האישום הראשון

1. בעת הרלוונטית שימש הנאשם כמנהלן של הנאשמות 2-4 וזאת למרות שלא היה רשום כבעליהן.

במהלך השנים 2007-2008, קנו ו/או קיבלו הנאשמים 1 ו-2 מסמך הנחזה להיות חשבונית מס, מבלי שעשו או התחייבו לעשות את העסקאות שלגביה הוצאה וזאת בסך של 403,418 ₪.

הנאשמים 1 ו-2 רשמו חשבונית זו בספרי הנהלת החשבונות של הנאשמת 2 שנוהלו על ידם וניכו, את סכומי המס המגולמים בה, בדיווחיה התקופתיים למנהל מע"מ בסך של 54,138 ₪.

בגין האמור הורשעו הנאשמים 1 ו-2 , לאחר שמיעת הראיות בביצוע עבירות של ניכוי מס

תשומות מבלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן:

"החוק"), במטרה להתחמק מתשלום מס, עבירה לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק וכן הכנה, ניהול

או הרשאה לאחר להכין או לנהל פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות במטרה

להתחמק מתשלום מס, עבירה לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק.

האישום השני

2. הנאשמים 1 ו-3 מחויבים על פי סעיף 67 לחוק, בהגשת דו"חות תקופתיים על שם הנאשמת 3 למנהל מע"מ.

בחודשים 11-12/08 ו-03-04/08, ביצעו הנאשמים 1 ו-3 עסקאות שונות והוציאו חשבוניות מס של הנאשמת 3 בגין עסקאות אלו ובכללן גם לנאשמת 2, מבלי ששילמו במועד את המס הכלול בהן, במטרה להתחמק מתשלום מס.

בתקופה הרלוונטית, לא הגישו הנאשמים 1 ו-3, דו"חות תקופתיים כמתחייב על פי החוק, לא דיווחו על עסקאות שביצעו, בסך 1,341,188 ₪ ולא שילמו את המע"מ הנובע מהן בסך של 207,880 ₪.

על אף שעסקאות אלו לא דווחו למנהל מע"מ, במסגרת דיווחיה של הנאשמת 3, ניכה הנאשם 1 במרמה, בדיווחיה התקופתיים של הנאשמת 2, את מס התשומות הנובע מן העסקאות אשר בוצעו עימה.

בגין האמור, הורשעו הנאשמים 1 ו-3 לאחר שמיעת הראיות בביצוע 21 עבירות של הוצאת חשבוניות מס בלא תשלום במועד את המס הכלול בהן לפי סעיף 117 (א)(14) לחוק.

כמו כן הורשע הנאשם בשימוש בכל מרמה או תחבולה או שהרשה לאחר להשתמש בהן, או עשה מעשה אחר במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, עבירה לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק.

האישום השלישי

3. במהלך השנים 2007-2008, ביצעו הנאשמים 1 ו-4 עסקאות שונות והוציאו חשבוניות מס של הנאשמת 4 בגין עסקאות אלו, בכללן לנאשמת 2, אשר ניכתה את מס התשומות הנובע מהן, בדיווחיה התקופתיים למנהל מע"מ.

על מנת להתחמק מתשלום המס הנובע מן העסקאות אשר בוצעו בתקופה הרלוונטית, ניכה הנאשם 1, בדיווחיה התקופתיים של הנאשמת 4 למנהל מע"מ, מס תשומות מבלי שהיה לו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק וזאת בסך של 1,293,883 ₪.

לאור האמור הורשעו הנאשמים 1 ו-4 לאחר שמיעת הראיות בניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק, 7 עבירות לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק ביחד עם סעיף 117(ב2)(3).

כמו כן הורשע הנאשם בשימוש בכל מרמה או תחבולה או שהרשה לאחר להשתמש בהן, או עשה מעשה אחר במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, עבירה לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק.

עדויות אופי

4. מר קפלון לזר, יו"ר עמותה המטפלת בנוער בסיכון, דרך פעילות בספורט, תיאר את פועלו הרב של הנאשם במסגרת העמותה, בהתנדבות, מזה עשר שנים ותרומתו המשמעותית לבני הנוער, במסגרתה.

