רקע:

1. ענייננו בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

התובע יליד 19/02/1983 נחבל קשות בגופו, ובעיקר בראשו, כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה בתאריך 25/06/2008, עת אירעה התנגשות בין הרכב בו נהג לרכב אחר.

אין מחלוקת אודות החבות והכיסוי הביטוחי. המחלוקת סביב שאלת גובה הנכות, וגובה הפיצוי המגיע לתובע.

2. מונו ע"י בית-המשפט ארבעה מומחים רפואיים:

פרופ' הדני – בתחום הנוירולוגי, קבע לתובע נכויות בשיעור 20% בגין חסר בעצם הגולגולת, ו-20% בגין הפגיעה הנוירולוגית.

ד"ר ז'אק אייזנברג – בתחום הנפשי, קבע לתובע נכות נפשית בשיעור 20%.

ד"ר מיכה רינות – בתחום האורטופדי, קבע, כי לתובע לא נותרה נכות רפואית בתחום האורטופדי.

ד"ר קתרינה קאופמן – בתחום הפלסטי, קבעה לתובע נכות פלסטית בשיעור 7%.

המחלוקת בשאלת הנכויות הרפואיות:

3. עיקר המחלוקת בין הצדדים סביב קביעותיו של פרופ' הדני, הן באשר לנכות הנפשית, והן באשר לנכות בגין חסר עצם בגולגולת.

כן חולקת הנתבעת על קביעת הנכות הנפשית ע"י ד"ר אייזנברג.

חוות דעת פרופ' הדני:

4. פרופ' הדני סקר בחוות-דעתו את החבלות מהן סבל התובע, ובפרט חבלת הראש והשבר בגולגולת. מצא, כי נימוש חסר עצם בגולגולת בגודל 2 x 3 ס"מ, באזור העצם הטמפולרית, משמאל; העצבים הקרניאליים תקינים, ללא חסר מוטורי או תחושתי.

פרופ' הדני מסכם חוות-דעתו:

"כתוצאה מהחבלה ארע שבר דחוס מרוסק בעצם הגולגולת עם פגיעה ברקמת המוח הטמפורלית משמאל. השבר בגולגולת והפגיעה ברקמת המוח מעידים על עוצמתה הרבה של החבלה. לאחר ניתוח בו נותר פגם בעצם הגולגולת חזר לביתו. על פי תלונותיו נראה כי סובל מתסמונת אחר חבלתית המתבטאת בכאבי ראש, עייפות ודיכאון. בבדיקה התרשמתי מבחור אמין המתאר את מצבו בהתאמה לחבלה ממנה נפגע".

וקובע נכויות כדלקמן:

20% לצמיתות בגין תסמונת בתר חבלתית ופגיעה ברקמת המוח הטמפורלית משמאל, לפי סעיף 34 (ג) למבחני הנכות, (לאחר שתוקן הסעיף בתשובות ההבהרה של המומחה).

20% לצמיתות בגין החסר בעצם הגולגולת לפי סעיף 36 (2) (ג) למבחני הנכות.

כאמור, הנתבעת חולקת על קביעות פרופ' הדני, הן באשר לשיעור הנכות שנקבעה בגין חסר העצם בגולגולת, והן באשר לעצם קביעת הנכות בגין תסמונת בתר חבלתית ופגיעה ברקמת המוח.

5. בשלב מקדמי של הדיון, ולבקשת הנתבעת, הוריתי בהחלטתי מ-07/09/2012 על פסילת חלק חוות-דעת פרופ' הדני המתייחס לקביעת הנכות הנוירולוגית בשיעור 20% בגין תסמונת בתר חבלתית ופגיעה ברקמת המוח, לאחר שנתקבלה טענת הנתבעת, כי המומחה חרג מסמכותו, והוריתי על מינוי מומחה רפואי נוסף בתחום הפסיכיאטרי, הוא פרופ' ז'אק אייזנברג, אשר קבע בחוות-דעתו, כי לתובע נותרה נכות נפשית צמיתה בשיעור 20%, לפי אותו סעיף, 34 (ג) למבחני הנכות.

הנכות בגין חסר העצם בגולגולת:

6. לפי חוות-דעת פרופ' הדני, חסר העצם בגולגולת הינו בגודל 6 ס"מ מרובעים. תקנה 36 (2) (ג) קובעת, כי בגין חסר עצם בגולגולת "מעל ל-5 ועד ל-10 סנטימטרים מרובעים..." תקבע נכות בשיעור 20%.

תוהה ב"כ הנתבעת, היעלה על הדעת, כי אדם עם חסר עצם בגולגולת שגודלו 6 ס"מ מרובעים יזכה בנכות בשיעור 20% כמו אדם שחסר העצם בגולגולתו בגודל 10 ס"מ מרובעים? מה גם שקביעת פרופ' הדני לגבי גודל חסר העצם הייתה במישוש, ולא באמצעות בדיקת CT, שהיא הבדיקה המדויקת יותר.

