לפניי תביעתה של ישראלה אבנרי (להלן: אבנרי או התובעת) לפינוי הנתבעים כהן ז'קלין ורמי (להלן: כהן או הנתבעים) מהדירה שברחוב הפודים 31 ברמת גן (להלן: הדירה), שהושכרה להם על ידי אבנרי, ולקבלת פיצויים מכהן ומשלושת הנתבעים הנוספים (להלן: הערבים) בגין הפרת חוזה השכירות (התביעה נשוא ת.א 64503/08, להלן: התביעה הראשונה), וכן תביעתה של אבנרי כנגד כהן וכנגד הערבים למימוש שטר ביטחון שנמסר לה במסגרת הסכם שכירות שנחתם בינה לבין כהן (התביעה נשוא ת"ט 6413-05-09, להלן: התביעה השנייה).

ביום 20.5.2008 אבנרי הודיעה כי הדירה הוחזרה לידיה ביום 1.4.2008 באמצעות המתווך. לאור ההודעה כאמור - וללא קשר לשאלת מועד פינוי הדירה, שאלה שעוד אתייחס אליה במסגרת הדין להלן – התייתר הסעד לפינוי, שנתבקש בתביעה הראשונה.

רקע

1. ביום 11.11.2002 נחתם בין אבנרי לבין כהן הסכם שכירות בלתי מוגנת (להלן: חוזה השכירות או החוזה), לפיו הושכרה הדירה לכהן לשנה, וזאת לתקופה שבין 11.11.2002 ועד 10.11.2003 (להלן: תקופת השכירות הראשונה).
2. על פי נסח רישום הדירה בטאבו (נספח א' לתביעה הראשונה) הדירה רשומה בבעלותן של שתי בנותיה של התובעת (רויטל אבנרי קריב ושגית אבנרי). ואילו, חוזה השכירות נערך בין התובעת, בשם בתה רויטל קריב לבין כהן. שגית אבנרי (הבת הנוספת, וכן באת כוח התובעת) משום מה אינה חתומה על ההסכם. מכל מקום, נטען כי אבנרי תובעת בתביעות דנן מכוח הרשאה שניתנה לה על ידי שתי בנותיה.
3. לחוזה השכירות צורף מסמך "תנאים מיוחדים" שהיווה חלק בלתי נפרד ממנו, לפיו נקבע, בין היתר, כי דמי השכירות למלוא התקופה הנ"ל יעמדו על סך של 29,736 ₪ (600$ לחודש) צמודים לשער היציג של הדולר האמריקאי החל מיום 10.11.2002 ועד לתשלום המלא, ואשר ישולמו באופן הבא: 7,434 ₪ ישולמו במעמד חתימת החוזה, ואילו היתרה תשולם בשלושה תשלומים שווים מידי רבעון (סעיף 1 לתנאים המיוחדים).
4. במסמך התנאים המיוחדים נקבע עוד, כי אבנרי רשאית "לבטל את השכירות גם לא באשמת השוכר בהודעה של לפחות 90 יום מראש, אך לא לפני חצי השנה הראשונה" (סעיף 10 לתנאים המיוחדים). יתרה מכך, בהתאם לתנאים המיוחדים הוסכם על הצדדים, כי במקרה של אי פינוי הדירה במועד, ומבלי לפגוע בזכותה של אבנרי לתבוע את הפינוי של המושכר באופן מיידי, ישלמו כהן לאבנרי פיצויים קבועים ומוסכמים מראש בסכום השווה לסך של 10,000$, וכן סך של 50$ עבור כל יום של איחור בפינוי המושכר, כאשר לאבנרי אף ניתנה הזכות לבקש ניתוק החשמל והמים (סעיף 5 לתנאים המיוחדים).
5. במעמד חתימת החוזה חתמו כהן ושלושת הערבים (מרצדס עקרבי, משה זרוג ואביבה זרוג) הן על כתב ערבות והן על שטר חוב על סך 80,000 ₪,, וזאת להבטחת מילוי התחייבויותיהם של כהן על פי החוזה.
6. בתום תקופת השכירות הראשונה הוסכם בין אבנרי לכהן והערבים על הארכת תוקפו של חוזה השכירות לשנה נוספת, תוך הפחתת דמי השכירות לסך של 500$ לחודש, וזאת החל מיום 11.11.2003 עד 10.11.2004 (להלן: תקופת השכירות השנייה). חוזה ההארכה נעשה בכתב יד על גבי החוזה הראשון.
7. לאחר תום תקופת השכירות השנייה כהן המשיכו להתגורר בדירה לעוד שלוש תקופות שכירות נוספות ולשלם את דמי השכירות באופן שוטף, וכן את התשלומים השוטפים שנהגו לשאת בהם לפי הסכמי השכירות בתקופות הראשונות.

