1. התובע, יליד 1957, מהנדס מחשבים בהכשרתו, עבד אצל הנתבעת 1 בזמנים הרלוונטיים לתביעה ונטען כי נפגע בנפשו במהלך עבודתו עקב התעללות נפשית שעבר.

התביעה הוגשה כנגד נתבעת 1 – תחת ניהולה עבד התובע ; כנגד נתבעת 2 – חברת השמה, המעבידה של התובע ; כנגד נתבע 3 - מנהל מחלקת תוכנה ותשתיות אצל הנתבעת 1 ; נתבע 4 - מנהל פרויקט אצל נתבעת 1.

2. בכתב התביעה טוען התובע כי בחודש אפריל 2003 החל לעבוד במסגרת פרויקט IDM בתפקיד מנתח מערכות ומנהל תתי משימות.

במהלך חודש ינואר 2004 הודיע לו הנתבע 3 (להלן: "משעלי") שהיה מנהל מחלקת תשתיות תוכנה אצלה הנתבעת 1, על הפסקת עבודתו בפרויקט IDM והעברתו לצוות אחר.

הצוות אליו הועבר התובע היה צוות פחות טוב מבחינה מקצועית והתובע מצא עצמו לטענתו מבצע תפקידים שאינם קשורים למקצועו כמהנדס.

התובע פנה להתלונן בפני משעלי אך זה לא שעה לתלונותיו.

בחודש פברואר 2004 שובץ התובע על ידי משעלי לפרויקט LOG מרכזי בבנק שעיקרו הקמת מערכת רוחבית שהיתה אמורה לכלול את כל מחלקות הבנק ובהשלמתה לפעול מול בנק ישראל.

מנהל הפרויקט היה נתבע 4 (להלן: "עוזרי").

לתובע הוסבר כי הפרויקט נמצא בשלב הייזום ונדרש עובד של הבנק אשר יעזור בכתיבת מסמך הייזום והאיפיון.

נטען כי מדובר בפרויקט לחוץ מאוד מבחינת לוחות הזמנים ומיום ליום הוטלו על התובע עוד ועוד משימות על ידי עוזרי עד שבסופו של יום ניהל התובע לבדו את הפרויקט.

3. בכתב התביעה נטען עוד כי עוזרי הפעיל על התובע לחץ כבד שהתבטא גם בצעקות, הן בשיחות אישיות והן מול עובדים אחרים, קיום שיחות טלפון מלחיצות ושליחת הודעות דואר אלקטרוני.

התובע פנה מספר פעמים למשעלי בבקשה לקבלת עזרה והקצאת כוח אדם נוסף לפרויקט אך ללא הועיל.

עקב לחץ העבודה נכנס התובע למצב נפשי קשה ולאחר שמצבו התדרדר התקיימה בחודש מרץ 2004 ישיבה אצל מר מאיר שור, מנהל אגף תשתיות טכנולוגיות אשר נזף בעוזרי על התנהלותו מול התובע ובאותה ישיבה הוחלט לצמצם את היקף הפרויקט ולגייס עובד נוסף.

4. ביום 29.4.04 זומן התובע למשרדו של משעלי שם הודע לו כי הוא מפוטר ועליו לעזוב את העבודה תוך חודש. כתוצאה מהודעת הפיטורים הוחמר מצבו הנפשי של התובע.

5. התובע צירף לכתב התביעה את חוות דעתו של מר שלמה סיטבון, מהנדס מחשבים שקבע בחוות דעתו כי מדובר בפרויקט רוחבי הדורש שיתוף פעולה של המחלקות השונות בבנק וכי דרושים לשם כך לפחות 3 עובדים במחלקה, ובסה"כ כ- 21 עובדים.

כן קבע מר סיטבון כי לאור דרישות בנק ישראל נותרו לבנק רק 3 חודשים לסיים את הפרויקט וכי אין ספק כי בלוח זמנים זה מדובר בפרויקט תובעני ולחוץ.

6. התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת פסיכיאטרית של ד"ר פוסטלניק, מומחה בתחום הפסיכיאטריה שקבע כי עקב לחצים שהופעלו על התובע ותחושת הדחייה מהממונים עליו נגרמה לו התפרצות של דיכאון מג'ורי וקבע כי נכותו הצמיתה הינה בשיעור 30%.

