לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מתאונת דרכים מסוג פגע וברח שארעה ביום 31.08.2008.

התובע, יליד 23.10.2001, היה בן 7 שנים במועד התאונה וכיום הינו בן 13 שנה.

על-פי הנטען בתביעה, במועד הנקוב, עת רכב התובע על אופניו באחד הרחובות של אום אל פחם, בקרבת בית סבו, נפגע ע"י רכב חולף שנמלט מהמקום, ללא שהושיט עזרה, ולא ניתן לאתרו (להלן: "התאונה"). לטענתו, הרכב הפוגע הגיע מאחוריו, הדף את האופניים והטיח אותו על הכביש. עוד נטען בתביעה, כי התאונה ארעה בקטע תלול של הכביש לאחר עיקול (סיבוב).

לטענת התובע, עוברי אורח שהיו במקום התאונה הבחינו בו כשהוא מוטל על הכביש והזעיקו את סבתו, שפינתה אותו תחילה לביתה, ומשם נלקח התובע ע"י דודו למרפאת קופ"ח המצויה בסמוך לבית סבתו לקבלת טיפול ראשוני, ולאחר מכן הועבר התובע לבית חולים "העמק" בעפולה.

כתוצאה מהתאונה נחבל התובע בפניו וסבל מחתך עמוק במצח ובשפה העליונה, מפגיעה בחניכיים ובשיניים ומנפחיות והמטומה בעפעף עין שמאל. התובע טופל, בין היתר, ע"י הדבקת המצח וחיטוי ותפירה של השריר והעור בשפה העליונה. עוד באותו יום, הועבר התובע לבי"ח "פוריה" בטבריה לקבלת טיפול במרפאת פה ולסת בשל שברים בשיניים.

במסגרת התביעה שבפניי עותר התובע לחייב את הנתבעת לפצותו בגין נזקיו, זאת מכוח סעיף 12 (א) (1) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), הואיל שהרכב הפוגע ברח כאמור ממקום התאונה וזהות הרכב והנהג אינה ידועה.

הנתבעת בכתב הגנתה מכחישה את חבותה וטוענת כי התובע לא הוכיח את נסיבות פגיעתו וכי נפגע בתאונת דרכים על-פי הגדרתה בחוק הפיצויים.

לטענתה, התובע נפגע ללא מעורבות רכב מנועי כלשהו וכי פגיעתו התרחשה עקב נפילה מאופניים והתנגשות בשער, אשר אינן מקנות לו זכות תביעה כנגדה, ולכן יש להורות על דחיית התביעה.

לאור טענות הנתבעת, הדיון פוצל באופן שתחילה נשמעה שאלת החבות.

התובע לא נתן עדות.

מטעמו, העידה אנשראח ג'בארין (להלן: "אנשראח"), אשר טענה כי הייתה עדת ראיה לתאונה. עוד העידו מטעם התובע, אביו אסד מחאמיד (להלן: "אסד"), נפוליאון ג'בארין (להלן: נפוליאון"), דודתו של התובע, עפאף מחאמיד (להלן: "עפאף") ובו דודו של התובע, סלימאן ג'בארין (להלן: "סלימאן").

יצוין כבר עתה כי נפוליאון, עפאף, סלימאן ואסד לא היו עדי ראיה לתאונה. עפאף, נפוליאון וסלימאן הגיעו למקום התאונה לאחר התרחשותה ואילו אסד, אביו של התובע, הגיע לבית החולים ישירות.

עוד הזמין התובע לעדות מטעמו את ד"ר יורי ברלין, הרופא אשר טיפל בתובע לאחר התאונה בחדר המיון של בי"ח "העמק" בעפולה.

הנתבעת לא הביאה עדים מטעמה והגישה בהסכמה קלטת ותמליל של חקירה שערך חוקר מטעמה עם התובע ואביו (נ/9, נ/10). כן הציגה הנתבעת, בין היתר, תמונות של מקום התאונה שצילם חוקר מטעמה (נ/2, נ/3) ותיעוד רפואי (נ/6).