5. גם מר חי מורד דיבר בשבחו של הנאשם, אותו הכיר, לפני כחמש שנים, במסגרת עמותה ששמה לה למטרה להיות לעזר למשפחות במצוקה. הוא תיאר את פועלם לקידום בני נוער, שנוכח המצוקה שחוו הוגדרו כמנועי גיוס ואת התמיכה שהעניקו להם גם לאחר גיוסם בסופו של יום.

מר מורד הדגיש בנוסף, את תרומתו של הנאשם לחברה, באמצעות שירות צבאי משמעותי וממושך ועתר לבית המשפט להושיט לו יד על מנת לפתוח דף חדש בחייו.

טיעוני ב"כ המאשימה לעונש

6. ב"כ המאשימה פירטה את אמות המידה שיש להידרש להן, בבוא בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם, בעניינם של הנאשמים.

לדבריה, היה במעשי הנאשמים כדי לפגוע פגיעה חמורה בערכים המוגנים: שמירה על הקופה הציבורית, שמירה על ערך השוויון בנטל תשלום המס, וכן הבטחת קיומה של מערכת גביית מיסים תקינה. זאת בשים לב למסכת העבירות ולסכומים הגבוהים שנגרעו מהקופה הציבורית.

כן הדגישה ב"כ המאשימה כי נוכח החומרה היתרה שבביצוע עבירות מס בעורמה ובתחבולה וביתר שאת, תוך שימוש בחשבוניות פיקטיביות, נוכח שכיחותן, הקושי לגלותן, ופגיעתן הקשה בחיי הכלכלה התקינים וערך השוויון בנשיאת נטל המס, מצווה בית המשפט להשית ענישה מחמירה על מנת לסייע לעקרן מן השורש.

בנוסף הדגישה ב"כ המאשימה את חלקו המהותי של הנאשם בביצוע העבירות, את ביצוען על פני תקופה ממושכת לשם בצע כסף ואת התכנון שקדם למעשיו. כמו כן את הסכום הגבוה, שנגרע מהקופה הציבורית, בסך העולה על מיליון ₪ ומחצה.

בהסתמך על פסיקה שהגישה, עתרה ב"כ המאשימה לבית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם בגין האישומים הראשון והשלישי בטווח שבין 18-36 חודשי מאסר בפועל, 10-18 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור הנאשם עבירה כלשהי על פי החוק, קנס כספי לנאשם בין 67-134 אלף ₪ וקנס כבד ומרתיע על החברות הנאשמות.

בהתייחס לאישום השני, ציינה ב"כ המאשימה כי מתחם העונש ההולם מצוי בטווח שבין

4-8 חודשי מאסר בפועל, 2-8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור הנאשם עבירה כלשהי על פי החוק, קנס כספי לנאשם בין 10-20 אלף ₪ וקנס כבד ומרתיע על החברה הנאשמת.

בהתייחס לרכיב הקנס הפנתה ב"כ המאשימה להלכה הנוהגת כי בעבירות בעלות היבט כלכלי, ראוי שיוטל על הנאשם, קנס, על מנת להשיב את הנגזל ולהרתעת הכלל והפרט. עוד לדבריה, על פי ההלכה הנוהגת אין במצב כלכלי דחוק, או מצב בריאותי רעוע כדי לשמש מגן מפני מאסר בפועל או כהצדקה להימנעות מהטלת קנס.

באשר לגזירת העונש המתאים בתוך המתחם, ציינה ב"כ המאשימה כי פגיעת העונש בנאשם לרבות בשל גילו, או במשפחתו אינה חורגת מהפגיעה בכל נאשם אחר, אשר ביצע עבירות כגון אלה בהן הורשע. כן ציינה שהנאשם לא פעל להסיר את מחדליו ולא ניתן לזקוף לזכותו נטילת אחריות כנה על מעשיו.

לקולה הדגישה ב"כ המאשימה את היות הנאשם נעדר עבר פלילי.

