1. בתיק זה, לפיצוי נפגע תאונת דרכים, הוגשה, בין היתר, חוות דעת מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, של פרופ' חיים שטיין. בחוות הדעת של פרופ' שטיין נקבע כי התאונה מושא התביעה לא גרמה לתובע נכות צמיתה (או זמנית) בתחום האורתופדי (מונה בנוסף מומחה בתחום הנוירולוגי, אשר קבע בחוות דעתו כי התאונה מושא התביעה גרמה לתובע 5% נכות צמיתה בתחום הנוירולוגי). התובע ביקש לחקור את המומחה האורתופדי פרופ' שטיין, ובדיון ביום 6.1.2015 בו נחקר, ניתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים לפיהן אם לא יגיעו להסכמות בתיק יגישו סיכומים "במטרה לקבל פסק דין". הצדדים הגישו סיכומים. במסגרת סיכומי התובע התבקש בית המשפט לקבוע לתובע נכות צמיתה בשיעור 10%, ולחילופין למנות מומחה נוסף, בהתאם לסמכותו של בית המשפט לעשות כן גם לאחר הגשת סיכומים. לענין מינוי מומחה נוסף באותו תחום, דווקא לאחר שהמומחה הראשון בתחום כבר נחקר על חוות דעתו, בתיקים המתנהלים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 ראו בש"א 2886/99 (ת"א (מחוזי י-ם) 1425/98 ג'בר נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ (4.7.1999), וכן בש"א 2631/00 באותו תיק מיום 3.7.2000. "בית המשפט רשאי למנות מומחה רפואי נוסף בכל שלב של המשפט. לעתים מתגלה הצורך במינוי מומחה נוסף רק בשלב מאוחר של המשפט, לרבות בשלב הסיכומים. יש הגיון בהכרעה בשאלה זו בשלב מאוחר של הדברים, למשל לאחר שנחקר המומחה הראשון בחקירה נגדית. במקרה כזה, כאשר מסתבר כי אין בידי בית המשפט בסיס די להערכת הנושאים הרפואיים רשאי בית המשפט, לבקשת הצדדים, ואף ביוזמתו, למנות מומחה נוסף" (אליעזר ריבלין תאונות דרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים 697 (מהדורה רביעית, 2012)). הגעתי למסקנה כי אין מנוס בענייננו – הגם שמדובר בתביעה שהוגשה בשנת 2009 על כל המשתמע מכך – מלמנות מומחה נוסף מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, ואבאר מדוע.

2. בחוות דעתו מיום 18.12.2011 קבע פרופ' שטיין:

"על בסיס הבדיקה הקלינית העדכנית ליום 25.11.2011 אני מסכם שנמצאה הגבלה קלה ביכולת תנועת הצוואר, הגבלה קלה ביכולת ההטיה של הגב המותני לצדדים וחולשה מזערית בכוח המוטורי של שריר הגלוטאוס מדיוס השמאלי."

עוד קבע המומחה, בענין התאונה מושא התביעה, שאירעה ביום 17.5.2008:

"כל הממצאים האלה מוסברים בצורה מלאה על ידי קיום השינויים הניווניים במרפקים [צ"ל מפרקים] הבין חוליתיים המותנים המפורטים בבדיקות הטומוגרפיה המחשבית החוזרות של עמוד השדרה המותני, הראשונה מיום 28.4.05 [כ-3 שנים לפני התאונה מושא התביעה], בדיקת מיפוי העצם מיום 25.5.05, בדיקות המפורטות בחוות דעתו של ד"ר אגינסקי [שנערכה בעקבות תאונת דרכים קודמת].... כמו כן בעמוד השדרה הצווארי, קיים תאור נרחב של ממצאים ניווניים במפרקים הבין חולייתיים בבדיקת הטומוגרפיה המחשבית מיום 3.6.08.

