פתח דבר

1. בפניי בקשה למינוי מומחה בתחומים הפסיכיאטריה, וכן גסטרולוגיה והכבד . בישיבה מיום 08.04.13 הסכימו הצדדים על מינוי המומחה בתחום הגסטרולוגיה והכבד, וכן על זהותו של המומחה הנ"ל, כאשר למינויו של מומחה זה אתייחס בהמשך.
2. על כן, המחלוקת שנותרה בין הצדדים הינה באשר לבקשה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה.
3. התובע, אביו של המנוח אליהו אפרגן ז"ל, שנהרג בתאונת דרכים שארעה ביום 18.02.08 (להלן: "התאונה"), הגיש תביעתו לפיצויים, אשר במהותה נסמכת על הנזק הנפשי שנגרם לו, בעקבות מות בנו.

טענות התובע

1. לטענת התובע, למחרת התאונה, בשעה 06:00 בבוקר, קיבל הודעה על מות בנו המנוח בתאונה, כאשר זמן קצר לפני תחילת הלוויה, ראה את פניו של המנוח חבולות, וגופו מכוסה סדין לבן.
2. לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה חלה הידרדרות משמעותית במצבו הנפשי, אשר הלך והחמיר מיום ליום, והצריך אשפוז בתדירות גבוהה בבית חולים העמק וכן בבית חולים פסיכיאטרי.
3. הוסיף התובע וטען כי, מאז התאונה נמצא במצב רוח ירוד, תחושת ייאוש וחרדה, במצב דכאוני ומסתגר בביתו.
4. עוד טען התובע כי הוא נמצא במעקב וטיפול פסיכיאטרי, נזקק לתרופות הרגעה והרדמה, ואף על פי כן, מצבו הנפשי ללא שיפור ואף הוסיף להחמיר.

תגובת הנתבעת

1. הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, התובע לא היה מעורב בתאונה ואינו בגדר "נפגע", כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
2. הוסיפה הנתבעת וטענה כי, במקרה דנן, לא התקיימו התנאים הנדרשים לפיצוי ניזוק במעגל שני בגין נזקי גוף לא מוחשיים, וזאת בהעדר התרשמות ישירה מן האירוע ותוצאותיו, בהעדר קרבה במקום ובזמן לאירוע, ובהעדר נזק נפשי ממשי.
3. עוד טענה הנתבעת כי, אין ללמוד מהחומר הרפואי שצורף לבקשה על אפשרות היוותרות נכות רפואית כלשהי, כאשר מחומר זה עולה שרק בחודש 01/2009 פנה התובע לראשונה לקבלת טיפול רפואי בתחום הפסיכיאטרי, כשנה לאחר התאונה.
4. לטענת הנתבעת, מעיון בתעודת חדר מיון מיום 11.05.09 עולה כי, כבר בשנת 2005 סובל התובע מדיכאון, קשיי שינה וירידה במשקל, כתוצאה ממות אחיו, כאשר בשנת 2008 נפרד מאשתו, שבעקבות כך החל לסבול מתנודות במצב רוחו.
5. הנתבעת טוענת כי אין קשר סיבתי בין כאביו ומגבלותיו של התובע, בתחום הפסיכיאטרי, ככל שקיימים, לבין התאונה.

דיון ומסקנות

1. לאחר דיון בבקשה ובתגובה, ולאחר עיון במסמכים המצויים בתיק בית המשפט, ובכלל זה שמיעת ב"כ הצדדים, הנני סבורה, כי קיימת ראשית ראיה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי.
2. הנתבעת כופרת בחבות. שאלת החבות אין בה בשלב זה, בכדי לעכב את מינוי המומחה המבוקש, שכן היה ויתברר בסופו של ההליך, כי לא היה מקום לתבוע את מי מהנתבעות, יבוא הדבר לידי ביטוי בפסק הדין.
3. כמו כן, כפרה הנתבעת, בקשר הסיבתי שבין נזקי התובע הנטענים והמוכחשים, לבין אירוע התאונה, המוכחשת כשלעצמה. קיומו או היעדרו של קשר סיבתי, אין מונעים מבית המשפט למנות מומחה רפאוי שיבדוק את שיעור הנכות, אם נותרה כזו, אצל התובע.

