כתב האישום

החלק הכללי

1. על פי החלק הכללי, הנאשמת 2 היא חברה בע"מ, שבכל המועדים הרלוונטיים לכתב האישום, הייתה רשומה כעוסק מורשה לעניין החוק, התאגדה בשנת 1984 על ידי מרדכי רחמים (להלן: "רחמים") ובחודש 09/07, הועברו מניותיה לאלינה דימנשטיין, אשתו דאז של הנאשם (להלן: "אלינה"). חרף העברת המניות במועד דלעיל, העברת השליטה בנאשמת 2, התבצעה לכל המאוחר בחודש 08/07.

הנאשמת 3, היא חברה בע"מ שבכל המועדים הרלוונטיים לכתב האישום הייתה רשומה כעוסק מורשה לעניין החוק והתאגדה ונרשמה על שם אחי הנאשם, ייבגני דימנשטיין (להלן: "ייבגני") ביום 26.02.07.

באשר לנאשמת 4, עלה מהחלק הכללי כי היא חברה בע"מ שבכל המועדים הרלוונטיים לכתב האישום הייתה רשומה כעוסק מורשה לעניין החוק והתאגדה על שם גרגורי איסצ'נקו ביום 29.07.04. ביום 18.01.07, הועברו מניותיה לאיגור לובשבסקי (להלן: "איגור") וביום 30.07.07, על שמו של אולג בלגודרסקי (להלן: "אולג").

עוד מיוחס לנאשם, כי בכל המועדים הרלוונטיים לכתב האישום, היה מנהלן הפעיל של הנאשמות 2-4 וזאת למרות שלא היה רשום כבעליהן.

האישום הראשון

2. על פי עובדות האישום הראשון, במהלך השנים 2007-2008, קנו ו/או קיבלו הנאשם והנאשמת 2, מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס, מבלי שעשו או התחייבו לעשות את העסקאות שלגביהן הוצאו וזאת בסך 759,679 ₪.

הנאשם והנאשמת 2 רשמו חשבוניות אלה בספרי הנהלת החשבונות של הנאשמת 2 שנוהלו על ידם וניכו, שלא כדין, את סכומי המס המגולמים בהן, בדיווחיהן התקופתיים למנהל מס ערך מוסף, בסך של 101,948 ₪.

בגין האמור יוחס לנאשם ולנאשמת 2 ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "החוק"), במטרה להתחמק מתשלום מס, 3 עבירות לפי סעיף 117(ב)(5) וכן הכנה, ניהול או הרשאה לאחר להכין או לנהל פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות במטרה להתחמק מתשלום מס, עבירה לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק.

האישום השני

3. על פי עובדות האישום השני, הנאשם והנאשמת 3, מחויבים על פי סעיף 67 לחוק, בהגשת דו"חות תקופתיים על שם הנאשמת 3 למנהל מע"מ.

בחודשים 11-12/08 ו-03-04/08, ביצעו הנאשם והנאשמת 3 עסקאות שונות והוציאו חשבוניות מס של הנאשמת 3 בגין עסקאות אלו ובכללן גם לנאשמת 2, כמפורט בנספח ב', מבלי ששילמו במועד את המס הכלול בהן, במטרה להתחמק מתשלום מס.

בתקופה הרלוונטית, לא הגישו הנאשם והנאשמת 3, דו"חות תקופתיים כמתחייב על פי החוק, לא דיווחו על עסקאות שביצעו, בסך 1,341,188 ₪ ולא שילמו את המע"מ הנובע מהן בסך של 207,880 ₪.

על אף שעסקאות אלו לא דווחו למנהל מע"מ, במסגרת דיווחיה של הנאשמת 3, ניכה הנאשם בדיווחיה התקופתיים של הנאשמת 2, את מס התשומות הנובע מן העסקאות אותן ביצע עמה.

בכך הוציאו הנאשם והנאשמת 3, 21 חשבוניות מס, כמפורט בנספח ב', מבלי ששילמו במועד את המס הכלול בהן, במטרה להתחמק מתשלום מס.

אישום זה מייחס לנאשם, כי השתמש בכל מרמה או תחבולה או שהרשה לאחר להשתמש בהן, או עשה מעשה אחר במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, עבירה לפי סעיף 117(ב)(8).

כמו כן מיוחס לנאשמים 1 ו-3 כי הוציאו חשבוניות מס ולא שילמו במועד את המס הכלול בהן (21 עבירות) לפי סעיף 117 (א)(14) לחוק וכן כי השתמשו בכל מרמה או תחבולה או שהרשו לאחר להשתמש בהן, או עשו מעשה אחר במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, עבירה לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק.

האישום השלישי

4. על פי האישום השלישי במהלך השנים 2007-2008, ביצעו הנאשם והנאשמת 4 עסקאות שונות והוציאו חשבוניות מס של הנאשמת 4 בגין עסקאות אלו, בכללן לנאשמת 2, כמפורט בנספח ג'.

הנאשמת 2 ניכתה את מס התשומות הנובע מהן, בדיווחיה התקופתיים למנהל מס ערך מוסף.

על מנת להתחמק מתשלום המס הנובע מן העסקאות אשר בוצעו בתקופה הרלוונטית, ניכה הנאשם, בדיווחיה התקופתיים של הנאשמת 4 למנהל מס ערך מוסף, מס תשומות מבלי שהיה לו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק וזאת בסך של 1,293,883 ₪.

מיוחס לנאשם כי השתמש בכל מרמה או תחבולה או שהרשה לאחר להשתמש בהן, או עשה מעשה אחר במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, עבירה לפי סעיף 117(ב)(8) ולנאשמים 1 ו-4 כי ניכו מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק, 7 עבירות לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק ביחד עם סעיף 117(ב2)(3).

דיון והכרעה

באשר לאישום הראשון

5. באישום זה מיוחס לנאשמת 2 ולנאשם אשר שימש כמנהלה הפעיל, קבלת החשבוניות בסך של 759,679 ₪, רישומן שלא כדין, בספרי הנהלת החשבונות של הנאשמת 2 שנוהלו על ידם וניכוי, שלא כדין, של סכומי המס המגולמים בהן, בסך של 101,948 ₪.

עסקינן, כמפורט בנספח א', בשלוש חשבוניות. שתיים מהן על שם יעקובוב אחזקות בע"מ, (להלן: "יעקובוב" ולהלן: "חשבוניות יעקובוב"). החשבונית ת/22, מיום 31.12.07 (להלן: "החשבונית הראשונה") והחשבונית ת/66, מיום 31.1.08 (להלן: "החשבונית השניה"). החשבונית השלישית, ת/57, מיום 1.4.08, על שם ד.א.א.ד.מ. משאבי אנוש ונקיון בע"מ (להלן: "ד.א.א.ד.מ." ולהלן: "חשבונית ד.א.א.ד.מ.").

6. בתשובתו לחלק הכללי של כתב האישום, בהקשר לאישום זה, הודה הנאשם כי הנאשמת 2 הועברה מבעלותו של רחמים, לבעלותה של אלינה ואולם טען כי מועד העברת השליטה, חל, כמפורט בחוזה, רק בחודש אוקטובר 2007.

הנאשם כפר בהיותו מנהלה הפעיל של הנאשמת 2.

הנאשם כפר בכל המיוחס לו באישום זה וטען כי אין המדובר בחשבוניות פיקטיביות, אלא בכאלה שהתקבלו כדין, מספק כוח אדם.

בסופו של יום נסובה גדר המחלוקת מבחינה עובדתית, על מעמדו של הנאשם בנאשמת 2 וכן באשר לכשרותן של החשבוניות.

7. בעדותו בבית המשפט ציין הנאשם כי ההיכרות עם רחמים החלה על רקע עיסוק משותף בתחום האבטחה והשמירה, בעת ששימש כבעליה של הנאשמת 2 והנאשם שימש כקבלן משנה שלה. לדברי הנאשם, ביקש לרכוש את הנאשמת 2 נוכח המוניטין לו זכתה בתחום האבטחה, היתרי העבודה שהוענקו לה בתחום זה והמכרזים בהם נטלה חלק. הרכישה בוצעה בהתאם למתווה שהוסכם בהסכם.

הנאשם ציין בנוסף בעדותו כי על מנת לממן את הרכישה החליט ביחד עם איגור למכור את הנאשמת 4 ואף הוחלט בעצה אחת עם אלינה כי לשם מימון ראשוני, ישעבדו את דירתה בלטביה. עוד לדבריו, היה בכוונתו למלא אחר יתר התנאים הכספיים של ההסכם מרווחים אשר יופקו כתוצאה מהתייעלות הנאשמת 2 והבראתה.

הנאשם העיד כי דורון חי (להלן: "דורון") אשר כיהן כמנכ"ל הנאשמת 2 בתקופת היותה בבעלותו של רחמים, הוסיף לכהן בתפקיד זה גם לאחר העברת הבעלות לאלינה באופן שלא הותיר בידי הנאשם כל נגיעה לתפעול השוטף של הנאשמת 2.

כמו כן העיד הנאשם כי תפקידו בנאשמת 2 התמצה בחיפוש אחר מקורות מימון לחברה, התנהלות מול ספקים וגיוס כוח אדם לחברה. הנאשם פירט כי היה אחראי על ההתחשבנות הכספית עם הספקים בהתאם למידע מפורט שהועבר אליו על ידי דורון, בנוגע לעבודה שבוצעה על ידי קבלני המשנה והשוואתו אל מול נתונים שהתקבלו על ידם.

בחקירה הנגדית לא התכחש הנאשם לאחריות שחלה עליו מתוקף תפקידו בנאשמת 2 בציינו: "נכון אני לא מתנער מאחריות שהיתה לי בחברת אפוד מגן- אכן, הייתי אחד מהמנהלים שלי חתמתי על החוזים והייתי מעורב בחשבון עם הספקים...." (עמ' 153 ש' 18).

הנאשם הבהיר כי לא נרשם כבעליה של הנאשמת 2, אך נוכח מניעה לעשות כן. עוד לדבריו, אלינה, אשר הנאשמת 2 נרשמה על שמה, לא נשאה בכל תפקיד מוגדר בחברה ואף לא קיבלה כל תשלום כספי.

8. באשר לחשבוניות יעקובוב העיד הנאשם כי משקפות עסקת אמת, על פי הסכם התקשרות שנחתם בין הנאשמת 2 ליעקובוב (ת/21) במסגרתו סיפקה עובדים לנאשמת 2, כקבלן משנה שלה.

הנאשם פירט כי במסגרת היותו אמון בנאשמת 2, על ההתקשרות עם קבלני המשנה, רקם את ההסכם עימם, בדק את כלל האישורים והמסמכים הרלוונטיים, על מנת לוודא את חוקיותם וכשרותם וכן היה אחראי על ההתחשבנות הכספית עימם, על יסוד השוואת מסד נתונים מדוקדק שקיבל מדורון אל מול נתונים שסופקו על ידי קבלן המשנה.

עוד פירט הנאשם כי כך נהג גם בעניין יעקובוב וכי חשבוניות יעקובוב הוצאו על פי דרישתו.

9. בהקשר לחשבונית ד.א.א.ד.מ. העיד הנאשם כי היה אמון על הליכי ההתקשרות עם חברת ד.א.א.ד.מ., אשר שימשה כקבלן משנה של הנאשמת 2, לאספקת כוח אדם. הנאשם תיאר כי הכיר את דימיטרי נזרנקו, בעליה של חברת ד.א.א.ד.מ. (להלן: "נזרנקו") וכי החברה הוקמה על ידי נזרנקו, כשברקע התחייבותו לסייע לו ולספק לו עבודה.

הנאשם העיד בנוסף כי היה אמון גם על תהליך הוצאת חשבונית ד.א.א.ד.מ. וביטולה. לדבריו, מדובר אמנם בחשבונית אשר הוצאה כדין. עם זאת, לאחר שנחקר ברשויות מע"מ, גמלה בליבו ההחלטה להימנע מלסבך את נזרנקו, אשר לבטח יזומן גם הוא לחקירה ועל כן הציע לו לבטל חשבונית זו כמו גם אחרת שהוצאה לנאשמת 2. זאת בהתאם למתווה שהגה, על פיו, יפוצה נזרנקו, בגין מאמציו והמשאבים שהשקיע בביצוע העבודה ואילו עובדי חברת ד.א.א.ד.מ., יירשמו כעובדי הנאשמת 2 והנאשמת 3, על פי החברה עבורה ביצעו את העבודה וזו גם תישא בעלות שכרם.

עוד לדברי הנאשם, שוחח טלפונית עם לבנה, מנהלת החשבונות ממשרדו של רו"ח חרפק (להלן: "לבנה" ולהלן: "רו"ח חרפק") והורה לה לבטל את שתי החשבוניות שהוציא נזרנקו לנאשמת 2 ולנאשמת 3 ואולם מחמת טעות אנוש, לא בוטלה חשבונית ד.א.א.ד.מ., אלא נרשמה וקוזזה.

10. כפי שיפורט בהמשך, הנאשם לא עורר את אמוני ולא שוכנעתי כי תיאר את העובדות כהווייתן. ניתן היה להתרשם בבירור כי אינו מגולל בעדותו מהלך דברים קונקרטי ואותנטי, שנצרב בזיכרונו. אלא טווה גרסה מגמתית, הנסמכת על סדרי עבודה והסדרים כלליים תוך הפנייה לעדויות התביעה כמו גם לראיות ההגנה העתידיות, בניסיון לשמוט את הקרקע מתחת למארג הראיות שהובא על ידי המאשימה, הן מבחינת הגיונם של הדברים והן מבחינה חשבונאית.

כחלק מקו ההגנה המובנה שהעלה הנאשם שב והדגיש כי הפעילות העסקית של הנאשמת 2 מאופיינת בלקוחות מוסדיים, אשר ההתקשרות עמם מבוצעת לאחר מיצוי הליכי מכרז והסכמי התקשרויות מדוקדקים. עוד לדבריו, העבודה עם גופים אלה מתאפיינת בצרכים דינמיים מבחינת העובדים המחייבת התקשרות עם קבלני משנה על מנת להיענות לדרישות המשתנות. בנוסף הדגיש כי התשלום על ידי אותם גורמים מוסדיים אינו מועבר כלאחר יד אלא לאחר הליכי בדיקה ואישור המקובלים במגזר הציבורי, מקום שלבטח לא היה מאפשר לו מרחב תמרון לביצוע העבירות המיוחסות לו.

ייאמר תחילה כי הלקוחות המוסדיים וסדרי העבודה המאפיינים אותם, נוגעים להתחשבנות הכספית בינם לבין הנאשמת 2. זאת בעוד שגדר המחלוקת בתיק זה נוגעת לפן אחר והוא ההתחשבנות הכספית שבין הנאשמת 2, לבין קבלני המשנה שלה, להבדיל מזו עם לקוחותיה.

לא זו אף זו, אף אם אצא מנקודת הנחה כטענת הנאשם, כי אכן מסיבות תפעוליות שונות, נזקקה הנאשמת 2 להעסיק עובדים באמצעות קבלני משנה ואף אם אלה אכן סיפקו עובדים לביצוע עבודה עבור גופים מוסדיים, לא ניתן להקיש ממצב דברים כללי זה, אודות לב ליבה של המחלוקת הנוגעת לקבלני המשנה הספציפיים וכשרותן של החשבוניות מושא אישום זה.

כפי שיפורט גם בהמשך, במסגרת קו הגנה זה, שקד הנאשם על הבאת ראיות, דוגמת נ/4, נ/5 ו- נ/10, המצביעות על עבודות שנדרשה הנאשמת 2 לבצע עבור לקוחות מוסדיים ואחרים, שאין עוררין בדבר קיומם ופרטים אודות העובדים שביצעו אותן, במהלך החודשים דצמבר 2007, מרץ 2008 ואפריל 2008. ואולם לבד מעצם העובדה הבלתי שנויה במחלוקת כי הנאשמת 2 ביצעה עבודות בעבור לקוחות מוסדיים ואחרים, לא הוכח כל קשר בין עבודות אלה לבין החשבוניות מושא כתב האישום, האם העובדים הועסקו במישרין על ידי הנאשמת 2 או על ידי קבלני משנה שהם ואלה מושא אישום זה בפרט ומי מהם נשא בעלות שכרם של עובדים אלה.

במאמר מוסגר ייאמר כבר עתה, כי יש לתהות, הכיצד השתמרו בידי הנאשם מסמכים אלה בעוד אחרים, הנוגעים לגדר המחלוקת גופה, לא היו לטענתו בנמצא. גם הודעת ההגנה כי תעתור לצו לקבלת מסמכים המצויים בידי המפרק של הנאשמת 2, עו"ד אורי דניאל, לא באה בסופו של יום לכלל מימוש.

הנאשם טרח להדגיש, במסגרת עדותו בבית המשפט, כי היה אחראי באופן אישי על בדיקת כשרותם של קבלני המשנה עמם התקשר, תוך הקפדה על מסמכים הרלוונטיים בתחום המיסוי והרישום. כמו כן שב והדגיש את ההתקשרות, עם קבלני משנה, כמקובל בענף האבטחה והשמירה, על מנת לספק עובדים לצרכים דינמיים משתנים. גם בהקשר זה הציג הנאשם מסמכים הנוגעים אך לעצם הוכחת קיומן של החברות ששימשו כקבלני משנה ועצם ההתקשרות עמן ואולם לא הציג ראיות קונקרטיות הנוגעות למימוש ההסכם, מקומות העבודה אליהם נדרשו קבלני המשנה לספק עובדים לנאשמת 2, הגורם שנשא בעלות התשלום לשכרם ומסד הנתונים על בסיסו בוצעו ההתחשבנויות עליהן היה אמון הנאשם במסגרת התפקיד הניהולי שמילא בנאשמת 2.

כשיטתו עשה הנאשם כל שלאל ידו, על מנת לצייר מהלך עסקים לגיטימי ושגרתי של הנאשמת 2 ופעילותה על פי אמות המידה המקובלות בענף. ואולם בהיבט היחסים הספציפיים שבין הנאשמת 2 לקבלני המשנה שלה, יעקובוב וד.א.א.ד.מ., עלו תמיהות רבות. הן בנוגע למעורבותו של הנאשם בנסיבות הקמת החברות או רכישתן, העברת הבעלות תדירות בחברות אלה והיעדר כל פעילות עסקית אחרת מעבר לזו שנבעה מההתקשרות עם הנאשם והחברות הנוגעות אליו.

הנאשם העלה שלל גרסאות בהקשר למועד בו עברה אליו השליטה בנאשמת 2. בסופו של יום לא נדרשתי להכרעה בעניין זה. שכן, המועד הנקוב בכל אחת מהחשבוניות, מאוחר ממילא אף לזה המאוחר ביותר, בו נקב הנאשם, באחת מגרסאותיו. כמו כן גם לשיטתו של הנאשם, היה מעורב ישירות בתהליך הוצאת החשבוניות ואלה הופקו על ידי רחמילוב ונזרנקו, לבקשתו. ואולם היה בחוסר העקביות כדי לחזק את התרשמותי בדבר חוסר מהימנותו של הנאשם.

מהסכם במכירה של הנאשמת 2 מרחמים לאלינה, ת/73 (להלן: "ההסכם"), נמצאנו למדים, כי נחתם בחודש ספטמבר 2007. באותה העת היה מוסכם על הצדדים והנאשם בכללם, כפי שציין רחמים וכמפורט בסעיף 5.3, כי השליטה בחברה הועברה לידי אלינה ובפועל לידי הנאשם, רטרואקטיבית, החל מיום 1.7.07.

במענה לכתב האישום טען הנאשם כי השליטה הועברה אליו בחודש אוקטובר 2007 ותלה את כניסתו לתפקיד בנאשמת 2 בתשלום חצי מיליון ש"ח כמתחייב מההסכם. ואולם נוסח ההסכם אינו מחייב כאמור.

הנאשם שב על גרסה זו גם בעדותו בבית המשפט ואולם בהמשך ציין כי החל בתפקידו הרשמי בנאשמת 2, במהלך חודש אוגוסט, מיד לאחר העברת סך של מחצית המיליון.

בחקירה הנגדית העלה הנאשם גרסה נוספת, שאינה עולה בקנה אחד עם נוסח ההסכם, שהאחריות עברה רשמית לאלינה בנובמבר 2007, לאחר העברת הרישום בפועל אצל רשם החברות.