טענותיה של אבנרי

1. אבנרי טוענת, כי לאחר תום תקופת השכירות השנייה, לא נחתם חוזה חדש ולא הוארך תוקפו של חוזה השכירות, כך שהיה על כהן לפנות את הדירה כבר ביום 11.11.2004. אולם, כהן לא פינו את הדירה והמשיכו להחזיק בה בניגוד לרצונה של אבנרי ולשלם 500$ בכל חודש בהעברה בנקאית, וזאת חרף דרישותיה של אבנרי כי יפנו את הדירה.
2. עוד טוענת אבנרי, כי במשך כל הזמן הנ"ל, כהן ידעו כי בכוונתה למכור את הדירה ואף שלחה מתווכים לדירה והתרתה בכהן כי עליהם לפנות את הדירה, אך לשווא. גם לאחר שאבנרי הודיעה לכהן כי הדירה נמכרה ביום 10.1.2008, הם התמהמהו בפינוי הדירה, הגם שהפסיקו לשלם דמי השכירות וועד הבית כבר בנובמבר 2007.
3. אבנרי טוענת, כי כהן איחרו בפינוי הדירה במשך 1,190 ימים. מכאן, היא ביקשה כי יינתן כנגדם צו לפינוי הדירה, וכן עתרה לחיובם בתשלום פיצויים בסך של 59,500$ (50 $ לכל יום איחור) ועוד 10,000$ כפיצוי מוסכם, כאשר מסכומים אלה יש לקזז את הסך של 18,500$ בגין מה ששילמו בפועל עד חודש דצמבר 2007 (לאחר שנטען קודם כי הפסיקו לשלם בחודש נובמבר 2007). אבנרי ציינה, כי משהוגש שטר הביטחון ללשכת ההוצל"פ, אזי יילקח בחשבון כל סכום שייגבה בשני ההליכים ללא כפילות.

טענותיהם של כהן

1. כהן טענו כי הוחתמו בפועל אך ורק על שני חוזי שכירות בכתב: הראשון לשנת 2002/03, והשני לשנת 2003/04.לאחר מכן, הסכם השכירות נמשך בין אבנרי לכהן, מתוך הסכמה שבהתנהגות, עד לשלהי חודש ינואר 2008, ואז פינו את הדירה.
2. כהן טענו, כי במשך כל תקופות השכירות הם הקפידו לשלם את דמי השכירות ואת כל התשלומים הנלווים למגורים בדירה במועדם, ללא איחורים או עיכובים.
3. הסכם השכירות היה מתחדש בין הצדדים מידי שנה, בכל ה- 11 לחודש נובמבר.
4. ביום 20.11.2007, ולאחר שהתחדש חוזה השכירות לשנה נוספת, פנה עו"ד אבנר אבנרי (בן זוגה של התובעת) לנתבעים, לראשונה, בדרישה לפנות את הדירה. כהן קיבלו את הפנייה בהפתעה, שוחחו טלפונית עם עו"ד אבנרי והסבירו לו כי אין ביכולתם לעבור לדירה אחרת בהתראה כה קצרה, בין היתר, מאחר וילדיהם מתחנכים במוסדות לימוד בקרבת הדירה. לכן, כהן סיכמו עם עו"ד אבנרי כי יישארו בדירה עד תום החופש הגדול של אותה השנה ואז יפנו את הדירה, כחודשיים וחצי לפני תום ההסכם.
5. במשך כל התקופה, כהן המשיכו להפקיד את שכר הדירה במועד, כאשר הסכומים היו מועברים לחשבון הבנק של עו"ד אבנר אבנרי ו/או ישראלה.
6. לימים התברר לכהן, כי משפחת אבנרי חתמו על הסכם למכירת הדירה מיום 10.1.2008, הסכם שמעולם לא הוצג בפניהם.
7. במכתב הנושא תאריך 14.1.2008 הודיע עו"ד אבנרי לכהן כי הינם משיגי גבול, משטען כי חוזה השכירות הסתיים מזמן. באותו מכתב, ובמכתב נוסף שהופנה אל הערבים, עו"ד אבנרי טען כי התובעת זכאית לפיצוי בסך של 10,000$ וכן לפיצוי בסך של 30$ לכל יום איחור. כמו כן, עו"ד אבנרי הודיע כי יממש את שטר הביטחון שבידיו.
8. נוכח איומיו של עו"ד אבנרי נאלצו כהן לפנות את הדירה בשלהי חודש ינואר 2008, והמשפחה עברה להתגורר בצפיפות בדירת אחיו של הנתבע.
9. הנתבעים טענו, כי אינם חייבים לתובעת מאומה, ועתרו לדחיית שתי התביעות.

