציין שמדובר בדברים קלים (עמ' 50 ש' 20-22).
9. מאהר אישר שע.ע אלקיים סיפקה להם עובדי בניין וכי הכלים, מלבד האישיים, ההנחיות וההדרכה הכל נעשה על ידי בני עלי סלאם (עמ' 53 ש' 21-24). מאהר הופנה לסעיף 13 לתצהירו, במסגרתו טען שהתובע עבד בהשאלה מע.ע אלקיים, ונשאל למה התכוון. מאהר השיב שע.ע אלקיים הביאה לו פועלים שלה. לטענתו, ע.ע אלקיים באה אליו כקבלן בנין שיש לו טפסנים ונתנה לו 5-7 פועלים (עמ' 53 ש' 25-28). מאהר נשאל האם ע.ע אלקיים הייתה נותנת לו את הפועלים והשיב, כי הביאה פועלים ועוזרים (עמ' 53 ש' 31-32).
10. כאמור, עותמאן טען, כי התשלום נעשה לפי שעה ומספר עובדים. הוא נשאל מה התעריף שהיה לוקח והשיב כי הוא חושב ש- 42, 43 ₪ לשעה (עמ' 21 ש' 5-6). מאהר נשאל, האם היה עושה עם ע.ע אלקיים התחשבנות לפי מספר הפועלים ומספר שעות ושילם לפי מספר שעות עבודה והשיב בחיוב (עמ' 54 ש' 1-3).
11. הנה כי כן, עותמאן טען, כי חברת ע.ע אלקיים הינה חברה אשר סיפקה כוח אדם לחברת בני עלי סלאם וכי בנסיבות האמורות הוא לא היה אחראי לנעשה בשטח ואין להטיל עליו אחריות לפצות את התובע בגין נזקים אשר נגרמו לו בעת עבודתו בעבור בני עלי סלאם. בעניין זה יש לציין, כי האמור בחשבוניות אשר הנפיקה ע.ע אלקיים אינו תומך בטענתו של עותמאן לפיה מדובר בחברת כוח אדם. מהחשבוניות עולה, כי הן הוצאו בגין עבודות בנייה ולא צוין בהן דבר באשר לאספקת כוח אדם.
12. עם זאת, עדויותיהם של כרים ומאהר, לפיהן ע.ע אלקיים סיפקה עובדים לבני עלי סלאם, כי את רוב הכלים לעובדים סיפקה בני עלי סלאם, כי הדרכת העובדים נעשתה על ידי כרים מטעם בני עלי סלאם, כי ההתחשבנות בין ע.ע אלקיים לבני עלי סלאם נעשתה לפי שעות עבודה וכי חוזה הקבלנות היחיד שנחתם היה בין בני עלי סלאם לנייר חדרה, תומכות בטענת ע.ע אלקיים לפיה סיפקה כוח עבודה לבני עלי סלאם אשר הייתה זו שהאתר היה בשליטתה.
13. אף על פי כן, אינני מקבלת טענתו של עותמאן לפיה בנסיבות האמורות לא מוטלת עליו אחריות כלשהי בנסיבות המקרה שלפניי. אף אם תתקבל טענתה של ע.ע אלקיים לפיה היא הייתה חברת אספקת כוח אדם הרי שאין בכך בכדי ללמד, כי לא מוטלת עליה אחריות לדואג לתובע ולביטחונו. כאשר בוחנים את אחריותה הנזיקית של חברת כוח אדם לעובד אשר נשלח על ידה לעבוד במקום כלשהו יש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו. בין היתר יש לבדוק, את מידת השליטה והפיקוח שיש לחברה על העובד במקום עבודתו, את דרך התרחשות התאונה והאם הייתה התרשלות בבחירת מקום העבודה אליו נשלח העובד.
14. כאמור, מהעדויות במקרה שלפניי עולה, כי ע.ע אלקיים סיפקה לבני עלי סלאם עובדים וכי מי שהנחה את העובדים ונתן להם הוראות היה כרים מטעם בני עלי סלאם. אלא, שאין בעובדה שלע.ע אלקיים לא הייתה שליטה גמורה על אופן ביצוע העבודה במקום בכדי ללמד, כי לא מוטלת עליה אחריות נזיקית במקרה בו עסקינן.
15. ע.ע אלקיים הייתה המעסיקה של התובע ומי ששלחה אותו לבצע את העבודה באתר בו נפגע. ברי, כי קיימת חובת זהירות מושגית של חברת כוח אדם כלפי עובדיה אשר נשלחים על ידה לצורך ביצוע עבודות. סבורני, כי במקרה בו עסקינן הפרה ע.ע אלקיים את חובת הזהירות המוטלת עליה ובשל כך נגרמה התאונה בה עסקינן.