11. מעדותו של הנאשם בבית המשפט עלה כי הגם שבכתובים נרשמה אלינה כבעליה של הנאשמת 2, בפועל היתה בבעלותו. כמו כן כי לא נרשם כבעליה, אך נוכח מניעה לעשות כן. עוד עלה כי התכנית לרכישתה של הנאשמת 2 היא פרי תכנונו של הנאשם והוא עמל על גיוס המשאבים למימונה וכן לפירעון חובותיה. הנאשם אף נשא במסגרת הנאשמת 2, בתפקיד ניהולי ונקט במישרין בפעולות הנוגעות לתחומי האחריות, המצויים בלב ליבה של המחלוקת בתיק זה, הנוגעים להסכמי התקשרות עם הספקים ולהתחשבנות עימם. אלינה, הבעלים הרשום, לא נשאה בכל תפקיד בחברה וממילא לא קיבלה שכר ולא נשאה ברווחים.

מעדותו של הנאשם למדנו אודות מידת מעורבותו בנאשמת 2 בעניינים הנוגעים להתוויית ההתקשרות עם הספקים מושא חשבוניות יעקובוב ו-ד.א.א.ד.מ , בהקשר להליך הוצאת החשבוניות על ידם, על פי דרישתו ובעניין ד.א.א.ד.מ, גם בביטולן.

על מנת לשמוט את הקרקע מתחת לטענת המאשימה כי החשבוניות פיקטיביות, טרח הנאשם להדגיש בעדותו כי "עבד לפי הספר". הוא פירט את מעורבותו בהליך ההתקשרות עם קבלני המשנה ובקיאותו בתהליך הוצאת החשבוניות, לרבות הבדיקות והחישובים שערך עובר לתשלום בעבור העובדים שסיפקו ובקשתו להנפקתן. בנסיבות אלה לבטח לא יכול ותשמע טענה מפי הנאשם כי לא היה מודע לאי כשרותן של החשבוניות, היה ויקבע כי אכן מדובר בחשבוניות פיקטיביות, אשר התקבלו וקוזזו במטרה להתחמק מתשלום מס.

12. גם מעדויות נוספות למדנו אודות היות הנאשם בעליה של הנאשמת 2, בעוד אלינה משמשת אך ככסות, וכן אודות התפקיד הניהולי בו נשא, הכולל תחומי אחריות בפן הכספי של החברה, על ההתקשרות עם קבלני המשנה ועל ההתחשבנות עמם, כאמור לעיל.

13. מעורבותו בשל הנאשם ברכישת הנאשמת 2 ובניהולה, עולה מעדותו של רחמים.

רחמים העיד כי ייסד את הנאשמת 2, בשנת 1986, החזיק בה ביחד עם אשתו וניהלה, עד לשנת 2007, שאז מכרה, כמפורט בהסכם, לאלינה ואולם בפועל נרכשה על ידי הנאשם.

מעדותו של רחמים עלה בנוסף כי חרף כך שההסכם נחתם בחודש 09/07, למעשה הועברה השליטה בנאשמת 2, לרוכש בפועל, הנאשם, במועד מוקדם יותר, כבר ביום 01.07.07.

14. על מידת מעורבותו של הנאשם בעסקת הרכישה של הנאשמת 2 ובניהול החברה לאחר מכן, והיותו כהגדרתה "איש הכספים" של הנאשמת 2, ניתן ללמוד גם מעדותה של אלינה.

עלה במפורש כי אלינה לא נשאה בכל תפקיד בנאשמת 2 ולא הייתה מעורה כלל בפעילותה. עוד עלה מעדותה כי למעשה מי שניהל את המשא ומתן לקראת עסקת הרכישה, היו רחמים דורון והנאשם. היא הובאה בסוד העניינים רק בשלב מאוחר יותר כשדורון והנאשם נדברו עמה על רכישת המניות.

אלינה הכבירה מילים בתארה את הנאשם כמי שאמון על גיוס הכספים בנאשמת 2, על מנת לעמוד בתנאי ההסכם. כמו גם על מחויבותו האישית להגשת הדו"חות ותשלום המיסים של הנאשמת 2 במועדם. בהקשר זה אף תיארה כי תשלומי המס היו בנפשו של הנאשם והטרידו את מנוחתו, על חשבון זמנם הפנוי וחייהם הזוגיים.

15. גם עדותה של לבנה, אשר טיפלה בהנהלת החשבונות של הנאשמת 2 מטעם משרדו של רו"ח חרפק, בתקופתו של רחמים ובתקופת הנאשם, הוסיפה נדבך למארג הראייתי, באשר למעמדו של הנאשם בנאשמת 2.

לדבריה, נהגה להגיע למשרדי הנאשמת 2, אחת לחודש על מנת לערוך את המשכורות לעובדים, אשר שכרם שולם חלקו בשיקים וחלקו באמצעות העברה בנקאית. את יתר הנהלת החשבונות השוטפת, שכללה הזנת הכנסותיה של הנאשמת 2 למערכת הנהלת החשבונות, פקודות היומן וההוצאות וההכנסות, נהגה לערוך במשרדה.

מעדותה של לבנה עלה אמנם כי במסגרת תפקידה עמדה בקשרי עבודה עם דורון, אשר גם לאחר ההסכם, המשיך לשמש בתפקידו כמנכ"ל בנאשמת 2 ודבר היות הנאשם הרוכש בפועל של הנאשמת 2 גולה לאוזניה משמועות בלבד. ואולם הוגשו באמצעותה השיקים של הנאשמת 2, ת/1 ו-ת/2, עליהם מופיע הסימון 80005, שנהגה לבנה להטביע, שמשמעותו הלוואת בעלים, או החזרתה, וכרטסת זו שויכה על ידה לנאשם, כפי שהוסכם גם על ידי ההגנה.

16. דורון, הובא לעדות במסגרת פרשת התביעה ובאופן תמוה, גם כעד הגנה, כפי שיפורט בהמשך. עדותו ש פכה אור בין היתר, על מעמדו ותפקידו של הנאשם, בנאשמת 2, הגם שבפועל נרשמה על שמה של אלינה והעובדה כי זו האחרונה למעשה לא מילאה בה כל תפקיד, מעבר לרישומה הפורמלי כבעליה. כמו כן שפך אור בעדותו על מהלך התנהלותה של הנאשמת 2, שעיסוקה בתחום האבטחה, בהקשר לקבלני המשנה שהעסיקה, כמקובל בענף ומעורבותו של הנאשם בהקשר זה.

בעדותו בבית המשפט, ציין דורון כי עוסק בתחום האבטחה, מעל לעשור, בתפקידי מנכ"ל או סמנכ"ל. לדבריו, החל לעבוד בנאשמת 2 כסמנכ"ל תפעול, בחודש 04/06, בעת שהייתה בבעלותו של רחמים ושימש בתפקיד זה, גם לאחר שנמכרה וזאת עד לחודש 08/08, עת הוגשה בקשה לפירוקה.

דורון פירט כי הכיר את הנאשם, בעת ששימש כקבלן משנה של הנאשמת 2 , בתקופה שהיתה בבעלותו של רחמים.

דורון תיאר כי בעת שהנאשמת 2 היתה בבעלותו של רחמים, שימש כאחראי על הצעות המחיר ללקוחות ותפעול העבודה מולם. כמו כן על קליטת העובדים, הכשרתם ותפעולם השוטף. בנוסף היו בתחום אחריותו חתימה על חוזים דוגמת הזמנת ציוד ועבודה, להבדיל מחוזים מוסדיים, עליהם היה חותם רחמים. עוד לדבריו, נהג להכין טבלה של אתרי העבודה, להעבירה לאישורו של רחמים ובהמשך לאישור הלקוח על ביצוע העבודה. עם קבלת אישור כאמור, הוציא חיוב ללקוח וגבה את התשלום. דורון תיאר בנוסף כי בעת שהנאשם שימש כקבלן משנה של הנאשמת 2, העלה בפניו את השגותיו, בפגישה שקיימו ביניהם ורק לאחר שהגיעו לעמק השווה, הוציא חשבונית בהתאם.

דורון תיאר בנוסף כי החל מחודש יולי 2007, עת עברה הנאשמת 2 לידי הנאשם, פחתה מעורבותו בהיבט ההתחשבנות מול הספקים. תפקידו התמצה בהעברת הדו"חות עם פירוט נתוני העובדים, לנאשם, מבלי להיות שותף לתהליך אישור החשבונית והתשלום לחברה הקבלנית. הנאשם לבדו טיפל בהמשך התהליך, לרבות העברת התשלום לגורם המתאים וכלשונו של דורון: "לשלם לעצמו או לחברה מי שזה לא יהיה" (עמ' 33 לפרוטוקול, ש' 16).

דורון שב והבהיר גם בחקירתו הנגדית, כי לא התקיים כל קשר בינו לבין קבלני המשנה של הנאשמת 2, אשר סיפקו לה כוח אדם ולא ראה את החשבוניות שהוצאו על ידם. עוד לדבריו, לא היה מודע לזהותם של קבלני המשנה שעבדו עם הנאשמת 2, בתקופת זמן נתונה ולא היה שותף להסכם ההתקשרות עמם.

17. גם מחוות הדעת שהוגשה מטעם ההגנה על ידי רו"ח חרפק שעבד בשירות הנאשמות 2 ו-3 נ/19 (להלן: "חוות הדעת") עלה כי הנאשם היה מנהלה של הנאשמת 2, בעת הרלוונטית.

באשר לחשבוניות יעקובוב

18. גם בהקשר לחשבוניות יעקובוב, כשיטתו, הכביר הנאשם מילים, בתיאור כללי של התופעות הרווחות בענף האבטחה.

נכונה אני אכן, לצאת מנקודת הנחה, כי הנאשמת 2 נהגה, כמקובל בענף האבטחה, להעסיק עובדים באמצעות קבלני משנה, המשתנים באופן תדיר. אף לא מן הנמנע כי אותה קבוצת עובדים הועסקה בפרקי זמן שונים על ידי קבלני משנה שונים. כך עלה גם מעדותו של דורון שהגדירם כ"קבלן תורן" האמור לספק כסות חשבונאית לעבודה שבוצעה כל העת, על ידי אותם העובדים.

ואולם אין במצב דברים כללי כאמור, כדי ללמד מאליו, על אודות הטעון הכרעה בתיק זה. קרי, האם יש בחשבוניות יעקובוב כדי לשקף לאשורן עסקאות אמת של אספקת עובדים על ידי יעקובוב, כקבלן משנה של הנאשמת 2, לאתרי העבודה ובסכומים הנקובים בה.

19. הנאשם עמד באריכות על חוסר ההיגיון הכלכלי שבטענת המאשימה כי מדובר בחשבוניות פיקטיביות והעלה טענות כלליות, הנוגעות בין היתר לאופי העבודה ולחשיבות מסד הנתונים וההתאמה שבין שעות העבודה שהיוו בסיס להתחשבנות עם הלקוח, לבין אלה שהיוו את הבסיס להתחשבנות עם קבלני המשנה.

ואולם בפועל, לא הוצגו על ידי ההגנה כל ראיות קונקרטיות, שיהא בהן כדי לקשור בין העבודה שביצעה הנאשמת 2 עבור לקוחותיה בתקופה הרלוונטית, אם בכלל, לבין החשבוניות הספציפיות, קרי ביצוע עבודה כאמור באתרים הנקובים בחשבונית ובאמצעות עובדים שסופקו על ידי יעקובוב כקבלן משנה של הנאשמת 2.

אף התקשיתי לקבל את טענת הנאשם כי לא עלה בידו להציג מסמכים כאמור, נוכח החרמתם על ידי רשויות מע"מ והעברתם למפרק שמונה לנאשמת 2 במסגרת הליכי פשיטת הרגל שהתנהלו בעניינה. בה בעת שכאמור לעיל, נמנעה ההגנה מלמצות את ההליכים ולפנות למפרק הממונה, כפי שהצהירה שתעשה.

20. כפי שצוין לעיל, עלה בידי הנאשם להציג במסגרת פרשת ההגנה, אסופות מסמכים, דוגמת נ/4, נ/5 ו-נ/10, לביסוס טענותיו הכלליות באשר לעבודה שביצעה הנאשמת 2 עבור לקוחותיה ומסד הנתונים שהיה לנגד עיניו בעת עריכת ההתחשבנות עימם. ואולם באופן תמוה, לא עלה בידו להציג דווקא את המסמכים הנוגעים לגדר המחלוקת ולהוכיח ביצועה של העבודה ללקוחות, אף אם בוצעה, באמצעות עובדים שהועסקו על ידי יעקובוב כקבלן משנה. אף לא הובהר כיצד התגלגלו לידיו של הנאשם אותם מסמכים דווקא ולא אלה הרלוונטיים.

21. להוכחת טענתה בדבר כשרותן של חשבוניות יעקובוב ביקשה ההגנה לסמוך ידיה על חוות דעת מומחה, נ/19, שנערכה על ידי רו"ח חרפק (להלן: "חוות הדעת").

בתי המשפט עמדו על מידת החשיבות שיש לייחס למידת האובייקטיביות של עורכי חוות דעת מומחה. כך נקבע, בין היתר, בע"א 2558/91 פלונית נ' פלוני:

"עדות מומחה היא עדות חריגה, המאפשרת קבלת עדות סברה במקום שבו היו משתיקים עד אחר. על פי הדין, באין ראיה לסתור את חוות הדעת יש לקבלה, ועל כן, יש חשיבות לכך שחוות הדעת תהיה אובייקטיבית. ודוק, אין מדובר בכך שחוות הדעת תהיה כנגד בעל הדין המביא אותה. המציאות היא שבעלי דין מביאים רק את חוות הדעת התומכת בגירסתם, אבל גם כאשר מדובר בחוות דעת תומכת, יש להביאה מפי אדם שאין לו אינטרס אישי בתוצאות המשפט. בית המשפט צריך להניח שמדובר באדם שהתמודד עם העובדות הנוחות והבלתי נוחות והוא כפוף הן לתשלום שכרו והן למערכת אתיקה מקצועית אשר כלפיה הוא עתיד ליתן דין וחשבון."

חוות הדעת נערכה על ידי מי ששימש כרו"ח של הנאשמות 2 ו-3 בעת הרלוונטית ואף הובא כעד הגנה מטעמה, מתוקף תפקידו זה.

אחת מצרופותיה של חוות הדעת מדגישה עניין זה ביתר שאת. שכן ממכתב שהפקיד רו"ח חרפק בידיו של הנאשם עולה התייחסותו הן לחשבוניות יעקובוב מושא חוות הדעת והן לחשבונית ד.א.א.ד.מ. לגביהן הובא רו"ח חרפק לעדות במסגרת פרשת ההגנה, לעדות מכלי ראשון ושלא כעד מומחה, במסגרת תפקידו כרו"ח של הנאשמת 2, על מנת לתמוך בקו הגנה מהותי הנוגע לחשבונית זו. רו"ח חרפק אף העיד במסגרת האישום השני, בהקשר לחלק מהותי מקו ההגנה של הנאשם, הנוגע לבקשה לפריסת חוב המע"מ שהוגשה בעניינה של הנאשמת 3, אם לאו.

22. מהטעמים האמורים לעיל, היה מקום שלא להידרש כלל לחוות הדעת ולמסקנותיה. ואולם מעבר לנדרש יצוין כי יש לדחותן גם לגופן.

בחוות הדעת, הבהיר רו"ח חרפק כי התבקש לחוות דעתו, בדבר ההיגיון הכלכלי שבסכומים הנקובים בחשבוניות יעקובוב. זאת על סמך בדיקת נתוני פעילותה הכספית של הנאשמת 2 בעבר, השוואתם לנתונים המשתקפים מחשבוניות אלה ובחינת סבירותם.

מסקנת רו"ח חרפק בסיכום חוות הדעת היא כי חשבונית יעקובוב מ-12/07 ו-01/08 אינן פיקטיביות וזאת בהסתמך על היותן תואמות את הממוצע הרב שנתי, של עלות השכר והשומרים מתוך המחזור השנתי לשנים 2005 ו-2006 ואף נמוכות ממנה, נוכח גובה סכום החשבונית הראשונה.

עוד לדבריו, אי היותן של חשבוניות יעקובוב פיקטיביות, נלמד גם מהמידע שנמסר לו כי יעקובוב המשיכה לתת שירותי שמירה ולא נטען בדבר היות חשבוניות אחרות שהוציאה, פיקטיביות גם הן.

23. רו"ח חרפק נסמך בחוות הדעת על נתונים מספריים שנתיים הנוגעים לשנים 2005 ו-2006 עת היתה הנאשמת 2 בבעלותו של רחמים. ואולם לא הביא לידי ביטוי בחוות הדעת נתונים השוואתיים הנוגעים לשנת 2007 ולחודשים הספציפיים בהם היתה הנאשמת 2 תחת ניהולו של הנאשם. למעט החודשים הנוגעים לחשבוניות יעקובוב גופן.

הוסף לכך את העובדה כי מסקנותיו של רו"ח חרפק מבוססות על נתונים סטטיסטיים רב שנתיים, מבלי להביא לידי ביטוי מפורט את התנודות החודשיות, המהוות למעשה את הבסיס לחוות הדעת. זאת בעוד שגם מהחודשים מושא חשבוניות יעקובוב עלה כי היחס בין הסכום שיוחד למשכורות לבין קבלני המשנה משתנה בשיעור ניכר. כמו גם שיעור עלות השמירה מתוך המחזור החודשי.

עצם קיומו של שוני כאמור והיעדר כל הסבר לפשרו, שומט את הקרקע מתחת למסקנתו של רו"ח חרפק כי האפשרות היחידה המתבקשת שאין המדובר בחשבוניות פיקטיביות.

רו"ח חרפק ביקש למצוא תימוכין למסקנתו ביתר החשבוניות שהוצאו על ידי יעקובוב ואשר לא נטען בדבר אי כשרותן. ואולם לא אך שאין בעובדה זו כשלעצמה כדי להוביל למסקנה חד משמעית נחרצת, אלא אף עניין זה נטען בכלליות בלבד ולא הוצגו כל נתונים באשר לחודשים הרלוונטיים.

החשבונית הראשונה

24. ויקטור רחמילוב (להלן: "רחמילוב"), ששימש בעברו בתפקידים ציבוריים ופרטיים שונים, לרבות כסגן ראש עיריית אופקים, העיד מטעם המאשימה, אודות נסיבות ההתקשרות של יעקובוב עם הנאשמת 2 וחשבוניות יעקובוב, שהוצאו עבורה.

רחמילוב ציין כי רכש את החברה מבעליה, יעקובוב נחמיה (להלן: "נחמיה") ביום 07.01.08, כמפורט בשטר העברת המניות, ת/20 וכי היה רשום כבעליה במהלך שלושה שבועות בלבד.

רחמילוב תיאר כי נקט ביוזמה ופנה לנאשמת 2 על מנת לשמש כקבלן משנה שלה, מאחר וביקש לעסוק בתחום האבטחה, השמירה והניקיון. לדבריו, נענה בחיוב ולאחר שהוסבר לו באלו עבודות מדובר, נחתם ביום 02.12.07 בין הנאשמת 2 באמצעות הנאשם- בעליה החדשים ואדם נוסף, לבין חברת יעקובוב, הסכם אספקת שמירה וכוח אדם, ת/21 (להלן: "הסכם ההתקשרות") על פיו אמור היה לחלוש על אספקת העובדים, בתחום השמירה, במספר רשויות באזור המרכז.

עיון בהסכם ההתקשרות העלה כי נחתם פעם נוספת על ידי רחמילוב, כבעליה של יעקובוב ביום 8.1.08 בעת הצגת מסמכי העברת המניות המעידים על כך. זאת בעוד שביום 2.12.07, נחתם על ידו כבעלים עתידיים שלה, כפי שיפורט בהמשך.

25. מעדותו של רחמילוב נמצאנו למדים כי החשבונית הראשונה הוצאה על ידו ביום 31.12.07, ונחתמה בחתימת ידו, עוד בטרם בא הסכם ההתקשרות לכלל מימוש. כמו כן עלה כי הפרטים הנקובים בה נרשמו על ידו על סמך אתרי העבודה שאמורים היו לעבור לחסותו, על פי הסכם ההתקשרות.

רחמילוב שלל נחרצות כי סיפק את העובדים או ביצע את העבודה מושא החשבונית הראשונה. ובלשונו: "אני לא סיפקתי את העבודה הזאת, כבר היתה עבודה בפועל ואני קיבלתי אותה בסיום החודש. ככה הכוונה היתה שאני מקבל אותה לטווח ארוך." (עמ' 54 לפרוטוקול ש' 16). עוד לדבריו, נאמר לו על ידי הנאשם כי העבודה בוצעה על ידי עובדים שהועסקו באמצעות קבלן אחר שפרש לפני תום אותו החודש.

רחמילוב ציין כי לא קיבל תשלום בעבור הסכם ההתקשרות אלא "על החשבונית שנתתי". (עמ' 53 לפרוטוקול ש' 32). עוד לדבריו, התשלום בסך 16-17 אלף ₪, שולם לו על פי הסכם ההתקשרות, בגין עבודות שהתעתד לבצע ואולם טרם החל בביצוען.