7. הנתבעים הכחישו טענות התובע והאחריות, צרפו מטעמם את חוות דעתו של פרופ' שלמה נוי שקבע כי בבדיקתו מצא רק תלונה של קשיי שינה ונטייה לשינה מרובה וקשיי ריכוז וכי לאור זאת התסמינים המתוארים אינם קשורים לדיסטימיה אלא הם שיירים של מחלתו הנפשית הבסיסית של התובע. המומחה הוסיף כי מרכיבי התסכול, דחייה, תחושת הזלזול מצד מעסיקיו ותחושה שהם מתנערים ממנו הם רגשות נורמטיביים לתחושת הדחיה לאור העובדה שפוטר ממקום עבודתו אולם אין בכך להעיד על הפרעה נפשית.

8. פרופ' משה קוטלר מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט ובחוות דעתו מיום 15.9.10 קבע כי נכותו הצמיתה של התובע היא בשיעור 10%. כן קבע פרופ' קוטלר כי ככל שגרסתו של התובע באשר לאירועים בעבודה נכונה, ניתן להצביע על קשר סיבתי וזמני מובהק בין האירועים לבין התפתחות האפיזודה הדיכאונית פסיכוטית ממנה סבל.

בחוות דעתו המשלימה מיום 16.3.16 קבע פרופ' קוטלר כי נכותו הרפואית של התובע הינה בשיעור 15% בגין קשיים אישיותיים ותסמיני דיכאון חלקיים-שאריתיים.

9. מטעם התביעה העידו התובע, אשתו נורית ובנו יוסף. כן העיד מר סיטבון שהוגשה חוות דעת מטעמו.

מטעם ההגנה העידו אלי עוז(עבד על פרויקט LOG) ; מאיר שור ׁ)מנהל תשתיות וטכנולוגיה אצל נתבעת 1 ) ; משה עוזרי (מנהל פרויקטים אצל נתבעת 1 ) ; שמואל משעלי (מנהל מחלקת תשתיות וטכנולוגיה אצל נתבעת 1- התובע עבד תחת ניהולו הישיר).

10. התובע העיד כי צעקותיו של הממונה עליו וההעלבות שספג ממנו הן שהיוו את הטריגר למחלתו וכי מה שגרם ללחץ היה בלבול שנוצר בין שני המנהלים באשר להגדרת תפקידו והיקף התפקיד (עמ' 22 לפרוטוקול).

לגבי מצבו התפקודי העיד התובע כי הוא פעיל בעמותה שהקים והוא מנהל אותה בעצמו, מקבל טלפונים והזמנות מאנשים שמבקשים לרכוש את הספר, שולח את הספרים בדואר ומנהל את חשבון הבנק של העמותה.

העמותה רשומה ברשם העמותות והתובע דואג למלא מדי שנה טופס ולשלם את הסכום הנדרש על מנת שהעמותה תמשיך להיות רשומה.

התובע הוסיף והעיד כי הוא נוהג ברכב, לא הוטלו כל הגבלות על רישיון הנהיגה שלו, הוא עורך קניות בסופר ועוזר בבישולים בבית.

כן עלה מחקירתו של התובע כי היתה התדרדרות של מצבו הנפשי בשנת 2008 בעקבות גירושיו מאשתו המנוחה ואולם התובע לא סיפר למומחה בית המשפט – פרופ' קוטלר – על המצב ששרר בבית לפני הגירושין וכן לא סיפר על ההליכים המשפטיים שניהל הן במסגרת הגשת התביעה לגירושין והן נגד מחלקת הרווחה.

התובע פירט בחקירתו כי רכש יחד עם רעייתו משק במושב אורה וכן קרקע נוספת בצפון והוא שטיפל בכל הפרטים והשלבים של הרכישה.

כן עלה מחקירתו כי הוא לא סיפר לרעייתו אודות האירוע הנטען בתביעה זו.

11. מחקירת רעייתו עלה כי טרם הנישואים היה ביניהם קשר טלפוני והם שוחחו מדי יום במשך חודשים למשך שעה לפחות ובמהלך השיחות לא הבחינה שמשהו לא בסדר עם התובע.

כן בביקוריה בארץ שנמשכו כל פעם בין שבועיים לשלושה פגשה את התובע כל יום וגם בפגישות לא הבחינה בבעיה כלשהי אצלו.

12. בנו של התובע, תיאר בחקירתו את מצבו של התובע, שהוא ישן מרבית היום ואינו צפוי מבחינת מצבי הרוח שלו. לעיתים נמצא במצב רוח טוב ואז הם יוצאים ומבלים ולעיתים במצב רוח ירוד ישן כל היום ואינו מתפקד.

מחקירת הבן עלה כי הוא אינו יודע על פעילותו של התובע בעמותה ועל רכישת המשק במושב אורה והקרקע בצפון ובכלל אין לו כל ידע לגבי התנהלותו הכלכלית של אביו.