אין מחלוקת בין הצדדים, כי במידה וייקבע כי התובע נפגע מרכב חולף שזהות הנהג בו אינה ידועה, כטענתו, הרי שמדובר באירוע החוסה בצילו של חוק הפיצויים, ומשכך נושאת הנתבעת בחבות לפיצוי התובע בגין נזקיו.

לפיכך, יש להכריע עובדתית בשאלת נסיבות אירוע התאונה והיא, האם היה מעורב רכב מנועי באירוע התאונה, כטענת התובע, או שמא פגיעתו של התובע כלל אינה קשורה לרכב מנועי, כגרסת הנתבעת, שאז אין לתובע עילת תביעה כנגד האחרונה.

אקדים אחרית לראשית ואומר, כי לאחר עיון בכתובים, שקילת טענות הצדדים ובחינת שלל הראיות שהונחו לפניי, אני מחליטה לקבל את התביעה ולהלן טעמיי למסקנה זו.

ייאמר כבר כאן, כי בחינת העדויות על רקע מכלול הראיות שהונחו לפניי, מעלה כי התובע השכיל להרים את נטל ההוכחה, כי נחבל עקב פגיעה של רכב אלמוני באופניו שהביאה להתנגשותו בשער של בית סמוך.

יובהר כי העובדה, שהתובע לא נתן עדות בבית המשפט אינה גורעת כהוא זה ממשקל ומעוצמת כלל הראיות שהובא לפניי בסוגיית החבות, ואנמק.

אף שהתובע לא העיד, הובאה עדות ישירה באשר לכלל נסיבות התאונה ואופן התרחשותה ולרבות בדבר מעורבות רכב אלמוני שפגע באופניו של התובע ונמלט מן המקום ואשר זהותו אינה ידועה. מדובר בעדה אנשראח שהעידה, כי נכחה במקום התאונה וראתה את התאונה במו עיניה.

אומר מיד, כי עדה זו הותירה רושם מהימן וגם אם נתגלו בעדותה סתירות כאלה ואחרות, אליהן אתייחס בהמשך, אין בכך כדי לפגום במשקל הראייתי שמצאתי לייחס לעדות זו.

לדידי, מדובר בעדה אובייקטיבית שעל פניו נראה כי אין לה אינטרס בתוצאות ההליך. עדותה הייתה קוהרנטית, סדורה היטב וכלל לא נסתרה.

עדת התביעה אנשראח העידה בפניי, בחקירה ראשית, לעניין נסיבות התאונה כדלקמן:

"במועד זה התקיימה הלוויה של השכן שלנו. אני התכוונתי לצאת מהבית לכיוון ההלוויה, יצאתי מהבית לכיוון הרחוב, נעמדתי על מנת לצפות בהלוויה, ראיתי את הקטין רוכב על אופניים, רכב נסע מאחוריו, הרכב פגע בקטין בחלקו הצדדי של הרכב מצד ימין, מעוצמת הפגיעה הקטין נכנס בשער הכניסה של בית המגורים של השכנה שלנו, רצתי לכיוון הקטין, הוא היה באיבוד הכרה והדם ירד מהפנים שלו. אני ניסיתי לתת לו עזרה ראשונה, נשארתי איתו עד שהגיעו הוריו. הדודה של הקטין הייתה מחוץ לבית ושמעה את קול ההתנגשות הילד בשער" (עמ' 3, ש' 19-24) [הדגשה הוספה – ש.נ.].

עוד העידה אנשראח, כי בעת קרות התאונה עמדה מטרים ספורים ממקום התאונה (עמ' 4, ש' 11). לדבריה, עובר לתאונה היא עמדה מחוץ לביתה בצד הכביש והמתינה ליציאת האנשים מהמסגד שנמצא בקרבת מקום ובו התקיימה אותה עת הלוויית דודו של נפוליאון (שם, ש' 14, 16, 18, 28-29). אנשראח תיארה בעדותה את הכביש בו ארעה התאונה כמדרון, כאשר הרכב הפוגע והתובע, כשהוא רכוב על אופניים, הגיעו בירידה לכיוון מקום עמידתה טרם התאונה.