26. הנאשם אישר בעדותו כי החשבונית הראשונה, הוצאה על ידי רחמילוב לבקשתו. עם זאת טען כי רחמילוב נקלע לכלל טעות בציינו כי נאמר לו שהעבודות בוצעו על ידי עובדים מטעמו של קבלן אחר ועמד על כך כי המדובר בעבודות שבוצעו על ידי יעקובוב באמצעות עובדים ש"קיבל בירושה" והועסקו באתרי העבודה קודם לכן על ידי קבלני משנה אחרים. כמו כן טען הנאשם כי הדבר לא היה בידיעתו של רחמילוב שכן טרם היה סיפק בידו להיכנס למלוא נבכי פעילות החברה החדשה שרכש.

27. נהיר לי כי המדובר בגרסה שהועלתה על ידי הנאשם בניסיון להציל את עורו נוכח גרסתו המפלילה של רחמילוב.

מצאתי לאמץ את גרסתו של רחמילוב ושוכנעתי כי בעת הרלוונטית להוצאת החשבונית הראשונה, הסכם ההתקשרות טרם בא לכלל מימוש והעבודה באתרים המפורטים בה, אף אם בוצעה, לבטח לא בוצעה על ידי עובדים שסופקו באמצעות יעקובוב, כקבלן משנה של הנאשמת 2 ועל כן אינה משקפת את העסקה לאמיתה והמדובר בחשבונית פיקטיבית.

28. גרסת הנאשם כי העבודה בוצעה על ידי עובדים שסופקו לנאשמת 2 על ידי יעקובוב ואולם רחמילוב אינו מצוי במתרחש בה, לוקה בכשל לוגי. שכן, גם לשיטת הנאשם, לא קדמו להסכם ההתקשרות עליו חתם עם רחמילוב, כל מגעים או התקשרות עם יעקובוב באמצעות גורם אחר כלשהו ורחמילוב מבחינתו הוא הגורם הבלעדי והראשוני העומד מאחורי התקשרות זו. אף לא הובא כל גורם כאמור שיעיד על ביצוע עבודות מטעמה של יעקובוב, שאינן בידיעתו של רחמילוב.

29. אף שוכנעתי לאור עדותו של רחמילוב כי החשבונית הראשונה הונפקה על ידו מטעמה של יעקובוב, לבקשת הנאשם, לאחר שטען בפניו כי הוא נדרש לעשות כן בגין עבודה שביצע קבלן אחר, ונטש, מסיבה עלומה, את העבודות בעיצומן. שכן נוכח מהות הגרסה לבטח לא היה רחמילוב מעלה אותה, לשווא.

אף נמצאנו למדים כי גרסה זו לא נסתרה שכן ההגנה נמנעה מלעמת את רחמילוב, בזמן אמת, במהלך חקירתו הנגדית, עם טענה זו. אף לא נעשה כל ניסיון לרענן את זכרונו של רחמילוב בפרטים אודות הסיטואציה המדוברת בה נטען כי נטל חלק ביחד עם הנאשם.

30. נסיבות החתימה על הסכם ההתקשרות, תמוהות ומעיבות מאליהן על כשרותן של חשבוניות יעקובוב בכלל וזו הראשונה בפרט. הנאשם, הפליג בתיאוריו הכיצד הקפיד על בדיקת כשרותם של קבלני המשנה עימם התקשר. ואולם נמצאנו למדים כי הסכם ההתקשרות הנושא את התאריך 02.01.07, נחתם עם רחמילוב בשמה של חברת יעקובוב, "כבעלים עתידי" שלה ובטרם הוברר כי אכן תעבור לידיו ובעת שבפועל היתה בבעלותו של נחמיה.

גם במועד המתנוסס על החשבונית הראשונה, שהוצאה על ידי רחמילוב, 31.12.07, טרם הועברה אליו הבעלות, אלא אך ביום 7.1.08 כעולה משטר העברת המניות ת/20.

הנאשם טען בהקשר זה כי המועד הנקוב בחשבונית אינו משקף לאשורו את מועד הוצאתה, אלא הוצאה לאחר 7.1.08, המועד בו הועברה הבעלות ביעקובוב לרחמילוב. הנאשם אף טען כי התרה ברחמילוב כי לא יוכל להוציא חשבונית בשמה של יעקובוב טרם תועבר הבעלות בפועל ועל כן גם עמד על כך כי יאשרר את החתימה על הסכם ההתקשרות לאחר מועד זה ובפועל אכן רחמילוב חתם עליו בחתימת ידו, בשנית, ביום 8.1.08, מועד הצגת המסמכים המעידים על העברת הבעלות לידיו.

גרסת הנאשם כי המועד הנקוב בחשבונית הראשונה אינה משקפת את המועד בו הוצאה לאשורה, מצביעה כשלעצמה על כך כי אינו רוחש כל חשיבות לאמיתות המידע שעל גבי המסמכים שעוברים תחת ידיו, ככל שמשרתים את מטרותיו.

הנאשם עמל על הצגת תמונה של התחשבנות כדין בינו לבין רחמילוב, ביום 8.1.08, המועד הנטען להוצאת החשבונית הראשונה. הוא תיאר כי רחמילוב הגיע כשהוא מצויד במסמכים הנדרשים על מנת להעיד על כך שהוא מוסמך להוציא את החשבונית. כמו כן הצטייד ברשימות מפורטות של שעות העבודה על מנת שיהוו בסיס להתחשבנות והנאשם בתפקידו השווה ביניהם לבין מסד הנתונים שהיה ברשותו. כאשר הגיעו לעמק השווה, הנפיק לו את החשבונית עבור העבודה שביצעה יעקובוב.

דא עקא כי רחמילוב לא עומת כלל וכלל עם גרסה זו. גרסה זו של הנאשם אף אינה מתיישבת עם גרסתו האחרת כי רחמילוב לא היה מצוי כלל בנבכי פעילות החברה.

נמצאנו למדים בנוסף, מהסכם ההתקשרות, כי הנאשמת 2 אמורה היתה לשלם במישרין את שכרם של העובדים שיסופקו לה על ידי יעקובוב כקבלן משנה שלה. הסדר המעמיד בספק את התכלית לשמה רווחת התופעה של שימוש בקבלני משנה, בין היתר על מנת להשיג רווחה כלכלית ומועד אשראי נוסף, על ידי דחיית התשלום לקבלן המשנה, עבור העובדים. על רקע זה אף שוכנעתי בדבר מהימנות גרסתו של רחמילוב, כי התשלום שקיבל מהנאשם, על סך של 16-17,000 ₪ התקבל בעבור הוצאת החשבונית גופה ובלא שבוצעה כל עבודה בגינה.

כלל הטענות המועלות על ידי ההגנה בסיכומיה, בניסיון לקעקע את מהימנותו של רחמילוב, חוזרות כבומרנג לפתחו של הנאשם ומעיבות מאליהן על כשרותן של חשבוניות יעקובוב בכלל וזו הראשונה בפרט. ההגנה מנסה לצייר את הנאשם כמי שהתקשר בהסכם ההתקשרות עם קבלן משנה, כדין וכמקובל בענף. בד בבד עם זאת, מטילה דופי באופן התנהלותו של רחמילוב, קבלן המשנה, תוך התעלמות ממעורבותו של הנאשם ומכלל המארג הראייתי הנסיבתי המצביע על כך שאין המדובר בחשבונית כשרה אלא רק בכסות חשבונאית למימוש מטרת ההתחמקות מתשלום מס.

31. במסגרת עדותו בפרשת ההגנה הציג הנאשם לראשונה, את הכרטסת של יעקובוב בהנהלת החשבונות של הנאשמת 2, נ/6. זאת לביסוס טענותיו באשר לתשלומים ששולמו ליעקובוב בגין חשבוניות יעקובוב , כמפורט בדפי החשבון של הבנק, נ/7.

כשיטתו, בחר הנאשם להפריח טענות עמומות לחלל האוויר, תחת לגבותן בראיות מוצקות. ההגנה נמנעה מלהגיש את מסמכי הנהלת החשבונות והבנק נ/6 ו-נ/7, באמצעות עדים שיכלו לשפוך אור על מהותם, מעבר לעולה מהם על פניהם, לגביו העיד הנאשם. ההגנה אף נמנעה מלחקור אודותיהם עדים מתחום זה שהובאו לעדות במסגרת פרשת התביעה, ואף במסגרת פרשת ההגנה, דוגמת רו"ח חרפק.

ניתן היה לצפות כי מידע קונקרטי זה יוצג בפני רחמילוב, תחת העלאת טענות כלליות שנותרו בעלמא, באשר לחוסר מהימנותו.

אף תמוה כי ההגנה לא מצאה לנכון לעמת את לבנה, האמונה על הנהלת החשבונות של הנאשמת 2, עם מידע זה. וביתר שאת נוכח עדותה, כי כעולה ממאזן הבוחן, ת/7, חבה הנאשמת 2 ליעקובוב את מלוא סכום החשבונית הראשונה וגם לאור מאזן הבוחן ת/8 , נותרה ביתרת חוב מסוימת. לבנה נשאלה בכלליות ואישרה כי המאזנים אינם מבוקרים, משמע כי אינם כוללים התייחסות ליתרות פתיחה או התאמות בנקים. בעוד שמצופה היה שבשלב זה, יוצגו לפניה המסמכים המתייחסים לנתוני חשבונות הבנק, כמו גם הכרטסת של יעקובוב בנאשמת 2, הכוללת מידע באשר לנתונים אלה, על מנת לקבל את התייחסותה הספציפית בהקשר לחבותה של הנאשמת 2 ליעקובוב ובנוגע לחשבוניות יעקובוב גופן.

עוד ייאמר כי כל שעלה מדפי הבנק נ/7 היה קיומם של תנועות באמצעות שיקים שהוצאו על ידי הנאשמת 2. השיקים גופם לא הובאו כראיה, המוטב עבורו הוצאו נותר עלום ולא הוכח כל קשר בינם לבין יעקובוב כלל והחשבוניות בפרט.

אף לא נמצאה כל אינדיקציה בכרטסת יעקובוב, נ/6, בגין איזו חשבונית ניתנו התשלומים, אף אם נצא מנקודת הנחה בדבר תשלומים כאמור. אף לא נמצאה התאמה מלאה בין התשלומים שנטען על ידי הנאשם כי שימשו לכיסוי חובה של הנאשמת 2 ליעקובוב לבין העולה מהכרטסת נ/6.

עוד יובהר כי בכל מקרה הנתונים המוצגים על ידי הנאשם, בדפי הבנק ובכרטסת נ/6, מתייחסים לשנת 2008 , שאינה רלוונטית למועד הוצאת החשבונית הראשונה, בשנת 2007. התשלומים שניתנו בשנת 2008, לא שויכו כלל לחשבונית הראשונה והכרטסת הרלוונטית לשנת 2007 לא הוצגה ולא עודכנה בהתאם.

32. סעיף 47 לחוק מגדיר מהי חשבונית מס שהוצאה כדין לעוסק, ובין היתר נקבע, שעל החשבונית לשקף עסקה אשר מתקיימת בפועל בין צדדים לאותה עסקה. מסך כל האמור עלה כי החשבונית הראשונה אינה משקפת עסקה כאמור, אלא, אם בכלל, עסקה שבוצעה בין הנאשמת 2 לקבלן אחר ועל כן אין המדובר בחשבונית שהוצאה כדין.

33. יש ברישומה של החשבונית הראשונה, שהוצאה שלא כדין, בספרי הנהלת החשבונות של הנאשמת 2 וניכוי סכום המס המגולם בה, כדי לקיים את היסוד העובדתי של העבירות המיוחסות לנאשם ולנאשמת 2, נוכח מעמדו בה.

באשר ליסוד הנפשי של העבירות, כוונה להתחמק מתשלום מס, נקבע כי כוונה מיוחדת, הינה מצפונות ליבו של עושה העבירה, אשר נלמדת מסך כל הנסיבות והראיות שהובאו הנבחנות על פי הגיונם של הדברים והשכל הישר. נקבע בנוסף כי הכוונה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, נלמדת מעצם המעשה של הפחתת מס, אלא אם העלה הנאשם, הסבר היכול למצער לעורר ספק בלב ביהמ"ש בכוונתו הפלילית.

(ראה ע"פ 572/72 מדינת ישראל נ' שבח, פדי' כ"ח (1) 78, ע"פ 1182/99 הורוביץ ואח' נ' מדינת ישראל, ע"פ 502/73 שוורצברג נ' מדינת ישראל, פדי' כ"ט (1) 202 ).

שוכנעתי כאמור לעיל, כי החשבונית הראשונה הוצאה לנאשמת 2, על ידי רחמילוב, לבקשת הנאשם, טרם בוצעה כל עבודה מטעמה של יעקובוב ובעבור כזו שבוצעה על ידי קבלן אחר.

בנסיבות אלה, יש ברישומה של חשבונית זו שהוצאה לבקשת הנאשם, שלא כדין, בספרי הנהלת החשבונות של הנאשמת 2 וניכוי סכום המס המגולם בה, על מנת להפחית מחבותה של הנאשמת 2 בתשלום המס, כדי ללמד על התקיימות היסוד הנפשי, קרי, הכוונה להתחמק מתשלום המס.

החשבונית השניה

34. בהקשר לחשבונית השניה העיד רחמילוב כי כשבוע לאחר הוצאת החשבונית הראשונה, ביקש ליישם את הסכם ההתקשרות ולהתוודע לפועלים וללקוחות ונענה כי יאלץ להמתין מספר ימים. לדבריו, מאחר ואינו בקיא בתחום, חש כי סוג העבודה אינו הולם אותו ועל כן ביקש למכור את יעקובוב. בסופו של יום, מכר אותה ביום 29.01.08, תמורת 5,000 ₪ לולדן קודנר (להלן: "ולד"), שגילה עניין ברכישתה, כמפורט בהסכם המכירה מיום 29.01.08, ת/23, וממסמכי העברת מניות, ת/24 ות/25 החתומים בחתימת ידו.

רחמילוב פירט בנוסף כי עדכן את ולד בדבר הוצאת החשבונית הראשונה, העביר לחזקתו את חותמת החברה ואת כלל החומר הרלוונטי לה ויידעו בדבר קיומו של הסכם ההתקשרות על פיו פתוחה בפניו הדרך להמשיך לעבוד עם הנאשמת 2.

לא עלה בידי רחמילוב לשפוך אור על נסיבות הוצאת החשבונית השניה, שכן הוצאה לאחר המועד בו נמכרה יעקובוב לולד. ואולם עמד על גרסתו כי גם במועד הרלוונטי לחשבונית השניה, עת היתה יעקובוב בבעלותו, לא בוצעה כל עבודה מטעמה, כקבלן משנה של הנאשמת 2.

35. הנאשם אישר כי החשבונית השנייה הוצאה לבקשתו ואף אישר כי הוצאה על ידי ולד, בעבור פרק הזמן בו היתה יעקובוב בבעלותו של רחמילוב.

כשיטתו, נסמך הנאשם על נהלי עבודה כלליים ועל הרווח בענף, בהדגישו כי חברת אבטחה משמעה "מנגנון מאחורי בן אדם". בפן הפורמלי הדגיש כי ולד הוציא את החשבונית השניה, כדין ולאחר שיעקובוב עברה לבעלותו. עוד לדבריו, גם בפן המהותי, אין לתמוה כי עשה כן אך בחלוף שלושה ימים, שכן היה מצוי בהתנהלות החברה, מתוקף היותו מנהלה התפעולי, גם בעת שהיתה בבעלותו של רחמילוב, אלא שזה האחרון, לא היה מודע לכך.

ההגנה ניסתה למצוא תימוכין לגרסתה זו בעדותו של דורון. הלה ציין אמנם כי עמד בקשר מטעמה של יעקובוב עם גורם בשם ולדימיר או ולדי ואולם שלל כי המדובר באותו ולד שרכש את יעקובוב. שכן אותו אחר הציג עצמו כעובד בשטח ולא כבעלים או מנהל תפעול.

36. במסגרת עדותו בפרשת ההגנה, הגיש הנאשם אסופת מסמכים, נ/12, על מנת להוכיח כי ולד מוכר לו כמי ששימש כמנהל התפעול ביעקובוב, בתקופת היותה בבעלותו של רחמילוב.

עיון במסמכים העלה שכבר בעת הרלוונטית להוצאת החשבונית הראשונה,31.12.07 נחתם לכאורה הסכם לאספקת שירותי כוח אדם בין ולד לנאשמת 3. לא אך שבניגוד למנטרה ששב ומעלה הנאשם כי נוהג להתקשר עם חברה כיישות משפטית ולא עם גורם ספציפי המכהן בה בתפקיד מסוים, נחתם הסכם זה עם ולד, כגורם פרטי, בלא שיעקבוב מוזכרת בו כלל וכלל. לא זו אף זו, ממסמך שצורף להסכם זה עלה כי ולד רשום כעוסק מורשה בחברה אחרת לחלוטין בשם "ניק" וזאת במועד המאוחר לחתימת ההסכם, 1.1.08.

סך האמור מוביל למסקנה חד משמעית כי דין גרסת הנאשם שהעבודות מושא החשבונית השניה בוצעו תחת שרביט ניהולו של אותו ולד, שלא בידיעתו של רחמילוב, להידחות מכל וכל.

לו היה ממש בטענת הנאשם בדבר היות ולד איש מפתח ביעקובוב, לבטח היה מוכר לרחמילוב. גם הנסיבות העלומות שתיאר רחמילוב, באשר להופעתו הפתאומית של ולד, ונכונותו לרכוש את החברה, אינן עולות בקנה אחד עם גרסת הנאשם.

37. גם בהקשר לחשבונית השניה, כשיטתו, ריכז הנאשם מאמצים על מנת לוודא כי יהיו בידיו מסמכים שיהא בהם כדי להצביע ולו למראית עין, על התקשרות עסקית עם יעקובוב, באמצעות ולד. מנגד נמנע מלהוכיח כי בפועל אותו הסכם בא לכלל מימוש באמצעות אספקת עובדים וכי החשבונית השניה ספציפית, אכן משקפת את המתועד בה, באופן שיהווה גרסת נגד למארג הראייתית הנסיבתי, המצביע דווקא על כך, כי אותם מסמכים מהווים חלק ממצג שווא ומתכנית כוללת שמטרתה התחמקות מתשלום מס.

38. מארג הראיות הנסיבתי שהעיב על כשרותה של החשבונית הראשונה, מקרין גם על החשבונית השנייה. לרבות החתימה על הסכם ההתקשרות, עם רחמילוב, בעת שיעקובוב היתה בבעלותו של נחמיה וכבעלים עתידי שלה בלבד.

עלה בנוסף כי רחמילוב נכון היה להוציא את החשבונית הראשונה, חרף כך כי העבודה בוצעה על ידי קבלן אחר, לאחר שנאמר לו על ידי הנאשם, כי המדובר בעובדים ובאתרי עבודה שממילא יהיו תחת חסותו בעתיד לאור הסכם ההתקשרות.

בחלוף כשבוע מהוצאת החשבונית הראשונה ביקש רחמילוב להתוודע לעובדים ולאתרים אליהם הוא מספק עובדים אלה, כקבלן משנה של הנאשמת 2, על פי הסכם ההתקשרות. משלא נענה הנאשם לבקשתו וביקש להשהותה מספר ימים, התחוור לרחמילוב כי הסכם ההתקשרות ריק מתוכן ופעל בנחישות להעביר את הבעלות ביעקובוב.

הוסף להעברת הבעלות ביעקובוב , מרחמילוב לולד, בחלוף שלושה שבועות בלבד, טרם מימוש הסכם ההתקשרות, את הוצאת החשבונית על ידי ולד, אם בכלל, בחלוף 3 ימים בלבד, ממועד העברת הבעלות אליו.

גם בהקשר לחשבונית השנייה שנרשמה פורמלית כשלושה ימים לאחר העברת המניות לולד, טען הנאשם כי המועד הנקוב בה אינו משקף את מועד הוצאתה בפועל וזאת לטעמי, על מנת להפיג את העננה בדבר אי כשרותה, נוכח נסיבה זו, כשלעצמה.

אף יש לתמוה הכיצד עלה ערכה של יעקובוב ממאה ₪ בהסכם ההתקשרות עד ל- 5,000 ₪, כעולה מהסכם המכירה לולד, ת/23 אלא אם כן המדובר בערך שרירותי שמעיב מאליו על נסיבות רקימת ההסכמים ומהות ההתקשרות בכללותה.