16. כאמור, התובע נפל מפיגום ולא נסתרה טענתו, כי הפיגום לא היה תקין. טענתו של התובע לפיה לפיגום לא היה מעקה אמינה בעיניי ויש בה בכדי לתת הסבר מניח את הדעת באשר לנסיבות בהן נפל התובע מהפיגום. עסקינן בליקוי אשר ניתן היה להבחין בו בקלות. כאמור, ע.ע אלקיים הייתה מעסיקתו של התובע במועד הרלוונטי ומי ששלחה אותו לעבוד באתר בו ארעה התאונה. בנסיבות אלו, היה על ע.ע אלקיים לוודא, כי היא שולחת את עובדיה לעבוד בסביבה בטוחה וראויה. סבורני, כי בנסיבות המקרה שלפניי הרי שהיה בידי ע.ע אלקיים לאתר בקלות את הליקוי אשר בגינו נפגע התובע. משכך, מצאתי, כי היא הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה שעה ששלחה את התובע לעבוד במקום לא בטוח.
17. בני עלי סלאם הייתה אחראית על ביצוע העבודות באתר ומהעדויות המפורטות לעיל עולה, כי היא זו אשר פיקחה על העובדים במקום, וביניהם התובע ויתר עובדיה של ע.ע אלקיים. אציין, כי כרים העיד שהוא היה בודק את הפיגומים מידי יום וכי הוא היה מי שהיה יוצר קשר עם החברה אשר בנתה את הפיגומים בכדי להזמין אותה לביקורת או לתקן פגמים בליקויים. עוד עולה מעדותו, כי הוא היה מתדרך את העובדים באתר ונותן להם הנחיות. על בני עלי סלאם הייתה מוטלת החובה לספק סביבת עבודה בטוחה ומתאימה לעובדים באתר וביניהם התובע אשר עבד תחת מרותה באתר אשר היה באחריותה. כאמור מצאתי, כי הפיגום ממנו מעד התובע לא היה תקין. בנסיבות האמורות, הרי שבני עלי סלאם התרשלה שעה שלא סיפקה לתובע וליתר העובדים באתר סביבת עבודה בטוחה, נאותה וראויה וכן לא הדריכה אותם שלא לעבוד על פיגומים מסוג זה ובשל כך נגרמה התאונה נשוא התובענה.
18. אציין, כי מאהר נשאל מי היה ממונה בטיחות והשיב, כי מפקח בשם ראיד ג'ריאסי היה בשטח יום יום והוא היה המפקח הראשי מטעם המזמין נייר חדרה. מאהר נשאל שוב מי הממונה בטיחות והשיב, כי אינו זוכר וכי או שלמה או אלי וכי שניהם מטעם נייר חדרה. הוא נשאל, האם האנשים האלו נמצאים ואפשר להשיג אותם והשיב בחיוב (עמ' 53 ש' 14-20). בני עלי סלאם לא זימנה את מי שלטענתה היה ממונה בטיחות מטעם נייר חדרה. זאת על אף טענתו של מאהר לפיה ניתן להשיג את האנשים האמורים. בני עלי סלאם לא הוכיחה, כי הפיקוח באתר נעשה על ידי נייר חדרה וכי האחריות לוודא שהאתר תקין ובטוח לא הייתה מוטלת על כתפיה.
19. הנה כי כן, ע.ע אלקיים הינה מעסיקתו של התובע ומי ששלחה אותו לעבוד באתר בו ארעה התאונה. אין מחלוקת, כי אף על חברת כוח אדם מוטלת אחריות לדאוג לעובדיה ולביטחונם. כאמור, במקרה בו עסקינן הפיגום בו נעשה שימוש במסגרת עבודתו של התובע לא היה תקין ועסקינן בפגם אשר היה בידי ע.ע אלקיים להבחין בו והיה עליה לעשות כן. כמו כן, בני עלי סלאם הייתה אחראית על האתר העבודה ובין היתר על הפיגום ממנו נפל התובע. ברי, כי היה עליה לוודא כי סביבת העבודה אשר היא מספקת לעובדים באתר הינה בטוחה וראויה והיא התרשלה שעה שלא פעלה לשם תיקון הליקוי בפיגום הרלוונטי. מצאתי, כי הן על כתפי ע.ע אלקיים והן על כתפי בני עלי סלאם הייתה מוטלת האחריות לדאוג לסביבת עבודה בטוחה לתובע וכי שתיהן הפרו את החובה המוטלת על כתפיהן ובשל כך נגרמה התאונה. בנסיבות המקרה שלפניי מצאתי, כי יש להטיל על ע.ע אלקיים 30% מהאחריות ועל בני עלי סלאם 70% ממנה.