לעניין חלוף הזמן מעת ביצוע העבירות, הדגישה ב"כ המאשימה כי כתב האישום הוגש בשנת 2009, בחלוף כשנה מאז ביצוע העבירה האחרונה והנאשמים הורשעו בשנת 2016, לאחר ניהול הליך שמיעת ראיות ממושך.

עוד ציינה ב"כ המאשימה כי לא התקיימו בעניינו של הנאשם נסיבות המצדיקות חריגה לקולה ממתחם העונש ההולם.

לאור כל האמור לעיל, עתרה ב"כ המאשימה לבית המשפט לגזור על הנאשם מאסר בפועל לתקופה שלא תפחת מ-30 חודשים, מאסר על תנאי שלא יפחת מ-12 חודשים וקנס הכספי שלא יפחת מ-150 אלף ₪ ומאסר חלף הקנס.

כמו כן עתרה לבית המשפט להשית על הנאשמות קנסות כבדים ומרתיעים. בציינה כי הנאשמת 2 מצויה בהליכי פירוק והחברות 3 ו-4 פעילות.

טיעוני ב"כ הנאשם לעונש

7. ב"כ הנאשם הדגיש כי החקירה, שהחלה בחודש מאי 2008 טלטלה את חייהם של הנאשם וכלל בני משפחתו. הוא ואשתו התגרשו, ילדיו אינם בחזקתו והוא חי בגפו, בדירת חדר קטנה.

עוד לדברי ב"כ הנאשם, גם חייו העסקיים של הנאשם קרסו והוא נותר חסר כל. תלויים ועומדים נגדו תיקי הוצאה לפועל בסך של 1.75 מיליון ₪ , ביום 12.5.09, ניתן נגדו צו כינוס בהליכי פשיטת רגל בבימ"ש המחוזי בת"א, ומאז ועד עתה הוא משלם את חובותיו במסגרת ההליך. כיום עובד הנאשם כאיש מכירות שכיר ומשתכר סך של 5,200 ₪ שמשמש לפרנסתו ולתשלום מזונות לילדיו.

ב"כ הנאשם הפנה לעדויות האופי שנשמעו בעניינו של הנאשם, המאירות פן חיובי של חייו ותרומתו המשמעותית לקהילה.

באשר למתחם העונש של העבירות מושא האישומים הראשון והשלישי, טען ב"כ הנאשם כי ראוי שלא יעלה על 18 חודשי מאסר ואילו באשר לאישום השני שלא יעלה על 6 חודשים.

זאת תוך מתן הדעת לכך שהנאשם זוכה משתי עבירות מרכזיות בכתב האישום, להיותו נעדר עבר פלילי, לתרומתו לחברה, לנסיבותיו האישיות ומצבו הכלכלי הרעוע ואף לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות. עוד טען ב"כ הנאשם תוך שסמך ידיו על פסיקה, כי בנסיבות אלה מן הראוי לחפוף בין עונשי המאסר בשני המתחמים, באופן שלא יעלו על 18 חודשים.

כן טען ב"כ הנאשם כי יש לחרוג בעניינו של הנאשם לקולה, מן המתחם, מטעמי שיקום ולגזור על הנאשם מאסר לריצוי בעבודות שירות. זאת נוכח חלוף הזמן, היות הנאשם נעדר כל עבר פלילי והיעדר כל חשש להישנות העבירות. עוד עתר ב"כ הנאשם לבית המשפט שלא למצות את הדין עם הנאשם ברכיב הקנס, נוכח מצבו הכלכלי הדחוק של הנאשם, תוך החמרה ברכיב המאסר המותנה.

הנאשם בדברו לעונש

8. הנאשם ציין כי נקלע בהתנהלותו העסקית לכלל טעויות נכבדות ואולם נעדר כל כוונה פלילית לביצוע עבירות שהן.

הוא הדגיש את המחיר הכבד ששילם נוכח ההליך הפלילי שהשתרע על פני 8 שנים ועתר לבית המשפט להקל עמו ולאפשר לו לשקם את חייו, בפן האישי והכלכלי לרווחתו ולרווחת הכלל.