אף נמצאנו למדים כי רחמילוב העביר את הבעלות ביעקובוב לולד בסוף החודש, 29.1.08, מבלי שהנפיק את החשבונית השניה בעצמו ובלא שגרף לכיסו את הרווח הכספי שהיה צפוי לו. גם בכך היה כדי לחזק את התרשמותי כי אכן, כפי שציין, גם בעת הרלוונטית להוצאת החשבונית השניה, הסכם ההתקשרות טרם בא לכלל מימוש ולא בוצעה עבור הנאשמת 2 כל עבודה, על ידי עובדים שסופקו על ידי יעקובוב כקבלן משנה שלה והאמור בה אינו משקף את מצב הדברים לאמיתו.

39. עם זאת, בהקשר לחשבונית השניה, מארג הראיות הנסיבתיות דלעיל, אינו נקי מספקות ואינו מוביל למסקנה חד משמעית, תוך מתן הדעת לראיות נוספות שהובאו גם הן על ידי המאשימה.

כפי שצוין לעיל, דורון הובא לעדות במהלך פרשת התביעה ובהמשך, גם במהלך פרשת ההגנה. יש לתהות על שום מה מצאה ההגנה לזמן את דורון כעד הגנה, לאחר תום פרשת התביעה ועדותו של הנאשם, תחת למצות את חקירתו הנגדית כעד תביעה ולבטח יש בשינוי הלבבות כדי להעיב על משקל הגרסה המאוחרת.

במהלך עדותו כעד תביעה ציין אמנם דורון כי השם יעקובוב מוכר לו וככל הנראה שימש כקבלן משנה התורן במועד הרלוונטי להוצאת החשבונית השנייה, ינואר 2008. ואולם עמד על גרסתו בדבר היעדר מעורבותו בהליך ההתחשבנות שבין הנאשמת 2 לקבלני המשנה שלה, שהיה בתחום אחריותו הבלעדי של הנאשם וכי כל תפקידו התמצה בהכנת הדו"חות והעברתם לנאשם. דורון אף עמד על כך כי לא נחשף לחשבוניות שהוצאו לה מטעמם, לרבות חשבוניות יעקובוב.

במהלך פרשת ההגנה, נשאל דורון, שאלות ישירות ונוקבות באשר ליעקובוב ובסופו של יום, אישר, כי בעת הרלוונטית לחשבונית יעקובוב אכן סופקו על ידי יעקובוב עובדים לנאשמת 2 הגם שמקומות העבודה בהם עבדו עובדים אלה, לא היה זכורים לו לאשורם. דורון אף אישר כי בדק את הנתונים המתייחסים לחשבוניות אלה בזמן אמת.

עם זאת לא ניתן להתעלם מכך כי כבר במהלך עדותו כעד תביעה, התבקשה התייחסותו של דורון לדו"ח ריכוז שעות שערך ת/16 (להלן: "הדו"ח"). לדברי דורון, הדו"ח מהווה את סיכום כלל עובדי הקבלן שעבדו עבור הנאשמת 2, במהלך חודש ינואר 2008 , הרלוונטי לחשבונית השניה.

עוד עלה מעדותו, הגם שלא באופן ודאי, כי עבודות אלה בוצעו על ידי יעקובוב, באופן המטיל בספק את עמדת המאשימה כי לא בוצעה כל עבודה, מטעמו של יעקובוב עבור הנאשמת 2, במועד הרלוונטי לחשבונית השניה.

40. נמצאנו למדים כי קיים פער בין סכום הדו"ח לבין הסכום של החשבונית השניה ועל פני הדברים יש בשיעורו כדי להצטרף למארג הנסיבתי המעיב על כשרותה של החשבונית השניה. בעוד הדו"ח, המשויך לחודש 01/08, מסתכם לסך 162,879 ₪, הסכום הנקוב בחשבונית השניה, הוא בסך של 298,221 ₪ (להלן: "הפער").

מעדותו של דורון למדנו כי ככלל אמורה להיות הלימה שהיא בין שני הסכומים שכן החשבונית אמורה להתאים לדו"ח. עוד עלה מעדותו כי החשבונית שיוציא אותו קבלן, בגין אותה התקופה, אמורה לשקף את העלות המפורטת בדו"ח, בתוספת רווח שהוא מנת חלקו של הקבלן, כמו גם רכיבים נוספים שהם פרי הליך ההתחשבנות בין שני הצדדים, שיכולים להטות את הכף לכיוון זה או אחר ולהשפיע על הסך הנקוב בחשבונית, בסופו של יום.

בפועל, לא היה בפיו של דורון הסבר באשר לפשר הפער, שכן לא היה שותף להליך ההתחשבנות עם קבלן המשנה בהתאם לדו"ח, כבימים עברו.

לא הובאה מטעם המאשימה ראיה מכלי ראשון, באשר לפשר הפער וגם הנאשם לא נחקר על ידי המאשימה בחקירה נגדית, בנקודה זו.

אף לא הובאה כל ראיה באשר לרווח שהיה מנת חלקו של קבלן המשנה. על פי ההסכם, ת/21, עלותה של שעת עבודה של עובד שמסופק לנאשמת 2, על ידי יעקובוב מסתכמת ב-23 ₪. אולם שיעור הרווח שיהא מנת חלקו של קבלן המשנה אינו בא לידי ביטוי בהסכם.

41. הוסף לכך את העובדה כי המאשימה הגישה באמצעות דורון, מסמך שערך במהלך חקירתו ברשות המיסים והכתירו בכותרת "השוואת דו"ח חודשי התחשבנות עבודת קבלן לבין חשבוניות של א.ג.מ אבטחה בפועל המתייחס לתקופה שבין ינואר 2007 לדצמבר 2007, " ת/17.

המדובר אמנם במסמך הנוגע לחשבוניות שהוצאו על ידי הנאשמת 4, לנאשמת 2, בעת ששימשה כקבלן משנה שלה ואולם יכול ויהא בו משום אינדיקציה כללית, בהקשר למערכת היחסים שבין קבלן משנה ללקוחו ובענייננו, הנאשמת 2.

נמצאנו למדים גם מת/17 כי קיים פער שהוא ולעיתים בלתי מבוטל, בין הסכומים בדו"חות, דוגמת הדו"ח ת/16 , לבין הסכום הנקוב בחשבונית.

42. היה בעדותו של רחמילוב, שזכתה לאמוני, כמו גם במארג הראייתי הנסיבתי שתמך בה, כדי להצביע על כך שגם החשבונית השניה אינה משקפת עסקת אמת. מנגד, הובאו לפני במסגרת פרשת התביעה דווקא, ראיות נוספות, שפורטו לעיל, בגינן לא ניתן לקבוע במידה הדרושה בפלילים, כי זוהי המסקנה האפשרית היחידה המתבקשת ומספק זה ייהנה הנאשם.

חשבונית ד.א.א.ד.מ

43. לשם הוכחת נסיבות הוצאת חשבונית ד.א.א.ד.מ., הובא לעדות מטעם המאשימה דימיטרי נזרנקו (להלן: "נזרנקו"). הוא הבהיר כי הקים את ד.א.א.ד.מ., ביום 11.3.08 כעולה מתקנון החברה, ת/56, עליו חתם כבעל המניות, כחלק משינוי שביקש להנהיג באורחות חייו.

נזרנקו תיאר כי בינו לבין הנאשם שררה היכרות בת מספר שנים והלה אף סייע בידו להקים את החברה והפנה אותו לקבלת ייעוץ משפטי בהתאם. עוד לדבריו, רקם את הקשר העסקי עם הנאשמת 2, טרם הקמת ד.א.א.ד.מ, על מנת להקנות לו וודאות בדבר תעסוקה עתידית עימה שאחרת לא היה מוצא כל טעם בפתיחת החברה.

לדברי נזרנקו, סיפק לנאשם ולנאשמת 2 מספר עובדים טרם הקמתה של ד.א.א.ד.מ. אשר חלקם הכיר מחברה קודמת בה עבד ואחרים גייס באמצעות האינטרנט. ביום 1.4.08, הוציא מפנקס החשבוניות ת/59, את חשבונית ד.א.א.ד.מ. וכן חשבונית נוספת עבור הנאשמת 3 ת/58, (להלן:"החשבונית הנוספת"). ובלשונו:

"ש: כמה שילם לך מיכאל על העובדים האלה שנתת לו?

ת: הוא שילם לעובדים. לא אני. היה שם בלגן, היו אנשים אצלו, כשפתחתי בזמן הזה את החב' נתתי לו אנשים שבהסכם מתי אני פותח את החב' זה כל האנשים, חוזרים בחזרה, שנתתי לו בינתיים הם עבדו אצלו וכשפתחתי את החב' היה שם חגים או משהו כזה שקיבלתי, לא זוכר.

ש: ארענן את זכרונך מהודעתך מיום 27.5.08 עמ' 2 שורה 18, אמרת לפני שפתחתי חב' התחלתי לספק 6 אנשים כתוצאה מזה הואצתי שתי חשבוניות לא קיבלתי כסף, כשקיבלתי אישור לניכוי מס במקור פניתי למיכאל על מנת שנתחיל לחשבן בינינו, מיכאל לא יצר קשר אתי ונעלם ולא ענה לי.

ת: זה תשובה לשאלה אחרת. הוא לא ענה, שהיה בלגן, ואחרי כמה ימים הוא חזר מהחקירה או לא יודע מאיפה, אחרי זה הייתי גם בירושלים בחקירה, והוא אמר שזה מצב לא טוב שאני עוד לא התחלתי וזה לא מסתדר שם, הוא משלם לאנשים שעבדו קיבלו משכורת ואנחנו ביטלנו כל שתי החשבוניות של עבודות שעשיתי בחב', ביטלנו שזה לא זוכר בדיוק מה. לא מסתדר, שם לא רציתי להכנס לבלגנים. ואחרי זה גם אני הייתי בירושלים בחקירה ושם זה סגרו את העסק, כאילו זהו. ויצאתי מזה, זה כל הסיפור. (עמ' 102 לפרוטוקול, ש' 2).

נזרנקו פירט כי ביטל את חשבונית ד.א.א.ד.מ. ואת החשבונית הנוספת, לאחר שהנאשם שב מחקירתו בציינו: "לקחו אותו לחקירה, את הנאשם, באותו סיפור ואחרי זה באתי לפה, אמר ככה וככה ואנו ביטלנו, הוא שילם לאנשים כל העבודות שעשינו ואני אמרתי שזה לא אני לא צריך, לא רוצה, וביטלנו שתי חשבוניות האלה." (עמ' 102 לפרוטוקול, ש' 25).

לדבריו, לאחר שנחקר גם הוא ברשות מסים הודיע לנאשם, כי אין לו שום עניין בהמשך הפעילות וסגר את ד.א.א.ד.מ.

נזרנקו שלל כי קיבל מהנאשם כל תשלום בעבור הוצאת החשבוניות או כי דיווח אודותיהן שכן בוטלו.

במסגרת חקירתו הנגדית, אישר נזרנקו כי חשבונית ד.א.א.ד.מ. וכן החשבונית הנוספת בוטלו בעצה אחת עם הנאשם. עוד לדבריו, היה עד לשיחה שהתרחשה בנוכחותו, בעת ששהה במשרדו של הנאשם, במסגרתה, התקשר זה האחרון למשרד רואה החשבון שלו והורה לגורם שהוא מטעמם, לבטל את החשבוניות, וזאת בהסכמתם.

44. חלקה הארי של עדותו של נזרנקו, מוסכם אף על הנאשם. לרבות נסיבות הקמתה של ד.א.א.ד.מ. ואף נסיבות ביטול החשבוניות, נוכח רצונו שלא לסבך את נזרנקו, לאחר שובו מחקירתו, ברשות המיסים.

הנאשם פירט כי הכיר את נזרנקו, החל משנת 2004 על רקע עבודתם המשותפת ובשלב מסוים התבקש לסייע לו לפתוח חברה, על מנת לעבוד בתחום, כעצמאי.

לדברי הנאשם מיד עם הקמתה של ד.א.א.ד.מ. ובחודש מרץ החל נזרנקו לספק עובדים למגוון אירועים בהם נטלו חלק הנאשמות 2 ו-3 וחשבונית ד.א.א.ד.מ. עבור הנאשמת 2 וכן החשבונית הנוספת עבור הנאשמת 3, הוצאו בגינם.

הנאשם העיד כי עם שחרורו מהמעצר, בגין הליך החקירה ברשות המיסים התחוור לו כי גם נזרנקו עתיד להיחקר על כל חשבונית שהוצאה וביקש למנוע ממנו מלהסתבך. על כן הציע לו כי יקלוט לשורות הנאשמות 2 ו-3 את העובדים שביצעו את העבודות עבורן ויפצה את נזרנקו בגין הזמן והמשאבים שהשקיע על מנת לבצע עבודות אלה ואילו נזרנקו יבטל את החשבוניות שהוצאו.

הנאשם הוסיף ופירט כי בנוכחותו של נזרנקו, הורה מידית ללבנה, ממשרדו של רו"ח חרפק, שהיה באותה תקופה גם רואה חשבון של הנאשמות 2 ו-3,לבטל את החשבוניות. החשבונית הנוספת אכן בוטלה ואולם חשבונית ד.א.א.ד.מ. לא בוטלה מחמת טעות אנוש.

הנאשם תיאר כי פעולת הביטול של שתי חשבוניות ד.א.א.ד.מ. בוצעה על ידו, בפנקס החשבוניות של ד.א.א.ד.מ. ת/59, אשר בסופו של יום, נמצא במהלך חיפוש, ברכבו.

45. הנאשם מיקד את מירב המאמצים על מנת להוכיח כי ביקש לבטל גם את חשבונית ד.א.א.ד.מ. וכי אך מחמת טעות אנוש לא בוטלה אלא רק החשבונית הנוספת והתשומות בגינה קוזזו, שלא על דעתו ומחמת טעות זו.

נמצאה תמיכה לגרסה זו בראיות התביעה , בעדותם של נזרנקו ולבנה ואף ברישומי הביטול המשתקפים בפנקס החשבוניות, ת/59. אף נמצאה תמיכה לעצם המהלך בעדויות ההגנה, של מרי ורו"ח חרפק, הגם שלא נמצאה הלימה מוחלטת בין גרסתם לבין זו של הנאשם.

ממהלך הביטול ביקש הנאשם להקיש כי הוא נעדר כל כוונה להתחמק מתשלום מס הנובע מקיזוז חשבונית ד.א.א.ד.מ. ואולם לא ניתן להכריע בשאלה זו מבלי להידרש תחילה לשאלת כשרותה של חשבונית ד.א.א.ד.מ. שכן היה ויוכח כי בחשבונית פיקטיבית עסקינן, לבטח לא ניתן לרפא את הפגם שבהוצאתה וקבלתה, כמיוחס לנאשם בכתב האישום, על ידי ביטולה בשלב מאוחר יותר. וביתר שאת בעת שאין עוררין בדבר מעורבותו של הנאשם בהקמתה של ד.א.א.ד.מ., בהוצאת חשבונית ד.א.א.ד.מ. וכן החשבונית הנוספת והעברתן לגורמי הנהלת החשבונות לשם רישומן והכללתן בדיווחים החשבונאיים לרשויות על כל המשתמע מכך.

ומנגד, היה ולא יימצא כי בחשבונית פיקטיבית עסקינן, כי אז יתייתר הדיון בשאלת היות ניכוי התשומות, כדין אם לאו, במטרה להתחמק מתשלום מס, הנגזרת מטבעה, מהיות החשבונית פיקטיבית.

46. התרשמותי בדבר חוסר מהימנותו של הנאשם מתחזקת גם בהקשר לפרט אישום זה ומארג הראיות הנסיבתי מרחף כעננה שחורה מעל ראשו.

נזרנקו הקים את החברה בסיועו של הנאשם, רק לאחר שהובטחה לו התקשרות עסקית כקבלן משנה שלו ושל הנאשמת 2. בנסיבות אלה גם נחתם ביום 28.2.08 הסכם ההתקשרות בין הנאשמת 3 לד.א.א.ד.מ., ת/60, עוד בטרם באה אל העולם. קשה להתעלם מדפוס התנהלותו של הנאשם וקווי הדמיון שבין התקשרות זו לבין הסכם ההתקשרות אשר נחתם עם רחמילוב, כבעלים עתידי של יעקובוב.

עלה נסיבתית בעניין ד.א.א.ד.מ., בדומה ליעקובוב, כי הנאשם בחר לרקום יחסים עסקיים כקבלני משנה, עם גורמים שהקימו או רכשו חברה לראשונה, אך לצורך ההתקשרות עימו. ובסופו של יום, לאחר הוצאת חשבוניות בודדות ולנאשם בלבד, "נסו על נפשם". ובאשר לאחרים המדובר בנאשמות, אשר כפי שיפורט בהמשך, מצויות למעשה בשליטתו של הנאשם.

אף נמצאנו למדים מעדותו של הנאשם כי הגם שחשבונית ד.א.א.ד.מ.,לא הוצאה על ידו,

נקט בעצמו בפעולות על מנת לבטלה, סימן עליה איקס ורשם "ביטול" ואף פנקס החשבוניות ת/59, נמצא בחיפוש ברכבו.

47. הוסף לאמור לעיל, את העולה על פניו מעדותם של נזרנקו והנאשם, כי יש בנסיבות ההתקשרות ובהוצאת החשבונית על ידי נזרנקו, כדי לסבכו ועל כן ומיד לאחר שחרורו של הנאשם במסגרת הליכי החקירה, מצא דחיפות לבטלה.

48. הסברו של הנאשם כי אך ביקש להטות שכם לנזרנקו, על מנת לחסוך ממנו את המעמד המורכב של חקירה, מופרך על פניו ואף נמצאנו למדים כי ממילא הדבר לא נחסך ממנו. גם בהקשר זה המסקנה המתבקשת מגרסת הנאשם כי אינו נרתע מדיווח בלתי נכון לרשות המס, ככל שהדבר משרת את האינטרסים שלו או של מקורבו.

49. המאשימה בסיכומיה עותרת לבית המשפט שלא ליתן משקל לעדותו של נזרנקו, עד שהובא מטעמה, כי אכן , כמפורט בחשבונית ד.א.א.ד.מ., סיפק עובדים לנאשמת 2. אלא לתת משקל לתיבה "זה מצב לא טוב שאני עוד לא התחלתי וזה לא מסתדר שם, הוא משלם לאנשים שעבדו ...." ממנה עולה לטעמה במפורש כי לא סיפק עובדים.

50. מעדותו של נזרנקו בחקירה ראשית עלה כי פעל על מנת לגייס עובדים לנאשם ופירט את שיטות הגיוס שכללו עובדים המוכרים לו מהעבר ואחרים שאיתר באמצעות האינטרנט.

אמת הדבר כי אין בעצם הפעולה כדי ליצוק תוכן משפטי של היחסים הנדרשים בין נזרנקו כקבלן המשנה, עובדיו והנאשם, באופן שהחשבונית אכן תשקף את העסקה כהווייתה.

ואולם אין לפני תשתית ראייתית על פיה אוכל לקבוע, במפורש, במידה הדרושה בפלילים, באשר לאותו מצב דברים שטרם התרחש ומעיב על כשרות החשבונית, כעולה בכלליות, מעדותו של נזרנקו. בגינו סבר הנאשם, כי יסבך את נזרנקו ונזעק לשיטתו להורות על ביטול חשבונית ד.א.א.ד.מ.

ניתן לתלות מצב דברים זה, בעובדה כי ההתקשרות החלה טרם פתיחת ד.א.א.ד.מ.. ואולם בהקשר זה הגישה המאשימה את הסכם ההתקשרות של נזרנקו עם הנאשמת 3, ת/60. לא הוגש על ידי מי מהצדדים הסכם ההתקשרות של נזרנקו עם הנאשמת 2 , מושא פרט אישום זה.

עוד ייאמר בהקשר זה כי המאשימה הגישה אך את תקנון החברה ת/56, הנושא את התאריך 11.3.08 ועליו מתנוססת חתימת רשם החברות, מיום 12.3.08. מועד הקודם למועד בו הוצאה חשבונית ד.א.א.ד.מ., 1.4.08.

שמא המדובר במועד בו נרשמה ד.א.א.ד.מ. כעוסק מורשה, מצב דברים המשליך גם הוא על עצם האפשרות להוצאת חשבונית. ואולם לא הובאו לפני כל ראיות בהקשר למועד זה.

מכל המקובץ עלה כי חרף החשד הכבד הרובץ לפתחו של הנאשם ונוכח העמימות העובדתית, המארג הראייתי הנסיבתי אינו מוביל למסקנה אחת ויחידה, כי חשבונית ד.א.א.ד.מ. אינה משקפת את העסקה כהווייתה.

בנסיבות אלה, כפי שפורט לעיל, אינני נדרשת לשאלת ניכוי התשומות בהיעדר מסמך כדין.