המומחה אף נשאל אם ייתכן, כי שטח החסר בגולגולת משתרע על 2.5 ס"מ x 2 ס"מ (כי אז מדובר ב-5 ס"מ מרובעים, המזכים ב-10% נכות), והשיב שהדבר ייתכן.

משכך, טוען ב"כ הנתבעת, יש לקבוע נכות בשיעור 10% בגין חסר העצם, ולכל היותר 12%, כנכות מותאמת לגודל חסר העצם, באם נקבל, כי חסר העצם הוא אכן 6 ס"מ מרובעים.

התובע לא ראה לבקש להגיש סיכומי תשובה לטענה זו של הנתבעת.

7. תקנה 36(2) למבחני הנכות, קובעת נכויות בגין חסר עצם בגולגולת, כדלקמן:

36(2) חסר בעצמות הגולגולת

(א) עד שלושה סנטימטרים מרובעים 5%

(ב) מעל לשלושה ועד חמישה סנטימטרים מרובעים 10%

(ג) מעל ל-5 ועד ל-10 סנטימטרים מרובעים 20%

אם אלך בעקבות ההיגיון של ב"כ הנתבעת ואבקש לפרוט את הנכות על פני "שטח" חסר העצם בגולגולת, אגיע למסקנה כדלקמן:

כל סנטימטר מרובע של חסר עצם בגולגולת, מסנטימטר אחד עד שלושה (הראשונים), מזכה בנכות בשיעור 1.66%; הסנטימטר המרובע הרביעי והחמישי מזכים, כל אחד, בנכות בשיעור 2.5%; כל סנטימטר אחד מרובע של חסר עצם בגולגולת, מהסנטימטר השישי עד העשירי מזכה ב-2% נכות.

בחישוב ה"אריתמטי" הנ"ל ניתן היה לקבוע נכות מותאמת בשיעור 12% בגין חסר עצם בגולגולת של 6 ס"מ מרובעים.

ספק רב אם דרך החישוב אותה מציע ב"כ הנתבעת הינה נכונה, כאשר המחוקק בחר לתחום גבולות לשם קביעת מדרגות הנכות, הגם שאין מניעה לקבוע נכות מותאמת במקרים המתאימים.

8. לאחר ששקלתי, והתלבטתי, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום לסטות מקביעת הנכות הרפואית בשיעור 20% בגין חסר העצם, כפי קביעת המומחה, זאת משני טעמים; האחד – לשון תקנה 36 למבחני הנכות ברורה למדיי; והשני, הוא העיקר – הנכות של חסר עצם במהותה ללא השלכה תפקודית מובהקת, אם-כי אין להתעלם מכך שלצירוף נכויות בתחומים שונים עשויה להיות השפעה מצרפית גבוהה יותר מסך הנכויות (ר': ע"א 8930/12 הפניקס הישראלי נ' צוי טוויג (31/07/2014), סעיף 4 לפסק-דינו של כב' השופט עמית).

השלכתה התפקודית של נכות זו מתבטאת בכך שככל ששטח חסר העצם גדול יותר, גדל יותר הסיכון לפגיעה מוחית מכל חפץ חד, או קשיח.

בבואי לקבוע את הנכות התפקודית אתחשב, בכל מקרה, בגודל שטח חסר העצם, ולכך יינתן ביטוי בקביעת הפיצוי בגין פגיעה זו.

בהקשר זה אציין דברי פרופ' הדני אשר תיאר, בחקירתו הנגדית, את המשמעות התפקודית של חסר עצם בגולגולת:

"ש: אתה מסכים איתי שניתן לתפקד באופן רגיל או כמעט רגיל בחסר עצם?

ת: כן, אפשר, אבל המחוקק או מי שקבע את תקנון הנכות, קבע שבכל אופן יש פה נכות. כי אמנם אדם יכול לתפקד, אבל אדם יכול לפחד לעשות פעולות מסוימות כדי שלא ייכנס לו משהו לאזור החסר. זה יכול להיות, שאם אדם נפגע מאבן באזור החסר, זה יכול לגרום לו לנכות גבוהה ופגיעה במוח. חסר עצם שלעצמו הוא מוגדר כנכות למרות שאפשר בחיי היום יום לתפקד, נגיד, באופן רגיל. לכן הקנו לזה נכות".

(עמ' 38, ש' 24 עד 29).

הנכות הנוירולוגית והנכות הנפשית:

9. כאמור, בהחלטתי מ-07/09/2012 פסלתי חלק חוות דעת פרופ' הדני המתייחס לנכות לפי סעיף 34(ג) למבחני הנכות, "בגין תסמונת אחר חבלתית והפגיעה ברקמת המוח הטמפורלית משמאל"; ובעקבות כך הוריתי על מינוי מומחה אחר בתחום הנוירו-פסיכיאטרי.

ב"כ התובע ביקש בסיכומיו, כי בית-המשפט ישקול בשנית קביעתו בדבר פסילת חלק חוות-דעת פרופ' הדני המייחס לתובע נכות נוירולוגית בשיעור 20% (מעבר לנכות בגין חסר העצם).