טענות הערבים

1. הנתבעים 3 עד 5 לא התגוננו מפני התביעות.

דיון והכרעה

1. מטעם התובעת הוגשו שני תצהיריו של עו"ד אבנרי – תצהיר עדותו הראשיתי ותצהירו שהוגש במסגרת תגובת התובעת לבקשת הנתבעים לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה בתביעה הראשונה.
2. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי עדויותיהם הראשיות של הנתבעים עצמם.
3. המועד שהיה קבוע לשמיעת הראיות בוטל לנוכח ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים, לפיה וויתרו על חקירת העדים בחקירות נגדיות, אך תוך שמירת כל צד על טענותיו ומבלי שוויתורו על החקירה הנגדית ייחשב כהודאה באמור בתצהיר הצד שכנגד. כמו כן, סוכם כי פסק הדין יינתן על סמך חומר הראיות הקיים בתיק ולאחר הגשת טיעוני הצדדים בכתב.
4. אקדים אחרית לראשית ואומר, כי לאחר עיון בתצהירי הצדדים, בנספחי התצהירים ובסיכומים, שוכנעתי כי דין התביעות נגד הערבים (הנתבעים 3-5) להידחות במלואן, ואילו דין התביעות נגד הנתבעים 1 ו- 2 (משפחת כהן) להתקבל באופן חלקי בלבד.
5. טענתה של אבנרי לזכאותה לקבלת פיצויים בגין האיחור בפינוי הדירה מאז תום תקופת השכירות השנייה, היינו מיום 12.11.2004 ועד הפינוי בפועל, אינה מתיישבת עם המציאות המשתקפת מעדויות הצדדים ומכלל המוצגים בתיק.
6. אין כל חולק, כי הדרישה הראשונה בכתב לפינוי הנתבעים מהדירה הייתה מיום 20.11.2007. מחומר הראיות לא ברי מתי מכתב זה התקבל בידי הנתבעים. אך, אצא מתוך הנחה כי המכתב התקבל בידי הנתבעים כבר באותו יום.
7. טענת התובעת כי למכתב מיום 20.11.2007 קדמו מספר התראות לא הוכחה כדבעי. אף נהפוך הוא. שכן, הנתבעים המשיכו לשכור את הדירה לשלוש תקופות נוספות: מיום 11.11.2004 עד 10.11.2005, מיום 11.11.2005 עד 10.11.2006, ומיום 11.11.2006 עד 10.11.2007, וזאת בהתאם לחוזי השכירות – שנקראו על ידי התובעת "טיוטות" – שצורפו לתצהירו של עו"ד אבנרי (חוזים אלה ייקראו להלן: החוזים הלא חתומים). לא נעלם מעיניי, כי בחוזה האחרון בסדרת החוזים הלא חתומים צוין כי תקופת השכירות הינה מיום 1.11.2006 עד 31.10.2007, אלא ששינוי פתאומי זה במועדי תחילת תקופת השכירות וסיומה מעלה תהייה. שכן, מהראיות בתיק עולה בבירור כי כל שנת שכירות הייתה מתחילה ב- 11 לנובמבר ומסתיימות ב- 10 לנובמבר בשנה שלאחריה. תקופת השכירות שקדמה לתקופה האחרונה החלה ביום 11.11.2005 והסתיימה ביום 10.11.2006, והוגדרה כשכירות ל-12 חודשים תוך ששולמו מלוא דמי השכירות בגינה. והנה, וללא כל הסבר, התובעת טוענת כי תקופת השכירות האחרונה הייתה אמורה להתחיל ביום 1.11.2006 ולהסתיים ביום 31.10.2007, כאשר ברי כי בגין עשרת הימים הראשונים בתקופת השכירות האחרונה שולמו דמי שכירות כפולים, מאחר ונכללו גם בסוף תקופת השכירות שקדמה לאחרונה.
8. מהמקובץ לעיל, שוכנעתי כי היה מוסכם על הצדדים להאריך את תקופת השכירות, בהתאם לחוזה האחרון הלא חתום, עד ליום 11.11.2007.