באשר לאישום השני

51. אישום זה עניינו, הוצאת 21 חשבוניות על ידי הנאשם והנאשמת 3 (להלן: "החשבוניות") במהלך החודשים נובמבר ודצמבר 2007 ומרץ ואפריל 2008 לעוסקים שונים: פוקה טכנולוגיות, טקנוטו, קידוחי חלובה, מכולה, ע.ר.מ., אמיעד ולנאשמת 2 בסך כולל של 1,341,188 ₪, אי הגשת הדו"חות ואי תשלום במועד של המס הנובע מהחשבוניות, בסך של 207,880 ₪ (להלן: "הסכום") במטרה להתחמק מתשלום מס.

בגין מסכת עובדתית זו מיוחס לנאשם ולנאשמת 3 ביצוע 21 עבירות של הוצאת חשבונית מס ואי תשלום במועד של המס הכלול בה, לפי סעיף 117(א)(14) לחוק וכן עבירה של שימוש בכל מרמה או תחבולה או הרשאה לאחר לעשות כן או עשיית מעשה אחר, במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק.

(להלן: "החלק הראשון")

כמו כן מיוחס לנאשם כי חרף האמור לעיל, ניכה בדיווחיה התקופתיים של הנאשמת 2 את מס התשומות הנובע מן העסקאות אותן ביצע עימה, במסגרת הנאשמת 3, על מנת להתחמק מתשלום מס.

על פי מסכת עובדתית זו , הנוגעת לנאשם בלבד, מיוחס לו ביצוע עבירה של שימוש במרמה ותחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק.

(להלן: "החלק השני")

52. במענה לכתב האישום, אישר אם כן הנאשם כי הנאשמת 3 התאגדה על שם אחיו, יבגני, בחודש פברואר 2007. עוד אישר הנאשם כי שימש כמנהל פעיל בנאשמת 3 וכן הכיר בחבותו האישית על פי סעיף 67 לחוק, להגשת דו"חותיה התקופתיים למע"מ.

בנוסף אישר הנאשם כי בתקופה הרלוונטית, ביצע עם הנאשמת 3 עסקאות שונות, בגינן הוצאו החשבוניות ובכללן לנאשמת 2, אולם טען כי חבות המס אינה בשיעור הסכום, אלא בסך של כ- 33,000 ₪.

הנאשם כפר ביתר המיוחס לו בכתב האישום, ככל שלא עולה בקנה אחד, עם טענתו זו.

53. בעדותו בבית המשפט, פירט הנאשם את נסיבות הקמתה של הנאשמת 3. לדבריו, התעורר הצורך מצדו לפתיחת חברה ויבגני, אשר סיים את לימודיו האקדמאיים וביקש להשתלב בעולם העסקים, הקים אותה לבקשתו. עוד לדברי הנאשם, הנאשמת 3 נרשמה על שמו של יבגני נוכח חשש לניגוד עניינים בהיות הנאשם בעל עניין הן בנאשמת 2 והן בנאשמת 3.

הנאשם אישר כי באופן מהותי היתה הנאשמת 3 שייכת לו, הוא היווה בה גורם דומיננטי בה ושימש כמנהלה הפעיל. עוד ציין כי סמכויותיו של יבגני התמצו בקשר עם הבנקים וקשר חלקי עם הלקוחות. כמו כן כי יבגני לא נטל חלק בניהול החברה, נוכח היעדר ניסיון והוכשר על ידו לכך, בכלל היבטים אלה.

הנאשם אישר בנוסף את מעורבותו בכלל העסקאות מושא החשבוניות, ואת אחריותו לתשלום המס בגינן. עוד הדגיש כי הסכום נובע אך מחישוב גובה ההכנסות החבות בדיווח, וזאת מבלי שניתן ביטוי לגובה ההוצאות לקיזוז.

הנאשם הוסיף ופירט כי החל מחודש ינואר 2008, נקלע לקשיים כלכליים ועל כן ביקש מרו"ח חרפק, לפנות לרשויות מע"מ על מנת לגבש בעניינה של הנאשמת 3, הסדר פריסת תשלומים (להלן: "הפריסה"). זאת בשיעור של סכום המע"מ בחשבוניות, הנוגעות לחודשים נובמבר ודצמבר 2007, לאחר קיזוז התשומות ואולם נענה בשלילה. עוד לדבריו, כך נהג גם בהקשר לסכום המע"מ מושא החשבוניות הנוגעות לחודשים מרץ ואפריל 2008 ואולם גם בקשת הפריסה שהתבקשה בגין חודשים אלה נדחתה.

הנאשם פירט כי על פי הסכם שגובש בין רו"ח חרפק לרשויות מע"מ, נקבעה חבות המע"מ בגין כלל החשבוניות, בסך של 67,000 ₪, נוכח קיזוז התשומות (להלן: "ההסכמה"). הנאשם מצא תימוכין למגעים כאמור במכתב שהפנה רו"ח חרפק לרשויות מע"מ, נ/17 (להלן: "המכתב").

הנאשם אישר כי בפועל לא הוגשו הדו"חות כמתחייב ולא שולם כל מס בגינן. עם זאת שלל מכל וכל כי הדבר נעשה על מנת להונות את רשויות המע"מ או להתחמק מתשלום מס. והראיה לטעמו, כי כלל הנתונים היו לנגד עיני רשויות המס נוכח בקשות הפריסה שהוגשו ונתמכו במסמכים רלוונטיים וכן באו לידי ביטוי בדיווחים השנתיים של הנאשמת 3 לרשות מס הכנסה.

54. נמצאנו למדים כי על בסיס המסכת העובדתית של החלק הראשון, מייחסת המאשימה לנאשם ולנאשמת 3 ביצוע 21 עבירות, אשר היסוד העובדתי שלהן כולל הוצאת 21 חשבוניות ללא תשלום המס הנובע מהן. זאת בעוד היסוד הנפשי הנדרש להוכחת עבירות אלה הוא במחשבה פלילית (סעיף 117(א)(14)לחוק).

בד בבד עם כך ועל יסוד אותם מעשים, מייחסת המאשימה לנאשם ולנאשמת 3, ביצוע עבירה שהיסוד הנפשי להוכחתה אינו מחשבה פלילית, אלא כוונה ומטרה להתחמק מתשלום מס (סעיף 117(ב)(8)לחוק).

בנסיבות אלה ותוך שיש לנקוט בפירוש המקל עם הנאשמים, אבחן האם הוכחו יסודות העבירה המקלה יותר, קרי, הוצאת חשבונית ללא תשלום המס הכלול בה, לפי סעיף 117(א)(14)לחוק.

המסכת העובדתית עליה נסמך החלק השני שונה. מיוחס לנאשם, כי חרף אי הדיווח ואי התשלום בהקשר לחשבוניות שהוציאה הנאשמת 3 לנאשמת 2, ניכה בדיווחיה התקופתיים של הנאשמת 2, את מס התשומות הנובע מעסקאות אלה, במטרה להתחמק מתשלום מס. קרי שימוש במרמה ותחבולה, במטרה להתחמק מתשלום מס, בניגוד לסעיף 117(ב)(8)לחוק.

באשר לחלק הראשון

55. יסודות העבירה, המיוחסת לנאשם, בחלק זה, על פי סעיף 117(א)(14) לחוק, כוללים את היסוד העובדתי, שעניינו הוצאת חשבונית ללא תשלום המס הכלול בה ואת היסוד הנפשי הכולל את המודעות לטיב מעשה זה ולנסיבות בהן נעשה.

56. אין עוררין כי חרף כך שהנאשמת 3 נרשמה על שמו של יבגני, נהג בה הנאשם מנהג בעלים. הוא ניהל אותה בפועל, נטל חלק בעסקאות מושא החשבוניות והוציאן. הוא לא מילא את החבות שנפלה לפתחו, לתשלום המע"מ בגינן ולטענתו, נוכח חיסרון כיס.

האמור מוכיח אם כן את כלל יסודות העבירה.

57. גדר המחלוקת באשר לחלק הראשון נותרה אך באשר לגובה חבות המס ונדרשת הכרעה האם הוכח, כי אכן עסקינן בסכום.

אין חולק למעשה כי הסכום, הנקוב בכתב האישום, משקף נכונה את סך כל המע"מ הנובע מכלל החשבוניות, 207,880 ₪.

לטענת הנאשם, אין לזקוף לחובתו את מלוא הסכום, אלא סך של 67,000 ₪ בלבד. תוך מתן הדעת לניכוי ההוצאות בהן נשאה הנאשמת 3 , כפי שבא לידי ביטוי בהסכמה, שהיא פרי בקשת הפריסה שהוגשה בעניינה (להלן: "טענת ההסכמה").

עוד נטען כי בכל מקרה אין בסכום כדי לשקף את חבות החס, נוכח זכאותו של הנאשם לקיזוז התשומות (להלן: "טענת התשומות").

58. בהקשר לטענת ההסכמה, לשיטת הנאשם למד על קיומה מרו"ח חרפק אשר פנה בשמו לבצע את בקשת הפריסה בעניינה של הנאשמת 3.

59. רו"ח חרפק העיד כי בכלל המועדים הנוגעים לאישום השני, החודשים נובמבר ודצמבר 2007 וכן מרץ ואפריל 2008, פנה באופן אישי, לבקשת הנאשם, למחלקת הגביה של מע"מ ושוחח עם אחראי, ששמו אינו זכור לו, לשם אישור הפריסה, נוכח הקושי הכלכלי של הנאשמת 3, לשאת בתשלום המע"מ. כל פניותיו נענו בשלילה נוכח הדרישה לתשלום במזומן.

עוד לדברי רו"ח חרפק אמנם המדובר בפניות בע"פ, שאינן מגובות במסמכים. ואולם הציג לעיונם של גורמי מע"מ את כלל הנתונים הרלוונטיים הגם שלא שלא הותירם בידיהם.

רו"ח חרפק ציין בנוסף כי נתונים דוגמת אלה אלה באים לידי ביטוי במכתב, המהווה

תשובה לפנייתה של סיגי, עובדת מע"מ (להלן: "סיגי") וכולל נתונים שהופקו ממערכת הנהלת החשבונות שלהם אודות הנאשמת 3. מהמכתב, עולה כי סכום החבות במס לאחר ניכוי מס תשומות עמד על 33,000 ₪ לחודשים נובמבר ודצמבר 2007.

60. המאשימה השמיעה מטעמה עדויות על מנת להזים את גרסת ההגנה באשר לפניה לפריסה, בהקשר לנאשמת 3.

חיים בובליל (להלן: "בובליל") סגן ממונה אזורי מע"מ פתח תקווה, פירט את נהלי העבודה בבקשה המוגשת לפריסה, תוך שלילת האפשרות לפניה בעל פה בלבד. בציינו: "כאשר עוסק מבקש לפרוס או דוח תקופתי או חוב קיים עליו להגיש בקשה ואת הטופס הוא מקבל מאיתנו, טופס סטנדרטי שאליו הוא מצרף תדפיס בנק לאותו שבוע, במידה ומדובר בדוחות תקופתיים אז גם צילומי הדוחות ותלוי בסכום הבקשה לפריסה. בד"כ עד 50,000 ₪ זה עובר לאחת ממנהלות המחלקה, יש 2. בין 50,000 ל- 100,000 זה עובר לסגן גובה ראשי או גובה ראשי ומעל 100,000 ₪ זה עובר אלי. אנחנו דנים בבקשה, נותנים החלטה בין חיובית או שלישית וזה עובר לעובדות המטופלות בהסדרים, הן קולטות את הבקשה ומקלידות את זה במערכת. " (עמ' 238 ש' 23 ואילך)

באמצעותו של בובליל הוגשו מסמכי הנאשמת 3, שהופקו ממערכת המעקב וממערכת

ההסדרים, של מע"מ ת/75 והוא עמד על כך כי כעולה מהם לא הייתה פריסה ואף לא הוגשה בקשה כאמור.

עוד לדבריו, עלה ממצב החשבון של הנאשמת 3, במערכת שע"מ, ת/76, כי הוטלו שתי קביעות ממוחשבות, אשר עומדות על כנן, בסך כולל של 68,955 ₪, באופן המעיד כי עד למועד הפקתם לא הוגש הדו"ח ולא שולם מאומה על חשבון המס (להלן: "הקביעות").

בובליל אישר כי עדותו נסמכת על הנהלים הרווחים ועל נתונים שהופקו ממערכת המחשב בציינו כי כל נתון מהותי מוזן למערכת זו. הוא לא שלל קיומם של מגעים עם הנאשמת 3 שאינם בידיעתו האישית ואולם עמד על כך כי על פי הנהלים ועל מנת שתזכה לתגובה, בקשה לפריסה חייבת להיות מוגשת בכתב ומנומקת.

עוד לדבריו, רו"ח חרפק מוכר לו וסבר כי הנוהל להגשת בקשה להסדר מצוי בידיעתו.

61. סיגי, המשמשת כראש ענף גביה ואכיפה, הובאה גם היא לעדות הזמה. היא העידה כי במסגרת תפקידה, בעת הרלוונטית טיפלה בחובות של עוסקים למע"מ ובקשות פריסה המוגשות על ידם.

לא היה זכור לסיגי לאשורו האם התקבלה פנייה לבקשת פריסה מטעמה של הנאשמת 3. עם זאת שללה היתכנות לפנייה לפריסה בעל פה וציינה כי כל בקשה המתקבלת בכתב מתועדת במערכת הממוחשבת ומועברת להחלטת הממונה. כמו כן מתועדת ההחלטה גופה, לרבות כזו הכוללת תשובה שלילית.

סיגי אישרה כי רו"ח חרפק מוכר לה מעבודתה ואולם לא היה זכור לה האם פנה אליה לבקשת פריסה, בעניינה של הנאשמת 3.

במסגרת חקירתה הנגדית הוצגו בפני סיגי המכתב וכן הודעה לעוסק שנשלחה לנאשמת 3, ביום 6.1.09 על ידי אילנה אלישע, נ/18. סיגי אישרה כי המכתב וההודעה לא מצאו את ביטויים בנתונים הממוחשבים של מע"מ.

62. באשר לטענת ההסכמה, מצאתי לדחותה מכל וכל.

טענת הנאשם בדבר ההסכמה לא מצאה את ביטויה בחקירותיו או במענה לכתב האישום.

מעדותו של הנאשם עלה כי למד אודות ההסכמה מרו"ח חרפק, אשר ניהל את המגעים לבקשת הפריסה. דא עקא כי עדותו של רו"ח חרפק אינה עולה בקנה אחד עם גרסת הנאשם בכלל ובדבר ההסכמה בפרט. כל שעלה מעדותו היה יצירת קשר, שלא בכתב, עם גורם עלום ברשויות מע"מ. לא עלה כלל וכלל קיום דין ודברים שהוא בעניין גובה הסכום ולא נשמעה טענה מפי רו"ח חרפק כי מקור הסכום הנקוב בנתוני המחשב של מע"מ בהסכמה כאמור.

מעבר לנדרש יצוין כי גם לשיטת הנאשם, ההסכמה היא פרי מגעים שנערכו במסגרת הסדר הפריסה, אשר לא בא לכלל מימוש בסופו של יום, נוכח אי יכולתו לעמוד בתנאיו. ואף מטעם זה לא יכול ותשמע טענתו כי החוב עומד על סכום מופחת, נוכח קיום ההסכמה, שכוחה היה, ככל היותר, יפה לשעתה, היה והסדר הפריסה היה נכנס לתוקפו.

מעדותו של בובליל עלה במפורש כי מקור הקביעות אינו בהסכמה. אלא מהווה נתון שרירותי ממוחשב, בהיעדר דו"ח, אשר בטל ומבוטל עם הגשתו ולו בשיעור מופחת עד כדי "דו"ח אפס".

בובליל וסיגי, עדי ההזמה, נחקרו על ידי ההגנה אך באשר לעצם קיומה של פניה להסדר בעניינה של הנאשמת 3 ומסמכים שהוגשו לעיונם. אף לא אחד מהם נחקר אודות עצם ההסכמה או הנסיבות בהן גובשה.

63. גם דין טענת התשומות להידחות. שכן הזכות לעתור לניכוי הוצאות, אל מול הכנסות, שמורה אך לעוסק המגיש דו"חותיו במועד, בעוד שאין עוררין כי הדו"חות הרלוונטיים לא הוגשו ולא שולם כל תשלום על חשבון המס בגין החשבוניות.

64. לאור כל האמור שוכנעתי כי הנאשם והנאשמת 3 הוציאו את החשבוניות מבלי ששולם במועד סך כל המס הכלול בהן, בגובה הסכום, 207,880 ₪.

באשר לחלק השני

65. גדר המחלוקת בהקשר לחלק השני נרחבת ונדרשת הכרעה האם הוכחו כלל עובדותיו וכלל יסודות העבירה המיוחסת לנאשם על פיו.

66. באשר לחלק זה, המדובר בשתי חשבוניות, מתוך כלל החשבוניות מושא החלק הראשון, שהוציאה הנאשמת 3 לנאשמת 2, במסגרת היותה קבלן המשנה שלה.

הראשונה שמספרה 16 הוצאה ביום 30.11.07 בסכום של 118,260 כשהמע"מ בגינה 18,330 ₪. השניה, שמספרה 20 הוצאה ביום 31/12/07, בסכום של 122,835 ₪ וסכום המע"מ בגינה 19,039 ₪ (להלן: "שתי החשבוניות").

67. שוכנעתי כאמור לעיל, בהקשר לחלק הראשון, כי במסגרת ניהול הנאשמת 3, הוציא הנאשם חשבוניות ושתי החשבוניות בכללן, מבלי לשלם את סכום המס בגינן.

בהקשר לחלק השני, מיוחס לנאשם, כי חרף כך, ניכה בדיווחיה התקופתיים של הנאשמת 2, את מס התשומות הנובע משתי החשבוניות, שהוצאו לה על ידי הנאשמת 3. בנסיבות המהוות עשיית מעשה מרמה או תחבולה בכוונה להתחמק מתשלום מס.

באשר ליסוד הנפשי של העבירה , נקבע כאמור לעיל, כי כוונה מיוחדת, הינה מצפונות ליבו של עושה העבירה, אשר נלמדת מסך כל הנסיבות והראיות שהובאו הנבחנות על פי הגיונם של הדברים והשכל הישר. נקבע בנוסף כי הכוונה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, נלמדת מעצם המעשה של הפחתת מס, אלא אם העלה הנאשם, הסבר היכול למצער לעורר ספק בלב ביהמ"ש בכוונתו הפלילית.

(ראה ע"פ 572/72 מדינת ישראל נ' שבח, פדי' כ"ח (1) 78, ע"פ 1182/99 הורוביץ ואח' נ' מדינת ישראל, ע"פ 502/73 שוורצברג נ' מדינת ישראל, פדי' כ"ט (1) 202 ).

68. העובדה כי מס התשומות בגין שתי החשבוניות נוכה על ידי הנאשמת 2 נלמדת ממסמכי הנהלת החשבונות שלה, שהוגשו באמצעות לבנה. כך עלה מכרטסת מע"מ תשומות של הנאשמת 2, ת/10, המשקפת ניכוי חשבוניות אלה. כן עלה מהדו"חות הרלוונטיים, ת/71, לחודשים נובמבר ודצמבר 2007 כי הוגשו וקוזז בגינם מס תשומות.

69. כמפורט בהקשר לאישום הראשון, שוכנעתי כי הנאשם נשא בתפקיד ניהולי בנאשמת 2, שכלל אחריות בפן הכספי של החברה, בהתקשרות עם קבלני המשנה ובהתחשבנות הכספית עימם. אף נמצאנו למדים במפורש, לרבות מעדותה של אלינה, באשר למידת מעורבותו של הנאשם והחשיבות שייחס לדיווחיה התקופתיים של הנאשמת 2 לרשויות המס ולו על חשבון חייהם האישיים והזוגיים.

לאור האמור שוכנעתי כי הנאשם נשא באחריות לניכוי מס התשומות, על ידי הנאשמת 2, בגין שתי החשבוניות ולמצער, לא יכול ותשמע כל טענה כי לא היה מודע למהלך זה.

70. בהקשר לנאשמת 3, שוכנעתי כאמור לעיל, כי הנאשם נשא בה בתפקיד ניהולי פעיל, במסגרתו חב בהגשת דו"חותיה התקופתיים. שתי החשבוניות הוצאו על ידו ואולם סכום המס בגינן לא שולם.

71. עלה אם כן כי בכובעו כמנהלה של הנאשמת 3 הוציא הנאשם את שתי החשבוניות לנאשמת 2, מבלי שנשא בתשלום המע"מ הנובע מהן. ואילו בכובעו כמנהלה של הנאשמת 2, קיבל את שתי החשבוניות, מהנאשמת 3, קבלן המשנה של הנאשמת 2 וניכה את התשומות.