לטענתו, מדובר בנכות נוירולוגית מובהקת, בנוסף לנכות הפסיכיאטרית שנקבעה ע"י ד"ר אייזנברג. פרופ' הדני השיב בחקירתו הנגדית, כי תלונות כגון עצבנות ועייפות הם ממצאים נוירולוגיים מובהקים (ר' סעיף 19 לסיכומי התובע, והציטוט שם מעדות פרופ' הדני).

לעומתו, השיב ד"ר אייזנברג, כי הנכות שקבע הינה בתחום הנפשי-רגשי, ואין לה קשר לתחום הנוירולוגי (ר' סעיף 20 לסיכומי התובע והציטוט שם מעדות ד"ר אייזנברג).

10. ב"כ הנתבעת מתנגד, מן הסתם, להרהור שני אחר החלטתי המורה על פסילת חלק מחוות-דעת פרופ' הדני, ומפנה לפרק הדיון בהחלטתי הנ"ל. אדרבא, בעקבות חקירתו הנגדית של פרופ' הדני, טוען ב"כ הנתבעת, התחזקה הקביעה לפסול חלק זה מחוות-דעתו. מחקירתו עלה, כי כל התופעות הנוירולוגיות, כביכול, הנטענות על ידי התובע, כגון עייפות, רגזנות ועצבנות הן תופעות סובייקטיביות, ותו לא. (מפנה לעמ' 37, ש' 29-28, עמ' 38, ש' 31-30). פרופ' הדני אישר גם, כי לתלונות על כאב ראש יש אלמנט פסיכולוגי (עמ' 37, ש' 21-18).

11. ב"כ הנתבעת חולק גם על קביעת ד"ר אייזנברג באשר לנכות הנפשית. לטענתו, כל שקבע המומחה מבוסס אך על דיווח של התובע על תלונות נפשיות, וירידה בתפקוד תעסוקתי וחברתי. כך גם קביעות המומחה באשר לריכוז, וחוסר תכניות לעתיד. משכך, לא היה מקום לקביעת נכות נפשית כלשהי, ולחילופין, יש לקבוע לתובע נכות נפשית בשיעור 10% לכל היותר.

12. לשם שלמות התמונה, אביא להלן קטע רלוונטי מהחלטתי מיום 07/09/2012:

"5. במה דברים אמורים?

מבלי להכריע בשאלה אם פריט 34 (ג) מתאים גם לקביעת נכות בתחום הנפשי וגם לקביעת נכות בתחום הנוירולוגי, אומר, כי פריט זה מעניק נכות בשיעור 20% בגין "הפרעות פסיכונוירוטיות", כאשר "ישנם סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה".

ומה אנו מוצאים בחוות-דעת פרופ' הדני? התייחסות דלילה ביותר לפרמטרים הנ"ל, אם בכלל.

כך נרשם בבדיקה: "בהכרה צלולה, נראה עייף, דיבור שוטף ולעניין... משמאל העצבים הקרניאליים תקינים, אין חסר מוטורי, או תחושתי. תפקודי המוחון תקינים".

ובהמשך, בדיון ומסקנות: "...השבר בגולגולת והפגיעה ברקמת המוח מעידים על עוצמתה הרבה של החבלה... על פי תלונותיו (ההדגשה שלי – ס.י) נראה כי סובל מתסמונת אחר חבלתית המתבטאת בכאבי ראש, עייפות ודכאון. בבדיקה (ההדגשה במקור – ס.י) התרשמתי מבחור אמין המתאר את מצבו בהתאמה לחבלה ממנה נפגע".

לא מצאתי, לא בבדיקה, ולא בפרק הדיון ומסקנות קביעה בדבר המצאותם של סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה של התובע.

כן, לא מצאתי, כי בוצעו לתובע מבחנים אובייקטיביים כלשהם, שיש בהם כדי לבסס את קביעת הנכות בהתאם לפריט 34 (ג) הנ"ל, על הפרמטרים השונים שבו.

6. ועוד, המומחה נשאל ע"י ב"כ התובע באם יהא נכון לומר, כי הנכות שקבע על-פי פריט 34 (ג) "ניתנת להמרה", בנכות לפי פריט 29 (11) בהתאמה, והמומחה השיב על כך בשלילה. ללמדך, שהמומחה אינו סבור שיש מקום ליישם פריט 29 (11), על הפרמטרים שבו, על המצב הרפואי של התובע.

פריט 29 (11) מדבר על מצב של הפרעת דחק כרונית פוסט-טראומטית, המתבטאת ב-"...הפרעות הנוירולוגיות האורגניות כגון שיתוקים, תופעות אפילפטיות, הפרעות דיבור, ירידה ברמה השכלית, שינויים באישיות וכדומה...".

משהשיב המומחה, כי לא ניתן ליישם את הפריט הנ"ל על המקרה שלפנינו, שָלַל למעשה, כי התובע סבל מהתסמינים הנ"ל".

13. ולנכות הנפשית: בין יתר הסימנים שמצא ד"ר אייזנברג, התואמים למבחני ה-DSM4, והמבססים קביעתו, כי התובע סובל מהפרעה פוסט-טראומטית, מונה שני סימני עוררות מוגברת שלא היו קיימים לפני התאונה, והם: רגזנות והתקפי כעס; וקשיי ריכוז. בחקירתו הנגדית מתברר, כי לשני סימנים אלה משקל מופחת יחסית.