על מנת הסר כל ספק, מצורף סכום משמעות הממצאים האלה באנשים שאין להם כלל כאבי גב ... שפורסם בספרות הרפואית עוד בשנת 1994. המסקנה האבחנתית היא שמחד גיסא, קיום שינויים ניווניים במפרקים הבין חולייתיים הוא ממצא שכיח הקיים גם באנשים ללא כאבי גב, ולאור תולדותיו הארוכים של התובע בנושא קיומם של כאבי גב, לא ניתן לקשור את קיומם לתאונה נשוא תביעה זאת. כמו כן, אפשר לייחס את המגבלות האוביאקטיביות הקלות בתנועת עמוד השדרה הצווארי והמותני לקיומם של שינויים ניווניים אלה, ובהעדר כל סימן של חסר נוירולוגי, אני מסכם שאין כל הוכחה כי בתאונה נשוא תביעה זאת, אשר אירעה ב-17.5.08 נגרם למר זוידאת חאלד נזק נוסף במערכת התנועה אשר הותירה בו מגבלה זמנית או צמיתה. מה עוד שיש לו תולדות ארוכות של חבלות דומות כפי שמצוטט ומפורט בחוות דעתו של ד"ר אגינסקי" (ע' 4 לחוות הדעת, ההדגשה במקור).

כאמור לעיל, המומחה מצא בתובע הגבלה קלה ביכולת תנועת הצוואר, הגבלה קלה ביכולת ההטיה של הגב המותני לצדדים וחולשה מזערית בכוח המוטורי של שריר הגלוטאוס מדיוס השמאלי. קביעתו הראשונה של המומחה בענין העדר קשר סיבתי בין ממצאים אלה לבין התאונה מושא התביעה, כאמור לעיל, היתה כי "כל הממצאים האלה מוסברים בצורה מלאה על ידי קיום השינויים הניווניים במפרקים הבין חוליתיים המותנים המפורטים ..." (ההדגשה הוספה). קרי, כי גם הגבלת התנועה בצוואר מקורה, לכאורה, בשינויים הניווניים במפרקים המותניים. אלא שהמשך הציטוט מעלה כי המומחה לא הסתפק בקביעה זו, אלא ראה להוסיף משפט נוסף: "כמו כן בעמוד השדרה הצווארי, קיים תאור נרחב של ממצאים ניווניים במפרקים הבין חולייתיים בבדיקת הטומוגרפיה המחשבית מיום 3.6.08." מהמשך זה עולה כי למצער בענין הגבלת התנועה בצוואר, חלק מהנמקת המומחה נשענת על ממצאי הבדיקה הנזכרת מיום 3.6.08.

3. השאלה הראשונה בענין הנמקתו של המומחה מתעוררת לאור העובדה שבבדיקה הנזכרת מיום 3.6.08, שהיתה סריקה טומוגרפיה ממוחשבת של עמוד השדרה הצווארי, בנוסף לציון "שינויים ניווניים" בקשר לחוליות מסוימות (C3-C4, C4-C5), צוינו בלטי דיסק בחוליות אחרות לגביהם לא צוין כי מדובר בשינויים ניווניים (C2-C3, C5-C6, C6-C7). המומחה העיד כי שינויים ניווניים לא יכולים להתפתח בתקופה של כשבועיים מהתאונה מושא התביעה ועד בדיקה זו (ע' 33 ש' 20-22). אולם, המומחה לא ציין בחוות דעתו את הממצאים הנוספים שנמצאו באותה בדיקה שלא הוגדרו כ"שינוים ניווניים". כאשר נשאל בעדותו בבית המשפט לגבי הממצאים שלא הוגדרו כשינויים ניווניים, השיב כי "בגובה אחד ההרס יותר מתקדם והוא [המומחה לרדיולוגיה אשר מפענח בדיקה כזו] מעז להגיד שזה ניווני ובשני זה לא מתקדם והוא מסתפק בתיאור הצורה שהוא רואה" (פרוטוקול 6.1.2015 ע' 15 ש' 7-10). מתשובה זו ניתן להבין, לכאורה, כי כל ממצא בפענוח בדיקה מהסוג הנדון, לגביו לא נקבע כי מדובר בשינויים ניווניים, הוא בגדר שינויים ניווניים שטרם התפתחו דיים כדי שניתן לקבוע בביטחון שמדובר בשינויים ניווניים. תשובה זו לכאורה אינה מותירה אפשרות כלשהי שממצא בבדיקה כזו יהיה חבלתי. המומחה לא הוסיף והעיד, למשל, כי מקום שמדובר בממצא חבלתי, מומחה לרדיולוגיה מציין את האופי החבלתי באופן מפורש. ועוד: על-אף עדותו לפיה הממצאים שלא רשום לידם "שינויים ניווניים" הם ממצאים שטרם התפתחו דיים כדי שיכונו בבטחון "שינויים ניווניים", המומחה קבע כאמור בענין התובע שבענייננו כי "קיומם של שינויים ניווניים אלה" הם הגורם להגבלות התנועה אצל התובע. לאור זאת שוב מתעוררת השאלה האם המומחה נתן דעתו, בעת הקביעה שהגורם להגבלות התנועה הם שינויים ניווניים, לממצאים בבדיקה הנזכרת שלא רשום לידם "שינויים ניווניים".