דיון

9. כמצוות סעיף 40ג (א) לחוק העונשין, יקבע בית המשפט מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם, תוך מתן הדעת לערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו, למדיניות הענישה הנהוגה ולנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40ט.

10. חומרתן היתרה של עבירות המס נודעת לכל, נוכח פגיעתן המהותית בערכים חברתיים רבי מעלה. הלכה היא כי יש ליתן משקל מכריע לאינטרס הציבורי ולהחמיר בעונשם של מבצעי עבירות אלה, ברכיב המאסר לריצוי בפועל, כמו גם ברכיב הכספי, על מנת למגר תופעה נפסדת זו.

יפה לעניין זה קביעת בית המשפט העליון ברע"פ 977/13 ‏ ‏ משה אודיז נ' מדינת ישראל (‏20.2.2013) (להלן: "עניין אודיז"):

"בית משפט זה כבר קבע, לא אחת, כי עבירות המס מתאפיינות בחומרה יתרה נוכח פגיעתן הישירה- בקופה הציבורית, והעקיפה- בכיסו של כל אזרח, ולאור חתירתן תחת ערך השוויון בנשיאת נטל המס (רע"פ 4684/12 גחלי נ' מדינת ישראל (14.6.2012); רע"פ3434/09 הרפז נ' מדינת ישראל (30.4.2009); רע"פ 10699/07 קובן נ' מדינת ישראל (20.1.2008)).

לאור הלכה זו הותוותה בפסיקה מדיניות הענישה, לפיה יש לגזור את דינם של עברייני המס תוך מתן הבכורה לשיקולי ההרתעה, ולהעדיפם על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם (רע"פ674/13 ליטווק נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (28.1.2013);רע"פ9742/11 רייך נ' מדינת ישראל[פורסם בנבו] (20.2.2012);רע"פ 7310/10חן נ' מדינת ישראל(3.11.2010)). עוד נקבע, כי בגין עבירות אלו,אין להסתפק, ככלל, בהשתת עונש מאסר, אשר ירוצה בעבודות שירות, אלא יש למצות את הדין עם העבריינים באמצעות הטלת עונש מאסר בפועל, המלווה בקנס כספי (רע"פ5358/12 שוקרון נ' מדינת ישראל[פורסם בנבו] (10.7.2012); רע"פ 8581/11 סטיון נ' מדינת ישראל[פורסם בנבו] (30.11.2011); רע"פ 3137/04 חג'ג' נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 18.4.2004)).

כן נקבע ברע"פ 1717/14 ‏יאיר ליזרוביץ נ' מדינת ישראל (‏30.3.2014):

"...נקבע לא אחת כי יש להתייחס בחומרה יתרה לעבירות המס, בשל הפגיעה באינטרסים חברתיים חשובים כתוצאה מביצוע עבירות אלו, היינו: פגיעה בקופת המדינה ובערך השוויון בין האזרחים הנדרשים לשלם מס אמת. חומרה זו הובילה לגישה לפיה בעבירות המס יש ליתן משקל מכריע לאינטרס הציבורי, ובכלל זה לשיקולי ההרתעה, ולהעדיף אותו על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם (רע"פ 4791/08 כהן נ' מדינת ישראל[פורסם בנבו] (9.2.2009))."

10. נסיבות ביצוע העבירות בעניינו, משקפות את חומרתן. הנאשם הקים מערך עסקי באמצעות שלוש חברות, שקיימו ביניהן קשרי ספק לקוח והנאשמות 3 ו-4 שימשו כקבלני משנה של הנאשמת 2. הנאשם הצניע את שליטתו בנאשמות, בכך שלא רשם אף לא אחת מהן על שמו, אלא על שמם של מקורביו ונשא בתפקידים ניהוליים שאפשרו את ביצוע העבירות ואת טשטוש עקבותיו. הנאשם עשה שימוש במערך החברות שהקים ובקשרים העסקיים שיצר ביניהן, על מנת להונות את רשויות המס ולהפחית את חבות המס.