כן הודה הבן בחקירתו כי הוריו השתדלו שלא לשתף אותו במחלתה של אמו המנוחה מאחר והיה ילד קטן כבן 8 (עמ' 68 לפרוטוקול).

13. העד שלמה סיטבון נחקר על חוות הדעת שהוגשה מטעמו ובחקירתו הודה כי חוות הדעת נערכה על בסיס מידע שהתקבל מהתובע בלבד וכי למעשה במועד בו נכתבה חוות הדעת לא היה למר סיטבון כל ניסיון בפרויקטים בבנקים.

כן העיד מר סיטבון כי כתב את חוות הדעת עבור התובע כחבר וכי לא מדובר בחוות דעת מקצועית אלא כ"טובה" לחבר (עמ' 80 לפרוטוקול).

14. פרופ' משה קוטלר , המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, נחקר על חוות דעתו ובחקירתו טען כי חלק נכבד מהקשיים של התובע הם אישיותיים וכי הנחת היסוד שמצבו הנפשי של התובע נובע כולו ממחלת הדיכאון ומבנק לאומי אינה נכונה (עמ' 123 לפרוטוקול).

כן הוסיף המומחה כי הבעיות בזוגיות בין התובע לרעייתו המנוחה היה קיימות עוד קודם לאירוע הנטען והם אינם תולדה שלו (עמ' 118 לפרוטוקול).

המומחה מפנה לטסטים שנערכו לתובע בעקבות בקשתו מהם עולים קשיים אישיותיים בצורה ברורה.

המומחה מציין כי מהימנותו של התובע לוקה בחסר בין היתר לאור העובדה כי הסתיר את העובדה שהוא מאומץ. כן מוסיף המומחה כי מבחינת נכותו הנפשית של התובע אין כל מניעה כי הוא יעבוד.

15. ד"ר שלומית בן יצחק נחקרה אף היא על ההערכה הפסיכודיאגנוסטית כמפורט בחוות הדעת מטעמה מיום 1.2.16 שם נקבע באבחון: "במבחני אמינות עלו ביטויי האדרה/סימולציה של תסמינים. שת"פ מוגבל ....

..בתקופה בה התרחש הארוע נשוא התביעה הנבדק היה נתון ללחצים קשים במערכת הזוגית: מריבות קשות, הליך גירושין, מחלת אשתו והשלכותיה – כל אלה בוודאי השפיעו עליו ועל יכולתו להתמודד עם לחצי העבודה...

..לחצים שונים סביב יחסיו עם ילדיו מהנישואין הראשונים וממערכת יחסים עכורה עם משפחת אשתו המנוחה .. גם במערכת הנישואין השניה עולים קשיים רבים..."

(ר' עמ' 10 לחוו"ד).

בחקירתה אישרה כי מצבו הנפשי של התובע יכול היה להיגרם גם ממערכת היחסים שהיתה לתובע עם רעייתו המנוחה, ממחלתה ושאר הגורמים.

כן חזרה המומחית הרפואית וציינה כי בעיותיו של התובע בבית היו קיימות ערב האירוע נושא תביעה זו וכי כאשר נבדק בפניה מסר לה כי אשתו המנוחה חלתה עוד בתקופה שעבד בבנק.

16. מטעם הנתבעים נחקר בחקירה ראשית מר מאיר שור שמסר כי אינו זוכר את הפגישה שצוינה בסעיף 26 לתצהיר התובע וכי הוא אינו מכיר כלל את התובע. כן העיד מר שור כי פרויקט הלוג לא היה פרויקט לחוץ במיוחד.

17. עד ההגנה משה עוזרי הודה בחקירתו כי היתה טעות, אי הבנה בנוגע לתפקידו של התובע בפרויקט וכי לאחר התרעתו של התובע הטעות תוקנה. עוזרי טען בחקירתו כי לא היתה לתובע כל סיבה להיכנס ללחץ מאי הבנה זו שכן מדובר באי הבנה שהתגלתה לאחר זמן קצר ולא היה כל כעס על התובע בשל כך (עמ' 137 לפרוטוקול).

עוזרי הכחיש כי הרים את קולו על התובע או רדה בו.

18. עד ההגנה שמואל משעלי הכחיש את הנטען בסעיף 26 לתצהיר התובע וטען כי למרות לוח הזמנים שהוכתב על ידי בנק ישראל, פרויקט הלוג לא היה פרויקט לחוץ באופן מיוחד לעומת פרויקטים אחרים בהם עסק התובע בעבודתו בבנק.