4. פרופ' שטיין הטעים בעדותו את החשיבות של הבדיקה הקלינית, לצד תוצאות מבדיקות דימות. הנתבעת הפנתה לפסיקה לפיה אין לפסול גישה המבכרת ממצאים קליניים על ממצאי דימות. בטענה זו אין כדי להוסיף או לגרוע בענייננו, שכן, כפי שמצוטט לעיל מתוך חוות דעתו של פרופ' שטיין, בבדיקתו הקלינית של פרופ' שטיין הוא מצא הגבלה בתנועה בצווארו של התובע, והקושי המתעורר הוא העדר התייחסותו בחוות דעתו לקשר בין ממצאי הדימות בקשר לצוואר שלא הוגדרו כ"שינויים ניווניים", לבין הממצא הקליני שלו בענין הגבלות בתנועה בצווארו של התובע.

5. לאור הספק האם המומחה התייחס לממצאים הנוספים הנזכרים בבדיקה מיום 3.6.2008, יש מקום לכאורה למנות מומחה נוסף באותו תחום, על מנת שבית המשפט יוכל להכריע בשאלת הנכות כדבעי.

6. עם זאת, כפי שראינו לעיל, בענין תלונות התובע בקשר לצווארו, פרופ' שטיין לא הסתפק בהנמקתו בבדיקה של עמוד השדרה הצווארי מיום 3.6.08. כאמור, הוא הפנה, "על מנת הסר כל ספק", למאמר לפיו, "הממצאים האלה" נמצאים באנשים רבים שאין להם כאבים כלשהם, קרי – כי "ממצאים אלה" אינם בהכרח גורמים לכאבים כלשהם. בא כוח התובע, עו"ד עבאס עבד אלכרים, הצביע בחקירתו של פרופ' שטיין על כך שהמאמר עוסק דווקא בגב התחתון. תשובתו של המומחה היתה, כי עמוד השדרה הוא איבר אחד, ובתחום האורתופדיה לא מפרידים בין עמוד שדרה מותני לבין עמוד שדרה צווארי: "אתה לא יכול להבדיל באנטומיה של עמוד השדרה צווארי גבי ומותני זה אותה אנטומיה. יש שינויים במבנה ואתה לא יכול לחלק את זה לחלקים" (ע' 16 ש' 27-28). בית המשפט אינו מומחה רפואי, ולמרות אזהרה-עצמית זו, אותה יש לשקול בכובד ראש, תשובה זו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט מותירה סימן שאלה. המאמר הנזכר, כותרתו כתוכנו, אינו עוסק בעמוד השדרה בכללותו אלא, דווקא בגב התחתון. שם המאמר: "Magnetic Resonance Imaging of the Lumbar Spine" The New England Journal of Medicine 331(2) 69 (1994) (ההדגשה הוספה). המשפט הראשון במאמר הוא: "The lifetime prevalence of low back pain is approximately 80 percent…" (...שיעור הסובלים מכאב הגב התחתון...). המאמר כל כולו עוסק בגב התחתון דווקא. יותר מ-12 פעמים במאמר הקצר, כמעט כל פעם שצוין גב, צוין הגב התחתון. המומחה העיד תחילה כי המחקר נעשה "בעיקר" על עמוד השדרה המותני, אולם הוא נאלץ לאשר בחקירתו כי הבדיקות שנעשו למשתתפים במחקר היו אך ורק לעמוד השדרה המותני (ע' 17 ש' 2-4). לאור האמור, עמדתו של המומחה לפיה "אתה לא יכול להבדיל באנטומיה של עמוד שדרה צווארי גבי ומותני" מותירה שאלה בלתי פתורה. לפי עמדה זו של המומחה, לכאורה, אין כל הסבר לכך שהמאמר שעליו הוא מסתמך הוקדש במיוחד, במפורש, ואך ורק לעמוד השדרה המותני דווקא. המומחה העיד כי "הוא [המאמר] מדבר על כך של כאבי גב תחתון כמגדם לגב" (ע' 17 ש' 25-26); אולם, לא מצאתי אמירה במאמר לפיה ההתמקדות בעמוד השדרה המותני הוא כמדגם לגב כולו. כאשר נשאל המומחה מה שיעור הסובלים בישראל מכאבי הצוואר, השיב המומחה "אנחנו לא עושים גב תחתון וצווארי" (ע' 18 ש' 4); אולם כאמור, המאמר, עליו הסתמך המומחה בחוות דעתו, בהחלט "עושה" גב תחתון בפרט, ואינו מתייחס לגב כולו. המומחה העיד כי "אם מה שאתה [ב"כ התובע] אומר היה מעוגן בשמץ של אמת ביולוגית – היו כותבים המאמר הזה אנחנו מקבלים אותו כי הוא מתייחס לעמוד שדרה מותני ואנו מפנים את תשומת הלב שיש בו חסר והוא לא מתייחס לעמוד שדרה צווארי זה לא קרה ולא מופיע בשום מקום" (ע' 17 ש' 12-16). עמדה זו אינה ברורה מאליה בעיני. אם מדובר היה במאמר אשר מתיימר להתייחס באופן כוללני לגב והסתבר כי המחקר בבסיסו בוצע אך ורק על הגב התחתון, ניתן היה לצפות שמערכת כתב העת תמצא בו חסר. אלא שהמאמר בו עסקינן מעיד על עצמו, החל בכותרתו, דרך ההתייחסות בגופו חזור ונשנה וכלה במחקר בבסיסו, כמאמר העוסק דווקא בגב התחתון. לא נהיר, אם הגדרת המאמר מלכתחילה היא כמאמר העוסק באופן פרטני בחלק מסוים של הגב, מדוע מצופה כי כתב העת יקבע כי הוא חסר מפאת העדר התייחסות לאזור הצוואר.