המומחה נשאל, באם היה ער לכך, כי לפני התאונה, וכעולה מהתיעוד הרפואי, התובע היה מעורב בעבר בקטטה עם דקירות מסכין, וכן נשאל לגבי הממצא בדבר קשיי הריכוז, והשיב:

"ת: אם אכן הוא היה מעורב בקטטות עם שליפת סכינים, אז אני אכן לא יכול לשלול שהוא היה גם קודם אדם רגזן במזגו. אני לא זוכר אבל שראיתי מסמך כזה.

ש: האם נכון שאין בחוות דעתך התייחסות לממצא של קשיי ריכוז בעת הבדיקה שלך ?

ת: מדובר בבן אדם שעיסוקו היומיומי לא דורש משאבי ריכוז מי יודע מה. הוא לא עובד במשרד, הוא לא קורא ספרים, הוא לא צריך לספור כסף, הוא לא נוהג רכב כבד כל היום, פעולות שאפשר להגיד שדורשות ריכוז. הוא עבד בעבודה שלא דרשה מי יודע מה ריכוז, כך שהבדיקות של ריכוז אובייקטיביות, זה נושא שאני דווקא מתמצא טוב, הן בעייתיות באופן כללי.

. . . .

ת: ...לכן, לא נראה לי לעשות דימוי מדע פה כדי לחפש בדיקות אובייקטיביות של ריכוז כעת והסתמכתי בעיקר אכן על זה שהוא אומר שאין לו סבלנות לראות ספרים, שהוא לא נוהג מחוץ לכפר שלו ושהוא מסר שקשה לו יותר להישאר בפעילות אחת לאורך זמן שזה איזשהו מימד של ריכוז".

(עמ' 26, ש' 1 עד 8; ש' 12 עד 15).

על מידת הפגיעה התפקודית וחוסר ההתאמה הסוציאלית, מעיד ד"ר אייזנברג, בחקירתו הנגדית:

"ת: ... בסופו של דבר אני עשיתי הערכה פה שיש בחור שלא מצליח לחזור למסלול החיים שלו הקודם שנמשך 5 שנים. העבודה שלו לא מאוד מאוד דורשת מבחינה תפקודי מנטלי, שיש לו תנועות גופניות רבות, כאבי ראש וכו', שהוא צמצם את הקשרים החברתיים שלו, שאין לו חשק ללכת אליהם, כל הדברים האלה, אמנם אתה אומר שזה לא אובייקטיבי אבל זה הסיפור שלו, אלא אם כן יש הוכחות שזה לא כך. אני נטיתי להאמין לבן אדם וזה המקצוע שלי שמלמד אותי לעשות ברוב הפעמים...".

(עמ' 27, ש' 21 עד 26).

14. ד"ר אייזנברג התייחס בחקירתו הנגדית למשמעות של התרשמותו מחוסר תכניות לעתיד אצל התובע, וציין, כי למרות שהתובע אמר לו, כי הוא רוצה להתחתן, להקים משפחה ולהתפרנס מחנות שרוצה לפתוח, עדיין התובע פסיבי לגמריי, ואינו עושה שום צעד כדי לממש תכניות אלו, לא פוגש אנשים, לא עובד ולא מפרנס. משכך, התובע, בעיני המומחה, חסר תכניות לעתיד. (ר' עמ' 28, ש' 1 עד 8).

15. בקביעת הנכות הנפשית נתן ד"ר אייזנברג משקל גם לעובדה שהתובע אינו עובד. המומחה נשאל במה הייתה משתנה קביעתו נוכח כך שהתובע עובד אצל בן משפחתו, וכפי שהתובע בעצמו העיד, הוא בעיקר מגיע לאתר העבודה, מוריד כלי עבודה ואוסף אותם, פותח ברז מים וסוגר, מכין קפה וכיו"ב. המומחה השיב, כי הוא רואה בעבודה כזו אצל בן משפחה משום ניסיון לשיקום התובע, ולנוכח מידע זה יכול שהיה מפחית את שיעור הנכות ל-15% (במקום 20%) (ר' עמ' 29, ש' 10 עד 18).

16. פרופ' הדני, אף הוא התייחס בחקירתו הנגדית לתופעת כאבי הראש מהם סובל התובע מאז התאונה, וייחס זאת לעוצמת הפגיעה בעצם הקרקפת. פרופ' הדני התייחס גם לנזק שנגרם לרקמת המוח, ולזעזוע המוח ממנו סבל התובע כתוצאה מחבלת הראש. המומחה שב והדגיש, כי התובע סובל מתסמונת פוסט-טראומטית המתבטאת בתלונות על כאבי ראש, שיש בהם מרכיב נפשי, דבר שיכול לגרום להפרעות שינה, חלומות וסיוטים, וכפועל יוצא לעייפות ולפגיעה בתפקוד הכללי.

17. אמנם אין מניעה שבית-המשפט ישוב ויהרהר אחר קביעתו באם היה מקום לפסילת חלק מחוות-דעת פרופ' הדני, אם לאו.

