1. זו החלטה בשתי בקשות, שהגישו המבקשים (הם הנתבעים בתביעה זו), לקביעת השתקי פלוגתא.

לא אפרט את העובדות ואת השתלשלות העניינים בתביעה זו (ובהליכים אחרים הנוגעים לסלע המחלוקת), שכן אלה פורטו בהחלטות קודמות וכן בבקשות דנן. אציין רק, כי בעקבות פסק הדין שניתן בביה"ד האזורי לעבודה בתיק ע"ב 1766/08 (להלן: "פס"ד העבודה"), בתביעה שבין התובעת (להלן: "ימית"), לבין מלה קביטקה (להלן: "קביטקה"), הגישו המבקשים בקשה לדחיית התביעה על הסף, במסגרתה טענו כי פס"ד העבודה, יצר השתקי פלוגתא נגד התובעת, המצדיקים דחיית התביעה נגדם על הסף.

אציין, עוד, כי על פס"ד העבודה הוגש ערעור לביה"ד הארצי לעבודה, שחלקו התקבל בפסק דין שניתן על ידי ביה"ד הארצי לעבודה, ביום 10.11.14 (להלן: "פס"ד הארצי").

2. הבקשה לדחייה על הסף נדונה על ידי כבוד השופטת הורוביץ, שבטיפולה היה אז התיק והתקבלה חלקית. (להלן: "ההחלטה הראשונה"). על ההחלטה הראשונה הוגשה בר"ע לביהמ"ש העליון. הבר"ע נדונה לגופה והתוצאה הסופית (של ההחלטה הראשונה ושל ההחלטה בבר"ע, שניתנה ביום 5.6.13) היא, שלעניין השתקי פלוגתא נקבעו קביעות אלה: ימית מושתקת מלטעון נגד פלוגתא שהוכרעה לחובתה בבית הדין האזורי; הנתבעים לא היו צד להליך בביה"ד לעבודה ולא שלטו בניהולו ולכן אין "קרבה משפטית" המצדיקה השתקתם; לפיכך ומאחר שהם לא היו צד להליך ולא ניתן להם יומם בביהמ"ש, הנתבעים אינם מושתקים מלטעון נגד קביעות ביה"ד האזורי, שנקבעו לזכות ימית, לרבות קביעות הנוגעות למעשיו של קביטקה. מאחר שיש באלה כדי להגדיל את הסיכוי שתביעת ימית נגד המשיבים תתקבל, יש לאפשר להם להפריכן.

ביהמ"ש העליון קבע, כי לא היה מקום לסייג את קביעת ביהמ"ש המחוזי בהחלטה הראשונה, לפיה פס"ד העבודה לא יצר השתקי פלוגתא נגד הנתבעים, גם לא באשר לקביעות לפיהן קביטקה היה עובד של ימית, גם לא באשר לפעולותיו בקשר לפרויקט פטצ'ה וגם לא באשר לכך שהוא מעל באמון מעבידתו.

3. כעת מונחות בפניי שתי בקשות, מטעם הנתבעים, לקביעת השתקי פלוגתא;

בקשה אחת הוגשה ביום 8.5.13, בטרם ניתנה ההחלטה בעליון (להלן: "הבקשה הראשונה").

בקשה נוספת הוגשה ביום 26.11.14, לאחר שניתנה ההחלטה בעליון (להלן: "הבקשה השנייה").

4. בבקשה הראשונה, טוענים המבקשים, כי ההחלטה בדבר השתקי פלוגתא ניתנה בבקשתם לדחיית התביעה על הסף וכי היא הועלתה על ידם לצורך נימוק בקשתם לדחייה על הסף, אך לא הוגשה על ידם בקשה נפרדת לקביעת השתקי פלוגתא.

לפיכך, מבקשים הם בבקשה הראשונה, "לקבוע במפורש, כי גם יתר הפלוגתאות שבהן הכריע ביה"ד לעבודה בפס"ד העבודה, מחייבות את ימית ומשתיקות אותה בהליך דנן, באופן שמונע ממנה להתדיין לגביהן מחדש".

בבקשה מפורטות 72 קביעות, אשר נטען כי נקבעו בפס"ד העבודה ולכן ימית מושתקת מלטעון אחרת בהליך דנן.

נטען, כי הקביעה בפס"ד העבודה, לפיה אין קשר סיבתי בין התנהלות מלה והמבקשים לבין אי ביצוע פרויקט פטצ'ה על ידי ימית, היא "מסקנה משפטית שנגזרה מממצאים עובדתיים רבים שנקבעו על-ידי בית הדין בפסק דינו".