7. שאלה נוספת מתעוררת לאור התייחסותו של פרופ' שטיין אל חוות הדעת של ד"ר יעקב אגינסקי מיום 29.6.2006, שניתנה בקשר לתאונה קודמת שעבר התובע. בחוות דעתו של פרופ' שטיין, ההתייחסות לחוות דעתו של ד"ר אגינסקי היתה בקשר לשינויים ניווניים במפרקים הבין חולייתייים המותניים. במלים של פרופ' שטיין בענין מצב התובע בעת שהוא בדק אותו:

"כל הממצאים האלה מוסברים בצורה מלאה על ידי קיום השינויים במ[פר]קים הבין חוליתיים המותנים המפורטים בבדיקות הטומוגרפיה המחשבית החוזרות של עמוד השדרה המותני, הראשונה מיום 28.4.05, בדיקת מיפוי העצם מיום 25.5.05, בדיקות המפורטות בחוות דעתו של ד"ר אגינסקי – ראה מסמך מס' 11. כמו כן בעמוד השדרה הצווארי, קיים תיאור נרחב של ממצאים ניווניים במפרקים הבין חוליתיים בבדיקת הטומוגרפיה המחשבית מיום 3.6.08".

ב"כ התובע עימת את פרופ' שטיין בטענה שאין בדיקת דימות של צוואר התובע לפני הבדיקה הנזכרת מיום 3.6.2008 בה נמצאו, כאמור לעיל, בנוסף לממצאים שהוגדרו כ"שינויים ניווניים", ממצאים נוספים בצווארו. עמדתו של פרופ' שטיין בעדותו היתה כי חוות דעתו של ד"ר אגינסקי, שניתנה לאחר תאונת דרכים קודמת, התייחסה גם לתלונות התובע בקשר לצוואר ("ד"ר אגינסקי כתב כי היו חבלות בצוואר, כאבים בצוואר וחבלות ראש... אחר כך הוא מפרט את הממצאים בעמוד שדרה מותני + ממצאים של שברים בצלעות..." (ע' 31 ש' 6-9 )). פרופ' שטיין העיד כי "באופן עקרוני התלונות שלו בהווה לא השתנו" (ע' 27 ש' 28-29). קריאת חוות דעתו של ד"ר אגינסקי העלתה אצלי שאלה גם לגבי עמדה זו של פרופ' שטיין. אמנם כתוב בחוות דעתו של ד"ר אגינסקי לגבי תאונה קודמת, ב"תולדות המקרה", כי "נפגע בתאונת דרכים ביום 11.4.05, הובא לחדר המיון בביה"ח בנהריה, שלל חבלות ישירות, התלונן על כאבי ראש, צואר, גב מותני...." (ע' 1 לחוות הדעת של ד"ר אגינסקי, אשר צורפה לתצהיר העדות הראשית של התובע מיום 12.2.2014; ההדגשה הוספה). ואמנם, הממצאים בענין הגב בחוות הדעת של ד"ר אגינסקי היו ממצאים בקשר לגב המותני. דא עקא, ציון תלונות התובע על כאבים בצוואר בחוות דעתו של ד"ר אגינסקי הוא במסגרת התלונות שהיו לתובע בחדר המיון בסמוך לאחר התאונה הקודמת, ואילו בפרק "תלונותיו" בחוות הדעת, קרי – תלונות