עוד הוסיפה אנשראח והעידה, כי לאחר הפגיעה חלף הרכב הפוגע על פניה (עמ' 5, ש' 30-31). לשאלה מה היה סוג הרכב הפוגע לא ידעה אנשראח לענות, אך ציינה כי מדובר ברכב רגיל קטן וצבעו לבן (עמ'6, ש' 1-6). עוד ציינה בעדותה, כי הרכב הפוגע נמלט מן המקום לאחר התאונה ללא שהגיש עזרה לתובע (שם, ש' 25-26) וכי פרטיו אינם ידועים. בנוסף, מסרה אנשראח כי אינה מכירה את מי שנהג ברכב הפוגע (עמ', ש' 7-8). לשאלה ישירה באיזה חלק פגע הרכב האלמוני באופניים של התובע, השיבה אנשראח כי החלק הקדמי של הרכב האלמוני פגע בחלק האחורי של האופניים (עמ' 6, ש' 13-14).

זאת ועוד, מסרה אנשראח כי מיד לאחר התאונה הגיעו למקום התאונה דודתו ובן דודו של התובע, עפאף וסלימאן (בהתאמה), ושניהם פינו אותו לקבלת טיפול רפואי (עמ' 7, ש' 25-26).

בחקירתה הנגדית, חזרה אנשראח על גרסתה העובדתית לעניין נסיבות התאונה ועדותה לא הופרכה.

בניגוד לנטען בסיכומי הנתבעת, במהלך החקירה הנגדית חזרה אנשראח פעם אחר פעם על תיאור התאונה ולפיה רכב אלמוני פגע באופניו של התובע ואגב כך נהדף התובע עם אופניו אל עבר שער של בית סמוך ופגע בו. בעדותה הבהירה אנשראח, כי התנגשות התובע ואופניו בשער הייתה עקב הפגיעה של הרכב (עמ' 6, ש' 26, 28 ו-30 ועמ' 7, ש' 1).

יתרה מכך, לבקשת ב"כ הנתבעת ערכה אנשראח במהלך חקירתה הנגדית שרטוט של מקום התאונה (נ/1) ותיארה בפרוטרוט את מקום עמידתה הן ביחס למקום פגיעת הרכב באופניים במדרון והן ביחס לשער בו התנגש התובע אחר הפגיעה של הרכב האלמוני באופניו. אנשראח עמדה על כך, כי מהמקום בו עמדה עובר להתרחשות התאונה היא ראתה במו עיניה את פגיעת הרכב האלמוני באופניו של התובע והתנגשות התובע על אופניו בשער, וכלשונה: "המדרון לא היה מאחוריי. המדרון הוא כביש אחד מתמשך. אני נעמדתי איפה שרשמתי. כשאני נעמדתי במקום בו ציירתי יכולתי גם לראות את כיוון המסגד וגם את המדרון" (עמ' 5, ש' 20-21). עוד הוסיפה אנשראח וציינה, כי "אני ראיתי במו עיניי ... הרכב לא היה מאחורי . אני יכולתי לראות במו עיניי את נסיעת הרכב... " (עמ' 7, ש' 3 ו- 5). עדותה זו כלל לא נסתרה.

עוד סימנה אנשראח על גבי תמונות מקום התאונה שצילם חוקר מטעם הנתבעת (נ/2 , נ/3) את הירידה בה נסעו התובע על האופניים והרכב הפוגע, כיוון נסיעתם, השער בו התנגש התובע באופניו עקב דחיפת הרכב הפוגע וכן המקום בו היא עמדה עובר לתאונה וממנו צפתה בהתרחשויות. עיון בתמונות הללו מעלה, כי במקום בו עמדה אנשראח וסומן על ידה באותX על גבי תמונה מס' 2 ב- נ/3 ניתן לראות את מקום פגיעת הרכב האלמוני באופניים בעת הירידה במדרון.

