זוהי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן "חוק הפיצויים").

על פי כתב התביעה, התובע נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 17.3.2006 ונחבל, בין היתר, ביד ימין.

הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי קבעו לתובע נכויות צמיתות כתוצאה מן התאונה בשיעור של 28%, לאחר הפעלת תקנה 15.

אין חולק, והדבר נטען במפורש בכתב התביעה, כי נכות זו מחייבת גם בתביעה דנן בהיותה קביעה על פי דין ועל פי סעיף 6ב' לחוק הפיצויים.

על פי טענת הנתבעת, אשר עולה מפרוטוקולי הועדות של המוסד לביטוח לאומי ועליה אין התובע חולק, הנכות הצמיתה האמורה נקבעה על ידי ועדות המל"ל על יסוד החלוקה הבאה: 8% בגין קטיעת גליל מקורב אצבע 4 ביד ימין, 5% בגין קשיון נוח אצבע 3 ביד ימין, ו- 10% בגין צלקות במרפק ובכף יד ימין.

לאחר הגשת התביעה, נדרש התובע להשיב על שאלון שנשלח אליו על ידי הנתבעת. בסעיף 9 לשאלון נשאל התובע האם הוא אושפז עקב התאונה נשוא התביעה ומה היו הפציעות שבגינן אושפז. על כך השיב התובע בתצהירו כי אושפז פעם אחת למשך 13 יום וכי "נפגעתי קשה מאד ביד ימין, סובל מקטיעה שאצבעות 3+4 פגיעה בזרוע ימין ופגיעה בעצבים ביד ובעקבות הנ"ל אני מוגבל מאד תפקודית".

ביום 13.9.12 החל הליך שמיעת ההוכחות בתביעה. התובע נשאל בפתח עדותו האם היו לו פציעות או הגבלות כלשהן לפני התאונה ועל כך השיב "בשום פנים ואופן לא". או אז נשאל התובע האם נכון, כפי שהדבר עולה מן המסמכים הרפואיים, כי הוא סובל מקטיעה באצבע 3 של גליל דיסטלי עוד לפני התאונה ועל כך השיב התובע בחיוב ואישר כי קטיעה זו קיימת כבר משנת 1989 ואולי אף קודם לכן (עמ' 6 שורות 10-17 לפרוטוקול).

נוכח עדותו זו של התובע, ומשהתנגד ב"כ התובע לקו החקירה שיש בו כדי לחלוק על קביעת המל"ל בלא שהנתבעת ביקשה להביא ראיות לסתור, ביקש ב"כ הנתבעת לאפשר לו להעלות עתה את הבקשה להבאת ראיות לסתור, וזאת נוכח העובדה שהתובע הסתיר את הפגיעה האמורה באצבע 3 בתצהיר תשובותיו לשאלון. בתגובה, הסכים ב"כ התובע לבקשה להבאת ראיות לסתור וביקש למנות אורטופד מומחה מטעם בית המשפט, דבר שהוסכם על ב"כ הנתבעת ובהתאם מונה מומחה – ד"ר מיכה רינות.

ביום 24.9.12 הגישו הנתבעים בקשה להגביל ולצמצם את סמכויותיו של המומחה שמונה, בכך שיתייחס בחוות דעתו אך ורק לפגיעתו של התובע באצבע 3 ביד ימין ויקבע האם קיימת נכות צמיתה באצבע זו כתוצאה מפגיעתו של התובע בתאונה מיום 17.3.2006 – התאונה נשוא כתב התביעה.

התובע מתנגד לבקשה זו ומבקש לראות בקביעת המל"ל בכללותה כקביעה מבוטלת שאיננה קיימת עוד, כאשר במקומה תינתן חוות דעת המומחה ביחס לתחום האורטופדי בכללותו, בלא שתיעשה הפרדה בין הפגיעות מהן סובל התובע.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובנימוקיהם, שוכנעתי כי יש לקבל את בקשת הנתבעים, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן:

הכלל המנחה אותו יש להניח כנר לרגלנו בבואנו לדון בטענות הצדדים, הינו זה הקבוע בסעיף 6ב לחוק הפיצויים ולפיו, אם נקבעה דרגת נכות על פי דין בשל הפגיעה שנגרמה לתובע באותה תאונת דרכים, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק הפיצויים, אלא אם יתיר בית המשפט לבעל דין להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, וזאת אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו.