המדובר בנסיבות בהן סכום המע"מ לא שולם לרשויות המס על ידי הנאשם מטעמה של הנאשמת 3 ואף נהיר לו כי לא יהא ביכולתו לשלמו מחמת חיסרון כיס. ומנגד, נגרע סכום זה מהרשויות, על ידי קיזוז התשומות במסגרת דיווחיה התקופתיים של הנאשמת 2, כאשר ידו של הנאשם בשני המהלכים גם יחד.

72. הנאשם ביקש להיבנות מטענתו בדבר הגשת בקשה לפריסה גם בעניינה של הנאשמת . שכן לטעמו יש בבקשה כאמור ובהצגת הנתונים במסגרתה לרשויות המע"מ כדי לשלול כל כוונה להתחמק מתשלום מס.

טענת ההגנה בדבר הפניה לבקשת הפריסה בעניינה של הנאשמת 3 והצגת הנתונים במסגרתה, מוטלת בספק רב.

שוכנעתי כעולה מעדותם של בובליל וסיגי, כי על מנת שיידרשו לבקשה לפריסה, עליה להיות מוגשת בכתב ומגובה במסמכים.

נמצאנו למדים כי רו"ח חרפק מצוי בנהלי הגשות בקשות הפריסה ונהג כמתחייב, בעניינה של הנאשמת 2. באופן תמוה, לא מצא לנכון באותה העת להגיש בקשה פורמלית בכתב בעניינה של הנאשמת 3 וכל שעלה מעדותו כי חרג ממנהגו ופנה בעל פה לגורם עלום, אשר השיב את פניו ריקם, נוכח היעדר יכולת לעמוד בפירעון במזומן. על רקע זה, אף יש להרים גבה, מדוע מצא לשוב ולפנות ושוב באופן בלתי פורמלי, חרף כך שלא חל כל שינוי ביכולת הפירעון של הנאשמת 3.

טענת הנאשם וההגנה בסיכומיה, כי יש במכתב כדי להצביע על הגשת בקשה בכתב לפריסה, בעניינה של הנאשמת 3, אינה מוצאת את ביטויה כלל וכלל בעדותו של רו"ח חרפק וגם מועד הוצאתו כשנה מאוחר יותר, מצביע מאליו על היעדר כל קשר בין הדברים.

בעוד רו"ח חרפק טוען במכתב שהפנה לנאשם כי במקביל לפנייתו לבקשת הפריסה בעניינה של הנאשמת 3, פנה לרשויות מע"מ גם הנאשם, שולל זאת הנאשם מכל וכל וטוען להיעדר כל גישה לרשויות המס. הוא אף שלל כל צורך לעשות כן, בה בעת שייפה את כוחו של רו"ח חרפק לעשות כן.

נמצאה אינדיקציה מסוימת להגשת בקשה לפריסה בעניינה של הנאשמת 3 גם בעדותו של עד התביעה יבגני ואולם עדותו לא עלתה בקנה אחד עם זו של הנאשם וחוסר עקביותו העיבה על מהימנותו בנקודה זו.

יבגני אישר כי דו"חות המע"מ לחודשים נובמבר ודצמבר 2007 , לא הוגשו על ידי הנאשמת 3 נוכח קשיים כספיים. עוד לדבריו, הוגשה בקשה לפריסה, על ידי רו"ח חרפק ואולם מאחר ונדרשו על ידי רשויות מע"מ להפקיד בידיהם שיקים, וחשבון הנאשמת 3 היה מוגבל, הפריסה לא באה לכלל מימוש.

בחקירה נגדית עמד יבגני על גרסתו בדבר בקשת הפריסה ואולם לא היה עקבי באשר לגורם שהגישה. תחילה הניח כי רו"ח חרפק עמד בקשר עם רשויות מע"מ, לבקשתם. בהמשך שלל יבגני כי ביקר במשרדי מע"מ והניח כי הנאשם הוא שעשה כן ולאחר מכן אישר כי התלווה לנאשם וחתם על בקשת הפריסה. בסופו של יום אף אישר כי פנה מלכתחילה עם הנאשם לגורמי מע"מ להסדרת הפריסה. זאת בעוד שהנאשם שולל זאת מכל וכל.

73. גם אם אצא מנקודת הנחה בדבר קיומה של פניה לפריסה בעניינה של הנאשמת 3 במסגרתה הוצגו נתונים לעיני רשות מע"מ, לא יהא בכך כדי לשלול את כוונת הנאשם להתחמק מתשלום מס.

הנאשם טען כי חרף אי הגשת הדו"חות היו לנגד עיני רשויות המס כלל הנתונים הכספיים של הנאשמת ועל כן לא ייחשב כמי שניסה להעלימם על מנת להתחמק מתשלום מס.

ראשית יצוין כי גם בנסיבות בהן הוצגו דו"חות לרשויות מע"מ ולא הוגשו מחמת חיסרון כיס והיעדר יכולת לתשלום המס הנובע מהם, מצא בית המשפט העליון, כי יש בנסיבות אלה כדי להצביע על כוונה להתחמק מתשלום המס. (ר' ע"פ 58/80 יש לי בע"מ חברה פרטית נ' מדינת ישראל).

לא אך שאין בהצגת נתונים אלה, כדי לשלול כוונת מרמה אלא לבטח אין בהם להוות מענה לכלל רכיביה של המשוואה המורכבת, המצביעה על כוונת הנאשם להתחמק מתשלום מס. שכן אין המיוחס לנאשם אך הוצאת חשבונית ללא תשלום, בנאשמת 3, אלא קיים רובד נוסף ומהותי המצביע על כוונת המרמה. זה המתייחס לניכוי מס התשומות בגין שתי החשבוניות, על ידי הנאשם, במסגרת הנאשמת 2, חרף אי תשלום המס הנובע בגינן, על ידו, במסגרת הנאשמת 3.

זאת תוך ניצול לרעה את מעמדו, בשתי החברות, תוך פגיעה בעיקרון ההקבלה כפי שנקבע בע"פ 10736/04 מרדכי כהן נ' מ"י :

"חוק מע"מ מבוסס על עקרון הגבייה העצמית של המס על ידי הנישום: אחד העקרונות המרכזיים של מס ערך מוסף הוא עקרון ההקבלה בין החיוב במס לבין ניכוי מס תשומות. יסודו של עקרון זה בכך שאת נטל המס נושא הצרכן הסופי, וכן מבוסס הוא על גישת הגבייה העצמית בה נוקט החוק, לפיה משלם כל "יצרן" את המס המוטל על מחיר הנכס תוך ניכוי מס התשומות שהיו לו בתהליך הייצור. משמעותו של עקרון ההקבלה הוא כי יש לקבוע מתאם בין ניכוי מס התשומות על יד היצרן לבין המע"מ שגובים שלטונות המע"מ' (ע"א 3758/96 סלע חברה למוצרי בטון בע"מ נ' מנהל המכס והמע"מ, לא פורסם)".

באשר לאישום השלישי

74. המדובר בשמונה חשבוניות, שהוציאה הנאשמת 4 לנאשמת 2, במסגרת היותה קבלן המשנה שלה, בין החודשים אוגוסט- דצמבר 2007 (להלן: "החשבוניות").

הנאשמת 2 ניכתה את מס התשומות הנובע מהחשבוניות בדיווחיה התקופתיים למנהל מע"מ.

מיוחס לנאשם ולנאשמת 4, כי על מנת להתחמק מתשלום המס הנובע מן העסקאות שביצעו עם הנאשמת 2, ניכו בדיווחיה התקופתיים של הנאשמת 4 למנהל מע"מ, מס תשומות מבלי שהיה לו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק וזאת בסך כולל של 1,293,883 ₪, כמפורט בנספח ד', להלן:

בחודש אוגוסט 2007 נוכה מס תשומות בסך של 179,426 ₪.

בחודש ספטמבר 2007 נוכה מס תשומות בסך של 145,283 ₪.

בחודש אוקטובר 2007 נוכה מס תשומות בסך של 135,511 ₪.

בחודש נובמבר 2007 נוכה מס תשומות בסך של 41,679 ₪.

בחודש דצמבר 2007 נוכה מס תשומות בסך של 104,642 ₪.

בחודש פברואר 2008 נוכה מס תשומות בסך של 604,642 ₪.

בחודש אפריל 2008 נוכה מס תשומות בסך של 82,700 ₪.

עוד מיוחס לנאשם כי השתמש בכל מרמה ותחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס.

75. במענה לכתב האישום כפר הנאשם בהיותו מנהל פעיל בנאשמת 4 וטען כי היה במעמד של שותף סמוי.

כמו כן כפר הנאשם בעובדות האישום השלישי וטען כי החשבוניות הוצאו על ידי הנאשמת 4 לאחר שנמכרה לאולג ביום 01.08.07 (להלן: "המכירה").

באשר לחשבוניות שהוצאו על ידי הנאשמת 4 לנאשמת 2 כמפורט בנספח ג', טען הנאשם כי המדובר בחשבוניות שהוצאות עבור הרוכש החדש של הנאשמת 4, בתקופת החפיפה עימו.

76. במסגרת עדותו בבית המשפט, פירט הנאשם כי הנאשמת 4 הוקמה בסוף שנת 2004, תחילת שנת 2005, ביחד עם שני חברים, גרגורי איסצ'נקו ואיגור ושימשה כקבלן משנה לאספקת כוח אדם לאבטחה, למספר חברות בתחום. הנאשם פירט כי עד המכירה ניהל את החברה ביחד עם איגור, היה מצוי בכלל ענייניה, לרבות אלו הכספיים והחשבונאיים והיה מורשה חתימה מטעמה.

לדברי הנאשם בקיץ שנת 2007, על רקע רצונו לרכוש את הנאשמת 2 ועל מנת לממן מהלך זה, החליט בעצה אחת עם איגור למכור את הנאשמת 4. במהלך החודשים מאי עד יוני 2007 פנו אליו מספר אנשים וגילו עניין ברכישת הנאשמת 4, אף נוכח המחזור החודשי האטרקטיבי שלה, בסך 800-900 אלף ₪. הוסכם כי החברה תירכש ב- 240,000 ₪, אותם ייעד לכיסוי חובות הנאשמת 2. בהמשך הוברר לו כי נפל קורבן למעשה נוכלות.

וכך תיאר הנאשם את מהלך הדברים:

"אגם נמכרה ביוני 2007 לבחור בשם אולג בלגודורסקי, כאשר נחתם חוזה אצל עו"ד מחיפה. ההסכם נחתם על ידי אותו אדון בלגודורסקי ובעלים של חברת אגם איגור לובשבסקי, שהוא שותפי ולפי ההסכם, מאוגוסט 2007 ועד היום, לא היה שום קשר עסקי ניהולי או קשר מכל סוג אחר, חוץ מתקופת חפיפה שעל פי ההסכם היתה לתקופה של 3 חודשים בין אוגוסט 2007 עד אוקטובר 2007 ועל פי בקשה של הקונים, הארכנו את תקופת החפיפה בעוד חודשיים. במהלך תקופת החפיפה, אני כתבתי חשבוניות ללקוחות שאני מכרתי את הפעילות איתם לקונים. המטרה היתה להעביר מושכות של הניהול בחברה לידיים החדשות. לכן, כתבתי את החשבוניות, לא החתמתי ולא חתמתי. לא היה לי שום קשר לניהול חברה, להנהלת חשבונות של החברה, ללקוחות חדשים של החברה, לבעלים של החברה, לפיקוח בחברה. אין לי שום מושג איך שולמו המיסים ואם שולמו בכלל. לא ידעתי איפה הכתובת החדשה של החברה. כל כולי הייתי בניסיון להציל את החברה שקניתי – אפוד מגן אבטחה. לכן, אין לי שום אחריות לא רק ההוצאות של חברת אגם אלא גם על ההכנסות שלה, על הקבלנים שלה ועל ההוצאות השוטפות שלה. " (עמ' 149 לפרוטוקול, ש' 13).

הנאשם הבהיר כי הוא ואיגור התחייבו על פי הסכם המכירה, נ/15 (להלן: "הסכם המכירה") לסייע לרוכשי הנאשמת 4 בניהולה, במשך 3 חודשים. עוד לדבריו, התבקשו על ידי הרוכשים להאריך את תקופת החפיפה בחודשיים נוספים, מעבר לנקוב בהסכם, נוכח הקושי שנתקלו הרוכשים לממן את שווי העסקה ולהשתלב בפעילות העסקית שלה (להלן: "החפיפה"). כן לדבריו, נענה לבקשת אולג להוסיף ולרשום את החשבוניות, למשך חודשיים נוספים ועשה כן כלשונו "כפעולה פקידותית" בלבד ותוך היותו משולל כל סמכויות ניהוליות בנאשמת 4 או כל קשר לפעילותה.

הנאשם אישר כי החשבוניות מושא נספח ג' , שעניינן לקוחותיה הוותיקים של הנאשמת 4, נרשמו בכתב ידו. הוא תיאר כי לאחר מכן הועברו לבעליה של הנאשמת 4 לחתימה, עם הגיעם לחברה אחת לחודש. החשבוניות הושבו לידיו כשהן חתומות מספר ימים לאחר מכן ביחד עם פנקס החשבוניות, בלא חשבונית המקור והעתקה. הנאשם פירט כי ערך את החשבוניות על בסיס ניתוח השוואתי בין דו"חות הנאשמת 2 לבין דו"חות הנאשמת 4. הנאשם שלל קשר לכל חשבוניות נוספות שהונפקו על ידי הקונים, שלא עבור לקוחותיו הוותיקים.

הנאשם שלל כל ידיעה באשר לחשבוניות שהיוו את מסד הנתונים לניכוי מס התשומות, בדו"חות מושא נספח ד'. עוד לדבריו, סכום מס התשומות שנוכה, אינו משקף את סכום החשבוניות שנכתבו בכתב ידו אלא אך רבע ממנו בעוד שיתרתן נרשמו על ידי אדם אחר בשם איגור סלקטור המוכר כנוכל.

הנאשם העיד כי בחודש אוקטובר 2007 נדלקה לו לראשונה נורה אדומה, בדבר אי מימוש המכירה. שכן התשלום בגין רכישתה לא הוסדר והרוכשים אף לא הביעו כל התעניינות בפעילות החברה והותירו את כלל הטיפול בענייניה, לו ולאיגור. עוד לדבריו בסוף חודש דצמבר 2007, תחילת ינואר 2008, השיקים שקיבל מהרוכשים תמורת המכירה חזרו והקשר עם הרוכשים אבד. על כן ובצר לו נקט בצעד מתבקש ועשה שימוש בחברת מדף שהייתה רשומה על שמו של יבגני, הנאשמת 3 והעביר על שמה את הלקוחות של הנאשמת 4.

הנאשם פירט כי אך בדיעבד, בחודש יוני 2009, התחוור לו כי נפל קורבן לנוכלים. אלה הנפיקו חשבוניות פיקטיביות, פעלו באמצעות תעודות זהות מזויפות ובסופו של יום, למעשה, לא העבירו את המניות על שם אולג, אלא לאחר, אשר הזדהה בשמו בכזב, באמצעות תעודת זהות מזויפת (להלן: "טענת הנוכלות").

77. העובדה כי מס התשומות הנובע מהחשבוניות, שהוצאו לה על ידי הנאשמת 4, נוכה על ידי הנאשמת 2, כמפורט בכתב האישום, נלמדת ממסמכי הנהלת החשבונות שלה, שהוגשו באמצעות לבנה. כך עלה מכרטסת מע"מ תשומות של הנאשמת 2, ת/10, המשקפת את ניכוי החשבוניות בדו"חותיה התקופתיים של הנאשמת 2 ומהדו"חות הרלוונטיים, לחודשים נובמבר ודצמבר 2007, ת/71, שעלה כי הוגשו וקוזז בגינם מס תשומות.

78. אין חולק למעשה כי הנאשמת 4 ניכתה מס תשומות בדיווחיה התקופתיים, בשיעור המיוחס בכתב האישום.

הנאשם תחם את אחריותו לפעילות החברה עד למועד המכירה. כפועל יוצא, שלל כל אחריות לדיווחיה התקופתיים במועד המאוחר למכירה, במסגרתם מיוחס לו על פי כתב האישום, ניכוי התשומות, בלא מסמכים.

בנוסף העלה הנאשם את טענת הנוכלות - היותו קורבן לחבר נוכלים, אשר הפילו אותו ברשתם, דוגמת רבים וטובים אחרים. בציינו כי אלה רכשו את הנאשמת 4, לאחר שחתמו על הסכם המכירה, בשמו של אולג, באמצעות תעודת זהות מזויפת, הנפיקו חשבוניות, קיזזו הוצאות שלא כדין והונו את שלטונות המס, כפי שהונו אותו.

79. הוכחת המיוחס לנאשם ולנאשמת 4, באישום זה, נסמך על מארג ראיות נסיבתיות.

הלכה היא כי כוחן הראייתי של ראיות נסיבתיות אינו נופל מזה של ראיות ישירות ובעת שמדובר בהן, הסקת המסקנה המרשיעה מושתתת על מבחן תלת שלבי.

יפים לעניין זה, הדברים שנאמרו בפסק דינו של כב' הש' שהם, בע"פ 4401/13 עידן אנורי נ' מדינת ישראל (‏9.12.2015):

"כפי שציינתי בע"פ 3731/12 סוילם נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (1.7.2014):

"ראיה נסיבתית נועדה להוכיח קיומה של נסיבה, אשר ממנה ניתן להסיק באופן הגיוני על דבר קיומה של עובדה הטעונה הוכחה. כוחן של ראיות נסיבתיות כמוהו ככוחן של ראיות ישירות, ובית המשפט יכול לבסס הרשעה על יסודן. נקבע, כי על בית המשפט לבחון את מכלול הראיות הנסיבתיות במבחני השכל הישר וניסיון החיים, ולאחר ששמע את הסבריו של הנאשם, על בית המשפט להכריע בשאלה, האם המסקנה המפלילה הינה המסקנה ההגיונית היחידה העולה מחומר הראיות" (שם, בפסקה 66; וראו גם: ע"פ 6244/12 סבאענה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.11.2015); ע"פ 5920/13 אטלן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2.7.2015); ע"פ 1882/02 מדינת ישראל נ' מקדאד, פ"ד נו(5) 221 (2002).

הלכה היא, כי הסקת המסקנות על בסיס ראיות נסיבתיות, הינה תוצר של תהליך תלת-שלבי. בשלב הראשון, על בית המשפט לבחון כל ראיה נסיבתית בפני עצמה, על מנת לקבוע האם ניתן להשתית עליה ממצאים עובדתיים. בהמשך, יש לבחון, בשלב השני, את השאלה האם מסכת הראיות בכללותה מקימה מסקנה לכאורית, בדבר אשמתו של הנאשם במיוחס לו. בחינה זו נעשית על יסוד הערכה מושכלת של הראיות, המבוססת, כאמור, על ניסיון החיים, ההגיון והשכל הישר. למסקנה לכאורית זו, ניתן להגיע לאחר צירופן של מספר ראיות נסיבתיות גם יחד. באם צלחה המאשימה משוכה זו, יעבור נטל הראיה, בשלב השלישי, אל כתפי הנאשם, ויהא עליו להציג הסבר מניח את הדעת, המקים ספק סביר בהנחה המפלילה העומדת נגדו (ע"פ 8422/14 מוגאהד נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (10.5.2015) (להלן: עניין מוגאהד); ע"פ 6294/11 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (20.2.2014); ע"פ 9372/03 וייזל נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(1) 745 (2004)). אשר לשלב השלישי, נקבע, לא אחת, כי על הנאשם להציג הסבר אמין, מבוסס, ומניח את הדעת, בכדי לעורר את ספק סביר בדבר אשמתו.

ספק סביר עשוי לעלות מן הראיות הנסיבתיות עצמן, כאשר ניתן להסיק מהן מסקנה המתיישבת עם חפותו של הנאשם; כאשר ההסתברות לקיומה של מסקנה זו אינה מבוטלת; וכאשר מסקנה זו הינה הגיונית וסבירה, ויש לה אחיזה בחומר הראיות (ע"פ 6359/99 מדינת ישראל נ' קורמן, פ"ד נד(4) 653 (2000); ע"פ 3974/92 אזולאי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 565 (1993)). יחד עם זאת, נקבע כי אף אם הנאשם אינו מספק הסבר המקים ספק סביר בדבר אשמתו, שומה על בית המשפט לבחון ביוזמתו, את סבירותה של אפשרות מעין זו, ככל שהיא עולה ממכלול הראיות (עניין מוגאהד, בפסקה 11; עניין מקדאד, בעמ' 229-228)."