הנתבעת טענה בסכומיה, כי מהמקום בו עמדה אנשראח עובר לתאונה לא ניתן לראות את המסגד. בהקשר זה, הפנתה הנתבעת לתמונות נ/2 ו-נ/3 שצולמו ע"י חוקר מטעמה ואשר אנשראח אישרה בעדותה שהן תמונות של מקום התאונה. עוד ביקשה הנתבעת לסמוך את יתדותיה על עדות החוקר בתצהירו, לפיה לא ניתן להבחין ממקום התאונה במסגד המצוי בשכונה. ואולם, אין בעדות זו כדי ליטול ממידת ההתרשמות החיובית מהעדה אנשראח, כיוון שלא ברור מתצהירו של החוקר מי הם הנחקרים שנפגש עמם וחקר אותם ביחס לתאונה ומי הצביע בפני החוקר על מקום התאונה. כן לא הבהיר החוקר בתצהירו מהו מקום התאונה המאוזכר בסעיף 9 בתצהירו ואשר ממנו לא ניתן להבחין במסגד, כטענתו. מכל מקום, החוקר לא ציין בתצהירו כי נפגש עם אנשראח וחקר אותה לעניין מקום עמידתה טרם אירעה התאונה ובתצהירו לא נאמר כי מנקודה זו לא ניתן לראות את המסגד.

ב"כ הנתבעת היפנה לסתירה בין גרסת התובע, כפי שצוינה בכתב התביעה ובמכתב הדרישה שהועבר אל הנתבעת טרם הגשת התביעה (נ/6), לפיה נטען כי לאחר פגיעת הרכב האלמוני באופניים הוטח התובע על הכביש, לבין סתירה שהתגלה בעדותה של אנשראח, לפיה לאחר התאונה נהדף התובע עם אופניו ונחבט בשער.

אכן, קיים שוני בין הגרסה שבכתב התביעה לבין עדות אנשראח בכל הנוגע להתנגשות התובע ואופניו בשער. ואולם, אין מדובר, לטעמי, בסתירה מהותית באשר היא נוגעת לפרטים שוליים ביחס להתרחשויות לאחר התאונה. לא מצאתי כי סתירה זו, כשלעצמה, מפריכה את ליבת הגרסה העובדתית העומדת בבסיס התביעה דנן בעניין נסיבות התאונה בכלל ומעורבות רכב אלמוני בפרט. גרסה זו נותרה איתנה ומבוססת גם לאחר חקירה נגדית לעדה אנשראח ע"י ב"כ הנתבעת.

ב"כ הנתבעת ביקשה להיתלות בסיכומיה במספר סתירות נוספות עליהן הצביעה, אך לא מצאתי שסתירות אלו הן סתירות של ממש היורדות לשורש העניין, או שיש בהן כדי להפריך גרסת התביעה ואמינותה.

לדוגמא, מצביעה ב"כ הנתבעת על סתירה באשר לשאלה מי פינה את התובע לקופ"ח; כאשר אביו של התובע מסר בהודעתו במשטרה, כי סבתו של התובע הגיעה למקום התאונה ופינתה אותו לביתה ומשם פונה התובע לטיפול רפואי ע"י דודו סעיד, בעוד שמעדויות התביעה עלה כי התובע פונה ע"י סלימאן ועפאף ממקום התאונה לקופ"ח. עוד טענה הנתבעת כי הסבתא והדוד סעיד, אשר לפיה הגרסאות ליוו את התובע לקופ"ח, לא נתנו עדות.

סלימאן מסר בעדותו כי הוא ועפאף פינו את התובע ממקום התאונה אל מרפאת קופ"ח באום אלפחם. בהגיעו לשם, הזעיק סלימאן את סעיד, דודו של התובע, שפינה אותו לבית החולים. באשר לסבתו של התובע, העידו עפאף וסלימאן, כי הסבתא הגיעה ישירות לקופ"ח לאחר התאונה ומשם פינתה את התובע יחד עם סעיד לבית החולים (עמ' 14, ש' 7-9 ועמ' 15, ש' 10). חשוב לציין, כי במהלך חקירתם של התובע ואביו ע"י חוקר הנתבעת, מסר האב גרסה המתיישבת עם עדויותיהם של עפאף וסילמאן בעניין הפינוי, ולפיה התובע פונה תחילה ממקום התאונה ע"י בן דודו סלימאן לקופ"ח ובהמשך פונה התובע ע"י דודו סעיד אל בית החולים (עמ' 10, 11 ו- 23 לתמליל). למיותר לציין, כי דברים אלה שמסר אביו של התובע לחוקר מטעם הנתבעת 4 חודשים לאחר התאונה שוללים מכל וכל את טענת הנתבעת, כי עדי התביעה "הושלו" בזירת האירוע.