התובע בפני ד"ר אגינסקי – לא מופיעה כל תלונה בקשר לצוואר, אלא – רק תלונה בקשר לגב המותני ("2. תלונותיו: כאבים בצלעות משמאל. כאבים בגב מותני שיורדים לרגל שמאל, מרגיש זרמים ברגל שמאל בלילה, מוגבל בפעילותו. במקצועו קונדיטור" (ע' 2 לחוות דעתו של ד"ר אגינסקי). יוצא, כי למרות שצוינה תלונה של התובע בחדר המיון בענין הצוואר, התובע כלל לא התלונן בפני ד"ר אגינסקי בענין הצוואר. מכאן, שבדיקות הרנטגן וההדמיה שנעשו לגבו של התובע במסגרת חוות דעתו של ד"ר אגינסקי בענין תאונה קודמת היו בדיקות בגב המותני בלבד. קרי, חוות דעתו של ד"ר אגינסקי בענין תאונה קודמת אינה משקפת מצב שבו, אל מול תלונות בענין הצוואר והגב המותני, נמצאו ממצאים רק לגבי הגב המותני, אלא – מצב שבו לאור תלונה בענין הגב המותני בלבד, נבדק הגב המותני בלבד ונמצאו ממצאים לגבי הגב המותני בלבד.

8. צבר שאלות אלה אשר נותרו לאחר עדותו של פרופ' שטיין, ולאחר קריאת סיכומי הצדדים, הוביל אותי למסקנה כי על מנת שניתן יהיה להכריע כדבעי בשאלה אם נגרמה לתובע נכות אורתופדית הקשורה לצווארו, יש מקום למנות מומחה נוסף מטעם בית המשפט. המומחה הנוסף מטעם בית המשפט יבחן את שאלת הנכות בקשר לעמוד השדרה הצווארי בלבד.

9. לקראת סיום אעיר כי אין בעובדה שהתובע אכן התלונן בתאונות בעבר על כאבים בצוואר כדי לשנות מהמסקנה לפיה יש מקום למנות מומחה נוסף בענין צווארו של התובע. הנתבעת הגישה מסמכים רפואיים המצבעים על תלונות התובע על כאבים בצוואר בעבר במסמכי בית החולים בשורה של תאונות קודמות – כל פעם כאבים שהמשיכו ימים ספורים – וכן פניות לרופאים בעבר בענין כאבים בצוואר. ברור שמסמכים אלה יכולים להוביל מומחה למסקנה שאין קשר סיבתי בין התאונה המאוחרת מושא תביעה זו, לבין תלונות התובע על כאבים בצוואר. עם זאת, פרופ' שטיין אישר בעדותו כי אין רישום בענין הפניית התובע לבדיקה כמו CT או רנטגן בעקבות התלונות בענין הצוואר לפני התאונה מושא התביעה (ע' 42 ש' 18-19), וכי משנת 2002 ועד התאונה בעניינו בשנת 2008, לא נמצאו רישומים בדבר תלונה על כאבים בצוואר (ע' 42 ש' 8-9).

10. מינוי המומחה הנוסף – ייעשה בהחלטה נפרדת.

ניתנה היום, כ"ו חשוון תשע"ו, 08 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.