הנאשם הגדיל באופן כוזב את הוצאותיה של הנאשמת 2 , באמצעות חשבונית פיקטיבית, וניכה את סכומי המס המגולמים בה, בדיווחיה התקופתיים למנהל מע"מ, בסך של 54,138 ₪.

הנאשם אף הגדיל לעשות בעת שביצע עסקאות עם נאשמת 2, באמצעות נאשמת 3 וחרף כך שלא דיווח עליהן ולא שילם את המס הנובע מהן, קיזז את מס התשומות, בדיווחיה התקופתיים של הנאשמת 3, בסך של 207,880 ₪. כך שלמעשה, בעודו עומד משני צדי המתרס של אותן העסקאות, נהג הנאשם בעורמה ובתחבולה, בכך שלא שילם את המס בו הוא חב ומאידך גיסא, הלכה למעשה, ובהיעדר עכבות, הושיט ידו לקופה הציבורית וגרע ממנה את אותו סכום ממש, בעת שקיזז את התשומות.

כמנהגו, ניצל הנאשם לרעה את מעמדו המיוחד בשתי החברות, בעת שטווה ביניהן עסקאות, שיש בכוחן לשרת אותו בתכניתו המורכבת להתחמקות מתשלום מס. במסגרת עסקאות שנרקמו בינה לבין הנאשמת 4, ניכתה הנאשמת 2 את מס התשומות הנובע מהן, בדיווחיה התקופתיים למנהל מע"מ. על מנת להתחמק מתשלום המס הנובע מן העסקאות אשר בוצעו בתקופה הרלוונטית, ניכה הנאשם בדיווחיה התקופתיים של הנאשמת 4 למנהל מע"מ, מס תשומות בסך של 1,293,883 ₪, תוך שימוש ברמייה ותחבולה בטענו בכזב, כי נפל קורבן למעשי נוכלות.

במעשיו שהתפרשו על פני תקופה בלתי מבוטלת, נדרש הנאשם לתחכום ולתכנון רב, תחילה על מנת להסוות את שליטתו בנאשמות ובהמשך, על מנת ליצור את המרקם העדין של היחסים ביניהן בעת שהוא מסווה פעילות כוזבת באמצעות שזירתה למראית עין, במרקם חיים עסקי לגיטימי.

11. באשר למדיניות הענישה הנוהגת:

1. ברע"פ 5718/05 דני אוליבר נגד מדינת ישראל (8.8.05) הורשע המבקש על פי הודייתו בכך שבעת שהיה מנהלה של החברה, עשה שימוש בחשבוניות כוזבות לניכוי תשומות. הסדר טיעון שגובש בין הצדדים, להשתת מאסר בפועל בטווח של 6-9 חודשים, אמור היה להיכנס לתוקפו, בעניין רכיב זה, בכפוף לתשלום בסך של כחצי מיליון ₪ ואולם המבקש לא עמד בכך.

בית משפט קמא גזר על המבקש, בין היתר, 36 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך של 50,000 ₪. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה, תוך מתן הדעת לחומרת העבירות והיקפן ואי תשלום מאומה על חשבון החוב. גם בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט העליון, נדחתה.

1. ברע"פ 5442/14 ‏חב' ינונה בע"מ נ' מדינת ישראל (04.09.14), עניין לנו במבקש אשר הורשע לאחר שמיעת הראיות, בביצוע עבירות מס מרובות, לפי סעיפים 117(ב)(5), 117(ב)(7) ו- 117(ב1) בהיקף נרחב כך שסך הכל נגרע מן הקופה הציבורית שלא כדין, סכום של כ-674,092 ₪.

על המבקש נגזרו בין היתר, בבית משפט קמא זה, 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל וקנס בסך 50,000 ₪. ערכאת הערעור מצאה להפחית במידת מה מעונש המאסר שהושת עליו ולהעמידו על 14 חודשי מאסר, תוך הותרת יתר רכיבי גזר הדין, על כנם. זאת בשים לב לחרטה שהביע, בין היתר בכך שחזר מהערעור על הכרעת הדין, לחלוף הזמן ולמאמצי השיקום שהשקיע, לאחר תקופת מאסר משמעותית שריצה בגין עבירות דומות.