עם זאת, לאחר שבחנתי טענות הצדדים, ושבתי ועיינתי בחוות-הדעת ובשאלות ההבהרה, וכן בעדויות המומחים בפניי, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לקבוע לתובע נכות נוירו-פסיכיאטרית בשיעור 20%.

אין זה סוד, כי התחומים הנוירולוגי והפסיכיאטרי נושקים אחד לשני, ומשכך גם תיתכן ערבוביה בין התחומים, במקרים מסוימים, כגון המקרה שלפנינו.

לטעמי, קביעות פרופ' הדני וד"ר אייזנברג חופפות אחת לשניה, ובכך הן מעבּות ומעצימות את הקביעה של נכות נוירו-פסיכיאטרית בשיעור 20%.

ויודגש, שני המומחים ראו לנכון לקבוע את הנכות בשיעור 20% לפי אותו מבחן – סעיף 34 (ג) למבחני הנכות.

פרופ' הדני השיב, ברחל בתך הקטנה, לשאלות הבהרה שהופנו אליו ע"י ב"כ התובע, כי הנכות שקבע חופפת את הנכות הנפשית, הגם שהסכים עם ב"כ התובע, כי הנכות שנקבעה על ידו נקבעה בגין הפגיעה הנוירולוגית והנוירוקוגנטיבית (ר' תשובה 2).

גם תשובת המומחה, כי לא היה נכון לקבוע את הנכות לפי סעיף 29 (11) למבחני הנכות (סעיף נוירולוגי מובהק), מחזקת את המסקנה, כי הנכות בשיעור 20% שקבע חופפת לנכות הנפשית.

הנכות הרפואית והתפקודית:

18. בהתבסס על הדיון לעיל, הנכויות הרפואיות שנותרו אצל התובע הן: 20% בגין חסר עצם; 20% נכות נוירופסיכיאטרית, ו-7% נכות פלסטית. משכך, הנכות הרפואית המשוקללת מסתמכת ב-40.5%.

יוער, כי הנכות הפלסטית נקבעה בגין צלקת עדינה במצח, הנראית לעין, באורך כ-5 ס"מ, בעוד חלק אחר מהצלקת מוסתר לגמרי בין השערות.

בנסיבות המקרה שלפנינו, ובהתחשב בגילו של התובע בעת התאונה, מקצועו ועיסוקו בעבודות כפיים, ובהשכלתו המינימלית, ראיתי לקבוע לו נכות תפקודית בשיעור 35%, זאת גם בהתחשב בגודל שטח חסר העצם, כפי שפורט לעיל, ובנכות הנוירו-פסיכיאטרית המשמעותית.

תלונות ומגבלות תפקודיות:

19. התובע העיד בתצהירו, כי כיום, וכתוצאה מפגיעותיו בתאונה, מתקשה לעסוק בכל עבודה פיסית, סובל ממצב נפש ירוד, דיכאון, עייפות ועצבנות, כאבי ראש וסחרחורות (סעיפים 23,22 לתצהירו).

התובע העיד בחקירתו הנגדית, כי אמנם מזה כשנה וחצי אין לו רישיון נהיגה, אך זאת מחמת שנפסל בשל אי-תשלום קנסות. אלא שלאחר התאונה, וקודם שנפסל, היה נוהג רק בתוך כפרו, וחשש לצאת לנסיעות ארוכות בשל כאבי ראש וסחרחורות (עמ' 19, ש' 17 עד 20). עם זאת, ברישיון הנהיגה לא הוטלו עליו מגבלות רפואיות כלשהן (עמ' 19, ש' 22).

רקע תעסוקתי, לפני ואחרי התאונה:

20. התובע היה בן 25 ביום התאונה. בתצהירו העיד, כי עובר לתאונה עבד כפועל בנין (סעיף 22 לתצהיר).

מעיון בדו"ח "רציפות ביטוח" של המוסד לביטוח לאומי (נ/1), ומעדות התובע בחקירתו הנגדית (עמ' 15-14), עולה, כי במשך שנים, מאז מלאו לו 18 ועד לתאונה, עבד התובע בעבודות בתחום הבניין, ובעבודות פיזיות אחרות, באופן מקוטע ומזדמן, כשניים עד שלושה חודשי עבודה בשנה, בממוצע.

עפ"י אותו דו"ח (נ/1), מחודש 01/2008 עד 06/2008 (החודש בו אירעה התאונה), עבד ברציפות והשתכר 4,300 ₪ בממוצע. יצוין כי בשנים 2006 ו-2007, השתכר התובע כ-4,000 ₪ בממוצע לחודש, אלא שבשנתיים אלו עבד 5 חודשים בסה"כ, כך שהממוצע החודשי בשנים 2006 עד 2007 עמד על כ-750 ₪.

21. התובע העיד בתצהירו (סעיף 22), כי עקב התאונה נשללה ממנו היכולת לעבוד בבניין, כפי שעשה עובר לתאונה, וכן מתקשה הוא לבצע כל עבודה פיסית אחרת, וזאת הן בשל פגיעותיו הפיסיות והן בשל פגיעותיו הנפשיות.