9. במשך כל תקופות השכירות הנ"ל, אין כל חולק כי הנתבעים שילמו את דמי השכירות כסדרם ובמועדם. אכן, לא כל העותקים של חוזי השכירות שנשלחו על ידי עו"ד אבנרי לנתבעים חתומים בידי הנתבעים, ברם שוכנעתי כי הצדדים פעלו בהתאם לתנאים המפורטים בכל החוזים הלא חתומים, מלבד נושא הערבות והערבים, כשלעניין זה מוסכם על הצדדים, כי הנתבעים לא הצליחו לגייס ערבויות לקיום התחייבויותיהם על פי חוזי השכירות בגין שלוש תקופות השכירות האחרונות.
10. לית מאן דפליג, כי התובעת מעולם, ובמשך כל תקופות השכירות האחרונות, לא הודיעה לנתבעים כי הינה זוקפת את דמי השכירות המשולמים על ידם לטובת הפיצוי בגין האיחור בפינוי, ומעולם לא התריעה בפניהם כי קבלת דמי השכירות בידיה אינה פוגעת בזכותה לקבלת פיצויים בגין האיחור בפינוי הדירה.
11. לאורך שלוש תקופות השכירות האחרונות עו"ד אבנרי הסתפק במשלוח טיוטת הסכמים לנתבעים בתקווה כי יצליחו לגייס ערבים לקיום התחייבויותיהם נשוא השכירות, כשבמקביל הנתבעים המשיכו להתגורר בדירה, לשלם את כלל התשלומים השוטפים (ארנונה, מים, חשמל וועד בית) ולהפקיד את דמי השכירות במלואם בחשבונם של עו"ד אבנרי והתובעת , הכל ללא כל איחור או עיכוב. במהלך תקופות אלה היה ברור לשני הצדדים כי הסכמי השכירות מתחדשים מידי שנה מבלי שהתובעת הייתה מוותרת על הדרישה להחתמת ערבים. אך, בין הדרישה להחתים ערבים ולספק ערבויות לבין הדרישה לפינוי הנתבעים מהדירה רב המרחק הוא. בנדון דנא, אף שוכנעתי כי לתובעת לא היה כל אינטרס בהפסקת השכירות מול הנתבעים כל עוד שהמשיכו בתשלום דמי השכירות והתשלומים השוטפים המתחייבים מכוח ההסכמות ביניהם, וכל עוד שלא יימצא רוכש לדירה. במצב דברים זה לתובעת גם הייתה מלוא הנכונות להשלים עם המצב כי חוזי השכירות מתחדשים ללא החתמת ערבים. עצם העובדה כי התובעת המתינה שלוש שנים מבלי שנקטה בהליכים לפינוי הנתבעים מהדירה או מבלי להתרות בפניהם בכתב על כוונתה לפנות אותם מהדירה ולדרוש פיצויים על כל יום איחור, יש בה כדי לתמוך במסקנתי כאמור.
12. להשלמת התמונה אוסיף ואציין, כי בשלושת הסכמי השכירות המאוחרים היה מוסכם על הצדדים כי דמי שכירות, הפיצוי המוסכם והפיצוי היומי יהיו בסכומים מופחתים יותר מאשר הסכומים שנקבעו בגין שתי תקופות השכירות הראשונות. כך לדוגמא, הפיצוי בגין כל יום איחור בפינוי הדירה עמד על סך של 30$ ולא 50$.
13. אלא מאי? בחודש נובמבר 2007 (ודוק: התובעת לא ציינה מועד מדויק) הופיעו קונים רציניים לדירה (ש' 24 בעמ' 11 לפרוטוקול הדיון בבקשה לביטול פסק הדין מיום 27.10.2013) וחל שינוי במערך האינטרסים של התובעת שחפצה, בשלב זה, להביא לידי סיום השכירות ופינוי הנתבעים מהדירה, מה שגרם לה לפעול באופן מיידי ולשגר את מכתבה שמיום 20.11.2007.