80. כפי שיפורט עתה, שוכנעתי נוכח כלל המארג הראייתי הנסיבתי שהובא לפני, לאחר בחינת כל ראיה נסיבתית לגופה ואת השתלבותה ביתר הראיות הנסיבתיות, כי אין במכירה, כל ממש. אלא, הצגת מצג, למראית עין, שתכליתו הרחקת הנאשם, פורמלית, מקדמת הבמה בעניינה של הנאשמת 4 ומכל מעורבות בניהולה, בפעילותה ומהעבירות שבוצעו על ידה, בשונה ממעמדו הדומיננטי בה, טרם המכירה. בעוד שבפועל, לבד מהפן הפורמלי, לא חל כל שינוי במעמדו. הוא המשיך לנהלה ולשאת בכלל תחומי האחריות, לרבות הכספיים והחשבונאיים והאחריות לביצוע העבירות המיוחסות לו ולנאשמת 4, אכן נופלת לפתחו.

81. אף לא עלה בידי הנאשם לעמוד בנטל המוטל על כתפיו ולהציג הסבר אמין, מבוסס, ומניח את הדעת, המעורר ולו ספק סביר, בדבר אשמתו.

ניתן היה להתרשם בבירור, כי כמנהגו, טווה הנאשם גרסה מובנית, שיהא בה מחד גיסא ליתן הסבר לראיות הפועלות לחובתו ואשר אינו יכול להתכחש להן ומאידך גיסא, להרחיק עצמו מאחרות, אשר נהיר לו כי מהוות חלק ממארג ראייתי נסיבתי מפליל, באופן שייטול את עוקצן הפלילי.

82. באשר למעמדו של הנאשם בנאשמת 4, טרם המכירה, אין עוררין למעשה כי הקים אותה ביחד עם איגור ואולם כדרכו נמנע מלהירשם כבעליה והגדיר עצמו, כשותף סמוי בה. הנאשם נהג בה מנהג בעלים ונטל חלק פעיל בענייניה העסקיים, לרבות בפן הכספי והחשבונאי והיה מורשה חתימה מטעמה.

83. מעמדו של הנאשם בנאשמת 4, עובר למכירה, עלה גם מעדותו של עו"ד זיאד דעים (להלן: "עו"ד דעים"), שהובא לעדות מטעם ההגנה וערך את הסכם העברת המניות בנאשמת 4, בין איגור לאולג, נ/15 ואת פרוטוקול ישיבת הדירקטוריון שנערכה מיד לאחר מכן, נ/16. עו"ד דעים ציין כי בעת עריכת הסכם המכירה הצהירו בפניו הנאשם ואיגור בדבר היותם בעלי המניות בנאשמת 4.

84. גם מעדותו של רו"ח אריכא, ששימש כרו"ח של הנאשמת 4 עלה כי הנאשם הקים את הנאשמת 4 ועמד בקדמת הבמה ככל הנוגע לניהולה. עוד לדבריו, הנאשם שימש כאיש הקשר הבלעדי עימו, לכל דבר ועניין. זאת בעוד הבעלים הרשומים, אינם באים בגדר מקבלי ההחלטות, אלא משמשים כשליחים בלבד.

85. כך עלה גם מהודעתה של זורין אירנה (להלן: "אירנה"), שהתקבלה בהסכמה במסגרת הקלסר ת/62, על כלל צרופותיו. המדובר באשת הבעלים ומנהלת החשבונות של חברה לשירותים פיננסיים "אסטרל" (להלן: "חברת המימון") עימה חתמה הנאשמת 4 הסכם מימון, באמצעות הנאשם. הלה אף נרשם בסעיף 6 של ההסכם, כבעליה היחיד של הנאשמת 4 וערב באופן אישי על פירעון השיקים שהועברו לניכיון. הנאשם אף הוגדר על ידי אירנה כגורם הדומיננטי בנאשמת 4.

מכרטסת הנהלת החשבונות של חברת המימון ומהודעתה של אירנה, עלה כי הנאשם היה אמון על ענייניה הכספיים של הנאשמת 4. שכן החל מראשית פעילותה העסקית, התייצב הנאשם בשמה, בפני אירנה, מידי חודש בחודשו וביצע פעולות ניכיון של השיקים שניתנו לה על ידי הנאשמת 2.

86. התרשמותי כי תכליתו של הסכם המכירה ליצור מצג המרחיק את הנאשם, באופן פורמלי, מכל קשר לנאשמת 4, נוכח ביצוע העבירות מושא אישום זה, מתגברת, על רקע מעמדו של הנאשם, בנאשמות 2-4.

הגם שהנאשם חלש על הנאשמות 2-4 ועשה בהן כבשלו, אף לא אחת מהן נרשמה על שמו. פשר הדבר עלה במפורש מעדותו של הנאשם בהקשר לנאשמת 3, שבדומה לנאשמת 4 שימשה כקבלן משנה של הנאשמת 2. הנאשמת 3 נרשמה על שמו של יבגני, חרף כך כי היתה למעשה בבעלות הנאשם, בין היתר על מנת להסוות את ניגוד העניינים הטבוע במערכת היחסים העסקית שבין כלל החברות. בה בעת שבפועל הנאשם הוא זה שמושך בחוטים של כולן.

הנאשם היה אמון על ההתחשבנות שבין הנאשמת 2 לבין קבלני המשנה שלה, לרבות הנאשמות 3 ו-4, שגם הן בבעלותו. מנגד, בכובעיו בנאשמות 3 ו- 4, היה אמון על ההתחשבנות של אלו האחרונות עם לקוחותיהן והנאשמת 2 בכללן. באופן המציב אותו, משני צדי המתרס, בעמדה נוחה לביצוע פעולות, המהוות כר פורה להתחמקות מתשלום מס. כפי שבא לידי ביטוי גם באישום השני.

במסגרת ניהולו את הנאשמת 2 ניכה בדיווחיה התקופתיים, את מס התשומות הנובע מהעסקאות שערכה עם הנאשמת 4.כמו כן ועל מנת להתחמק מתשלום המס הנובע מעסקאות אלה, במסגרת ניהולה של הנאשמת 4, ניכה הנאשם בדיווחיה התקופתיים, מס תשומות בלא מסמך, בחודשים, 08/07-04/08 וזאת מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס.

87. בעדותו בבית המשפט תירץ הנאשם את מכירתה של הנאשמת 4, בצורך למציאת מקורות מימון לרכישתה של הנאשמת 2.

בנסיבות בהן נמצאנו למדים כי לא צמחה לנאשם או לאיגור כל תועלת כלכלית מהמכירה, היה גם בכך כדי לחזק את התרשמותי כי אין כל ממש במכירה, אלא מצג נתונים למראית עין שנועד להרחיק את הנאשם מכל אחריות לפעולותיה של הנאשמת 4, כבעבר ולביצוע העבירות המיוחסות לה.

הסכם המכירה נחתם ביום 30.7.07 ועל פיו נמכרה הנאשמת 4 בסכום של 260,000 ₪. במועד המכירה לא שולם מאומה על חשבון סכום המכירה והנאשם ואיגור אף לא נקטו בכל צעדים אחרים על מנת להבטיח מימוש העסקה מצד הרוכשים ולא דאגו לערובה לקבלת הכספים המגיעים להם.

על רקע זה אף תמוה יותר הכיצד הוסכם על פי הסכם המכירה כי התשלום הראשון יהא זעום בסך של 20,000 ₪ בלבד, שישולם אך בחלוף כחודשיים. ואילו יתרת הסכום תשולם בארבעה תשלומים חודשיים שווים במסגרת תלושי המשכורות , של החודשים ינואר , אפריל יולי ואוגוסט 2008, שנה לאחר חתימת ההסכם. מתווה השומט על פניו, את הבסיס הכלכלי לביצוע העסקה.

הנאשם אף ניסה להצניע את העולה מההסכם, התמוה על פניו, כי איגור נשאר מועסק על ידי הנאשמת 4. כמו כן כי התשלום הראשון יועבר במסגרת תלוש המשכורת של חודש אוקטובר 2007 ויתר התשלומים, בתלושי המשכורת של החודשים שלאחריו.

עוד עלה מהסכם המכירה כי איגור אמור היה ללוות את הרוכשים במשך שלושה חודשים, תוך שמירת סמכותו כמורשה חתימה, במקביל לאולג, וזאת עד לאוקטובר 2007. בה בעת שבאופן המצביע נסיבתית כי מטרת המכירה לנתק את הנאשם מקשריו הפורמליים והמשפטיים ומתפקידיו הפורמליים בנאשמת 4, פוטר פורמלית לאלתר, מתפקידו בנאשמת 4 וזכות החתימה נשללה ממנו, כעולה מהפרוטוקול, נ/16.

אף ייאמר כי גרסת הנאשם באשר לפשר מכירתה של הנאשמת 4 היא גרסה כבושה. שכן בחקירתו ברשות המיסים טען הנאשם שעשה כן נוכח רצונו של איגור לגרוף לכיסו רווח כלכלי. כמו כן נוכח כוונתו לעסוק בענייניה של חברת סטארסיילס ופיתוח פרויקטים חדשים במסגרתה וכן לעסוק בענייניה של הנאשמת 2 (ת/46 עמ' 3 ש' 8).

88. גם נסיבות חתימת הסכם המכירה, תמוהות על פניהן. למדנו מעדותו של עו"ד דעים, כי השפה הרוסית שגורה בפיו ומקום מושבו בחיפה. כמו כן כי הצדדים אינם מוכרים לו ולא היה זכור לו לאשורו, מי מהם פנה אליו או נשא בעלות שכר הטרחה ששולם לו.

עלה בנוסף כי נוכח דחיפות עניין, שמהותו לא הובררה כלל וכלל, הטריחו עצמם הצדדים - הנאשם, איגור ומי שהציג עצמו כאולג, ממקום מגוריהם הרשום במרכז, עד לעיר חיפה.

89. אין עוררין כי להסכם המכירה שערך עו"ד דעים צורפה תעודת זהות, נ/1, עליה התנוססה, תחת פרטיו של אולג, תמונתו של מקסים בוייב (להלן: "בוייב"). באופן הנחזה להיראות כי מניותיה של הנאשמת 4 הועברו לאולג האמיתי (להלן: "תעודת הזהות המזויפת").

מעדותו של בוייב , במסגרת פרשת התביעה, למדנו כי הורשע בין היתר בגין זיוף תעודת הזהות המזויפת ומרצה מאסר מאחורי סורג ובריח. בוייב עמד על כך כי כל תפקידו התמצה בזיוף תעודת הזהות של אולג ושלל כי הוא זה שהתייצב בפני עו"ד דעים וחתם על הסכם המכירה וכן שלל כל היכרות עם מי מהצדדים.

90. הנאשם ביקש להיבנות מעדותו של בוייב בהקשר לתעודת הזהות המזויפת ולמצוא בה תימוכין לטענת הנוכלות, באופן השולל מעורבות בניהול החברה לאחר המכירה או אחריות משפטית לנעשה בה.

ואולם, בנסיבות בהן המארג הראייתי הנסיבתי מצביע, כאמור לעיל, על הסכם מכירה פיקטיבי שלא בא לכלל מימוש, יהא בעדותו של בוייב, המלמדת על היות המכירה נגועה במעשי זיוף, כדי לפעול דווקא לחובת הנאשם, נוכח היותו צד לה.

91. כאמור, בוייב עצמו שלל מכל וכל כי נכח בפגישה בחיפה או כי חתם על ההסכם. הוא אישר אך את זיוף תעודת הזהות המזויפת אשר תמונתו מתנוססת עליה, לצד פרטיו של אולג.

הנאשם אשר נכח במעמד המכירה, הפנה בעדותו בבית המשפט, אצבע מאשימה כלפי בוייב, כמי שהזדהה במעמדה, כאולג, באמצעות תעודת הזהות המזויפת. עם זאת ובזמן אמת, נמנעה ההגנה מלחקור את בוייב אודות מפגש כאמור עם הנאשם, כמו גם לרענן את זכרונו מנסיבות המעמד השמורות לבטח לגורמים שנכחו בו. ההגנה אף נמנעה מליידע את בוייב במפורש כי זוהי גרסת הנאשם ונטען בפניו כי זוהי גרסתו של עו"ד דעים.

ההגנה אף נמנעה מלהביא לעדות את איגור, שיכול היה לשפוך אור על גרסת הנאשם , גם בהקשר זה, לו היה בה ממש ויש באי מיצוי מהלך זה כדי להעיב על כלל גרסת הנאשם.

92. התרשמותי כי אין מאחורי הסכם המכירה ולו דבר, התחזקה גם מכך שנשאר בדלת אמותיהם של הצדדים מבלי שנעשה כל ניסיון ליידע את הרשויות אודותיו, כמו גם גורמים אחרים שהיו מעורבים בפעילותה העסקית של הנאשמת 4.

הגם שנמצאה דחיפות בחתימת הסכם המכירה, ביום 30.7.07, במעמד עו"ד דעים, לא נתבקש הלה לפעול לאלתר, למימושו ולהודיע על העברת המניות לרוכשים. כעולה מטופס העברת המניות, נ/14, התקבל במשרדי רשם החברות, כשחתימתו של איגור מתנוססת עליו, רק בחודש אוקטובר 2007. זאת מבלי שהנאשם נקט כל צעדים על מנת לוודא כי הסכם המכירה יבוא לכלל מימוש, באופן רשמי, גם קודם לכן.

מעדותו של רו"ח אריכא , ששימש כרואה החשבון של הנאשמת 4, עלה, כי התבקש לסיים תפקידו זה בחודש יולי 2007, עובר למכירה והעביר את כל חומר הנהלת החשבונות לידיו של הנאשם, לבקשתו, על מנת להעבירו לרו"ח חרפק.

מקלסר הנהלת החשבונות, ת/40, שנתפס ברכבו של הנאשם (להלן: "הקלסר"), שעוד ידובר עליו בהמשך, עלה כי גם מהלך זה, לא הודע לרשויות מע"מ שכן גם בחודש דצמבר 2007 מוענו מסמכים בעניינה של הנאשמת 4, לרו"ח אריכא.

דורון, יד ימינו של הנאשם, בנאשמת 2, המקיימת קשרי עבודה הדוקים עם הנאשמת 4, לא יודע כלל בדבר המכירה ועל כך כי אינה מצויה עוד בשליטתו של הנאשם. מעדותו עלה דווקא כי הנאשם המשיך להתנהל בשתי החברות כבימים עברו ותלה את החלפת הנאשמת 4 בנאשמת 3 כספק כוח אדם, אך בקושי כלכלי. עניין המכירה אף לא הועלה בפני דורון על ידי ההגנה, חרף כך כי הובא לעדות גם מטעמה, באופן המטיל גם הוא בספק, את כלל אמיתותה.

כפי שיפורט בהמשך, גם אביגיל פרטוש (להלן: "אביגיל") עובדת בנק הפועלים בו התנהל החשבון העסקי של הנאשמת 4 לא עודכנה בדבר המכירה. כך הדבר גם באשר לאירינה אשר מבחינתה לא חלו כל שינויים פרסונליים בנאשמת 4 והנאשם המשיך לפקוד את חברת המימון מידי חודש בחודשו, מטעמה.

93. במסגרת פרשת ההגנה הובאה לעדות מרי גלסטיאן (להלן: "מרי") , אשר שימשה כמזכירה בחברת סטארסיילס, שאינה רשומה אמנם על שמו של הנאשם ואולם אין עוררין כי שימש כמנהלה וכן עסקה במשך מספר חודשים בטיפול בנאשמת 4, לרבות עובר למכירה ובחודשים שלאחריה.

מעדותה עלה אמנם כי היתה עדה למהלכים הקשורים במכירה ואולם עלה בנוסף כי ניזונה מפי הנאשם ועל כן אין בעדותה כדי להשליך על אמיתות המכירה אם לאו.

94. הנאשם ניסה לשוות לאקט המכירה מהלך עסקים שגרתי ורגיל. הוא אף תיאר כי היה נכון לחפיפה על מנת להכשיר את הרוכשים לניהול החברה ואף ניאות להאריך תקופה זו, חרף אי קבלת כל תשלום בעבור המכירה.

ניתן להתרשם בבירור כי החפיפה ולאחריה טענת הנוכלות, נועדו לשמש כסיפור כיסוי והסבר לנסיבות התמוהות, בהן נוטל הנאשם חלק דומיננטי בניהולה של הנאשמת 4, גם לאחריה, ולרישום החשבוניות בכתב ידו, חרף המכירה.

95. הנאשם תיאר בכלליות ובעמימות, כי נפגש עם הרוכשים במסגרת החפיפה. חרף גרסתו כי בוייב הוא שהתייצג בכזב, כאולג, במעמד המכירה, לא נטען על ידי הנאשם כי נפגש עם בוייב במהלך החפיפה. גם השם איגור סלקטור הופרח על ידו לחלל האוויר, תוך התחייבות להביא אסמכתאות, באשר לחברות נוספות, שנפלו ברשתו ונרכשו ככסות להוצאת חשבוניות פיקטיביות. ואולם בסופו של יום נמנע הנאשם מלהביא ראיות כאמור.

כאמור לעיל, גם איגור, שיכול היה לשפוך אור על גרסת הנאשם בכלל ובהקשר זה בפרט, לא הובא לעדות.

96. באשר למהות החפיפה נשמעו מפי הנאשם מספר גרסאות שאינן מתיישבות זו עם זו באופן המעיב על מהימנותו, כמו גם על אמיתות המכירה.

מחד גיסא טען הנאשם כי החפיפה נועדה ליתן מענה לאינטרס של הרוכשים, לבוא בגדר כלל רזי ניהול הנאשמת 4 על מנת שפעילותה השוטפת לא תפגע. על רקע זה גם הסביר הנאשם את רישום החשבוניות מושא נספח ג' בכתב ידו, כסיוע לרוכשים.

תכלית החפיפה על פי גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם טענת הנוכלות. שכן מטבע הדברים בנסיבות אלה, כאשר כל שעומד לנגד עיני הרוכשים, הוא מעשה הונאה ורמיה, לבטח לא יהא צורך בחפיפה ובהותרת הנאשם מעורב בענייני החברה, על מנת לאפשר להם יד חופשית למימוש זממם.

בד בבד עם כך טען הנאשם כי החפיפה לא באה לכלל מימוש. שכן הרוכשים לא הראו כל עניין בניהול החברה או במתרחש בה ולמעשה כלל הניהול כבעבר, נפל על כתפיו ועל כתפי איגור. נסיבות המובילות לטעמי למסקנה, כי כבעבר, נותרו גם הדיווחים החשבונאיים בתחום אחריותו, ואף לשיטתו, בהיעדר כל גורם אחר שיעשה כן.

97. רישום החשבוניות בכתב ידו של הנאשם, גם לאחר המכירה, מהווה ראיה נסיבתית מהותית הפועלת לחובתו, בדבר מעורבותו בענייניה החשבונאיים של הנאשמת 4, חרף המכירה.

הנאשם הסביר כי עשה כן, על מנת לסייע לרוכשים להתערות בניהול הנאשמת 4 במסגרת החפיפה. הוא תיאר כי אך רשם את החשבונית, בעוד שיתר ההליכים המתחייבים בוצעו על ידי גורם עלום שהעבירן לידיו, על מנת להחתימו.

אף ניתן היה להתרשם בבירור כי על מנת להרחיקו מכל אחריות משפטית לכלל הנובע מרישום החשבונית, הדגיש הנאשם כי ביצע פעולה פקידותית בלבד. ואולם גם לשיטתו, אין המדובר בפעולה טכנית גרידא, אלא נדרש למסד נתונים ששאב מדו"חותיה של הנאשמת 4 ואלה של הנאשמת 2.

גרסה באופן מיתמם המצטייר כניסיון להרחיק עצמו מכלל ההשלכות הנובעות מרישום החשבוניות, אף טרח הנאשם והדגיש כי פנקס החשבוניות חזר לידיו בלא המקור של החשבונית. ואולם בכובעו האחר כמנהלה של הנאשמת 2 ובהיותו אמון על ענייניה הכספיים והחשבונאיים, לבטח קיבל לידיו את חשבונית המקור של הנאשמת 4.

אף יש לתמוה מדוע לא העביר הנאשם את החשבוניות לחתימתו של איגור, שנותר על פי הסכם המכירה, מורשה חתימה.

גרסתו האחרת של הנאשם, כי למעשה לא זכה לשיתוף פעולה עם הרוכשים, שומטת מאליה את הקרקע מתחת לתיאור זה, המתבסס על קיומו של שיתוף פעולה עם גורם כאמור ומחזקת את התרשמותי בדבר אי אמיתות המכירה ואחריות הנאשם לכלל העניינים הכספיים של הנאשמת 4 והדיווח לרשויות בכללם.