כן הוסיף משעלי כי התובע לא התלונן בפניו בשום שלב על לחצים או עומסים בעבודה.

משעלי שהיה הממונה הישיר על התובע בבנק העיד כי הוא לא הטיל עליו את ניהול הפרויקט אלא רק לרכז את הפרויקט מטעם המחלקה (עמ' 165 לפרוטוקול).

משעלי הוסיף בעדותו: "...לא ראיתי הבדל ביום יום בין הפעילות השוטפת שלו מבחינת כמות העבודה לבין החודש האחרון שבו הוא התעסק עם פרויקט הלוג. להיפך, ראיתי בו איזה מישהו שיכול להיכנס לפרויקט הזה ולקחת אותו קדימה בתור מנתח מערכות". (עמ' 166 לפרוטוקול).

בהמשך כשעומת עם דבריו בחקירה בביטוח הלאומי הבהיר: "...וכנראה מתוך זה שהוא חשב שמשה הטיל עליו להיות מנהל הפרויקט, הוא נכנס ללחץ והוא חשב שהוא לוקח על עצמו לנהל את הפרויקט. אני הסברתי לו בצורה מאוד ברורה וגם למשה וגם למאיר שור, שזה לא תפקידו לנהל את הפרויקט" (עמ' 168 לפרוטוקול).

לגבי אי ההבנה בהגדרת תפקידו של התובע העיד משעלי:

"...זה אנושי לטעות דבר ראשון. דבר שני, הטעות הזאת היתה לטווח קצר, שבה הובהר. בכל מקרה אני לא אמרתי לבר ששת להיות מנהל פרויקט, אני אמרתי לו לנהל את הפרויקט מטעם המחלקה, זאת אומרת לעשות את האיפיון, לקבוע את המטלות למתכנתים וכיוצא בזה. אני לא אמרתי לו לנהל את זה. קורה שיש עומס עבודה שגם אני בתור מנהל מחלקה הייתי בו ועד היום אני נמצא בעומס עבודה, קורה שיש אי הבנות בין שני מנהלי מחלקות, שאחד חושב ככה ואחד חושב אחרת ואין איזה פגישת עבודה באמצע שמישהו שם לב לטעות הזאת והדברים מתוקנים ברגע שמישהו תופס את הדבר הזה...." (עמ' 171-172 לפרוטוקול).

לגבי לוחות הזמנים העיד משעלי כי עבר בערך חודש בו חשב התובע שהוא מנהל את הפרויקט עד שמר משעלי הבין שהוא לא צריך להיות במצב הזה.

משעלי הוסיף בעדותו כי לא היה מדובר בפרויקט יוצא דופן או גדול או משמעותי וכאשר מדובר על 60% משרה אז ייתכן שזה יקח 5 חודשים במקום 3 חודשים (עמ' 173 לפרוטוקול).

דיון והכרעה:

נסיבות התרחשות האירוע

19. התובע טוען כי הנכות הנפשית ממנה הוא סובל היא תוצאה של לחץ שנוצר בעבודה כאשר גויס לפרויקט הלוג, אז נדרש למעשה להיות מנהל הפרויקט ולבצע עבודה של מספר אנשים וזאת כאשר הוא עצמו עובד בהיקף של 60% משרה בלבד.

התובע מוסיף וטוען כי היה למעשה כשל בהגדרת תפקידו שכן בעוד מנהלו הישיר משעלי הציבו כמתכנת מערכות , סבר עוזרי כי הוא מנהל הפרויקט והטיל עליו משימות בהתאם לכך.

20. עדי ההגנה משעלי ועוזרי מודים בחקירתם כי אכן היתה אי הבנה באשר להגדרת תפקידו של התובע בפרויקט וכי לא היתה כל כוונה מטעם מנהלו הישיר – משעלי – למנותו למנהל הפרויקט ואולם, הוסיפו וטענו הנתבעים כי משהטעות התגלתה היא תוקנה באופן מיידי.

מעדויות ההגנה עולה בברור כי בכל מקרה לא היה מדובר בפרויקט מורכב או לחוץ במיוחד וכי לא הוטלו על התובע משימות שלא יכול היה לעמוד בהן מבחינה מקצועית.

21. הראיות שהובאו מצביעות על העובדה כי משהתלונן התובע על עומס העבודה ועל העובדה שהוא מבצע עבודה שלא אמור לבצע, התגלתה הטעות לממונים עליו והטעות אכן תוקנה תוך יומיים.