משכך, מדובר לטעמי בסתירה של מה בכך, בהתחשב בכך שאביו של התובע לא נכח במקום התאונה והוא הוזעק לבית החולים לאחר שפונה התובע לשם ע"י דודו סעיד. מכל מקום, הוכח ברמה גבוהה כי התובע נפגע מרכב אלמוני, בנסיבות הנטענות, ופונה תחילה לקופ"ח ולאחר מכן לבי"ח "העמק" בעפולה ובהמשך לבי"ח "פוריה" בטבריה, כפי שמעידות על כך תעודות המיון של שני בתי החולים הנ"ל; כך שהשוני באשר לזהות האנשים שפינו את התובע לבי"ח או המקום ממנו פונה התובע לבי"ח לאחר אירוע התאונה אינו גורע ממהימנות גרסת התובע.

במצב דברים זה, לא ניתן לומר כי היו סדקים ופרכות בגרסת התביעה עקב קיומם של אי דיוקים הנוגעים לאירועים שוליים של זהות האנשים שהובילו אותו לבית החולים והמקום ממנו פונה עקב התאונה.

לטעמי, מדובר באי דיוקים שאינן משמעותיים שניתן לזקוף אותם לחלוף הזמן מיום התאונה ועד לשמיעת עדויות התביעה, כאשר הגרסה הגרעינית בדבר מעורבותו של רכב אלמוני בפגיעת התובע נותרה בעינה וכלל לא השתנתה.

לא מצאתי לזקוף לחובתו של התובע אי-הבאת הדוד והסבתא למתן עדות בבית המשפט, שכן הם לא היו עדים ישירים לתאונה והם הגיעו ישירות לקופ"ח ולא למקום התאונה. ולכן, לעדויות עפאף וסלימאן שהגיעו כאמור למקום התאונה מיד לאחר התרחשותה, ערך ראייתי גבוה יותר לחיזוק גרסתה של אנשראח.

גם העובדה שבהודעה במשטרה (ת/7) לא נמסר כי התובע התנגש בשער, ואילו בעדותה של אנשרח בפניי מסרה כי עקב פגיעת הרכב באופניו של התובע, האופניים נהדפו ופגעו בשער, אינה מהווה סתירה של ממש, כפי שמנסה ב"כ הנתבעת לטעון. יש לזכור, כי אבי התובע לא היה עד ראיה לתאונה, לא הגיע כלל למקום התאונה והוזעק ישירות לבית החולים לאחר התרחשותה. גם העדר כל התייחסות לאנשראח, כעדה לתאונה, במסגרת ההודעה במשטרה, ניתן ליחסה לעובדה כי אבי התובע לא נכח בתאונה. ושוב, מדובר לטעמי בסתירות שוליות שאינן נוגעות לגרעין התאונה ונסיבות התרחשותה אלא רק לאירועים שהתרחשו לאחר מכן, ולכן אין בהן כדי לפגוע במהימנות גרסת התובע באשר לעצם התרחשות התאונה ונסיבותיה.

תמיכה לעדותה של אנשראח נמצאת בעדויותיהם של נפוליאן ועפאף.

נפוליאון העיד, כי אנשאח הייתה הראשונה שניגשה אל התובע והגישה לו עזרה לאחר התאונה (עמ' 9, ש' 14-15). עוד מסר נפוליאון בעדותו, כי כבר במקום התאונה סיפרה לו אנשראח כי התובע נפגע מרכב (עמ' 8, ש' 10-11). מדובר בגרסה שנמסרה על אתר ע"י אנשראח לאדם הראשון שניגש מיד אחריה להושטת העזרה לתובע.