אשם תורם

1. מאהר טען, כי התובע אשם בהתרחשות התאונה משום שעבד ללא אישור בלי שנציג של בני עלי סלאם היה בשטח (עמ' 51 ש' 21-22).
2. בעת עדותו נטען בפני התובע, כי בתצהיר מטעם בני עלי סלאם נטען, כי מידי בוקר הייתה אסיפה במשך חצי שעה וכי היה אסור להיכנס לאתר לפני כן. בתגובה טען, כי אף יום לא הייתה אסיפה (עמ' 23 ש' 31-32, עמ' 24 ש' 2). התובע התבקש לתאר יום עבודה והשיב שהוא מגיע לאתר העבודה ומתחיל את העבודה שלו לפי מה שאומר לו מנהל העבודה (עמ' 24 ש' 5-6). נטען בפני התובע, כי בדרך כלל הוא ויתר העובדים מקבלים הנחיות מראש הקבוצה או ממנהל העבודה או ממפקח נייר חדרה ובתגובה טען שהוא מתחיל לעבוד כשמנהל העבודה מגיע וכי הוא לא הגיע בזמן מדויק. התובע נשאל, האם הוא פועל על דעת עצמו והשיב בשלילה. הוא נשאל, האם באותו יום ראה את מנהל העבודה של בני עלי סלאם וקיבל ממנו הוראות והשיב שהוא הגיע חמש או שבע דקות לפני שמנהל העבודה הגיע וכי חתך חוטים של עמודים בשביל לפרק אותם. נטען בפניו, כי מדבריו עולה שבאותו יום הוא התחיל לעבוד על דעת עצמו בלי לקבל הנחיות והוא אישר את האמור (עמ' 24 ש' 21-30). בהמשך עדותו נטען בפני התובע, כי הוא נשאל על כך שהוא הגיע לאתר ביום התאונה ועלה על דעת עצמו על הפיגום והתחיל לעבוד והוא נשאל מה עשו יום לפני ומדוע עשה דווקא את הפעולה שהתחיל לעשות והשיב, כי זו עבודה סטנדרטית. התובע הוסיף, כי הוא לא יושב עד שמנהל העבודה יגיע ויגיד לו מה לעשות והוסיף שמנהל העבודה יכול להגיע ב- 11:00 (עמ' 37 ש' 13-16). בהמשך התובע אישר, כי הגיע לפני מנהל העבודה, נכנס לאתר והחל לבצע עבודות על דעת עצמו. נטען בפניו, כי הוא לא קיבל שום הוראה משום מנהל ובתגובה טען שלא אמורים לחכות עד שמנהל העבודה יגיע וכי הוא יכול להגיע גם ב- 10:00. התובע טען שאם הוא יחכה שהמנהל יגיע המנהל יכול לסלק אותו (עמ' 27 ש' 31-32, עמ' 28 ש' 1-8). נטען בפניו, כי ביום התאונה הוא פעל מיוזמתו והשיב, כי פעל בשביל פרנסה (עמ' 28 ש' 9-12).
3. נטען בפני קאזם, כי מהתצהיר מטעם בני עלי סלאם עלה שכל בוקר באותו אתר בנהריה מנהל העבודה נהג לאסוף את העובדים ולעשות אסיפה של הנחיות והוראות עבודה. קאזם שלל זאת וטען, כי בכל יום הם הגיעו חצי שעה לפני המנהל והתחילו לעבוד בלי קבלת הוראות (עמ' 37 ש' 22-24). קאזם נשאל, האם הם מגיעים בבוקר לאתר העבודה ונכנסים על דעת עצמם מבלי לקבל הנחיות והשיב, כי הוא יודע כל יום מה צריך לעשות למחרת ממנהל העבודה (עמ' 37 ש' 27-31). נטען בפניו, כי כרים היה האחראי והוא תידרך את הפועלים מה לעשות. בתגובה טען, כי כרים היה מתדרך כל יום אולם הפועלים היו מגיעים חצי שעה לפני ותמיד התחילו לעבוד לפני שהוא הגיע (עמ' 39 ש' 3-5). קאזם אישר שאין יום שהם לא נפגשים עם כרים (עמ' 40 ש' 1-2). בהמשך העיד, כי כשהם מגיעים הם נכנסים ישר גם אם כרים איננו והוסיף שהם מגיעים חצי שעה לפני. הוא נשאל, האם כל יום הם נכנסים ישר והשיב, כי הם שותים קפה ומתחילים בעבודה (עמ' 40 ש' 4-6).
4. בעת עדותו נטען בפני כרים שהפועלים העידו שהם היו מגיעים לעבודה בבוקר ולפעמים היו מגיעים לפניו וכי הם ידעו מה עליהם לעשות והיו נכנסים לאתר ומתחילים לעבוד. כרים נשאל, האם זה אפשרי מבחינתו והשיב, כי אסור להם לעבוד עד שהוא לא מגיע לשטח. הוא הוסיף, כי מה שקרה זה שהתובע נפל והם לא היו בשטח (עמ' 50 ש' 7-10). כרים נשאל, האם במידה שהוא היה מגיע לשטח ואומר לתובע מה לעשות האם התובע היה צריך לעשות את אותה עבודה שעשה והשיב בחיוב (עמ' 50 ש' 16-18).