התובע שלח לממונה עליו מייל ביום 9.3.04 בזו הלשון:

"שמואל שלום:

פרויקט לוג זה בעצם 4 פרויקטים:

פרויקט פיתוח מול מטריקס

פרויקט התראות

פרויקט הקמת תשתיות (גבי יכול להתפנות רק ב 30)

פרויקט 357 ועבודה מול עוזרי ומשתמשים (שכל יום מגיעים עוד משתמשים)

הקמת ובדיקת תשתית שליחה מהמחשב המרכזי

ולכל זה יש 3 חודשים סה"כ.

שוחחתי עם אליק, אליק זקוק ליותר זמן ומשאבים למשימות הלוג בעצם צריך להיות מעורב בכולם, כלשונו תוספת של 200%, כנ"ל לגבי".

יומיים לאחר מכן – ביום 11.3.04 שלח משעלי מייל לעוזרי בו הוא הבהיר לו כי התובע אינו מנהל הפרויקט אלא עוזר במסמך הייזום וכי יש למנות מנהל פרויקט.

לא מצאתי להטיל דופי במהימנות גירסת עדי ההגנה לפיה הוכח כי כאשר הגיעה התלונה מהתובע לגבי עומס העבודה שהוא חש שמוטל עליו במסגרת הפרויקט, הממונים עליו לא התעלמו מהתלונה והנושא טופל ברמה המיידית.

22. בתצהירו טען התובע כי פנה לעוזרי והתלונן בפניו על העומס אך זה לא התייחס לדבריו ודיבר אליו בזלזול. כן טען התובע כי עוזרי הטיל עליו עוד משימות והיה צועק עליו בשיחות אישיות וכן מול עובדים אחרים.

התובע לא הביא לעדות מי מהעובדים בפניהם טען כי הושפל, התובע לא הציג מיילים שנשלחו לו על ידי עוזרי שהיה בהם כדי להלחיצו מבחינת הספק העבודה, כן לא הציג התובע כל פניה שנעשתה על ידו למשעלי שהוא הממונה הישיר עליו לגבי התנהגותו והתנהלותו של עוזרי, פניה שהיתה מתבקשת בנסיבות אלה.

כך למעשה – התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת טענותיו בעניין זה.

בנסיבות אלה יש להחיל את ההלכה הפסוקה לפיה הימנעות צד מהבאת עד שיכול לתמוך בגרסתו, משמשת לחיזוק ראיות הצד שכנגד (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלמה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651).

23. יתרה מכך – עוזרי בתצהירו מכחיש כי צעק על התובע ובחקירתו הוסיף כי ייתכן שהרים את קולו אך אין לפרש זאת כצעקות.

משעלי הוסיף בחקירתו כי אף מתלונתו של התובע במייל שנשלח אליו ביום 9.3.04 לא עלה בבירור לחצו של התובע שכן במייל הוא מפרט את המשימות שיש לבצע ובסופו מדבר על אליק שמבקש תוספת של 200% ורק שתי המילים האחרונות במייל מתייחסות לתובע – "כנ"ל לגביי". וכדברי העד:

"אני חייב להגיד לך שעוברים במהלך יום עבודה רגיל עשרות מיילים, אם לא מאות מיילים. לשים לב לכל ניואנס של: "כנ"ל לגביי". את רואה עכשיו שלא הדגשת לי את העניין של "כנ"ל לגביי" אני אפילו לא שמתי לב לזה. כנראה שהתייחסתי יותר לעניין של אליק זקוק ליותר משאבים..." (עמ' 175-176 לפרוטוקול).

כלומר – אם התובע אכן היה בלחץ עבודה כפי שנטען על ידו היום במסגרת התביעה, מדוע לא טרח להביא את העניין בפני הממונים עליו. מדוע לא פתח את המייל בתלונה על הלחץ בו הוא שרוי, על העובדה כי הוטלה עליו עבודה שלא מתאימה להגדרות התפקיד שלו? תשובות לשאלות אלה לא ניתנו על ידי התובע, לא בתצהירו ולא בחקירתו הנגדית.

גם אם עוזרי הטיל עליו משימות שמקורן בניהול הפרויקט, שעה שמנהלו הישיר לא הסמיך אותו לנהל את הפרויקט, היה עליו לחזור למנהל הישיר עם המשימות שהוטלו עליו ולברר מולו האם אכן עליו לעשותן, שעה שהוא, כאמור, אינו מנהל הפרויקט.

24. העיד על כך משעלי: "...יש קומונסנס, שבן אדם אומרים לך לנהל את הפרויקט ואתה לא אמור לנהל את הפרויקט ולא אמרתי לך לנהל את הפרויקט, היה צריך לבוא ולהגיד את זה. מרגע שהוא בא ואמר את הדבר הזה, אתם רואים את השתלשלות המיילים ואת התוצאה שנגרמה כתוצאה מזה, שהובא מנהל פרויקט לפרויקט הזה..." (עמ' 187-188 לפרוטוקול).