14. אין זה סוד, כי התובעת הייתה מעוניינת במכירת הדירה וכי הנתבעים ידעו מכוונה זו. לכן, בכל חידוש לתקופת השכירות היה מוסכם כי התובעת תוכל לבטל את חוזה השכירות בטרם תום תקופת השכירות, אך בכפוף למתן הודעה לנתבעים על כך לפחות 90 ימים מראש.
15. משלא פירטה התובעת ולא הוכיחה את המועד המדויק בו נמצא רוכש רציני לדירה, משהוכח כי המכתב הראשון שנשלח לנתבעים בדרישה לפינוי הדירה הינו מיום 20.11.2007 (לאחר חידוש תקופת השכירות האחרונה), ומשהוכח כי הסכם מכר הדירה נחתם בחודש ינואר 2008, כשלא ברור מחומר הראיות האם הדירה נרכשה על ידי אותו "קונה רציני" שהופיע בחודש נובמבר 2007 אם לאו, אין מנוס אלא מלקבוע כי הנתבעים, ובהסכמת התובעת, המשיכו להתגורר בדירה גם לאחר תום תקופת השכירות על פי החוזה האחרון והמתינו למשלוח טיוטת חוזה חדש לתקופה שבין 11.11.2007 עד 10.11.2008. טיוטה חוזה לתקופה זו לא נשלחה על עו"ד אבנרי לנתבעים, מאחר והופיע בחודש נובמבר 2007 "קונה רציני" שהיה מעוניין ברכישת הדירה. כך, שלמעשה נוצר מצב, לפיו הנתבעים המשיכו להתגורר בדירה מאז תום תקופת השכירות על פי החוזה האחרון (מבין החוזים הלא חתומים) והמתינו לקבלת חוזה חדש מעו"ד אבנרי, כמו בשנים עברו. אלא שבפועל, הם קיבלו את דרישתו של עו"ד אבנרי מיום 20.11.2007, לפיה נדרשו לפנות את הדירה, ולא את החוזה החדש שציפו לקבלו.
16. עם קבלת המכתב הנ"ל בידי הנתבעים התנהלו מספר שיחות בין הנתבעים לבין עו"ד אבנרי, ובסופו של יום הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה הנתבעים יפנו את הדירה בסוף חודש ינואר 20086500, ותוכן מכתבו של עו"ד אבנרי מיום 14.1.2008 מעיד על הסכמה זו. תוכנו של מכתב זה אף תומך בטענת הנתבעים כי התנהלו שיחות בין הצדדים לאחר המכתב שמיום 20.11.2007. ולאור העובדה, כי הסכם מכר הדירה נחתם ביום 10.1.2008, מאוד סביר להניח, כי הושגה הסכמה בין הצדדים כי הדירה תפונה בסוף חודש ינואר 2008 (להלן: הסיכום האחרון).
17. משראינו כי היה על הנתבעים לפנות את הדירה בסוף חודש ינואר 2008, אבחן כעת את מועד פינוי הדירה בפועל.
18. התובעת טוענת כי הנתבעים פינו את הדירה ביום 1.4.2008, כאשר מפתחות הדירה נמסרו לה על ידי המתווך במועד זה. לטעמי, העובדה כי מפתחות הדירה נמסרו לתובעת על ידי המתווך ביום 1.4.2008 אין בה, כשהיא לעצמה, כדי ללמד על מועד מסירת מפתחות הדירה מידי הנתבעים למתווך. התובעת לא זימנה את המתווך למתן עדותו בהקשר זה, כך שאין בידי לקבל את טענה כי הנתבעים פינו את הדירה רק ביום 1.4.2008.
19. מנגד, שוכנעתי כי עד ליום 16.3.2008, הנתבעים אכן התגוררו בדירה. שכן, תביעת הפינוי הוגשה לבית המשפט ביום 12.3.2008, וכעולה מעדותו של עו"ד אבנרי כתב התביעה נמסר לגב' כהן בדירה ביום 16.3.2008. אישור המסירה אינו חתום על ידי הגב' כהן אמנם, ברם עו"ד אבנרי ציין בתצהירו, כי היא סירבה לחתום. אוסיף ואציין, כי הנתבעים לא הצליחו לסתור עניין זה. הנתבעים לא הגישו כל ראיה שתלמד על עזיבת הדירה במועד מוקדם לפני 16.3.2008.