לטענתו (סעיף 25 לתצהירו), כתוצאה מהתאונה היה באי-כושר מוחלט מעבודה מיום התאונה עד לחודש 05/2010 (תקופה של כ-22 חודשים); בחודש 05/2010 החל לעבוד במחסן קרמיקה במשרה חלקית, בשכר של כ-2,000 ₪ לחודש, עד שפוטר בחודש 10/2010. רק בחודש 05/2012 הצליח, לטענתו, להשתלב שוב בעבודה, בתור עוזר צבעי אצל קבלן בשם עלאא אבו יונס, והשתכר כ-1,200 ₪ לחודש, פוטר בחלוף חודשיים; והצליח לחזור למעגל העבודה בחודש 06/2013, בתור פועל במחסן, ומשתכר כ-2,200 ₪ לחודש.

מחקירתו הנגדית עלה, כי מדובר היה בדודו שהיה לו עסק לחומרי בניין בשם "דינמיקה", אצלו עבד חודשיים עד שלושה, אם כי הוצג תלוש שכר חודש 06/2013 בלבד (עמ' 18 ש' 27 עד עמ' 19 ש' 3, וכן ת/2).

בחקירתו הנגדית נשאל על עיסוקיו הנוכחיים והשיב:

"ש: היום אתה עובד ?

ת: עובד עבודות קלות.

ש: במה אתה עובד ?

ת: אני עובד עם אחי, אחמד.

ש: באיזה עבודות עובד אחמד ?

ת: עבודות אבן ושיפוצים. אני עובד איתו עבודות קלות בלבד.

ש: תן לי דוגמאות לעבודות שאתה מבצע כשאתה מגיע לעבודה.

ת: חוץ מלהכין קפה איזה 5 פעמים ביום, אני מוריד את כלי העבודה, אוסף את כלי העבודה, פותח מים, סוגר מים, אני גם לא מסוגל בכלל לעבוד בשמש בגלל הפגיעה בתאונה".

(עמ' 17, ש' 9 עד 17).

על השתכרותו מעבודתו הנוכחית העיד התובע, כי שכרו, על בסיס יומית, בגובה 200 ₪. תלושי שכר לתקופה מחודש ינואר 2014 עד מרץ 2014 התקבלו וסומנו ת/4, ת/5, ת/6.

עיון בתלושי שכר אלה מלמד, כי התובע משתכר לאחרונה, בממוצע, סך של 2,533 ₪ (ברוטו) לחודש.

22. בהסתמך על הנתונים שהובאו לעיל, הנני קובע, כי בסיס השכר לחישוב הפסדי שכר התובע לעבר יעמוד על סך 4,500 ₪ נטו (נכון להיום), ואילו בסיס השכר לעתיד, בהתחשב ברקע האישי והתעסוקתי כפי שפורטו לעיל, וכן בהתחשב בגילו הצעיר יחסית נכון ליום התאונה, יעמוד על סך 6,000 ₪ נטו לחודש.

הפסדי שכר לעבר:

23. התובע טוען להפסדי שכר מלאים לתקופה של 24 חודשים, ולאחריהם להפסדי שכר חלקיים, בשיעור 50%, עד היום. מנגד, טוענת הנתבעת להפסדי שכר מלאים לתקופה של 5 חודשים ו-10 ימים בלבד, ללא כל פיצוי בגין הפסדי שכר חלקיים.

לאור חומרת הפגיעה, המעקב והטיפולים הרפואיים הממושכים (עד שנת 2013 לכל הפחות), ואופיה הפיזי של עבודת התובע, יהא זה נכון לפצותו בגין הפסדי שכר לעבר כדלקמן: הפסדי שכר מלאים לתקופה של 12 חודשים; הפסדי שכר בשיעור 50% לתקופה של 12 חודשים נוספים, והפסדי שכר בשיעור 35% ליתרת התקופה עד היום, תקופה של 57 חודשים.

לפי האמור, חישוב הפסדי השכר לעבר, יהא כדלקמן:

א. 4,500 ₪ x 12 חודשים = 54,000 ₪. ב. בתוספת ריבית ממחצית התקופה עד היום = 5,200 ₪.

ג. 4,500 ₪ x 50% x 12 חודשים = 27,000 ₪.

ד. בתוספת ריבית ממחצית התקופה עד היום = 1,970 ₪.

ה. 4,500 ₪ x 35% x 57 חודשים = 89,775 ₪.

ו. בתוספת ריבית ממחצית התקופה עד היום = 2,200 ₪.

סה"כ 180,145 ₪.

הפסדי כושר השתכרות לעתיד:

24. 6,000 ₪ x 35% x מקדם היוון של 36 שנים = 554,355 ₪.

הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים:

25. החישוב ייערך בהתאם לדרך שהוצעה ע"י כב' השופטת וילנר ב-ת"א 16951-04-10 ע.מ.מ ואח' נ' ע.מ.ר ואח' (31/12/2013), ואשר אושרה ע"י בית-המשפט העליון.