המסגרת הנורמטיבית

1. על פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (להלן: "התקנות") האפשרות היחידה של נפגע להוכיח טענותיו בעניין שברפואה, היא באמצעות בקשה למינוי מומחה או מומחים רפואיים מטעם בית המשפט. "דחיית בקשה למינוי כזה יש בה, על כן, כדי לסגור בפני הנפגע את הדרך להוכיח שנותר עם נכות כתוצאה מן התאונה (ראו למשל רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פד מד(2) 216, בעמ' 219)" (רע"א 6945/00 אשרף סאלח נ' דולב, חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2001(1) 185). לפיכך, גם כאשר מצב הדברים אינו חד משמעי "יזהר בית המשפט לבל תקופחנה זכויותיו של המבקש על ידי מניעת מינוי מומחה רפואי כבקשתו" (ע"א 1338/90 הנ"ל).
2. ברע"א 4911/09 סהר ציון חב' לביטוח בע"מ נ' אליעזר כשרי (פורסם בנבו) (להלן:"פרשת כשרי") נפסק בין היתר כי, מומחה רפואי ימונה על ידי ביהמ"ש אם קיימת תשתית ראייתית לנכות שנגרמה לתובע עקב תאונת הדרכים, וכלל הנטייה היא להקל בדרישה להוכחת קיומה של ראשית ראיה (ר' פרשת מססה- רע"א 247/01 מססה נ' דולב ואח' (לא פורסם) [פורסם בנבו]) ).
3. תקנה 2(ב) לתקנות מחייבת הצגתה של "ראשית ראיה" לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה. כפי שנפסק לא אחת, אין צורך שראשית הראיה תתייחס לקיומה של נכות בפועל, אלא שתצביע על אפשרות לקיומה של אותה נכות. בכל הנוגע לעניין חובת הנפגע לשכנע, כי קיים קשר סיבתי בין מצבו הרפואי לבין הפגיעה בה נפגע מתאונת דרכים, נפסק כי "...די באפשרות של קיום קשר סיבתי (בדרגת הסתברות נמוכה) כדי להצדיק את המינוי" (רע"א 219/91 הראל נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, דינים-עליון, כרך יט 361).
4. ראשית הראיה הנדרשת לצורך מינוי המומחה יכולה להיות נלמדת מסוגים שונים של מסמכים ובעיקר ממסמכים אשר מצביעים על טיפול רפואי שניתן לתובע עקב נכותו [ר' רע"א 911/03 סעאת נ' סעאת ואח' (פורסם בנבו).

ולגופה של הבקשה

1. זכאותם של קרובים מדרגה ראשונה, שלא היו מעורבים בתאונה, או נוכחים בעת התרחשותה, לפיצויים בגין נזק נפשי שנגרם להם כתוצאה מפגיעת קרובם בתאונה, הוכרה בפסק הדין בעניין רע"א 444/87 אלסוחה נ. עזבון המנוח דוד דהאן ז"ל, פ"ד מד(3) 397 (להלן: "הלכת אלסוחה").
2. ב"הלכת אלסוחה", נקבעו על ידי כב' הנשיא שמגר, ארבעה תנאים, על פיהם תבחן זכאותו של אדם לפיצוי בגין פגיעת קרובו בתאונה, ואלו הם:

א. קרבה משפחתית מדרגה ראשונה.

ב. התרשמות ישירה מן האירוע המזיק. יחד עם זאת, לא נשללה אפשרות להכיר בנזק נפשי שנגרם כתוצאה מקבלת מידע מכלי שני, בדבר נסיבות הפגיעה.

ג. קרבה במקום ובזמן לאירוע המזיק ובעניין זה, גם נזק נפשי כתוצאה ממגע מתמיד ומתמשך עם תוצאות האירוע המזיק, יכולה לבוא בגדר נזק בר פיצוי.

ד. מידת הפגיעה - קיומו של נזק נפשי קשה ומהותי, גם אם אינו עולה כדי מחלת נפש.