גם עפאף העידה בחקירה ראשית, כי הגיעה אל מקום התאונה למשמע צעקות ושם מצאה את התובע, כשהוא שרוע מדמם על הכביש ליד השער ולידו היו אנשראח ונפוליאון (עמ' 11, ש' 20-29). עוד מסרה כי בעודה מצויה במקום התאונה, יחד עם אנשראח ונפוליאון, במהלך הגשת העזרה לתובע ובטרם פונה לקופ"ח, מסרה לה אנשראח כי התובע נפגע מרכב (שם, ש' 11-13 וש' 15-17). בנוסף, ציינה עפאף בעדותה, כי לפי התיאור שמסרה לה אנשראח עוד במקום התאונה, הרכב פגע בגלגל האחורי של האופניים (עמ'13, ש' 10).

לא נעלם מעיניי, כי עפאף וסלימאן אינם עדי ישירים לתאונה, שכן הם הגיעו למקום התאונה לאחר התרחשותה. ואולם, יש בעדויותיהם הנוגעות לדברים שנאמרו להם ע"י אנשראח לגבי נסיבות התאונה בכלל ומעורבותו של רכב בפרט, כדי להוות חיזוק משמעותי לעדותה של אנשראח. שניהם מעידים על גרסה עובדתית מידית לאירוע שנמסרה ע"י עדה ישירה במקום התאונה מיד לאחר התרחשותה, ומכאן המשקל הראייתי הכבד שיש ליתן לעדויות אלו.

יתרה מכך, במהלך החקירה הנגדית נתבקש נפוליאון לשרטט את מקום התאונה ביחס למקום השער והמסגד (נ/4). עוד נתבקש נפוליאון לסמן את המקום בו מצא את התובע שרוע על הכביש על גבי התמונות שמספריהן 2,3 ו- 4 ב- נ/2 ו- נ/3. יצוין כי קיימת התאמה בין השרטוטים שערכו אנשראח ונפוליאון ביחס למקום התאונה (נ/1, נ/4) והמהווה תימוכין נוסף משמעותי לעדותה של אנשראח. עוד יש התאמה בין הסימונים שערכו שני העדים הנ"ל על גבי התמונות, באופן המחזק את גרסת התביעה לעניין נסיבות התאונה.

גרסת התביעה באשר לנסיבות התאונה מקבלת חיזוק נוסף בדמות ההודעה שמסר אביו של התובע במשטרה (ת/7) זמן קצר לאחר התאונה ובגדרה מתאר האב כי אלמוני פגע בתובע כשהוא רכוב על אופניים ולאחר מכן נמלט מן המקום. בהקשר זה, יצוין כי הגרסה שניתנה במשטרה תואמת את גרסת התביעה הבסיסית, על פיה נפגע התובע מרכב אלמוני שנמלט מן המקום, הגם שקיימת אי התאמה חלקית בנקודה שולית בעניין ההתנגשות בשער שאינה נוגעת לגרעין התאונה, וככזו אין בכוחה להחליש את גרסת התביעה. מעבר לכך, לעובדה נוספת זו, בדבר התנגשות האופנים בשער, אין כל נפקות לעניין חבות הנתבעת. בין אם מדובר בנפילה על הכביש עקב פגיעת הרכב ובין אם מדבר בהתנגשות האופניים בשער עקב פגיעת הרכב, עדיין, מדובר ברוכב אופניים אשר נפגע על ידי רכב נוסע, אשר פרטיו אינם ידועים, מה שמקים את חבות הנתבעת לפצותו.

אישוש נוסף לגרסת התביעה ניתן למצוא גם בקלטת החקירה והתמליל שערך חוקר הנתבעת ומהם עולה גרסה שמסרו התובע ואביו ביום 01.01.09, ארבעה חודשים בלבד לאחר התאונה, המבססת קשר ישיר בין פגיעת הרכב באופניים לבין התנגשות האופניים בשער. מקלטת החקירה עולה גרסה שהינה, למעשה, חזרה על תיאור נסיבות התאונה, כפי שנמסר ע"י אבי התובע במועדים קודמים. כמו כן, מדובר בגרסה שניתנה סמוך למועד התאונה ואין כל בסיס לחשד, כי מדובר בגרסה כוזבת. עוד יצוין, כי במהלך החקירה מסרו התובע ואביו לחוקר כי נפוליאון ואשה נוספת מהשכונה היו עדים לתאונה (עמ' 11 ו- 26 לתמליל). אזכורה של אנשראח, כעדה לתאונה, בפני חוקר הנתבעת בשלב כה מקדמי ובסמוך לאחר התאונה שולל את טענת הנתבעת בסיכומיה, כי עדה זו "גויסה" בדיעבד.