ויודגש, התובע לא היה עובד חדש בבנק. כאשר החל לעבוד על פרויקט הלוג עבד כבר 4 שנים בבנק, הכיר את הנפשות הפועלות ולא היתה כל מניעה כי יגש למנהל האישי ויתלונן על עומס עבודה, ככל שאכן היה עומס עבודה.

25. העדות היחידה שהובאה על ידי התובע בעניין זה היא חוות דעתו של מר שלמה סיטבון.

מר סיטבון קובע בחוות דעתו מיום 19.7.07 כי "דרישות הפרויקט ולוח הזמנים הצפוף אינם מתירים ספק כי מדובר בפרויקט תובעני ולחוץ אשר דורש משאבים רבים" וכי "פרויקט מסוג זה, ללא ספק, איננו ניתן לניהול, איפיון, ניתוח וליווי על ידי אדם אחד בלבד, גם אם יקדיש עצמו למשימה ב 100% מזמנו".

בחקירתו של מר סטבון עלה כי חוות הדעת נכתבה על בסיס גרסתו של התובע בלבד וכי למעשה כלל לא מדובר בחוות דעת מקצועית אלא ב"טובה" שעשה לתובע לאור היכרותו עימו וחברות ביניהם (עמ' 80 לפרוטוקול)

כן עלה מחקירתו של מר סיטבון כי במועד כתיבת "חוות הדעת" לו עצמו לא היה כל ניסיון בפרויקטים בבנקים.

ואם אין בכל האמור די – הרי שקביעתו של מר סיטבון ב"חוות הדעת" כי הפרויקט לא ניתן לניהול על ידי אדם אחד נופלת שעה שהוגש תצהירו של מר אלי עוז אשר מונה למנהל הפרויקט והעיד כי עבודתו נמשכה כ- 3 חודשים בהם השלים את כל הדרוש והפרויקט הסתיים בהצלחה.

26. התרשמות בלתי אמצעית מעדות התובע בבית המשפט אל מול מארג הראיות כמשתקף מצהיר עדותו הראשית וצבר העדויות – מוביל למסקנה לפיה לא ניתן לקבל את הגירסה העובדתית בבסיס התביעה ואך לא הוכחו מרכיביה.

הטיעונים בדבר יחס משפיל ; מקור הלחץ הנטען כתוצאה מבלבול תפקידים; היקף משרה בלתי סביר - אינם מתיישבים עם מהלך החקירה הנגדית של עדי התביעה וההגנה ונסיונו של התובע לטעון להיפוך נטל הראיה אינו תחליף להוכחת תביעתו בהתאם לרמת ההסתברות הנדרשת בהליך אזרחי.

במתחם הנזק הנפשי הנטען עומדות תחושותיו של התובע במנותק מהצגת מלוא הנתונים והעבודות ברקע הארועים בפועל.

על מנת להוכיח התעללות והתעמרות קשה במקום העבודה כגורם לנזק נפשי – יש לבסס תשתית עובדתית וראייתית שיהיה בה כדי למלא אחר יסודות עילת התביעה.

התובע נמנע מהבאת מלוא הנתונים בזמן אמת ; לא הביא עדויות שיתמכו בטענות העובדתיות הן לעניין היקף הפרויקט והן לעניין התנהלות הצדדים על פני ציר הזמן.

טיעוניו לא התיישבו עם מסגרת עדויות ההגנה ולא שוכנעתי בקיומם של ארועים חריגים, בוודאי לא כאלה להם נטען בתצהיר התובע כאשר רבים מטיעוניו נסתרו בחקירתו הנגדית והיה קושי ליתן אמון בגירסתו.

סיפור חייו של התובע מורכב וכפי שהובהר בחוות הדעת הרפואיות, כמו גם חקירת המומחים הרפואיים בבית המשפט – לא ניתן לבודד תרחיש נטען שלא הוכח ,ולבסס עליו קשר סיבתי עובדתי ומשפטי.

גורמים רבים השפיעו על קורותיו של התובע, לרבות תהייה מצד המומחים הרפואיים (ד"ר בן יצחק ופרופ' קוטלר)בהתייחס למבחני אמינות ונסיון האדרה.

27. הגם שאיני סבורה כי התובע הרים את הנטל להוכחת ה"אירוע" שגרם למצבו הנפשי הנטען, והיות שטענת התובע היא לרשלנות של הנתבעים, אדון גם בשאלת הרשלנות תוך הנחה שהעובדות אכן מצביעות כי היה מוטל על התובע לחץ בלתי סביר בעבודה.