ואלה עיקריה:

"26. על פי צו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן: "צו ההרחבה") (ראו ילקוט הפרסומים 6302, כ"ח באלול התשע"א), מחויב כל מעסיק בביטוח פנסיוני את עובדיו החל מיום 1.1.08. סעיף 6 של צו ההרחבה כולל טבלה בה מפורט שיעור ההפרשות מן השכר המבוטח (להלן: "הטבלה"); נקבע כי הפרשות העובד, כמוהן הפרשות המעביד, יועלו בהדרגה החל משנת 2008 ועד לשנת 2014, כך שהחל מיום 1.1.14 יפריש המעביד סך הכל, ולרבות הפרשה למרכיב הפיצויים, 12% מן השכר המבוטח.

27. על כן, ולאור הוראות צו ההרחבה, במצב הדברים הרגיל בו הוסבו לניזוק בתאונה הפסדי השתכרות, ראוי לפסוק פיצוי בראש הנזק של הפסד פנסיה בגובה 12% מכלל הפסדי ההשתכרות של הניזוק. יובהר ויחודד כי, כך אם תחילתם של הפסדי ההשתכרות ביום 1.1.14 או במועד מאוחר יותר. מקום בו הפסדי ההשתכרות מיוחסים לתקופה קודמת ליום 1.1.14, יש לחשב את הפסד הפנסיה לפי שיעור הפרשותיו המדורג של המעביד, כקבוע בטבלה שבסעיף 6 של צו ההרחבה".

כאמור, דרך זו אושרה על ידי בית המשפט העליון - ראו ע"א 7548/13 שפורן נ' תורג'מן (27.1.14), וכן ע"א 8930/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טוויג, סעיף 7 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית (31.7.14):

"בגין הפסדי פנסיה נפסק לזכות המשיב סך של 100,000 ₪, ויש מקום להגדלת הסכום, באשר שיעור ההפסד צריך להיגזר מהפסדי ההשתכרות בעבר ובעתיד, בהתאם להפרשות המעביד על פי צווי ההרחבה (על פי צו ההרחבה דהיום הפרשת המעביד עומדת על 12%. וראו ע"א 7548/13 שפורן דיווי נ' ז'ק תורגמן [פורסם בנבו] בפסקה 5 (27.1.2014); לאופן חישוב הפסדי פנסיה ראו פסק דינה של השופטת וילנר בת.א. (מחוזי חיפה) 16951-04-10 ע.מ.מ נ' ע.מ.ר. [פורסם בנבו] (31.12.2013))" (ההדגשות שלי – ס"י).

לאור האמור, פיצויים בגין ראש נזק זה, ייפסקו בשיעור 9% (בממוצע) מס"כ הפסדי השכר לעבר, ובשיעור של 12% מס"כ הפסדי השכר לעתיד.

180,145 ₪ x 9% = 16,213 ₪.

544,355 ₪ x 12% = 65,322 ₪.

סה"כ = 81,535 ₪.

עזרת צד ג' (לעבר ולעתיד):

26. התובע העיד, בסעיף 26 לתצהירו, כי בתקופה בה היה מאושפז, ובתקופה שבסמוך לאחר שחרורו מאשפוז, נזקק לעזרת בני משפחתו, ברוב פעולות היומיום, כגון רחצה, יציאה מהבית, וכיו"ב.

ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו, כי מדובר בראש נזק מיוחד אשר טעון הוכחה, אלא שלא הובאה כל ראיה בעניין זה ע"י התובע.

ב"כ התובע עותר לפיצוי בגין עזרת צד ג', לעבר ולעתיד, בסכום של 100,000 ₪.

בהתחשב בחומרת הפגיעה, תקופת האשפוז (17 ימים), והטיפולים הרפואיים לתקופה ממושכת, לאחר הפגיעה, מחד, ומאידך בהתחשב בכך שהתובע לא נחקר בחקירה נגדית אודות העזרה לה נזקק בעבר, וגם לא טען בתצהירו, כי עודנו נזקק לעזרת צד ג', הנני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 25,000 ₪.

הוצאות רפואיות:

27. התובע טען (סעיף 27 לתצהירו), כי בעקבות התאונה היו לו הוצאות רפואיות מרובות, לצורך רכישת תרופות ומעקב אצל רופאים מומחים, אלא שהקבלות לא נשמרו, ורק חלקן הוגשו (נספח כ"ה לתצהירו).

בסיכומיו טען ב"כ התובע להוצאות רפואיות ונסיעות בסך 100,000 ₪.

מעיון בקבלות שצורפו עולה, כי סכומן, הנומינלי, מגיע כדי הסך 766 ₪.

ב"כ הנתבעת מציע, בסיכומיו, פיצוי בגין הוצאות רפואיות ונסיעה בסכום של 5,000 ₪.

טענת התובע בדבר הצורך בניתוח עתידי לתיקון הצלקת בעלות של 45,000 ₪, לא הוכחה בפניי. מדובר בעניין שבמומחיות. ד"ר קאופמן השיבה לשאלות ב"כ התובע בעניין זה, כי אין צורך בניתוח עתידי.