נקבע בפסיקה, כי ההיתר להבאת ראיות לסתור מיועד למקרים מיוחדים וחריגים בלבד ובנסיבות יוצאות דופן ( בר"ע 634/85 עודה נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505; בר"ע 721/85 "סלע" חברה לביטוח בע"מ נ' פתייה, פ"ד לט (4) 834). כדוגמא למקרה חריג כזה, הובא בפסיקה המקרה בו לא היו לפני הוועדה הרפואית שקבעה את דרגת הנכות עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו של הנפגע קודם לתאונה, ושהיו עשויות לשנות את התוצאה (ראה: א. ריבלין, תאונת הדרכים תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים, מהדורה רביעית עמ' 775-776).

המקרה נשוא ענייננו הוא דוגמא למקרה כזה: התובע לא גילה לבית המשפט, בעת הגשת התביעה ובעת שהצהיר את שהצהיר בתשובותיו לשאלון, כי הקטיעה באצבע 3 ביד ימין הייתה קיימת אצלו שנים לפני התאונה ולא נגרמה כתוצאה מן התאונה, הצהרה שספק אם עמדה לנגד ועדות המל"ל עת קבעו את שיעור נכותו הצמיתה של התובע כתוצאה מן התאונה ומכל מקום, לא הוכחש על ידי התובע שמידע זה לא עמד לנגד עיני הוועדה.

בנסיבות אלה, היה מקום להיעתר לבקשת ב"כ הנתבעת ולהתיר הבאת ראיות לסתור, אך זאת – אך ורק בנוגע לנכות הצמיתה הרלוונטית לעניין זה, משמע – הנכות שנקבעה ביחס לאצבע 3 ביד ימין.

על רקע ההלכה הפסוקה ולפיה הבאת ראיות לסתור תותר רק במקרים מיוחדים וחריגים בלבד ובנסיבות יוצאות דופן, ובהתחשב בכך שהנכות שנקבעה לתובע על ידי ועדות המל"ל הופרדה והובחנה במפורש לשלושה מרכיבים שונים, כאשר לאצבע 3 יוחסה נכות צמיתה בשיעור של 5%, אשר עומדת בפני עצמה ובמובחן משאר הנכויות הצמיתות שנקבעו לתובע, והואיל והמידע שלא גולה על ידי התובע מתייחס אך ורק לאצבע 3 ולקטיעה שהייתה בה עוד לפני התאונה, הרי שבנסיבות אלה יש מקום להתיר את הבאת הראיות לסתור אך ורק ביחס לנכות שנקבעה ביחס לאצבע מס' 3 ולא ביחס לשאר הנכויות שנקבעו.

אכן, כפי שטוען ב"כ התובע תוך הפנייה לספרו של כב' השופט א. ריבלין, לעיתים לא ניתן להפריד בין תחומי ההתייחסות של הוועדה הרפואית ובמקרים כאלה, יש לראות בקביעה בכללותה ככזו שאיננה קיימת ולמנות מומחה מטעם בית המשפט גם בתחומים שאינם במחלוקת. אלא שכאמור, המקרה דנן איננו אחד מאותם מקרים בהם לא ניתן להפריד בין תחומי ההתייחסות, ההיפך הוא הנכון- וועדות המל"ל הפרידו באופן מפורש בין הנכויות, תוך הענקת נכות נפרדת ומובחנת לאצבע 3, שהיא לבדה עומדת ביסוד המחלוקת שהתעוררה נוכח אי גילוי המידע על ידי התובע.

על יסוד האמור לעיל, הריני נעתרת לבקשת הנתבעת.

הוראה בהתאם תינתן למומחה בהחלטה נפרדת.

החלטה זו, נוכח הפירוט שהובא בה, לא תועבר למומחה או לידיעתו.

המזכירות תמסור העתק מהחלטה זו לב"כ הצדדים (ולא למומחה).

ניתנה היום, י"ג כסלו תשע"ג, 27 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.