כמו כן אושר מתחם הענישה ההולם שנקבע על ידי הערכאה הדיונית, בטווח שבין 10-24 חודשי מאסר.

הבקשה לרשות ערעור נדחתה.

1. ברע"פ 5064/14 ‏ רבחי נתשה נ' מדינת ישראל ‏(22.7.2014), נדחתה בקשה לרשות ערעור, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בגדרו נדחה ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים.

המבקש הורשע על פי הודייתו בביצוע עבירות מס, במהלך השנים 2008-2007, בהיקף נרחב, ותוך גריעת סכום של כ-1.7 מיליון ₪, מן הקופה הציבורית. זאת לפי סעיפים 117(ב)(1), 117(ב)(5), בנסיבות סעיף 117(ב2)(3), ו-117(א)(6) לחוק.

על המבקש, נעדר עבר פלילי, הושתו, בין יתר רכיבי הענישה, 22 חודשי מאסר לריצוי בפועל וקנס בסך 120,000 ₪. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט המחוזי, קבע כי חומרת העונש איננה מגלה עילה להתערבות. זאת, בין היתר, נוכח היקפן הרחב של העלמות המס ואי הסרת המחדלים. עוד נקבע, כי עונשו של המבקש איננו חורג ממדיניות הענישה המקובלת ו"המתחייבת בנסיבות העניין".

1. ברע"פ 1890/08 טל יגרמן נ' מדינת ישראל (28.10.2008), נדחתה בקשת רשות ערעור של מבקש שהורשע בביצוע עבירות של ניכוי מס תשומות בלי שיש לו לגביו מסמך לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק, אחת מהן בנסיבות מחמירות, בצירוף סעיף 117(ב2)(3) לחוק, בכך שבאמצעות רכישת חשבוניות פיקטיביות, התחמק המבקש מתשלום מס בסך 982,948 ש"ח. בין היתר, נגזרו על המבקש, עונש של 24 חודשי מאסר בפועל וקנס על סך 150,000 ₪.

בית המשפט המחוזי בית המשפט דחה את ערעורו של המבקש ובמקביל קיבל את ערעור המשיבה בכך שגזר על המבקש 30 חודשי מאסר בפועל שירוצו במצטבר לכל עונש מאסר אחר שנגזר על המבקש; וקנס בסך 300,000 ₪.

1. ברע"פ 7779/15 ‏ ‏ חברת כץ עבודות צבע בע"מ נ' מדינת ישראל (‏31.1.2016), נדחתה בר"ע של המבקש, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בגדרו נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים, אשר הורשעו בעבירה של ניכוי מס תשומות מבלי שיש לכך מסמך מחייב, לפי סעיף 117(ב)(5), ביחד עם סעיף 117(ב2)(3) לחוק מע"מ, עבירה של מסירת דו"חות הכוללים ידיעות כוזבות, לפי סעיף 117(ב)(1), בכך שסך המס שנגרע מן הקופה הציבורית, באמצעות ניכוי מס תשומות על סמך חשבוניות מס "פיקטיביות", עמד על 1,520,508 ₪.

על המבקש 2 נגזרו, בין יתר רכיבי הענישה, 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל וקנס בסך 30,000. על המבקשת 1 השית בית משפט השלום קנס בסך 100,000 ₪. בהסכמת המבקשים, נדחה הערעור, וזאת על מנת שהסוגיות המשפטיות העולות ממנו, יוכרעו בבית המשפט העליון.

12. לאור סך כל האמור לעיל, מצאתי לאמץ את מתחם העונש ההולם ברכיב המאסר בפועל לו עתרה המאשימה, בהקשר לכלל העבירות שבוצעו במסגרת האישומים הראשון והשלישי כמצוי בטווח של 18-36 חודשי מאסר ואילו באשר לאישום השני כמצוי בטווח של 4-8 חודשים.