רוצה לומר, כי גרסתו הבסיסית של התובע, לפיה עת רכב על אופניו בירידה, הגיח רכב מאחוריו ופגע באופניו, וכאשר אותו רכב ברח מהמקום מבלי להותיר פרטים – היא אותה הגרסה מתחילת הדרך. הנתבעת לא הציגה גרסה חלופית לגרסת התובע והסתירות עליהן הצביעה ונוגעות לנקודות שאינן קשורות לתאונה עצמה, לא היו משמעותיות וככאלה הן אינן מכרסמות באמינות גרסת התביעה.

הנתבעת טוענת, כי אין כל אזכור לפגיעת התובע מרכב ברישום שנערך ע"י הרופא המטפל בבי"ח, מה שאמור לדעתה להביא לדחיית התביעה.

איני מסכימה עם עמדת ב"כ הנתבעת, כי יש לזקוף את תיאור הרישום הרפואי בנוגע לנסיבות הפגיעה, לחובת התובע.

אכן, ברגיל יש לתת משקל רב לתיאור נסיבות אירוע המופיע ברישומים רפואיים. ברם, בענייננו תיאור נסיבות התאונה, כפי שמופיע ברישומי בי"ח, נמסר מפיהם של מלווים שהביאו את התובע לבי"ח, ואשר לא היו עדים ישירים לתאונה ואין המדובר ברישום נסיבות אירוע שנלקח ישירות מפיו של הנפגע, שהיה קטין במועד התאונה. כלומר, מדובר בעדות מפי השמועה בדרגה שנייה ואין ברישם זה כדי לשנות מקום שהוכח, כפי שיפורט להלן, כי נערך תיקון מידי לרישום.

יתרה מכך, ד"ר יורי ברלין, הרופא שטיפל בתובע בחדר המיון מיד לאחר התאונה, העיד כי תחילה נרשם בגיליון חדר המיון כי התובע נפל מאופניים וזאת בהסתמך על דברי המלווים. ואולם, בהמשכו של אותו יום וכאשר התובע היה עדיין בטיפול בחדר המיון בבי"ח, נערך תיקון בגיליון חדר המיון, לבקשת המלווים, לפיו נתווסף רישום בכתב ידו של ד"ר ברלין כי התובע נפל מאופניים מפגיעת רכב וכן נוספה מדבקה על גבי גיליון חדר המיון ובה צוין, כי הפגיעה הינה "תאונת דרכים" (עמ' 23, ש' 23-27 ועמ' 24, ש' 1-4). העובדה, כי התיקון נערך כבר באותו יום כשהתובע עודנו בטיפול, במובחן מתיקון ברישום שנערך כעבור מספר ימים, מחזק את הרושם כי מדובר בטעות ברישום הראשוני, ותו לא. סביר להניח, כי תיקון הגרסה הראשונית שבוצע כבר ביום התאונה נעשה עוד בטרם הספיקו הורי התובע לקבל ייעוץ כלשהוא באשר להשלכות של אופן הפגיעה ונסיבותיה, דבר המחזק את אמינות גרסה זו. ניתן גם להניח, כי במעמד תיקון הרישום ונוכח סמיכותו לאירוע, לא היה אבי התובע בקיא ברזי חוק הפיצויים ומודע לקיומה של עילת תביעה כלפי הנתבעת.

בסיכומיה טוענת הנתבעת, כי התובע נכשל בלהוכיח קשר סיבתי בין פגיעת הרכב לבין ההתנגשות בשער. בהקשר זה, מפנה הנתבעת אל החקירה שביצע החוקר עם התובע ואביו לאחר התאונה ואשר במהלכה נמסרה, כך נטען, מפיו של התובע גרסה השוללת כל קשר בין פגיעת הרכב לבין התנגשות האופניים בשער.