נטען, כי על יסוד קביעת בימ"ש זה בהחלטה הראשונה, לפיה קביעות ביה"ד נגד ימית יצרו השתק פלוגתא, יש לקבוע, כי ימית מושתקת מלטעון נגד כל 72 הקביעות המפורטות בבקשה וכי הן מחייבות גם בהליך זה.

3. בבקשה השנייה טוענים המבקשים, כי ביה"ד האזורי לעבודה אימץ את הקביעה בפס"ד האזורי, לפיה אין קשר סיבתי בין מעשיו של קביטקה לבין אי התקשרותWET וקלוואסי עם ימית ולאובדן רווחיה של ימית מפרויקט פטצ'ה ואף הוסיף קביעות נוספות בענין זה.

לפיכך מבקשים המבקשים בבקשה השנייה לקבוע, כי הקביעות בפסה"ד הארצי מהוות, גם הן, השתקי פלוגתא בין הצדדים ומחייבות את ימית.

בבקשה השנייה פורטו 4 קביעות, שנקבעו בפסה"ד הארצי, אשר נטען כי הן מהוות השתקי פלוגתא, כאמור.

4. בתשובתה לבקשות המבקשים, שהוגשה ביום 21.12.14, טוענת ימית, כי יש לדחות את שתי הבקשות. לטענתה, הבקשות מהוות ניסיון של המבקשים, לקבל הכרעה מוקדמת, ביחס לפרפראזות שלהם ולפרשנות שלהם את אשר נקבע בפס"ד העבודה ובפס"ד הארצי.

ימית טוענת, כי אם התכלית היא לצמצם את המחלוקות וליעל את הדיון, על המבקשים להסכים להצעתה (שהוצעה בישיבה האחרונה שהתקיימה בתיק זה), לפיה יוסכם, כי פסקי הדין של בתי הדין לעבודה יהוו את התשתית העובדתית עליה יושתת גם תיק זה (כולל הקביעות שנקבעו שם נגד המבקשים), כי כל התצהירים שהוגשו לביה"ד האזורי לעבודה יוגשו גם לתיק זה וכי כל מי שמבקש לשנות את הגרסה אשר מסר במסגרת הדיון בביה"ד לעבודה, יציין זאת בתצהיר שיגיש כאן.

לטענתם, מדובר בבקשות שהוגשו "בחוסר תום לב משווע".

בתגובה אין כל התייחסות לקביעות שפורטו בבקשות המבקשים ובשוליה נכתב, שאם יחליט ביהמ"ש לקבל את בקשה המבקשים, מבקשת ימית להגיש את התייחסותה לכל אחת ואחת מהקביעות אשר פורטו בבקשות.

5. בתשובתם לתגובתה של ימית נטען, שיש בבקשות כדי לסייע לצמצום ולהבהרת השאלות שבאמת שנויות במחלוקת בין הצדדים וכי הצעת ימית מנוגדת לאשר נקבע בהחלטה הראשונה ובהחלטת העליון.

כן נטען, שלימית עמד די והותר זמן כדי להתייחס לקביעות המפורטות בבקשות וכי אין להתיר לה פיצול תגובתה.

6. למעשה, משמעות תגובתה של ימית היא, כי יש לדחות "על הסף", את בקשת המבקשים לקביעת השתקי פלוגתא.

לא מצאתי בסיס לעשות כן ואף מוצאת אני ממש בטענת המבקשים, לפיה הצעתה של ימית מנוגדת לאשר נקבע בהחלטה הראשונה ובהחלטה שניתנה בבר"ע. לפיכך, סבורה אני שיש להתייחס לכל קביעה שפורטה על ידי ימית, לגופה.

לצערי, שלא כהרגלי, התעכב עיוני בבקשות ובתגובה, אולם חרף הזמן שאבד, אינני מוצאת מקום להחליט בבקשה ללא מתן הזדמנות לימית להשיב לגופן של הקביעות הנטענות.

לפיכך, אתן לימית אפשרות להשיב לגופם של דברים וזאת לא יאוחר מיום 23.3.15.

המבקשים רשאים להשיב לתגובה לא יאוחר מיום 30.3.15.

לא תינתנה ארכות.

מזכירות: תזכורת מעקב ליום 23.3.15.

ניתנה היום, י"ח אדר תשע"ה, 09 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.