משכך, הנני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 3,000 ₪, וזאת על דרך האומדנא.

הוצאות נסיעה:

28. התובע טען, כי בשל הפגיעה בכושר הניידות שלו, נזקק בתקופה שבסמוך לאחר התאונה

להוצאות נסיעה מוגברות, הן לצורך מעקב וטיפולים רפואיים, והן לצרכים חברתיים. לטענתו, גם כיום נזקק הוא להוצאות נסיעה מוגברות, מאחר והוא מתעייף לאחר הליכה קצרה.

בהתחשב בתקופת האשפוז, ובמעקב הרפואי הממושך, והוצאות הנסיעה הכרוכות בכך, הנני מעמיד את הפיצוי, בגין ראש נזק זה על סך 5,000 ₪.

כאב וסבל:

29. החישוב מבוסס על נכות רפואית בשיעור 40.5%, ו-17 ימי אשפוז. אעיר, כי שיטת חישוב ימי האשפוז של הנתבעת אינם מקובלים עליי. יש למנות גם יום הקבלה וגם יום השחרור כימי אשפוז.

סה"כ הפיצוי בגין כאב וסבל, על בסיס הנתונים הנ"ל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה, מגיע ל-84,450 ₪ .(הסכום המקסימלי נכון ליום התאונה =153,000 ₪).

האם התאונה הייתה תאונת עבודה/ניכוי רעיוני?:

30. הנתבעת טענה, כי התאונה מהווה גם תאונת עבודה, ומשכך יש לנכות תקבולי מל"ל רעיוניים.

הנתבעת מסתמכת על עדות אבי התובע, והודעה שמסר לחוקר מטעם הנתבעת, כי ביום התאונה הוא שלח את בנו התובע לכיוון הכפר מעיליא כדי לבדוק בית ולתת הצעת מחיר לעבודות אבן. הרי לפי עדות האב, באותה תקופה, גם הוא וגם התובע עבדו אצל בנו עבדאלסלאם.

עוד טוענת הנתבעת, כי פניית התובע למל"ל להכיר בתאונה כתאונת עבודה, שנדחתה, הייתה פניה סתמית. התובע שהצהיר למל"ל, כי היה בדרך לטיול, דבר שאינו אמת, גרם לדחיית תביעתו למל"ל.

מנגד, טען התובע בסיכומיו, כי אמירת אביו לחוקר, כי בעת התאונה התובע היה בדרכו לכיוון מעיליא בענייני עבודה, באה אך כדי לחפות עליו, משהתברר, כי בעת התאונה התלוותה לתובע בחורה מהכפר, ושניהם היו בדרכם לבילוי, דבר שאינו מקובל בחברה מסורתית שבה חיו התובע ומשפחתו.

31. אין בידי לקבל טענת הנתבעת, כי המדובר בתאונת עבודה. לא הוכח בפניי, כי המדובר בתאונת עבודה, אף שהודעת אבי התובע לחוקר מטעם הנתבעת הייתה כפי שהייתה.

התובע העיד בפניי, כי בעת התאונה נסעה איתו חברתו, בדרכם לבילוי (עמ' 16, ש' 5). ועוד, הסבריו של אבי התובע לגרסה שמסר בזמנו לחוקר מקובלים עליי.

בתוך עמי אני חי. אני מאמין לעדות התובע באשר למטרת הנסיעה, ואני מאמין להסבריו של אביו לגרסת השקר שמסר לחוקר.

גם העובדה שאבי התובע ציין בפני החוקר, כי הנוסעת שהייתה עם התובע היא ארוסתו, נאמרה "משיקולים מסורתיים", ובמטרה "להכשיר" נסיעתה יחד עם התובע.

ויודגש, התובע כלל לא נשאל בחקירתו הנגדית על מהות הקשר שהיה בינו לבין הנוסעת, ובאם היו מאורסים אם לאו. כל שנשאל: "לאן אתה נסעת ביום התאונה?", והשיב: "יצאתי לבילוי אני והחברה שלי" (עמ' 16, ש' 5-4). "אני והחברה שלי", אמר, ולא "אני והארוסה שלי". ללמדך שהשניים לא היו מאורסים, וכי בקשר אסור מדובר.

לאור האמור, אין בידי לקבל טענת הנתבעת לניכוי רעיוני של תשלומי המל"ל, שהיו מתקבלים לו תביעת התובע הייתה מתקבלת במל"ל.

32. לסיכום, הנני מקבל את התביעה, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של -.933,485 ₪.

לסכום הנ"ל יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 15% (כולל מע"מ), והוצאות משפט בסך 5,000 ₪, ובסה"כ -.1,078,507 ₪.

מהסכום הנ"ל ינוכה התשלום התכוף בסך 16,914 ₪ (כולל שכ"ט עו"ד), ששולם לתובע בתאריך 12/05/2011, משוערך להיום = 18,434 ₪. (ר' נ/9).

היתרה בסך -.1,060,070 ₪, תשולם לתובע, באמצעות בא-כוחו, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק-הדין, שאם לא כן, תשא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, כ"ח אדר תשע"ה, 19 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.