5. אמינה ומהימנה בעיניי עדותם של התובע וקאזם לפיה הפועלים שהגיעו בבוקר ידעו איזו עבודה עליהם לבצע וכי לא המתינו לבואו של כרים בכדי להתחיל בביצוע העבודה. כמו כן, מעדות כרים עולה, כי ככל שהיה מגיע לשטח הרי שהיה מורה לתובע לבצע את אותה עבודה אשר ביצע התובע טרם התאונה. עדות זו תומכת בטענה שהתובע ידע מה עליו לעשות ובהתאם לכך החל בביצוע העבודה. יתרה מזאת, היא מלמדת, כי אף אם התובע היה ממתין לשם קבלת הוראות מכרים הרי שלא היה בכך בכדי להביא למניעת התאונה. כאמור, מקובלת עליי טענת התובע לפיה נפל מהפיגום אשר לא היה תקין. בנסיבות האמורות אף אם היה ממתין לשם קבלת הוראות מכרים ובהתאם מבצע את אותה עבודה אשר ביצע טרם התאונה הרי שהתאונה לא הייתה נמנעת.
6. ישנם מקרים בהם בלהט העבודה, ומתוך רצון לבצעה ביעילות ובזריזות, עלול עובד לנקוט בפעולות מסוכנות מבלי שנתן דעתו לעניין. אין בכך בכדי ללמד בהכרח על התרשלות מצדו של העובד האמור. על מעביד להתחשב בעובדה שבלהט העבודה עלול עובד להיכשל באי מתן תשומת לב מלאה לכל הסכנות שמסביב ולפיכך, מוטלת על המעביד החובה להזכיר לעובדיו סכנות אלו. הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט יטה שלא להחמיר עם עובד אשר בלהט העבודה עלול שלא ליתן את מלוא תשומת הלב הדרושה לסכנות הכרוכות בעבודתו. כאמור, לא הוכח בפניי, כי בני עלי סלאם דאגה להדריך את התובע ולהזכיר לו וליתר העובדים את הסכנות הכרוכות בביצוע העבודה. כמו כן, שוכנעתי כי היא לא סיפקה סביבת עבודה בטוחה. סבורני, כי הדברים באשר לביצוע עבודה בלהט רלוונטיים באופן משמעותי לעבודות מהסוג אשר ביצע התובע בעת התאונה. עסקינן בעבודה פיזית אשר לעיתים מבוצעת באינטנסיביות רבה ויש בכך בכדי להגדיל את הסכנה, כי בלהט העבודה העובד לא ייתן דעתו למכלול הסכנות הכרוכות בביצוע העבודה.
7. עם זאת, מקום בו עובד פועל בקלות ראש תוך התעלמות מסכנות ברורות וידועות הרי שמוצדק לקבוע, כי יש לו אשם תורם וכי התנהגותו תרמה להתרחשות התאונה ולהתגבשות נזקיו. במסגרת ת"א 70/94 (מחוזי ירושלים) מוחמד אבו סבית נ. אברהם שוויקה ובנו בע"מ (דינים מחוזי כ"ו (2), 536) קבע כבוד השופט זיילר, כי "יש ובמסגרת הניסיון להטיל אחריות נזיקית על הזולת, הופכים עצמם תובעים שונים כמעט ל"פסולי דין" שאין להם לא תבונה ולא שכל ישר, והם אוטומטים המבצעים הוראות שאינן עוברות אצלם מסננת של תבונה רגילה". הוא הוסיף, כי "יש הנחת יסוד שאדם הוא בר תבונה מינימאלית ומפעיל מינימום של תבונה וניסיון חיים בדברים טריוויאליים". סבורני, כי עמדה זו יפה ונכונה לענייננו. אדם סביר אמור היה לצפות את הסכנה הכרוכה בעבודה על פיגום רעוע וללא מעקה.
8. על עובד להפעיל את שיקול דעתו ולהימנע מפעולות אשר יש בהן בכדי לסכנו. במקרה בו עסקינן טוען התובע, כי הפיגום עליו עבר ואשר ממנו נפל היה רעוע ולא היה בו מעקה. מצאתי, כי עסקינן בליקוי אשר היה בידי התובע לגלות בקלות וכי היה עליו לצפות את הסכנה הכרוכה בעליה על פיגום כאמור ולהתריע עליה בפני מעבידו וכן בפני בני עלי סאלם במיוחד שכל יום עבד באתר האמור. התובע הינו עובד בעל ניסיון בעבודות מהסוג בהן עסק בעת המקרה ובין היתר בעבודה על פיגומים. אף בכך יש בכדי לחזק את התרשמותי לפיה יש להטיל עליו אשם תורם. מצאתי, כי התנהגות התובע, אשר עלה על הפיגום על אף שלא היה תקין, תרמה להתרחשות התאונה ולהתגבשות נזקיו של התובע. בנסיבות המקרה שלפניי מצאתי להטיל על התובע אשם תורם בשיעור 10%.