28. במסגרת עוולת הרשלנות, לא עלה בידי התובע להוכיח כל רשלנות מצד הנתבעים ולא הורם הנטל להוכיח קיומם של חובת זהירות מושגית, חובת זהירות קונקרטית, הפרת החובה כלפי הניזוק וקשר סיבתי לנזק (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113; ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72).

בכל הנוגע לחובת הזהירות המושגית – אין חולק כי הנתבעים כמעביד חבים חובת זהירות מושגית כלפי התובע כעובד שלהם.

בכל הנוגע לחובת הזהירות הקונקרטית, יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט עמית בע"א 9073/09 אסותא מרכזים רפואיים בע"מ נ' מיכאל שרף (פורסם בנבו, 14.6.11):

"...דומה כי לא בכדי לא עלה בידי המשיב להצביע ולו על תקדים אחד של בית המשפט העליון או של בית משפט מחוזי, שבו הוכרה אחריותו של מעביד ברשלנות בגין אוטם לבבי בו לקה מי מעובדיו. לטעמי, פסק דינו של בית המשפט קמא מטשטש עד מאוד את ההבחנה בין דיני ביטוח לדיני רשלנות, ושומה עלינו להבחין היטב בין השניים. ברגיל הסוגיה הסבוכה של אוטם שריר הלב שנגרם במהלך העבודה ועקב העבודה, נדונה כדבר שבשיגרה בבית הדין לעבודה במסגרת תביעות עובדים כנגד הביטוח הלאומי. אך מעביד אינו מבטח של עובדו בביטוח "כל הסיכונים". גם אם נגרמה לעובד תאונה במהלך העבודה ועקב העבודה, אחריותו של המעביד תוכר רק אם יוכח "אשם" מצידו, אם במסגרת עוולת הרשלנות ואם במסגרת עוולת הפרת חובה חקוקה. אלא שעל מנת לייחס אשם למעביד במסגרת עוולת הרשלנות, עלינו להוכיח כי המעביד "יכול" היה לצפות (הצפיות הפיסית) ו"צריך" היה לצפות (הצפיות הנורמטיבית) את אירוע הנזק....אין חולק כי מעביד חב חובת זהירות מושגית כלפי עובדו...במסגרת עוולת הרשלנות, אנו נדרשים למבחן הצפיות. היכולת לצפות, בהקשר של קשר סיבתי לאירוע הנזק, עניינה בצפיות הממשית. לא נדרשת צפיות מדויקת של פרטי תהליך הגרימה, אלא צפיות של סוג התהליך ודי לחזות את ההתרחשות בקווים כלליים....בעולם אידילי, העבודה השוטפת אמורה להתנהל ברוגע, בשובה ובנחת. איש יקדם את רעהו בברכת שלום ובחיוך, עובד לעובד יעזורו "ולאחיו יאמר חזק" (ישעיהו, מא 6), וגר מעביד עם עובד ועובד עם מעבידו ירבץ, לא ירים מי מהם את קולו ולא ירגז, ופנים שוחקות באשר תפנה.

אלא שאיננו בעולם אידילי, ולא טבעו של עובד או מעביד זה כשל אחר. יש מרגיזים מחד ויש מורגזים מנגד, יש "הלוקחים" ללב ויש שאינם לוקחים ללב. רוצה לומר כי לחץ בעבודה, וויכוחים ומחלוקות, המביאים בעקבותיהם רוגז, כעס, חימה – בין כאלה שבאים לידי ביטוי חיצוני ובין "כבושים" בליבו של אדם – הם ביטוי רגש והתנהגות יומיומית, בבחינת "סיכון" רגיל ושכיח....ורק נזקים צפויים יכולים להיחשב כ"גורמי אשם" בשלב תיחום האחריות (גלעד וגוטל, 389)...בהעדר יכולת לצפות את הליך הגרימה ואת סוג הנזק, אין להטיל "אשם" על המערערת (והשוו לע"א 7021/99 עיזבון ויצמן נ' סלע, פ"ד נו(1) 822 (2001).... על מנת להטיל אחריות על מעביד, יש להראות במה התרשל כלפי העובד, ובכך כשל המשיב במקרה שבפנינו....ה"צורך" לצפות הוא המסננת הנורמטיבית המשמשת את בית המשפט בשיקולי המדיניות המשפטית אם ראוי להטיל אחריות. הכלל שטבע השופט ברק (כתוארו אז) ואשר צוטט לא אחת בפסיקה הוא: "מקום שניתן לצפות, כעניין טכני, קיימת חובת זהירות מושגית, אלא אם כן קיימים שיקולים של מדיניות משפטית השוללים את החובה"...הכרה ברוגז ובהתרגשות במהלך העבודה, שסופם באירוע לבבי, תגדיל לאין שיעור, למעלה ולמטה ולצדדים, את מעגל הניזוקים ואת האירועים בגינם תוטל חבות בנזיקין על המעבידים".