שומת הפיצוי בגין תקופת האיחור:

1. המסכת הראייתי שנפרסה לעיניי אינה מאפשרת קביעת ממצאים עובדתיים לפיהם הצדדים הסכימו, במסגרת הסיכום האחרון, על תשלום פיצוי יומי כלשהו בגין ימי האיחור בפינוי לאחר 31.1.2008 או על תשלום פיצוי מוסכם כלשהו. איומי התובעת במכתבה שמיום 14.8.2008, לפיהם הודיעה לנתבעים כי הם מחזיקים בדירה כמשיגי גבול וכי חלה עליהם חובת פיצוי מוסכם בסך של 10,000$ ופיצוי יומי בסך של 30$, אין בהם משום ראיה לקיומן של הסכמות כאלה במסגרת הסיכום האחרון. יתרה מכך, במכתב נרשם כי הנתבעים מחזיקים בדירה כמשיגי גבול, למרות הסיכום האחרון אליו הגיעו כאמור, ולפיו יפנו את הדירה ביום 31.1.2008. ועוד, במכתב נרשם כי הפיצוי המוסכם הינו בסך של 10,000$ חרף העובדה כי סכום זה חלף לו מן העולם במסגרת סדרת חוזי השכירות הלא חתומים שנשלחו לנתבעים על ידי התובעת לאחר תום שתי תקופות השכירות הראשונות. לא אכחד, כי התובעת, באמצעות בא כוחה, ביקשה להפעיל על הנתבעים לחץ בדמות הצגת מצג של סיכון כספי עצום שאין לו כל אחיזה במציאות על מנת לגרום לנתבעים לפנות את הדירה במועד האחרון המוסכם ללא כל עיכוב.
2. יחד עם זאת, ברי כי הנתבעים לא פינו את הדירה במועד האחרון המוסכם, וברי כי יש לחייבם לשלם לתובעת פיצוי סביר והולם בנסיבות העניין, שיהא בו כדי לחפות על ההפרה באיחור הנתבעים במשך 45 ימים (מיום 1.2.2008 עד 16.3.2008). יובהר, כי דמי השכירות האחרונים ששולמו לתובעת היו עבור חודש ינואר 2008.
3. להערכת שווי הפיצוי בגין ההפרה כאמור, יש להתחשב בגובה דמי השכירות החודשיים ( 500$ לחודש בתקופות השכירות האחרונות) ובאורך תקופת ההפרה (חודש וחצי ימים). מנגד, יש להביא בחשבון את השיקולים הבאים לקולא: לתובעת לא נגרמו נזקים כספיים עקב איחור הנתבעים בפינוי הדירה (התובעת לא טענה ולא הוכיחה כי הסכם מכר הדירה הופר או שנאלצה לשלם פיצויים לרוכשים או לוותר על סכום כלשהו מתמורת המכר בשל האיחור בפינוי הנתבעים מהדירה); פרק הזמן הקצר יחסית שעמד לרשות הנתבעים לצורך פינוי הדירה שהתגוררו בה במשך למעלה מחמש שנים; מספר הנפשות במשפחת הנתבעים ובקושי הטבוע במציאת דיור המתאים לצרכיהם ו/או במציאת בתי ספר שיקלטו את ילדי המשפחה בתוך תקופה קצרה כאמור; התנהגותם הנאותה של הנתבעים במשך מלוא תקופות השכירות, לרבות עמידתם בתשלומים ללא פיגורים וללא גרימת נזקים לדירה. בשיקולים לקולא יש להביא בחשבון גם את הגוזמה חסרת הבסיס בה נהגה התובעת בניסוח שתי פניותיה אל הנתבעים וכן בהליכים שננקטו בלשכת ההוצל"פ כנגדם וכנגד הערבים, עת לא נמנעה מפנייתה ללשכת ההוצל"פ למימוש שטר ביטחון על סך 80,000 ₪ חרף העדרה של כל פרופורציה בין סכום השטר לבין גובה חובם הריאלי והאמיתי של הנתבעים.
4. לאחר שאמרתי כל אלה, הנני מעמידה את הפיצוי בגין ההפרה דנן על סך של 6,500 ₪.