אין בידי לקבל טענה זו.

ראשית יצוין, כי אנשראח העידה בריש גלי כי פגיעת הרכב גרמה להתנגשות האופניים בשער ועדותה זו לא הופרכה.

מפאת חשיבות הדברים להלן ציטוט מחקירתה בנושא זה:

"ראיתי את הקטין רוכב על אופניים, רכב נסע מאחוריו, הרכב פגע בקטין בחלקו הצדדי של הרכב מצד ימין, מעוצמת הפגיעה הקטין נכנס בשער הכניסה של בית המגורים של השכנה שלנו ... (עמ' 3, ש' 20-22).

בהמשך היא העידה כי: "הרכב לא התנגש באופניים אלא דחף את האופניים קדימה והאופניים נכנסו בשער" (עמ' 6, ש' 28).

בהמשך עדותה הוסיפה ומסרה כי: "הרכב דחף את האופניים ואת כל החבטה ששמעתי בחוזקה היה התנגשות הילד בשער" (שם, ש' 30).

לאחר מכן, ציינה העדה כי: "לא היה קול חזק. הרכב דחף את האופניים והחבטה החזקה הייתה בהתנגשות בין הילד לשער" (עמ' 7, ש' 1).

שנית, עיון בתמליל מעלה כי לשאלת החוקר כיצד נפגע בפנים, השיב התובע:

"א - שפגע בך האוטו מה קרה?

נ- התנגשתי בשער. (עמ' 21, ש' 27-28 לתמליל).

עוד עולה מהעיון בתמליל, כי במהלך החקירה שואל חוקר הנתבעת כיצד נפגע התובע בפניו וזה האחרון עונה לו, כי הפגיעה בפניו נגרמה בשל ההתנגשות בשער. לא ניתן ללמוד מהחקירה על העדרו של קשר סיבתי, כטענת הנתבעת, משום שלמקרא התמליל בשלמותו עולה התמונה, לפיה התובע בעצמו במהלך החקירה קושר לא אחת את התנגשות האופניים בשער והחבלה בפניו לפגיעת הרכב באופניים. התמליל מלמד, כי בעת החקירה חוזר התובע פעם אחר פעם על הגרסה כי רכב שהיה מאחוריו פגע באופניים וגרם להתנגשותו בשער.

עדויות אלו מבססות באופן חד משמעי קשר סיבתי בין פגיעת הרכב באופניים לבין ההתנגשות בשער.

לסיכומיה צירפה הנתבעת מספר פסקי דין שאינם רלוונטיים לענייננו, שכן במובחן מפסקי דין אלה שבהם לא היה מגע פיסי בין הרכב לבין הנפגע, בענייננו פגע הרכב האלמוני באופניים ואגב כך ארעה ההתנגשות בשער. בעניינו, המגע הפיסי בין הרכב לבין האופניים שהביא להתנגשות בשער של בית סמוך, מבסס את מבחן הקשר הסיבתי הן המשפטי והן העובדתי הנדרש עפ"י הפסיקה להכרה באירוע כתאונת דכים לפי הגדרתה בחוק הפיצויים.

אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי תיאור מנגנון התאונה, אינו מתיישב עם הנזק שנגרם לתובע, שכן היא נטענה בעלמא ולא נתמכה בראיות כלשהן. מדובר בשאלה מתחום הרפואה ואין די להעלות תהיות וסימני שאלה באשר להיתכנות הפגיעה, כדי לבססה.

לסיכום עד כה – עדי התביעה הותיר רושם אמין ומהימן, מסרו גרסאות עקביות, עדויותיהם התיישבו האחת עם השנייה והספקות שהעלתה ב"כ הנתבעת בסיכומיה אין בהם ואין בכוחם ליטול מההתרשמות החיובית מעדי התביעה או כדי להביא לתוצאה של דחיית התביעה.

לאור כלל האמור לעיל, אני מקבלת, כאמור, גרסת התובע לעניין נסיבות האירוע וקובעת כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו באירוע.

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין ההליך בסך של 3,500 ₪ וזאת בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הסכום האמור הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק הפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ו' שבט תשע"ה, 26 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.