29. ובענייננו – הנתבעים העידו כי הפרויקט אליו שובץ התובע לא היה פרויקט עמוס ולחוץ בצורה חריגה וכי הבחירה של התובע לפרויקט נעשתה על בסיס היכרותם עימו וידיעה כי מבחינה מקצועית הוא מתאים לתפקיד.

יוזכר כי לא מדובר בעובד חדש, התובע עבד 4 שנים בבנק טרם החל בפרויקט הלוג. האדם היחיד שסבר כי הפרויקט דרש יותר כוח אדם ממה שניתן הוא אותו מומחה מר סיטבון אשר בעדותו הסתבר כי כלל אינו מכיר ואינו בעל ניסיון בפרויקטים בבנק ועל כן אין כל מקום לסמוך על עדותו בעניין זה.

גם מר עוז אשר מונה למנהל הפרויקט מאוחר יותר העיד כי סיים את הפרויקט לאחר 3 חודשים וכי לא היה מדובר בפרויקט חריג מבחינת מבחינת עומס עבודה.

הנתבעים הבהירו כי אכן היתה אי הבנה בנוגע לתפקידו של התובע בפרויקט ובעוד עוזרי היה סבור שהוא מנהל הפרויקט והטיל עליו את המשימות בהתאם, הרי שלא כך היה אמור להיות. ואולם – משהתבררה הטעות היא תוקנה בזמן קצר וכפי שנאמר על ידי עוזרי: "אני חושב שבן אדם יכול כמו שהוא עשה להציג את הדברים לפני המנהל שלו והוא לא היה חייב להיכנס ללחץ..." (עמ' 121 לפרוטוקול).

בנסיבות אלה איני סבורה כי היה על הנתבעים לצפות שאותה טעות בהגדרת תפקידו של התובע תגרום לו ללחץ ולנזק נפשי כפי הנטען על ידו.

30. בחינה מושכלת של כלל הראיות מחייב מסקנה כי לא הופרה חובת זהירות מטעם המעביד כלפי התובע כמו גם החובה לדאוג לסביבת עבודה בטוחה.

לא הונחה תשתית עובדתית לטיעוני התובע בדבר מסכת קשה של התעמרות ובוודאי שלא הוכחו טענותיו באשר לקיומו של קשר סיבתי בין "ארוע" לבין מצב נפשי במסגרת עקרונות דיני הנזיקין.

31. התובע בסיכומי התשובה מתייחס לפסיקה שצויינה בסיכומי הנתבעים והובאה בפסק דין זה וטוען כי מאז פסק הדין בעניין אסותא חלו תמורות משמעותיות בתפיסת תביעות מסוג זה שכן נושא ההתעמרות בעבודה נדון בכלי התקשורת ובערכאות שונות, דבר המלמד על שינוי בגישה הרווחת בקרב הציבור.

לאור כל המפורט בפסק הדין זה ולאור הראיות שהובאו בפני, אשר מהן לא עלה בידי התובע להוכיח טענותיו באשר ל"התעמרות בעבודה", הרי שאין בטיעוני סיכומי התשובה כדי להוסיף ואף לא מצאתי כי צורף פס"ד המצביע על שינוי תפיסתי כנטען.

32. במכלול נסיבות העושה והמעשה, אין מנוס מדחיית התביעה בהליך כאן.

לציין כי מאותם טעמים בשולי פסק הדין של כב' הש' עמית(ע"א 9073/09), נזקו של התובע מכוסה בדין הסוציאלי (ראה חוות דעת אקטואר לעניין תגמולי המל"ל):

".. לא לכל נזק יש הורים ושם במשפט הנזיקין, ועמד על כך בית משפט זה עוד לפני שנים הרבה באומרו כי מעביד "אינו מבטח את העובד כנגד כל סיכון וכנגד כל תאונה העלולה לקרות.." (ר' סעיף 17 לפסק הדין והאסמכתות שם).

סוף דבר, התביעה נדחית.

כל צד ישא בהוצאותיו בתובענה ובהליכי צד ג'.

ניתן היום, י"ג חשוון תשע"ט, 22 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.