כמו כן לאור ההלכה הנוהגת ראיתי עין בעין עם המאשימה גם את מתחם העונש ההולם ברכיב הקנס, כעומד על 5%-10% מגובה המחדל.

13. באשר לענישה שתיגזר על הנאשם בתוך המתחם, אין להתעלם אמנם מכך כי הנאשם זוכה מביצוע חלק מהעבירות. ואולם בסופו של יום, אף כעולה מדברו לעונש, לא נטל כל אחריות על ביצוע העבירות בהן הורשע ולא הביע כל הפנמה בדבר הפסול שבביצוען. הנאשם אף לא פעל כלל להסרת המחדל ונזקה של הקופה הציבורית, בסכום ניכר, לא הוטב עד כה, חרף חלוף הזמן.

ובהקשר לעניין זה יצוין בנוסף כי לא יהא באי הסרת המחדל נוכח חיסרון כיס, או נוכח היות הנאשם מצוי בהליכי פשיטת רגל, כדי להוות שיקול להקלה בעונשו, כפי שנקבע בעניין אודיז:

"אכן , המבקש אינו יכול לרפא את מחדל אי העברת ניכויי המס לרשויות, נוכח הליך פשיטת הרגל בו הוא מצוי. ואולם, בית משפט זה קבע בעבר, כפי שציינה גם ערכאת הערעור, כי לא ניתן לראות בהעדר היכולת לגבות מהעבריין את חוב המס, במישור האזרחי, משום הסרת המחדל על ידו או שיקול להקלה בעונשו (רע"פ 5557/09 שוסטרמן נ' מדינת ישראל (6.7.2009)). קבלת עמדתו של בא כוח המבקש, לפיה יש לראות בנסיבות האמורות כשיקול לקולא, עשויה לעודד נישומים אחרים לבצע עבירות מס, ולשמוט את הקרקע מתחת לעקרון ההרתעה, העומד בבסיס הגדרתן כעבירות פליליות...

מצבו הכלכלי של המבקש, גם הוא אינו מהווה עילה להתערבות בגזר דינו. במרבית המקרים, עברייני המס הינם אנשים נורמטיביים, נעדרי עבר פלילי, אשר התדרדרו לביצוע העבירות בעטיו של מצב כלכלי קשה. אין די בנסיבה זו כדי להצדיק הקלה בעונשם, בפרט כאשר עסקינן בעבירה שעניינה אי העברת מס שנוכה, שהינה החמורה מבין העבירות בהן הורשע המבקש."

14. נוכח כלל הנסיבות דלעיל, לבטח לא בא עניינו של הנאשם בגדר המקרים בהם יחרוג בית המשפט לקולה ממתחם העונש ההולם, משיקולי שיקום.

14. עם זאת, לא ייעלמו מעיני כלל הנסיבות לקולה, בגינן לא ימוצה עם הנאשם הדין, בתוך המתחם. לרבות היותו נעדר כל עבר פלילי, תרומתו לחברה כפי שבאה לידי ביטוי בעדויות האופי, נסיבותיו האישיות והמשפחתיות, מצבו הכלכלי הרעוע וכן חלוף הזמן הממושך מאז ביצוע העבירות.

15. אשר על כן אני גוזרת על הנאשם בגין מכלול העבירות מושא כתב האישום, את העונשים הבאים:

א. מאסר למשך 22 חודשים.

ב. 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור במשך 3 שנים אחת מהעבירות בהן הורשע.

ג. קנס בסך של 120,000 ₪ או 12 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בעשרה תשלומים שווים ורצופים, אשר הראשון שבהם ישולם עד ליום 1.6.16 ובכל 1 לכל חודש שלאחריו. לא ישולם תשלום אחד מן התשלומים יעמוד החוב כולו לפירעון מידי.

16. על הנאשמת 2 אני גוזרת קנס בסך של 4,000 ₪.

על הנאשמת 3 אני גוזרת קנס בסך של 20,000 ₪.

על הנאשמת 4 אני גוזרת קנס בסך של 100,000 ₪.

ניתן היום, כ"ה ניסן תשע"ו, 03 מאי 2016, בהעדר הצדדים.