1. אין חולק כי התובע מקיים אחר התנאי הראשון, בדבר קרבה משפחתית בדרגה ראשונה למנוח.
2. ב"כ הנתבעת טען כי יתר התנאים אינם מתקיימים, אלא שבשלב זה, לא ניתן להכריע בדבר, היות ומדובר בתביעה על פי החוק, הדרך להוכיח את טענתו של התובע, בדבר נזק נפשי מהותי כתוצאה מחשיפה לאירוע המזיק ותוצאותיו, הינה באמצעות מומחה מטעם בית המשפט, ובשלב זה, עלינו לבחון האם הונחה ראשית ראיה, למינוי מומחה מטעם בית המשפט.
3. ממקרא מסמך רישום ביקורים מיום 01.02.09 צוין כי התובע " הופנה על ידי רופא מטפל בעקבות מות בנו בתאונת דרכים"..."מאז האסון הפסיק לעבוד, לא ישן בלילות, מחשבות על מוות, עקב בעיות שינה התחיל לשתות שתיה חריפה...".
4. בתעודת חדר מיון מיום 29.07.09 של המרכז הרפואי שער מנשה, צוינה מחלתו הנוכחית של התובע כלהלן: "לפני כשנה נהרג בנו בת"ד. מאז- מצב דכאוני. לפני חצה שנה החל בטיפול בנוגדי דיכאון. לפני כחודש שוחרר מחודש אשפוז במחלקה הפסיכיאטרית בבית חולים העמק. אולם ללא הקלה במצבו הנפשי.."

בפרק המלצות צוין: " ההתרשמות היא למצב דכאוני לחומרא רבא...קיים סיכון אובדני....אושפז בהסכמתו.....במחלקה סגורה".

1. זאת ועוד, בפרק "דיון וסיכום" במסמך סיכום אשפוז, מהמרכז לבריאות הנפש שער מנשה מיום 02.08.09 צוין : "מוכר למערכת פסיכיאטרית מאשפוז יחיד בבי"ח "העמק" בעקבות ניסיון אובדני לאחר מות בנו".
2. כמו כן, במסמך "סיכום מחלה" מתאריך 03.11.09 של המחלקה הפסיכיאטרית במרכז רפואי שם אושפז בעקבות החמרה במצבו הנפשי צוין "מאז התאונה במצב רוח ירוד, תחושת חוסר ערך, ייאוש וכן האשמה עצמית, מרגיש כי הוא אחראי למות הבן..", כאשר באותו סיכום טען התובע "האירוע של מות אחיו מדום לב היה פחות קשה, משום שלא הרגיש רגיש אשמה..". באותו סיכום אשפוז צוין: "ללא רקע פסיכיאטרי בעברו, שהתקבל לאשפוז לצורך הערכה עם תיאור של תסמינים דיכאוניים וחרדתיים מעורבים מזה כחצי שנה, מאז מות בנו בתאונה..".
3. לאור האמור לעיל, ולאחר ששקלתי צרכיו הרפואיים של התובע, בהסתמך על האמור לעיל, וכן על התיעוד הרפואי הנוסף שצורף לבקשה, מצאתי לנכון, להיעתר לבקשתו למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי.
4. לעניין טענת הנתבעת לפיה התובע פנה לקבלת טיפול ראשוני, רק כשנה לאחר התאונה אציין כי, הפער בין מועד אירוע התאונה, לבין מועד הגשת התביעה או מועד העלאת תלונות במישור הנפשי על ידי התובע, אין בהם בכדי להוות מכשול למינוי מומחה בתחום, במיוחד כאשר מדובר בתלונות בתחום הנפשי. לעניין זה יפים הדברים שנפסקו על-ידי כב' השופט אור בפסק דין סעאת נ' סעאת הנ"ל:

"בית המשפט דחה את הבקשה למנות מומחה בתחום הפסיכיאטרי, בקובעו כי ריחוק הזמן שבפנייתה של התובעת לטיפול רפואי בנושא, כפי שעולה מן המסמכים, והעדר מסמכים על טיפול רפואי רצוף, גורמים לכך שהמסמכים שהוגשו לא יחשבו כראשית ראיה... אכן, המקרה שלפנינו הינו מקרה גבולי. התובעת הצביעה על טיפולים שקיבלה, אולם כולם במרחק זמן מהתרחשות התביעה. גם אם התלוננה התובעת על התסמינים - חלקם או כולם, במידת חומרה כזו או אחרת - לאחר התאונה, הרי שמתמיהה העובדה כי בחרה לפנות לטיפול רפואי מלא ורציני רק יותר משלוש שנים לאחר התאונה. גם העובדה כי התובעת הגישה בקשה זו בנפרד משאר תביעותיה ולאחר שלא עמדה - לפי הנטען - על מינוי כזה במסגרת מינוי שאר המומחים בעניינה, אינה פועלת לטובת התובעת. עם זאת, מאחר ומינוי מומחה הינו, כאמור, האפשרות היחידה שעומדת בפני התובעת על מנת לנסות ולקבל פיצוי על נכותה הנטענת, ומאחר ובמסמכים שהציגה התובעת יש משום ראשית ראיה לקיום נכות בנושא, הרי שעל מנת למנוע כל חשש של עיוות דין יש לאפשר לתובעת את מבוקשה, ולמנות מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי על מנת שיבדוק את טענותיה בנוגע לנכותה בתחום הנפשי".

1. לדעתי, ככל שקיימת "ראשית ראייה" לאפשרות קיומה של פגיעה צמיתה, אין לחסום בפני ניזוק את האפשרות להוכיח כי הוא נותר עם נכות כלשהיא כתוצאה מהתאונה, לבל תקופחנה זכויותיו.
2. לאור האמור, אני מקבלת את הבקשה, וממנה את ד"ר אמיר בן אפריים, כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיראטריה, אשר מתבקש לחוות דעתו באשר:

א. למצבו הרפואי של התובע הנובע מן התאונה נשוא התובענה;

ב. לקשר הסיבתי בין המצב הרפואי לבין התאונה;

ג. לנכותו הצמיתה של התובע (אם קיימת) ככל הנובעת היא מן התאונה נשוא התובענה;

ד. לנכותו הזמנית של התובע (היינו: תקופת אי הכושר לעבודה) בעקבות התאונה נשוא התובענה;

1. כמו כן, אני מורה על מינויו של פרופ' רפעת ספדי, מנהל יחידת השתלתות בבית חולים הדסה עין כרם, כמומחה בתחום הגסטרולוגיה והכבד, אשר יחווה את דעתו לנכותו של התובע בעקבות מחלת שחמת הכבד, והשלכותיה על תוחלת קיצור החיים, בהתחשב במצבו הרפואי של התובע, כפי שמתשקף מתיקו הרפואי.
2. א. התובע ימציא כתב ויתור על סודיות רפואית למומחים הנ"ל וכן לנתבעת תוך 15 יום מהיום.

ב. כל אחד מן הצדדים ימציא למומחה הנ"ל, וכן לצד שכנגד תצלום של כל המסמכים הרפואיים שבשליטתו, הנוגעים לעניין שבמחלוקת למעט חוות דעת של מומחה. התובע ימציא מסמכים אלה בתוך 15 יום מהיום והנתבעת בתוך 15 יום מיום שתקבל את מסמכי התובע (למעט מסמכים אשר העתק שלהם הומצא להם ע"י התובע).

ג. התובע יעמוד לבדיקות רפואיות כפי שיורו המומחים לצורך מתן חוות דעתם. ב"כ התובע יתאם מועד עם המומחים לקיום הבדיקות.

ד. שכר טרחתו של המומחה פרופ' ספדי יעמוד על סך של 7,500 ₪ כולל מע"מ, וישולם לו ישירות על ידי הנתבעת.

ה. שכר טרחתו של ד"ר בן אפריים יעמוד על סך של 6,000 ₪ כולל מע"מ, ישולם לו ישירות על ידי הנתבעת.

אולם, אם יסתבר כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה בגין התאונה נשוא תיק זה, יתכן שיקוזז שכרם של המומחים מן הפיצוי שיפסק לתובע.

שימת לב המומחים מופנית-

א. להוראות תקנה 8 (א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז- 1986, לפיה אין להביא בפני המומחה הממונה על ידי בית המשפט חוות דעת רפואית של מומחה אחר, לגבי התאונה בה עסקינן;

ב. פסיקת בית המשפט העליון קובעת כי גם מסקנות של ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי אסור שתובאנה בפני המומחה.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים ולמומחים.

ניתנה היום, ד' סיון תשע"ג, 13 מאי 2013, בהעדר הצדדים.