המחלוקת הביטוחית

1. במועד הרלוונטי בני עלי סלאם הייתה מבוטחת על ידי הפניקס. הפניקס טוענת, כי אין כיסוי ביטוחי למקרה בו עסקינן. לטענתה, עסקינן בפוליסה על בסיס הצהרתי ותנאי מוקדם לקיומו של כיסוי ביטוחי הינו הצהרה מראש בנוגע לפרויקט המבוצע על ידי בני עלי סלאם. הפניקס טוענת, כי במקרה בו עסקינן לא נמסרה הצהרה בנוגע לעבודה הרלוונטית ועל כן אין כיסוי ביטוחי. עוד טוענת, כי הוחרגה מהכיסוי חבות של בני עלי סלאם כלפי קבלן ו/או עובד קבלן דוגמת התובע ו/או ע.ע אלקיים. עוד טוענת הפניקס, כי אין כיסוי ביטוחי מאחר והפוליסה הייתה עבור שיפוצים ואחזקה כאשר בפועל דובר על הקמת מבנה.
2. אינני מקבלת את הטענה לפיה עסקינן בפוליסה עבור שיפוצים ואחזקה ועל כן אין כיסוי ביטוחי מהטעם שהתאונה ארעה בעת ביצוע עבודות הקמת מבנה. בכותרת פוליסת הביטוח צוין, כי מדובר ב"תוספת לביטוח- עבודות קבלניות". בתיאור החוזה צוין, כי מדובר בביצוע עבודות שיפוצים ואחזקה במפעל נייר חדרה אולם צוין, כי סוג העבודות הינו עבודות בניה.
3. בעת עדותו נטען בפני מאהר, כי הפניקס אינה מסכימה לתת כיסוי מאחר והוא היה אמור להגיש להם הודעה לפיה הוא מתחיל לעבוד באותו אתר ואם היה עושה כן הרי שחברת הביטוח הייתה מעניקה כיסוי. בתגובה טען מאהר, כי יש לחברת הביטוח הודעה כזו ויש הרחבת כיסוי. הוא הוסיף שלא יכול להיות שמפעלי נייר יתנו לו הזמנה בלי ביטוח. לטענתו, יש הרחבת ביטוח על מבנה מחסן דרומי. מאהר נשאל למי הגיש את ההודעה שהוא מתחיל לעבוד בנייר חדרה והשיב, כי לפתינה אצל סוכן הביטוח. לאחר שהוצג לו ת/4 הוא טען, כי מדובר בהקמת מחסנים וכי הוא לא איש שיפוצים (עמ' 55 ש' 8-23).
4. אין מחלוקת, כי מדובר בפוליסה הצהרתית אשר נכללים בה כל הפרויקטים אשר ידווח עליהם מראש במהלך שנת הביטוח. לבית המשפט הוגש מסמך שכותרתו הצעה לביטוח עבודות קבלניות (ת/4). המסמך האמור הינו מיום 8.8.07 עובר לאירוע התאונה ובמסגרתו ביקשה בני עלי סלאם לבטח את העבודות אשר ביצעה באתר בו התרחשה התאונה בה עסקינן. במסמך צוין, כי מדובר בהקמת מחסנים באזור התעשייה בנהריה. בנסיבות האמורות, אינני מקבלת טענתה של הפניקס לפיה לא קיים כיסוי ביטוחי בשל העדר הודעה בנוגע לפרויקט הרלוונטי. אציין, כי לא הגיע כל עד מטעם הפניקס על מנת שיעיד, כי ת/4 לא התקבל אצליהם או, כי לא ידעו על כך.
5. כאמור, הפניקס טענה, בין היתר, כי אין כיסוי ביטוחי מאחר שהפוליסה אינה מכסה קבלני משנה ו/או את עובדיהם. במסגרת ת/5 סימנה בני עלי סלאם, כי ברצונה להרחיב את הכיסוי גם כלפי צד שלישי וכי אינה מעוניינת בכיסוי כלפי קבלני משנה ועובדיהם. לא הוכח, כי ע.ע אלקיים הייתה קבלן משנה בפרויקט הרלוונטי ומהעדויות עולה, כי סיפקה עובדים לבני עלי סלאם אשר שילמה לה בהתאם לשעות העבודה. בנסיבות האמורות, אין לראות בתובע עובד של קבלן משנה אשר הכיסוי הביטוחי אינו חל בעניינו.
6. בנסיבות האמורות מצאתי, כי חבותה של בני עלי סלאם כלפי התובע מכוסה בפוליסת הביטוח אשר הנפיקה לה הפניקס.

הנזק

כאב וסבל

1. המומחה מטעם בית המשפט קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בגין השבר אשר הצריך ניתוח ואיחוי חוליות ו-10% בגין הגבלת תנועות בצורה קלה. כמו כן, התובע אושפז מיום 28.12.07 ועד ליום 2.1.08. בנסיבות המקרה שלפניי מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בסך 70,000 ₪ בראש הנזק שבכותרת.