98. נמצאנו למדים אם כן, כי הנאשם, הטוען לקיומם של רוכשים, הוא היחיד המעיד כי פגש בהם, לאחר המכירה.

גם מעדותה של מרי, שהובאה לעדות מטעם ההגנה , לא עלה כי פגשה ברוכשים. כל שעלה כי ניזונה באשר למכירה מפיו של הנאשם וכן כי העבירה את החשבוניות כשאינן חתומות, לשליח מטעמם של הרוכשים.

99. את חוסר ההיגיון שבהארכת תקופת החפיפה למשך חודשיים נוספים, חרף חוסר שיתוף הפעולה של הרוכשים ואי תשלום כל סכום על חשבון המכירה, הסביר הנאשם בשימור הקשר עם הלקוחות הוותיקים על מנת שלא יינטשו את הנאשמת 4. על כן לטענתו, גם רשם את החשבוניות עבורם וגבה את הכספים.

בבואנו לפרוט את הגרסה לפרוטות, נמצאנו למדים אף כפי שאישר הנאשם בסופו של יום, כי חלקם הארי של הלקוחות המדוברים, כ-70% מהם, הם הנאשמת 2 וחברת סטארסיילס, המצויות שתיהן בשליטתו של הנאשם. ואילו הנותרים הם לקוחות הנאשמת 3, מושא נספח ב' באישום השני, אלה שמחד גיסא לא שילם הנאשם את המע"מ הנובע מהעסקאות שערך עימם ומאידך גיסא, ניכה את מס התשומות, בשתי חשבוניות, באמצעות הנאשמת 2, בכוונה להונות את רשויות מע"מ.

אף יש לתהות לאן הופקדו הכספים שגבה הנאשם מלקוחותיו, עבור הנאשמת 4, במסגרת החפיפה. נוכח גרסאותיו הסותרות באשר למהות החפיפה ואף נוכח טענתו כי הרוכשים פתחו חשבון בנק חדש לנאשמת 4 שלא היה בידיעתו.

100. הודעתה של אירינה, שהתקבלה בהסכמה, מוסיפה נדבך למארג הראיות הנסיבתי המצביע על שליטתו של הנאשם בנאשמת 4 והיותו אמון על ענייניה הכספיים, אף לאחר המכירה . באופן המצביע כי אין בה כל ממש וכי האחריות לביצוע העבירות מושא אישום זה, נופלת לפתחו.

אירינה ציינה כי הגורמים שהתנהלו מולה גם לאחר המכירה מטעם הנאשמת 4 היו הנאשם, איגור או שניהם, אשר הציגו עצמם בראשית הקשר עם חברת המימון כמנהליה של הנאשמת 4, המבקשים לקבל מימון עבור עסקאותיה, שכן תזרים המזומנים שלהם מכביד. אירינה הגדירה את הנאשם כמנהל הדומיננטי בנאשמת 4 ולדבריה, מעולם לא ירדה לשורשי מהות תפקידו של איגור. עוד לדברי אירינה, כל אימת שנתקלה בבעיה הנוגעת לשיקים של הנאשמת 4, הייתה פונה תחילה לנאשם, שהיה הדומיננטי יותר ורק אם לא עלה בידיה להשיגו, היתה פונה לאיגור.

בחוזה המימון, המצורף להודעתה של אירינה, רשום הנאשם כבעליה של הנאשמת 4 וכמי שערב אישית לפירעון כל שיק ורק חתימתו מתנוססת על הסכם זה.

כאמור לעיל, עלה מעדותה של אירינה בנוסף, כי לא חלו כל שינויים פרסונליים בנאשמת 4 גם לאחר מועד המכירה והיא לא עודכנה בדבר, כלל וכלל. חרף המכירה המשיכו הנאשם ואיגור, כמנהגים מימים ימימה, לפקוד את חברת המימון ולנכות שיקים שקיבלה הנאשמת 4 מהנאשמת 2 והמאוחר שבהם על פי הכרטסת, שצורפה להודעה, ת/62, הוא בסוף חודש ינואר 2008.

עוד עלה מעדותה של אירינה, כמשתקף בכרטסת, כי בחודש דצמבר 2007, ביקשו הנאשם או איגור, להמיר 3 שיקים שהיו ברשותה, בחשבון הנאשמת 4, בארבעה אחרים, בסך כולל זהה, של 180,000 ₪.

כן עלה כי ביום 19.12.07, הועברו כספים לנאשמת 3 בסך של 69,181 ₪, זאת לצד העברות נוספות במהלך אותו החודש, לטובת הנאשמת 4. גם באותה העת לא נטען בפני אירינה כי הנאשמת 4 נמכרה, אלא אך שחדלה מפעילותה וכן נטען בדבר הקמתה של הנאשמת 3. באותה העת השיקים לניכיון שהיו ע"ש הנאשמת 2 זוכו בכרטיס הנאשמת 4 ותמורתם שולמה בשיק פתוח.

עלה אם כן, כי חרף המכירה הלכאורית, מקבל לידיו הנאשם ולו באמצעות איגור, את סכומי ההכנסות של הנאשמת 4, בגין שיקים שהוצאו לה על ידי הנאשמת 2, בין במזומן ובין באמצעות העברה בנקאית. באופן שאינו מתיישב עם חפיפה אלא מצביע על שליטה וניהול של הנאשמת 4, תוך טשטוש הגבולות בינה לבין הנאשמת 2 ומהווה כר פורה לביצוע העבירות.

למותר לציין כי הנאשם לא עומת כלל עם ממצאים אלה ולא נשמע מפיו כל הסבר למארג נסיבתי זה.

101. ראיה נסיבתית נוספת, כבדת משקל, באשר להיות הנאשמת 4 מנוהלת, בפן הכספי, על ידי הנאשם גם לאחר המכירה נמצאה בעדותה של אביגיל, עובדת בנק הפועלים בסניף בו התנהל חשבון הנאשמת 4.

אביגיל העידה באשר למסמך ת/31, המהווה סיכום פגישה שערכה ביום 08.11.07, עם הנאשם ואיגור, מורשי החתימה בנאשמת 4 וזאת נוכח ביטול מסגרת האשראי שלה, מחמת הגבלת החשבון.

עלה כי הפגישה נערכה ביוזמתה בעקבות פנייתה לאיגור, לסור לסניף, על מנת לממש בטחונות. לדבריה, סוכם על מכירת ניירות ערך ופיקדון, נחתם טופס משיכת ניירות ערך ואולם לא ניתן היה למשוך את הפיקדון מחמת עיקול שהוטל עליו.

באשר ליתרת החוב העידה אביגיל כי איגור והנאשם חתמו על כתב התחייבות להחזר הלוואה בסך של 50,000 ₪, ת/32, אותו ערכה ביום 25.11.07, להסדר החוב ב-24 תשלומים. עוד עלה כי חתימתם התאפשרה, מתוקף ת/33, פרוטוקול ישיבת דירקטוריון של הנאשמת 4 , שנערכה ביום 25.11.07, ובה יופה כוחם של הנאשם ואיגור, שהוגדרו כדירקטורים/ מנהלי החברה, לקבל בשמה של הנאשמת 4 כל החלטה ולחתום בשמה על כל הסדר עם הבנק בהקשר לחשבון.

עלה בנוסף כי בעקבות המתווה שסוכם בפגישה, אושר כי חשבון הנאשמת 4 בסניף זה לא ייסגר ובתנאי שיעמוד כל העת ביתרת זכות או שיופקד מבעוד מועד, סכום כסף, על מנת לקדם פני הוצאה עתידית.

102. מעדותה של אביגיל ומן המסמכים שהוגשו עלה אם כן כי הנאשם התייצב בפניה, לפגישה שנערכה לקראת סוף חודש נובמבר 2007, בעת שעל פי ההסכם, הנאשמת 4 נמכרה זה מכבר וזכויות החתימה בה נשללו ממנו לאלתר, כעולה מהפרוטוקול נ/16.

הנאשם ואיגור אף חתמו בעקבות הפגישה על מסמכים כמנהלים וחברי דירקטוריון של הנאשמת 4, חרף המכירה ונקטו בפעולות המחייבות אותה, לשם קבלת אשראי, על פי המסמך המסמיך אותם כאמור, ת/33.

103. הנאשם טען כי הגיע לפגישה על מנת לפרוע את חובה של הנאשמת 4 נוכח היותו ערב לו באופן אישי, וזאת על מנת לאפשר את סגירת החשבון.

גם בנקודה זו, לא מצאתי לתת אמון בגרסת הנאשם והתרשמתי כי הועלתה בניסיון ליתן הסבר לראיה הנסיבתית המהותית, המצביעה על מעמדו בנאשמת 4, גם בחלוף חודשים מאז המכירה ומשליכה על אחריותו לפן הכספי שלה ולביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

על פי הסכם המכירה נותר איגור ולא הנאשם, ערב בערבות אישית לחובה של הנאשמת 4 וגם זאת בבנק מזרחי, עד לסך של 50,000 ₪, ולא בבנק הפועלים, מקום עבודתה של אביגיל. זאת בעוד שיתר חובותיה של הנאשמת 4, אמורים היו לחול על הרוכש.

לו היה במכירה כל ממש, מצופה היה כי יודע על אודותיה לאלתר לסניף הבנק בו מתנהל חשבונה של הנאשמת 4, על מנת לפטור את הנאשם ואיגור מכל אחריות לחובותיה אלה, אשר הופטרו מהם ממילא, על פי הסכם המכירה.

ואולם, לא אך שלא נעשה כאמור, בסמוך למועד המכירה, דבר קיומה לא הודע לאביגיל, אף בשלב מאוחר יותר, עובר לפגישה או במהלכה.

הנאשם אף לא טען כי חובות אלה נופלים לפתחם של הרוכשים, אלא עלה מגרסתו כי נוכח ערבויות אישיות, שנטענו בעלמא, עשה כל מאמץ על מנת לעמוד בהתחייבויות כלפי הבנק, זאת באופן השומט אף הוא את הקרקע מתחת לטענה כי מכר את הנאשמת 4.

לא זו אף זו, מעמדו של הנאשם בפגישה, כלפי הבנק, היה כמנהל ודירקטור של הנאשמת 4 , שאף ייפתה את כוחו ביחד עם איגור לחתום בשמה מבלי שנדרשה כל הסכמה נוספת ממאן דהוא אחר, דוגמת הבעלים הנוכחי.

104. נוכח הראיות הנסיבתיות כבדות המשקל כי הנאשם מתייצג בפני הבנק כמנהלה של הנאשמת 4 ודירקטור שלה, המוסמך לקבל החלטות בשמה, נדרש למתן הסבר מניח את הדעת לפשר הדבר ואולם לא עלה בידו לספק הסבר כאמור.

הנאשם הסביר כי נכון היה להתייצג כמנהלה של הנאשמת 4 ומיופה כוחה, חרף המכירה, על מנת לסגור את החשבון שלה. ואולם הסבר זה אינו מתיישב עם כך כי בעקבות הפגישה, נתקבל דווקא אישור לאי סגירתו של חשבון הנאשמת 4, בתנאי שיעמוד כל העת ביתרות זכות, או שיופקד סך מזומן יום טרם הוצאה עתידית של כסף. נסיבות המצביעות מאליהן, על המשך הפעילות בחשבון ולא על סגירתו. וביתר שאת, נוכח טענת הנאשם כי ענייניה הכספיים של הנאשמת 4 אמורים היו להתנהל באמצעות חשבון חדש שנפתח על ידי הרוכשים.

הגם שהסבר זה נדחה על ידי, הוא מציף פעם נוספת דפוס התנהלותו של הנאשם שאינו בוחל, אף לשיטתו, בהצגת מצגי שווא, דוגמת היותו דירקטור או מנהל הנאשמת 4, חרף המכירה, ככל שהדבר משרת את מטרותיו.

105. ראיה נסיבתית כבדת משקל נוספת, לאי אמיתות המכירה והיות הנאשם מנהלה של הנאשמת 4 ואמון על הפן הכספי והחשבונאי שלה, בכל מהלך התקופה הרלוונטית, כמיוחס לו בכתב האישום, מצאתי בקלסר, ת/40, שנמצא ברכבו של הנאשם, במהלך חיפוש שנערך בו.

106. מעדותו של החוקר חי דאי עלה כי הגיע ביום 30.4.2008 לביתו של הנאשם, ביחד עם חוקרים נוספים, כשהוא מצויד בצו חיפוש. ביתו של הנאשם, נערה כבת 18, פתחה בפניהם את הדלת. לאחר שמטרת הגעתם אל המקום הובהרה לה וביקשו לשוחח עם הוריה, טענה כי אינם בנמצא וסירבה לאפשר עריכת החיפוש בנוכחות אחרים. בחלוף כשלושים דקות הגיעו הנאשם ואלינה לסלון הבית וטענו כי נמו את שנתם. לאחר שעומתו עם העובדה כי לא נצפו בחדר השינה, אישרו כי הסתתרו בחדר ההלבשה, אשר הכניסה אליו מחדר השינה.

נמצאנו עדים אם כן, להתנהגות מפלילה של הנאשם ולתשתית נסיבתית למסקנה כי מצא לנכון להתריע בפני בתו על בואם הצפוי של אנשי מרות, בעודו מוצא מקום מסתור לו ולאלינה, וזאת אף עובר לחקירתו הראשונה ולמעצרו, באופן המצביע על ידיעתו באשר להליכי חקירה המתנהלים בעניינו ועל ניסיונו, מטעמים מובנים, להתחמק ממפגש עם החוקרים או להיעתר לצווי חיפוש.

107. בהמשך בוצע חיפוש גם ברכבו של הנאשם ונמצא הקלסר. גם בהקשר לכך, נשמעו מפי הנאשם שתי גרסאות שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת. הנאשם טען כי קלסר זה נשכח מלב ולא הועבר לרוכשים ביחד עם יתר חומר הנהלת החשבונות. בד בבד עם כך טען כי היה מודע לקיומו ואולם היה בכוונתו להעבירו לידי הרוכשים, בתום אותה שנת מס.

עיון בקלסר העלה כי כולל שלל מסמכי הנהלת חשבונות, מסמכי הקמת החברה ומסמכים אחרים, של הנאשמת 4, וזאת החל משנת 2004 . עם זאת, כולל הקלסר גם מסמכים עדכניים לסוף שנת 2007, המועד שלאחר המכירה. בכללם מסמכים של רשויות המע"מ הנוגעים לדרישות תשלום והודעות על פיגורים גם לאחר המכירה, שאי תשלומם יגרור עיקולים.

הקלסר נמצא ברכבו של הנאשם, כשהוא מעודכן ומתויק, באופן המצביע נסיבתית על כך כי עודכן על ידו, תוך כדי מהלך העסקים הרגיל של הנאשמת 4 והסדרת ענייני החשבונות שלה ולא השתכח ברכבו של הנאשם, כאבן שאין לה הופכין.

בעת שמדובר בקלסר מהותי להתנהלות הנהלת החשבונות של החברה הכולל אישורי ניהול ספרים של ספקים, חוזים, אף לא נמצא כל ממש בגרסת הנאשם כי מצא לנכון להותירה בידו ולהעבירו לידי הרוכשים, רק בסוף אותה השנה. בעת שטען כי מכר את הנאשמת 4 ולא הייתה לו כל נגיעה להנהלת החשבונות שלה, בתקופה הרלוונטית.

בניגוד לגרסת הנאשם השוללת כל קשר לדיווחים ולטענתו כי כלל ההתנהלות הכספית בנאשמת 4, התנהלה מחשבון חדש שנפתח על ידי הרוכשים, קיימת בקלסר אינדיקציה לשיק שהועבר לרשויות מע"מ, לטובת תשלום חוב מע"מ, בסך של 7,500 ₪ שמועד פרעונו, 21.10.07, לאחר המכירה. שיק שהוצא מחשבון הנאשמת 4, מימים ימימה בבנק המזרחי שמספרו 182795. גם המכתב, מיום 25.10.07, המודיע כי השיק לא כובד והשיק גופו, שהוחזר מסיבת "אין כיסוי מספיק", ביום 22.10.07, נמצאו מתויקים בקלסר.

108. מהות הקלסר והימצאותו בידי הנאשם חיזקו את התרשמותי כי אין במכירה כל ממש והעידו אלפי מונים על כך שהנאשם המשיך לנהל את הנאשמת 4, גם לאחריה והיה אחראי להתנהלות החשבונאית שלה מול רשויות מע"מ.

למעשה, לבד מלוודא כי יהא בידיו הסכם פורמלי המעיד על מכירת הנאשמת 4, לא נקט הנאשם בכל צעד על מנת לעדכן גורמים שהם, בדבר אותה מכירה, או על מנת לממשה.

נמצאנו למדים מהקלסר, כי הנאשם לא טרח לעדכן את הרשויות, או כל גורם פורמלי אחר, על השינויים שחלו במבנה הבעלות ולו אך כדי להסיט ממנו את האחריות המשפטית לפעולותיה או למחדליה של הנאשמת 4.

הנאשם הטיל את האחריות להעברת הבעלות ברשם החברות לרוכשים והלין כי לא עשו כן במועד. ואולם המדובר באינטרס של איגור ושלו כמוכרים, לוודא כי ההודעה מתקבלת אצל רשם החברות, כחלק מאקט של העברת האחריות המשפטית על מעשיה או מחדליה של החברה לרוכשים.

עובר למכירה העביר רו"ח אריכא את חומר הנהלת החשבונות של הנאשמת 4 לנאשם. זאת לבקשתו ועל מנת שיעבירנו לרו"ח חרפק ואולם זה האחרון מעולם לא טיפל בהנהלת החשבונות שלה.

לא אך שהקלסר נמצא ברשותו של הנאשם, מי שהיה האחרון לקבל לידיו את חומר הנהלת החשבונות של הנאשמת 4, על מנת להעבירו הלאה, מהלך שלא מומש, אלא אף נתפס ברכבו, בנסיבות בהן הנאשם מתחמק ונוקט בהתנהגות מפלילה.

109. סך כל האמור לעיל מוכיח מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם היה אמון על ניהול הנאשמת 4 ועל דיווחיה החשבונאיים, בכלל העת הרלוונטית לאישום זה, אף בשים לב למועד בו נמצא הקלסר ברשותו, ביום 30.4.08.

הנאשם ששימש כמנהלה של הנאשמת 2, ניכה בדיווחיה התקופתיים, את מס התשומות הנובע מהעסקאות שערכה עם הנאשמת 4 והאחריות להצגת המסמכים שהיוו את הבסיס לכך נופלת לפתחו.

בכובעו של הנאשם, כמנהלה של הנאשמת 4 ועל מנת להתחמק מתשלום המס הנובע מעסקאות אלה, אליהן נקשר הנאשם כמנהלה של הנאשמת 2, ניכה הנאשם בדיווחיה התקופתיים, של הנאשמת 4, מס תשומות בלא מסמך, בחודשים 08/07-04/08.

סוף דבר

באשר לאישום הראשון

110. אני מזכה את הנאשם והנאשמת 2, מחמת הספק, מביצוע העבירות המיוחסות להם בהקשר לחשבונית השניה ולחשבונית ד.א.א.ד.מ.

אני מרשיעה את הנאשם והנאשמת 2 בכל המיוחס להם בהקשר לחשבונית הראשונה. קרי ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק במטרה להתחמק מתשלום מס, עבירה לפי סעיף 117(ב)(5) וכן הכנה, ניהול או הרשאה לאחר להכין או לנהל פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות במטרה להתחמק מתשלום מס, עבירה לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק.

באשר לאישום השני

111. אני מזכה את הנאשם והנאשמת 3 מביצוע עבירה לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק המיוחסת להם בהקשר לחלק הראשון ומרשיעה אותם בביצוע עבירה של הוצאת חשבוניות מס בלא תשלום במועד את המס הכלול בהן (21 עבירות) לפי סעיף 117 (א)(14) לחוק.

כמו כן אני מרשיעה את הנאשם בהקשר לחלק השני, בשימוש בכל מרמה או תחבולה או שהרשה לאחר להשתמש בהן, או עשה מעשה אחר במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, עבירה לפי סעיף 117(ב)(8).

באשר לאישום השלישי

112. אני מרשיעה את הנאשמים 1 ו-4 בניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק, 7 עבירות לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק ביחד עם סעיף 117(ב2)(3).

כמו כן אני מרשיעה את הנאשם בשימוש בכל מרמה או תחבולה או שהרשה לאחר להשתמש בהן, או עשה מעשה אחר במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, עבירה לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק.

ניתנה היום, ט"ו אדר א' תשע"ו, 24 פברואר 2016, במעמד הצדדים