החובות בגין המים, הארנונה ודמי וועד הבית:

1. כמו כן, על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים המגיעים בגין חובות המים, הארנונה וועד הבית בגין התקופה שבין 1.2.2008 עד 16.3.2008.
2. בהתאם לנספח 10 לתצהיר עדותו הראשית של עו"ד אבנרי, חוב הנתבעים בגין מים לתקופה הנ"ל עומד על סך של 392 ₪, וזאת נכון ליום 24.6.2008, ואילו החוב בגין הארנונה עומד על סך של 1,061 ₪ נכון לאותו מועד.
3. כעולה מנספח 11 לתצהירו של עו"ד ראובני, הנתבעים הותירו חוב של 420 ₪ בגין דמי וועד הבית, וזאת לתקופה שבין חודש מאי 2007 עד 16.3.2008).

התביעות כנגד הנתבעים 3-5 (הערבים):

1. צירוף הערבים כנתבעים נעשה מלכתחילה שלא כדין. זאת, שכן התובעת בעצמה טוענת כי ערבויות הערבים, בין אם בהתאם לכתב הערבות ובין אם בהתאם לשטר החוב, היו בתוקף אך ורק לגבי שתי התקופות הראשונות של השכירות ושבגינן נחתמו החוזה הראשון וחוזה ההארכה.
2. לתובעת אין כל טענה להפרה כלשהי מצד הנתבעים לתנאי חוזי השכירות בשתי התקופות הראשונות ולזכאותה לקבלת כל פיצוי ו/או תשלום אחר בגינן.
3. לאור האמור, וחרף העובדה כי הנתבעים 3-5 לא התגוננו מפני התביעה, דין התביעות כנגדם להידחות, משלא עלה בידי התובעת להוכיח כי קיימת לה כנגדם עילת תביעה כלשהי.

לסיכום

1. אני מקבלת את התביעות כנגד הנתבעים 1 ו- 2, ומחייבת אותם, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

• סך של 6,500 ₪ עבור הפיצויים בגין ההפרה;
• סך של 1,453 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 24.6.2008 ועד היום, וזאת בגין חובות המים והארנונה;
• סך של 420 ₪ בגין דמי וועד בית ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע תקופת החוב ועד היום;
• סך של 2,200 ₪ בגין הוצאות משפט (סכום זה כולל שכ"ט עו"ד, מע"מ כחוק בגינו והחזר חלקי בלבד מאגרת בית משפט).

1. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
2. כמו כן, אני מורה על דחיית התביעות כנגד הנתבעים 3 עד 5, וזאת ללא צו להוצאות.
3. למען הסר ספק, ככל שנגבו סכומים כלשהם במסגרת תיק הוצל"פ מס' 02-12289-08-02, הרי שיש לקזזם מסכום החיוב שנקבע בפסק הדין, וככל שנגבו במסגרת תיק ההוצל"פ האמור סכומים העולים על סכום החיוב שנפסק, אזי יש להשיבם לידי הנתבעים.

ניתן היום, ט"ו שבט תשע"ו, 25 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.