הפסד השתכרות לעבר

1. המומחה מטעם בית המשפט קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בגין השבר שהצריך ניתוח ואיחוי חוליות ו-10% בגין הגבלת תנועות בצורה קלה. מכאן, שנכותו הרפואית המשוקללת הינה בשיעור 19%. אין מחלוקת, כי אין בהכרח זהות בין נכותו הרפואית של אדם לבין נכותו התפקודית. במקרה בו עסקינן ולאור אופי הנכויות אשר נגרמו לתובע מצאתי, כי רק לנכותו של התובע בגין הגבלת תנועות בצורה קלה יש השלכה תפקודית. השבר אשר בגינו נותח התובע ואשר התאחה לא הותיר נכות תפקודית. לפיכך, נכותו התפקודית של התובע הינה בשיעור 10%.
2. ממסמכי המל"ל עולה, כי שכרו הרבע שנתי של התובע טרם התאונה עמד על סך של 18,950 ₪. מכאן ששכרו החודשי הינו 6,316 ₪. סכום זה משוערך להיום הינו 7,427 ₪.
3. התובע נשאל, האם בידו לומר איך וכמה התפרנס מאז התאונה והשיב, כי התפרנס בקושי מאשתו וכי מה שקיבלו מאחיו היה מאוד סמלי, בתור טובה, וכי זה רשום (עמ' 29 ש' 18-20). הוא נשאל, האם פנה למל"ל כאשר אחיו פיטר אותו והשיב, כי אינו זוכר האם פנה. בהמשך טען שהוא חושב שסירבו לו משום שלא הייתה לו ניירת להציג (עמ' 29 ש' 21-22). הוא נשאל, האם לאחר ששב לעבוד אצל אחיו שב לעבוד במשרה מלאה והשיב, כי כל הזמן עבד כמה שעות, באופן סמלי. התובע טען שאין לו כוח לעמוד ולעבוד עבודה פיזית. הוא נשאל, האם כל התקופה עד שהפך לעצמאי הוא עבד באופן סמלי והשיב בחיוב (עמ' 29 ש' 28-32). נטען בפני התובע, כי לא עשה דבר על מנת להקטין את נזקיו מלבד זה שעבד בעבודה חלקית ובתגובה השיב, כי ניסה. התובע נשאל, האם ניסה לעבוד רק אצל אחיו והשיב, כי הוא בן 47 עם גב שבור ובמצב כזה אף אחד לא מדבר איתך (עמ' 30 ש' 3-7). התובע נשאל כיצד התקיים לפני שהיה עצמאי והשיב שעבד תקופה כן ותקופה לא. הוא נשאל, האם בכל התקופה הזו עבד אצל אחיו והשיב, כי מישהו אחר לא היה מעסיק אותו. הוא נשאל, האם עבד אצל אחיו אשר פיטר אותו אחרי תקופה מסוימת ואז חזר לעבוד אצלו והשיב, כי אין לו ברירה אחרת (עמ' 27 ש' 20-25). התובע המציא מסמכים חלקיים בלבד בנוגע לתקופה בה עבד אצל אחיו לאחר התאונה ובטרם הפך לעצמאי.
4. בעת עדותו, נשאל התובע במה עובד מאז התאונה והשיב, כי הוא עובד בדברים קלים מאד לא פיזיים בכלל. הוא התבקש לפרט והשיב שהוא מוסר כלים לעובדים, רושם דברים קטנים וכדומה. התובע העיד, כי הוא חזר לעבוד עם אחיו וכי כיום אינו עובד עמו. התובע נשאל מה הוא עושה היום והשיב, כי הוא עוסק בניקיון בניינים וכי הוא עצמאי ומעסיק עשרה עובדים. התובע העיד, שהוא מתפרנס 10,000-15,000 ₪ בחודש וכי הוא עצמאי כמעט שנתיים. בהמשך העיד שהוא עצמאי משנת 2011 מחודש ספטמבר או אוקטובר (עמ' 26 ש' 32, עמ' 27 ש' 1-19). התובע נשאל מדוע לא ציין בתצהירו את דבר היותו עצמאי כיום והשיב, כי לא שאלו. הוא נשאל האם עורך הדין לא שאל אותו מה הוא עושה היום והשיב בשלילה (עמ' 32 ש' 23-28).
5. התובע נשאל, האם הוא מסתובב באתרים בין הפועלים לפקח על עבודתם והשיב בשלילה. הוא נשאל, האם הוא נשאר בבית כל היום והשיב, כי אם אין מה לעשות הוא בבית. נטען בפניו, כי כאשר ביררו עליו נאמר שהוא חוזר ב- 19:00 בערב. בתגובה טען שלא אמר שאינו הולך לעבודה. הוא נשאל מתי הוא חוזר כאשר הוא הולך לעבודה והשיב, כי ב- 19:00. התובע נשאל מתי הוא יוצא בבוקר והשיב, כי ב- 5:30 ואישר כי הוא עובד מאז ועד 19:00. התובע נשאל כמה פעמים הוא עושה את זה בשבוע והשיב כי 3-4 פעמים, לפי הדרישה (עמ' 36 ש' 21-32, עמ' 37 ש' 1-4).
6. עדות התובע בסוגיה זו לא הותירה עליי רושם אמין. התרשמתי, כי התובע ביקש להאדיר את נזקיו. התובע לא פירט בתצהירו את עיסוקו כעצמאי וכן ביקש ליצור מצג לפיו הוא נמצא בביתו ואינו יוצא לעבודה כאשר בהמשך עלה מעדותו, כי הוא עובד שלושה- ארבעה ימים בשבוע משעה 5:30 ועד לשעה 19:00. יתרה מזאת, מעדות התובע עולה, כי שכרו לאחר התאונה עלה בשיעור ניכר.
7. לתובע הוכרו שלושה חודשי אי כושר מלאים על ידי המל"ל. אי לכך, בגין תקופה זו זכאי התובע לפיצוי בסך 7,427 X 3 = 22,281 ₪. בצירוף ריבית מאמצע תקופה הסכום הינו 25,037 ₪. לא מצאתי כל הצדקה לכך שהתובע חזר לעבודה רק בחודש יולי 2008 בשכר חלקי ועדותו לעניין זה הותירה עלי רושם לא אמין. יחד עם זאת, מצאתי לחשב לתובע הפסד שכר עד סוף שנת 2011 לפי נכות תפקודית בשיעור 10%. אי לכך, הפיצוי לו זכאי התובע לאחר תום תקופת אי הכושר בגין 45 חודשים הינו 7,427 X 10% = 33,421.5 ₪ בתוספת ריבית מאמצע תקופה הסכום הינו 35,460 ₪. מעבר לתקופה האמורה לא מצאתי לפסוק לתובע פיצוי נוסף, לאחר שהתרשמתי כאמור שהתובע חזר לעבודה סדירה ושכרו עלה משמעותית ובהתחשב בכך שהתובע הסתיר מעיני בית משפט פרטים אלו. אי לכך, הפיצוי לתובע בגין ראש נזק זה הינו 60,497 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד

1. סבורני, כי עדות התובע באשר להפיכתו לעצמאי והשתכרותו בעקבות העיסוק האמור יש בה בכדי ללמד שעלה בידי התובע להשתלב במעגל העבודה ולהתאים את עיסוקו למצבו לאחר התאונה ובכך להקטין את נזקיו. ברי, כי עדות התובע בנוגע להשתכרותו כעצמאי וכן לימי העבודה הארוכים אשר הוא עובד רלוונטית לענייננו. סבורני, כי האמור לעיל משליך אף על הפסד ההשתכרות אשר עתיד להיגרם לתובע בעקבות נכותו התפקודית. את נזקיו של התובע בראש הנזק האמור מצאתי, כי אין לחשב בצורה אריתמטית, גם בשים לב ששכרו של התובע כיום עלה בשיעור ניכר על שכרו עובר לתאונה. בנסיבות המקרה שלפניי לאור שיעור נכותו של התובע ואופי הנכות על פי חוות דעת מומחה בית משפט, גילו ושכרו נכון להיום מצאתי לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בסך 65,000 ₪ בראש הנזק שבכותרת. סכום זה כולל בחובו אף פיצוי בגין פגיעה בתנאים סוציאליים ופנסיה.

הוצאות

1. במסגרת כתב התביעה טען התובע, כי בעקבות התאונה נגרמו ועתידות להיגרם לו הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לשם קבלת טיפולים רפואיים.
2. חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשמ"ד - 1994 (להלן: "חוק הבריאות"), מעניק זכות לכל תושבי המדינה לשירותי בריאות, כמשמעותם בסעיף 3 לחוק האמור. שירותי הבריאות יינתנו על-פי סל שירותי הבריאות, בתחומים המוגדרים בחוק (ס' 6 לחוק). כמו כן, בענייננו עסקינן בתאונת עבודה והתובע זכאי להחזרי הוצאות מהמוסד לביטוח לאומי. התובע לא טען ובוודאי שלא הוכיח, כי הטיפולים הרפואיים להם הוא נזקק אינם נכללים בסל שירותי הבריאות, או כי לא ניתן לקבל לגביהם החזרים מהמל"ל.
3. התובע נשאל, האם בידו לפרט את ההוצאות שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה והשיב שהיו הוצאות ואינו יכול לציין סכום. הוא נשאל, האם היו לו הוצאות ממשיות כתוצאה מהתאונה בגין נסיעות ועזרת צד ג' והאם שילם למישהו והשיב, כי לא שילם (עמ' 29 ש' 23-27). התובע נשאל, האם נכון להיום הוא מקבל טיפולים רפואיים או שהכל בסדר והשיב שהוא מקבל כדורים נגד כאבים וכי עשה טיפולי פיזיותרפיה וזה לא עזר. לטענתו, אין פתרון חוץ מכדורים (עמ' 30 ש' 8-12).
4. התובע לא צירף ראייה כלשהי לשם הוכחת טענתו באשר להוצאות אשר נגרמו לו בעבר בעקבות התאונה, זאת על אף העובדה שעל כתפיו מוטל הנטל להוכיח את הנזק האמור, אשר כבר התגבש. יתרה מזאת, עסקינן בתאונת עבודה, כך שהתובע אמור לקבל החזר בגין כל הוצאותיו ככל שהיו כאלו מהמל"ל. כמו כן, בעדותו הוא אף טען, כי אין בידו לציין את סכום ההוצאות אשר נגרמו לו. לכך מתווספת העובדה, כי מעדותו עולה, כי כיום הוא אינו נזקק לטיפולים מלבד טיפול תרופתי. באשר להוצאות הנסיעה, ועל דרך האומדן, אני מעריכה את הפיצוי לתובע בראש נזק זה בסך 1,500 ₪.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד

1. התובע טוען, כי בסמוך לאחר התאונה, במהלך האשפוז ובתקופה ההחלמה הממושכת לאחר מכן לא היה בידו לתפקד באופן עצמאי והוא נזקק לעזרת צד שלישי בביצוע כל פעולות היום יום ובין היתר רחצה, הלבשה, כניסה לשירותים וכדומה. עוד טוען, כי אף לאחר מכן הוא נזקק לעזרת צד ג', בהיקף קטן יותר, וכי נראה שהוא עתיד להיזקק לעזרה כאמור אף בעתיד.
2. התובע לא זימן לעדות עד כלשהו לשם הוכחת טענתו לפיה נזקק לעזרת צד שלישי לאחר התאונה ולשם הוכחת שיעור העזרה לה נזקק. עם זאת, מצאתי, כי לאור אופי פציעתו של התובע, נכותו הרפואית, תקופת אשפוזו והניתוח אשר עבר סביר, כי נזקק בעבר לעזרת צד שלישי. לא אמינה בעיניי טענת התובע לפיה אף כיום הוא נזקק לעזרה כאמור ועדותו באשר לשעות עבודתו מחזקת התרשמותי בעניין זה. על דרך האומדנא, מעריכה את נזקיו של התובע בראש נזק זה בסך של 12,000₪.

התוצאה

1. הנה כי כן, בעקבות התאונה נגרמו ועתידים להיגרם לתובע נזקים בסך 208,997 ₪. כאמור מצאתי, כי יש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור 10%. לאחר ניכוי האשם התורם, נזקיו של התובע הינם בסך 188,097 ש"ח ₪. מהסכום האמור יש לנכות תגמולי מל"ל אשר שולמו לתובע בשיעור של 53,569 משוערכים להיום ₪. מכאן, שנזקיו של התובע הינם בסך של 134,283 ₪.
2. כאמור, מצאתי כי ע.ע אלקיים שהייתה מעסיקתו של התובע התרשלה שעה ששלחה את התובע לעבוד במקום עבודה לא בטיחותי על אף שהיה בידה לאתר בקלות את הליקוי הרלוונטי והיה עליה לצפות את התרחשות התאונה ולפעול לשם מניעתה. כמו כן, מצאתי, כי בני עלי סלאם הייתה אחראית על האתר בו אירעה התאונה, היא זו שהנחתה והדריכה את העובדים באתר וביניהם התובע וכי היא הייתה אחראית על הפיגום ממנו נפל התובע. מצאתי שבני עלי סלאם התרשלה שעה שלא סיפקה סביבת עבודה ראויה ובטוחה לעובדים באתר. כאמור, מצאתי כי יש להטיל על ע.ע אלקיים 30% מהאחריות לתאונה ועל בני עלי סלאם 70% ממנה. כמו כן, מצאתי כי הפוליסה אשר הנפיקה הפניקס מכסה את האירוע בו עסקינן. כל החיובים כלפי התובע הינם ביחד ולחוד.
3. בנסיבות האמורות, נעתרת לתובענה ומחייבת את ע.ע אלקיים לפצות את התובע בסך 40,285₪ ואת בני עלי סלאם והפניקס, ביחד ולחוד, לפצות את התובע בסך 93,998 ₪.
4. בנוסף, מחייבת את הנתבעים בהוצאות משפט שנגרמו לתובע בגין עלויות חוות דעת המומחה מטעמו ומומחה מטעם בית משפט משוערך להיום וכן החזר אגרה ששולמה משוערכת להיום. כן יישאו הנתבעים בשכר טרחת עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ כחוק וביתרת האגרה החלה בתיק. חיובים האמורים בסעיף זה הינם על פי חלקם היחסי של הנתבעים באחריות כלפי התובע כמפורט לעיל. כלפי התובע החיובים של הנתבעים הינם ביחד ולחוד.
5. לאחר שקבעתי, כי יש כיסוי ביטוחי, אני מקבלת את ההודעה כנגד צדדים שלישיים שהגישה בני עלי סאלם כנגד הפניקס. לאחר שהנתבעת מס' 2 נאלצה לפנות לייעוץ משפטי ונגרמו לה הוצאות, מחייבת את הפניקס - הנתבעת מס' 3 וצד ג' מס' 1 בסכום כולל בגין הוצאות הנתבעת מס' 2 ושכר טירחת עו"ד בסך 20,000 ₪. בנוסף, תישא הפניקס ביתרת האגרה החלה במסגרת ההודעה לצדדים שלישיים.
6. כל הסכומים הנקובים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, ג' ניסן תשע"ד, 03 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.